ראיון קארמה
עם ננסי ברנדס
(5.7.05)
ננסי ברנדס: האמת היא שנורא התלבטתי אם לבוא או לא, כי פעמים רבות מצאתי את עצמי שואל שאלות וברוב המקרים חזרתי הביתה ללא תשובות.
רב: נסה שוב, יש לך שאלות חשובות?
ננסי ברנדס: מה שבשבילי חשוב, יתכן שלא יהיה חשוב בשבילך.
רב: אבל לך הן חשובות?
ננסי ברנדס: הן חשובות, למרות שאני יכול לחיות טוב בלי התשובות להן. יש אנשים שלא יכולים לחיות בלי לקבל תשובות לשאלות גורליות, ולכן הם חוזרים בתשובה. אני לא יכול להגיד שהשאלות מטרידות אותי באותה רמה.
רב: בקיצור, אתה מוכן לשמוע תשובות, רק בתנאי שלא תחזור בתשובה.
ננסי ברנדס: לגמרי לא. באתי במונית ששלחתם לי, ושאלתי את הנהג אם אני חוזר במונית או אני חוזר בתשובה, אז הוא אמר "את זה תשאל את ד"ר לייטמן, הוא יגיד לך איך תחזור הביתה היום". אז אני לא מפחד לחזור במונית, ולא מפחד לחזור לא בתשובה. אני אדם שלוקח את החיים בצורה מאוד גורלית, אני בטוח שיש תסריט ואני שחקן בתוך תסריט שנכתב, ומה שצריך לקרות, זה מה שיקרה.
רב: לא רק איתך, אלא עם כולנו. השאלה היא האם יש בחירה חופשית, או אין כל בחירה, ואנחנו כבולים באזיקים?
ננסי ברנדס: אני חושב שיש בחירה, אבל המינון של הבחירה הוא לא רלוונטי.
רב: מאוד מוגבל, כן?
ננסי ברנדס: כן. אבל זה לא מוריד ממני את המוטיבציה להילחם, אני קם בבוקר על בריקאדות, אני לוחם כל הזמן.
רב: אז אתה מרמה את עצמך או את הגורל?
ננסי ברנדס: אני מרגיש שבגורל שלי כתוב שאני צריך להלחם.
רב: ואתה מסכים והולך על זה. האם לפי ההיגיון, נראה לך שאנו בובות בתוך משחק מכור, והכל בחיים כבר הוחלט?
ננסי ברנדס: אני באתי מרומניה, ואני איש מאוד פרימיטיבי.
רב: פרימיטיבי זה ישר, זה דווקא טוב.
ננסי ברנדס: אני לא הרפתקן, אני לא אסע להודו עם שק שינה, תן לי לחיות את חיי בקן שלי. בוקר בהיר אחד הבת של אותו רומני "פרימיטיבי" חוזרת בתשובה, ועושה לו בצי'ק שלושה נכדים מדהימים. פתאום הוא מתגרש, פתאום האדם הזה שמעולם לא נמשך לבחורות צעירות מתחתן עם בחורה צעירה ממנו ב 25 שנה, ופתאום בגיל 56 יש לו ילד בן שנה וחצי, ואשתו בהריון בחודש חמישי עם בת נוספת. לא יתכן שאין תסריט לדבר הזה. אני לא כיוונתי לזה, יש מישהו שכתב והמוח שלי פשוט מפענח את מה שכתוב. כי כל מה שסיפרתי לך, לא שייך אליי, מה פתאום זה קורה לי זה?
רב: אז אולי אתה לא כל כך פשוט, יש בך כנראה חלק מדרקולה.
ננסי ברנדס: כנראה, איך אתה מסביר את זה?
רב: אני הגעתי מהכיוון ההפוך, מתוך עיסוק במדע ובכתיבת תוכנות למערכות החיים, והתא החי, מצאתי שלמרות שהחיים מורכבים, בכל זאת ישנה סיבתיות לכל. הכול נמשך בסדר של סיבה ומסובב. כאשר כל דבר הוא סיבה לדבר שמתפתח ממנו, ושום דבר לא קורה סתם פתאום, אלא זה נראה לנו כמקרי וכשחוקרים מגלים שיש לזה אלף ואחת הצדקות, והכול נסגר ומושלם, כאשר הסוף וההתחלה בפנים. כלומר לכל דבר יש סיבה מוצדקת והכרחית, ויש מה שנולד ממנה.
זה הוביל אותי לחשוב, האם גם לחיים עצמם יש סיבה? האם גם מהם יש תוצאה? ואת זה לא ניתן לגלות במחקר, אלא רק את מה שבתווך החיים ואת החוקיות שבפנים, אבל לא ניתן לראות סיבה ותוצאה, וזה הציק לי.
גם אני לא נסעתי עם תרמיל להודו, ואיני נמשך למיסטיקה. אני אדם מאוד פרקטי ופשוט, שמאמין למה שקיים לפי מחקר המדעי. אל הקבלה הגעתי דווקא בגלל שמצאתי בו מערכת אדירה שמתקדמים בה על ידי לימוד ומחקר, ללא שום אמונה, ומבלי לקחת בחשבון יחס מיוחד לכוח העליון או חוקים שמתקיימים מן הסתם, אלא הכל בא רק מתוך הכתוב: "אין לדיין מה שעיניו רואות". זה קנה אותי, התחלתי להתעמק בה, ואחר כך כבר לא יכולתי לפרוש.
ננסי ברנדס: אבל שנינו גדלנו על מצ'ורין ודארווין.
רב: על פי ההיגיון שראו בטבע, הם צודקים. דארווין אמר שיש אבולוציה, יש סיבה ומסובב בהתפתחות החיים, מלבד הדומם. כך שכנראה התפתח צומח, וממנו החי, ומתוך החי התפתח אדם. הרעיון הוא יפה, יש בדבריו לוגיקה, והגיון שלא סותרים את ההתפתחות לפי חוכמת הקבלה.
ננסי ברנדס: מה אומרת הקבלה על תיאורית דארוין ?
רב: לפי הקבלה יש התפתחות מדומם לצומח, לחי ולמדבר, והתפתחות הזו לא נגמרת במדבר, המדבר צריך להמשיך עד שהוא מגיע, לדרגה הרוחנית העליונה, לאלוקות. האדם עצמו מרגיש שיש משהו נוסף לחיים כאן. הלוא התחלה לא כאן, וגם הסוף לא כאן.
המעניין הוא שבניגוד לכל יתר הדתות, הקבלה נותנת לאדם כלים לחקור, ופותחת בו חושים שדרכם הוא מתחיל לראות עולם נוסף בעודו חי בחיים האלו, העולם שאליו הוא נכנס לחיים ומשם אתה חוזר לכאן. זה אולי נשמע דומה לבודהיזם, אבל בכל יתר הדתות הכל נותר בגדר סיפורים והשערות, כאשר חוכמת הקבלה מעניקה לאדם את האפשרות להיכנס לזה, לראות, לחיות ולחוות.
לכן לא מדובר בחזרה בתשובה, אלא על מי שחי במציאות העליונה ומקבל תשובות, לכל מה שהוא רוצה לשאול, וזאת רק במידה שפקח עיניים. אחרת הכל נותר כסיפור של מי שביקר באיזה מקום, ומספר לחברו.
ננסי ברנדס: אני אדם מאוד אנושי, ומה שמטריד אותי הוא, שעם כל האהבה והכבוד שלי לאנשים, אין לי שום זיקה לדת. אין לי מושג מה זה תנ"ך, תפילין, קבלה, גמרא, "זוהר", רמב"ם, ואין לי אפילו סקרנות לדעת. אני הולך לבית הכנסת, משתתף בכל החגים, פסח, ראש השנה, יום כיפור, ואין לי מושג על מה מדובר, זה יותר גוי מגוי.
רב: בצדק אמרת שקיבלנו אותו חינוך, אני הייתי בדיוק כמוך. עליתי ארצה בגיל 27, אחרי אוניברסיטה, עם ילד בן שנתיים ואישה. הדבר האחרון שהעליתי בדעתי היה לחזור בתשובה, הגם שאני לא קורא לעצמי חוזר בתשובה. אלא כמי שמתעסק בקבלה, אני מקבל על עצמי קיום מנהגים, משום שהם שייכים לתרבות העם היהודי. וכמוך, לא חיפשתי תנ"ך או יהדות, להיפך הייתה לי דחייה מלכתחילה, כי קיבלתי חינוך שהדת היא "אופיום להמונים".
אבל לפתע גיליתי שבתוך היהדות, או יותר נכון בצדה של היהדות, כי מקובלים מאז ומתמיד היו "בצד", ישנה חכמה אדירה. יותר מזה, כיום לאחר 30 שנה שאני עוסק בה, כאשר אני מציג אותה לעולם, למדענים מכל העמים והדתות, אסלאם, נצרות, ואפילו בודהיזם, איני מוצא שום קושי להסביר להם שהקבלה לא שייכת לדת, וגם בהם כמעט אין קושי להבין שמדובר במדע, חכמה שעוזרת לאדם להכיר יותר את העולם שבו הוא חי, מעבר לגבולות שהוא משיג בחמשת חושיו.
קודם כל יש לשבור את הסטיגמה שהקבלה שייכת לדת, ולרוב דווקא הדתיים מבינים את זה יותר, משום שהם נדחים מקבלה, ואילו החילונים טועים לחשוב שהיא חלק מהדת. יש טשטוש, ולכן עיקר המרץ והכוח מושקע במתן הסבר לישראלים להבין שחוכמת הקבלה היא דבר אחר לחלוטין.
ננסי ברנדס: יש לי חברים טובים שלומדים קבלה. אבל הבת שלי שהיא בת 25 חזרה בתשובה, והיום היא מגולחת עם כיסוי ראש.
רב: יש ביניכם קשר?
ננסי ברנדס: קשר אדיר. לפני כן לא הייתה לי בת, היה קשר רע מאוד בינינו. היא לא אהבה את הרעיון שהיא "הבת של" ננסי ברנדס, והכחישה את זה בכל הזדמנות. בגיל 17, היא חזרה בתשובה ועד אז היינו בכאסח.
רב: אז דחפת אותה לתשובה בעקיפין?
ננסי ברנדס: לא, אני האחרון שהייתי יכול לעשות זאת. אבל מרגע שהיא חזרה, היא התחילה לכבד אותי, להיות חמה, לחבק, ולפתע נעשה בינינו קשר מאוד חם. בזכותה יש לי קשר עם רבנים, כי בשביל להתקרב אליה, וליצור תקשורת בינינו הייתי צריך ללמוד, אז הלכתי לכל מיני רבנים ואני בקשר איתם, ולמרות שאיני מבין כלום בספרי הדת, כשאני מתיישב מול רב, אני מתרגש.
רב: מה קרה?
ננסי ברנדס: ככה זה, יש לי המון כבוד לדת ולדתיים.
רב: לא הרגשת מעולם צורך לגעת בקבלה?
ננסי ברנדס: אין לי שום צורך, הרי לימוד קבלה וגמרא בא מתוך צורך פנימי, מחסרון למשהו ואני לא יכול לקום בבוקר ולהחליט שאני רוצה ללמוד.
רב: זה בטוח. אבל האם אין לך שאלות, לשם מה אני חי? איך נגמרים החיים? מה קורה עם אדם לאחר החיים? האם יש בחירה או שאני בובה על חוטים, שמשחקים בה מלמעלה? האם אוכל לשנות את גורלי? למה דווקא מקרים מסוימים מתרחשים בחיי? כי כל אלה נושאים ששייכים לקבלה.
ננסי ברנדס: ברור, ד"ר לייטמן, שיש לי שאלות לגבי חיי, אבל הבעיה המרכזית היא שאני לא משוכנע שהקבלה יכולה להשיב לי עליהן. אתה ודאי תגיד "ננסי אני מצטער אבל אתה נאיבי, הקבלה יכולה להשיב לך", ואני מכבד את זה, אבל זה צריך לבוא ממני, מתוכי. זו החלטה מתוך שילוב של רגש ומוח.
אחד הדברים שאני לא מוצא להם תשובה, זה העניין של " צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", ודאי הקבלה או הדת יגידו "ננסי, באת לפה בשביל לעשות תיקון, נכון שרע לך עכשיו, אבל כשתסיים את התיקון יהיה לך מאוד טוב", עבורי ה"אחר כך" הזה אינו רלוונטי.
רב: זה נכון, גם לפי הקבלה אין "אחר כך יהיה לך טוב", מה שיש לך עכשיו, יהיה גם אחר כך.
ננסי ברנדס: אז יהיה לי רע גם אחר כך?
רב: למה רע? אמרת שטוב לך. אתה לא מחפש תשובות, אם היה לך רע, הייתי מחפש.
ננסי ברנדס: לא רע לי, אבל אני בשוק כשאני רואה הרבה חברים שלי שדורכים על גוויות, ומזלזלים בזולת, וטוב להם! אני שואל, איך אנשים שעושים פשעים, חיים כל כך טוב?
רב: סליחה, אם התסריט של כל אחד כבר מוכן, אז איני מבין על איזה "גוויות", ואיזה "פושעים" אתה מדבר?
ננסי ברנדס: גם זה תסריט?
רב: תהיה החלטי, בכל הדברים האלה יש רק אשם אחד ואלו לא בני האדם.
ננסי ברנדס: מה זאת אומרת? הקדוש ברוך הוא?
רב: לפי השקפתך ודאי שכן.
ננסי ברנדס: התשובה שקיבלתי עד היום היא שהכל פועל לפי חוקים. ואולי כרגע טוב לאותו רשע, אבל אחר כך יהיה לו רע. אדם שעושה פשעים, מזלזל ופוגע בזולת, את המחיר ישלם אחר כך.
רב: איפה ראית בחיים, שמשלמים אחר כך?
ננסי ברנדס: זאת אומרת בגלגול הבא.
רב: אני לא מבין, לפי איזה חוק אמור להיות כל כך הרבה צדק ואמת בעולם?
ננסי ברנדס: אז כל הסיפור של התיקון לא קשור לקבלה?
רב: התיקון קשור לקבלה, אבל לפי נוסחה אחרת לחלוטין. אם אתה משיג תיקון פנימי אמיתי בעולם הזה, עכשיו בעודך חי, אז אתה מרגיש, ומגלה את המציאות. אתה חי בעולם נוסף, ושני העולמות משלימים זה את זה. אתה רואה אז את החוק, ואת תהליך ההתפתחות, ואין לך שאלות למה זה כך או אחרת, כי הכל משתנה בהתאם לרמה שבה תפתח את העולם, ותראה את המציאות בעניים אחרות.
זה יכניס אותך למציאות אחרת לחלוטין, שבה תראה פרספקטיבה של כל מה שקורה. ושאדם נפטר יש לו בדיוק אותו הדבר שהשיג, אין לו יותר ממה שהשיג בעולם הזה. כי מה פתאום שיעלו אותו? בעבור מה? הוא חי כגולם, לפי האופן שדחף אותו הטבע לביצוע מעשים שונים, סיים את חייו ככל בעל חי, אז על שום מה ולמה לפתע יקבל פרס, ויעופף בין העולמות?
ננסי ברנדס: איך מתייחסת הקבלה לגלגולי נשמות?
רב: יש גלגול נשמות, אנו שבים לכאן עד שנשיג את שורש נשמתנו.
ננסי ברנדס: אנחנו עולים ויורדים שוב ושוב?
רב: אדם מוסיף לרדת עד הגלגול שבו הוא מגיע בחייו בעולם הזה גם לעולם העליון, וחי בשני העולמות יחד. יש שתי צורות מציאות, זו שאנו מרגישים בחמשת החושים, וצורה עליונה יותר שאותה אנו לא יכולים להרגיש, אלא נדרש חוש שישי לשם כך. אנשים שעוברים מוות קליני חשים משהו מתוך פתיחת החוש השישי.
חוכמת הקבלה נועדה רק כדי לפתוח לאדם את החוש השישי, ולאפשר לו לראות את מה שמתרחש כאן, מאחורי תמונת המציאות שהוא רואה. לראות הכוחות שמכינים לך את העתיד לבוא, את מה שמשנים בך מבפנים ומבחוץ, שלפתע גורם לך להידחף לעבר כל מיני דברים. חוכמת הקבלה פותחת לאדם את כל התמונה הפנימית והחיצונית, והוא רואה את כל המציאות, והתוכנה הכללית שלפיה הכל מתגלגל.
ואם אדם מזדהה עם סך כל המציאות, אז איתה הוא נשאר גם אחרי פטירת הגוף, ואם לאו, אז חמשת חושיו השייכים לגוף "כבים", ואז אדם נפטר ואין לו כלום, מלבד נקודה אחת ששוב מתגלגלת לגוף חדש. זה קצת מצער אותך?
ננסי ברנדס: לא, אני אדם מאוד פרקטי.
רב: זה מאוד פרקטי, עומדת בפניך האפשרות לפתוח את החושים, ולהרגיש יותר מכפי שאתה מרגיש כעת.
ננסי ברנדס: כל אדם שלומד קבלה מגיע למצב שהוא יכול לפתוח את החושים ?
רב: כן. וכל אחד חייב בזה. בסופו של דבר, בסוף כל שרשרת הגלגולים, כל אחד מגיע למצב שהוא פותח לעצמו כל העולמות, הן העולם הזה והן העולם הרוחני. הוא חי בשניהם ולא מרגיש את מותו, כי הוא חי במציאות שלא תלויה בחיים גופניים.
ננסי ברנדס: זה דבר שהוכח?
רב: זה הוכח למי שהגיע לזה, ולמי שלא, לא. רק לשם כך ניתנה הקבלה, ובעצם התורה כולה. מה שאנו מקיימים בעולם הזה אלו רק מנהגים, דבר חיצוני לגמרי. הקבלה מוליכה את האדם אל מעבר לחיים, למימד שבו אין זמן ואין מקום, והכל מתרחש לא בתוך חמשת החושים, אלא כבר בחייו אדם יוצא מהגבלת הגוף, וחש מציאות בלתי תלויה בגוף.
ננסי ברנדס: למה יש כזה פער, בין מה שבתי, שהיא חרדית ברסלבית, טוענת, לבין מה שהקבלה טוענת?
רב: אין שום קשר בין מה שבתך טוענת לבין הקבלה, או בין אורח החיים החרדי לבין הקבלה. משום שחוכמת הקבלה היא טכניקה פנימית של תיקון האדם, עליו לשנות את תכונותיו הפנימיות, כדי להרגיש את העולם העליון. כאשר הדת רק מדברת קיום מנהגים בעולם הזה.
ננסי ברנדס: אז הקבלה פוסלת את הנושא של קיום מנהגים?
רב: לא, היא דווקא אומרת שזה דבר טוב, ששומר על האדם בתוך מסגרת וגבולות, ולא מאפשר לו לברוח רחוק מידי. אלא שקיום שמירה על קיום מצוות בגשמיות היא טובה, אם יחד עם זאת אדם ממשיך את התפתחותו הרוחנית. אבל אם הוא רק מקיים אותן באופן גשמי בחיים האלו, הוא אינו משיג בזה דבר.
ננסי ברנדס: כיצד אוכל לשכנע את עצמי להיכנס לתחום הזה?
רב: רק אם יש לך צורך פנימי.
ננסי ברנדס: אז אתה מסכים איתי בנקודה הזו?
רב: זה כתוב. עיקר לימוד הקבלה הוא מתוך ספר שנקרא "תלמוד עשר הספירות", זה לא התלמוד שבבית הכנסת, אלא תלמוד בעל שישה כרכים גדולים. בהקדמה, שמסבירה כיצד יש ללמוד ולמה מיועדת חוכמת הקבלה, פותח המחבר, בעל הסולם, בזה שללימוד הקבלה מגיע מי ששואל: "מה הטעם בחיי?"
אם רע לאדם, לא חשוב מיהו, הוא חייב להשיב לשאלה "מהם חיי?" ומשום שאינו מוצא תשובה ולא רואה מילוי לנפשו בכל העולם הזה, לא בכסף, לא בכבוד, לא בידע ומושכלות, לא בתענוגים גופניים, אוכל, מין, בית, משפחה, אז כנראה שיש לו צורך אמיתי לפתוח את העולם והוא מגיע לחוכמת הקבלה.
ננסי ברנדס: יש שאומרים, שבת שחוזרת בתשובה מזכה את אביה. אז קודם כל היא לא מזכה אותי, כי אני ממשיך להיות באוברדרפט בבנק, ואין שום זיכוי, בדקתי. אבל אני רוצה לדעת איך הקבלה מסתכלת על זה, האם יש לזה איזו השפעה?
רב: אין. אף אחד לא משפיע על השני, אף אחד לא יכול לתת יגיעה ועבודה במקום השני, ולא לקבל במקומו שכר. הכל יפה, נקי ולאמתו של דבר אין שום קשר בינך לבין הבת שלך, כמו שכתוב, התורה לא עוברת בירושה.
ננסי ברנדס: יש לי תעלומה נוספת. במקצועי אני מנצח תזמורת סימפונית, וכותב מוסיקה לסרטים ומחזות זמר. אבל מאז ומתמיד אני עוסק בהומור, הכיף שלי זה לראות אנשים מחייכים. אני הייתי מטרד בבתי ספר, המורים שנאו אותי, כי הייתי הליצן של הכיתה. זה סוג של דחף שאני חייב להצחיק כל הזמן. הצורך הזה להצחיק, מנין הוא בא? הדת אומרת שזה סוג של יעוד, מצווה, איך הקבלה מסתכלת על זה?
רב: ודאי שאדם שמצער את הקהל או אדם שמשמח את הקהל, אלו שני דברים שונים. הדחף לשמח את האנשים מסב לך עונג, ויש מי שמקבל תענוג מכך שגורם לקהל להרגיש רע.
ננסי ברנדס: יש אנשים שמקבלים גם תענוג וגם כסף, אני מקבל רק תענוג. יש פער ענק בין מה שאני נותן, ומה שאני מקבל מבחינה כלכלית. אין שום קשר בין הטררם והמוניטין שלי לבין המצב הכלכלי. וזה בהחלט מחזק את מה שאמרת, אני מקבל הרבה תענוג מההופעות האלו.
רב: למה זה קורה? הנשמה של כל אחד ואחד מאיתנו, היא כתא, חלק קטן מסך כל הנשמה הכללית, כך שכל בני העולם נמצאים בקשר בין נשמותיהם, כחלקים בגוף אחד. ומה שקורה לאחד עובר לשני ולשלישי, בתוך אינספור קשרים.
ננסי ברנדס: יש חיבור בין כולם.
רב: כן. זוהי מערכת יציבה, קשיחה ובלתי משתנה, כמו הגוף, שמכיל קשרים אינסוף, והיכללויות זה בזה, כך שבסופו של דבר כל נשמה כוללת את כולם. יש אנשים שבתת הכרתם מושרשת הרגשת הקשר הזה, ולכן כאשר אתה משפיע לאחרים את השמחה, היא באה אליך וממלאת אותך.
ננסי ברנדס: זה סוג של אנרגיה?
רב: זו סוג אנרגיה חיובית שעוברת דרכך אליהם, ורק בצורה כזו אתה יכול למלא את עצמך. זה דחף, כמו שתיארת שכשהייתי ילד היית חייב להצחיק ואפילו שהמורים הענישו אותך, מאין ברירה היית מתפרץ.
ננסי ברנדס: אז זה חומר שהגוף שלי צורך?
רב: כן, אתה חייב את זה. יש כאלו שמקבלים הנאה מכך שמצערים את האחרים, וגם אצלם זה אותו דחף פנימי, כך שבזה אתה מוצלח.
ננסי ברנדס: אני בצד החיובי של המטבע. ואיך אתה מסביר את ההפתעות שקורות בחיי? הבת שלי חוזרת בתשובה, אני מתגרש, להתגרש ברומניה זה סוג של בושה, כישלון, ולפתע אני מתחתן, ונעשה אבא לילדים קטנים.
רב: זה לא תלוי בך. כל זה כלל לא נכנס לתווך הבחירה החופשית של אדם, זה נובע מתוך הקשר בין הנשמות, כשם דיברנו על כך שאתה משמח אחרים ובזה ממלא את עצמך, גם אלה משפטי נשמות.
מתוך כך שאנו קשורים יחד, וחייבים לעבור תיקון הדדי, ולהשפיע הדדית זה על זה, קורה מה שקורה היום, כל זוג שלישי מתגרש, ושוב אנשים מתחתנים ומתגרשים, כמה פעמים בחיים. זה משום שכיום הזמן "סמיך" ו"עסיסי" יותר. הכל מתקדם בקצב מהיר יותר, ואדם במהלך גלגול אחד, עובר, כביכול, מספר גלגולים, לכן זה קורה ויקרה והקצב עוד יקבל תאוצה רבה. אז על "תאכל" את עצמך על העבר, חשוב על עתיד.
ננסי ברנדס: יש לי המון עבר, עכשיו השאלה היא מה קורה עם העתיד? אתה רואה עתיד?
רב: אז זו הבעיה, לגבי העתיד האדם נמצא בבחירה איך לממש את עצמו. כלומר ניתן לדעת איך לנהל את העתיד ולהתגלגל בפעם הבאה טוב יותר, אם בכלל. כלומר יש להוסיף לחיינו רק את ההבנה איך מתנהלים החיים, איך הם מופעלים מלמעלה. אילו ראינו איך אנו משפיעים על עולם העליון, ואיך זה מתגשם בעולמנו, היה הרבה יותר קל ברור, ולא היו כל השאלות האלו.
כאמור, הקבלה "פוקחת עיניים".
ננסי ברנדס: כלומר דרך הקבלה אני יכול לתקן את עצמי?
רב: קודם "תראה", ומתוך ש"תראה" ודאי שלא תעשה דברים רעים, כי תראה שזה גורם לך רע.
ננסי ברנדס: גם בתחום העסקי?
רב: בכל. הקבלה מביאה את האדם לראייה, ולכן הוא לא ירמה אחרים, כי יראה שמתוך כך שהנשמות נכללות בגוף אחד, מי שמרמה אחרים, זה חוזר אליו, ולא כדאי לו. פקיחת עיניים לראיית מערכת המציאות הנכונה והשלמה פותרת לאדם את כל הבעיות.
ננסי ברנדס: ענה לי בכנות, היית רוצה לראות אותי בין תלמידיך?
רב: לא אומר לא, ולא אומר כן.
ננסי ברנדס: כל כך רציתי אבל אם אתה לא, אז גם אני לא.
רב: אתה נעלב?
ננסי ברנדס: לא.
רב: תראה, רבים מתחילים ללמוד אבל מעטים נשארים. רבים לומדים מבחוץ, כלומר לפעמים פותחים ספר, לפעמים מתעניינים, כשם שאתה הולך בשבת לבית הכנסת, כך הם באים אליי בכל מיני הזדמנויות, הרצאות גדולות וכדומה.
אין כפייה ברוחניות, לכן האדם מגיע ללמוד עם השאלה: "מה הטעם בחיי"? ובאותה המידה שמספקת לו תשובה לזה, הוא נשאר. יתכן שיקבל תשובה חלקית על המערכת, ירגיש אותה מעט ודי לו בזה, כי אחד נכנס יותר, והשני פחות.
הדבר דומה להבדל בין מדען לבין בחור שהולך ללמוד פיסיקה. אחד יסתפק בלימוד אוניברסיטאי אחר יסתפק בדוקטורט, ויש מי שממשיך לחקור בלי גבול, כי רוצה לדעת הכל, ואחרת לא מתמלא בהרגשת החיים. לכן איני אומר אם הייתי רוצה או לא. לא אני, אלא החיסרון הפנימי שלך הוא שיקבע. אם תרגיש חיסרון לבוא לכאן, אני אשמח.
ננסי ברנדס: תודה. יש עוד משהו שמעניין אותי, יש אנשים, שיכולים לגלות היכן הייתי בגלגולים קודמים, הקבלה מתעסקת בזה?
רב: יש ספר שנקרא "שער הגלגולים" של האר"י. בתחילתו יש דברים קשים למתחיל, אבל מאמצע הספר ואילך, מספר האר"י לחיים ויטל על גלגוליו שלו, ועל גלגולים שאנשים עוברים, ומי הם היו בכל גלגול, זה דווקא מעניין למדי. אני זוכר שבתחילת דרכי בקבלה, מצאתי את הספר הזה והתעניינתי בו מאוד.
קודם כל, אין גלגול אדם בחיה, כפי שפוחדים ההודים שיקרה להם, ואין ההפך - מכלב לאדם. אדם זה אדם, נשמה היא נשמה. באיזה אדם היית קודם, באיזה מקום חיית, באילו תנאים ומי היית בדיוק, את זה אדם שרוצה יכול להגיע ולגלות זאת בעצמו. השאלה במה יועיל לך לדעת שהיית ברוסיה או ברומניה, או בארץ ישראל, ועוד לדורי דורות אחורה? אתה רוצה לראות האם מגלגול לגלגול אתה נעשה אדם יותר טוב?
ננסי ברנדס: לראות אם יש איזה שיפור.
רב: למה שיהיה שיפור?
ננסי ברנדס: בכל זאת זה אני משקיע בחיים.
רב: במה אתה משקיע?
ננסי ברנדס: כל העלייה והירידה הזו היא מאמץ, אני רוצה לדעת אם כדאי לי לרדת פעם הבאה?
רב: את זה אתה מחליט? אם אתה רוצה לא להתגלגל יותר, תסיים בגלגול הזה.
ננסי ברנדס: יש בחירה להפסיק עם הגלגולים האלה?
רב: יש מאמר יפה שכתב המקובל הגדול האחרון, הרב"ש. אם בזמן שאדם נמצא בעולם הזה הוא משיג את שורש נשמתו, כלומר את המקום שממנו נשמתו יורדת לעולם הזה, ומקצר את הפער בין שני העולמות, בין השורש לבין מצבו הנוכחי - הענף, אינו צריך להתגלגל עוד.
ננסי ברנדס: מי קובע שהגעתי?
רב: רק אתה. אתה משיג את שורש נשמתך מלמטה, מהעולם הזה, וזה נקרא שמלאת נשמתך בכל מה שהיא נועדה לו מתחילה.
ננסי ברנדס: יש לי רגשות מעורבים בעניין. מצד אחד, טוב להגיע לרמה רוחנית כה גבוהה, מצד שני זה אומר שאני סוגר את הבסטה?
רב: מה רע? במקום בסטה אתה פותח כלבו.
ננסי ברנדס: אם אני מפסיק להתגלגל, אני לא מפסיק להיות פעיל במציאות?
רב: להפך, עכשיו עומדת לשרותך כל המציאות, כל העולמות, ולא רק עולמך הקטן, שבו אינך יכול לקבוע כלום. כבר בדרך לאותה רמה רוחנית אתה רוכש כלים חדשים, ונפתחת לך ההבנה מי אתה, בשביל מה אתה חי, מה הקשר אל הגברת שלך, אל ילדיך, מה הגלגולים המשותפים שלכם, ולמה הדברים קורים כך.
אתה מתחיל לראות את החיים בצורה הרבה יותר מלאה, אתה מקבל הרבה אינפורמציה מסביב, וזה משמח אותך, כי יחד עם זאת אתה מגלה את המטרה של כל אדם, וזה מביא הרבה שמחה, ואמרת שאתה אוהב לשמח אנשים.
ננסי ברנדס: אני חושב שהסיבה האמיתית שהפסקתי לשאול את עצמי שאלות, ולחפש תשובות היא בגלל שדי התאכזבתי מכל ניסיונותיי.
רב: על עצמך אינך מתבדח? אומרים שאלו שמשמחים אחרים, הם דווקא העצובים ביותר.
ננסי ברנדס: לא במקרה שלי, אני מאוד שמח בחלקי, אני חי בתיאוריה שבחיים הכל זמני, זה סוג של נאיביות ואינפנטיליות.
רב: היושר והיכולת לקבל את החיים כמו שהם זו חוכמה גדולה, ולא נאיביות. נאיביות בקבלה היא דווקא דרגה גבוהה מאוד. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", תמימות זה מצב רוחני מאוד גבוה.