"פרשת השבוע"
עקב
בהשתתפות: שמואל וילוז'ני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.06.2015 – אחרי עריכה
שמואל: אנחנו ב"פרשת השבוע" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
פרשת "עקב", ספר "דברים".
שמואל: עקב מה קורה כל הסיפור הזה בכלל? עקב מה התכנסנו כאן בפרשה הזאת?
שאם תשמעו ואם לא תשמעו.
שמואל: "אם", הצבת תנאים.
כן.
שמואל: אני לא יכול להתאפק, כבר כמה זמן שאני חייב לשאול אותך. מה קורה בחוץ? אנשים כאילו השתנו. הקיצוניות, הימין, השמאל, התרבות, לא תרבות, לסתום פיות, מה להגיד, לא להגיד, מה צריך לעשות? אתה מדבר, דוחפים לך מיקרופון, מצלמה, "מה דעתך? אתה מחרים את אלה? למה אתה לא בא?". אנחנו מחרימים את עצמנו. מה הולך פה? תעזור לי, מה להגיד?
מה להגיד למי שדוחף לך מיקרופון לפנים?
שמואל: כן, כשאומרים לך, "האם אתה נוסע להופיע באריאל, לא נוסע להופיע באריאל? אתה כן מחרים?".
אני לא יודע, אני לא מבין את הקושיות האלו, את השאלות האלו.
שמואל: כיף לך, אתה ישן לך פה בתוך הבניין.
אני לא מעורב עם הקהל, בשביל מה לי להיות מעורב עם כל המשחקים הקטנטנים האלה, מה זה יעזור. אין לזה שום תכלית, זה לא ישנה שום דבר. זה כמו ילדים שרבים כשאימא בינתיים במטבח עושה משהו, והם רבים בחדר שלהם.
שמואל: האם כך אתה רואה את זה?
אני רואה את זה אפילו יותר גרוע, כן. זה ברור שמזה לא יצא כלום, בזה לא משפיעים במאומה על שום דבר.
שמואל: אתה אומר, "ילדים תפסיקו להתקוטט".
לא, שיתקוטטו, בסדר. אלה החיים שלהם.
שמואל: זו התקשורת.
תעזוב אותם, ושיהיה מה שיהיה. הם יגדלו.
שמואל: מה זה יגדלו, הם כבר גדולים. היו בחירות, הימין ניצח, קיבל שלושים מנדטים, השמאל קיבל עשרים מנדטים. עכשיו שרת התרבות והספורט אומרת שהיא לא תיתן לעשות דה לגיטימציה למדינת ישראל. וכל אמן או כל גוף שיעשה אמנות ויעשה דה לגיטימציה למדינת ישראל לא יקבל ממנה תקציבים.
נכון. אלא בשביל מה הם הגיעו לשלטון?
שמואל: היא אומרת, "לי יש שלושים מנדטים ולכם עשרים מנדטים". בא השמאל ואומר, "את קוראת לזה "דה לגיטימציה", ואנחנו קוראים לזה סתימת פיות, את לא תסתמי לנו את הפה, אנחנו נגיד מה שאנחנו רוצים ואתם עוד תשלמו על זה". יש פה אי שוויוניות בתפיסות העולם, בהסתכלות.
ברור. תגיד לי בבקשה, ואם השמאל היה מנצח, אז מה היה? גם היה כך. אי אפשר היה אז לימין ממש להרים קול, והשמאל לא היה נותן להם לפרסם את הדעות שלהם. זה ברור.
שמואל: זה כמו בכדורגל. אם הבקעת גול, אז אתה לא הולך לאוהדים של הקבוצה המתחרה ומתגרה בהם. אם תעשה את זה, אז ישעו אותך, יש נורמות התנהגות. ואילו בפוליטיקה ובתוך השדה הזה מותר, "זכית בשלושים מנדטים, תהיי מספיק חכמה בשביל להפנים את זה, ולא לבוא להתגרות".
אלו הפוליטיקאים, אי אפשר לדרוש מהם. אתה רואה איך הם מדברים אחד עם השני, יותר גרוע ממה שאנשים רגילים ברחוב.
שמואל: אבל אתה דורש מהחברים מהשמאל שמדברים גבוהה גבוהה בשם האמנות או בשם איזו רוחניות, שזה מגיע על הבסיס הזה, גם ישמרו, והם לא, וזה נהיה אותו דבר. כאילו יורדים הכי נמוך. ויש גם חרמות.
אל תתרגש. מה זה חרמות?
שמואל: שחקן בהצגה בא ואומר שהוא לא מופיע בישוב הזה, לצורך העניין באריאל, אז מחליפים אותו בשחקן אחר, וזה מוסד שמקבל את הכסף מהציבור. זה כמו שיש לי חברה ותבקש ממני להוריד את המים איפשהו, ואני אגיד לך לשם אני לא מספק סחורה. אז אתה תגיד "תודה רבה, לך הביתה". ופה שחקן שאומר שהוא לא מופיע אידיאולוגית, מביאים שחקן אחר. זה לא משהו פגום פה?
זה פגום בשורש הבעיה, לא רק בהתנהגות המקרית הזאת.
שמואל: אנחנו חוזרים לפרשת השבוע.
לפרשת "עקב".
שמואל: בפרשה זו משה ממשיך להשמיע לעם ישראל את חשיבות שמירת המשפטים והחוקים של ה', בכדי שה' ישמור את בריתו וחסדו כלפיהם וייתן להם כל טוב. וכן ייתן להם כוחות להתגבר על העמים הנוכרים שיושבים בארץ כנען. והיא גם מזהירה מפני עבודת אלילים, אלילי העמים, כי תועבה היא לה'.
כן.
שמואל: מה זו ברית ביני לבין הבורא, בין הבורא לביני?
אנחנו לא פעם דיברנו על זה שעם ישראל הוא לא כמו יתר העמים וגדל אי שם. אלא הייתה תקופה מאוד מעניינת בבבל העתיקה, וכל בבל נכנסה למשבר גדול בקשר בין בני אדם, באגו גדול. הם הפסיקו לראות, לשמוע אחד את השני, ורצו לבנות מגדל עד השמיים שזה סמל לאגו שלהם. ומה שקרה שם, שכל הבבלים לא ידעו מה לעשות. זה ממש משבר בכל הציוויליזציה דאז.
שמואל: משבר עולמי.
כן, כמו שהיום.
שמואל: כמו היום, נכון, אותו דבר.
אברהם, כאחד מהחכמים באותו הדור, היה מטפל בקהל, זה היה התפקיד שלו.
שמואל: מה זאת אומרת?
היה עושה פסלים.
שמואל: אמן, פסל, עושה פסלים.
לא פסלים כאלה, פסלי אלילים של הבבלים. דווקא מפני שהוא עסק בפילוסופיה של העבודה לכוחות העליונים, לטבע, הוא גילה שכל המשבר הזה נועד לקרב את האנשים זה לזה.
שמואל: הוא גילה שכל המשבר, כל מגדל בבל הזה, יש לו מטרה והיא לקרב בין בני אדם.
כן. כי דווקא הריחוק בין בני אדם, הניגוד וזה שהם שונאים ולא מבינים זה את זה, בא לאחר שהם חיו יפה וטוב, כמו שכתוב, היה עם אחד ודברים אחדים1, ופתאום הם הגיעו למצב שהתחילו לשנוא זה את זה עד כדי כך שלא יכולים לסבול.
שמואל: פתאום פרץ האגו, עשה תפנית בעלילה, טרף את הקלפים.
ואז העם לא ידע מה לעשות. אברהם שהתחיל לחקור את העניין, גילה ממש את התכנית הפנימית של הטבע. הוא גילה שכל ההתפתחות של האנושות, שהגיעה פתאום בבבל לאיזה פיק כזה, היא כדי שהעם הבבלי הזה, הרבה עמים יחד, חמולות, משפחות, כולם יתחברו, יתאחדו. ואז הוא התחיל לצעוק לכל הבבלים, עשה מעין מסע פרסום כזה, והתחברו אליו הרבה אנשים כמו שכותב הרמב"ם.
שמואל: מה הוא אמר להם?
הוא אמר שאנחנו צריכים לא להתפזר כמו שאומר לנו נמרוד שהיה המלך, שליט בבל, אלא אנחנו צריכים דווקא להתחבר בינינו על אף שיש בינינו קרע כזה.
שמואל: חילוקי דעות, שנאות ויריבויות. למה אתה נאנח?
היה לו קשה.
שמואל: גם לך קשה.
כן. והתחברו אליו הרבה אנשים. הרמב"ם כותב שהתחברו אליו עשרות אלפים. כנראה שהמשבר היה באמת רציני והוא גם היה אדם מכובד מאוד, איש אלוהים, לכן באו אליו הרבה אנשים והוא לימד אותם שכל מה שקורה עכשיו זה דווקא כדי לדחוף אותנו לחיבור. איך לחיבור? אמרו לו, עכשיו אנחנו דווקא שונאים זה את זה. אם זה היה לפני כמה שנים, אז בסדר, חיינו בטוב, הכול היה טוב, אבל עכשיו אנחנו לא יכולים להסתכל זה על זה.
זו ההתפתחות, אמר להם אברהם, דווקא בגלל שיש התפתחות כזו, היא אומרת שאנחנו צריכים למרות ההתפתחות, למעלה ממנה, להתחבר, "על כל הפשעים תכסה אהבה". בואו נתחיל להתגבר על זה ואז נראה עולם חדש, נתחיל לגלות את הכוח העליון. אני לא אצטרך יותר לעשות פסלים, אתם תגלו את הכוח העליון בעצמכם.
שמואל: והוא שובר את הפסלים, מנתץ את הכול?
כן. אתם תגלו ממש את מטרת החיים, את סיבת החיים, תגלו מה קורה אתכם, הכול. כך הוא הסביר להם והם הלכו יחד.
הרבה שנים אחרי אברהם, כשעם ישראל כבר עיצב את עצמו, בתור עם אידיאולוגי, עם שכולו מחובר מעל האגו שלו, בא משה שאנחנו מדברים עליו כאן בפרשת "עקב" בדור המדבר.
שמואל: הוא מזכיר לבני ישראל את מסעם במדבר שנמשך 40 שנה, ובוחן את העם אם ישמרו את המצוות או לא.
כן זה כבר ספר דברים, כבר מתקדמים לארץ ישראל. מה אומר משה? משה מעביר להם אותם החוקים רק בצורה יותר מפורטת.
שמואל: נכנס לעומק הדברים, לעובי הקורה.
כן, נכון. ואז הוא אומר להם, אם תשמרו על החוקים האלה והאלה, שהם כולם חוקי החיבור בין כולם.
שמואל: כן לחבר את עם ישראל כאיש אחד בלב אחד.
רק כדי להתחבר. אין מצווה אחרת מלבד "להיות כאיש אחד בלב אחד". ואז במשך 40 שנה שהם הלכו במדבר הם כל הזמן התחברו.
שמואל: בעצם הם לא נכנסים לארץ בעקבות מה שקרה עם המרגלים, הם הולכים 40 שנה במדבר.
כן, הוא אומר להם, יש לכם הרבה שונאים, הרבה כוחות פנימיים שנלחמים בכם, הכול פנימי. אם אתם רוצים להצליח להישאר בחיבור, אז אתם צריכים לשמור על החוקים הללו ולמשוך את הכוח העליון שנקרא האור המחזיר למוטב. האור הזה יבוא אליכם ויחבר ביניכם למרות כל יצר הרע שכל הזמן מתגבר.
שמואל: הבנתי שכל הכוחות בתוכי. משה זה כוח שמושך אותך, אברהם זה יסוד שטבוע בתוכי שבעצם טלטל והביא אותי לכאן נאמר. איך אני פונה אליו? איך אני מדבר אתו שידריך אותי? כי זה עומד על שלושה קווים, ימין ושמאל ואנחנו הקו האמצעי. איך אני יודע שאני הולך בכיוון הזה ולא מתבלבל?
לכן אומרים לך איך אתה צריך להתנהג עם החברים שלך, עם הסביבה שלך, עם אותם אנשים שאיתם התחברת כדי לבנות חברה חדשה, סביבה חדשה. כדי להיות כאיש אחד בלב אחד, זו כל המטרה, אין יותר. כל התורה מסבירה רק איך להתחבר יחד, איך להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". כלל, אין יותר מזה, הוא כולל בתוכו את הכול, את כל יתר הפרטים.
אברהם ואחר כך כל בית אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה וכל המנהיגים, כולם אמרו אותו דבר, רק כל אחד מהם מסביר יותר בפירוט איך אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו.
שמואל: ואז אני יוצא מכאן החוצה ורואה שהכול הפוך. אני לא רואה אף אחד שאומר בוא נתחבר אתך. גם במקצוע שלי ההפרדה בין ימין לבין שמאל מקצינה, יש קוטביות כזאת.
מה זה שייך למקצוע שלך?
שמואל: כל אחד מתבצר בעמדה שלו. אתה אומר שמנהיגים תפקידם לחבר, שבעצם כל המטרה היא חיבור בין האנשים.
מדובר במנהיגים רוחניים. לא מדובר באלה שיושבים בכנסת.
שמואל: זה לא רק שיושבים בכנסת גם אלה שיושבים בתיאטרון.
גם בתיאטרון, עוד יותר או פחות. על איזה מנהיגים אתה מדבר? מנהיג הוא מי שיודע לאן צריכים ללכת, באיזו צורה אפשר להשיג את המטרה הנעלה שהעם חייב להגיע אליה.
שמואל: אני רוצה לפתוח מקום, ובאותה שנייה אני רואה איך הוא נסגר. למה? כי כל מטרתו היא שאתה תיכנס למקום ותרגיש אהבת חברים, תרגיש "ואהבת לרעך כמוך". אני לא יודע מה יקרה, אבל אני רוצה שכשאתה נכנס למקום, כמו להבדיל רכבת שדים בלונה פארק, כשילד קטן נכנס לחושך הוא עובר איזו חוויה, כך אני רוצה לעשות מקום שאתה נכנס אליו.
מצוין.
שמואל: אני לא יודע איך עושים את זה. אני נמצא בשנאת חברים כל הזמן, אני נמצא כל הזמן עם האגו.
אתה צריך ליצור באותו מקום אווירה שתשפיע על האדם בצורה יפה ורכה, שיהיה לו נעים, שהוא יראה מכולם חיוך, יחס טוב.
שמואל: תנאי הכניסה למקום זה חיוך.
תלביש חיוך על הפרצוף.
שמואל: זאת הבדיקה הביטחונית.
כן.
שמואל: אם אתה לא מחייך.
אתה לא נכנס.
שמואל: אני לא יודע איך תצא מפה, אבל לפחות תיכנס עם חיוך. אני לא יודע מה יהיה בסוף אבל אנחנו מתחילים בחיוך.
אבל אתה לא יכול לדרוש מהאדם היום שהוא יכנס כבר עם חיוך. אבל הוא מתחייב להיות תחת השפעת המקום.
שמואל: זאת אומרת, המקום מתחייב להשפיע עליו.
כן. המקום מתחייב להשפיע עליו כך, שהוא בטוח ייצא במצב רוח יפה וטוב, הוא יפרוק שם את כל הרוע שיש לו.
שמואל: בדיוק. אבל אם הוא לא ייצא טוב, כספו לא יוחזר. אם כבר הוא יצא לא טוב, אז שיצא ממש לא טוב.
ישלם קנס.
שמואל: כן בדיוק. כי אחרת מה אתה נכנס.
בסדר.
שמואל: אני אומר לך, אני עושה מקום כזה.
אז תספר לכולם.
שמואל: הרגע זה קורה. אני חייב לעכל את מה שאני אומר. אבל כן, אני רוצה לפתוח מקום כזה, אני מזמין את החברים להיות חברים במקום הזה, כי רק בזכות החברים נוכל לתת את ההרגשה הזו, כי לבד אני יכול במקסימום להצחיק או לגרום למישהו לבכות. אבל אני רוצה שהחברים, שאהבת חברים תשפיע, שהיא תהיה הדבר המשפיע במקום.
כן.
שמואל: כתוב "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אלא על מוצא פי ה' יחיה". מה זאת אומרת?
האדם שבנו, לא הבהמה שזה הכול בהמה, הוא אותו הרצון שדוחף אותנו להידמות לבורא. אדם ממילה דומה.
שמואל: אדמה לעליון. כשאתה אומר לאנשים מה השורש של אדמה, אדם, אדמה לעליון, מסתכלים עלי. כשאתה אומר אדמה לעליון, פה זה כבר נגמר.
המילה עליון מקלקלת.
שמואל: במילה עליון כבר התרסקת, נפלת.
לָמה?
שמואל: מה זה לעליון?
הטבע, תגיד להם.
שמואל: בסדר, אז הם אומרים הטבע.
תגיד הטבע. אבל זה תלוי מה אתה מייחס לטבע. לטבע יש תכנית?
שמואל: כן.
יש תכנית.
שמואל: ברורה לחלוטין.
לנו היא לא כל כך ברורה.
שמואל: לא, אבל לטבע זה ברור.
יופי.
שמואל: הצמח לא קם בבוקר ואומר "מה אני אהיה היום?" הגזר לא אומר "אני אהיה קולרבי, אני אהיה מלפפון, בא לי להיות טלה קטן", לא, לטבע יש תכנית.
אם היינו יודעים את התוכנית, אז היה לנו יותר טוב, יותר קל? אני שואל.
שמואל: זה כמו לנסוע עם WAZE או בלי WAZE. יש לך WAZE ואתה אומר "אני אסע בלי WAZE". יש תכנית, אפשר לצאת לטיול בלי המפה, ואז מה שקורה – קורה.
אנחנו יכולים לגלות את התוכנית ולא לטעות בדרך, אלא להגיע בלי בעיות, בצורה קצרה ביותר.
שמואל: אבל הבעיות הן כל הכיף.
לא, זה לא כיף, אני לא רואה שאתה נהנה מהן.
שמואל: אני עושה את עצמי, אתה צודק.
זה מה שמשה אומר, אם תשמעו, אם תשמרו על כל הכללים הללו, אם תקיימו אותם, אז תתקדמו בצורה קלה, נכונה, לתכלית, ואז הכול יהיה בסדר. אז ייווצרו ביניכם יחסים טובים כאלה, כך שהרצון, ארץ נקרא רצון, יהיה לארץ ישראל. הרצון שעכשיו קיים נקרא "מִדבר" ביניכם, אתם לא יכולים לחיות מהרצון הזה, למלא את עצמכם בכלום. והמִדבר הזה, על ידי כך שתתחילו להתייחס יפה זה לזה, הוא יהפוך להיות לארץ ישראל.
שמואל: בוא נדבר קבלה.
שם אתה תקבל הכול. אתה תחייה מתוך היחס היפה ביניכם, בין בני האדם, העם קובע מתוך היחס שיש בו, מתוך האווירה שיש בו, איפה הוא נמצא, או ב"מצרים" או ב"מדבר" או ב"ארץ ישראל".
שמואל: זאת אומרת, אני עושה את המקום.
המקום זה בינינו.
שמואל: המקום הוא בינינו, כדי שנקבע איפה אנחנו רוצים להיות. אם רוצים להיות במצרים, אז מה?
אז אנחנו בכאסח.
שמואל: אז ביום ראשון בואו איתי למצרים, בואו נתכסח על הכול.
כן. אז זה נקרא "מצרים".
שמואל: כן. אז בוא נעשה ערב "מצרים". ערב ראשון זה ערב מצרים, תתכוננו, אנחנו יורדים מצרימה להתכסח על הכול. ערב שני, אחרי שהתכסחנו, הוצאנו את כל מה שיש לנו ממצרים, לְמה מגיעים?
רוצים להגיע למשהו טוב אבל עדיין לא מסוגלים, עדיין נמצאים איכשהו בלהקים את עצמנו ממצרים לאהבה, אנחנו בדרך, ואז זה נקרא "מדבר".
שמואל: ערב שני, יום שני, ערב מדבר?
אנחנו עוד לא רואים מה יצא לנו מזה, אבל אנחנו באמת מוכנים לקיים את החוקים היפים האלה בינינו.
שמואל: שני ערבים יש לנו כבר. יש לנו ערב שנקרא "ערב מצרים", הערב השני "ערב מדבר", יוצאים למדבר ומדברים.
כן, זה במקום שאתה פותח. ואחר כך מתקרבים לארץ ישראל.
שמואל: כן, אבל זה נראה לי כל כך רחוק, כי זה כבר ביום שלישי. יום שלישי זה "שתי הפנים". אנחנו רוצים להגיע לסוף השבוע, ליום שישי ולקבל את השבת. זה מה שאני רוצה, פעם אחת ליצור לעצמי שבת, שכל השבוע יהיה באמת כדי לנסות לעלות במדרגות האלה.
חב"ד חג"ת נהי"מ.
שמואל: מה פירוש "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"?
אנחנו צריכים להבין, להרגיש, לגלות, כי אנחנו לא בונים שום דבר, אלא במידה שאנחנו עושים בינינו תיקונים גדולים ביחסים בינינו, רק ביחסים בינינו, רק בלהתקרב בינינו אנחנו מחייבים את הכוח העליון להיות אלינו יותר טוב ולבנות איתנו, בנו, בינינו, ממש ארץ גן העדן.
הכול תלוי ביחס בינינו, תתאר לעצמך, יש לך הרבה אנשים וביניהם או שממה או שנאה או קצת חיבור, אבל אגואיסטי כזה, או שמתחיל להיות כבר חשבון אחר, יפה, של אהבה וכולי.
וככה כל התורה מדברת רק עלינו, רק על מה שבינינו.
שמואל: כשמשה מתאר את הארץ הוא מדבר במילים כמו "ארץ טובה", "ארץ נחלי מים", "ארץ חיטה, שעורה, גפן".
כלומר אם תשמעו אותי, תגיעו למצב שביניכם זה יהיה. הכול בינינו, בין אני, אתה ואחרים. זה נקרא "ארץ", או ארץ מצרים או מדבר או בבל, סוריה, לבנון, עבר הירדן.
שמואל: אפרופו בבל, אני מרגיש שטכנולוגית אנחנו מבינים זה את זה, בלחיצת כפתור יכולים לפתור בעיות אבל כשאנחנו מתחילים לדבר, פתאום יש בלבול, זה אומר "תביא לי את הפטיש", וההוא אומר " קח אתה את האזמל".
איך אברהם ומשה לימדו את העם להיות למעלה מכל ההבדלים. אני לא נכנס איתך לשום סכסוך, אני לא אומר לך כלום על מה שאני חושב, ואתה חושב ומה ככה וככה, אלא התנאי הוא מאוד פשוט "על כל הפשעים תכסה אהבה". זאת אומרת, אנחנו לא מקבלים בחשבון שום דעה, כולם צודקים. אתה צריך לכתוב את המשפט הזה על הקירות.
שמואל: "על כל הפשעים תכסה האהבה".
כן. ואז אנחנו בכלל לא מדברים על מה אתה חושב ומה אני חושב.
שמואל: בדיוק. הדעה שלך לא חשובה לנו.
לא שלא חשובה.
שמואל: לא, כלומר לא בגלל שהדעה שלך היא כזאת זה יתקבל, זה משהו מעל.
תישאר במה שאתה רוצה, אבל תבנה גם קומה שנייה ביחסים בינינו, ולמרות שזה כך, אנחנו מגיעים לאהבה זה אל זה.
שמואל: אהבתי, לבנות קומה שנייה. קומה שנייה תעלה למעלה. אתה רוצה, נמשיך את הדיבור, אבל בחוץ למעלה על הגג. זה עוד קומה. שזה ממש קומה עליונה. אמן שנצליח לעשות מקום שנוכל למשוך בו אור מקיף. מקום עם אור.
כן. זה מה שמשה אומר להם, שאם אתם תקיימו את זה וזה, אז יהיה עליכם אור המקיף, המאור המחזיר למוטב.
שמואל: מקום שיש בו מאור מחזיר למוטב בלבד, ואם אתה לא מתחבר לזה, זאת בעיה שלך.
לא, לא בעיה שלך, אז יהיה לך ההיפך, או כך או כך, לא אפס. וזאת בעצם כל הפרשה.
שמואל: וזאת כל התורה כולה. אז להגיע למצב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", זאת אומרת מדובר על חיבור. לזה אנחנו עושים מקום - לחבר.
נגיע לזה? כתוב "ואהבת את ה' אלוהיך" וכן הלאה, כל התנאים האלה, אנחנו אומרים את זה בוקר, ערב, כך איכשהו, ומתי נקיים?
שמואל: גם בפרשה מוזכר, לעבוד את ה' בכל לבבך ובכל נפשך.
מה זה לעבוד את ה', אין בורא ללא נברא. האהבה שיש בינינו, החיבור שאנחנו מגלים בינינו, היא בעצם הבורא. הכוח הזה הוא נקרא "בורא", אליו אנחנו צריכים להגיע. וזה רק דרך החיבור.
שמואל: רק דרך החיבור, כי חברים מהמילה חיבור. לחבר את האנשים.
זה בעצם פניית משה לעם.
שמואל: עכשיו אני רוצה לברר, יש מקומות בעיר ובכלל בעולם, של בידור, שבן אדם בא אוכל ושותה וזה בשביל ההנאה.
אנחנו נדבר על זה בפרשה הבאה, זה כבר קשור לאיך אתה רוצה לסדר את המקום.
(סוף השיחה)
-
"ויהי כל-הארץ, שפה אחת, ודברים, אחדים" (בראשית י"א, א')↩