חומר רקע לשיחת "חיים חדשים", 995

זיכרון קולקטיבי בעם ישראל

מטרות:

• הבנת הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל.

• למה התרחקנו מהזיכרון הנושן של ״ואהבת לרעך כמוך״?

זרימה:

• היעלמות הזיכרון הקולקטיבי היהודי.

• הסיבה להיעלמות.

• השפעתה של היעלמות הזיכרון הקולקטיבי.

• מהו הזיכרון היהודי הקולקטיבי.

• איך להיזכר בזיכרון הקולקטיבי שלנו?

• מקומם של ימי זיכרון בייצוב הזיכרון הקולקטיבי.

'הזיכרון היהודי':

נושא 'הזיכרון היהודי' עומד בשנים האחרונות בלב הדיון האינטלקטואלי היהודי. [..] האם קיים בכלל 'זיכרון יהודי' קולקטיבי? ואם כן, מה הם תכניו של זיכרון זה? כיצד מעוצב הוא במהלך הדורות? כיצד משפיע זיכרון זה על זיקתו של היחיד לקולקטיב? ובאיזה אופן צריכים אנו לקבל את מרותו עלינו? - מעלים בהקשרים שונים סוציולוגים, פילוסופים, היסטוריונים וחוקרים מענפי מדע אחרים העוסקים בעם-ישראל. מבלי להיכנס לכל פרטי הדיון ביחס להגדרות השונות הניתנות למושג 'הזיכרון היהודי' - הנתפס בעיני בהקבלה לתפקיד הזיכרון בהוויית האדם היחיד, כבסיס ותשתית לתודעתו העצמית של עם ישראל, ולצורך הצבת הגדרת עבודה בסיסית - נסתייעתי במחקרו של פרופ' עמוס פונקנשטיין. בהתאם לתפיסה זו, הזיכרון הקולקטיבי הוא מסגרת גמישה המכילה מערכות של: מושגים לשוניים, סימנים, סמלים, מנהגים, נימוסים, מועדי זיכרון, שמות מקומות ואישים, מצבות ומרכזי פולחן, טקסים, תדמיות סטריאוטיפיות ועוד. מושגים וסמלים אלה, הנוצרים והמתפתחים באמצעות הגותם, פועלם ויצירתם של יחידים וקבוצות מהקולקטיב במהלך ההיסטוריה, מוזרמים באופן דינמי אל הזיכרון הקולקטיבי, ונשמרים בו בהתאם לרמות השונות של חשיבותם. ישנן מערכות של מושגים וסמלים הנשמרות במרכז התודעה הלאומית, והן שיוצרות את הזרם המרכזי בתרבות הלאומית, ולעומתן ישנן מערכות הנדחקות אל השוליים ומסומנות כ'תת-תרבויות'. בכל דור ודור נמצא סוכני תרבות, יחידים וקבוצות, הפועלים לעצב ולהעלות אל מרכז הזיכרון הקולקטיבי מושגים ותכנים התואמים יותר לדעתם, או לדחוק לשוליים, לתהום השכחה, תכנים וזיכרונות אחרים.

http://www.achva.ac.il/sites/default/files/achvafiles/maof_book/2000_11.pdf

היעלמות הזיכרון הקולקטיבי היהודי

• 70 שנה עברו מאז קום המדינה. העם עבר שואה נוראית. יחד עם זאת - כיום כמעט לא זוכרים.. אפילו יורדים מהארץ לגרמניה. למה הזיכרון שלנו כל כך קצר?

• האם זיכרון קצר מאפיין את האנושות בכלל בתקופתנו? או שזה ייחודי לנו בישראל?  

• במדינתנו הצעירה - עברנו מלחמות רבות כדי לשרוד. בשנים האחרונות נשאלת מתוכנו השאלה למה אנחנו נלחמים? מה הצורך במדינה משלנו. האם זה זיכרון קצר או שבאמת החיים השתנו בצורה כל כך דרמתית?

הסיבה להיעלמות

• כבר בשנות העלייה התחלנו ביחס של פירוד כה גדול - אשכנזים/ ספרדים, חילונים/ דתיים, עדות וכולי. איפה הזיכרון הקולקטיבי שלנו, למה הוא לא פועל?

• האם יש בעיה בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל? האם הוא לא נגיש או מודחק?

• למה בעם ישראל/ העם היהודי, חיים אירועי עבר משותפים אבל "ואהבת לרעך כמוך" לא "חי" בנו?

• כל העלייה במאה השנה האחרונות, הייתה כתוצאה ממאות שנים של טבח ואכזריות כלפינו. וכיום - אין לישראלי שום זיכרון בנושא. הוא גאה ולא מפחד ולא זוכר את מה שעשו לאבותיו או אבות אבותיו. איך קורה כזה דבר?

• האם השכחה הקולקטיבית של עם ישראל היא מנגנון הגנה?

• האם זוהי תוצאת תהליך טבעי של אימוץ נרטיבים שונים והסתכלות חוזרת בעבר?

• מה תפקיד השכחה הזו?

השפעתה של היעלמות הזיכרון הקולקטיבי

• מה קורה לעם כאשר המהות האמיתית שלו מודחקת?

• מה קורה לעם כאשר משחקים עם הזיכרון הקולקטיבי שלו?

• האם תצמח לישראל זהות חדשה? האם היא מתהווה מתחת לפני השטח או שמדובר בהתפוררות?

מהו הזיכרון היהודי הקולקטיבי

• מהו הזיכרון המשותף ליהודים?

• מה אנחנו צריכים לזכור?

• האם הזיכרון המשותף פעיל בנו, גם אם אנחנו לא חשים קשר אליו?

• האם יש לנו, כעם ישראל, זיכרון רוחני?

• האם זה נמצא בזיכרון של כל יהודי?

איך להיזכר בזיכרון הקולקטיבי שלנו?

• האם אנחנו יכולים להיזכר מיהו העם היהודי? כיצד?

• איך אפשר להיזכר במה ששכחנו? במהות הפנימית שלנו?

• כיצד עם יכול להיזכר במהות הפנימית האמיתית שלו?

• האם צריך ליצור זיכרונות חדשים, חוויות חדשות, שישנו את הזיכרון הקולקטיבי או לנסות להחיות את זיכרונות העבר?

• אם היינו מנסים לעורר את עם ישראל המקורי שבתוכנו, האם היינו נזכרים?

• לפני אירועים לאומיים חשובים כמו חגים, ימי זיכרון, ימי עצמאות - האם צריך לאמץ במודע גישה מסוימת או יחס מיוחד?

• האם אפשר להתחבר לזיכרון הקולקטיבי כאדם פרטי או רק כקבוצה?

• האם אפשר להשפיע על הזיכרון הקולקטיבי כאדם פרטי או רק כקבוצה?

• האם הזיכרון הקולקטיבי של עם, של האנושות הוא שדה שאפשר להתחבר אליו?

• האם בזיכרון הקולקטיבי של האנושות נמצא גם המקור שלנו?

• אם נזכר בייעוד הרוחני שלנו, אם נפעל לפיו, איך ייראו חיינו כאן?

• מה יתרום לנו הזיכרון היהודי?

• מה הרלוונטיות של זיכרון קולקטיבי בתקופה של שינויים רבים כל כך?

• מה השימוש הגבוה של הזיכרון הקולקטיבי שלנו?

מקומה של תרבות הזיכרון בעיצוב זהות קולקטיבית

ד"ר מעוז עזריהו, אוניברסיטת חיפה. אנחנו לא זוכרים. באופן אישי אני לא מסוגל לזכור את מה שלא זכרתי, כי זה איננו הזיכרון שלי. מה אני כן זוכר, מהי החוויה האישית שלי, של כל אחד מאיתנו במפגש שלו עם הזיכרון הקולקטיבי? התשובה פשוטה מאד: מה שאני זוכר זה את הניסיון להיזכר. הנה הדוגמא של השבוע הבא, של סדר פסח שכולנו ניקח בו חלק. אנחנו לא זוכרים את יציאת מצרים. מה שאנחנו זוכרים הוא את הסדר, על כל הכרוך בו: מי מכין אותו? איפה עורכים אותו? כל הריבים הקבועים והפוליטיקה סביב השולחן, מי בישל יותר ומי פחות, את זה אנחנו זוכרים. והמבחן הגדול של זיכרון אם הוא אכן מצליח להגיע לדרגה הזו של זיכרון קולקטיבי, כלומר, שאנחנו מזכירים, או מנסים להזכיר לעצמנו באמצעים של מסורת, את מה שאיננו יכולים לזכור באופן אישי. במקרה שלנו אנחנו מערבבים שכול, שהוא עכשווי מאד, עם זיכרון והנצחה.

https://www.izkor.gov.il/d5498988a39024711a948b65a05f2d81

• הזיכרון הוא מההווה ואחורה, ההנצחה היא מההווה ולעתיד, וכל זה ביחד יוצר את סימן השאלה הגדול: לאיפה כל זה הולך?

אילו הייתי צריך להגיד משפט גדול אחד על הזיכרון וההנצחה של הנופלים במדינת ישראל, אלה שאחרי מלחמת העצמאות עוד קראו להם פה גיבורים, אומר את המשפט הבא: כל עוד רשימת הנופלים, רשימת השכול, איננה סגורה, תרבות השכול והאבל תהיה חלק בלתי נפרד מתרבות ההנצחה והזיכרון שלה. וכך זה ימשך. האם זכר הנופלים יהיה חלק מהזיכרון ההיסטורי שלנו, ואני מדבר על טווחי זמן של מאה שנה, מאתיים שנה, חמש מאות שנה? אין לי תשובה. ברור עם זאת לחלוטין שכל עוד יש פה שכול ואבל הדברים לא ייפרדו, והשאלה האם זהו זיכרון היסטורי לא תוכל לבוא על מקומה בשלום.

למה הדברים האלה חשובים בהקשר שלנו? הם חשובים כי זיכרון הוא אבן יסוד של זהות קולקטיבית. כשאני אומר זהות קולקטיבית אני מדבר על שני דברים. ברמה האחת, זהות קולקטיבית היא בו-זמנית מה שמשותף לכולנו. ברמה השנייה, תחושת הזיכרון, תחושה שקיימת אצל קבוצה, מייצרת גם תחושה של המשכיות בזמן - כי מדובר פה בקבוצה שיש לה קיום בזמן. גם זה פרדוקס בסיסי של החיים. איך דבר שמשתנה כל הזמן עדיין נשאר הוא עצמו. איך זה שאני נשאר אותו הדבר למרות שאני משתנה כל הזמן. זו גם בעיה של הזיכרון האישי, שהוא חיוני לזהות האני.

ללא זיכרון אין לי זהות. אם אינני זוכר - אינני קיים. אנחנו זוכרים משמע אנחנו קיימים, בזמן, בהיסטוריה. עמלק? מי זה עמלק? אנחנו זוכרים אותו. אנחנו התחלנו שם ואנחנו זוכרים עכשיו, ויש פה רציפות והמשכיות של זיכרון, וכל הדברים האלה יחד הם שמייצרים את הזהות הקולקטיבית שלנו, את תחושת האני הקיבוצי ההכרחית לתחושת הגורל המשותף. כי גם זה חלק מכוחם של זהות קולקטיבית וזיכרון קולקטיבי: תחושה של גורל משותף.

https://www.izkor.gov.il/d5498988a39024711a948b65a05f2d81

יום הזיכרון לשואה:

• בעם היהודי, יש הרבה זיכרונות קשים. האם הם מהווים חלק חשוב מהזיכרון הקולקטיבי שלנו? מה זה עושה לנו? איך הם משפיעים על המהות שלנו?

• האם אנחנו צריכים להזכיר במודע את האירועים האלה? למה?

• אם לא היינו מזכירים אותם, האם הם והשפעתם היו נמחקים מהזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי?

• מה קורה, ברמת עם, לזיכרונות מודחקים שלא מתייחסים או מטפלים בהם?

• האם הזיכרון עוזר לנו למנוע מקרים דומים?

• יש טענה שצריך לשחרר את הזיכרונות הרעים הללו כדי לייצר מציאות חיובית וטובה, שהמטען השלילי הזה שאנחנו סוחבים אותו, ממשיך לצבוע לנו את המציאות בצבעים שחורים, של קורבניות, של תחושה שאנו נרדפים. האם כך הדבר? האם ניצור מציאות טובה יותר אם נשחרר את הזיכרונות הללו?

• מהי הדרך הבריאה, הנכונה להתייחס לאירועי העבר הכואבים?

• מה אנחנו יכולים לעשות שיכבד את האירועים והאנשים שסבלו?

• האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות שיכול להוות ריפוי?

• מה הקשר של כל הסבל ל"ואהבת לרעך כמוך"? האם אפשרי ממקום כל כך קשה להגיע למקום של חסד ואהבה?

• מה חשוב שנזכור ונזכיר באירועים כאלה?

• האם זיכרון נכון ימנע את הישנות האירועים הקשים? האם זה אפשרי? האם זה בידינו לעשות?