חיים חדשים

שיחה 600

ט"ו באב - חג האהבה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.07.15 – אחרי עריכה

אורן: הפעם אנחנו בתכנית חגיגית לכבוד ט"ו באב, חג האהבה.

ניצה: על פי המסורת היהודית החגיגה הגדולה של אמצע הקיץ היא בחמישה עשר באב, בט"ו באב. מספרים שפעם הנשים הצעירות לבשו לבן ויצאו לכרמים במחולות, הגברים הצעירים היו מתבוננים בנשים ובסוף היום כל אחד היה חוזר עם זוגתו. כנראה שהאווירה הייתה מאוד מיוחדת. היום לא יוצאים לכרמים אבל יוצאים לקניונים ולחנויות כדי לקנות פרחים, שוקולד. כל חלונות הראווה מכוסים לבבות אדומים. זה חג שמציין את האהבה.

זה תופס מקום היום, אני לא זוכר שפעם זה היה עד כדי כך.

ניצה: זה משהו שתופס היום מקום מאוד חשוב בעיקר בקרב מאוהבים צעירים.

מאיזה גיל?

ניצה: אני חושבת שאפילו מגילאי 16-17, אבל כמובן גם המבוגרים לא רק הצעירים. בערב ט"ו באב נהוג לחגוג עם נרות לאור הירח. האמת שט"ו באב זה תירוץ טוב לדבר על אהבה כי אנחנו תמיד אוהבים לדבר על אהבה. זה מאוד מעניין שביהדות יש יום מיוחד שחוגגים בו את האהבה.

ט"ו באב נחגג דווקא רק בישראל.

ניצה: באחד מהמאמרים ראיתי שחז"ל כתבו שלא היו ימים טובים בישראל כמו חמישה עשר באב.

ברור, כי אם מתגלה השנאה, אם מקור הרע מתגלה בט' באב, אז וודאי שאחר כך בט"ו באב מתגלה כבר התיקון והטוב.

ניצה: אם כך הסמיכות בין ט' באב לט"ו באב אינה מקרית, האם יש כאן שני קצוות?

זה אפילו לא שני קצוות, אלא שני צדדים של אותו עניין. הרצון לקבל מתגלה בצורה הרעה שלו ובצורה הטובה שלו. אבל הכל בתוך האגו שלנו, מצד אחד מתגלה הרע ומצד שני התיקון שלו והרצון טוב. המרחק בין שנאה לאהבה הוא מאוד קצר.

אורן: למה?

כי אתה סך הכל צריך לעורר כאן את האור העליון שיעשה לך את השינוי הזה. אתה צריך רק פעולה אחת.

אורן: למה אתה מתכוון?

גילוי יצר הרע ממש הוא בט' באב, "בראתי יצר רע". אבל "בראתי תורה תבלין", תורה תבלין זה "המאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת יש אור, יש כוח כזה בטבע שאם אנחנו מעוררים אותו נכון הוא מחזיר את הרע שלנו לטוב. את כל יצר הרע, את הסיבה לכל ההרגשות הרעות, החל מהדברים הקטנים ביותר ועד המוות, את כל הרע שאתה יכול לתאר לעצמך, המאור המחזיר למוטב הופך לטוב. לכן מצד האדם יש כאן רק פעולה אחת, לבקש שזה יקרה, ומצד האור העליון, אם הבקשה שלנו היא בקשה אמיתית ונכונה, הוא מבצע אותה מיד. הם קרובים זה לזה, הם סמוכים מאוד. תמיד. הטוב והרע, האמת והשקר, החושך והאור, בצורה האמיתית שלהם, הם מאוד מאוד קרובים. אבל אם זה לא כל כך אמיתי, לא כל כך ברור, אם זה מעורבב, נמרח, אז יש ביניהם איזה מרחק ובלבול. לכן אם באה הכרת הרע גדולה ואמיתית, כמו בט' באב, אז כבר ברור מה יש לעשות, איזו תשובה לתת לזה, ואז מגיע ט"ו באב.

ניצה: זה מעניין, כשאני מסתכלת על מה שנהוג אצלנו לחשוב, אז בט' באב, בתשעה באב מדובר על חורבן בית המקדש, על שנאת חינם בין בני האדם, ובט"ו באב קיימת התייחסות מאוד מיוחדת לאהבה זוגית ולא לאהבה באופן כללי.

ככה זה, רק שזה לא כל כך ברור, לא רואים שמדובר כאן על זיווג בין ישראל לבורא. כי אנחנו כאישה, כמלכות, כשכינה. זאת אומרת כולנו, כל הנבראים, כל מה שהוא ברא בעצם זה רצון לקבל, אישה, וכנגד זה הבורא. לכן אם אין קשר בינינו, אם אנחנו לא יכולים להיות משענת, מקום שבו הוא מתגלה ושורה בנו, ואנחנו מתחבקים, נכנסים לחיבוק, לזווג, לנשיקה, לכל ההגדרות של החיבור הרוחני. קודם חיבוק "שמאלו תחת ראשי וימינו יחבקני", אחר כך נישוק, "נשיקין", ואחר כך "זווג". הרי כל הסמלים מסמלים לנו את הקשר בין האנשים בעולם שלנו, כך צריכים להתייחס זה לזה. בעולם הרוחני הם מסמלים לנו חיבור מאוד גבוה ונעלה בינינו ובין הבורא. לכן תשעה באב, ט' באב מסמל לנו את המרחק הנוראי בינינו ,את הסיבה לכל הצרות והבעיות. כי אין לנו רע ואין לנו טוב, אלא רק בהתרחקות או בהתקרבות שלנו לאור העליון, לכוח העליון, לבורא. לכן המקור של כל החורבן זה תשעה באב, והמקור של כל הטוב זה ט"ו באב. אבל מפני שאנחנו עדיין לא הגענו לטוב הזה, אז היום הזה הוא היום של האהובים, של האהבה הזוגית. זה גם סמלי, היום הזה כאילו חלש, זה כמו פורים, פורים זה חג לילדים, עדליידע, משהו קל. אבל זה מפני שלצערנו אנחנו עדיין בגלות וסימני הגאולה עדיין לא ברורים לנו. הם בדרך, אבל אנחנו עדיין לא נכנסנו לזה ולכן אנחנו גם לא יודעים מהן צורות הגאולה, צורות החיבוק, הנשיקה והזיווג.

ניצה: עשית כאן הקבלה מאוד יפה למערכת היחסים הזוגית שבין הכוח העליון, הבורא, לבין הבריאה, לבין כלל האנושות.

האם נראה לך שהתורה באמת מדברת על בחורות שמתלבשות בשמלה לבנה ויפה ויוצאות לכרמים?

ניצה: אני מתחילה להבין שיש איזו הקבלה בין אהבה שאנחנו מגלים בתוך הזוגיות, לבין אהבה שבין הכוח עליון לבינינו.

גם אצל הזוגות שאנחנו פוגשים זה לא הולך. בעניין הזוגיות, נישואין, משפחה, אנחנו נמצאים בתשעה באב.

ניצה: האמת שזה נכון, במשפחה יש חורבן גדול.

וודאי, זה פועל על כל צורת היחסים שלנו. בין הורים וילדים, עובד ומעביד, גם בין חברי ממשלה, תראי איזו "הבנה הדדית" יש בין חברי הכנסת.

ניצה: אבל בכל זאת אהבה זה מושג מאוד רחב. בהכנה למפגש שלנו ניסיתי לדבר עם הרבה אנשים ולשאול אותם מהי אהבה בשבילם. הם אמרו כל מיני דברים, זאת אומרת אהבה זה דבר מאוד רחב, יש סוגים שונים של אהבה. יש אהבה לחברים, אהבה בין הורה לילד או לקרובי משפחה, אבל באהבה זוגית יש משהו מאוד מיוחד, יש לה טעם מיוחד דווקא בתוך הקשר זוגי.

אהבה נקרא שאני ממלא את רצון הזולת לפני שאני ממלא את הרצון שלי. פשוט.

אורן: איזה רצון?

לא חשוב איזה רצון, אני ממלא אותו. אני צריך לדעת מה הוא רוצה, להרגיש מה הוא רוצה, ושהרצון שלו יהיה חשוב בשבילי יותר מהרצון שלי. זה נקרא שאני אוהב אותו.

ניצה: אבל זו הגדרה כללית לאהבה.

היא נכונה בכל מקום.

אורן: נכון, אבל מתוך מה שהבנתי משיחות עם חברים ומשפחה, זה שבכל זאת האהבה הזוגית שאנחנו מרגישים שונה מהרגש כלפי החברים וגם כלפי הילדים.

ההרגשה הזוגית פשוט יותר רחבה כי יש כאן התחייבות, ניסיון חיים, ידיעת השותף, כנראה גם ילדים משותפים, רכוש משותף, הרגשת ביטחון, תמיכה ליום שבו נזדקק לעזרה הדדית. יש בזה הרבה דברים. וודאי שזוגיות זה ביטוי, לא הייתי אומר שזו אהבה, בעולם שלנו זה לא יותר מחיבור ותוצאה ממנו. ברוחניות אין דבר כזה. ברוחניות יש בכל רגע הכרת השותף מחדש. כתוב שבכל יום מלכות הופכת להיות בתולה, ובכל יום יש סדר חדש ואתה כאילו לא מכיר אותה.

ניצה: יש גילויים חדשים.

כן, זה אולי חסר לנו בחיים הרגילים שלנו, אבל כך זה ברוחניות. מרוחניות יכולים לחדש לגשמיות, זאת אומרת אם אנשים יהיו פעם בזה, והם יהיו, נקווה שנעלה לזה מהר, אז הם יראו איך לגלות דברים חדשים. זאת תהיה האהבה הנכונה, האמיתית, אהבה שמתחדשת בכל רגע. כי בשביל לעורר היום קצת שייכות, לא אהבה, אלא רק איזה קשר אז צריכים להיפרד, צריכים לריב, צריכים כל מיני חיכוכים למיניהם.

ניצה: כדי ליצור איזה ריגוש.

כן, אם יהיה תיאבון אז תהיה הרגשת טעם. מה שאין כן ברוחניות זה משתנה כל פעם. כל פעם באות רשימות חדשות, תנאים החדשים ולכן התחדשות היא בלתי פוסקת, ההתחדשות היא תמידית.

אורן: כשאתה אומר ברוחניות, למה אתה מתכוון?

במידה שאנחנו מתחילים באמת להרגיש את היחס לזולת לפי "ואהבת לרעך כמוך". כמובן שזה על ידי חכמת הקבלה אחרת זה בלתי אפשרי.

אורן: ואז הפרטנר שלי הוא כל יום חדש?

כן. בכל רגע חדש.

אורן: ומי הוא הפרטנר שלי?

הפרטנר חייב להיות כל האנושות, מאהבת הבריות אנחנו מגיעים לאהבת ה'. אבל אם אתם מדברים על זוגיות, אז ברוחניות יש לנו התאמה מיוחדת, כי אנחנו צריכים לבנות מודל, תבנית, דוגמה בהתאם למה שאנחנו רוצים לעשות עם הבורא.

אורן: מה הכוונה?

נתנו לך את היכולת להכיר כאן בעולם בזה בחורה בשמלה לבנה בכרמים ולהקים איתה חיים משותפים. ודאי שזה לפי החוקים של ההתקרבות שכתובים בתורה, כי הם מותאמים לחוקים העליונים, אבל נתנו לך את היכולת להגיע למצב שכל דבר, כל פרט שאתם בונים ביניכם בחיים האלה, מתחיל להיות יותר ויותר מותאם ליחס שלך לבורא.

אורן: מה היחס שלי לבורא?

מדובר על חיבור. במידה שאתה רוצה להתחבר עם הבורא, אז יש לך אפשרות לעשות זאת קודם עם אישה. כתוב שאתה צריך לעשות כך גם עם הקבוצה, ובתוך הקבוצה אתם צריכים להגיע למצב שאתם בונים כלי לגילוי הבורא.

אורן: כשאתה אומר קבוצה, למה אתה מתכוון?

קבוצה זה עשרה גברים שמתחברים יחד ורוצים לקבוע ביניהם יחסים של אהבה, של התכללות, של רצונות ותשוקות לרוחניות כדי לגלות את הבורא. לכן החברים נמצאים ברשת קשר מיוחדת ביניהם ובין הבורא. הם בעצמם מייצבים מקום שנקרא אישה או שכינה ושם מתגלה הבורא. כמו חתן, הוא נוחת למקום הזה, כמו גבר. זה בצורה אחת. בצורה השנייה אנחנו יכולים לפתח את הקשרים האלה ביחסים שלנו המשפחתיים. לכן לא סתם אדם שלא נשוי נקרא ביהדות "פלג גופא". הוא לא נקרא ממש אדם, ולכן המקובלים דווקא עומדים על כך שצריכים להתחתן, להקים משפחה, ולהשתדל, לנסות שהיחסים במשפחה יהיו בהתאם ליחסים הרוחניים, המתוקנים.

אורן: איך נראים יחסים בין בני זוג שרוצים לנהל יחסים רוחניים. איך נראית זוגיות כזאת?

קשה לי להגיד כי אף פעם לא ראיתי את זה בחיים. אנחנו עדיין נמצאים במשבר, בגלות. לכן אני לא יודע אם מאז ימי רבי עקיבא והלאה היו זוגות, אפילו בין המקובלים, שהיו מותאמים ליחס שלנו המתוקן עם הבורא.

אורן: הזוגיות הרוחנית היא כאילו זוגיות אולטימטיבית, מושלמת?

כן. אפילו על המקובלים כתוב עד כמה הם סבלו מהנשים שלהם כי הן היו נשים מאוד נוקשות, דרשניות. אבל הם קיבלו זאת כדברים הכרחיים כתוצאה מהגלות, מהחורבן שבו אנחנו נמצאים.

אורן: מה יש בזוגיות המושלמת, בזוגיות הרוחנית?

בני הזוג מרגישים שהם קיימים בגוף אחד, בהסכמה, בהבנה, בהשלמה במוח ובלב, בכל הנטיות. ומה שיש בגוף של השני, בראש של השני, בלב של השני מורגש כאני. בכל דבר. אלה לא מילים יפות, אבל גם מבחינה פיסיולוגית, אם כואב משהו לשותף שלי, אני מרגיש את הכאב שלו כמו הכאב שלי בלי שהוא יספר לי על כך. חיבור הגופים הוא ממש בנשמות. איך ומתי נגיע לזה? כשנתחיל לתקן את עצמנו באהבה הכללית.

אורן: אתה אומר שההרגשה שהם אחד זה לא מילים יפות, אלא מה שהשני מרגיש אני מרגיש. מה זאת אומרת, איך אני מרגיש את מה שהאחר מרגיש?

אני אגיד לך עוד יותר מזה, אנחנו צריכים להגיע למצב כזה בכלל האנושות, לכן זה לא פלא שאנחנו מדברים על בעל ואישה. כשדברנו על כלל האנושות ואמרתי שהיא צריכה להגיע להרגשה משותפת כזאת, אתה כאילו הסכמת, אבל כשמדברים שצריכים להרגיש כך גם בעל ואישה אתה כאילו נרתע, כאילו איך אפשר להרגיש עד כדי כך את האישה.

אורן: לא אין לי התנגדות לדבר, אני מנסה להבין קודם במה מדובר.

כאיש אחד בלב אחד. נקודה.

אורן: אתה אומר בעצם שהראשון מרגיש את מה שיש בשני.

כן.

אורן: גם בלי שאצטרך להגיד משהו, אם כואב לו אני מרגיש את הכאב שלו ככאב שלי בלי שהוא יספר לי עליו? איזו סוג של מערכת יחסים צריכה להיבנות בין בני זוג כדי שהם באמת יגיעו לרמה כזאת של הרגשה, איך גבולות ההרגשה שלי כאילו נפתחים ופתאום אני יכול להרגיש את מה כואב לה כמו שאני מרגיש את עצמי?

אנחנו מלכתחילה היינו שייכים לגוף אחד, לרצון אחד. גוף זה רצון. כל חומר, אפילו השולחן שבינינו זה רצון, הוא מבטא את עצמו בזה שהוא שומר את עצמו. אנחנו כולנו שייכים לרצון אחד, רק שעל ידי הכנות כאלה שנקראות חורבן, ולפניו חטא עץ הדעת, אנחנו איבדנו את הרגשות המשותפים, או בכלל את הרגש האחד המשותף, וכעת אנחנו צריכים לחזור לזה בהתאם לאגו שלנו שמכפיל לנו עכשיו את הרגש הזה. זאת אומרת כעת אנחנו נפרדים והיחס שלנו הרוס לגמרי, אבל אם אנחנו מתחברים אחרי ט' באב, בט"ו באב, עם כל החושך הזה, עם כל השנאה הדדית, עם כל מה שמתגלה בט' באב, אז אנחנו מגיעים לחיבור יפה, למה שנקרא פי תר"ך פעמים חזק יותר מאשר היה קודם.

אורן: הובלת אותי בדיוק לשאלה הבאה שלי. בזוגיות המושלמת הזאת, בזוגיות הרוחנית אף פעם אין מריבות בין בני הזוג, אף פעם אין שם שנאה?

אם הקשר מתוקן לגמרי?

אורן: אני לא יודע, אני רוצה להבין מהי זוגיות מושלמת כדי שאני אוכל לעשות צעד ראשון לקראתה.

כשאתם משתדלים לגלות יחד האם יש לכם אולי עוד אי הסכמות, אי הבנות. אבל כדי לראות את החושך הכל נעשה באור. "באורך נראה אור". ואז כיתרון אור מתוך חושך, זאת אומרת כשאתה מתחיל לגלות את החושך, אתה מבין בשביל מה אתה צריך אותו. זה כמו שאתה מוסיף פלפל, חרדל, כל מיני תוספות למאכל כדי לעדן אותו דווקא, כדי להבליט את הטעם של המאכל העיקרי. לכן יצר הרע נקרא תוספת.

אורן: אם אני רוצה לצעוד למקום הגבוה הזה, מה הצעד הראשון שאני יכול לעשות, הרי אני רחוק ממנו כמרחק מזרח ממערב.

תתחילו להסתכל אחד על השני בצורה כזאת שאתם שייכים לאחד, למציאות אחת. תנסו לפתח רגשות פנימיות, תתחילו להרגיש זה את זה, כל אחד ירגיש את השני כעצמו. אנחנו יכולים לפתח חוש פנימי כזה ואז לא תהיה בעיה. בלי לדבר, בלי כלום, כל הזמן אתם תוכלו להיות בהרגשה הדדית, יחד.

(סוף השיחה)