צעדים ראשונים בקבלה

חיבור בינינו

תכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.07.20- אחרי עריכה

גלעד: היום אנחנו רוצים לדון מזווית ראייתו של התלמיד החדש על נושא מאוד חשוב. כל נושא שאנחנו פותחים ומדברים עליו, אנחנו אומרים שהוא הכי חשוב, כי כך זה מורגש, אבל הנושא הזה הוא באמת הנושא המרכזי בחכמת הקבלה, והוא נקרא החיבור בינינו. אני רוצה לאבחן בתוכנית הזאת, לְמה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים חיבור לעומת מה שמקובל להגיד בחברה, אם מסתכלים על זה מצד הפסיכולוגיה החברתית או הסוציולוגיה או כל מיני גישות אחרות. כי אנשים לא באים כדף חלק, אנשים באים אחרי שספגו כל מיני מושגים וערכים לגבי המושג של חיבור. אני מיד אתן כמה דוגמאות, אבל קודם אני רוצה לשאול אותך הרב לייטמן מה זה חיבור, חיבור בינינו, על פי חכמת הקבלה?

חיבור על פי חכמת הקבלה זה שאנחנו נמצאים במקומות שונים, במחשבה, ברצון, בהרגשה, במוח ובלב שלנו, זאת אומרת אנחנו שונים, וכל אחד מאיתנו, מתוך הנקודה שלו שאיתה הוא נולד או נברא, מסתכל על החיים בצורה כזאת שברור לו שהוא לא יכול להיות כמו השני. ואפילו שנראה לשני אנשים שהם לגמרי דומים, הם לא שווים מפני שאחרת הם היו איש אחד ולא שניים. ולכן אנחנו צריכים להבין כאן איך אנחנו מגיעים לשיתוף כזה שבאמת המטרה שאנחנו יכולים לתאר אותה היא תהייה משותפת לשנינו.

גלעד: ומה המכנה המשותף בחיבור שלנו?

המכנה המשותף הוא שאנחנו נולדנו מאותה הנקודה שאליה אנחנו צריכים להגיע בחיבור בינינו. נולדנו מלכתחילה, זה כוח עליון שהוליד גם אותי וגם אותו, ואנחנו צריכים להתחבר בינינו בצורה כזאת שאנחנו נתאר את עצמנו שקשורים יחד גם אני וגם הוא באותו הכוח שהוליד אותנו.

גלעד: אבל זה נראה דבר מאוד טבעי, זה קיים גם בטבע, אפילו ברמת הדומם. למשל למה מתהווה גשם? כי כמה טיפות של מים מתהוות סביב איזה גרגר אבק או משהו שמהווה להן מכנה משותף ויש תנאים סביבתיים, הטמפרטורה יורדת ואז נוצרת טיפה יותר גדולה. גם ברמת הצומח וברמת החי זה קורה, למשל ראיתי סרט טבע יפה שמראה חיות שונות לחלוטין, כלב ובמבי, היפופוטם וזברה, היו בודדים והתחברו ביניהם כי היה להם איזשהו צורך. המדענים מסבירים שחיה שחיה לבד, רמת המתח שלה כל כך גבוהה שהיא מתה, היא לא מצליחה לשרוד לבד, ולכן מתחברים אפילו מינים שונים רק בשביל להיות ביחד. זאת אומרת זה כוח מאוד טבעי ומאוד ברור שגורם לנו לרצות להתחבר.

אצל חיות זה איכשהו, אבל אצל בני אדם האגו שלהם כל כך גדול, כל כך נורא שחיבור אצלם זה משהו שכמעט ולא ניתן.

גלעד: ובכל זאת, נאמר בשעת צרה, כן יש חיבור. אני אתן לך דוגמה, אחד הניסויים הידועים, למעשה זה לא היה ניסוי, זה התרחש, התקיים בשנת 1938 כאשר אורסון וולס שידר ברדיו בניו ג'רזי שנחתו אנשים מהמאדים, ואנשים האמינו לו. אנשים היו תמימים אז ונבהלו וחשבו שסוף העולם הגיע. ברור שזו היתה שטות ואפילו נזפו בו על זה, אבל אחר כך אחד החוקרים הלך ושאל אותם, "סוף העולם הגיע, מאוד מעניין אותי לדעת מה הדבר שהכי רציתם?", הם אמרו דבר אחד, "להיות עם עוד אנשים, רק לא להיות לבד".

כן. כי זה מפחיד, זה מנתק את האדם מהמציאות והוא לא יודע מה לעשות, "צרת רבים חצי נחמה".

גלעד: בדיוק. וזה הוכח דרך אגב בעוד ניסויים שהסיבה היא לא כי אתה רוצה חום, לבביות, אלא כי אתה מרגיש צרת רבים עם עוד אנשים. זאת אומרת יש פה משהו מאוד טבעי, ברמה הזאת אנחנו כמו כל הטבע.

מה אנחנו עושים בזה שאנחנו מדליקים טלוויזיה, שומעים רדיו, קוראים עיתונים וכן הלאה? הכול כדי לא להרגיש את עצמנו לבד באיזה מקום, מכל שכן בצרות.

גלעד: אז מה המיוחד בחיבור שחכמת הקבלה מדברת עליו?

שכשאנחנו מתחברים אנחנו לא רק מקלים על עצמנו את אותם אסונות ובעיות שכביכול מגיעים אלינו ממאדים או לא חשוב מאיפה, אלא אם אנחנו מתחברים בינינו לפי חכמת הקבלה אנחנו יכולים להגיע לשורש הגבוה שלנו, העליון, השלם ולהתכלל בו, להתכלל בשורש שלנו. ואנחנו לא צריכים שום דבר כדי להתכלל בו, אלא רק להתחבר בינינו, ובינינו זה כאן ועכשיו. ואם אני עושה את זה, אז אני הולך ומבצע את תוכנית הבריאה כך שאני מגלה את הכוח העליון ונכלל בו. מה צריכים עוד? אני מגיע למצב שלא חשוב לי כלום, אני נעשה עכשיו הכי גבוה, הכי שלם, ואף אחד לא יכול להזיק לי.

גלעד: באמת כמו שאתה מתאר את זה לא צריכים עוד. אבל אנחנו רואים שזה לא קורה באופן טבעי.

כי אנשים לא רוצים להשתמש בטכניקה הזאת. אף אחד לא מלמד אותם.

גלעד: מה שאמרת עכשיו זו הטכניקה? אתה הסברת את המצב שאליו מגיעים, שהוא טוב.

זו טכניקה. צריכים ללמד אותם איך לעשות.

גלעד: אפשר לומר שהם צריכים להרגיש שיש בעיה אם הם לא במקום הזה?

ילד בצורה טבעית סוגר עיניים כאילו אין. זה בא לו בצורה טבעית, מהטבע. אבל אם אתה תלמד אותו ותגיד שזה באמת נכון, שאם אתה כך סוגר עיניים אז כל הפחדים שלך נעלמים וכל מקורות הפחד עפים, אם תלמד אותו כך זה יהיה בסדר. הוא צריך לדעת את זה, לנסות, לקלוט.

גלעד: השאלה אם כך, האם כדי שהוא ירצה את זה מספיק להגיד לו, אם תהייה במקום הזה כל הבעיות שלך יפתרו, או הפוך, להגיד לו, בוא ותראה, יש לנו בעיה, שאנחנו לא שם, זה שאנחנו לא שם זאת הבעיה.

גם כך וגם כך.

גלעד: כי אחרת למה שירצה את החיבור הזה?

אנשים צריכים לדעת שהפתרונות האמיתיים הם רק על ידי חיבור. או במילים אחרות, כמו שאומרת חכמת הקבלה, הכול נובע משבירת הכלים, משבירת הנשמה של אדם הראשון, ולכן בחיבור בינינו אנחנו סוגרים בחזרה את כל החלקים השבורים למערכת אחת של נשמה, ובזה אנחנו מגיעים למצב הבטוח והטוב מכל הספקות.

גלעד: ואם אדם טוב לו גם ככה, או טוב יחסית?

אז אני לא יכול להגיד לו כלום. בסדר, שיחכה, אבל שירשום בצד את הטלפון.

גלעד: אנשים גם יכולים להגיד, תראה יש לי חיבור, אני מאוד מחובר לבני המשפחה שלי, אני מחובר לאשתי או לבעלי.

אם כך אני אומר לו בבקשה, אני שמח שאתה לא זקוק לכלום. אני חשבתי להגיש לך עזרה, אם אתה לא זקוק, אתה מאושר, אני שומע את זה, ממש טוב לי.

גלעד: אז בוא נפריד את זה רגע לשניים. תלמיד שבא אלינו ללמוד קבלה כבר כנראה מרגיש שמשהו לא בסדר בחיים או לא מספק אותו.

בטוח.

גלעד: לא נגיד שלא בסדר, אלא לא מספק אותו.

כן.

גלעד: הוא בא ולומד, בהתחלה זה מאוד מעניין. אני זוכר על עצמי שהגעתי היה מאוד מעניין לשמוע את ההסברים שלך, ולחבר את זה לבעל הסולם ולראות איזה לוגיקה יפה, ממש הרגשה של חוקיות. נחמד. יופי. נגמר סמסטר א', ואז אומרים לו בוא נגלה לך סוד, אתה רוצה באמת להבין תתחיל לעבוד עם החברים, תתחיל להתחבר. שומע, בסדר, שומע, אבל הוא עדיין לא מצליח להבין מה זה חיבור. אנחנו אומרים חיבור, חיבור, חיבור, כמו מנטרה.

נכון. צריכים לתת לו תרגילים, שמתוך התרגילים הוא יראה עד כמה שהוא מבין, או לא. שייך לזה, או לא.

גלעד: הוא עשה את התרגיל בכיתה, יופי, נחמד. חוזר הביתה כרגיל, ונשאר משהו חסר.

תן לו תרגילים שיעשה גם בבית.

גלעד: כמו מה למשל?

תרגילים עם אשתו, עם הילדים, עם באי עולם, עם החברים. בכל מקום שהוא נמצא הוא צריך לראות, לפחות לא לשנות את המצבים, את החיבורים בעוצמה ובטיב, אלא רק לבדוק, לדעת באיזה מצבים הוא נמצא עם האחרים.

גלעד: אבל אנחנו אומרים לו חכה רגע, בבית זה יהיה קשה, בוא תתרגל קודם עם קבוצה של שאנשים כמוך.

אנחנו מדברים רק על בדיקה. לא לעשות שום דבר שאף אחד מחוצה לך לא מבין מה אתה עושה, רק אתה בפנים תתחיל לנתח את המצב שלך בחברה, בחברה הכללית, הפרטית, בעבודה, בבית.

גלעד: זה נשמע מעניין, אפילו עושה חשק. איך אני אבדוק את מידת החיבור שלי?

את מידת החיבור שלך, איך אתה בודק? עד כמה שאתה מסוגל לוותר על הנוחיות שלך לעומת נוחיות הזולת.

גלעד: זה לא פשוט.

וודאי. אני כבר קופץ רחוק.

גלעד: אם אני בן אדם אמיתי עם עצמי, אני אגלה?

שאין לך את זה.

גלעד: שממש לא אכפת לי מאחרים.

ואז אתה צריך לעשות חשבון, אז מה עושים? האדם המתוקן מבחינת האגו שלו, מבחינת הרצון לקבל שלו, הוא חייב בעצם להיות בקשר יפה וטוב עם הסביבה. ואם לא, הוא ידע למה לא יכול.

גלעד: למה לא יכול?

מפני שאין לו כוח לחיבור הזה.

גלעד: זאת אומרת אתה מציע פה איזו שיטה שלאט לאט בהדרגה, בן אדם יתחיל להבין שמצד אחד הוא לא יכול, ומצד שני למה הוא לא יכול.

כן.

גלעד: ומה, זה יגרום לו לבקש את הכוח הזה?

או כן, או לא.

גלעד: אם הוא לא יבקש, אז הוא מה?

אם הוא לא יבקש, אז הוא נשאר באיזה פגם כלפיי מטרת החיים, מטרת הבריאה.

גלעד: נשאר בפגם, זאת אומרת במילים שלנו, מזמין לעצמו ייסורים.

יכול להיות כן, יכול להיות לא. לא כל המקובלים הם כאלה שנמצאים בקשר יפה וטוב בבית, במשפחה, עם הילדים, בעבודה, עם עולם רחוק, קרוב וכן הלאה. לא.

גלעד: לא דיברנו כרגע על קשר באמת, דיברנו על זה שאדם בוחן את היחס שלו לדברים. מה אחר כך, זה עוד רחוק מה הוא עושה עם זה. נכון?

כן.

גלעד: אז יכול להיות שהוא מגלה שאני עכשיו נאמר בבית עם הילדים לא מסוגל להבין אותם, להתחשב בהם, לאהוב אותם?

כן.

גלעד: למרות שקודם חשבתי שאני נאמר אבא טוב, עכשיו פתאום אני מגלה שאני יותר אגואיסט ממה שהייתי קודם.

כן.

גלעד: ואז יש לי את היחס הזה, שזה בטח לא נעים. אתה אומר, מפה או שהוא מבקש או שהוא לא מבקש.

כן. רק אני לא מבין מה אתה רוצה מזה להוציא, איזה מסקנות.

גלעד: אני לא רוצה מסקנות, אני רוצה לברר מה זה המושג הזה "חיבור".

אז תגיד מלכתחילה מה אתה רוצה, שאני אדע. אתה מסובב, ואתה חושב שעל ידי הסיבובים שלך אתה יכול להגיע לזה.

גלעד: כן.

חיבור. "חיבור" זה נקרא, שיש בינינו נקודות משותפות בהסתכלות על המציאות, ואנחנו מתחברים בינינו כדי לקבוע את המציאות הזאת שהיא כל הזמן תישאר בקשר בינינו. יש כאן אני ואתה נגיד, ואנחנו מתקשרים כדי לקבוע קשר מיוחד, טיב מיוחד, שבו, בטיב הזה אנחנו נראה את העולם המסוים שלנו שרוצים שכך הוא יתגלה.

גלעד: זה כשאנחנו שנינו לומדים קבלה, ורוצים אותה מטרה.

על זה מדובר.

גלעד: בסדר. יש בזה כל מיני דרגות, זה לא שמיד.. כי אתה תיארת בהתחלה את המצב שבו אנחנו כבר מגיעים אליו, שאנחנו נמצאים בו, שכבר נמצאים בחיבור. אבל שאני תלמיד מתחיל עוד לא ברור לי על מה אתם מדברים שם, זה נשמע לי כמו פסיכולוגיה, כמו כל מיני דברים אחרים שהכרתי.

אז אתה צריך להגדיר לי, עם מי אנחנו נמצאים בעסק.

גלעד: אנחנו נמצאים בעסק עם תלמידים מתחילים בסמסטר א', ב', של לימוד חכמת הקבלה. שואלים מה זה חיבור, מה זה הדבר הזה?

חיבור, זה כמו שאנחנו עכשיו נמצאים בקבוצה, ובוא נתאר לעצמנו מה זה נקרא להיות "בחיבור בינינו". חיבור יכול להיות שיש לנו מטרה אחת, והמטרה האחת היא לא שייכת לאף אחד מאיתנו, אלא אם אנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מגיעים לאותה מטרה, אם לא מתחברים בינינו, לא מגיעים לאותה מטרה. כשמשיגים את החיבור, מגלים את המטרה, לא משיגים את החיבור, לא מגלים את המטרה. מכאן ברור לנו שאנחנו צריכים להתחבר, ובחיבור בינינו אנחנו משיגים את המטרה, וכך אנחנו צריכים כל הזמן לשמור עליה, בזה שאנחנו שומרים כל הזמן על החיבור.

גלעד: ואת זה אנחנו עושים רק בינינו, תלמידי הקבלה?

רק בינינו.

גלעד: זאת אומרת, אני לא הולך לחפש את זה עכשיו בחוץ עם המשפחה ועם החברים.

לא, הם לא לומדים איתך יחד.

גלעד: אז שם אין הדדיות, אין עזרה הדדית אחד לשני.

נכון. לכן אני לא הבנתי מאיפה השאלה.

גלעד: השאלה הזאת, כי זה בדיוק מה שכל הזמן עולה אצל תלמיד מתחיל. הוא אומר, איזה יופי זה נשמע נפלא הדבר הזה חיבור, אני רוצה ליישם את זה בחיים שלי, אני רוצה את זה בכל מקום.

סחוף אותם ללמוד.

גלעד: גם את האחרים.

אתה לא יכול אחרת. אחרת איך הם ישתתפו איתך בבירור המטרה המשותפת?

גלעד: אולי הם לא צריכים. אולי אני ואתה ביחד ועוד כמה חברים נתחבר בינינו, ואז כל אחד מאיתנו ילך ויביא את זה למקום של המשפחה שלו, לעבודה שלו.

ואיך אתה תעשה את זה במשפחה? הם גם צריכים ללמוד את זה. לא, בלי לימוד ובלי לקלוט את זה, זה לא הולך. לכן אנחנו מדברים על החינוך האינטגרלי העולמי שכל אחד לומד, כי לכל אחד יש נקודה שבלב, לכל אחד יש מטרה, לכל אחד יש אגו שלו, ואדם צריך לעבוד עם כל הנתונים הללו כך, כדי להביא את עצמו למטרת החיים.

גלעד: הבנתי. אם כך עכשיו ברור לי שאני לא הולך ליישם את זה בשום מקום, אלא אם כן אני נותן להם אפשרות ללמוד.

כן.

גלעד: אני חוזר לחברים שלי בכיתת הלימוד.

נכון. או שאתה הולך הביתה ואתה פותח להם מחשב או טלוויזיה, ושם מלמדים אותם איך לעשות. אתה נמצא בבית כמדריך, ובטלוויזיה הם לומדים איך לעשות את זה, וכך כבר אפשר להמשיך את זה בבית.

גלעד: כן. מאיזה שלב אני יכול להיות מדריך של הדבר הזה?

שאתה מממש את זה בקבוצה שלך.

גלעד: אני יודע איך לממש את זה עם המושגים שאני לומד בחוכמת הקבלה, שם זה קצת אחרת.

זה לא אחרת, אתה חייב אותם המושגים.

גלעד: אני יודע שאני לומד, אני מקבל אור מקיף מהלימוד, ואני מתחבר לדברי המקובלים.

אתה תצטרך לספר להם גם משהו כזה.

גלעד: משהו, רק במילים אחרות יותר רכות, כן?

כן.

גלעד: בסדר, אז אני חוזר עכשיו לקבוצה שלי שבה אני רוצה להתחבר. אנחנו עכשיו עובדים, וכמו שאמרת מחפשים את המכנה המשותף הזה, את המטרה המשותפת, שכל הזמן אנחנו ביחד עוזרים אחד לשני להגיע אליה.

כן.

גלעד: אבל היא מאוד חמקמקה, זה לא משהו יציב, השגנו והנה זה קיים. זה לגמרי שונה מכל שיטת לימוד שהכרתי עד היום.

אז מה הטענה שלך?

גלעד: אין לי טענה. מה אני עושה עם זה? אני עכשיו זוכר, ואחר כך שוכח. אתה שומע את זה מתלמידים כמעט כל יום. בזמן השיעור אני מרגיש בעולמות עליונים, אני יוצא מהשיעור, אין לי כלום.

תשאיר להם עוד תרגילים למשך היום.

גלעד: התלמידים הוותיקים עושים זום שלוש פעמים ביום, עושים כל מיני מפגשים וכן הלאה. אני תלמיד חדש, זה עוד לא בכל מענייני.

המורה שלך הוא צריך להכניס אותך לכאלו מערכות גם כן.

גלעד: גם שלוש פעמים ביום, לסמסטר ב'?

אפילו יותר. למה שלא? אם אנחנו מדברים ברצינות על קליטת שיטת תיקון הנשמה, תיקון האדם, וודאי. אדם כעיקרון צריך להיות בזה כל היום.

גלעד: אבל זה עוד לא חלק משמעותי כל כך בחיים שלי, זה עדיין איזה חוג, קורס שאני לומד.

נקווה שווירוס הקורונה ילמד אותם שזה החשוב. מה אני אעשה.

גלעד: אני רוצה שוב לחזור לקבוצה שלנו, בינינו שלומדים. אני יודע שהשלם תמיד גדול יותר מכלל חלקיו, יש פה משהו נוסף שמתגלה בינינו, מה זה הדבר הזה?

חיבור.

גלעד: זה המושג "חיבור"?

כן. משהו נוסף, "הכולל" מה שנקרא.

גלעד: שהוא נולד ממה? מאיפה הוא פתאום.

ישנם עשרה אנשים. אבל כשהעשרה האלו מתחברים יחד, ישנה התוצאה מחיבור שלהם שהיא למעלה מכולם, שזה כוח. תקרא לזה "כוח עליון שמעליהם".

גלעד: ומהתוצאה הזאת כולם נהנים, כל אלה שמשתתפים בה?

וודאי. כי הם שמשיגים את הכוח עליון שמעליהם. שמהכוח העליון הזה הם כולם יצאו, ולכוח העליון הזה הם כולם עכשיו חוזרים.

גלעד: ושחוזרים אליו הוא כל פעם אותו דבר?

זה תלוי בהם, עם איזה מטען הם חוזרים.

גלעד: אני לא ראיתי אותך יום שלם, עכשיו אני רואה אותך, אני אומר, "הנה הרב לייטמן, אני מכיר אותו, הוא נראה אותו דבר, הוא מדבר אותו דבר". כשאנחנו יוצאים מהחיבור וחוזרים אליו, אנחנו אומרים, "אה, זה אותו דבר"?

במידה שאתם תשתנו הוא משתנה. כוח החיבור שלכם הוא גם משתנה בהתאם לאיך שאתם משתנים.

גלעד: איזה צורות הוא לובש, איך אפשר להגדיר את השינויים שיש לו?

בהתאם לשינויים שלכם, של העשירייה.

גלעד: מה זה הדבר הזה שמשתנה שם?

הכולל שלכם, הסך הכול שלכם.

גלעד: נאמר שאנחנו עכשיו מרגישים שנאה אחד לשני, אנחנו אומרים, "הנה כוח החיבור שמתגלה כשנאה"?

כן.

גלעד: עכשיו אנחנו התגברנו מעליה. אנחנו אומרים, "הנה כוח החיבור התגלה כאהבה"?

כן. במידה שאתם שונאים זה את זה אתם שונאים גם אותו, ומגלים שבמידה הזאת הוא שונא אתכם.

גלעד: אני חושב שאלה דברים ברורים שקורים גם אצל קבוצות מתחילים.

אז מה הבעיה?

גלעד: הוא יכול להיות מובן. יש אמצע בין השנאה ובין אהבה, יש כל מיני נאמר מצבי ביניים?

ישנם, אבל כמעט ולא. אם מתקדמים טוב, אין הבדל. זאת אומרת, אין בינתיים.

גלעד: כי בינתיים האלה זה בעצם ניתוקים, אתה אומר.

כן.

גלעד: זה לא באמת כוח החיבור. כי כשהוא מתגלה, הוא מתגלה בכל עוצמתו, או כזה או כזה.

אני אומר שכן. מה אני יכול להגיד? זה סך הכול מתוך ניסיון, "ממעשיך הכרנוך".

גלעד: טוב. וזה לא קצת מפחיד למתחילים?

"אין חכם כבעל ניסיון". רוכשים חכמה, בתוך החכמה מרגישים את כל התופעות.

גלעד: ואיזה ביטחון האדם צריך לקבל בזמן שהוא חווה את הדברים האלה, את המצבים האלה יחד עם החברים שלו ביחד, ומה ישאיר אותו בדרך, שהוא יגיד שווה לי?

אמת. שישנה נקודה בחיים שלו שהיא נקודה אמיתית, שהיא מחייבת אותו להתקדם ולא לצאת מהדרך. ש"טוב לי מותי מחי", על זה אני לא יכול לוותר, או שאני מוותר על החיים. ישנם גם כאלה נקודות חולשה, שאני מוכן לוותר על החיים. שלמות עכשיו ברגע זה, בשבילי זה כביכול תוצאה טובה. אבל אלו חולשות כאלה מגיעות לאדם, להראות לו עד כמה שהוא חלש.

גלעד: כן. אבל אנחנו רואים במהלך השנים שאנשים כן נופלים, זאת אומרת אנשים כן מתנתקים.

זה בדרך כלל מפני שהם לא מחשיבים את כוח החברה. כתוב "חוץ מצא". להיות בשיעור, להיות בישיבת חברים יום יום, עוד ועוד, ועוד לבצע את מה שמקובלים מחייבים אותך בלי הרבה שכל, ובלי הרבה רגש, רק תעשה. תקבל שינויים עבור העשירייה שלך, ותראה עד כמה שאתה בכל זאת זורם לכיוון הנכון.

גלעד: זאת אומרת, לא משנה איזה מצבים אתה עובר ביחס לכוח החיבור הזה, כי הכל זה ביחס אליו בסופו של דבר. צריך לראות שזה ביחס אליו, זה לא משהו פרטי שבא לי פתאום או לא בא לי, כן?

כן.

גלעד: כל המצבים ביחס אליו, אני אומר קודם כל אני נשאר בהם, לא עוזב אותם. וכל היתר מה שיהיה יהיה.

כן.

גלעד: כשאני הולך להפיץ, לספר את זה לאחרים, להוציא את זה החוצה, זה עוזר, מזיק, או לא משנה לכוח החיבור בינינו?

זה מאוד עוזר. אבל אתה חייב להיזהר לספר להם ולהביא להם את השיטה בצורה כזאת, שזה לא יבריח אותם.

גלעד: כן, איך לספר להם. זה נושא נפרד, איך לספר להם. אני רוצה רק לדבר על כוח החיבור, למה זה עוזר?

כוח החיבור? כי אנחנו חוזרים למערכת אדם הראשון.

גלעד: אם יש לי משהו אינטימי. כוח החיבור הזה שמתגלה הוא אינטימי, הוא היחס שלי החדש למציאות.

מה יש כאן אינטימי? אני לא מבין.

גלעד: לא אינטימי?

מה זה אינטימי?

גלעד: אינטימי זה אומר, שאת זה אני גיליתי ושזה משהו שהוא שלי יחד עם החברים הכי קרובים שלי.

זה לא חשוב, עם החברים, בלי החברים. אתה בכל זאת לא יכול להסביר אותו לאף אחד, אין לך מילים לזה. אלא אתה צריך לגלות אותו כמה שאפשר, וגם להשתדל שלכולם יהיה אותו כוח שלהם האינטימי כמו שאתה אומר, שגם הם ישתמשו בו ויתחברו לכוח הכללי.

גלעד: כשאנחנו מפיצים, ברור שמפיצים לא לפי מה שאנחנו מרגישים, אלא מפיצים כמו שצריך להפיץ. לפי איזה חוק זה מגביר עכשיו את כוח החיבור שלנו, למה?

אני לא מבין. לפי איזה חוק?

גלעד: זה שאנחנו הולכים לעשות פעולה של הפצה, מגביר את החיבור בינינו.

זה שאנחנו כולנו רוצים את זה להשיג, זה שאנחנו תומכים זה לזה.

גלעד: בעצם לא משנה מה אנחנו עושים, זה שאנחנו עושים בינינו, זה מה שמגביר את הכוח.

זה המגביר, כן. זה המגבר.

גלעד: טוב, נפלא. אז אולי נעשה איזה סיכום. יש בינינו כוח של חיבור שממנו באנו ואליו אנחנו חוזרים, ואת הכוח הזה אנחנו מגלים בינינו בעשירייה, בקבוצת עבודה שכולנו רוצים אותו הדבר. ומתוך לימוד חכמת הקבלה והיישום שלה, אנחנו כל הזמן מגבירים אותו, ומגלים בו הבחנות. הרבה צורות.

כן.

גלעד: ובעיקר מגלים שתי צורות, שנאה ואהבה, שאם זה לא או זה או זה, אז זה משהו בינתיים עוד לא מדויק. והחשוב ביותר זה "הכול, חוץ מצא".

השלמות שביניהם.

גלעד: השלמות שביניהם.

בין שנאה ובין אהבה.

גלעד: שמתגלה ביניהם.

כן.

(סוף התכנית)