חיים חדשים

שיחה 1017

מהפכה תודעתית

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.06.2018– אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על המצב שבו אנחנו, כמין האנושי, נמצאים היום. על התודעה שלנו, מה קורה לה, לאן היא מפתחת, אילו מגמות אפשר לזהות באופק ולאן העתיד מזמן אותנו כבני אדם תבוניים יותר, אנשים שיוכלו לקחת את החיים שלהם למקום הכי טוב שרק אפשר. להימנע מאיזו "מלחמה קטנה" שתכחיד פה חצי כדור, ולהבטיח לילדים שלנו חיים טובים ומאושרים.

ניצה: מה שתיארת הוא באמת אחד הפחדים שמדברים עליו הרבה, גם חוקרים וגם מדענים. נדמה לי שסטיבן הוקינג היה זה שאמר שהוא חושש שההתפתחות, קצב ההתפתחות שלנו, הוא כזה שמצד אחד התוקפנות שלנו, האלימות שלנו, הרצון לשלוט ממשיך לגדול ולהתפתח, ובו זמנית אנחנו גם מפתחים כל מיני דברים כמו בינה מלאכותית, והמרחק מכאן להשמדה עצמית הוא די קצר. הוא לא היחיד שחושב כך, רבים נוספים טוענים שלפי מה שרואים, לפי הדרך שהאנושות מתפתחת, אנחנו עולים על מסלול שהוא כנראה לא חיובי במיוחד.

על כך רצינו לשוחח איתך היום, כי אנחנו יודעים שחכמת הקבלה מציעה ומדברת על איזה שינוי, איזה תהליך התפתחותי חיובי, מעניין ומרתק.

הייתי רוצה לשמוע ממך איך אתה רואה את האופק הזה. נניח שאם יש מדענים וחוקרים הטוענים שיכולה להיות אפשרות אחת, כפי שהצגנו אותה, חכמת הקבלה אומרת, "לא, יכולה להיות דרך אחרת". מהי הדרך האחרת שיכולה להוביל אותנו להתפתחות תודעתית חדשה?

חכמת הקבלה, כשהתגלתה לאנושות כבר לפני אלפי שנים, סיפרה על כל התהליך שהאנושות צריכה לעבור. ובאמת עד היום הזה, כבר אלפי שנים, אנחנו הולכים בדיוק לפי אותה התוכנה, ממש לפי אותו תהליך, ולא משתנה בה כלום.

חכמת הקבלה אומרת שאנחנו מתפתחים על ידי הכוח שלנו שהוא כל כולו כוח אגואיסטי, רצון ליהנות מכל דבר אפשרי, וזה בעצם אופייני לכל מין וכל אדם וגם לדומם, לצומח, ולחי, כמונו.

הכוח האגואיסטי הזה מתפתח בדומם, בצומח ובחי בצורת אבולוציה שהיא ממש איטית, אבל במין האדם ההתפתחות שלו היא מאוד מהירה, וממש תוך שנים אנחנו מרגישים על עצמנו עד כמה העולם משתנה. אנחנו אומרים שהדור הנוכחי הוא לא כמו הדור הקודם, שהוא היה אחר, תמיד אנחנו רוצים להגיד שהיה יותר טוב, וכך זה היה עוד מלפני אלפי שנים, כאלו סיפורים על זה.

אבל מה שאני רוצה להגיד, זה שאותו הכוח שמפתח אותנו, הכוח האגואיסטי, לפי חכמת הקבלה, הוא עובר איזה שינוי, טרנספורמציה מיוחדת. בהתחלה הוא דוחף אותנו להתפתחות ואנחנו מפתחים את החיים שלנו, את המדע, התרבות, החינוך, את כל מה שיש לנו, וודאי שאת הקשרים בינינו, עד שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים לראות שהכוח הזה, מצד אחד הוא מפתח אותנו, אבל מצד שני זה לא מביא לנו שום דבר טוב.

אנחנו מתחילים לזהות שבכל ההתפתחות שלנו, מי נהנה מזה? אנחנו בהכרח רצים אחרי טלפונים ומכשירים חדשים, אחרי כל מיני דברים, אבל בסופו של דבר, איפה האושר, למה אני לא מרגיש את עצמי מאושר? רק כדור שינה או סם אני צריך לקבל כדי להרגיש שטוב לי?

מה זה נקרא "אושר", איך זה נקרא "להיות מאושר"? והיום, בזמננו דווקא, האנושות עומדת מול השאלה הנצחית הזאת ולא יודעת איך לענות עליה. זאת אומרת, יש לנו הכל, עם הטכנולוגיה אנחנו נגיע לעוד כל מיני "צעצועים", נבנה דירות, נייצר מכוניות, וכל מיני דברים בסביבה שלי, שיהיה לי עוד יותר. יהיו לי עוד אלף ערוצי טלוויזיה, או שהמחשב שלי ישתפר. אבל סך הכל זה אני המשתמש, המקבל, ומה אני צריך את אלף הערוצים, או מה אני צריך את כל העולם הגדול הזה שמבלבל אותנו ובכוח נדחף לכל דבר? אני רוצה לנוח, לא, הוא יוצא מתחת המיטה, אני רוצה לנוח הוא יוצא לי מהארון. אני רוצה לנוח הוא יוצא לי מכל מקום. אני רוצה ואני רוצה, אני בעצמי באמת לא יודע מה אני רוצה.

ניצה: זה גם נכון.

אני לא יודע. תנו לי בבקשה את ההרגשה של האושר, הרוגע, היופי, הטוב. אני מגיע לאיזה אגם, מניח את כיסא הנוח שלי, יושב, שוכב, ואין לי בזה תענוג. אחרי עשר דקות, "נו מה יהיה"? זאת אומרת, אני נוסע לאיזה מקום, אני מסתכל על כל מיני דברים חדשים, אחרי כמה דקות אין ממה ליהנות, וכך מכל דבר ודבר.

אני כבר לא מדבר על כך שאני לא יכול ליהנות מהמשפחה, אני לא יכול ליהנות מהילדים, לא רק בי זה תלוי אלא גם בהם, גם הם מתנהגים כך במיוחד כלפי, כלפי האגו שלי יכול להיות, אבל ככה זה.

ובקיצור, מצד אחד אנחנו יצורים מאוד מוצלחים בשכל, בטכנולוגיה, בלבנות לעצמנו כל מה שנרצה. מצד שני, אנחנו, ואני מסתכל על אנשים כשאני נמצא במדינות אחרות, והייתי בהרבה מקומות כשהסתובבתי בעולם, הם מסתובבים, הם מסתכלים, הם כאילו מחפשים. הם מחפשים אושר, ואין באף מקום. הולכים ברחובות הערים, נוסעים, טסים. בשביל מה, למה? אולי ברגע הבא אני אמצא, מה? אף אחד לא יודע מה. באמת אף אחד.

ניצה: האדם הגיע למצב שהוא מסתפק ברגעים קטנים של אושר. הוא אומר את זה לעצמו, רגעים קטנים, שניות.

הוא חי לא מהאושר, אלא מהציפייה לזה.

ניצה: זה גם נכון, יותר מהשאיפה לזה.

"ואולי ברגע הבא יהיה לי משהו, אולי בעוד רגע, אולי בעוד רגע". וכך מזה הוא חי.

ניצה: מחכים שמשהו טוב יקרה.

ויוצא לנו שבזמננו כשאנחנו יכולים לספק לעצמנו הכל, אנחנו דווקא מרגישים שאין לנו כלום, ולזה כיוונו חכמי הקבלה כבר לפני אלפי שנים. הם אמרו שיבוא הדור שהאנשים יתחילו לגלות את הרע, שההתפתחות שלהם לא תביא להם אושר, שמחה, רוגע, מילוי פנימי ותענוג, אלא יאוש, ריקנות וחוסר אונים. האדם יישאר דווקא במצב שיש בו הכל, ואין בו כלום, וזה הדור שהוא הכי מסכן. וכאן, דווקא בדור הזה אנחנו צריכים להביא, על ידי חכמת הקבלה, תודעה, מהפכה תודעתית.

התודעה החדשה הזאת היא מאוד לא נוחה לאדם, לא מפני שיש לפניו משהו רע חלילה, ההיפך, אתה יכול לפתוח את הכל העולם, פתאום, מהעולם הסגור שלך, אתה כאילו בא, תופס את האופק ופותח אותו, ומאחוריו, כמו שאתה פותח חלון, אתה רואה עולם חדש שלא ציפית בכלל שהוא קיים שם. ולזה צריכים להגיע. חכמת הקבלה אומרת שאם לא תרצו להתקרב לזה בעצמכם, אז בכל זאת הצרות כמו שהיו עד היום רק יהיו עוד יותר גדולות, והן ידחפו.

ניצה: יגרמו לאדם לחפש בעצם דרכים להיטיב את המצב.

הוא יחפש וימצא את זה. ישנן אפשרויות לספר על זה מראש, ואז יהיה אפשרי לחסוך הרבה בעיות, מכות, כולל מלחמות עולם, וכל מה שאנשים יעשו מתוך התסכול. תוכל להיות מהפיכה תודעתית שקטה, נוחה ויפה, בהסכמה הדדית, בתמיכה, בעזרה הדדית. אבל היא חייבת להיות, כי בסופו של דבר האדם צריך לשנות את התפיסה שלו.

ניצה: למה באמת יש התנגדות פנימית כזאת לאדם לשינוי למרות שהוא יודע שמחכה לו כנראה טוב בהמשך? למה יש מעצור פנימי שלא נותן?

זה ברור, כי זה שינוי בטבע שלו, כי הוא צריך לשנות את היחס שלו למציאות. במקום להשתמש במציאות וליהנות ממנה כמו שהוא עכשיו נהנה, בצורה רכושנית, הוא צריך ללמוד וללמד את עצמו איך ליהנות מזה שהוא נותן, ממלא, משתתף, ליהנות מנתינה במקום מקבלה. וזה אפשרי, זה הכול רק שינוי פסיכולוגי. כי האמת היא שאנחנו רוצים ליהנות, אז מה אכפת לי ממה ליהנות, רק תסבירו לי איפה זה אפשרי. ואני לא סתם מדבר על תענוג, אני מדבר על זה שנפתח כל העולם, כל המציאות, האפשרויות בצורה אינסופית. אני חושב שהעניין הוא בהסברה, בתמיכה גדולה מאוד מהסביבה, ובקצת ייסורים שישנם ולא צריכים יותר, שהם יעזרו לנו להתקדם.

אורן: התודעה החדשה הזו שצריכה להתפתח בקרב המין האנושי היא בעצם תעביר אותנו מתודעה ישנה לתודעה חדשה. שינויים כאלה של לגרום לתודעה חדשה בקרב בני אדם יכולים להיות מכל מיני סוגים. למשל התפרסם לאחרונה שבסין כולאים עשרות אלפי מוסלמים במחנות סגורים ורוצים בכוח להחליף להם את התודעה. הם חייבים לקום בבוקר, להניף את הדגל של סין ולומר משהו כמו "טעיתי, הקוראן זאת טעות והמפלגה השלטת בסין זו דרך האמת".

אנשים שהצליחו להימלט מהמחנות האלה מתארים שבלילה, מרוב שטיפת מוח האדם מגיע למצב שהוא פשוט בוכה, כאילו שוברים אותו מבפנים, כאילו לוקחים בן אדם מכניסים לו את המוח למכונת כביסה, ולאחר שגמרו לשים במכונת כביסה את החומרים שהם רוצים, יוצא מישהו אחר. אלה שהצליחו להימלט מהתהליך הזה אומרים שבלי קשר אולי לעינויים פיסיים לגוף, הרוח של האדם נשברת מבפנים, ואנשים מבוגרים מגיעים למצב שהם פשוט בוכים בלילה מהתהליך הזה.

אני מספר את כל זה כדי להבין, כשאנחנו מדברים על כך שאנחנו הולכים להתפתח למהפכה בתודעה שלנו כבני אדם, על איזה סוג מהפכה ואמצעים לביצוע השינוי הזה מדובר, מה צריך לפעול עליי כפרט שיגרום לי להתקדם מהמקום שבו אני נמצא היום ומתפיסת עולמי אל המקום העתידי הזה? זה יכול להיות משהו כוחני, יכולים לבוא אלי אנשים ובכוח להחליף לאורן הלא מפותח את התודעה או שזה בכלל ממקום אחר? על מה אנחנו מדברים?

אנחנו מדברים רק על דבר אחד, מסבירים לאדם שבצורת ההתפתחות כמו שהיא היום אנחנו מגיעים להרס המוני ממש, אם לא מפוצצים בכלל את כל כדור הארץ. ואין לנו דרך אחרת, כי אם נמשיך להתפתח ברצון האגואיסטי שלנו אנחנו נגיע לסוף הקיום האנושי. או שעל ידי שינוי היחס בינינו, ללא שום קשר לדתות, לאמונות, לתרבויות, לשום דבר, אנחנו רק משנים את היחס בין איש לרעהו, בין בני אדם, מרע לטוב. ישנה שיטה שהיא יכולה לשנות את היחסים בין בני האדם מרע לטוב, משימושי, אכזרי, לנתינה, אהבה, עזרה, ותמיכה.

ניצה: זה מעניין, זאת אומרת השינוי התודעתי, המהותי שאתה מדבר עליו בכלל לא נוגע במערכת הדעות שלי, האמונות שלי.

בכלום.

ניצה: הדבר היחיד שהוא נוגע בו זה היחס שלי לבני אדם בלבד. וזה מה שמבחין אותו והופך אותו לכל כך שונה מכל תפיסה אחרת שמוכרת.

ודאי. אם אני משנה את עצמי אני בזה מעמיד את עצמי בניגוד לכל טבע הדומם, הצומח, החי והמדבר שבכל המציאות. כי כל המציאות בנויה על הרצון ליהנות, על הרצון האגואיסטי למלאות את עצמו, ואני רוצה להגיע למצב שאני רוצה לחיות לפי כמה שאני ממלא רצונות של הזולת בשימוש של הרצון שלי, כי בלי הרצון שלי אני לא אוכל לעזור למלאות אף אחד. אבל אם אני רוצה לעשות את זה, אז הרצון שלי מתחיל לעבוד, ודווקא בצורה עוד יותר גדולה, וכך אני מתחיל לממש את עצמי.

אורן: אם אני מבין נכון מהות השינוי פה, מהות ההתפתחות, היא ביחס לזולת בלבד. זאת אומרת אני מתחיל להתייחס לזולת בצורה טובה, אני מתחיל לחשוב איך אני גורם למישהו אחר, שהוא לא אני, טוב. זה בלב השינוי, זו התודעה החדשה שאליה מתקדמים.

למה בדרך מאיפה שאני נמצא היום, שאם לומר את האמת אני חושב רוב הזמן על עצמי, אל המקום העתידי שבו אני אתחיל לחשוב על אחרים, ואיך להיטיב להם, למה בין המקום שלי עכשיו לבין המקום העתידי אני צריך את חכמת הקבלה? למה לא פשוט להתחיל להתייחס טוב לאחרים?

תתחיל.

אורן: אז מה המקום של חכמת הקבלה?

היו הרבה פילוסופיות כאלו, הרבה שיטות שדיברו על שינוי טבע האדם. זה לא שאנחנו מדברים על זה בפעם הראשונה בכל ההיסטוריה האנושית.

ניצה: מה באמת ההבדל?

ומה יצא מזה? שום דבר, אפילו דברים יותר גרועים. אתם רואים, הבולשביקים ברוסיה וכל מיני סוציאליסטים, ונציונל-סוציאליסטים, פשיסטים, איך הם דיברו, ולפניהם אוטופיסטים למיניהם, ורוויזיוניסטים. ישנם מלא אנשים במשך ההיסטוריה. אפשר לחקור את זה, ולראות שהאידיאל הקומוניסטי שזה קומונה, שכולם כאחד בעזרה הדדית, בשוויון וכן הלאה, הוא לפי שיטה מאוד ישנה, ודווקא בחיים הפרימיטיביים ביותר מלפני אלפי אלפים של שנים היו חיים בצורה הקומוניסטית, הטבעית, שהכול היה שייך לכולם, ואין הבדל בין איש לרעהו, בתוך השבט נגיד. אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה היום. כי הטבע שלנו, האגו שלנו לא ייתן לנו להגיע לצורות כאלה, כי אני מבפנים כל הזמן חושב איך אני מיטיב לעצמי על חשבון הזולת.

ניצה: אם הבנתי נכון יש דבר כזה.

תוכנה כזאת קיימת בי.

ניצה: והיא כל הזמן ממשיכה לעבוד ולא עוצרת.

אני מסתכל עלייך, איך אני יכול ליהנות על ידך, מזה שאת יודעת לכתוב, לדבר, להציג. לא חשוב לי מי ומה, רק איך אני משתמש בזה. אני כך אוטומטית בפנים.

ניצה: מיד חושב על זה.

כלפיך או כלפי כל אחד ואחד, איך אני יכול ליהנות מכל אחד ואחד, וזה כבר נמצא בי מיד ברגע שאני רואה את האדם. אני לא רואה אותו בכלל, אני רואה את הצורה שלו איך אני יכול ליהנות ממנו.

ניצה: כדי שהדברים יהיו ברורים אני רק רוצה להסביר קצת. הצגנו פה שתי אפשרויות, אפשרות אחת היא בכפייה וברע, מכניסים אנשים לאיזשהו מחנה, ושוטפים להם את המוח. זה בטוח לא טוב, כי זו דרך הרע. הדרך השנייה הטובה זו דרך שבה אנחנו אומרים, בוא נחנך לערכים יפים, למוסר יפה, בוא תאהב את הזולת, בוא תכבד. אבל גם זה לא הולך.

זאת אומרת, זה לא הולך לא ברע ולא בטוב, אז מהי הדרך השלישית שחכמת הקבלה מציעה כדי להביא את האדם מ-A ל-B ?

זה נקרא "חכמת הקבלה".

אורן: מהי?

ניצה: מהי ובמה היא מיוחדת?

היא אומרת שאנחנו צריכים להשתמש בכוח עליון. מה זה עליון? בכוח ההשפעה שנמצא בתוך הטבע. אנחנו נמצאים בכוח הקבלה, ואת כל החיים שלנו, העולם הזה שאנחנו רואים, אנחנו רואים דרך כוח הקבלה הזה. זאת אומרת אנחנו לא רואים את העולם, אלא איך הרצון האגואיסטי שלנו מצייר לנו את העולם מלכתחילה.

זאת אומרת שלפניי ישנו הרצון האגואיסטי, ואני לא יכול לראות את העולם אלא רק דרך מה שעובר דרכו והוא כבר משנה לי את כל הדברים. הוא מחייב אותי לראות אותך כך ואותו כך, וכך כל דבר דרך הפריזמה הזאת, דרך הזכוכית הזאת, המשקפיים האגואיסטים, ואני לא יכול להחליף אותם. חכמת הקבלה אומרת שאפשר להחליף את המשקפיים, על ידי זה שנהיה בחברה ונתחיל לחנך את עצמנו, לא כמו שבסין שעושים את זה.

ניצה: כן, אבל גם לא בערכים יפים של מוסר יפה.

לא, זאת שיטה. השיטה הזאת אומרת, שמחוצה לאדם יש כוח השפעה, כוח הנתינה, ואנחנו נמצאים בו כמו בים אבל כולנו עטופים בכוח הקבלה, בכוח האגו. אנחנו יכולים להזמין את הכוח החיצון הזה, כוח ההשפעה, כל המציאות היא השפעה, זה שלמות. אנשים דווקא נוטים לגלות את זה, לא לגלות אלא להרגיש שזה חייב להיות ככה, גם בדתות, גם באמונות, ובכלל אנשים בודדים. ואנחנו צריכים רק למשוך את הכוח הזה אלינו, שיעבוד עלינו. הוא פסיבי, הוא יכול לעבוד עלינו בתנאי שאנחנו רוצים שהוא ישנה אותנו. כל חכמת הקבלה בעצם מכוונת אותנו לעורר את הכוח החיצון הזה.

ניצה: כל השיטה היא איך לעורר את אותו כוח ההשפעה החיובי שישנו בטבע.

שישנה אותנו.

ניצה: שישפיע עלינו וישנה אותנו.

כן. קודם כול כשהוא ישנה אותנו, הוא ייתן לנו יכולת להתקשר בינינו בצורה יפה, הדדית, ואז דרך השינויים האלה שיהיו בנו, אנחנו גם נתייחס בצורה כזאת למציאות. אנחנו נתחיל ליצור קשר בין הכוח החיובי שישנו בנו, לבין הכוח החיובי שישנו בחוץ, ובאמצע תישאר עטיפה אגואיסטית, ואנחנו נדע אז איך לעבור אותה, גם כלפי הכוח החיובי, וגם איך הכוח החיובי יעבור אלינו.

נהיה כמו בסנדוויץ', אנחנו טובים מצד אחד, והכוח העליון הטוב מצד שני, ובאמצע ישנו כוח הרע, מבודד בינינו. וזה דווקא טוב. למה זה טוב? כי זה לא נותן לנו להיעלם בתוך הכוח הגדול, אלא זה מאפשר לנו להישאר עצמאים, מבינים, מרגישים. כי בקשר בין טוב ורע, בין האגו שלנו ובין כוח ההשפעה, אנחנו יכולים לראות את הדברים, לזהות את הדברים, לראות את העולם, אבל כבר לא מצד הרע אלא מצד הטוב.

אורן: האם יהיה נכון לומר שההתפתחות בתהליך שתיארת היא בעצם סוג של שטיפת מוח שהאדם עובר? מה קורה פה בדיוק?

לא, אנחנו מגלים ממש את הטבע ואת הכוחות שנמצאים בו. זו לא שטיפת מוח, אלא אנחנו מזמינים כוחות חיצוניים שיפעלו עלינו.

אורן: במה ההבדל משטיפת מוח?

שטיפת מוח היא שאתה מזמין משהו בצורה מכוונת עליך, או מבפנים, מתוך עצמך, או מתוך הסביבה. כאן אנחנו מדברים על זה שאני רוצה להידמות לכוח החיצון שמנוגד לי, ושהוא ישנה אותי בניגוד לטבע שלי, בניגוד לרצון שלי. זאת אומרת יש כאן לא שטיפת מוח, אלא ההיפך. אני מגלה את ההתנגדות שלי לזה ואת הדרישה שלי בכל זאת להיות כך.

אורן: הזמן שלנו לצערי כבר נגמר, הייתי רוצה שאלה אחרונה שתסכם. דיברנו על מהפיכה תודעתית שהאנושות עומדת לעבור, ודיברנו על כך שהחכמה הזו של הקבלה יכולה לסייע לנו בתהליך הזה בצורה נעימה, קלה ותבונתית. בסוף התהליך הזה, תתאר לי טיפה את המין האנושי, מה יש בו שאנחנו לא מכירים היום?

המין האנושי יפתח עיניים בכוח ההשפעה שהוא בלתי מוגבל. הוא יראה את עצמו ואת כל המציאות בצורה בלתי מוגבלת, הפוכה, ואפילו לא הפוכה, אחרת לגמרי ממה שעכשיו. הוא יראה שכולנו מחוברים, שהמידע וההרגשה וכל התכונות שלנו, כל המילויים שלנו הם עוברים מאיש לרעהו ללא שום הגבלות. כל אחד ואחד יהיה לו עולם שלם ולא על חשבון הזולת, וכולנו נחיה חיי נצח שלמים ושלווים. ויש עוד דברים שאנחנו לא יכולים אפילו להביע במילים ובשפה שלנו.

אורן: זה מאוד מרשים.

יהיה טוב.

(סוף השיחה)