שיחה 30.08.12 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן אחרי עריכה.
חיים חדשים
שיחה 62
heb_o_rav_2012-08-30_rawmaterial_haim-hadashim_n62
אורן: היום נושא הכסף עולה למודעוּת של האדם בצורה יוצאת דופן, אנחנו נמצאים בימים שהם לא קלים מבחינה כלכלית, יש גזירות כלכליות, יש איזה אופק כזה מאוד מאיים, יוקר המחייה עולה, אנשים לא גומרים את החודש. אבל גם אנשים שיש להם וגם אנשים שאין להם וגם אנשים שהיו רוצים שיהיה ושהיה להם, לכולם הנושא הזה של כסף הוא אחד הנושאים המסקרנים ביותר.
והיינו רוצים להתחיל בשיחה זו סדרה של שיחות שבה אנחנו באמת נפתח את ה"קופסה" הזאת שכתוב עליה כסף, או נכנס לתוך חדר כזה דמיוני שכתוב עליו "כסף" ונתחיל קצת להיות בו. אנחנו רוצים בעזרתך ללמוד, לקבל גישה חדשה אל כל התחום הזה, אל כל הנושא הזה. היינו רוצים שנכנס לתוך הסיטואציה הזאת ממקום של דף חלק, מאוד ריאלי, מאוד מפוכח.
ניצה: את התוכנית הראשונה שלנו אנחנו רוצים להקדיש לאיזו סקירה כללית. ולמה סקירה כללית בעצם על כל מה שקשור בכסף ועל המשמעות שלו? כי אנחנו יודעים שכאשר אנחנו מתמודדים עם נושא מסוים, זה ללא ספק נמצא במרכז הדאגה של האדם, צריך לבדוק את השורשים של הבעיה ורק משם להתחיל ולראות איך אפשר למצוא פתרון.
באמת אני לא כלכלכן ולא איש כספים ולא מומחה בכלל במערכות הכלכלה. ועל הכסף ובכלל על עניין הכלכלה, נכתבו ים של ספרים ומומחים והכל, מקבלים פרסי נובל. ומה שמעניין, הם כל הזמן טועים, למרות זאת, אותם מקבלי פרסים וכן הלאה. כסף וגם ההיסטוריה של הכסף עוסקים בנושא ומאיפה זה בא, ואיך זה עבר כל מיני שלבים. הכסף הוא עניין אנושי, כי, יש בית, יש מין, יש משפחה, יש אזור שבו האדם חי, המכרים שלו, הקרובים שלו, כל מיני דברים, זה הכל נמצא גם אצל החיות, וכסף לא נמצא.
זה שהאדם התחיל להתפרנס מהזולת ולמכור ולקנות, נכנס ליחסים עם הזולת, זה מה שעשה אותו ל"אדם". לפני כן היו עובדים זה עם זה רק בכוח, אני יותר חזק ממך, אני בא אלייך לוקח ממך מה שאני צריך, ואם כך אז אני אפילו הורג אותך, וכך כמו שזה קורה אצל החיות. הכסף זה לא כוח, זה כוח הכסף, זה לא כוח פיזי, זה כבר כוח אנושי. כי יכול להיות מישהו זקן, חלש, אבל יש לו הרבה כסף ואז ניכר שיש לו הרבה כוח. כמו אדם שיש לו אקדח ביד לעומת איזה בריון ששוקל מאתיים קילו ויכול לשבור קיר, אבל מי שנמצא עם אקדח קטן ביד, הוא יכול להתמודד עימו.
זאת אומרת, יש כאן עניין של המוח, של ההתפתחות, שנמצאים "במאבק" עם כוח הבהמה שבנו. וכאן זה כבר תלוי איך האדם משיג את הכסף, את הכוח הזה. מעניין שבכוח הזה הוא יכול למלא את עצמו בכל מיני מילויים, בתענוג, בסך הכל זה יכול להיות כל דבר, אוכל, מין, משפחה. כסף מוליד כסף בעצמו גם, וכבוד ומושכלות וכל מה שיש בעולם הוא יכול לקנות.
ובעולם המודרני אנחנו רואים שזה עוד יותר בולט בכל דבר, גם אוכל וגם מין וגם משפחה. אם אין לי אני לא יכול להשיג ולבנות. והכסף בעצמו מוליד כסף, זה האחוזים בבנק וכל מיני דברים, אנחנו עוסקים בהשקעות וכן הלאה. כסף מביא שליטה וכבוד זה ברור, אני קונה הכל, את כל כלי התקשורת שלי, זה הכל תלוי כמה משלמים. וכך גם במושכלות אם אין לי כסף אני לא יכול להיכנס לאיזו אוניברסיטה, ואם יש לי כסף, טוב כל אוניברסיטה בעולם תקבל אותי וכולי.
זאת אומרת, אנחנו רואים כאן שהכסף הוא אמצעי להשיג כל דבר שבעולם. והוא אמצעי מאוד פרקטי, מאוד נזיל, מאוד קטן. אני לא צריך לסחוב איתי איזה "קרנות" של איזה חומרים, אלא אני לוקח איתי כרטיס אשראי כזה בכיס, אפילו לא ירוקים או משהו אלא מספיק לי כרטיס אחד כדי להיות מכוסה בכל העולם במה שאני עושה. דרך אגב, מכוסה, כסף זה מהמילה "כיסופא", לכסות כך שכל רצון שלי אני אוכל לכסות, למלא אותו. נניח שהרצון שלי הוא הכוס, אני יכול למלא אותה, לכסות אותה עד הסוף על ידי הכסף, זה מושג ה"כסף", הוא מכסה, הוא ממלא, הוא נותן לך אפשרות להשיג כל מה שאתה רוצה, למלא כל רצון ורצון.
אם כך זה ממש כוח א-לוהי, כי מה יש לי חוץ מרצון? ולכן, נכון וטוב שהאנושות מגלה את הדברים האלה ובסופו של דבר היא מגיעה לזה. למרות שבערכים אנושיים, יש לנו ערכים יותר גדולים מכסף. אני מוכן לתת כסף עבור שליטה, לשלם. אני מוכן לתת כסף עבור כבוד. אני מוכן לשלם המון כסף עבור בושה, רק שלא להתבייש, ועוד. זאת אומרת, יש דברים שאני מעריך אותם יותר מכסף, אוכל. זאת אומרת, אני מחליף כסף עבור משהו. הכסף בעצמו הוא רק סמל של הכוח, אבל לא שהכסף הוא בשביל כסף. למרות שיוצא לנו שאנחנו רוצים שזה יהיה תמיד בצד וכמה שיותר וכן הלאה, אבל זה כבר האגו שלנו, הפחדים, החרדות. בעצם מה שטוב בכסף לאדם, אם הוא אדם ריאלי, זה מה שהוא מסוגל לקנות בו? ולא במספרים ובאפסים שיש לי בבנק.
ויש דברים שאני לא יכול לקנות בעצמי, אלא אני קונה אנשים, חכמה, ואם אין לי כסף, אני לא יכול לקנות את החכמה, למרות שיש לי זמן, אני לא חכם מהטבע. זאת אומרת, יש דברים מהטבע שלא באים לאדם ואותם הוא גם יכול לקנות בכסף, בזה שהוא קונה בני אדם, שיש בהם תכונות כאלה. אני יכול לקנות מישהו שיכתוב לי ספר ועל הספר יהיה השֵם שלי. אני יכול לקנות צייר, הוא יצייר לי וזה יהיה כאילו שהתמונה תהיה שלי או שאפילו אני אכתוב את השֵם שלי. בכסף אפשר לקנות הכל חוץ מאותן התכונות שאני לא מקבל אותן מלמעלה, מהלידה.
אבל ברור שהפיצוי הזה מוצדק, הריצה אליו, לרצות לשלוט בו. כשאנחנו חושבים על הילדים שלנו, על הנכדים שלנו, אנחנו קודם כל חושבים במה אנחנו יכולים לכסות אותם מכל הבעיות והצרות שבעולם? לכסות אותם בכסף. אחרת במה עוד אפשר לעזור? וכך אנחנו רואים מדור לדור, במשך כל ההיסטוריה של האנושות, כך היא דאגת האדם.
זה מה שאפשר להגיד, אולי חוץ מדבר מיוחד שנקרא "גורל", הכוח העליון, שאנחנו רואים שבכל זאת אנחנו נמצאים בעולם שפתאום קורים בו כל מיני דברים, שאני לא יכול לצפות אותם מראש. שקורים כל מיני מקרים, של חיים ומוות, שאני לא כל כך שולט בהם. לכן בני האדם המציאו גם אילו המצאות למיניהן, שבכסף אני יכול לקנות לעצמי איזה ידיעת העתיד. אז אני רואה בטלוויזיה שאין לנו חדשות אם בסוף לא יהיה משהו על אסטרולוגיה, וכל מיני דברים כאלה.
אנשים רבים קודם כל משלמים בכסף על תוכניות ביטוח למיניהן זה בא מתוך פחד, ביטוח רפואי, ביטוח חיים, ביטוחים כמה שאפשר. נשאר לי רק אולי משהו לחיים ולמוות, על זה אין מה לעשות. אז יש לי גם ביטוח לבית אבות, לָמה? לא יודע, כנראה שזה עולה זהב ממש. ואני גם קונה חלקה יפה בבית הקברות, שגם עולה המון כסף.
זאת אומרת, אדם חוץ ממקרה שממש אין מה לעשות, מוות, וגם אחרי המוות רוצה להיות ידוע וכך הוא משקיע בכל מיני חברות, בכל מיני מקומות, הוא נותן הרבה תרומות וכן הלאה, הוא רוצה בכל זאת לנקות את עצמו כמה שאפשר, לקנות איזה ביטוח לעתיד לאחר המיתה. כי מי יודע, כאילו ששם ממשיכים החיים, כמו איזה "פרעה" שלוקח איתו את הזהב והכסף, ואת כל העבדים שלו ואת כולם קוברים יחד עימו. אנחנו רוצים לקחת איתנו כמה שיותר, מקסימום, כמה שאפשר, ולהעביר דרך הגבול הזה בין החיים למוות, ועד היום הזה אין לכך תחליף.
ומעניין שאנחנו הגענו לדור הראשון, שאני רואה שהוא גם הדור האחרון, בזה שהוא מתחיל לזלזל בכסף. כבר ארבעים, חמישים שנה אפילו, משנות השישים של המאה הקודמת שזה התחיל, מ"ילדי הפרחים", מכל מיני תנועות כאלה שהתחילו לזלזל בעושר, אלא שהם רצו להיות מאושרים מדברים אחרים. הם רצו להיות מאושרים פנימית ולא על ידי זה שאני צריך לעבוד ולרדוף ולדכא אחרים, לעלות מעליהם, על ראשם, כדי לרכוש את הכסף ולשלוט בכוח, זה נקרא "כוח", כוח השליטה של הכסף על כל דבר ודבר.
אני רוצה ליהנות, למלא את עצמי במשהו שדווקא לא שייך לזה, לא בצורה כזאת אני רוצה למלא את עצמי, לא בגלל שזה קשה או לא קשה, אלא הגישה הזאת עצמה נמאסה בעיניי. וכך אנחנו רואים אנשים שנמצאים בדור שאמנם הם צריכים כסף, אבל הם באים ומתנגדים לזה. הם כאילו בִפנים לא מסכימים שבצורה כזאת אנחנו צריכים לחיות, שיש לי רצונות, סך הכל רצון, כמו הכוס הזו, יש בה הרבה רצונות אבל כולם הם רצון אחד, רצון ליהנות, רצון לתענוגים. אני רוצה להגיע לתענוגים הללו לא על ידי החיים הקשים שאני כל הזמן חייב לעבוד בהם כדי להשיג את הכסף, בתחרויות, בשנאה, בקנאה, בתאווה, בכבוד, בשליטה, במה שאני לא נמצא, ובכל מיני דברים.
אני צריך ללמוד כל החיים ולעבוד כל החיים, אני צריך להיות כל הזמן בתחרות עם כולם, אני צריך כל הזמן לבדוק אילו בנקים, אילו אחוזים, מה קורה עם הבורסות. אני לא רוצה את העולם כזה, כי בסך הכל הרצון שלי, ושל כל אחד הוא ליהנות. לָמה אני צריך להיות בריצה כל כך קשה, בתחרות קשה, כדי למלא את הדברים הפשוטים בסך הכל? כמה אנשים סבלו כדי להגיע לידיעות הללו, לגישה הזאת? וזה התחיל בערך מלפני חמישים שנה בעולם, באירופה בעיקר.
ודאי שזו כאילו נטייה קלה בתוך האדם ובכל זאת הם גם משתדלים לעבוד ולהשיג אותו הכסף, אבל מספר המדוכאים כל כך גדול, לפי צריכת התרופות האנטי דיכאוניות, שנותנים נגד ייאוש וכולי, שנראה שזה כבר מגיע עד לחצי מהאנושות. אנשים לא רוצים לבנות משפחה ולא איכפת להם איפה שהם יעבדו, הם כבר לא רוצים לרוץ לאוניברסיטאות, גם עניין המקצוע מאבד בזמן האחרון את המשקל שלו, ואין מקצועות קבועים. אין חשיבות לכך שלמדתי חמש שנים ואחר כך כל החיים יש לי מקצוע ואני בעל מקצוע.
היום אין בעל מקצוע, היום אם אתה לא לומד כל הזמן, אם אתה לא נמצא בתחרות עם הזמן, אז אתה לא בעל מקצוע, אתה כלום. כי אפילו שגמרת את האוניברסיטה זה רק נתן לך אפשרות להבין מה כתוב בספרים, אבל הספרים כל הזמן מתחלפים ואתה צריך זמן להבין משהו חדש ולהתקדם.
זאת אומרת, האדם לא מרגיש את עצמו שהוא יצא מהתחרות, אפילו על ידי מקצוע טוב, או על ידי איזו משרה טובה, אלא בכל מקום יש עניין של עבודה קשה. ולזה לא מסכים האגו שלנו בעצמו, למרות שהוא רוצה להיות במנוחה, הוא לא מסכים להיות במתח, בלחץ, בדיכוי עצמי, שאני כל הזמן חייב לכולם, ומתי אני לעצמי? רק בזה שתהיה לי יכולת לכסות כל מיני צרכים יותר ויותר וגם הצרכים האלה הם לא שלי. כי בשביל מה אני צריך כסף? אם אני נמצא רק ברצונות הבסיסיים שלי. ונניח שאני לא הייתי מקבל שום דבר מהסביבה, מהערכים שלה, אז אני לא צריך לנסוע, ולטוס, אני לא צריך דברים קבועים. אני צריך אישה, כמה ילדים ומשהו לפרנסה, זה מה שאנחנו צריכים. ובשביל זה אני לא צריך לרוץ ולהיות כל הזמן בדברים, אני יכול להיות רועה צאן באיזה כפר, מה זה חשוב?
לכן, זו לא בעיה של הכסף, אלא זו הבעיה של הסביבה שמביאה לנו ערכים כאלה שאתה חייב, איפה הכבוד העצמי? אתה חייב להיות גדול, אתה חייב להיות עשיר, אתה חייב להיות בעל יכולת לכסות את הצרכים כדי שאנחנו נגיד לך מה אתה צריך.
אז אני צריך לרוץ קודם כל ללימודים כל הזמן ולעבודה כל הזמן, אני צריך לרוץ כדי שאחר כך אוכל לרוץ להשיג כל מיני מטרות שהחברה מצביעה ואומרת "אתה צריך את זה", ואז אני רץ כל הזמן להרוויח כסף כדי לקנות, ושוב להרוויח כסף כדי לקנות, ואז אני כל זמן נמצא בטירוף הזה. אז יש לזה גבול והאדם מתייאש.
ואם אנחנו נעשה חשבון מה היינו צריכים, אם היינו ברצונות שלנו בעצמנו, אז היינו מסתפקים במעט מאד, והיינו ללא חסרונות גדולים מלאכותיים שמגיעים אלינו כך מסביב ואז לא היינו סובלים כל כך שאין את זה ואת זה. ורק חלק קטן מכל הטירוף הזה שאני צריך כאילו להשיג, אני משיג, ואז עניין הכסף היה יורד. אלא יש כאן אגו גדול ויש אנשים שעם האגו הגדול הם רוצים שכולם יעשו מה שהם חושבים מצד הכבוד, מצד השליטה ומצד הכסף כי הם רוצים להשיג גם על חשבוננו, וכך הם מנהלים את העולם.
האמת היא שאף אחד לא מרוצה. לעני אין שמחה כי אין לו כסף, ולעשיר אין שמחה כי חוץ מכסף אין לו שום דבר. גם אחרי שיש לעשיר הרבה כסף, על מה יש לו לכסות? כי כשיש כבר לאדם אפשרות להכל, אובד לו הרצון. זאת הבעיה, שהרצון לכל הדברים אובד, כי חיסרון יכול להיות רק במקום שהאדם לא יכול לכסות אותו. ואז כשהוא סוף סוף מצליח ומכסה הוא מרוצה. כמו עם אוכל, מי הכי מרוצה מאוכל? מי שרעב, ולא מי שיש לפניו שולחן גדול מאד אבל יש לו קלקול קיבה והוא לא יכול לאכול, או אדם שאין לו תיאבון כי קלקלו לו את מצב הרוח, או משהו אחר.
ולכן אנחנו רואים שהעשירים אוכלים מעט, ואין להם כל כך תענוג מאוכל, והעניים אוכלים הרבה ויש להם תענוג מאוכל. זאת אומרת, ככל שהאדם עשיר יותר הוא סובל יותר מהחסרונות שאותם הוא הולך לכסות. אם יש לו אפשרות לכסות את כולם אין לו רצון מלכתחילה, ולכן גם אין מלכתחילה תענוג מזה שיקנה ויכסה. לכן העשירים ממציאים כל מיני דברים, חשוב תהיה לו יכטה יותר ארוכה בעשרה מטר ממה שיש לאחר, ואם לאחר יש ציור של ואן גוך או של לאונרדו דה וינצ'י, ולי אין כלום, אני צריך להשיג גם את זה.
האנשים ממציאים לעצמם כל מיני חסרונו, בתחרות, בגאווה, בשליטה, כדי שיהיה להם לפחות חיות במשהו, כי האדם לא יכול לחיות בלי חיסרון ומילוי, בלי ההרגשה שהוא ממלא משהו בתוכו. ולכן העניים יותר מוצלחים במשהו מהעשירים. הכסף הוא לא הפתרון לכל, אלא אנחנו מגיעים להבנה שיש כאן איזו בעיה פסיכולוגית. אם אני נמצא בחיסרון ואני יכול לכסות אותו על ידי יגיעה, והחיסרון הזה מושך אותי קדימה, אני עובד בשבילו כדי להגיע סוף סוף לתענוג שמאיר לי מרחוק, אז אני שמח.
זאת אומרת, שחייבת להיות כאן בניית החיסרון, בניית הכיסוי לתענוג, והיגיעה לתענוג. כשבחור אוהב בחורה, ורואים עליו כמה הוא משתוקק להגיע אליה סוף סוף ולהתחבק עימה, וכמה שזה מאיר לו בחיים, כמה כוחות הוא מוכן להשקיע, וכמה ששניהם מחכים לזה. הרומנים האלה הם דוגמה טובה מאד לחיסרון וכיסוי. וזה חייב להיות כך. אם יתנו לזוג להיפגש עכשיו ומיד, אין בזה טעם, זה ברור לנו.
לכן, לא מן הסתם, אנחנו ממציאים כל מיני תוספות חריפות לפני האוכל, הליכה לטיול, שתייה של משקה חריף וכן הלאה. או אפילו אומרים שאם אין תיאבון לא כדאי לאכול, זה רק יקלקל וזה לא בריא לגוף. הגוף צריך להיות רעב ממש, ואז הוא יוכל לפרק את האוכל ולהוציא ממנו את כל האלמנטים הנכונים לבריאות.
הבעיה היא שלא הכסף הוא העניין, אלא איך להשתמש בו, ולצערנו רואים שהאנושות לא יכולה להשתמש בו נכון. לכן הבעיה היא לא הכסף, אלא התענוג. איך להביא לאדם תענוג? כי כסף הוא רק כיסוי לרצון, ובכיסוי הרצון אני מרגיש תענוג. אמצעי להרגיש חיסרון ותענוג.
אילו חסרונות כדאי שיהיו לאדם, שהוא יוכל למלא אותם, שתמיד יהיו בהישג ידו, ובמילוי הוא ירגיש את עצמו שלם?
כמו חסרונות בסיסיים של בהמה שממלאה את גופה. תינוק שצורח, מה הוא צריך? הוא צריך את הבקבוק שלו. כך הם החסרונות הבסיסיים שהאדם צריך לגוף שלו, כאלפיים קלוריות ליום, מזון מסודר ומעורב שיהיו בו את המרכיבים הנחוצים לגוף בריא. כל יתר החסרונות מגיעות לנו מהסביבה, והסביבה מביאה לנו חסרונות שאנחנו לא צריכים.
ילד מסתכל על הגדולים ולומד, מה הם רוצים? מה הם עושים? ומזה הוא ממלא את עצמו בכל מיני כלים, בכל מיני חסרונות ובאמצעים להשיג אותם. אם היינו חיים בצורה בלתי תלותית עם הסביבה שלנו, והיינו מחנכים את הילדים שלנו באמת איך שנראה לנו, נניח, על אי בודד, ומראים להם אורח חיים פשוט, הם היו שמחים במה שיש. ולא היה להם בכך פחות תענוג, אלא שהחיסרון שלהם היה לכל מיני דברים טבעיים, הקרובים לטבע, למשפחה, לאדם, לגופו, והם היו יכולים בקלות יחסית למלא את החסרונות האלה ולחיות ללא מתחים ומשברים, טרגדיות גדולות בחיים וכן הלאה.
זאת אומרת, הבעיה היא בחסרונות ובמטרות שהאדם מקבל מהסביבה, ואחר כך הוא חי בדיכאון מפני שהוא לא מסוגל למלא אותם, ואת הדיכאון הזה אנחנו רואים היום אצל חצי מהאנושות.
לכן להיות מאושר זה לא בכך שאני צריך להשיג הרבה דברים והרבה כסף. אלא להיות מאושר זה, אם אני מסוגל למחוק את כל אותם הרצונות והמטרות שמגיעים אלי מהסביבה בצורה מלאכותית ושרק מגרים אותי בגלל שאני נמצא בקנאה, ולכן אני רוצה את מה שיש לשני.
אם נוכל לתת לאדם איזו יכולת לאזן את הרצונות שלו, אז יכול להיות שנקבל פתאום אנשים שמחים בחלקם, שלא רצים אחרי דברים גדולים, ולא צריכים את כל מה שהעולם לא מסוגל כבר לספק לנו. וגם להם, יש כבר אבטלה גוברת, ומי יודע מה עוד מחכה. אנחנו צריכים בסך הכל לתת לאדם חסרונות קטנים שהוא יוכל להסתפק בחיים נורמאלים, קרובים לטבע שלו, ולראות איך לספק לו את הצרכים הבסיסיים.
האנשים שיוצאים לרחובות במהומות "תביאו עבודה", או תביאו משהו אחר, הם לא ממש רעבים ללחם, אבל אנחנו כחברה אנושית עבדנו עליהם וגידלנו בהם רצונות גדולים. הם מבינים שהאדם העובד צריך לקבל משכורת שתספיק לו לחופשה באירופה, לכל מיני דברים מיוחדים בבית ועוד. אנחנו צריכים לרדת לחיים נורמאלים שכדור הארץ יוכל לספק לנו, ולא לרוקן אותו כי לא יישאר שום דבר לנכדים או לילדים לפחות. אנחנו צריכים לתת יכולת לדור הנוכחי להשתתף במשהו בעבודה, בחסרונות מנורמלים שהוא יוכל לכסות, כי החברה האנושית כבר נמצאת במשבר ולא מסוגלת לכסות את הדברים האלה.
אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים במשבר כלכלי או פיננסי או באיזה משבר אחר, אבל אנחנו נמצאים בעצם במשבר אידיאולוגי. פיתחנו רצונות מלאכותיים שהאדם צריך וצריך, ופתאום אנחנו לא מסוגלים לספק לו את זה, אז אנחנו מדפיסים כסף עודף, נמצאים במינוס, אבל הוא לא מכסה שום דבר. יוצא שאנחנו צריכים לעשות חשבון, מה אנחנו עושים עכשיו?
אם המטרה שלנו היא לראות אנשים מאושרים, אחרת הם פשוט יתחילו מלחמות אחים ומי יודע מה יהיה בכל מדינה ומדינה. כמו שאנחנו רואים את מה שהתחיל בלוב וממשיך הלאה לכל המזרח התיכון. אנחנו צריכים לעשות חשבון, איך באמת להשתמש בכוח כיסוי הכסף? וזה לא ניירות ולא מה שיש בבנק, אלא איך לכסות את הצרכים הנורמאלים של האדם?
מצד אחד אנחנו צריכים לעבוד עם האדם כדי לחנך אותו ולהביא לו את כל הצרכים שלו, לסדר לו מצב נורמאלי, שיהיה לו ממש רק את מה שמסוגלים לכסות ושהוא לא ידרוש גדולות. ומצד שני, אנחנו צריכים לראות איך לסדר את הכלכלה כך, שתהיה מסוגלת לכסות את כל הדברים האלה. איך לסדר את החינוך, קודם כל להעביר את האדם לצריכה רציונאלית, וגם לדאוג למלא את שעות הפנאי של האדם, את השעות שבהן לא יכולים לספק לו עבודה.
אדם בעצם לא יוצא למחות מפני שהוא רוצה לעבוד, אלא הוא רוצה להרוויח כסף. ואם אנחנו לא מסוגלים לספק לו עבודה כדי לספק לו כסף, אנחנו צריכים לספק לו את מילוי, כיסוי. לכן אנחנו פתאום מגלים שיש לנו בעיה גדולה, אין לנו מה לעשות עם אותו האדם. קודם לכן הוא עבד, צרך את מה שהוא ואחרים ייצרו, והיה ממלא בעודף שלו את חשבונות הבנק של העשירים, של "בעלי הבתים". וכשהוא לא יעבוד ולא תבוא ממנו שום תוספת יפה לעשירים, מה אפשר לעשות עם אותו בן אדם?
יש שחושבים שאז יפרצו מלחמות עולם וכולי. אבל אחרי הכל, כדי שהם לא יעשו אסונות גדולים, ויפטרו מאות מיליוני אנשים אם לא מיליארדים, אנחנו צריכים להביא ומהר ככל האפשר את שיטת האיזון, שיטת ההסברה, איך לכסות את הרצונות הנוכחיים, ולהביא אותם לרצונות רציונאליים, ולכסות את זמן האדם בתענוגי פנאי. והכוונה היא לא לזמן פנאי שבו האדם ימלא את עצמו בבילוי, אלא "פנאי" הכוונה היא, שהאדם יהיה מקושר למערכת ייצור, מערכת ייצור של האדם החדש, זאת אומרת מערכת חינוך.
האדם צריך לעשות מעצמו "יצור חדש", כוח חיובי לעצמו ולחברה האנושית. פעם היו צריכים ממנו איזו תוצרת, וגם עכשיו צריכים ממנו תוצרת, אנחנו צריכים ממנו את ההשתתפות הנכונה בעבודה שלו על עצמו. אם פעם הוא עבד עם ברזלים או על דברים חיצוניים, עכשיו הוא צריך לעבוד על דברים פנימיים, על עצמו. הוא בעצמו חומר העבודה, הוא צריך לייצר בתוכו דמות "אדם". ושבילו, זו ממש עבודה עליונה ומיוחדת.
גם בעבודה הזאת יש לו כסף, כיסוי לכל הרצונות שלו הנקרא "מסך", לא חשוב איך קוראים לזה, זהו אותו העיקרון.
האדם כפועל ייצור וגם החומר עצמו, ועל ידי הכוחות מיוחדים שהוא רוכש מהחברה, דרך הסביבה, הוא מייצב את עצמו להיות החלק הנכון בסביבה. ממש כמו שלימדו אותו קודם לכן איך להיות החלק הנכון בייצור, קניה ושימוש בדברים, ומזה מישהו בסביבה היה מרוויח, עכשיו אנחנו מלמדים אותו איך ליצור מעצמו את החלק הנכון בגלגל השיניים בחברה. להיות חלק אינטגראלי בלגו, או בפאזל הזה, לכן החינוך הזה נקרא חינוך "אינטגראלי", האדם צריך להיכנס כחלק אינטגראלי לתוך הסביבה. על ידי זה הוא יוצר מעצמו ומהסביבה שהוא משפיע אליה, גם הקרובה וגם הרחוקה, מערכת מתוקנת.
המערכת המתוקנת הזאת תביא לכולם שפע, מילוי, כיסוי, כסף. זאת אומרת, האדם מייצר את הכסף, הוא מייצר את הכיסוי לכל חסרונות האנושות, וכך כולם לכולם. בזה יתעסקו בני האדם, בכלכלה החדשה, בהשגת הכסף, הכיסוי. במסכים חדשים על רצונות מאוזנים, גשמיים, רציונאליים, וברצונות רוחניים גבוהים יותר שיתפְתחו בהם וכך הם יתקדמו.
ניצה: הכסף לא הגיע סתם לעולם, הייתה לו מטרה שהשפיעה על ההתפתחות שלנו ואנחנו השפענו על התפתחות הכסף.
הכסף זה היכולת לכסות רצונות. זאת אומרת, החומר של העולם הוא חיסרון ושוב חיסרון כל הזמן חיסרון שאנחנו צריכים לכסות ולכסות. ברגע שנברא העולם, כבר יש חיסרון ויש עליו גם כיסוי, כסף.
ניצה: הכסף הוא המכסה של החיסרון.
כן. זה שהשתמשנו באיזו תקופה בהיסטוריה שלנו בירוק, בכחול, בזהב, במטבעות, או באבקת זהב, זה לא חשוב, בסך הכול היינו מכסים על ידי זה את החסרונות שלנו. וגם עכשיו אנחנו ממשיכים כך, אלא שעכשיו אנחנו עושים איזו ביקורת על היכולת שלנו לכסות את החסרונות. ואנחנו רואים שאת החסרונות שלנו אנחנו לא מסוגלים לכסות, וגם מטעם האקולוגיה, כדור הארץ לא מסוגל להחזיק אותנו הלאה. כדור הארץ לא מסוגל לסבול אותנו כאלה פראים, כי יצרנו יותר מדי חסרונות מלאכותיים שאין בהם שום צורך, ולכן הוא לא מסוגל לספק לנו הכול, יאכטה לכל אחד, שליטה, ושיהיה לכל אחד מפעל וכולי, בסופו של דבר נגיע לכך שלא יהיה כלום.
זה דומה לבעל שדה שזרע שדה וקיבל ממנו תבואה, ואת כל התבואה הוא אכל, במקום להשאיר חלק כדי לזרוע שוב ולקבל בשנה הבאה שוב תבואה. והוא לא עשה כך אלא אכל מהקרן, ובשנה הבאה הוא מת מרעב. אותו הדבר קורה איתנו היום, אנחנו לא משתמשים באוצרות כדור הארץ, אדמה ואוויר, במידה שבה יכול כדור הארץ לשחזר את עצמו, אלא אנחנו אוכלים מהקרן. וכך זה לא יכול להימשך, אנחנו כבר רואים את הסוף בהרבה מאוצרות האדמה, ובעוד הרבה דברים, באוויר, בתגובת הטבע בשינויי האקלים לְמה שקורה, וכן הלאה.
ובעיקר אנחנו רואים לאן הגענו במערכת האנושית, בכל המערכת הכספית וכן הלאה, אנחנו לא מסוגלים להמשיך בצורה כזאת. לכן אנחנו עושים איזו בדיקה על הכל, ואחרי הבדיקה אנחנו מתחילים כבר לראות שהגענו לאיזה משחק לא טוב, משחק סופי וסופני, וצריכים להחליף אותו במשהו אחר, ולשחק במשהו פחות מאיים, פחות מסוכן, ולא לאכול מהקרן, זה העיקר.
ואת זה אנחנו צריכים ללמוד, כי אם בחקלאות אנחנו יודעים כמה גרעינים לזריעה אנחנו צריכים להשאיר לשנה הבאה, וכמה אנחנו יכולים להביא למאפייה כדי לעשות לחם, כאן אנחנו לא כל כך רואים מה אנחנו צריכים לעשות. ועכשיו מגיע זמן הביקורת.
נקווה שנוכל לעשות חשבון נכון, אחרת הטבע ילַמד אותנו על ידי מכות, אבל בסופו של דבר, מה שאנחנו צריכים זה כיסוי. כיסוי בעולם החדש שאחרי המשבר צריך להיות כיסוי החסרונות הרציונאליים של האדם, וכל היתר אנחנו נפתח, ואלה יהיו רצונות למילויים נעלים יותר, השייכים לדרגת האדם, רצונות שהוא יוכל למלא על ידי חיבור עם האחרים. האדם לא יכול לחיות בלי לפתח את החסרונות, והחסרונות שאנחנו מפתחים לצריכה גשמית, הם מוגבלים, בגלל שאין לנו עוד כמה "כדורי ארץ" כך שאנחנו יכולים לעשות מה שיעלה על רוחנו. כי גם אם לכל משפחה או לכל אדם, יהיה כדור ארץ משלו, הוא ירגיש "הכל שלי". וגם אז לא יסתפק, כי מיד הוא יסתכל על מישהו אחר ומה יש בכדור שלו.
בדברים האלה אנחנו אף פעם לא נהיה מסופקים, ולכן אף פעם לא נגיע למילוי, לכיסוי. זאת אומרת, אני אף פעם לא אוכל לייצר כסף המספיק לי לכסות את החסרונות שלי. לכן הדברים האלה צריכים להיות סגורים מתוך כך שהטבע מחייב, ולא אנחנו, אלא כדור הארץ מחייב אותנו לעצור את עצמנו באיזו צורה. "שִׁבעה מיליארד אנשים, צריכים לקחת ממני", אומר כדור הארץ, "כדאי שאני לא לסבול מהם והם לא יהרסו אותי כתשתית לחיים שלהם". זה מצד אחד.
אבל מצד שני, האדם לא יכול לחיות בלי התפתחות החסרונות, ואמרנו שחסרונות הוא מקבל בזמן שהוא קטן, כשמתחיל לגדול, ומסתכל על הגדולים ואיך הם חיים, ורוצה להדמות להם, מזה יש לו חסרונות ואותם הוא ממשיך בחיים. זאת אומרת שאת החסרונות הוא מקבל מהסביבה.
אם אנחנו נארגן את הסביבה בצורה כזאת שהיא תיתן לנו חסרונות, אבל שהם לא יהיו חומריים, אז אנחנו כל הזמן נהיה בחיסרון וכל הזמן נהיה במילוי. ותהיה לנו התקדמות והתפרצות, מין משיכה למשהו, ותקווה ותענוג מזה שמשיגים, וקצת סבל מזה שעוד לא כל כך משיגים.
כל הדברים האלה יהיו, אנחנו לא נשאר בהמות, חיות, אבל זה יהיה בתנאי שנהיה מסוגלים כל הזמן לפתח חסרונות בלי לסכן את החיים החומריים שלנו, ואת החסרונות האלה נוכל לכסות. נצטרך כסף, אבל "כסף" מהמילה כיסוף, מסך.
אילו חסרונות אנחנו יכולים לפתח שיהיו אין סופיים? כתוב על כך משפט מאוד מיוחד, שחלק מפרש אותו בצורה גשמית וחלק מפרש אותו בצורה רוחנית. "לכו ותתפרנסו זה מזה". אנחנו יכולים לייצר, לפתח, לייצב חסרונות חדשים שיהיו בנויים מכל מיני צורות הקשר בינינו, וצורות הקשר החדש יביאו את החסרונות החדשים בינינו ואנחנו כמו בלגו, כמו בפאזל, נייצב, נייצר כל הזמן את הצורות החדשות, את החסרונות החדשים, שאותם נוכל כל פעם למלא, אבל יחד. כמו שהחסרונות האלה יהיו כוללים, מורכבים מהרבה חסרונות פרטיים, כך אנחנו גם נצטרך למלא אותם יחד, ואז החיים יהיו כמו משחק שאנחנו משחקים יחד, ביצירת החסרונות, ביצירת המילויים. ובין שבעה מיליארד אנשים יש אין סוף אפשרויות, ואני אף פעם לא אוכל להתייאש, כי תמיד יש לי אפשרות להיות שוב רעב ושוב להיות שבע, שוב להיות רעב ושוב להיות שבע, וכל פעם בסגנון אחר.
והמילויים שאני מקבל מזה הם מילויים נעלים יותר, גבוהים יותר, הם מסבירים לי מי אנחנו ומה אנחנו. אנחנו נכנסים לשכבות פנימיות, נסתרות של הטבע, מתחילים להרגיש דרך החיבור בינינו מה קורה בתוכנו, וזה בעצם התענוג האמיתי. כי האדם נברא מתוך אותן שכבות פנימיות ולכן בהשגתן הוא מקבל את המילוי האמיתי שבאמת ממלא אותו. ואז החיבור שלו עם הזולת כדי להשיג את המילויים האלה, נקרא הכסף האמיתי. בהמשך לכל ההיסטוריה, אנחנו סוף סוף מגיעים לכיסוי הזה, למסך המשותף הזה, שעל ידו אנחנו מגיעים באמת לכסות את כל החסרונות שלנו.
ניצה: כל התהליך שעברנו לאורך ההיסטוריה מטרתו היתה להוביל אותנו לנקודה שבה אנחנו נמצאים היום, קרובים אליה, ובה אנחנו מתחילים לגלות מה זה בעצם הכסף האמיתי. ואנחנו עוד לא מבינים את זה לגמרי.
נכון. כי בלי לעבור את כל ההיסטוריה לא היינו יכולים לתאר לעצמנו מה באמת אנחנו צריכים, מהי באמת ההתפתחות הנכונה. אנחנו קודם חייבים לעבור את כל השלבים בגילוי הרע, וכנגדו שנעשה טוב. וכשאנחנו נבנה את הקשר הנכון בין בני האדם, כדי לייצב שם את החסרונות החדשים, הנכונים, המשותפים שנדע איך לכסות אותם. אנחנו בכל זאת על פני כל ההיסטוריה שלנו, כשאנחנו לומדים משם איך לא לעשות, נבנה צורה הפוכה.
ניצה: כל הקושי והמשבר שאדם חווה היום בחיים שלו ביחס לכסף, נובעת מהעובדה שהתנהלנו בצורה מסוימת ועכשיו הגענו לנקודת קצה שעומדת להשתנות. וזו נקודת המשבר בעצם, נכון?
זו נקודת הלידה החדשה.
ניצה: זה יהיה המקום שבו אנחנו נרצה לפתח עוד, ולראות קודם כל מה עובר על האדם עצמו, איך הוא מרגיש את זה, ומפה לאט לאט אולי באמת לבנות גישה חדשה.
אורן: השתמשת בהסברים שלך היום הרבה פעמים בביטוי חסרון, חסרונות, למה בדיוק הכוונה?
חיסרון ומילוי הם הרגשת החיים. אם אין חיסרון האדם לא מרגיש את עצמו. כל הגוף שלנו בנוי כך, אם חסר הוא ממלא בכל תא ותא, בכל איבר ואיבר, כל המערכות משלימות זו את זו. כל הזמן נמצאים הפלוס והמינוס, המינוס והפלוס בתנועה. התנועה יכולה להיות רק כשחסר במקום אחד ויש עודף במקום שני, כך שממלאים זה את זה וזה את זה, לפי הכלל "לכו תתפרנסו זה מזה", כך זה בכל חלקי המציאות. לכן חיסרון ומילוי או חיסרון לתענוג, זה יסוד החיים, בלי זה אין תנועה, ובלי תנועה אין חיים. גם בדומם, צומח, וחי, גם באלקטרונים, אטומים, מולקולות, גם בצמחים יש ספיגה ופליטה, וגם בחי יש תנועה, התרבות וכן הלאה.
באדם התנועה הזאת היא בסופו של דבר חוזרת לשורש. אנחנו יכולים לראות איך יצאנו מאיזה מקום בחיסרון קטן והתפתחנו מהמפץ הגדול, התפתחנו בחומר ה"דומם", אחר כך ב"צומח" על פני כדור הארץ, אחר כך "חי" ואחר כך "מדבר". עכשיו אנחנו בעצם חוזרים להבין מהו השורש שלנו, מאיפה נוצר החיסרון.
בימינו הגענו לחיסרון מאוד גדול, האדם רוצה לבלוע את כל היקום אפילו. מאיפה יש לנו את מדע האסטרונומיה, ופיתוח טכנולוגיות חלל וכן הלאה? למה? כי רוצים גם את זה לדעת, להבין, לבלוע.
כשאנחנו באים לחסרונות גדולים כאלה גם בחומריות, אז יש לנו עכשיו בסוף ההתפתחות החומרית שלנו שאלה, למה, בשביל מה, ומאיפה זה מגיע? ואז יש לי חשבון מצד הטבע שמחייב אותי בהתפתחות הזאת, שאני אבדוק, איך באמת בפעם ראשונה בכל האבולוציה שלי, אבולוציה של החומר, אני שואל את עצמי, מה זו באמת ההתפתחות שעברתי? זו התפתחות של החיסרון, של הרצון, ואיך למלא אותו.
איזה המשך חיים יש לי עכשיו? כי כל ההתפתחות שלי בחיים, דומם, צומח, חי, מדבר הוא בחיסרון גדול יותר, בחיסרון מורכב יותר. חיסרון איך לספוג יותר ולהוציא מעצמו. חיסרון איך אני מתקשר יותר עם הטבע. תראה את הדומם עד כמה הוא תלוי בטבע? הוא תלוי, אבל כמה הוא נמצא איתם בקשר. עד כמה הצומח תלוי בסביבה? עד כמה שהוא חייב בכל זאת כבר את החום, הקור וכן הלאה. ועד כמה החי? הוא אפילו מסתובב כדי למצוא והוציא מהסביבה כמה שיותר.
האדם תלוי בכל כדור הארץ, הוא תלוי באחרים וכן הלאה. החיה מכירה רק את היער שלה. האדם חייב לדעת בסופו של דבר את כל כדור הארץ, את כל האוכלוסייה.
"מה הלאה? לאן אנחנו מתפתחים הלאה? לאיזה מרחב, לאיזה מקומות, אם הרצונות צריכים להיות עוד יותר גדולים? וגדולים לא רק בגודל, אלא באיכות? לאן אנחנו מתפתחים? לאן פנינו?" החיים לא נשארים במקום, זה שאני מרגיש עכשיו את המשבר, זהו משבר בחסרונות שמיצו את עצמם. כמו שפעם הם מיצו את עצמם בדרגת דומם ויצא הצומח. מדרגת הצומח יצא חי. מדרגת החי יצא המדבר. ומה עכשיו? לאן אני נולד עכשיו?
אנחנו נמצאים ברגע בהיסטוריה שבו ברור לנו שהרצונות של עכשיו צריכים להיות בדרגה עוד יותר עליונה. כמו שמהחי נעשה אדם, מה יקרה עכשיו לאדם? לאן אנחנו צריכים לגדול הלאה? אבל ללא ספק שעם החסרונות הקודמים אנחנו לא יכולים לעבוד, הם כבר יראו את עצמם ככישלון אחד גדול. וברור לנו עכשיו שאנחנו נמצאים בתהליך הלידה בתוך האבולוציה הזאת, לאן? לאיזו מדרגה? והאם אנחנו יכולים לראות אותה מראש? זאת השאלה עכשיו, האם אנחנו יכולים לסייע ללידה שלנו, להקל על כל המעבר הזה? שלא נמחק כמו הדינוזאורים ואחר כך ניוולד באיזו צורה אחרת. האם יש כאן איזה מעבר חלק יותר?
אורן: איזה כסף אתה רואה ב"עולם הבא" הזה?
אני אפילו לא יודע את החסרונות החדשים, לכן את הכיסוי שלהם ודאי שגם לא, הכיסוי יהיה בהתאם לחסרונות. גם את זה וגם את זה אני לא יודע, אבל זו צריכה להיות דרגה חדשה. כמו ההבדל בין חסרונות הבהמה לעומת חסרונות האדם, האדם שבנו לעומת הבהמה שבנו. אבל ברור שאנחנו מתפתחים לחסרונות של האדם שבנו. אנחנו צריכים לעלות לדרגה שלו, להתנתק לגמרי מדרגת הבהמה, לתת לה מה שצריך ולעזוב. מהחומר לעבור לרוח.
(סוף תכנית)