|
מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 752 – 753
להיות אדון לגורלי,
ציפיות ואכזבות
מטרות:
מה היא תפיסת החיים המוכרת לאדם דרך הסיפור המוכר "מעשה בחמישה בלונים", ולתת פרשנות עמוקה יותר לפי חכמת הקבלה
מה היא החוקיות מאחורי מצבי החיים המשתנים, כולל מצבי רוח, שמפתיעים אותנו שוב ושוב.
האם ישנה חוקיות, מדוע קורים הדברים כפי שקורים, ומדוע אין לנו יכולת לצפות אותם
מהו היחס הנכון למצבים הפוקדים אותנו
כיצד להתייחס לציפיות ואכזבות
במה להשקיע כדי לא להתאכזב
כיצד ניתן להשפיע על מצבים בחיים
כיצד כדאי להסביר כל זאת לילדים
זרימה:
הסיבה לאירועי החיים
היחס הנכון למצבי החיים
לחץ ופחד מאירועי החיים
שינוי/שליטה במצבי החיים
מה כדאי לספר לילדים
ציפיות ואכזבות
פתיח:
"מעשה בחמישה בלונים" – סיפור, שכולנו גדלנו עליו, המספר אמת מסויימת על החיים שלנו כפי שאנו תופסים אותה. אמת לא קלה, שאותה אנחנו רוצים לפתוח ולהבין טוב יותר. הסיפור מתחיל עם הפתעה חיובית, נעימה - אמא הביאה מתנה! שמחה וששון! כל ילד מקבל בלון משלו, עם צבע מיוחד משלו. איזו שמחה. אך במהרה השמחה מתחלפת בעצב. כל הילדים יוצאים לטיול. ופתאום..בום טראח! מה קרה? הבלון של אורי התפוצץ, הבלון נקרע. "אל תצטער אורי, נביא לך בלון אחר". של אורי מתפוצץ בדרך אחת, של רון בדרך שנייה, ולרון כבר אומרים, "אל תצטער רוני רון, זה סופו של כל בלון". אח"כ גם של סיגלית ורותי מתפוצצים בדרך נוספת. לבסוף הבלון האחרון נישא ברוח אל השמיים וכל הילדים עומדים יחד ומנופפים לו לשלום.
סיפור ילדים חביב, שבעצם משקף אמת על החיים שלנו, גם כמבוגרים. אך כשחושבים על המסר שלו הוא די מדכא. המתנה הנפלאה שאמא נתנה, נעלמה, והילדים נותרים רק עם הבטחה שתגיע אחרת, ותובנה שיש לכל דבר סוף, וצריך פשוט לקבל את זה. כאמא הייתי שמחה לספר לילד שלי סיפור קצת אחר. ולשם כך אנו זקוקים לקצת תובנות.
הסיבה לאירועי החיים
הסיפור מתאר את החיים של כולנו. מצבים חיוביים מתחלפים במצבים שליליים בפתאומיות רבה, ובסופו של דבר, יש סוף לכל בלון, ובעצם להכל יש סוף, וכל שאנו יכולים לעשות בנידון הוא לקבל את זה שככה זה, וזהו. אז מדוע החיים שלנו רצופים בארועים שקורים ככה בפתאומיות..בום טרח! מה קרה? מדוע אנו כל פעם מופתעים על ידי החיים? (במיוחד הארועים השליליים הם המטרידים את מנוחתנו כהורים ובכלל)
איזו מציאות מתוארת בסיפור הזה ואיזה חלק חסר? חכמת הקבלה יכולה להוסיף ליחס שלי למאורעות החיים?
למה קורה "פתאום" משהו שלילי בחיים שלנו? מה תפקידם של הארועים הבלתי נעימים הללו? ואת מה זה בא לשרת?
מהי החוקיות מאחורי הארועים הלכאורה פתאומיים הללו?
למה לא יכול להיות מצב שנמשיך להנות מהבלונים, שהמצבים הנעימים פשוט ימשכו ולא "יתפוצצו"?
היחס הנכון למצבי החיים
בסיפור הילדים, מוצעים שני פתרונות למצב הבלתי נעים. או שמציעים לילד לזכור שיביאו לו בלון אחר, שהמצב הנעים יתחלף במצב אחר, או שאומרים לו שככה זה, זה סופו של כל בלון, אז אל תצטער. גם בחיים שלנו אנחנו הרבה פעמים מתייחסים כך. מקבלים את זה שאין מה לעשות ואלו החיים, ומנסים מהר לחשוב על המילוי הבא. מה דעתך על פתרון שכזה? מהו היחס הנכון לארועים לא נעימים?
מהו הדבר שאני צריך להגיד לעצמי בכל פעם שאני חווה משהו קשה, בכדי לצאת מהמקום הקשה ולהמשיך בחיים?
מדוע יש אנשים שחולים מרוב מתח ולא מצליחים לצאת מהתחושה הקשה שבחייהם,
ולעומת זאת אחרים שחווים מצבים מאוד קשים ובלתי אפשריים, ממשיכים בחייהם ומוצאים שמחה?
מהו היחס הנכון למצבים נעימים?
האם יש דרך לחיות שבה כל בלון שמתפוצץ מתחלף בחלום אחר, חדש וטוב יותר?
איך הופכים את החיים לסיפור הרפתקות?
האם בסוף יהיה בסדר? איזה סוף מצפה לנו? יש לנו למה לחכות בחיים האלה? לילדים? למבוגרים ? לאנושות?
אם המטרה שלימדו אותנו שצריך "להסתדר בחיים" ולהגיע לחיים טובים ושקטים היא לא נכונה או לא ריאלית - אז מה כן המטרה?
לחץ ופחד מאירועי החיים
אירועים משני חיים הם בדרך כלל מעוררי לחץ. סולם המועקה,[4] שהגדירו הפסיכולוגים הולמס וריי (Holmes and Rahe stress scale) דירג את מידת השינוי שמביאים עימם אירועים בחיי הפרט. תחת ההסתייגות שנמצאו הבדלים בין אישיים גדולים בסקלה זו, במבט חברתי כולל - נמצא שאובדן בן-זוג הוא המאורע הנתפס כמעורר הלחץ ביותר, אחריו, ובהתאמה, גירושין, כליאה, מחלה, נישואין, פיטורין, לידה, קשיים בחיי המין, בעיות בעבודה ועוד. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%97%D7%A7
חומרים בנושא סטרס שנוצר עקב אי וודאות מארועי החיים:
״פחד
לאבד
שליטה.
ההנאה
נחוויית
כהתמסרות
לחווייה,
שיש
בה
משום
איבוד
שליטה
זמני
ו-“letting
go’.
הניצולים
אינם
מרשים
לעצמם
לאבד
שליטה,
אלא
הם
נאחזים
במציאות
הקונקרטית,
כחלק
מדפוס
הישרדותי.
הפחדים
הללו
משתקים
ומובילים
להימנעות
אקטיבית
מהתנסויות
מהנות.
המלחמה
נגד
רגשות
של
הנאה
נותנת
לניצול
אשלייה
של
שליטה
בארועי
העתיד,
ולכאורה
מונעת,
באופן
מאגי,
אובדנים,
אסונות
ואכזבות
נוספים
בעתיד.״
(״הנאה
בטיפול
בניצולי
שואה
ובני
הדור
השני״,
מאת:
רוני
נוה
פרישוף,
המאמר
הופיע
בגליון
יולי
2006
של
"שיחות",
כתב
עת
ישראלי
לפסיכותרפיה).
http://www.hebpsy.net/community.asp?id=67&cat=article&articleid=909
״משברים
וארועים
לחוצים
מערערים
את
תחושת
השליטה
שלנו.
מאידך,
אנשים
הסובלים
יותר
מסטרס
הם
בעלי
צורך
עז
יותר
לשלוט
במתרחש
מסביבם
כאמצעי
להרגעה.
ישנם
שני
סוגים
של
שליטה.
הראשון
ברור
וטבעי
יותר,
זו
היא
השליטה
בארועים
שקורים
מסביבנו
בניסיון
להשפיע
על
חיינו.
הסוג
השני
של
שליטה
הוא
דווקא
שליטה
פנימית
ולא
חיצונית,
שליטה
במה
שמתרחש
בתוכנו.
דברים
מתרחשים
מסביבנו
בלי
הפסקה,
אנו
מתבוננים
בהם
ובוחנים
מה
אנו
מרגישים
כלפיהם.
אולם
ניתן
לומר
כי
אנו
לא
מגיבים
למה
שקורה
אלא
להשפעה
שאנו
חושבים
שתהיה
למה
שקורה
עלינו״.
http://www.roitzur.co.il/page.asp?item_id=101#.V5YvEK9XeK0
האם ניתן להפחית את מידת המתח? כיצד?
האם ניתן ללמוד ממצב למצב בלי כל סערת הרגשות והפחדים שהיום אנחנו חיים בהם?
מה לעשות עם הפחד והאי ודאות? מה יכול לתת לאנשים חוזק למרות שבעצם אין לנו כלום להשען עליו? איזה תפקיד יש לפחד ומהי היציבות בעזרתה נוכל להתמודד עם כל הארועים?
ואולי ללחץ ומתח יש איזו תרומה ניסתרת שאנחנו מתקשים להבין אותה?
שינוי/שליטה במצבי החיים
כיצד ניתן לשלוט או להשפיע על זרימת המצבים בחיינו?
למה בעצם כל כך חשוב לנו להרגיש שאנחנו בשליטה? למה לא "כיף" לנו לזרום עם מה שיש?
מה כדאי לספר לילדים?
איך כדאי להסביר לילדים את הסיבה לשינויים פתאומיים בחיים? לילדים יש להראות יציבות וביטחון
איך להציג לילדים את הארעיות של החיים, שלכל דבר יש סוף?
אם היינו אומרים מראש לילדים שאלו החיים ואנחנו נעבור ממצב למצב כל הזמן - האם הם היו אנשים שונים מאיתנו? זה היה משפיע עליהם לחיוב?
כשהיינו קטנים היינו קוראים ספרי הרפתקאות בשקיקה, ולא באמת פחדנו, כי במודע או בתת מודע חשבנו שבסוף תמיד הכל יהיה בסדר, לא משנה כמה מכשולים יהיו בדרך. נראה לי שככה היתה התחושה לגבי החיים. והשמחת חיים התחילה להעלם כשהופנמה ההבנה שלא. בחיים לא יהיה בסדר, אז הלכה ההתרגשות וההרפתקנות...האם יש דרך למנוע את המסלול הזה מהדור הבא? מה צריך לעשות או להגיד להם כי שזה לא יקרה כך גם להם?
כיצד כדאי להתנהל מול הילדים כך שיחוו את החיים בצורה יותר בריאה למרות שינויים וארועים שליליים?
האם צריך "לחסוך" מהילדים מצבים שליליים או דוקא להתייחס לכך שזה "מחשל" אותם?
צפיות ואכזבות
מהי ציפייה?
למה אנחנו מצפים בחיים?
ציפייה היא רגש המקושר לתחושות עונג, התלהבות ולעתים גם חרדה בנוגע למאורע טוב הצפוי להתרחש בעתיד. הציפייה היא חלק מתחושת התקווה להתגשמות של התרחשות רצויה כלשהי.
ציפייה לגמול: הציפייה לחיזוק יכולה להשפיע על ההתנהגות והיא מתבססת על הערכת הסבירות לקבלת גמול עבור פעולה מסוימת. הערכה זו היא ניבוי או חיזוי של ההסתברות להתרחשותו העתידית של מאורע רצוי כלשהו. נהוג לייצג את רמת ההסברות על ידי האות P. טעות הניבוי עבור חיזוק מתייחסת לפער שבין ההסתברות הצפויה לקבלת הגמול לתוצאה הממשית, כלומר - קבלה או אי קבלה של הגמול[1].
כאשר הגמול המצופה אינו מתממש מתחילה להתרחש דעיכה.
תאוריית הציפיות היא תאוריה שפותחה על ידי ויקטור ורום על מנת לתאר הנעה לעבודה, לפיה האדם הינו רציונלי, ופונקציונליסטי. מכאן שמטרותיו הן אך ורק רווח אישי, שאותו יקבל בתמורה למעשיו, ואין הוא מעוניין בתוצאות הישירות של המעשה. התאוריה מסבירה את ההנעה כנובעת מתהליך שבו העובד בוחן באופן סובייקטיבי את הסיכויים הקשורים בהצלחה במשימה והתוצאה הצפויה מכך. בהקשר זה ציפייה מוגדרת כהסתברות הסובייקטיבית שלפיה מאמץ יביא לרמת ביצוע גבוהה. לדוגמה, עובד יכול לצפות שאם ישקיע מאמץ בעבודתו, תגדל רמת התפוקה שלו. מידת הסבירות שאכן נקבל את אותם תגמולים שיש להם ערך בעינינו בעקבות ההשקעה שהשקענו. כלומר, באיזה מידה אני מעריך שבעקבות מאמצים שאני משקיע מחכה לי "הגזר" המיוחל, כמו במקרה של איש מכירות, שמצפה שאם נפח המכירות יגדל הוא יזכה לבונוס הולם.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%94
מדוע יש לנו ציפיות?
האם אפשר לחיות ללא ציפיות?
האם כדאי לצפות או לא?
הפסיכולוג האמריקאי ג'וליאן רוטר פיתח תיאוריית למידה חברתית - קוגניטיבית, המבקשת להסביר ולנבא התנהגות אנושית. המונח ציפייה מתייחס למידה בה צופה האדם שחיזוק מסוים יגיע כאשר ינקוט בהתנהגות מסוימת. ציפיות נוצרות כתוצאה מהתנסות במצבים דומים וכן על סמך הכללה ממצבים אחרים בהם התקבלו חיזוקים דומים. למשל, אדם אשר מתחרה לראשונה בריצת מאה מטרים, יבסס את ציפיותיו לנצח בתחרות על סמך תחרויות אחרות בהן השתתף. בהמשך, ככל שירבה בריצות מסוג זה, תתבסס הציפייה שלו יותר על ניסיונו בסיטואציה הספציפית הזו.
http://www.infomed.co.il/definition-4800/
האם חשוב שיהיו לאדם ציפיות מהחיים שלו?
מדוע חשוב שיהיו לנו ציפיות מהחיים?
מה מעצב את סוגי הציפיות שלנו (סביבה וכולי)
אנחנו רואים שאנשים מסתובבים עם הרבה חלומות וציפיות, אך בסופו של דבר לכל החלומות הללו יש איזה תאריך תפוגה, גם אם מממשים אותם, הם מספקים באופן זמני. למה כדאי לנו לצפות מהחיים שלנו כדי שלא נתאכזב בסופו של דבר?
אומרים משפט ידוע: "כגודל הציפייה כך גודל האכזבה". האם יש אמת במשפט?
"ציפיות יש רק לכריות", הכוונה היא שלצפות זה טיפשי ומיותר. האם אדם יכול לחיות בלי לצפות בכלל? האם זה כדאי?
הציפייה מאחרים- ציפייה במערכות יחסים:
למה אדם מצפה מאחרים באופן טבעי?
מה מקור הציפייה?
כיצד מתפתחת באדם מידת הציפייה שלו מהזולת?
האם יש דברים שניתן לצפות מאחרים, למשל שההורה שלי יהיה שם עבורי ולא יעזוב אותי? או שאי אפשר לצפות לשום דבר מאף אחד?
כיצד עלינו להגיב כאשר אדם אחר אינו עומד בציפיות שלנו?
למה יש לנו הרבה פעמים ציפיות לא ריאליות?
אם לא נצפה לכלום, לא נתאכזב. האם זה הפתרון? מדוע לא?
מה לצפות מהחיים?
האם בכלל יש לנו שליטה על הציפיות שלנו או שזה משהו שמגיע טבעי ללא שליטה שלנו כלל?
הציפייה מעצמי:
מה ההבדל בין ציפייה מאחר לציפייה מעצמי?
למה אדם מצפה מעצמו?
מה אדם צריך לצפות מעצמו?
ישנם אנשים שאומרים עליהם שהם מצפים מעצמם ליותר מדי, האם זה יתכן?
אכזבה:
אכזבה היא תחושה של מפח נפש, צער, עצב או היעדר הנאה, כאשר בעיני המאוכזב יש פער גדול בין הציפיות המוקדמות בנוגע להתרחשות מסוימת, לבין מה שהתרחש בפועל. בעברית המילה אכזבה נגזרת מן השורש כ.ז.ב., שמשמעותו הפסקה, עזיבה או שקר: "אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ" (ירמיהו ט"ו, יח); "וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו" (ישעיהו נ"ח, יא).[1]
המרכיב הבסיסי בתחושת אכזבה, והגורם המרכזי הקובע את עצמתה, הוא גודל הפער שבין הציפייה המוקדמת לבין ההתממשות בפועל. גורמים נוספים המשפיעים על גובה הציפיות ומכאן גם על עצמת האכזבה הן חשיבותו של האירוע שלו מצפים (מנקודת מבטו של המצפה), מידת ההרגל שיש למאוכזב בהתממשות אירוע כזה, התרחשויות דומות קודמות, והסיכוי להתממשות האירוע המיוחל. כך, לדוגמה, אי זכייה בהימור בפיס, למרות חשיבותה האפשרית הרבה, לא תניב בדרך כלל תחושה עמוקה או מתמשכת של אכזבה, שכן רוב המהמרים מעריכים כי סיכויי ההתממשות של הזכייה קטנים ממילא. לעומת זאת, דחיית בקשה להעלאה קטנה במשכורת, אף כי ערכה הכספי בטל בהשוואה לזכייה בפיס, עלולה לאכזב יותר, בגלל הערכה שהסיכוי להתממשותה גדול יותר משום שאחרים קיבלו העלאה כזו (התרחשויות דומות קודמות) או בגלל הציפייה לקבלת הכסף לכיסוי הוצאות מידיות.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9B%D7%96%D7%91%D7%94
מה מקורה של הרגשת האכזבה?
האם ניתן להמנע מאכזבות?
צפייה ואכזבה, נראה שהולכות יד ביד מהו בדיוק הקשר שהן יוצרות? האם יש בו חשיבות לחיינו?