חיים חדשים

1152

עולם הפוך

שיחה 8.8.19 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1152, והנושא הוא האם ניתן לצאת מהגוף. אנחנו מרגישים את החיים שלנו, את הגוף שלנו, את חמשת החושים שלנו ורגילים למציאות הזאת. האם אפשר לצאת למציאות אולי אחרת?

טל: באמת הופתעתי לגלות שגם מדענים וגם רופאים גורסים שזאת תופעה די שכיחה שמתחוללת במוח האנושי. ד"ר ג'פרי לונג הוא אונקולוג מומחה שחקר 4,000 מקרים של אנשים שחוו חוויה חוץ גופית, שבהגדרה הכי פשוטה זה בעצם שאדם חש שהוא מתנתק מהגוף שלו, יוצא מהגוף שלו. הוא טוען שזה דבר מאוד מאוד שכיח, הרבה מאוד מטופלים שלו חוו את זה, והוא אומר שזה עוד איזו הוכחה לכמה המין האנושי בעצם לא מודע ליכולות של המוח שלו, לתפקודים של המוח שלו.

ישנם אנשים שממש בצורה מודעת מנסים לחוות חוויה חוץ גופית, מתארים שהם מטיילים בכל מיני יקומים אחרים ומסעות למיניהם מחוץ לגוף שלהם. משהו מאוד מאוד מסקרן, מאוד מושך את האדם להבין האם זה ניתן.

רצינו לשאול מה יש לחכמת הקבלה לומר על זה. האם באמת יש אנשים שהם יוצאים מהגוף שלהם? למה יש אנשים שחווים כאלה דברים? איך הקבלה מסבירה את זה?

חכמת הקבלה מסבירה את זה בצורה מאוד פשוטה הייתי אומר. חכמת הקבלה אומרת כך, שכל מה שאנחנו חווים, שאני קיים בתוך העולם הגדול והרחב, כל זה נמצא בתפיסה שלי. לא שזה קיים או לא קיים, זה קיים בתפיסה שלי בלבד. ואם לא הייתי קיים ולא הייתי תופס מה שכביכול קיים, לא הייתי יכול להגיד האם זה כן קיים או לא קיים. זאת אומרת כל הדברים שקיימים הם קיימים אך ורק לעומת מה שאני תופס, לעומתי, בחושים שלי.

לכן, מה זה נקרא לצאת מהגוף, להיכנס לגוף? זה נקרא שאני פשוט מחליף את תפיסת המציאות. אם אני עכשיו מדמיין את עצמי, וכך אני מרגיש את זה בחושים שלי, שאני חי בגוף ואני מרגיש את עצמי שאני מוצק, שאני חם, שאני יושב וכן הלאה, יכול להיות שאם אני אתעלה מעל ההרגשות האלה אני ארגיש חיים חוץ גופיים ואין בזה שום בעיה כביכול, רק אפסיק אולי לחוות אותן התופעות שעכשיו עוברות דרכי.

טל: למה בשבילך זאת לא בעיה? כי רוב האנשים לא מרגישים שבכזאת קלות הם יוצאים מהגוף שלהם.

אני לא אומר שבקלות אפשר לצאת, אני אומר שבקלות אפשר לתאר את הדבר שאני מדבר עליו.

טל: שזה אפשרי.

שזה אפשרי. אני מרגיש את עצמי, דרך הגוף שלי אני מרגיש את המציאות. כל המציאות היא כלולה מאני ומה שאני מרגיש. אם אני מתנתק מההרגשה שלי אז כבר לא קיים לא אני, כי אני בהרגשה שלי קיים, וגם לא העולם שסובב אותי. זאת אומרת זה מקרה של מוות?

טל: זה נשמע כמו מוות.

זה נשמע, אבל אנחנו מן הסתם קושרים את זה למוות. יכול להיות שאני יכול להתנתק מהרגשה עצמית ומהרגשת המציאות הסביבתית בכלל ללא מוות.

הרבה פעמים ביום אני מרגיש איזשהן תופעות ואחר כך הן נעלמות, ואני מרגיש תופעות חדשות. מה זאת אומרת? אני לא מרגיש כל הזמן את כל היקום גם גדול וגם קטן, ולא את עצמי בכל האיברים וכל מה שיש בי, זאת אומרת זה נע ונד. אז כאן השאלה, אם אני מגיע נגיד למצב שאני משתדל לא להרגיש את עצמי ולא לדאוג לעצמי, אלא רק לחשוב בצורה אחרת על היקום ועל כל מה שקורה סביבי, אז אני ארגיש את עצמי בעולם אחר, אני לא צריך בשביל זה למות. אם תיאורטית הייתי מפסיק לדאוג לעצמי, כבר לא היה אכפת לי איפה אני נמצא, לא היה אכפת לי מה אני מרגיש, לא היה אכפת לי איך העולם פועל עליי, אם הייתי מתנתק מהרגשות שלי, איך שאני לעצמי. וכך גם כלפי העולם.

לכן אנחנו רואים מכאן שאני לא צריך למות, אני לא צריך שהעולם ייעלם, אלא הכול תלוי בסך הכול ביחס שלי למי אני ואיפה אני. אני יכול לנתק את עצמי מעצמי ויכול לנתק את עצמי מהעולם, והניתוק הזה זה לא אומר שאני מת, זה רק אומר שאני לא מרגיש.

איך אני יכול לא להרגיש את זה? אני רואה שכל פעם במשך היום, וכבר אמרתי לפני כמה דקות, אני מחליף את הרצונות שלי, את הרגשות שלי, את ההתפעלויות שלי, שזה נעשה יותר חשוב וזה נעשה פחות חשוב. וכל פעם, מפני שזה מתחלף, פעם אני רוצה לישון, פעם אני רוצה לאכול, פעם אני רוצה כך, פעם כך, כל הזמן. אם אני נגיד מתנתק מכל הרצונות האלו, אני כבר נמצא במציאות אחרת לגמרי, כאילו שאני מת.

טל: למה שאדם ירצה כזה דבר, כאילו למות, זה לא נשמע משהו טוב?

זה לא כאילו למות, זה לא למות, זה לא לדאוג לעצמו. אולי על ידי זה אני מרוויח הזדמנויות מאוד נעלות, חשובות לי.

טל: אז קודם כל אולי כדאי להבין את הבסיס. אתה אומר שכל החושים שלי הנוכחיים, תפיסת המציאות שלי הנוכחית, בעצם יושבים על איזו דאגה כל הזמן למה יהיה איתי.

על עצמי. כן.

טל: דרך הדאגה הזאת אני תופסת את המציאות. הרצון שלי הוא כל הזמן דואג מה אני אעשה עכשיו, מה יהיה איתי, יהיה לי טוב, יהיה לי רע, מתכנן קדימה, חושב אחורה, זו כל התפיסה שלי.

כן.

טל: ואתה אומר שאם אנחנו נתנתק מהדבר הזה, בעצם נתפוס מציאות אחרת.

כן. כי אני תופס את המציאות בדאגה עליי, כל הזמן ביחס אליי, יותר קר, פחות חם, יותר טוב, גדול, קטן. זאת אומרת אני הכול מודד על עצמי.

טל: יצר הישרדות כזה הייתי אומרת.

זו לא הישרדות אפילו. זה כמו שאני נמצא בחנות ואני מודד כל פעם בגדים חדשים, כל פעם אחרים. אני מסתכל במראה ואני רואה זה יותר וזה פחות, זה קטן וזה גדול, זה כך וזה כך, כל הזמן כך אני רואה את המציאות. אני לא רואה את המציאות כמו שהיא, אני רואה את המציאות כמו שהיא כלפיי.

טל: כי זה מתוך הגוף שלי, זה קשור לזה שאני כאילו בתוך גוף?

אני מקבל את המציאות בתוך חמשת החושים שלי, לכן אני כך כל הזמן מודד אותה עליי דרך חמישה חושים. ואם אני מתפטר מהם, באיזושהי צורה מתעלה מהם בוא נגיד יותר נכון, יוצא שכבר יש לי מציאות חדשה אחרת, מופשטת מלמדוד אותה עליי.

טל: כשאנשים חושבים על חוויה חוץ גופית, הם בדרך כלל חושבים על זה שאני בתודעה שלי כאילו הסתכלתי על הגוף שלי מלמעלה או יצאתי מהגוף שלי וטיילתי באיזשהו מקום, אבל נשארתי אני ופשוט באיזושהי צורה גיאוגרפית או פיזית יצאתי החוצה ויכולתי לראות משהו אחר.

איך אני יכול להיות קיים גיאוגרפית ופיזית אם יצאתי מהחושים שלי?

טל: זה נשמע לי אחרת לגמרי מהחוויה החוץ גופית שאנשים מתארים במוות מוחי או כל מיני מצבים כאלה.

אלה כולן תופעות נוירולוגיות.

טל: זאת אומרת שכאן מדובר לא רק על כביכול התנתקות מהגוף שלי והסתכלות מבחוץ, אלא לגמרי להתנתק מעצם החושים.

להתנתק מהקשר שלי עם מה שאני מרגיש. אני רוצה להרגיש אחרת, אני רוצה להחליף את כלי הקליטה שלי למשהו אחר.

טל: ולמה אתה קורא לזה יציאה מהגוף דווקא ולא מהשכל או ממשהו אחר?

ככה זה נקרא בכללות, לצאת מעצמי.

אורן: אני רוצה לסכם מה שהבנתי ואז נתקדם. הבנתי שלתפיסתך אפשר לצאת מהגוף.

שזה נקרא לצאת מהרצונות שלי, מהתשוקות, מהתוכניות, מהמטרות, זה נקרא לצאת מהגוף. גוף נקרא הרצון הכללי שלי.

אורן: אפשר לצאת ממנו?

כן.

אורן: וכשמתנתקים ממנו, או כמו שאמרת קודם שמתעלים ממנו, מתעלים כמו במעלית, עולים לאיזה מקום, אז מה מתחילים להרגיש?

מתחילים להרגיש חוויות חוץ גופיות.

אורן: איזה חוויות אלה?

מיד התחלת לכתוב?

אורן: קודם רציתי לוודא שזה אפשרי. הבנתי שזה לגמרי אפשרי, עכשיו אני רוצה לשמוע פרטים. כשהתהליך הזה קורה ונכנסים למעלית ועולים, לאן מגיעים? איזה חוויות?

מגיעים לעולם שכולו טוב.

טל: אני קיבלתי פרסומת כזאת באינטרנט שמישהו מזמין אותי ללמוד איך לצאת למסע חוץ גופי, שבמסע הזה אוכל להיות במקומות שאף פעם לא הייתי בכדור הארץ ולפגוש אנשים ושיהיו לי כל מיני מערכות יחסים וממש החיים שתמיד רציתי שיהיו לי, אבל במסע שהוא חוץ גופי, משהו בדמיון כזה.

בדמיון?

טל: כן, הוא מלמד איך לעשות את זה.

זאת אומרת כשאני רואה איזה סרט על הודו או אפריקה, [מקומות] שלא הייתי בהם, לא שם ולא שם, אז אני נמצא במסע כזה או לא? מה זה נקרא מסע חוץ גופי? ברור שאני לא נמצא בגוף, אבל אני בכל זאת נכלל מכל מיני תופעות שמעבירים לי אנשים אחרים. לא על זה מדובר.

אורן: על מה כן מדובר, ואילו חוויות, לאן ואיך אני נוסע, מה אני רואה, איזה הרפתקאות?

כל מה שאתה תופס בחיים שלך אתה תופס באגו שלך, ברצון ליהנות. הרצון ליהנות הוא כל כולו כל הזמן מלווה אותך ומכוון אותך ליהנות ורק ליהנות בכל רגע. כמה שפחות להפסיד וכמה שיותר להרוויח, זאת הנוסחה. אתה מכיר את זה.

אורן: אני לא תמיד מצליח, זאת הבעיה.

אבל אתה מכיר את זה.

אורן: לגמרי. כולם מכירים. זאת השאיפה.

הגוף חכם והוא דוחף אותך דווקא לצורה כזאת, כי הוא חבר שלך, אתה רואה, הוא רוצה את טובתך.

אורן: כן.

אבל יחד עם זה הוא מאוד ערמומי ולא כל כך החבר שלך אלא השונא שלך. למה? כי אתה בזה נמצא בתפיסת מציאות מאוד מוגבלת, כמה שאתה רוצה, כמה שאתה יכול להרגיש, לתפוס, לבלוע, בלבד. והמציאות האין סופית, שאתה באמת נמצא בה, מצטמצמת עד כדי כדור הארץ, ועל פני כדור הארץ עד כדי המקום שאתה חי בו, עד הדירה שלך, ועד המקום שלך, ועד הגוף שלך, ובתוך הגוף שלך שבו אתה חי. בסך הכול. ואת כל היקום ואת כל האפשרויות אתה אפילו לא מכיר ולא מבין. זאת אומרת הגוף שלך שמחייב אותך לחיות בתוך תוכו, הוא השונא שלך ולא החבר שלך.

טל: הוא חוסם לנו את המציאות בעצם.

בטח.

טל: זה מאוד מעניין. היום מדברים על משהו שנקרא יקומים מקבילים.

זה לגמרי לא מה שאני מתכוון.

טל: אבל את זה אומרים פיזיקאים, מדענים.

זה לפי כול מיני חשבונות, אנחנו חושבים שיש אפילו חומר, כמו שאנחנו תופסים ביקום שלנו, אבל בכל מיני צורות אחרות, בכל מיני צירים אחרים. זה לא מה שאני מתכוון. זה בכל זאת חומר.

טל: כן. הם אומרים שאנחנו רואים רק חלק זעיר של המציאות בעצם.

זה נכון, ודאי, אנחנו כל יום ויום מגלים יותר ויותר.

אורן: אז למה אתה כן מתכוון אם לזה לא?

אני מתכוון שאנחנו צריכים לצאת מהרצון שלנו לקבל, לתפוס, למלא את עצמנו, שהוא רצון מוגבל בכלים שלנו, בנפח של הכלי ולהתחיל לתפוס את המציאות באנטי צורה כזאת, מחוצה למה שקורה לנו. כלומר שאני לא אהיה כלי קליטה באור ישר, אלא אני אהיה כלי קליטה באור חוזר.

אורן: לא הבנתי.

שיש לי חמישה כלים, חושים, ראיה, שמיעה, ריח, עם, מישוש.

אורן: כן.

אני מקבל בהם. בהם אני מקבל.

אורן: כן. ודאי. דרכם.

זהו, דרכם. אז אני מתפטר מהם. את החיים האלה שם בצד, אני קיים, בסדר, אלא אני מפתח את החושים שלי למציאות בצורה אחרת.

אורן: איזו צורה?

נתינה חוץ גופית, שאני רוצה לקלוט את המציאות כמו שהיא מחוצה לי. לא לתפוס אותה מציאות באגו שלי, ברצון האגואיסטי ליהנות ממנה, אלא דווקא ההיפך לצאת מעצמי. לצאת מעצמי, זה נקרא "לצאת מרצון ליהנות", "מרצון לקבל שלי".

אורן: לצאת לאן?

מחוצה לו.

אורן: לאן?

יש לי רק דבר אחד, או אני או זולת. אם אני יוצא מעצמי להגיע לטובת הזולת, אני מתחיל להרגיש מציאות הפוכה. לא בתוכי, אלא מחוצה לי.

טל: ואז מה מתגלה לך שם במציאות החוץ גופית?

מתגלה מה שבאמת נמצא, שאני אף פעם לא ראיתי ולא זיהיתי. אני לא נמצא בזה.

טל: נכון. אז מה באמת נמצא?

אני לא יכול להסביר, זה כוחות.

אורן: איזה כוחות?

כוחות הטבע, כוחות ההשפעה, כוחות האהבה שבמציאות שלנו לא נמצאת.

אורן: אז איפה הם נמצאים?

הכוחות האלה נמצאים מחוץ למציאות שלנו, שאני, אתה עכשיו תופסים. כוחות ההשפעה הם נמצאים מחוצה לנו.

טל: אני שמעתי גם התייחסות למה שקיים מחוצה לנו כאל שדות מידע, כל המידע על מה שהיה ומה שיהיה.

זה שזה קיים, על זה אין מה לדבר. זה כמו במחשב. זה כן קיים, אבל זה לא שייך לתפיסת המציאות, זה שייך לעוצמת התפיסה שהזמנים, עבר, הווה, עתיד, נמצאים תמיד לרשותנו בבת אחת.

טל: גם במציאות שאנחנו תופסים, יש עוד רבדים שהם נסתרים מאתנו. אמרנו, עבר, העתיד יותר נסתר מאתנו, המידע הזה שכל המערכת שאתה קורא לה "מחשב".

כן.

טל: זאת אומרת, יש את המחשב הזה שאנחנו לא תופסים כל מיני נתונים שלו, והשאלה, האם חוץ מזה יש עוד דברים שאותם אנחנו אמורים לתפוס בתהליך שאתה מתאר, או שרק את המחשב הזה?

אני לא יכול אפילו להסביר מה. זאת אומרת, זה כוחות שפועלים בלקשור את כל חלקי המציאות יחד, ואז אדם הוא נכלל בפעולות שאין להם שום הגבלה. אבל זה לא אומר שום דבר, אי אפשר למסור את זה.

אורן: אני רוצה לברר לגבי הכוחות של האהבה. אמרת שמחוץ למציאות שאני קולט עכשיו, יש מציאות של כוחות של אהבה. הבנתי נכון? איפה זה מחוץ למציאות שאני קולט עכשיו?

אתה תופס את המציאות לפי התכונות שלך. תשנה את התכונות שלך להפוכות, ואתה תראה את המציאות ההפוכה.

אורן: איך אני אראה אותה, בדמיון שלי?

בחושים שלך.

אורן: בחושים שלי? הראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש?

הם יקראו "חושים חדשים", ואתה תרגיש בהם מציאות החדשה.

אורן: למה אני לא מרגיש את המציאות החדשה הזאת עכשיו?

כי אין לך את החושים האלו.

אורן: אין לי חושים המתאימים לקלוט אותה?

כן.

אורן: מהם החושים המתאימים לקלוט את המציאות של כוחות האהבה נגיד? איזה כלי קליטה אני צריך, כדי לקלוט את המציאות של כוחות האהבה?

איך אתה קולט עכשיו את המציאות?

אורן: הסברת לי שאני קולט אותה לפי הרצון שלי לתפוס, לפי יכולת התפיסה שלי.

השתוות הצורה, השתוות התכונות שלך עם המציאות. אז למציאות שלפניך יש לה כוחות שאתה יכול לתפוס אותם ברצון לקבל שלך, לתפוס, לרכוש. ויש מציאות שאתה יכול לתפוס אותה בהזדהות שלה עם הרצון לתת, להשפיע, לאהוב. כאילו אלו בפנים תכונות מרוכזות אליך, ואלו תכונות מבחוץ מרוכזות לכולם. אז יש לך שתי צורות תפיסת המציאות, או אינטרה או וורטו, אקסטרה נגיד.

אורן: אז בשתי צורות הקליטה האלה, כשאתה אומר שאפשר לצאת מהגוף, כוונתך לזה שאפשר לצאת מצורת הקליטה הטבעית שהיא כמו המילה "קליטה", היא קליטה פנימה לתוכי, ואז הקליטה שלי מוגבלת לפי יכולת הקיבולת שלי.

נכון.

אורן: והיציאה, זה לא שהולכים לאיזה מקום, היציאה היא פשוט שינוי כמו שמכונית מבצעת פניית פרסה, שינוי כיוון התפיסה, שהיא ממשיכה פנימה לתוך כלי הקליטה שלי ליציאה אל מחוץ לי.

כן.

אורן: התהליך הזה מביא אותי למציאות אחרת. המציאות הזאת האחרת שנקלטת היא בעצם גישה אחרת לחיים.

לגמרי.

אורן: בגישה החדשה הזאת, שהיא בעצם גישה הפוכה אם הבנתי את דבריך.

כן.

אורן: אני אקלוט מציאות שהיא הפוכה?

כן.

אורן: במה היא הפוכה?

בכול.

אורן: תן דוגמה שנבין, במה היא הפוכה?

נגיד שיש לך רצפה למטה ותקרה למעלה? זה יהיה הפוך.

אורן: הפוך? לא, ברצינות, אתה באמת מתכוון לזה? לא.

לא, ודאי שלא, אבל זה ממש ההיפך.

אורן: אז במה היא כן הפוכה?

לפי הערכים.

אורן: איזה ערכים?

ערך "קבלה" וערך "השפעה".

אורן: תרחיב קצת.

עד כמה שאתה רוצה לתת, בשבילך זה יהיה יותר יקר ממה שאתה רוצה לקבל, וזה יהיה בשבילך פחות יקר עד שיהיה גרוע.

אורן: למה כך זה יתהפך לי?

כי זה נותן לך חיבור עד הדבקות לכל המערכת האדירה הזאת, ואז אתה מתחיל להרגיש שאתה קיים בה.

אורן: מהי המערכת הזאת?

המערכת הזאת נקראת "העולם", או "הבורא", "כוח עליון", לא חשוב איך לקרוא לזה, אבל זו מערכת הטבע, טבע בגימטרייה זה א-לוהים.

טל: יש פה איזה שלבים של התפתחות בתוך התפיסה החדשה הזאת?

כן. ודאי.

טל: ובאיזה שלבים מתקדמים, מתחילים ממשהו ואז לאט לאט מתקדמים?

מתחילים דרך חיבור בין בני האדם. רק אחרי זה, כשאנחנו מסוגלים איכשהו להתחבר לבני אדם, משתדלים, לא מסוגלים, מבקשים שזה יהיה, אז אנחנו מגיעים לחיבור בינינו על ידי כוח עליון. ודאי שהוא משפיע, עוזר לנו ועושה את החיבור, ואז בתוך החיבור בינינו אנחנו מתחילים לגלות את המציאות העליונה.

אורן: מה לגבי אנשים שלא מאמינים בכוח עליון?

לא צריכים להאמין.

אורן: מה כן צריכים?

צריכים לבצע חיבור נכון, ואז בתוך החיבור הנכון יגלו את המציאות העליונה וכוח עליון. כול זה לא דמיוני.

אורן: מה זה כן?

זה מוחשי מאוד. הרבה יותר מוחשי ממה שאתה מרגיש היום. גם היום אתה חי ברגשות שלך, בחמישה חושים שלך. בוא ננתק ממך את הראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש, ואז אתה לא תרגיש שום דבר.

אורן: נכון.

טל: איך אדם יכול לחיות ככה במצב שהוא לא דואג לעצמו בכלל?

צריכים להחליף את החשיבות. איך אימא יכולה שלא לדאוג כמעט לעצמה אלא רק לילד, לתינוק? תסבירי לי. את יכולה להסביר?

טל: היא מרגישה שהוא חלק ממנה.

היא מרגישה. זהו. זאת בדיוק התשובה, מרגישה. גם כאן אותו דבר.

אורן: מה האדם מתחיל להרגיש שהוא לא מרגיש עכשיו?

שהדבר הכי חשוב לו זה אותו העולם העליון, עולם של השפעה, אהבה, חיבור.

אורן: וחווית החיים שלו, כשהוא קם בוקר, הולך לעבודה, חוזר מהעבודה, עומד בפקקים, צרות עם הילדים, כל מה שכולנו מכירים, איך חוויית החיים שלו משתנה?

הוא יודע בשביל מה הוא חי, הוא יודע איפה הוא חי, הוא יודע איך לסדר את החיים שלו, להיטיב לחיים שלו, הוא יודע איך להיטיב לאחרים, הוא בעד להתחבר עם כולם ולהביא אותם לאותם החיים הטובים, והעיקר שהוא חי כמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך". הוא לא נמצא בעולם הנסתר שהוא לא יודע מה קורה היום ומה אחרי מוות וכל הדברים האלה, אצלו זה כבר גלוי שהוא נמצא בתוך מערכת הכוחות.

אורן: אני יודע שאתה אדם עם תפיסה מדעית, באת מעולם המדע, ביו קיברנטיקה וכן הלאה. כל הדיון שעשינו כאן היום, יכול מישהו להקשיב לדברים שאנחנו מדברים ולהגיד, "וואלה, זה דיון מיסטי". האם הדיון הזה הוא דיון מיסטי, מהו בדיוק?

מה פתאום? הוא שייך לדברים הכי מציאותיים, לרגש, לשכל של האדם, כי על ידי רגש ושכל אנחנו קולטים את המציאות הזאת, ועכשיו אנחנו מבינים שמה שאנחנו התחלנו להרגיש בתוך הרגש והשכל שלנו לא מספק לנו תמונה שלמה של המציאות ולכן אנחנו טועים, אנחנו לא יודעים מה לעשות, ואנחנו מקבלים מכות. כל זה מחייב אותנו לחשוב איך אנחנו יכולים לראות את המציאות כולה נכונה, ואז אנחנו מגיעים להכרחיות שבה אנחנו חייבים להחליף את תפיסת המציאות למציאות יותר שלמה, ובשביל מציאות יותר שלמה צריך עוד להוסיף. אנחנו לא מוחקים את המציאות שאנחנו חיים בה עכשיו, אלא מוסיפים לכאן עוד פן אחד, ההיפך, ואז תהיה לנו תמונה שלמה ונדע איך להתקיים יפה ונכון. סך הכול זה לטובתנו.

אורן: זאת אומרת, יש את המציאות שאנחנו קולטים עכשיו, מוסיפים לה את המציאות ההפוכה, ובין שתי התמונות האלה יודעים להתנהל בצורה תבונתית.

שלמה.

(סוף השיחה)