האגו חונק אותנו. מפרק מערכות יחסים. בכל מקום מערים קשיים. בזוגיות, בעבודה, בכבישים. אפשר לעשות איתו משהו? על השיטה האינטגרלית להרחבת גבולות התפיסה, בדרך לחיים חדשים.
בכל קונפליקט כל אחד רואה את הדברים מהצד שלו. מה באמת נכון? הכול בעיני המתבונן. ובכלל, אנחנו לא רואים את העולם, אלא את עצמנו. התכונות הפנימיות שלנו מקרינות את עצמן אל מול פנינו, ומציירות לנו תמונה.
לא מוצאת חן בעינינו? מצוין, יש פה הזמנה לתקן, לצייר מציאות יותר יפה. איפה? קודם כל בפנים, בתוכנו, אחר כך גם בחוץ תיראה תוצאה. כך מלמדת הגישה האינטגרלית, וגם מספקת שיטה לעבודה.
מה מרוויחים מתהליך כזה? המון. שכן, אף על פי שהדחפים הראשוניים של אדם הם לכופף את כל העולם לטובתו, תכל'ס, לאף אחד זה לא הולך. עם גישה כוחנית, שום דבר לא באמת מתקדם.
קשר טוב עם הזולת, קשר יפה שיחזיק לאורך זמן, דורש שנתעלה כל אחד מעל עצמו. ואפילו שלא נוכל להחזיק כל הזמן בהתקשרות גבוהה כזו, כל אחד ישתדל לסלוח איכשהו לאחר. מתוך הבנה שלפעמים עולים, לפעמים נופלים, העיקר שיש הסכמה לנסות לרכב מעל הדחפים האגואיסטיים.
אלה לא דברים קלים, כי מדובר במלחמה בלתי פוסקת נגד הטבע הפנימי שלנו. לכן צריך תחזוקה שוטפת, הזנה יומיומית בערכים ורעיונות כאלה, וקבלת דוגמאות טובות ותמיכה מאנשים שנמצאים באותו תהליך.
אמנם כבר מילדות שמענו הטפות מוסר כמו 'תתנהגו יפה, אל תחטפו לאחרים' וכאלה, אבל הדוגמאות שראינו סביבנו היו אחרות. ומה שהאדם רואה בפועל זה מה שמעצב אותו, לא המילים היפות.
משום כך, השיטה האינטגרלית מבוססת על בניית קבוצת עבודה, שמהווה סביבה עם תנאי מעבדה. המשתתפים לומדים יחד על טבע האדם, ועל מגמת ההתפתחות הכוללת של העולם לעבר קשר אינטגרלי בין כולם לכולם. כל מה שלומדים הופך לתרגילים מעשיים, ובהדרגה מתפתחת היכולת להתקשר נכון לאחרים. מעל האגו הפרטי, בחיבור משלים, עד לרמה של אהבה, שהיא הקשר המושלם בין אנשים.
בנוגע לשיפור הקשר הזוגי, אפשר ליצור קבוצה אינטגרלית שתהיה מורכבת משלושה או ארבעה זוגות. להלן מספר עקרונות פעולה.
לכל זוג יש בעיות משלו, כמובן. המומחים שמדריכים את הקבוצה יכולים לבקש מהמשתתפים להעלות בעיה כלשהי שנתקלו בה, ולדון עליה יחד. אילו דחפים פועלים כאן, מה קורה מכל צד, וכן הלאה. לאחר מכן, הזוג שהעלה את הבעיה ישתדל לשחק כמו בתיאטרון תגובה אחרת לאותו מצב. בצורה חדשה, מתוקנת יותר, קרובה יותר להתעלות מהאגואיזם הצר. האחרים יתרשמו, ואחר כך ידברו ביניהם כולם על מה הרגישו אלה ששיחקו, על מה היו צריכים לוותר, איך זה הרגיש להוריד קצת את האגו בפני האחר, מה הייתה ההתרשמות של הזוגות שצפו, מה אפשר לעשות כדי שהמשחק הטוב יהפוך למציאות חייהם. וכך, על ידי דוגמאות למקרים ותגובות, ומאמץ משותף למצוא צורות התקשרות משופרות, כל המשתתפים יתקדמו.
אהבה, אומרים החכמים, היא כמו חיית מחמד שמגדלים בבית כתוצאה מוויתורים. לכן, לא כל כך משנה על מה יש ויכוח בין הצדדים, העיקר הוא שנראה השתדלות בוויתורים הדדיים.
בקשר זוגי מתוקן האדם מציב את עצמו כקטן מול בן או בת הזוג שלו, כדי שיוכל לקלוט את הרצון שלהם. במקביל הוא גם ניצב כגדול מולם, בכך שנותן להם דוגמה טובה ובכך בעצם מכוון אותם. גם בני הזוג עושים מגוון פעולות כאלה מצידם, והשניים משתווים בשאיפה המשותפת להתחבר באהבה.
זוג נוצר בתנאי שכל אחד מפנה בתוכו מקום לרצון הזולת, ומעמיד את עצמו לשירותו. כך בני הזוג נכללים זה מזה יותר ויותר, עד שהופכים להיות כמו אחד.
במה שונה השיטה האינטגרלית מכל דינמיקה קבוצתית אחרת? בזה שלומדים שהמטרה הגבוהה של קיומנו היא להתעלות מעל האגו ולהתאים את הקשרים בינינו לאינטגרליות שבכל הטבע, מה שנקרא גם אחדות הכול. בנוסף, גיבוש רצון משותף להתקשר לזולת באהבה, מעורר את הכוח המאחד שבכל הטבע לפעול על המשתתפים בקבוצה. זהו משחק החיים האמיתי, שבו כל אחד לומד מהאחרים לשחק לא נגד השני אלא יחד איתו נגד האגו הפרטי. כך עולים המשתתפים כבר עתה לדרגת הקשר הבאה, שאליה מקדמת האבולוציה את האנושות כולה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 30 – bit.ly/47TTyC2