חיים חדשים

שיחה 1197

להיות יהודי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.01.20 – אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1197 והנושא הוא, להיות יהודי. יש אנשים בעולם הזה שנולדו כיהודים, יש אנשים שנולדו כלא יהודים. ננסה להתבונן בטיפוס הזה, היהודי, בהרגשה שלו, בתפיסת העולם שלו. בדרך לחיים חדשים, תהיו איתנו.

יעל: 0.2% מאוכלוסיית העולם הם יהודים, פחות או יותר מדובר בחמישה עשר מיליון איש שבהם אנחנו רוצים להתמקד בתוכנית שלנו, ולהבין מה השוני ביניהם לבין יתר תושבי העולם שלא נולדו יהודים, איך הם חיים, איך הם מרגישים, מהי צורת החשיבה שלהם, מהי תפיסת המציאות שלהם. ואני רוצה לפתוח בשאלה, האם באמת יהודי מרגיש את עצמו אחרת?

קודם כל, להרגיש את עצמו, זה נקרא להרגיש את עצמו כלפי מה. כי אנחנו לא מדברים על הרגשה עצמית. אם הייתי רק אני אז לא הייתי מרגיש את עצמי. אני מרגיש את עצמי כלפי הסביבה, אוויר, אדמה, שמש, פרחים, לא חשוב מה, אבל להרגיש את עצמי זה נקרא להרגיש את עצמי כלפי מה שסובב אותי.

לכן כך אנחנו מגלים את עצמנו, כך ילד גדל והופך להיות מתינוק לאדם, בזה שהוא יותר ויותר מגלה את עצמו כלפי הסובבים אותו, דומם, צומח, חי, בני אדם. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו מגלים את עצמנו לא כלפי דומם, צומח, חי, מדבר, אלא כלפי אנשים זרים. כשאני נולד יש לי לידי את המשפחה שלי, גדולה, קטנה, אבל המשפחה שלי. אנשים שאיתם אני מרגיש את עצמי בטוח, טוב, שתמיד יתייחסו אליי טוב, לא חשוב איך אני מתנהג. אני לא צריך לבדוק את עצמי, אני לא צריך לכווץ את עצמי, אני לא צריך לעשות שום דבר, אלא אני איך שאני, וכך אני יכול להתנהג כמו תינוק על הידיים של אימא, שכל העולם מתייחס אליי באהבה, נכון וטוב. זה טוב.

מה שאין כן, כשאני גדל ויוצא מגדר של המשפחה החוצה, אני כבר מתחיל להיתקל ביחסים אחרים, ויכול להיות שאני לא מודע לזה אפילו, למה השכנים, הקרובים יותר או רחוקים יותר מתייחסים אליי כך או כך. אבל אני לומד מזה, שלא כל בני האדם הם שווים כלפיי, ואני צריך להתייחס אליהם כבר גם בצורה אחרת, לכווץ את עצמי, לא להיות איתם פתוח, לא להאמין בהם ב-100% וכן הלאה וכן הלאה, וכך אנחנו בודקים.

יש אנשים שמתגלים כלפינו כאנשים זרים, אבל הם רגילים, כמו כל באי העולם. ויש אנשים שהם מתייחסים אליי בצורה מיוחדת, לא באשר אני כזה או כזה, אלא באשר אני שייך לאומה מיוחדת, לישראל. ואז הם מתייחסים אליי, יכול להיות בצורה חיובית, יכול להיות בצורה שלילית. אם אני מדבר על כל העולם זה יחס שלילי. ואנחנו לומדים לפי הקבלה מאיפה נובע היחס הזה, אבל לא על זה אנחנו מדברים עכשיו, אלא על איך אני קולט את העולם. ואז אני כבר יודע איך להיזהר מאנשים כאלו שהם לא יהודים, הם מלמדים אותי שאני לא כמו שהם והם לא כמו שאני, ויש בינינו ריחוק ומצידם יש אליי שנאה. ואמנם אני לא כל כך מבין למה שונאים אותי רק בגלל שאני יהודי, אבל הם אומרים, "ככה זה".

נגיד ברוסיה ראיתי שמתייחסים לגרמנים, לגרוזינים, לצוענים כך בצורה שלילית, ובכלל יש זלזול מצד הרוסים בכל העמים, רק הם למעלה מכולם. זה האופי של האומה, יחד עם זה שהם לא הכי רעים דרך אגב, אבל האופי של האומה הוא, "אנחנו המיוחדים". וכלפי היהודים הם גם לא הכי גרועים, אבל ככה זה אצלם.

אז אני כיהודי, כשאני גדל אני לומד מהם שאני כך. הם מלמדים אותי שהם לא אוהבים אותי או בגלל שאנחנו הרגנו את ישו, או בגלל שאנחנו קמצנים או בגלל שאנחנו מסדרים אותם מפני שאנחנו חכמים ורוצים ככה לגנוב מהם מכל הכיוונים וכולי וכולי. זאת אומרת, השנאה בדרך כלל כבר באה ונתמכת בכל מיני דעות קדומות, במה שכן ולא, לא חשוב במה.

אני זוכר שאחד אמר לי, אני שונא אותך כיהודי כי מרקס גם היה יהודי. אני שונא את הקומוניזם הזה, אני סובל מכל השטויות האלו, ולכן אני שונא אותך. בא השני ואומר, אני שונא אותך בגלל שיש לאומה שלך נטייה לא לקומוניזם אלא לקפיטליזם, זה היה לפני חמישים שנה, אולי יותר אפילו. אז אני כבר לא מבין, גם זה אנחנו, גם זה אנחנו, ועוד ועוד כל מיני דברים. זאת אומרת, אם אתה שונא, השנאה לא צריכה בעצם שום חיזוק, היא קיימת. אלא כשאתה רוצה איכשהו לבסס אותה על משהו, אז אתה מושך משהו. אז יש ודאי אצל היהודים מלא דוגמאות בכל ההיסטוריה שלהם שאתה יכול להגיד, בגלל שאתם הרגתם את ישו או הרומאים או כל דבר, בגלל זה אני שונא אתכם.

אורן: הבנתי עד כה שההרגשה של אדם שנולד כיהודי, כמו שאמרת, נמדדת כלפי האנשים שמתייחסים אליו בצורה מיוחדת. מתוך היחס המיוחד שהסובבים אותו, הלא יהודים, כמו שהסברת, מתייחסים אליו, לאט לאט הוא מתחיל לפתח הרגשה מיוחדת.

עכשיו אני רוצה לעבור לצורת חשיבה. הפרט היהודי, אדם אחד שנולד כיהודי, האם צורת החשיבה שלו היא אחרת מצורת חשיבה של אדם שלא נולד כיהודי, ואם כן, במה?

כן. קודם כל, כשאני מסתכל על האדם אני יכול לראות אם הוא יהודי או לא יהודי.

יעל: איך? חיצונית או מעבר לחיצונית?

חיצונית אפילו. לא לפי צורת הפנים שלו, אלא לפי ההתנהגות שהיא מבטאת את העולם הפנימי שלו. היה אצלי חבר, אני לא כל כך מוצלח בזה, אבל הוא היה מסתכל על האדם ואומר, אתה כוהן ואתה לוי ואתה ישראל. רואים את זה, רואים. היה מסתכל על אורן לוי ואומר, אתה לוי.

יעל: מה ההבדל?

אי אפשר להגיד. אבל יש אנשים שמרגישים את זה. אז ביהודים קודם כל אפשר להגיד שהאדם יהודי, ושנית, שהוא כוהן או לוי או ישראל.

אורן: לפי התנהגותו?

זו לא התנהגות.

אורן: אלא?

זה כאלה צורות, שהוא לא יודע, אבל כך הוא מתנהג, כך הוא מסתובב, כך הוא עושה. מישהו אחר מסתכל עליו ואומר שזה ככה, ולו אין שום קשר לזה, הוא בעצמו לא יודע.

אורן: יכול להיות שהאדם עצמו לא יודע שהוא יהודי אפילו?

כן.

אורן: מדהים.

כן, את זה ראיתי ממש. היה לי חבר אחד כוהן וחבר אחד לוי, וישראל יש הרבה, וכשהגיע אליי דווקא מרוסיה עולה חדש, גילינו שהוא כן יכול להגיד.

אורן: עד כה דיברנו על אדם שנולד כיהודי, מה הוא מרגיש, איך צורת המחשבה שלו. כדי להבין קצת יותר מה מייחד יהודי מאדם שנולד כלא יהודי, אני רוצה לקחת דווקא אדם לא יהודי. אני רוצה לקחת אדם נוצרי, או אדם מוסלמי. אדם מוסלמי ביחס לשאר האנשים בעולם שהם לא מוסלמים הוא גם מיוחד במשהו. אדם נוצרי ביחס לשאר האנשים בעולם שהם לא נוצרים, הוא גם מיוחד במשהו.

כן.

אורן: האם תחושת המיוחדות או השוני שמרגיש אדם שנולד כיהודי ביחס לאלה שהם לא יהודים היא שונה מתחושת המיוחדות או השוני שמרגיש אדם מוסלמי ביחס ללא מוסלמים, או אדם נוצרי ביחס ללא נוצרים? יש בזה איזו ייחודיות מסוימת חוץ מזה שזה שונה וזה אחר?

אני בטוח שכן. אבל, זה שהוא ממש מוסלמי וההוא ממש נוצרי והם ממש נמצאים בתוך נצרות או אסלאם. מה שאם כן, יהודי, אפילו שהוא לא שייך לדת, אתה מרגיש עליו שהוא יהודי.

יעל: גם אם הוא לא יהודי דתי.

כן.

יעל: מה ההבדל?

ההבדל שיהודי, אפילו שהוא לא דתי, המצע שלו הוא כזה, שהוא יצא בשורשו שונה מכל יתר באי עולם.

יעל: זה בא לידי ביטוי באופן החשיבה שלו?

בהכול.

יעל: אתה יכול לתאר לנו קצת איך הוא חושב אחרת, במה הוא חושב אחרת?

אורן: תפיסת עולם, הרגשת מציאות. תעשה לי זום אין לתוך היצור הזה שקוראים לו יהודי ותגיד לי מה מייחד אותו.

אתם תסבירו לי, למה יש בין היהודים הרבה אנשים מצליחים?

אורן: תופעה מוכרת, ברורה וידועה.

אבל מה?

אורן: אתה הולך איתי לתוצאות, שהיהודים מצליחים לאין שיעור ביחס לאחוז שלהם באוכלוסייה, זה ידוע. אני רוצה את הסיבות.

על זה אני שואל.

יעל: זה מה שאנחנו שואלים.

אורן: האם צורת המחשבה של היהודי היא אחרת, ההרגשה שלו היא אחרת, הוא רואה את העולם אחרת?

אחרת.

אורן: זה מה שאני מנסה להבין, במה אחרת? תגדיר לי את זה רגשית, שכלית, תפיסת מציאות.

מתוך זה שהיסוד של היהודי שונה מהיסוד של האדם הרגיל. בזה שהיהודי הוא נובע מהתנתקות מהרצון לקבל, מהתנתקות מהאגו, מחומר הבריאה, ואצלו המוח והרגשות מסודרים בצורה אחרת. שבאמת לפי יסודו הוא היה צריך לחשוב במונחים של העולם העליון.

אורן: מה זה אומר העולם העליון?

של כוח ההשפעה.

יעל: איך חושבים ככה? מה זה אומר?

כל הזמן הוא היה צריך לחשוב איך לעשות טוב לזולת.

יעל: כך הוא חושב בפועל?

היהודי של היום לא חושב כך בפועל, אלא אני אומר לפי המקורות שלו. הוא חושב בצורה של המציאות הכללית, הוא יותר נחשב לקוסמופוליטי, תפיסת העולם כגלובלית, כי המקור שלו נובע מהחיבור הכללי של כל אופני המציאות. אבל זה המקור. מה שאם כן אחרי המקור, כל עם ישראל נפל מהמדרגה הרוחנית הזאת לעולם שלנו וכביכול מתקיים כמו כולם. לכן הוא נמצא בפיצול פנימי, שמצד אחד האגו שלו הוא כמו של כל באי עולם, ואפילו יותר, הרבה יותר, ומצד שני הוא מסודר לפי הכלים שלו לתפיסת מדרגות עליונות יותר, גבוהות יותר, אינטגרליות. ולכן אנחנו רואים עד כמה הם מצליחים, וזה עוד לא מצליחים, הם יכולים להצליח פי מיליונים יותר ממה שעכשיו. כי הנכונות שיש להם, ההכנות שיש בהם מצד הטבע, הן ממש בלתי מוגבלות.

אורן: במה יכולים להצליח פי מיליון מעכשיו?

בהשגת המציאות האמיתית, העליונה, האינטגרלית. מפני שיש לו בתוכו, בהרגשה שלו, וזה הכלי שלו, המוח רק עוזר לסדר את הרגשות, בהרגשה שלו הוא יכול לייצב את העולם בצורה בלתי גבולית.

יעל: הבן אדם הפשוט שקם היום בבוקר, ואמרנו שזה לא משנה בכלל אם הוא חילוני או לא חילוני, כי לכולם יש איזו הרגשה משותפת בתור יהודים, איך הוא רואה אחרת את המציאות מאשר השכן שלו למשל, שהוא לא יהודי?

הוא לא רואה אחרת.

יעל: מה נשאר לו היום מתוך הדבר הזה, כי בכל זאת רואים שהם מצליחים וכן מזהים אותם.

הוא משתמש בכל הדברים האלה ממה שנשאר לו במקצת מהמצב העליון הרוחני, כדי להצליח בדברים הגשמיים האלה, אז הוא יותר מצליח. בכל דבר שהוא לוקח, יש לו יותר אפשרות.

אורן: למה?

כי הכלים שלו, אפילו אם אין להם מילוי ונתונים נכונים, הוא משתמש בהם בצורה יותר אינטגרלית, יותר כללית גלובלית. יש לו תפיסה שהוא מרגיש את המציאות בצורה כללית. הוא גם נוטה לכל הדברים האלה, שהוא רוצה לראות את הכול כאחד.

יעל: אז בעצם אתה אומר שמשהו במבנה הפנימי שלו באמת שונה מאשר מבנה פנימי של אדם אחר.

ודאי. לא בצורת חי, בהמה אחת עם בהמה שנייה, כמו שיש לנו נשואי תערובת בין יהודים ללא יהודים, זה לא מפריע. אלא אנחנו מדברים על ההתקשרות הפנימית.

יעל: אבל זה כן משפיע על צורת החשיבה ועל אופן ההרגשה, ועל היכולת לעשות כל מיני דברים.

לכן מי שרוצה להיות יהודי הוא חייב לעבור גיור. "גיור" זה נקרא שהוא מגיע לאהבת הזולת. שאז אהבת הזולת מקנה לו את האינטגרליות הזאת, את היכולת שלו להתקשר למערכת העגולה. בתבנית הזאת הוא יכול כבר להתחיל לחשוב כמו שחושבים היהודים. "יהודי" זה מהמילה ייחוד, חיבור של כל החלקים של הבריאה למערכת אחת.

אורן: אני רוצה לסכם מה שהבנתי עד כה. אנחנו מדברים על אדם שנולד כיהודי ומתחילים לצלם אותו פנימית, לבדוק את העולם הרגשי שלו, את העולם המחשבתי שלו, את הדרך שבה הוא רואה את המציאות. והבנתי עד כה שאדם שנולד כיהודי מרגיש את המציאות באופן שונה מאדם שנולד כלא יהודי.

לא, את זה הוא מרגיש אם הוא נמצא בחברה, שהחברה מראה לו עד כמה הוא לא כמוהם. אבל אם הוא נמצא בחברה שכולם נגיד יהודים, הוא לא מרגיש שום דבר, כי תמיד אנחנו מרגישים הבדל.

אורן: זאת אומרת יש הבדל מהותי בין אדם שנולד בחוץ לארץ וחי בחוץ לארץ בין אנשים שהם לא יהודים, לבין אדם שנולד במדינת ישראל מוקף ביהודים.

כן.

אורן: כי פה אין את הרגשת השוני.

בכל זאת הוא מרגיש מהעיתונות, מהטלוויזיה.

אורן: אבל זה לחלוטין לא אותו דבר.

כן.

אורן: עכשיו הבנתי שבאדם שנולד כיהודי, בגלל שבמקורות שלו יש איזו אינטגרליות, גלובליות, איזו תפיסה שרואה את העולם כאחד, לכן גם היום כל אדם שנולד כיהודי יש לו משהו מזה, שאריות שמגדירות את העולם הרגשי שלו, את צורת המחשבה שלו ואפילו את ההתנהגות שלו ואת ההצלחות שלו בצורה אחרת לגמרי מאדם שנולד כלא יהודי. עד כאן הבנתי?

כן.

אורן: אתה אומר שבמקורות שלו הוא היה צריך לחשוב כל הזמן על איך לעשות טוב לזולת. כך אמרת, לפי המקורות של היהודי, צורת המחשבה וההרגשה שלו את עצמו ואת כל מה שסביבו, זה שהוא היה צריך להיות מכוון כל הזמן לראות איך לעשות טוב לזולת, איך לראות את הכול כאחד. מה זה לפי המקורות שלו? מה יש במקורות של היהודי שאין במקורות של לא יהודי? לא כולם אמורים להגיע לזה שהם עושים טוב?

אותו גן הרוחני.

אורן: מה זה גן הרוחני ומאיפה הוא הגיע אלינו?

גן הרוחני זה נקרא "רשימו", שיש בכל אחד שנמצא בתפיסת מציאות עליונה. זה התגלה באותם האנשים של בבל שירצו להשתייך לאברהם.

אורן: אברהם אבינו?

כן. ואז הוא חיבר ביניהם ואיחד אותם יחד לקבוצה אחת לפי התנאי של "על כל פשעים תכסה אהבה", והם הגיעו לאיחוד ביניהם ולכן קרא להם "יהודים".

אורן: אני זוכר שכתוב באיזה מקום שקראו לו אברהם כי הוא היה "אב המון גוים".

כן.

אורן: מה עשה אותו בעל יכולת לאחד? זה מזכיר לי את אותו איחוד שדיברת עליו קודם, שצריכים לראות את העולם כאחד. מה נתן לאברהם את היכולת המיוחדת הזאת לאחד בין שונים?

זה שהוא ידע להעביר להם שיטה איך להתעלות למעלה מהשנאה הגשמית שהתפרצה בימי נמרוד, ולהתחבר למעלה מהשנאה.

אורן: השנאה היא בגלל השוני בין האנשים?

השנאה היא בגלל השוני בין אנשים, שבכל אחד ואחד יש רצון אגואיסטי משלו שעל ידו הוא רוצה לשלוט על האחרים.

אורן: אברהם אבינו הזה, הייתה לו תפיסה אינטגרלית. כל מה שסיפרת על היהודי איך הוא מרגיש, איך הוא חושב, איך הוא רואה, לאן הוא שואף, כשאתה אומר במקורות שלנו, הכוונה אצל אברהם אבינו.

כן.

אורן: אז משהו מהתפיסה הזאת המהפכנית של אברהם אבינו שרואה את הכול כאחד, ואפילו את כל הטבע ככוח אחד, ומאחד את כולם למרות כל השוני, משהו מזה עד היום טבוע בכל יהודי?

כן, אבל זה לא מגולה.

אורן: זה רק פוטנציאל?

כן.

אורן: כמה מגולה ממנו, נגיד ביחס למאה אחוז, באדם יהודי של היום?

בצורה פוטנציאלית בלבד.

אורן: בפוטנציאל זה מאה אחוז כנראה, אבל כמה בפועל מגולה? משהו מזה מגולה?

נגיד אחוז אחד.

אורן: ואם הוא היה מממש את ה-%99, לאיזה מקום זה היה מביא אותו מבחינה רגשית, מבחינה שכלית?

לגמר התיקון שלו.

אורן: מה זה אומר?

הוא היה מגלה את כל המציאות של כל העולמות, של כל הנבראים, בכל הצורות, כמכלול אחד שמתמלא עם אור אחד, עם כוח חיבור אחד, ובזה היה רואה את המציאות האמיתית השלמה.

אורן: זה נשמע כמו משהו מאוד גבוה, חזק, ברמה מאוד מאוד גבוהה.

כן.

אורן: אז למה זה לא מגיע לכל בן אדם, למה זה מגיע רק לבן אדם יהודי? ואם ההוא מסכן לא נולד יהודי?

לא, זה לא עניין של יהודי. יהודי זה לא שנולד מאימא יהודייה. אנחנו בעולם שלנו היום כך סוברים. אלא "יהודי" זה נקרא שהוא משתוקק לאיחוד. כל אדם בעולם שלנו שיש לו נטייה לאיחוד ומשתוקק לאחד את עצמו עם אחרים, הוא יכול "להתגייר" מה שנקרא. איך? לפי התנאי של הלל.

אורן: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".

יופי. כן. זה תנאי ראשון. ואחר כך, "ואהבת לרעך כמוך".

אורן: נכון. אם אני מבין את כל הסיפור הזה של אדם שנולד כיהודי, באדם שנולד היום כיהודי יש שאריות מפוטנציאל מאוד גבוה ועוצמתי, של תפיסת מציאות אחרת לגמרי ממה שאנחנו חווים היום. אבל כשאנחנו נתפתח בכלל כמין אנושי, כל בני האדם יצטרכו להגיע לאותה תפיסה שהייתה לאברהם אבינו, שהכול זה אחד והוא ידע לעשות איחוד בין כולם, בסופו של דבר כל המין האנושי יצטרך להגיע לזה. זאת אומרת, זה כבר יוצא מגדר נולד יהודי, לא נולד יהודי, אימא יהודייה, לא אימא יהודייה. הבנתי נכון?

נכון.

אורן: התפיסה האינטגרלית של לראות את הכול כאחד ולחשוב כל הזמן איך להיטיב לזולת, הנטייה הטבעית של אדם היא לחשוב על עצמו. אז למה אתה מדבר על זה שאדם צריך לחשוב כל הזמן איך להיטיב לאחרים?

כי זה נקרא יהודי, שהוא רוצה לאחד בזה את כולם. הוא מרגיש את עצמו שלא רק אני, כל המציאות היא גם אני וגם שלי וגם של כולם.

יעל: וכשיחזור למקור, מה יקרה?

כולם יהיו כאחד. כמו שכתוב בנבואה.

(סוף השיחה)