חיים חדשים

שיחה 1045

המפתח ליעילות בחיינו

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 09.08.18 – אחרי עריכה

אורן: הנושא שלנו היום, הוא איך להיות אדם יעיל. לכולנו יש כזו אידאה שאנחנו רוצים להיות אנשים כמה שיותר יעילים בחיים שלנו. אבל כל אחד שמתבונן על עצמו בסוף יום, בסוף שבוע, בסוף שנה, בסוף החיים, רואה שהרבה מהזמן הלך והתבזבז למקומות מאוד מאוד לא יעילים. נרצה לשוחח על זה היום, בדרך ל"חיים חדשים".

טל: רובנו חיים בהרגשה שהזמן שלנו יקר לנו, אולי הדבר הכי יקר לנו, ואנחנו מאוד רוצים לממש אותו, לנצל אותו בצורה הכי יעילה. אבל מצד שני, אנחנו חיים בתרבות של פייסבוק, של לינקים, של ווטצאפ, של המון הפרעות. ואפילו בלי כל הדברים האלה, לא כל כך פשוט לנו לנצל את הזמן שלנו בצורה נכונה, להיות יעילים כמו שהיינו רוצים.

קודם כל רצינו לשאול אותך, למה זה קורה לנו, למה לפעמים יש לנו הרגשה שאנחנו לא מצליחים לשלוט בזמן? כמה שנרצה, כמה שנתכנן ונכתוב את הלו"ז שלנו, לא תמיד הזמן הוא כביכול בשליטתנו.

אנחנו מושפעים מאוד מהסביבה. ואם אנחנו יוצאים לחופש, יש לנו גם אותו המרוץ?

טל: לא.

לא.

טל: אבל לא כל כך הגדרנו יעדים.

זהו, העניין הוא שאנחנו מושפעים מהסביבה. אנחנו חייבים לנצל את הזמן, לנצח את הזמן, אנחנו צריכים להרביץ, אנחנו צריכים לשלוט, להשיג. וכאן זו הבעיה שלנו. האדם שם לפניו איזה מטרות, שהן לפי התרבות המערבית. ואז הוא הולך ללמוד באוניברסיטה, ואז הוא רץ לעבודה ולכל מיני מקומות, אלו לעשירות, אלו למדע, ואלו כל אחד ואחד לכיוון שלו.

טל: וגם יש שיטות, איך להיות יותר יעיל, ואיך לנצל את הזמן. לפעמים כל מה שהוא עושה עם הזמן הפנוי, זה ללמוד איך להתייעל, מרוב שזה קשה לנו.

בשביל מה?

טל: בשביל כל מה שאמרת. להשיג, לממש את המטרות שהחברה מסמנת לנו.

בשביל מה, בשביל מה שחברה דורשת ממני?

טל: כן.

אז בשביל מה לי להיות עבד של החברה?

טל: אני מכירה אנשים שממש בחרדות מזה שהם לא יצליחו.

נכון, את פסיכולוגית, ואני מבין אותך, את נפגשת עם כאלו אנשים. אבל למה אני צריך לרוץ אחרי מה שהחברה רצה?

^{אורן: לא תמיד המטרות הן מה שהחברה הציבה לי. לפעמים יש מטרות אישיות לגמרי שאני} מציב לעצמי, ואני מתבונן לאחור ורואה כמה זמן בזבזתי, ואיך התפזרתי.

וככה זה יקרה בסוף החיים גם כן.

אורן: זאת השאלה הגדולה שעולה.

אין שאלה, ככה זה בטוח יהיה.

אורן: לכן אנחנו רוצים היום ללמוד ממך, איך להיות יעילים ולהבין את הדבר הזה.

קודם כל, אל תלך אחרי הרוב. אל תקבל מהחברה, מהאנושות את מטרת החיים. זאת אומרת, לא כסף, לא שליטה, אפילו לא חינוך ותרבות. לא את ההתפתחויות האלו שיש על פני כדור הארץ, אותם החברה מציבה לכל מיני אנשים לפניהם, שמה את זה כמטרה וכסימן ההצלחה, אל תיקח את זה מן הסתם, אפריורי. כאילו שזה מה שאני צריך. זאת אומרת, שאני בתחילת החיים צריך לבחור לעצמי כיוון התפתחות, מכל אותם הכיוונים שהחברה מחזיקה מהם. לא, כי בזה אני הולך ומבצע את הרצון שלהם, את אחד מהרצונות שלהם, כמובן גם לפי הטבע שלי, או למדע או לתרבות, או לכל מיני צורות. אני לא רוצה להיות שפוט כלפי החברה.

אורן: מה כן?

אני רוצה לממש את עצמי, במשהו שאתו אני לא רוצה לגמור את החיים שלי כמו כולם.

טל: ואיך בזה להיות יעיל?

קודם אני צריך לדעת בשביל מה כדאי לחיות. ואם כדאי לחיות, כדי לשבת על הצוק ולהתבונן בחיים, בשמים, ברוח, בכוכבים ובאין סוף, אז יכול להיות שזה הכי טוב, ואני כבר יכול לממש את זה עכשיו. מה אני צריך. אם אני נכנס לכיוון כמו כל האנושות, אני אף פעם לא אגיע לזה. אפילו בחופש אני רץ לאותם המקומות, ומסתכל על האחרים, איך שהם עושים את החופש שלהם.

טל: צריך לסמן "וי" על כל האתרים.

כן וזהו. וכל הזמן כל הזמן כך, זה באמת נורא. אני זוכר איך בבית ספר ובכל דבר, הייתי צריך לעבור בספרייה מספר לספר על כל הדפים בכל המדפים, עד שחשבתי, מה יש לי מזה? מה יש לי מזה שאני אקרא את זה הכול. אני לא אומר שלא צריך, אבל השאלה הזאת, מה אני עושה עם החיים שלי היא צריכה להיות קודם, לפני שאני כאילו מתחיל את החיים.

זאת אומרת, בזה אנחנו צריכים לחנך את הילדים לפני שהם מגיעים לבגרות. "בגרות" הכוונה בחיים שלהם. שמהזמן הזה והלאה, הם בעצמם יכולים לממש את עצמם לכיוון שהם מחליטים. אבל שהם ידעו שיש כל מיני כיוונים בהתפתחות האדם, ולא תעשייה בלבד, או תרבות שקבעו לפניי, וכן הלאה. לא.

טל: אבל אם לא היה לנו את כל הלחץ הזה, אז לא היינו מקבלים אנשים כמו שאתה מתאר שרוצים לשבת כל היום?

לא, אני חושב שלא. השאלה שלי היא לא בזה, יכול להיות שכן. אני לא מדבר על ההחלטה עצמה, אני מדבר על "סוף מעשה במחשבה תחילה" שאנחנו צריכים קודם כל להבין את מטרת החיים, בשביל מה אנחנו חיים, מה יש בחיים שלנו. אנחנו נוצרנו, הטבע ברא אותנו, אם כך מה אנחנו צריכים לממש.

טל: זה מאוד נכון, שאנחנו בעצם הרבה פעמים נמצאים באיזה מרוץ ולא עוצרים לשאול בכלל, האם זה מה שאנחנו רוצים לעשות, אלא המרוץ מוביל אותנו בצורה אוטומטית. זאת אומרת, קודם כל לעצור ולשאול את עצמי, להתבונן, מה באמת חשוב לי ולאן אני רץ.

כן.

טל: בתוך המקום הזה שאני כבר סימנתי לעצמי איזה יעדים שהם כן חשובים לי, כן רצויים לי, איך אני אממש את הזמן הזה?

לכן אני חושב שצריך להיות ארגון כמונו נניח, "בני ברוך קבלה לעם", שהוא פותח סדנאות, קורסים. או האדם יכול לבוא אפילו בזמן חופש, אם אנחנו עושים כאלה "קמפינגים" לאנשים, והם באים וחיים כמה שבועות, ומתמלאים עם ידיעות, עם מטרות שישנן בעולם, חוץ מהמרוץ הזה שיש מחוצה לנו.

טל: עצם זה שיש ארגון או סביבה שהיא מכניסה אותך.

כן זה צריך להיות. או שזו הפצה דרך קווי תקשורת לכל העולם. או אפילו כמו שדברנו על חופש שאנשים עושים, אז שיבואו אלינו לחופש, ויהיו אצלנו, ובמשך נניח חצי מהיום הם נניח יחקרו בשביל מה חיים, למה חיים.

אורן: עד כה דברנו על זה שאמרת לי, קודם כל, אל תלך אוטומטית אחרי הרוב, אלא תבחר לעצמך מטרה, כמו שאמרת, "סוף מעשה במחשבה תחילה". היה ואדם בחר לעצמו מטרה, והוא רוצה להתחיל להתקדם לעברה. יש אפשרות שהוא יתקדם לעבר המטרה שהוא בחר בצורה יעילה, ויש אפשרות שהוא יתפזר בדרך. מה המפתח, עקרון העל לזה שאדם שם את עצמו על הנתיב היעיל?

לשאול, מה בשביל מה אני חי.

אורן: שאלתי, הגדרתי, יש לי מטרה שבחרתי אותה באופן אישי. עכשיו, ביחס אליה או שאני אתקדם בצורה יעילה, או שאני אבזבז את הזמן שלי ואתפזר.

אתה צריך לברר מהם האמצעים, כדי להשיג את המטרה.

אורן: יש לי להגדיר את המטרה, יש לי להגדיר את האמצעים, נאמר שגם את זה הגדרתי לי. מה עכשיו יבטיח שאני אשתמש באמצעים האלה בצורה יעילה?

אתה צריך גם סביבה שהיא מממשת את האמצעים, כדי להשיג את המטרה.

אורן: "סביבה", הכוונה אנשים נוספים?

כן, ודאי. שיש שם מורים, ותלמידים, וכל אמצעי הלימוד כדי לממש את הכול.

אורן: ואיך ההשפעה הזאת של אנשים נוספים, וכל האמצעים האלה תעשה אותי יותר יעיל?

אתה תלמד מהם. אתה תהיה ביניהם. מתוך התכונות שלך של קנאה, תאווה, כבוד, משיכה להגיע למימוש עצמי, אתה תיקח מהם כוחות ותמשיך לממש את עצמך.

טל: ובלי סביבה תומכת, מה קורה לאדם?

לא, בלי סביבה תומכת אדם לא יכול. האדם הוא חיה חברתית, הוא חייב את הסביבה, מהסביבה הוא מקבל את כל הכוחות. זה כמו גרעין שנמצא בתוך האדמה, הוא חייב סביבה של לחות, חום, מינרלים, הכול.

טל: יש היום אנשים שמעדיפים לא לעבוד בבית, אלא ללכת ולשכור איזה מקום משותף שבו הם יושבים ביחד ועובדים עם עוד אנשים, העיקר שיהיו עוד אנשים סביבם. למה זה? מה קורה לנו כשאנחנו לבד? מה מפריע לנו להיות יעילים?

מי ישפיע עליי שאני אעבוד? כשאני מסתכל על האחרים, אז גם אני עובד. מתוך קנאה, זה כוח אדיר.

אורן: להיות אדם יעיל, זה משהו שהוא מנוגד ללחוות את החיים מבחינה רגשית? יעילות זה מנוגד לרגש?

טל: כאילו לזרום עם הרגשות שלי.

למה זה מנוגד? לא.

אורן: יעילות, זה נשמע כמו מכונה. מחשב הוא דבר יעיל, הוא מנצל את כל המשאבים שלו בצורה מיטבית, עושה את הכול בלי בזבוזי זמן. יעילות מתקשר עם משהו מאוד טכני, כמו מכונה.

לא טכני, ההפך. זה מתקשר לא לכמות, אלא לאיכות.

אורן: איכות של מה?

איכות של ההבחנות. לא כמות. המחשב יכול לעשות מיליארדי פעולות בשנייה, אבל לא את זה אני רוצה. אני לא עובד כמו מחשב. אני צריך לעשות פעולות שהן פעולות איכותיות, לא כמותיות, שמחשב לא יודע לעשות. הוא לא יכול לבחור לי כיוון בהתפתחות בחיים.

טל: אנחנו רואים את זה הרבה בהתפתחות של הדורות, שלמשל הדור שלי, דור ה "Y", הוא נחשב דור שכבר לא מוכן ללכת אחרי אותן מטרות של הדורות הקודמים, והוא לא רוצה גם לבזבז את הזמן שלו, הוא לא רוצה קריירות, הרבה זמן בעבודה. האו רוצה לצמצם את העבודה לכמה שפחות זמן, להשאיר לו זמן לדברים אחרים. נראה כאילו הדורות הולכים יותר לכיוון של יעילות איכותית, יעילות בניצול הזמן שלנו.

זה קורה אפילו בהתפתחות הטכנולוגית, בטכניקה ובכל הדברים. אנחנו רואים שאנחנו יותר שמים לב להתפתחות איכותית מכמותית, וזה מביא אותנו לאט לאט על ידי ההתפתחות האגואיסטית, לאותה השאלה על מהות החיים.

טל: למה יש לנו הרגשה טובה כל פעם שאנחנו משיגים משהו, עושים משהו, משלימים משימה?

ממלאים את האגו שלנו.

טל: והרגשה נוראית כשאנחנו לא מצליחים לעשות את זה, שאנחנו מבזבזים את הזמן.

מה יכול להיות יותר מזה?

טל: למה, למה זה כל כך ממלא את האגו שלנו, שהצלחנו?

כי זה כל הטבע שלי. הרצון להנות זה הטבע שלי. ממה אני נהנה? מהישגים עד כמה שאני יותר גבוה, גדול מכולם. אפילו לא מכולם, אלא מעצמי, שאני שמתי לפני איזו מטרה ואני השגתי אותה, זאת אומרת, אני התגברתי על משהו, העליתי את עצמי.

אורן: אבל זה שכל הזמן אתה מנסה להתגבר, לעלות, להתקדם ולהצליח להגיע להישגים, ולהשיג את המטרות שאתה מגדיר לעצמך, האם זה לא מכניס את האדם בסופו של דבר לחיים של סטרס, שהוא כל הזמן רוצה להיות יעיל, מוצלח וממוקד כמו מכונה, כמו רובוט? אז ניקח רובוט והוא יהיה הכי יעיל בעולם. למה אני צריך בן אדם?

שוב, רובוט יעשה את זה בצורה כמותית, אבל לא איכותית. אנחנו צריכים להיות מאוד יעילים באיכויות שלנו. מה זה באיכויות? בבחירת המטרה היותר נכונה. בבחירת האמצעים היותר נכונים להשגת המטרה הזאת. והמטרה שלנו היא, להשיג את מהות החיים.

אורן: זה שאדם רוצה להיות יעיל, ולראות שהוא לא בזבז את הזמן שלו, את היום שלו, את השבוע, את השנה והחיים, זה לא מכניס את האדם לסטרס ומתחים מיותרים?

סטרס יכול להיות, גם מתחים יכולים להיות בדרך, אני לא אומר שלא. אבל כל זה לכיוון המטרה שבה האדם מממש את החיים שלו, הוא מממש את כל היכולות אותן הוא קיבל מהטבע, מהלידה. הוא רק צריך להיות בסביבה נכונה ולהשתמש בה במיוחד, כדי לכוון את עצמו יותר נכון למטרה, כדי שהסביבה תכוון אותו יותר,כך שבתוך הסביבה הזאת, הוא יממש את עצמו.

אורן: מה בעינייך נחשב לבזבוז זמן?

לזרום בחיים אחרי הגוף שלי שרוצה רק מנוחה כמו חתול ששוכב על השמש וטוב לו, כך הרצון לקבל שלי מושך אותי לכזאת פוזה, לכזה מצב, לכאלו חיים. זה הדבר הכי גרוע.

טל: ולעומת זה?

ולעומת זה שאני בלי סטרסים, בלי לחצים, אלא בצורה שקולה בוחר, איך אני מתקדם להכרת מטרת החיים, להתקדמות לזה.

טל: האם חשוב שהזמן שלנו יהיה תמיד מתוכנן מראש?

הזמן שלנו הוא, תלוי איך אנחנו מתכננים אותו. אין כאן שום דבר אחר.

אורן: ואפילו אם תכננת את היום, את השבוע, את החודש שלך, את השנה שלך בצורה מושלמת. תכננת תכנית, חתמת למטה, מושלם. בדקת את עצמך כעבור יחידת זמן מסוימת, ואתה רואה שבכך וכך אחוזים התפזרת. מה היחס הנכון לזה? עד כמה להיות מאוכזב ולאכול את עצמי למה זה קורה לי, ואיך להתייחס לזה?

אם אני קבעתי לעצמי מטרה, והיום, ברגע זה היא נראית לי המטרה הנכונה, אז אני צריך לקבוע אמצעים להשגת המטרה.

אורן: אמצעים וסביבה תומכת. קבעת את כל זה, תכננת משהו קדימה. עבר פרק הזמן המתוכנן, אתה מסתכל על עצמך ואומר, היית יעיל ב 30%. יכולת להיות יעיל ב 100%. איך להתייחס ל 70% שהתפזרו לי?

שוב סביבה.

אורן: מה לומר לעצמי?

שאני צריך להיות יותר קשור לסביבה הנכונה, שהיא תייצב אותי יותר נכון. כי אני רואה שאני בעצמי בורח.

טל: ואז, אם יש לי סביבה כזאת?

אז היא תייצב אותי, ותדחוף אותי לכיוון הנכון.

טל: תזכיר לי את מה שחשוב לי.

הכול. הקשר שלי עם הסביבה מבטיח לי את החיים הנכונים, ואת המטרה הנכונה.

טל: דיברנו קודם על ילדים ואמרת, צריך כבר מגיל צעיר להסביר להם את האפשרות לבחור מטרה בחיים, ולא להיות מובלים על ידי מטרות בצורה עיוורת. איך עוד אפשר לחנך אותם נכון ליעילות. האם חשוב שיהיה להם לו"ז מסודר כבר מגיל קטן, שהם יחיו בתוך לו"זים, או לתת להם חופש?

אם יש להם את הסביבה הנכונה, הם יסדרו את הכול על ידי הסביבה, אחרת זה יהיה דיכוי מההורים, ולא יצא להם אתם יחס טוב ונכון.

טל: היום הגישה היא, שמאוד חשוב שיהיה סדר יום לילדים. אם אין סדר יום, אז אין ביטחון.

זה חינוך קופים, על ידי לחץ. אדם צריך על ידי הסביבה, מפני שהוא מלכתחילה בנוי כך שהוא קשור לסביבה, והוא מוכן לקבל על עצמו כל מיני סוגי נטל שהסביבה יכולה להפיל עליו. אלה הם החיים שלו זה להיות מוצלח בסביבה, כמו כולם וכן הלאה. אז העיקר בשבילנו ההורים, זה להכניס את הילדים שלנו לסביבה הנכונה. שום דבר חוץ מזה לא מועיל. אנחנו רואים, איך הדור הצעיר בועט בכול.

אורן: יש לי שאלה אישית אליך. אם תרצה תענה ואם לא, לא. אתה מנהל לעצמך יומן?

ודאי.

אורן: אתה מתכנן מה תעשה בפרקי זמן? נגיד ביום, בשבוע, אתה מתכנן לעצמך מה אתה תעשה?

יש לי יומן לשנה לפחות קדימה.

אורן: שם הכול מתוכנן לך.

לא הכול, אני ממלא אותו.

אורן: בוא לא נסתכל רחוק למשך שנה. נאמר שאתה מתכנן לעצמך דברים, איך אתה מקפיד שמה שתכננת אכן תבצע?

אני קשור לסביבה, לחברה.

אורן: לאנשים אחרים.

כן.

אורן: הפעילויות שתכננת לעצמך, תלויות באנשים אחרים.

כן.

אורן: אני מניח שאם תבדוק ביומן שלך, יש זמנים שבהם אתה בפעילויות אישיות שלך. איך אותן אתה מקפיד לבצע? תכננת, רצית, חשבת זה ישרת אותי, זה כדאי לי, זה טוב לי, אני אעשה את זה בזמן הזה. איך אתה מקפיד שאכן תבצע?

אני לא מקפיד. אני יודע שיש לי למלא כל מיני מקומות ברשתות החברתיות, שאני דרכן כותב דברים. ללמוד ועוד.

אורן: ללמוד, לכתוב. אלה דברים אישיים שאתה עושה עם עצמך. אתה יושב במשרד שלך, במחשב שלך ועובד. מה גורם לזה שאכן תבצע את מה שרצית לבצע היום?

חשיבות. חשיבות העבודה שלי, חשיבות המטרה שלי. יש לי משימה.

אורן: המילה שענית לי היא "חשיבות", אז תן לי טיפ. אם אני רוצה להצליח ביעדים שאני קובע לעצמי, מה הדבר החשוב ביותר שאני אגדיר לעצמי, שהוא יבטיח את זה שאכן המשימות האלה יבוצעו על ידי?

אתה צריך לעבוד על החשיבות הזאת.

אורן: מה זה לעבוד על חשיבות?

אני רואה איך העולם מתדרדר, מה קורה בחיים, ואני שוקל עד כמה אני יכול להועיל לזה ואיכשהו לשנות את הכיוון אולי של האנושות, או אולי לפחות של עם ישראל, וזה מה שמעורר אותי לעבוד. אני הולך בעקבות המורים שלי.

אורן: המורה שלך. שמעתי אותך לא אחת מתאר את זה שהמורה שלך, הרב ברוך שלום אשלג, הרב"ש, מקובל גדול, כל הזמן היה ממהר. אמרת שהיו קוראים לו "הרב שרץ כל הזמן", לאן הוא ממהר כל הזמן? לאן המקובלים כל הזמן ממהרים?

תיקון העולם. תיקון האדם.

אורן: זה הופך אותם לאנשים יעילים?

כן, אבל זה לא מהירות שבה הוא עושה הכול בחיפזון.

אורן: אז מה זה כן?

טל: יש הרגשה שכאילו אין זמן, שהזמן בורח.

אנחנו צריכים להדביק את הירידה של האנושות כולה, ואת הטבע הכללי יחד עם האנושות, שהאנושות גורמת לטבע. אנחנו צריכים להשתדל לקדם את עצמנו כך, שנוכל להוציא משם את כל ההתפתחות שלנו מירידה לעליה. אנחנו בינתיים נמצאים בנסיגה, הייתי אפילו אומר בנפילה מאוד חופשית. זו צניחה חופשית מה שקורה לנו היום. לפי חכמת הקבלה אנחנו יכולים לעצור את עצמנו, ולהתחיל לצאת מזה, ואני מקווה שאנחנו כן.

טל: זאת אומרת, המקובלים רואים את התהליך שבו האנושות נמצאת, ומבינים שאנחנו מאחרים. במה בדיוק אנחנו מאחרים?

עלינו לשנות את היחס שלנו לטבע, לעצמנו, לחברה האנושית, לכול. זאת אומרת, האדם צריך לשנות את היחס שלו לכל מה שמחוצה לו.

אורן: ממה למה? איזה שינוי?

משנאה לאהבה. מתחרות לחיבוק, לחיבור.

טל: קודם השתמשנו במילה מועיל. זאת אומרת, מה הקשר בין להיות יעיל ולהיות גם מועיל לאנושות? אמרת שאתה מרגיש שיש לך משהו לתרום, וזה גורם לך להיות יעיל.

אני בודק את היעילות שלי בכמה שאני מועיל לאנושות. אין לי יותר מה לעשות.

טל: לא בהכרח כמה שהספקתי.

לא, מה זה הספקתי? עד כמה באמת יכולתי עוד ועוד אולי להשפיע לשינוי החיובי שבבני האדם, לכיוון החיבור ביניהם.

טל: זה האדם היעיל בעינייך?

זה בעצם הדבר היחידי שחסר לאנושות. חיבור. ועד כמה שאנחנו יכולים לגרום לחיבור בין כולם, בזה אנחנו מועילים.

טל: ואם אני ארצה למדוד, עד כמה הייתי יעילה היום או בחיי אפילו?

תמדדי, אם יש לך את זה.

טל: בהשקפה שלך, זה לפי עד כמה הועלתי לחיבור?

כן. עד כמה הסברתי איפה מקור הרע והסיכון הגדול לאנושות, ועד כמה האנשים הבינו שאפשר לשנות, ואפילו להצליח.

(סוף השיחה)