חיים חדשים

שיחה 736

מקור הסבל שלנו

שיחה 23.06.16 – עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- לאחר עריכה

אורן: היום נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על המקום של הסבל בחיינו הפרטיים. נרצה להבין מה זה, בשביל מה זה קיים בכלל, מה עושים איתו.

ניצה: כולנו יודעים שסבל הוא חלק מהחיים שלנו. נרצה או לא נרצה, למרות שאנחנו שואפים תמיד להימנע מסבל ולחיות טוב ולהיות בטוב, הסבל הוא מנת חלקנו. ואנחנו יודעים שהמציאות מפגישה אותנו לעתים די קרובות במהלך החיים, עם כל מיני מצבים של סבל.

כמה מילים על סבל ברמה הפסיכולוגית. הסבל הוא בדרך כלל מתחלק לשני סוגים, סבל שהוא גופני, שהוא פיסי, שהוא מלווה בכאב או במצוקה פיסית, או שהוא כאב נפשי, שהוא סבל נפשי, שיכול להיות כתוצאה מאובדן או מתהליך של התעללות או מערכת יחסית מאמללת.

סבל גם יכול להיות סבל קצר, ויכול להיות גם תהליך מתמשך. יש גם כמובן עוצמות. יש סבל שהוא איכשהו נסבל, ועוד אפשר להתמודד איתו, ויש סבל שהוא כבר מגיע לרמות כאלו, שהוא הופך להיות לסוג של ממש גיהינום.

אבל יש כאן משהו מיוחד, הסבל הוא התנסות שאדם שעובר אותה, היא משפיעה על כל המחשבות, הרגשות, ומצב הרוח שלו. כל ההתנהלות שלו משתנה כתוצאה מהחוויה של סבל שהוא חווה.

השאלה מה המקום של הסבל בחייו הפרטיים של כל אדם ואדם. כל פרט חווה בעצם סבל במהלך החיים שלו, אז מה המקום של הסבל בחיים שלנו?

אנחנו לא נתעסק בפסיכולוגיה, אמנם את עוסקת בזה, ובפילוסופיה כולם, ושנינו יודעים מה הולך שם, אלא נלך לפי חכמת הקבלה. ולפי חכמת הקבלה זה מאוד פשוט.

חכמת הקבלה מתבססת על יסודות הבריאה. יסוד הבריאה זה האור, או כוח אחד, המשפיע, הנתינה והאהבה, החיבור שקיים במציאות, והוא נקרא הכוח העליון או הבורא, ואנחנו צריכים לבוא ולגלות אותו, "בוא וראה". והכוח הזה ברא רצון לקבל, חיסרון. רצון זה חיסרון, שהוא רוצה משהו. מה זה משהו? כל דבר שיכול להיות, שהאור העליון הזה, הכוח העליון הזה, שאנחנו קוראים לו אור, שהוא מהרצון לקבל הגולמי בונה כבר ומפתח אותו לכל מיני כיוונים. והרצונות האלו, הם נמצאים בכל הבריאה שלפנינו, וגם אנחנו בעצמנו כוללים אותם.

הרצונות האלה בתוך האדם מתקבצים לשישה רצונות, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שאדם מרגיש בהם צורך. למה? ככה. אבל אצל כל אחד זה בהתמזגות שונה. ואם האדם לא מרגיש שיש בו את זה, אז הוא מרגיש סבל, ריקנות, עד כאב. ולפעמים עד כדי כך שלא יכול לסבול.

אוכל, מין, משפחה, אלה דברים ששייכים לגוף שלי, שאני צריך אותם מבפנים. כמו דרגת חי, שיש בכל החיות. אם מדובר על רצונות כמו כסף, כבוד, מושכלות, כאן זה שליטות למיניהן, גם פחדים וחרדות, שלא שייכים לגוף שלי אלא ליותר מהגוף. שייכות לחברה, לאיזה תכניות גדולות, לנטייה למדע ולפיתוח וכן הלאה, אלה רצונות אנושיים. אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, סך הכול שישה, שלושה מהם גופניים ושלושה אנושיים ששייכים לדרגת האדם. לא לדרגת הבהמה שבנו אלא לדרגת האדם שבנו, אבל בכל אחד מהם יש הרבה מאוד אופנים. לפתח, לפתוח ולגלות אותם אפשר לדבר על זה בלי סוף.

אבל מה המקור של הסבל? חוסר המילוי. כשהאור לא ממלא את הרצון, אז הרצון מרגיש בזה סבל. הסבל יכול להיות קטן, גדול, ממושך, קצר, כללי, פרטי וכולי. זה המקור של הסבל בחיים שלנו.

מה באה חכמת הקבלה ואומרת? היא אומרת, ”יש לי. אני לא סתם נקראת חכמת הקבלה, אני יודעת את החכמה איך לקבל, איך למלא את הרצונות, כל הרצונות, בכל מה שהם רוצים, בכל מה שהם מרגישים שחסר להם, אני יודעת איך לעשות זאת".

ולכן החכמה הזאת היא מצד אחד מאוד מבוקשת, ומצד שני נסתרת, לא יודעים עליה. ובאמת אם אנחנו כך נחשוב, שישנה באמת כזאת חכמה, שיטה, מתודה שעל ידה אנחנו יכולים למלא את הרצונות שלנו ולהיות מאושרים בהכול, מהרצון, זאת אומרת מהסבל הקטן ביותר, עד הסבל הגדול, כללי ועולמי ממש, אז מה יכול להיות עוד?

ובאמת, אין שום דבר חוץ מזה. אם אנחנו משתמשים בחכמת הקבלה אנחנו יכולים להגיע למצב שממלאים את כל החסרונות, כל הרצונות, זאת אומרת את כל אותו החומר שנברא, ומרגישים בו רק תענוג ומילוי נצחי, שזה נקרא החיים הנצחיים.

ניצה: הבנתי שבאופן כללי חכמת הקבלה, המטרה שלה היא בעצם לגרום לנו מילוי כזה, שהסבל ייעלם מהעולם ואנחנו רק נהיה מאושרים.

כן. ולהיפך. כל הדרכים האחרות שאנחנו נרצה למלא את עצמנו, לברוח מהסבל ולהגיע לכל מיני צורות ותענוגים, זה יהיה עסק ביש.

ניצה: זה לא ילך, לא יצליח.

לא.

ניצה: אני רוצה להבין את התפקיד של הסבל. הסברת קודם את המקור שלו. אני מבינה שהמקור שלו זה מהאור. מה התפקיד של הסבל בחיים שלי?

לקדם אותנו. זה לא מן הסתם שאנחנו מענישים אנשים, דוקרים את הבהמה שהיא תלך לכיוון מסוים. הסבל מעורר את הבהמה או את האדם, תלוי מי משלושת הרצונות, או אוכל מין משפחה הבהמיים, או כסף כבוד מושכלות האנושיים. אבל אנחנו דוקרים, אם אנחנו דוקרים בתוך הרצונות האלו, אנחנו מעוררים את האדם, ונדבר רק על האדם, לא על יתר היצורים, ואנחנו מחייבים אותו לכוון את עצמו בתנועה או חיצונה או פנימית, לשינוי, כדי למחוק את הסבל, את המקור שלו, להתרחק ממנו לפחות, להמתיק אותו במשהו.

ולכן לסבל יש תפקיד מאוד חשוב, כי בלי הסבל לא היינו יכולים שום דבר לעשות. אני אגיד לך עוד יותר, תראי איך שאת יושבת. אני יושב, אז אני מרגיש, זה גם סבל. אני מרגיש את עצמי בהגבלה מסוימת, בצורה מיוחדת, שאני צריך להיות מול המצלמה ואני צריך להחזיק את עצמי בצורה מיוחדת, אחרת אני אתבייש, זה כבר פגיעה בכבוד, זאת אומרת זה הסוג החמישי של הסבל. ואני צריך גם לדבר, ואת נמצאת בסבל מסוים שאת רוצה לדעת, זה שייך למושכלות, הסבל השישי.

ניצה: שחסר לי ידע.

כן. זאת אומרת, אנחנו כל הזמן נמצאים בסבל. בלי סבל לא היינו יכולים לחיות. כי אפילו אלקטרונים, מולקולות, כל מיני חלקיקים שבגוף שהם מתחברים ומתפזרים זה מזה, שמתנגשים בכל מיני צורות של התנועות הפנימיות האלה, הם גם מרגישים שהם מגיעים זה לזה, ודוקרים זה את זה. גם זה הסבל. זאת אומרת, סבל זה היסוד של ההרגשה. בלי הסבל לא הייתי מרגיש שום דבר.

ניצה: סבל זה יסוד ההרגשה.

כן.

ניצה: זה הבסיס בכלל לכל עולם הרגשות.

כן. אבל השאלה היא, מעל הסבל, במה אני אכסה אותו? נניח שאני סובל מרעב ומגיע לארוחה, אז אני נהנה על פני הסבל שאני רעב. ברגע שהסבל נעלם, התיאבון נעלם ואיתו נעלם התענוג מהאוכל. זאת אומרת הכול נבנה על פני הסבל.

ניצה: הסבל הוא ההכרחי. הסבל הוא הכרחי כדי ליהנות.

כן.

ניצה: זאת אומרת אני לא יכולה ליהנות אם לפני כן אני לא מרגישה סבל.

וכך בכל דבר. בן אדם שמפסיק לסבול, שמפסיק לרצות, שמפסיק להרגיש שחסר לו, כאילו נעשה אדיש, נובל וזהו.

ניצה: סוג של מוות.

סוג של מוות. זה ממש מוות. בזה שאנחנו מפסיקים לרצות, אנחנו מתים. ולכן תראי כמה אנחנו דואגים שלילדים שלנו יהיו רצונות חזקים ולכיוון הנכון, ואיך אנחנו מכוונים אותם על ידי מתנות, ועל ידי תמריצים למיניהם. גם על ידי זה שאנחנו דוקרים אותם וכן הלאה.

זאת אומרת, לסבל יש יסוד בחיים שלנו, שבלעדיו אין לנו חיים, אין לנו הבחנות. הכול נמדד מסבל והלאה, עד התענוג.

ניצה: אני מכירה הרבה מאוד מצבים של אנשים שחווים סבל בחיים, ההרגשה של הניצחון שלהם היא שהם התגברו על הסבל, שהאתגר היה להתגבר על הסבל עצמו. נניח שנקלעו למצב, שהוא אובדן של איזה אדם יקר או מחלה, אז הדרך שלהם לנצח את הסבל, היא שהם מתגברים על זה ומצליחים איכשהו להמשיך את החיים. האם זו באמת המטרה? האם לשם הסבל באמת מעודד אותם?

את כבר עוברת לשלב אחר לגמרי. כמו תרפיסט?

ניצה: כן, אני רוצה להימנע מסבל.

לא. לסבל יש ודאי תפקיד מיוחד לפתח אותנו, ולכן זה שאנחנו עברנו הרבה שלבים של התפתחות אבולוציונית בהיסטוריה ובהתפתחות החברה והמשפחה וכן הלאה, זה הכול היה על ידי הסבל, כי הסבל הזה שמתגלה בנו, מתגלה בנו בצורה התפתחותית, בוא נגיד כך.

מאיפה זה נובע? זה נובע מזה שאנחנו באים מהכלי השבור, מהנשמה האחת השבורה, שהיא נקראת "נשמת אדם הראשון", אבל זה לא מה שהאנשים חושבים. אנחנו כל הזמן מגלים את עצמנו יותר ויותר שבורים על מנת לתקן את עצמנו יותר ויותר. ולכן מדור לדור, אפילו משנה לשנה, והיום זה אפילו מיום ליום, מתגלות בעולם תופעות חדשות, חסרונות, בעיות פרטיות, כלליות, אנושיות, חברתיות וכן הלאה, במיוחד במשפחה, והבעיות האלה לא היו קודם ופתאום הן צצו מאיפה שהוא.

ניצה: עולות וצפות.

כן, זה מה שמקדם אותנו. זאת אומרת שסבל מקדם אותנו, הסבל מפתח אותנו. על ידי סבל אנחנו מגיעים להתפתחות. עד מתי? וכאן אנחנו צריכים להבין שהתגובה הנכונה על הסבל היא קודם כל להבין את המטרה שלו, אחרת אנחנו כמו בהמה בשדה, שבורחת מכאן ושוב סובלת, בורחת משם ושוב סבל, בורחת ושוב סובלת. וכך אנחנו רואים שאנשים משוטטים בחיים ומתים בסופו של דבר ללא השגת דבר לעניין.

ומהי באמת מטרת החיים? האם רק לברוח מהסבל, ממה שאנחנו עושים? מה יש לנו מזה? אנחנו רוצים להוליד ילדים, מולידים ילדים, ומה הלאה? הם יוצאים מהבית. אנחנו רוצים להשיג מקצוע, אחרי שהשקענו בזה השגנו את המקצוע, ואחר כך עובדים, ומה יש מזה? שום דבר, בסופו של דבר הכול נגמר במוות. אדם מחפש איזה פיצוי לזה שהוא כל הזמן סובל.

ואפילו התענוגים שלנו, זה מין בריחה מהסבל.

ניצה: נכון. סוג של פיצוי, מתנת תנחומים על איזה סבל סובלים, ואנחנו מפצים את עצמנו באמת.

כן. ומכאן אנחנו מבינים שכנראה לא זאת מטרת החיים. ועכשיו מתחיל להתגלות בעולם, שבאמת הסבל הגדול ביותר, שאדם בסופו של דבר מגלה, שאנחנו החכמים, המפותחים, החזקים, שכל כך פיתחנו את הכל ויודעים את הכל, ואנחנו לא יודעים שום דבר על החיים שלנו. כלום. עד כדי שכך שבשאלות כמו למה חיים? בשביל מה חיים? מהי מהות החיים, מטרת החיים, אין לנו בזה שום דבר. זאת אומרת הסבל מחזיק אותנו בחיים, כי פה אנחנו מפחדים למות ואנחנו משקיעים המון כוח בזה כדי איכשהו להרחיק מאתנו את הרגע הזה. אחר כך בסופו של דבר מסכימים לזה, ואז זורמים עם זה עד שמתים. ואם לא היה סבל, אז היינו גומרים עם זה מזמן בעצמנו.

זאת אומרת, שסך הכל הסבל הגדול ביותר באדם מתבטא בזה שהוא מתחיל להרגיש שהוא לא בעל הבית על החיים שלו.

ניצה: הוא אפילו לא יודע לצפות מה יהיה הסבל הבא.

כן. הוא בכלל לא יכול לכוון את עצמו בכלום, לא יודע בשביל מה הוא חי, מה התועלת מזה. ולכן רואים את זה בדור שלנו, שלא רוצים להתחתן, להוליד ילדים, להשיג מקצוע, שום דבר. משתמשים בסמים כדי למלא את הסבל במשהו, ויהיה מה שיהיה, או מפחד למות, וגם זה כבר עובר ולא אכפת כל כך להרבה אנשים, שאם אני אקח קצת יותר סמים אז אני בכלל אמות בצורה כזאת, וכן הלאה.

לכן עם מה שקורה עכשיו אנחנו עוברים איזו רביזיה, בדיקה חוזרת על החיים שלנו, ועל רקע מה שמתגלה היום, רוצים בכל זאת להשיג את מטרת החיים, מהות החיים. ואם אנחנו לא משיגים את זה, הסבל מזה הוא כל כך גדול, והוא מתגלה בגלל ההתפתחות שלנו, כי קודם אנשים לא חשבו על זה.

ניצה: סבלנו אבל המשכנו הלאה.

זה לא היה מובן ,כי לפי מאה שנה לא הייתה השאלה "בשביל מה אני חי?".

ניצה: למרות שהיה סבל מאוד גדול גם לפני מאה שנה.

אבל השאלה הזאת לא צצה במוח האדם. היום השאלה הזאת קיימת אפילו לילדים הצעירים, בשביל מה לי? מה יש לי ללמוד, למה לי לרכוש מקצוע, מה יש לי לזה, ולזה? זה איזו התפתחות פנימית, לא מוחית אלא נפשית כזאת, שהגיעה למצב שאדם צריך לדעת "כדאי לי לחיות או לא, בשביל מה לחיות או לא ".

ולכן אנחנו רואים זאת לפי מספר האנשים שנמצאים בייאוש, בצריכת הסמים הכדורים נגד הדיכאון וכן הלאה. וכאן זו באמת עבודה גדולה מאוד שאנחנו צריכים לעשות כדי לגלות לאנושות מה מקור הסבל הכללי. איך למלא את הרצון הכללי, שדיברנו על כך שהוא סך הכל חיסרון למילוי, שאחר כך מתחלק לאוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות, אבל סך הכל זה חיסרון. ולמעלה מזה החיסרון שהוא "בשביל מה לי כל זה?" בשביל מה לי אוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות? מה יש לי מזה שאני אמלא את זה ואז אני אהיה איזו בהמה. אז אפשר גם להגיד שאוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות, שכל המילויים האלה הם גם סמים.

ניצה: הם גם סוג של סם.

כן, כי אני ממלא את הרצון לקבל שלי כדי להרגיע אותו ולהשתיק אותו.

ניצה: שהסבל יירגע.

אז אני אהיה רגוע. אבל אז מה יש לי? שום דבר. אין חיסרון. ואם אין חיסרון אין התקדמות. מה עשיתי? אני הכנסתי את עצמי להרדמה מסוימת. זאת אומרת שכל המילויים שאנחנו רצים אחריהם, הם בסופו של דבר גם איזה מין סם. אז יותר טוב שאני אבלע איזה כדור ואני אהיה באיזו נירוונה ולא יהיה אכפת לי כלום. מה ההבדל?

יש כאן איזו גישה שממיתה את האדם. גם כשאני נכנס לסופר ואני רואה מה קורה עם כל השפע שנמצא, או בחנויות בגדים, או בכל דבר כמו כשאנשים טסים ונוסעים ועם כל מיני דברים שהם רוצים לעשות, והם חוזרים מחופש בחו"ל וכבר מיד רוצים עוד פעם. כי הם לא יודעים במה למלא את עצמם, זאת אומרת איזה עוד סמים אני צריך לקבל כדי לא לסבול, אבל הסבל בכל זאת מגיע. לכן אנחנו נמצאים בתקופה כזאת, שמתגלה חכמת הקבלה ואני מאוד מקווה שהיא תעזור לאנושות להבין שמספיק לה להרגיע את עצמה עם כל מיני "סמים" כאוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות, שזה הכל סמים, אלא לגלות את הסבל האמתי היסודי המקורי, ולהתחיל למלא אותו באמת במילוי האמתי. המילוי האמתי לא מרגיע אותנו, בסופו של דבר אנחנו מגיעים למוות גשמי, בהמי, אלא שהסבל הזה דווקא מעלה אותנו למעלה ואנחנו מגיעים, במקום למוות הגשמי, לחיים הנצחיים.

אז נקווה שאנחנו מתקרבים לזה והאנושות תבין איזו הזדמנות יש לה. וכל זה על ידי הסבל. אז בואו נכבד אותו ולא נרגיע אותו סתם כך.

ניצה: זאת אומרת יש לו מקום מאוד חשוב ומשמעותי עבור כל אחד ואחד.

זה יסוד החיים. ולנהל ולמלא נכון את הסבל בכל רגע ורגע, זה באמת מנוף להתקדמות הנכונה לחיים הנצחיים.

אורן: אתה אומר שהמטרה הגדולה של הקיום זה להבין את הסבל האמתי והמקורי?

את מקורו של הסבל, תפקידו, ואיך להשתמש בו נכון כדי להגיע למטרה שהיא באמת כדאית.

אורן: אז מהו מקורו של הסבל?

יסוד הבריאה. הוא נברא על ידי אותו המילוי, על ידי האור שעומד למלא אותו. והאור, הכוח העליון מלווה אותו ומפתח אותו, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתפתח, על ידי הסבל. הסבל מביא אותנו בסופו של דבר לשאלה "מה הטעם בחיים", והאדם צריך לעלות מעל הטעמים האלה של אוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות, ולהבין שיש מילוי שלם ונצחי.

אורן: מה זה המילוי השלם והנצחי?

אותו האור שברא את הסבל בצורה הגולמית, הוא ימלא את הסבל שלי. והסבל גם הוא גולמי, מה זה חשוב ממה אני סובל? זה ה"חיסרון" מה שנקרא, שחסר לי. כמו שעכשיו כשאנחנו מתקרבים לסמים, זה מאוד דומה כביכול, כי מה זה סם? אני רוצה את זה, ואת זה, ואת זה, וכשאני מקבל סם, אני לא רוצה כלום.

ניצה: בעצם התפקיד של הסם הוא להרגיע את הסבל.

כן, באופן כללי, לא חשוב מה. אבל הוא עושה את זה על ידי שמבלבל לי את השכל ומנתק לי כל מיני רצפטורים, עצבים מיוחדים במוח. מה שאין כן כשהאור העליון ממלא את הרצון, הוא מגדל את הרצון, עוד יותר. ואני רוצה עוד יותר ועוד יותר, והאור העליון הזה שברא את הרצון ממלא אותו יותר ויותר, ואז אני מגיע למילוי השלם והנצחי.

אני כבר מגיע למצב שגם הסבל וגם האור עובדים יחד, ואני לא מבטל את הסבל, זה נקרא מילוי בקו האמצעי, שאני שומר על הסבל, שאני מפתח אותו, אני דואג שיישאר. אני לא רוצה סתם למלא ולסתום אותו ולא לרצות כלום, אני רוצה שהוא יהיה ואני כל הזמן אמלא אותו ואהנה מהסבל ומהמילוי, כמו כשאנחנו אוכלים.

ניצה: כמו שלפעמים אנחנו אפילו רוצים להרגיש רעב, כי מחכה לנו ארוחה טובה.

או לשתות קצת משקה חריף.

ניצה: לפתוח את התיאבון.

כן. לטייל לפני זה, או לעשות עוד משהו, לדבר על האוכל בזמן האוכל, שיעורר בנו משהו. אדם שאין לו תיאבון הוא מסכן, ממש דואגים לו.

אורן: אז איך זה קשור לסבל?

שימוש נכון בסבל מביא תענוג.

אורן: שימוש נכון בסבל מביא תענוג?

בטח! אני לא רוצה סתם רצונות כמו שיש לי לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. כמה אנשים היו משלמים על כך שיהיה להם תיאבון לאוכל, תיאבון למין. תיאבון למשפחה, לאלה שרוצים כבר לעזוב, להתגרש. כסף, שיהיה לי, שאני ארוויח, שאני אצליח. כבוד, כי זה יקדם אותי בכל מיני דברים, אני אהיה מוערך בחברה וכן הלאה וכן הלאה. או מושכלות.

זאת אומרת, הרצונות האלה הם טובים, לא להרגיע אותם. אם אדם לא מרגיש חס ושלום שמתפתח בו איזה גידול, זה טוב? זה לא טוב, יותר טוב שיסבול, כי אז הוא ילך לבדיקות ויגלה וירפא את עצמו.

לסבל יש תפקיד מאוד מאוד חשוב, ולא למחוק אותו סתם, אלא להשתמש בו נכון. זה מה שעושה חכמת הקבלה.

(סוף השיחה)