איך הופכים חתונה לאירוע מחבר, כזה שיחמם לכל האורחים את הלב, וגם ייתן לזוג הצעיר כוח לבנות נכון את הקשר ביניהם?
'אנחנו מזמינים אתכם לאירוע מיוחד של חיבור'. משהו בסגנון הזה כדאי לכתוב לכל האורחים כבר בהזמנה. 'אנחנו רואים את החתונה שלנו כהזדמנות לבניית חיבור עמוק בין כל הקרובים והיקרים לנו, ומקווים ליצור יחד מעגל שיתמוך בכולנו'.
המטרה היא ליצור הרגשה שכולנו שייכים למשפחה אחת. לכן המוטיב המוביל את הכול צריך להיות 'חיבור במעגל'.
כדאי לסדר את שולחנות הישיבה בצורה של מעגל גדול, שכולם יראו את כולם וירגישו כאילו יושבים בשולחן אחד. מומלץ לארגן משחקים שמחברים בין כולם, לשיר יחד שירים שאוהבים, להכין מראש חברים וחברות שיזמינו את האורחים לרקוד במעגל. מבוגרים, צעירים, ילדים, כולם יחד. כולם משמחים.
כל דבר שמקרב בין כולם לכולם – כדאי, בהתאמה כמובן לסוג הקהל. דברים פשוטים, טבעיים, שמחממים את הלב ומעוררים הרגשה של קשר, בית, משפחה. מה שבטוח לא נחוץ זה דברים בומבסטיים, הפקות גרנדיוזיות, שלוש שמלות כלה וכן הלאה. חתונה היא לא הצגה.
הברכות והאיחולים, כדאי שיכוונו לחיבור בין החתן והכלה, ובין הזוג החדש לכלל החברה. משפחה היא התא הבסיסי בחברה, וכולנו שמחים מהעובדה שמצטרף אלינו זוג חדש. כל חתונה היא נקודה של פריצה חדשה, אל חיים חדשים שמתחילים לכולנו זה עתה. החיבור בין בני הזוג חשוב לנו, וכמה שהם יצליחו, זו תהיה ההצלחה שלנו.
לכן, אנחנו רוצים בערב הזה להתקרב זה אל זה. מכירים, לא מכירים, כולנו עם אחד, שהיסוד והעתיד שלו באים רק מזה שהוא מאוחד. ומעכשיו יש לכולנו אותה משימה: להיות ערבים לזה שהחתונה הזו תישא ברכה, שבני הזוג יצליחו להתחבר כאחד, להקים משפחה לתפארת שתתרום את המיוחד שבה לחברה כולה. עם הכוונה הזו נחזק את הקשרים בינינו, בתוך כל זוג ובין כולנו כחברה, וניגש ללוות אותם לחופה.
החופה מסמלת חיבור בין החתן והכלה. הכיסוי האחד מעל שניהם וכל יתר סימני הטקס מסמלים את השאיפה להתאחד. שבירת הכוס מרמזת על כך שמלכתחילה אין לנו כלי משותף, כי מצד הטבע כל אחד שבור, אגואיסט, מחובר לעצמו בלבד. אבל אנחנו רוצים להתפתח. להתעלות יחד מעל גבולות האגואיזם הצר, אל קשר הדדי של אהבה. לאורך הדרך יתעוררו בעיות ודאי, אבל אנחנו מסכמים לכסות הכול באהבה, כמו שנאמר: "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב).
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", אומרים בחופה, כדי לרמז על כך שהחיבור בין חתן וכלה הוא סמל לאיחוד האומה. אנחנו רוצים לחבר שוב את עם ישראל, בארץ ישראל, ולהפוך את ירושלים לבירת האהבה. הדבר תלוי בכך שנדע לבנות בין הלבבות שלנו מקום לגילוי הכוח הפנימי שבטבע, שתכונתו השפעה טובה, אהבה ונתינה. על כך מרמזת האמירה: "איש ואישה, זכו, שכינה ביניהם".
הברכה הטובה ביותר לזוג הצעיר היא שידעו לוותר זה לזה. שני אגואיסטים הם כמו שמן ומים שדוחים זה את זה, ורק בתנאי שכל אחד יוותר קצת לאחר, הם יוכלו להתחבר. משפחה נבנית בוויתור הדדי. כל אחד צריך ללמוד לפנות בליבו מקום לשני, כך יוכלו להיכנס יותר ויותר זה לתוך זה, וייוצר אזור משותף שבו יתחברו לאחד.
התהליך איננו פשוט, יעידו על כך אחוזי הגירושין שנמצאים בעלייה, כי לא מלמדים אותנו מה זה חיבור, מה זה ויתור, למה זה נחוץ בכלל ומה אפשר להרוויח מהתקשרות זוגית נכונה. בנוסף, אין תמיכה של כלל החברה בזוגות הצעירים, לפני ואחרי החתונה. כך או אחרת, בסופו של דבר נבין שאין לנו ברירה אלא ללמוד להתקשר נכון האחד לשני, גם בזוגיות, גם בחברה וגם באנושות כולה. בעולם מקושר כולנו באותה סירה, ואם לא נלמד להתחבר נכון, צפויה לנו טביעה.
אם כן, בהסתכלות רחבה יוצא שחתונה זה לא שבאים לאירוע, שמים משהו במעטפה, חיבוק ונשיקה, אוכלים, שותים ויאללה הביתה. חתונה זו הצהרה. התחייבות של החברה להחזיק את הזוג הצעיר, והתחייבות שלהם להיות תא בריא בחברה שרוצה להיות כמו משפחה. אם כך נתייחס לדברים, וגם נבנה תהליכים חינוכיים כלל-חברתיים שירחיבו את התפיסה, כל חתונה וחתונה תהפוך להתחדשות של כולנו, להולדה של דרגת חיבור חדשה. בינינו, ועם כוח האהבה שביסוד הבריאה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 167 – bit.ly/3V2q3WJ