חיים חדשים

שיחה 896

בינה מלאכותית

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.08.17– אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים לשוחח עם הרב לייטמן על נושא מרתק שהולך ומתפתח, "בינה מלאכותית". בינה מלאכותית, בינה של רובוטים, מחשבים, שיכולים להחליף אנשים ולהפוך את העולם שלנו למשהו אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים והורגלנו אליו.

יעל: בינה מלאכותית שנקראת גם "אינטליגנציה מלאכותית" היא בעצם ענף של מדעי המחשב העוסק ביכולת של מחשבים לפעול באופן המציג יכולות שעד היום היו שמורות רק לבני אדם. בשנים האחרונות ההתעניינות בכל הנושא הזה הולכת וגוברת, הטכנולוגיה מתפתחת מאוד לכיוונים האלה.

הרעיון הבסיסי הוא בעצם לפתח תוכנת מחשב שתוכל לקבל החלטות באופן עצמאי בלי שום התערבות חיצונית, כדי שהיא תוכל להתחשב בכל מכלול הגורמים המשתנים בזמן אמת. זאת אומרת, זאת מערכת שלומדת. היא לא רק לוקחת את מה שמתכנתים לתוכה, אלא יש לה איזו אפשרות למידה של התנהגויות שאותן אחר כך היא מעבדת ומוציאה תוצאות שהן כביכול תוצאות אנושיות.

כשאנחנו מסתכלים היום על העולם, אז קודם כול זה נושא שמצית את הדמיון של כולנו. מאז ומתמיד היו סרטים בנושא, היו ספרים בנושא, ולאורך ההיסטוריה התפתחו כל מיני מכונות שהחליפו כל מיני פונקציות של בני אדם. אם נדבר למשל על משחק השחמט, היום כבר מדברים גם על מכונות, על רובוטים שיכולים לדבר בשפת בני אדם, שיכולים לחקות את הדיבור האנושי, שיכולים לקבל החלטות מורכבות גם בנושאים של משא ומתן, זה נכנס לתחום של שירות, לתחום של מכירות.

מבחינה חיצונית הרובוט הולך ונעשה יותר ויותר דומה לבן אדם, וגם ההתייחסות אליו היא התייחסות יותר ויותר אנושית. לאחרונה למשל, פורסמו כתבות על כך ששני רובוטים פיתחו לעצמם שפה משלהם, מדברים על רובוט שהתאבד ואני מניחה שמדובר על איזו מכונה שהפסיקה לפעול, אבל ההתייחסות היא כבר התייחסות יותר אנושית. אנחנו מסתכלים עליהם כעל רובוטים שבעתיד אולי יוכלו להחליף בני האדם, להשתלב בתוך החיים שלנו.

בתכנית היום אנחנו נרצה לשמוע את ההתייחסות שלך, מנקודת המבט שלך כמקובל, לכל התופעה הזאת של בינה מלאכותית. כשאנחנו מסתכלים מבחינת ההגדרה מהי בינה, זה מתייחס יותר לרכיב של המחשבה, של השכל, יכולת גבוהה של חשיבה, חכמה, תבונה, שכל, אלה הם הרכיבים שאליהם זה מתייחס.

ואני רוצה לפתוח בשאלה מהי בכלל בינה, והאם ניתן להחליף בינה אנושית בבינת מכונה, ברובוט?

אם את שואלת דווקא את השאלה הזאת, אז הייתי אומר שבהחלט כן, אין לי שום בעיה לעבוד עם מכונה במקום לעבוד עם בן אדם, אפילו ברוב המקרים זה יהיה עדיף. זה דבר אחד. דבר שני הוא שאני לא רואה כל כך הבדל בין אדם לאותה מכונה שאפשר לבנות. אם לא עכשיו אז בעוד חמישים שנה, לא חשוב מתי. אבל בסופו של דבר האדם שאנחנו רואים בעולם הזה, הוא גם מתנהג כמכונה שאין בה שום דבר שאפשר להגיד שהיא "בינה".

בוא נודה על האמת ונעמיד את הדברים במקומם, מה זאת בינה, בינה מלאכותית או לא מלאכותית? האדם נולד עם כל מיני נתונים מוגדרים היטב ומקבל תוכנה על ידי הסביבה, איך להתנהג, כמה תוכנות פנימיות וכמה תוכנות חיצוניות שהוא קולט הן מתחברות, מתנגשות, משתלבות בו, ולפי זה הוא מתנהג. אין בזה שום דבר שיוצא מגדר הרגיל מכל מה שמכונה מסוגלת לבצע, ולכן אני לא רואה כאן הבדל בין אדם למכונה, לרובוט. רק אני לא מבין בשביל מה הם עושים את זה בצורת בן אדם, ראש, גוף, ידיים, רגליים. בשביל מה? שתעמוד קופסה ותעשה מה שהיא עושה. אלא שהם רוצים בזה לקרב אותנו למכונה. לא לקרב את המכונה אלינו, אלא אותנו למכונה.

כאן צריכים להבדיל בין העבודה הזאת בשני כיוונים, ואז זה משהו אחר, הם צריכים את זה כדי למכור את המוצרים. אבל באמת, אני עוד לא רואה בזה שום דבר מיוחד שהוא יוצא מגדר הטכניקה הפשוטה, אלה זה אותו הפלסטיק, אותם הברזלים, המיקרופרוססור ועוד כמה חלקים שמעצבים לי את המכונה הזאת.

אפילו כשהמכונה לומדת, מה זה לומדת? כמו שילד לומד, הוא מסתכל על כל הדברים, הוא קולט אותם לפי התכונות הפנימיות שלו, לפי התוכנה שקיבל מההורים, הוא קולט, מחבר אותם, ויש לו כל פעם התנהגות שמשתנה ומתגברת. אז אותו דבר יש למכונה. כן, ודאי שהיא יכולה ללמוד מכל התופעות שהיא מקבלת, להתחיל לקשור אותם בפנים וכן הלאה.

המכונה שנמצאת בתוך מכונית, או בתוך מטוס, יכולה לנהל אותם, ויכולה להטיס, אז מה הבעיה, האם הטייס בתוך המטוס עושה משהו יותר גבוה מהמכונה? הוא עובד כמכונה. מי שיודע ממש את תפקיד הטייס, יודע שזאת מכונה ב-100%, הוא עובד אך ורק לפי התקנים ולפי החוקים שכתובים לו, ולכן מתעוררת כאן השאלה, מה זה נקרא רובוט, או מכונה, לעומת האדם שהוא גם רובוט? אלא רק שהאדם הוא ביולוגי והרובוט מורכב מברזל ופלסטיק. אז מה ההבדל ביניהם? סך הכול האחד הוא חומר ביולוגי והשני הוא חומר מכני, אבל זה אותו דבר.

אם הייתה לנו אפשרות, היינו מרכיבים את האדם בצורה כזאת. בשביל מה לי להתעסק עם הברזלים, עם מנועים וכל מיני דברים, כי עד שהוא מסובב את העיניים, עד שהוא מסובב הכול, עד שהוא מדבר, מסכן, הרובוט הזה. רוצים לעשות אותו כבחורה נחמדה, בשביל מה כל זה, כדי שהיא תתפוס את המבט שלך, ותעקוב אחריו? יותר טוב אם היינו משתמשים בביולוגיה, אם היינו יכולים, בינתיים לא אבל עוד מעט אולי כן, ועושים ממנו משהו, יצור חמוד כמו כלב חמוד, לא חשוב מה.

אורן: אתה חושב שנצליח?

מה נרוויח מזה, זאת השאלה. להצליח זה לא בעיה.

אורן: יש לי עוד שאלה על דבר מה שאמרת קודם. אמרת שבעוד חמישים שנה לא תהיה בעיה שרובוטים יחליפו אנשים, פחות או יותר, בכל דבר.

כמכונת כביסה שעובדת?

אורן: לא, לא מכונת כביסה. אתה רוצה להגיד לי שבעוד חמישים שנה יישב פה מראיין רובוט ויוכל לנהל איתך דיון?

איתי אני לא יודע.

אורן: למה?

תלוי על מה.

אורן: יופי, אז בוא נתעמק רגע בסוגיה הזאת.

איתי זה משהו אחר.

אורן: לא איתך, איתי. יוכל לשבת מראיין רובוט ולנהל איתי דיון במקום בן אדם?

בטח, כן, אבל בשביל מה צריך לעשות את זה כמו בן אדם. שתהיה כאן קופסה.

אורן: לא, אבל בוא נדבר לא על המעטפת, לא על הצורה החיצונית, את זה הבנתי, אני רוצה להבין את היכולות שלו.

כן, מה הבעיה?

אורן: היכולות התבוניות שלו.

התבוניות הזאת צריכה שתהיה כתובה בו כתכנית, ולפי התכנית הזאת הוא מסדר את הדברים שהוא מקבל ממני לפי כל מיני אלגוריתמים, מחבר אותם ועושה איתי ראיון.

אורן: הוא צריך לחשוב על מה שאתה אומר.

כן.

אורן: הוא צריך להקשיב.

להקשיב זה לא בעיה, זה נקלט. לחשוב זה עניין של השוואה.

אורן: השוואה, כן, השוואה בין הנתונים החדשים לבין נתונים קיימים.

כן, אז מחשבים עושים את זה.

אורן: בוא נעבור לצד שלך. אתה חושב שאתה כבן אדם יושב פה במקומי, ורובוט מראיין אותך.

כל מה שאדם בעולם הזה עושה, הרובוט יכול לעשות, כי ההבדל הוא רק בחומר של המכונה הזאת, או חומר ביולוגי או חומר מכני.

יעל: אין לנו איזו מורכבות חשיבתית שמייחדת את האדם כך שמכונה לא יכולה להחליף אותו?

האדם בעולם הזה נפעל רק לפי הרצון ליהנות שאפשר בקלות לתכנן אותו בכל מיני המצבים. אם הוא לא מכיר את עצמו אז הוא חושב שיש לו פנטזיות וכל מיני דברים כאלה. הוא פועל בגדר של התענוג בלבד ואת זה אפשר לתכנן. רובוט לא מרגיש תענוג, זה נכון. תאים ביולוגים כן מרגישים תענוג, אבל רובוט יכול להרגיש תענוג לפי הנתונים שלנו, שזה פחות בזבוז אנרגיה, או שזה יותר התאמה עם מי שהוא נמצא איתו באינטראקציה וכן הלאה. אפשר להגדיר בו כל מיני נתונים, כדי שהוא יעבוד לפי הנתונים האלה במקסימום תועלת, וזה תואם לרצון לקבל שלנו שזה הטבע שלנו.

יעל: זה מצד הרובוט. מהצד שלנו זה עדיין מאוד מפתיע או פורץ דרך לקבל את צורת המחשבה הזאת שאנחנו פועלים בצורה של מכונה על פי אלגוריתמים קבועים.

אני רואה בזה משחק ילדים, כשמביאים לילד בובת כלב, חתול, או דובי והדובי משמיע קולות, אז הילד מתפעל וגם אנחנו ככה מתפעלים, לא יותר מזה.

יעל: אנחנו כולנו אוטומטים כביכול?

ודאי, אין באנשים שבעולם הזה שום דבר. אנשים זה חומר ביולוגי, ורובוטים זה גם חומר רק שהוא לא ביולוגי, זאת אומרת צריך להגדיר מה זה, אבל בכל זאת זה פועל. זה מחשב שפועל לפי תוכנה מסוימת, ואנחנו מגדירים בו את התוכנה, הוא יכול ללמוד. ראינו את הזיכרון שיש באינטל או בגוגל, אלפי קילומטרים של זיכרון. כשאנחנו מדברים בטלפונים הם מתחילים לחשב מה כדאי להם למכור ומה כדאי לעשות, כי דיברתי פעם כאן ודיברתי שם. זה לא מוח? זה מוח שעושה השוואות, שעושה חיבורים, ויודע איך לפנות אלי ואיך לעשות לי כל מיני פרצופים יפים ולהציג לי מה שאני רוצה וכן הלאה. מה ההבדל?

אורן: מוח שעושה השוואות וחיבורים.

כן, נמצא בלב המכונה.

אורן: לפני כמה עשרות שנים הגדירו הגדרה מאוד מעניינת מה זו בינה מלאכותית. אמרו, אם אנחנו נצליח לפתח מחשב, רובוט, לא משנה מה, והוא ישב בחדר ואתה תנהל איתו שיחה מחדר אחר.

ולא תדע שזה מחשב.

אורן: כן, ולא תדע שזו מכונה. זה סימן שהצלחנו להגיע בפיתוח הבינה המלאכותית לדרגה שבאמת כבר אפשר לקרוא לה "בינה", אם אדם יישב, ינהל שיחה ולא יבחין. אתה עכשיו מדבר איתנו, אתה בן אדם, שאלתי אותך קודם האם בעוד חמישים שנה יכול להיות שיישב פה מראיין רובוט מולך? אמרת כן. ניכנס רגע לסצנה הזאת, עוד חמישים שנה יושב רובוט מראיין בן אדם, מכניסים לו ב Data Base את כל מה שהוא צריך לדעת, הכול מסודר, מתחיל הראיון, מתחילה השיחה ביניהם, בן אדם עם רובוט.

אני הרובוט לצורך העניין ונאמר שאתה הבן אדם, אתה אומר משהו, אתה מספר לי, אתה מעביר לי איזה רעיון, יש בראש שלך, בהרגשה שלך רעיון מסוים ואתה רוצה למסור לי אותו.

האם יכולת הקליטה שלי, של הרעיון שאתה רוצה למסור לי, היא כמו של בן אדם? היא פחות, היא יותר?

פי מיליארד יותר.

אורן: למה?

כי אתה בלתי מוגבל, פי מיליארד יותר. אותו מוח שאנחנו רואים בכל הארונות האלה, הזיכרון שנמצאים בגוגל, קולט לך כל מה שיש לאנושות. מה הבעיה?

אורן: נאמר שמה שהגדרת עכשיו זו יכולת שכלית, ואתה אומר שהיא תהיה פי מיליארד יותר אצל הרובוט.

כן.

אורן:. עכשיו אני לוקח אותך לכל מיני יכולות, ואני רוצה שתעשה השוואה בין רובוט לבין אדם, נניח מבחינה רגשית.

הרגש גם, אין כלום חוץ מהשוואה. אם אני מקבל תוצאה שטובה לי או רעה לי, זה הרגש.

אורן: תסביר, לא הבנתי. כשאתה מדבר אלי, הבן אדם שמולך, ואתה בן אדם חכם, לפעמים יש דברים שאתה אומר שמעוררים בי כל מיני רגשות, לפעמים זו התרגשות, לפעמים זה כעס.

אותה מכונה הייתה יכולה לפרגן לך בצורה כל כך טובה, יפה, שהיית מסתכל עליה ואומר, "אני אוהב את הקופסה הזאת".

אורן: אם רובוט היה מדבר איתי?

כן.

אורן: בוא רגע לא נברח מהסיטואציה. אתה בן אדם ואני מולך, השומע, או שאני רובוט של עוד חמישים שנה. אמרת לי שמבחינה שכלית הרובוט אוכל אותי בלי מלח, היכולות שלו פי מיליארד יותר חזקות. עכשיו אני עובר איתך לאגף הרגשי, אתה בן אדם חכם, בעוד חמישים שנה מולך יושבים בן אדם ורובוט, אתה אומר משהו, שלי כבן אדם, נוגע ממש בעומק הלב, מרגש אותי. שנינו מראיינים אותך, בן אדם ורובוט, מה קורה לרובוט מבחינה רגשית?

מה ההבדל, אתה מתרגש והוא מתרגש?

אורן: הוא יכול להתרגש? זה מה שאני שואל.

הוא יכול להתרגש, מה זאת אומרת?

אורן: איך הוא יתרגש? הוא רובוט.

אז מה? יש לו תוכנה שנקראת אצלו "מתרגש". נניח הוא מתחיל לרעוד, מסתכל עליך ברעדה.

אורן: זה אולי ביטוי חיצוני שיכולים לתכנת אותו לרעוד ולהסתכל, אבל בפנים?

יעל: הוא יכול לאהוב, לשנוא, לכעוס, להיעלב?

הכול תלוי במתח והזרם שיש בתוך המנגנונים שלו, כמו אצלנו.

יעל: לגבי אהבה, רובוט ורובוטית יכולים להתאהב?

אהבה זה תענוג שאני מקבל ממשהו. אתם מדברים עכשיו עם רובוט, כשאני מקבל ממך תענוג, אני מפתח אליך פידבק של אהבה, שנקרא אהבה. למה? כי מה שאני מקבל ממך אני אוהב, אוהב לקבל ממך, אני מרגיש בזה תענוג, יש לי בתוך המערכת תופעות שאני מזהה אותן כתופעות נעימות, אבל זה לא יותר מאנדורפינים, כימיה שאנחנו יכולים לקבל בכל מיני צורות. חוץ מהעבודה הרוחנית, שאני לא יודע איך להסביר אותה כאן, במסגרת השיחות האלה, חוץ מזה רובוט ואדם בעולם הזה הם אותו דבר, כי אם אנחנו מנוהלים על ידי האגו שלנו, על ידי תענוגים וחסרונות, אין שום בעיה.

אורן: אמרת לי כמה דברים שאני לא יודע מה לעשות איתם, אבל אני רוצה לרגע להחליף תמונה כדי שתהיה לי עוד אחיזה בסיסית. בעוד חמישים שנה אתה מתקשר לבית מלון, למסעדה, לאיזה נותן שירות, אתה תדע להבדיל אם מדבר איתך עכשיו בן אדם או רובוט?

לא.

אורן: אין לך שום דרך להבדיל?

לא, ואני לא רוצה אפילו להבדיל, טוב לי שזה יהיה רובוט.

אורן:. האם יש משהו שאתה כבן אדם יכול לעשות כדי לקבל אינדיקציה ברורה אם מולי עכשיו רובוט או בן אדם? נניח שמבחינה ויזואלית זה אותו דבר.

תלוי איך תכננו אותו. יכול להיות שתכננו אותו בצורה כזאת, שכשאני אתחיל לדבר איתו, "היי, הלו, מה נשמע, תרשום אותי מהר". והוא יגיד לך, "אדוני, אצלנו זה לא מקובל" וכולי, ויכול להיות שיגיד לי גם "מה יש לך, חכה, יש עוד כאלה כמוך". אז איך אני אזהה?

אורן: אני מבין, אני שואל דבר אחר. האם תדע לשאול אותו, לומר לו משהו כדי לקבל אינדיקציה האם מולך בן אדם או רובוט. עוד חמישים שנה, שניים יושבים מולך, ככה כמו שאנחנו נראים, אני עכשיו מספר לך בסוד, אחד מהם רובוט. איך תדע האם היא או אני?

רק במישור הרוחני.

אורן: כלומר?

איפה שאנחנו לא מנוהלים על ידי הרצון לקבל שאפשר לתכנן אותו בכל הצורות הגשמיות, אבל הדברים ששייכים לנקודה שבלב ושאנחנו רוכשים כאן מנגנון של הבורא, אנחנו לא נוכל בעצמנו לשחזר ולעשות איתו מניפולציות. זה למעלה מהטבע שלנו. אבל במסגרת הטבע שלנו זה רצון אגואיסטי שנהנה או סובל, אותו אפשר בקלות לתכנת ולבנות לפי זה מכונות. אבל תהיה לנו בעיה עם הצורה החיצונה.

אורן: נאמר שנצליח לתת צורה מושלמת כמו של בן אדם.

אני שומע שהיום מוכרים בובות, כל מיני דברים, כלבים ממש מלאכותיים.

יעל: מתחתנים עם רובוטים היום ביפן, שזו גם כבר איזו תופעה.

אורן: אז אתה אומר, שחוץ מהאספקט הרוחני לא יכול להיות שום הבדל בין אדם לרובוט.

אדם בעולם הזה. כן.

אורן: אז כשנפתח את היכולות של הבינה המלאכותית באמת לרמה טובה, בן אדם בעוד חמישים שנה לא יידע לזהות אם הוא בן אדם או רובוט. חוץ מההיבט הרוחני.

הוא יעדיף רובוטים. גם היום אנחנו רואים שכולם רוצים להסתגר בחדר, תעזוב אותי מכל הדברים שלך וזהו. ואם אני אבנה עולם ממכונות כאלה, יהיה לי טוב. אני גם אוכל ללכת לחנות ולקנות עשר או עשרים בובות כאלה, ולתכנת כל בובה למשהו אחר ואז אני אחיה עם אישה, עם ילדים כאלה, מלאכותיים, עם כל מיני כאלו דברים בבית. זה עושה כביסה, וזה עושה כך וזה כך, ואני מדבר איתם, משוחח והם מבצעים את כל מה שאני אומר. רק צריך לחבר להם אנרגיה, לדעת איך לתכנת אותם וגמרנו. מה הבעיה? תגיד לי, כשאתה נמצא ביחסים עם אשתך, לא בא לך לפעמים להחליף אותה לרובוט? כשאתה רוצה שתתנהג כך או כך, זה נקרא שאתה רוצה שהיא תהיה רובוט. כל אחד מאיתנו כך רוצה.

יעל: באמת מדברים על זה. דוקטור גורן גורדון מאוניברסיטת תל אביב אומר שהוא צופה שבעתיד לא יהיו שתי אוכלוסיות מובחנות, אנושית ורובוטית, שיחיו זו לצד זו, אלא אוכלוסייה אחת שבה לכל פרט יהיה הרכב אחר של איברים אנושיים ואיברים סינטטיים. הוא אומר שכבר היום בעצם מסתובבים אנשים עם קוצב לב, מווסתים מושתלים, זכרונות וכולי.

לא, אנחנו מדברים כאן על בינה מלאכותית. כאן אנחנו נותנים לו אפשרות להתנהג כמו בן אדם. זה שיש בנו כל מיני מכונות, אז גם לי יש בגוף כל מיני חלקים.

יעל: הוא אומר, שזה יגיע, אם כי עכשיו יש רק בלב חלקים כאלה, זה יכול להגיע גם למוח ולזיכרון. תקום בבוקר, תטען את כל הזיכרון שלך מאיזו מערכת של קבלת החלטות או משהו אחר.

אני חושב שכל אחד מאיתנו היה מעוניין קצת למחוק וקצת למלאות את הקופסה שלו.

יעל: לאן אתה חושב שהדברים האלה יגיעו?

יגיעו עד מצב שאדם יראה שכל החיים שלו בעולם הזה הם בהמה ורובוט הוא בעצמו, שמנוהל לגמרי על ידי האגו שלו, רצון לקבל, והוא צריך להתעלות מעל זה כדי להיות אדם. ואדם זה הדומה לכוח עליון, ולא להיות כמו כאן. ולכן עלינו, על כולנו כתוב, "כולם כבהמות נדמו", המופעלים על ידי תוכנה פשוטה ואין בעיה לבנות כזאת מכונה מלאכותית, סינטטית.

אורן: תוכנת ההפעלה שלנו, של בני אדם, מה היא?

אגו, רצון לקבל, רצון ליהנות מקסימום. מקסימום לפי הנתונים שלנו, אבל לפי כל הנתונים שיש לי, עם כל האפשרויות שאני רואה מסביבי, אני מגיע לאיזו החלטה שכך או כך אני עושה. תראה איך אתה יושב, תראה איך אתה כל הזמן עושה חשבון.

אורן: מקסימום רצון ליהנות.

כן.

אורן: ואם אני לוקח רובוט ומגדיר בו את האלגוריתם הזה, מקסימום רצון ליהנות בכל מיני מצבים ומשתנים ואתה מאפשר לו יכולות למידה, שהוא הולך וצובר ומשתכלל, הוא יפעל לפי אותו אלגוריתם, מקסימום רצון ליהנות ולכן לא יהיה הבדל בין אדם לרובוט.

כן. אני זוכר שלמדתי באוניברסיטה את עניין הקיברנטיקה, התחלנו את זה מעבודה פשוטה, יש לך מכאן ועד כאן, רכבת תחתית, אתה צריך להעלות אותה למהירות מקסימאלית, אבל מקסימאלית כזאת שאתה אחר כך מוריד אותה לאפס, לתחנה הבאה. תעשה חשבון, יחד עם זה שתצרוך כמה שפחות אנרגיה ולא תאבד את הבלמים, ועוד כל מיני כאלה דברים, ואתה לוקח את כל החשבונות האלה ועושה מהם חשבון ואתה מגיע לנוסחה. בכל פעולה בחיים שלנו אנחנו עושים כזה חשבון.

יעל: גם בפעולות שנראות לנו מאוד מורכבות מבחינה רגשית ומבחינה שכלית.

אלפי חשבונות. הבעיה היא שאנחנו לא מסוגלים כל כך לעשות את זה, ולכן אנחנו ברוב החשבונות טועים.

אורן: בשורה התחתונה אמרת בעצם, שההבחן היחיד שיהיה בין אדם לרובוט בעתיד זה ההיבט הרוחני שיכול להתפתח באדם.

כן. בלבד.

אורן: תגדיר לי במשפט אחד, מה זה ההיבט הרוחני שאדם כן יכול לפתח ורובוט לא יכול לעולם לפתח. מה הוא?

קשר עם א-לוהות.

אורן: כלומר?

אדם יכול לפתח בו, אם הוא מזהה את הנקודה הא-לוהית שבו שנקראת נקודה שבלב, זה "חלק א-לוה ממעל", ברובוט זה לא יכול להיות. אם יש באדם אז ישנו, זה יכול להיות רק באדם, לא בדומם, צומח וחי, ואתה לא יכול למסור אותו לאף אחד, את זה אי אפשר לקנות ואי אפשר למסור.

יעל: במה הנקודה הזאת משנה את תוכנת ההפעלה של בן האדם?

היא קשורה לבורא, היא קשורה לכוח העליון. היא קשורה לבינה שנמצאת למעלה מהטבע שלנו. אנחנו לא נוכל לקחת את זה ולהכניס ליצור מלאכותי.

(סוף התכנית)