חיים חדשים

שיחה 779

לימוד התורה לימינו

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 18.10.16– אחרי עריכה

אורן: במסגרת סדרת השיחות שלנו "חיים חדשים" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, אנחנו רוצים לשוחח הפעם על המושג של "לימוד תורה".

אי אפשר לדמיין את היהדות בלי התורה. אולי התורה בנתה את היהדות, אני לא יודע מי בנה את מי, אבל אי אפשר לדמיין את עצמנו כעם בלי המושג הזה שנקרא "תורה". היחס לתורה בימינו, משני קצוות המתרס, שונה. כי אם נחלק בגדול את העם שלנו לחלק חילוני ולחלק דתי, נראה שהם מאוד שונים, מאוד מגוונים, עם הרבה רגשות ולא תמיד טובות.

טל: כאדם שמגיע מהציבור החילוני, אני מאוד רוצה להכיר את המושג הזה. כי הרגשתי מרחק וניכור כלפיו כמעט כל חיי, לכן הייתי רוצה להכיר אותו בצורה הרבה יותר עמוקה ופנימית ולהבין מה עומד מאחוריו.

בתכנית הקודמת דיברנו על כך שאנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת ואולי גם היחס לתורה משתנה, יש אפשרות להיכנס אליה בדרך אחרת ואולי עמוקה יותר. אנחנו יודעים שלאורך ההיסטוריה לימוד התורה היה מאוד חשוב לעם היהודי. מרגע שילד התחיל לדבר כבר לימדו אותו פסוקים. הייתה חובה לאב לשכור מלמד לבנו, וחובה של כל הקהילה שיהיה מלמד לכל הילדים, כולל בני עניים. רבי יהושע בן גמלא אמר שהיערות ייחרבו וייהרסו בארץ ישראל אם לא יממנו את הלימוד של התינוקות והילדים הקטנים. זאת אומרת את לימוד התורה ראו כדבר שיכול להחריב או להציל את עם ישראל ויש חובה גדולה לעסוק בו. יחד עם זאת אנחנו בציבור החילוני ובכלל, מכירים את הלימוד הזה בעיקר כמשהו שכלתני, ידע, פלפולים, כמשהו שמחדד את החשיבה, אבל כמו שדיברנו כבר, הדבר הזה צריך להשתנות.

מה בדיוק השינוי שצריך לקרות בגישה לספר התורה, בלימוד התורה, איך אדם אמור לגשת היום ללימוד התורה לעומת מה שהיה משך כל ההיסטוריה הגלותית שלנו?

קודם כל, כמו שדיברנו כבר ואני רוצה רק לחזור, התורה זה לא ספר ולא אנציקלופדיה, זאת אומרת התורה היא לא כל הסיפורים שכתובים על פני החומש, אלא הכוח העליון שקיים בטבע, הוא נקרא "אור", "תורת אור". התורה נקראת כך מהמילה אור והוראה, זה דבר אחד.

דבר שני, התורה התגלתה לאדם הראשון, הוא היה הראשון שגילה את הכוח העליון בטבע, לכן קראו לו "אדם" וגם "הראשון", כי הוא היה הראשון שגילה. אחריו היו הרבה לו תלמידים, הרמב"ם כותב על כל התהליך הזה. עד אברהם עברו עשרים דורות של מקובלים, אברהם קיבל מהם וגם המשיך לגלות בעצמו את הכוח העליון שנקרא "תורה". אברהם כבר גילה את זה על פני המשבר שהיה בבבל, כי התגלתה שם שנאה בין תושבי בבל שבעצם היוו את כל האנושות.

אברהם גילה שהמשבר שישנו בבבל הוא כדי לחייב את תושבי בבל להשתמש בכוח העליון שנקרא תורה. אבל הם התנגדו לזה, נמרוד שהיה אז השליט שם היה נגד זה, ואילו אברהם שהיה אחד מהכוהנים המובילים בבבל היה בעד. כך אברהם קיבץ לעצמו אנשים מבבל, הוא יצא עם הקבוצה הזאת מבבל וקרא לה "ישראל", "ישר א-ל", כי הם מכוונים לאותו כוח עליון שעל ידו הם רוצים לתקן את עצמם. הם לא נשארו כמו הבבלים, כי הבבלים היו בהתנגשות, בהתנגדות, בחוסר הבנה זה עם זה. זה מה שנקרא "בלל שפות", זאת אומרת מה שקרה בבבל זה שאיש לא הבין את רעהו, לא רצה להבין, ולא העניין של הרבה שפות.

אברהם קרא לקבוצה שלו "ישר א-ל", "ישראל". הם התקדמו על ידי זה שהתחילו ללמוד איך הם יכולים למשוך את הכוח שנקרא "תורה", את כוח עליון כדי שהוא ישפיע עליהם וישנה אותם. הכוח הזה שנקרא תורה מיועד אך ורק כדי לקרב בין בני האדם. במידה שהם מתקרבים ונעשים כגוף אחד, כמו שכתוב "כאיש אחד בלב אחד", אז בכוח המשותף ביניהם, ברצון המשותף הזה שביניהם, מעל הרצון האגואיסטי שבו הם דוחים זה את זה, הם מתחילים להתחבר זה עם זה ואז בכוח המשותף הזה, בכוח ההשפעה מתגלה התורה.

היא לא רק מתקנת את הקשר ביניהם, אלא גם מתגלה ביניהם כי הם נעשים בעצמם ככוח השפעה הדדי אחד לשני. זאת אומרת במידה שאני משפיע לאנשים, במידה הזאת אני משתמש בתורה, בכוח האור, בהשפעה הזאת כדי להתקשר עם האחרים, ואז בקשר שלי עם האחרים מתגלה אותו ייחוד, אותה תכונה של נתינה, אהבה, חיבור. זה נקרא שהתורה מתלבשת בי, ביחס שלי כלפי הזולת. זה מה שאברהם לימד את האנשים שהלכו עימו.

הם עברו הרבה מאוד מצבים, כי כדי לגלות את הכוח העליון במלואו שנקרא תורה צריכים שכנגדו יתפתח בתוך בני האדם רצון אגואיסטי גדול, שנאה גדולה, דחייה. זה נקרא שהם עברו את התקופה שנקראת "גלות מצרים". לכן הם הגיעו למצב שהם ממש שנאו זה את זה, זה נקרא שפרעה שלט ביניהם, זאת אומרת האגו הגדול ביותר היה שולט בהם. וכשהם השתדלו בכל זאת להיות מחוברים ביניהם, זה נקרא "בני ישראל שבמצרים". אבל כשהגיעו למצב אנוש, שלא מסוגלים, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מעבודה ותעל שוועתם לא-להים", ואז התחיל התהליך של היציאה מהאגו הזה, מהשנאה ההדדית.

אומנם הם התנגדו לשנוא זה את זה, הם התנגדו לדחייה הדדית, אבל אז הם כבר לא יכלו. כול זה נעשה במיוחד, כי אתה לא יכול להישאר באגו שלך ויחד עם זה להיות באהבה הדדית, לא, אתה צריך להתעלות מעליו. הפעולה של ההתעלות מעל האגו היא פעולה מאוד מיוחדת, היא נקראת "יציאת מצרים". זאת באמת הצלה, לכן זה נקרא "נס", כי זאת פעולה שמגיעה מלמעלה, היא מגיעה בהיסח דעת, בפתאומיות, כמו שכתוב לנו בסיפור יציאת מצרים.

זאת אומרת בתורה לא מסופר לנו איך אנחנו בורחים פיסית ממצרים, מאפריקה, לא, אלא איך אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, מהדחייה ההדדית זה מזה, איך אנחנו מתעלים מעל השנאה. הכוח העליון, כוח התורה משפיע עלינו. כשאנחנו מתעלים מעל האגו אנחנו מתחילים לקבל סדרת הוראות, מה ניתן לעשות. אנחנו חייבים להסכים לזה שאנחנו הולכים להתחבר "כאיש אחד בלב אחד". "כל ישראל חברים", אנחנו מסכימים שנהיה בערבות הדדית, שכול אחד יהיה אחראי על כולם, ואם קורה משהו בעם, כול אחד אחראי עבור כולם. כשאנחנו מתחייבים לקבל את כוח התורה ולתקן את עצמנו באהבה הדדית, אנחנו מתחברים ברצון אחד, ממש ברצון אחד.

זאת אומרת מלכתחילה היו לנו תרי"ג רצונות מחולקים, כמו אגוזים שנמצאים בשק ולא רוצים להתחבר, אבל כשאנחנו מתפטרים מהקליפה של כול אגוז ואגוז, מכול הקליפות האלה, יש ארבע קליפות על אגוז, ה"זוהר" כותב על זה מאמרים מאוד יפים, אנחנו הופכים להיות כאחד. זה בעצם התהליך שלנו שאנחנו חייבים לעבור. זה מה שהאבות שלנו השיגו וכך הם קיבלו את התורה, הם קיבלו את הכוח שעומד לתקן את הרצון האגואיסטי שלנו שניתן לנו מלכתחילה.

עד היום הזה עברו תקופות, בהתחלה אנחנו היינו משתמשים בתורה בצורה נכונה, היינו כדי לתקן את עצמנו. אבל תמיד היו חלקים בעם שלא רצו להשתמש בזה, הם רצו כול מיני צורות חיים נוחות שיש בעולם הזה, כמו עשירות, הגברת הכוח, לכן כל הזמן היו מלחמות פנימיות בתוך העם. המלחמה הכי ידועה לנו זו "מלחמת המכבים", המכבים היו בעד קיום תורה ומצוות בצורה רוחנית, כמו שצריך להיות, עם תיקון טבע האדם, אבל כול יתר העם היה מוכן ללכת עם היוונים. היוונים הם לא יוונים, הם היו יהודים מתייוונים שרצו להיות חופשיים, הם רצו ליהנות מהעולם הזה. זאת אומרת כל אחד לדרכו, "אל תפריע לי ואני לא אפריע לך", ללא שום צורך בחיבור, אלא תחרות, כמו שאנחנו רואים עד היום.

בסופו של דבר היו הרבה מלחמות, עד שאותו חלק בעם שהיה בעד קיום כמו שצריך להיות, כנגד הטבע האנושי, הוא נפל, ורק קבוצה קטנה של אנשים נשארה מהם. הקבוצה האחרונה הייתה של רבי שמעון בר יוחאי עם התלמידים שלו, הם כתבו ספר הזוהר. זה היה כבר הרבה אחרי חורבן בית המקדש, כי "בית המקדש" מסמל לנו בית של קדושה, של חיבור העם. לכן כשהחיבור הזה התפרק ונשארה רק העשירייה האחרונה מאותו חיבור, כי בחיבור לא יכול להיות פחות מעשר, אז העשירייה האחרונה הזאת, של רבי שמעון ותלמידיו כתבה לנו את ספר הזוהר, איזה אור לעתיד.

זו באמת מתנה גדולה, אומנם הם הסתירו את ספר הזה וכעבור זמן מה גילו אותו. בזמננו אנחנו קיבלנו את הספר הזוהר עם הפירוש השלם, עם פירוש "הסולם". הספר הזה יכול לעזור לנו למשוך את המאור המחזיר למוטב הזה שנקרא תורה.

מאז כתיבת ספר הזוהר והלאה עם ישראל נכנס לגלות של אלפיים שנה. הגלות היא מזה שמלבד אנשים בודדים בכל דור ודור, כל העם לא ידע אפילו שצריכים להשתמש בתורה בצורה אחרת. אומנם הייתה שמועה כזאת, קצת ידעו על זה, אבל איך לגשת לזה, כלום לא ידעו ולא הבינו. התקופה הזאת נמשכה כאלף חמש מאות שנה, עד ימי האר"י, עד שהאר"י שוב גילה את חכמת הקבלה.

אורן: אנחנו מדברים על האר"י הקדוש מצפת, מהמאה השש עשרה.

כן. האר"י גילה שוב את החכמת הקבלה. "חכמת הקבלה" זו בעצם גישה לתורה בצורה פנימית, בצורה נכונה, אמיתית. לכן היא נקראת "תורת אמת", "תורת אור", כך נקראת בחכמת הקבלה. זה ידוע לכל העם. אבל למה? העם לא יודע, כך הוא קורא לזה.

כשהאר"י גילה את החכמת הקבלה הוא כתב הרבה ספרים, אומנם הוא לא בדיוק כתב, אלא הוא דיבר והתלמיד שלו הרב חיים ויטל כתב, אבל הספרים האלה נתנו אור לכל העולם.

אחריו בא הבעל שם טוב, הוא היה מקובל גדול מאוד שהבין את כל תורת אר"י והתחיל לממש אותה. כי האר"י רק כתב, אבל הבעל שם טוב לא כתב, ההיפך, הוא לא כתב כלום, אלא רק הסביר לכולם מהי תורת האר"י. אחרי הבעל שם טוב חכמת הקבלה כבר התחילה להתפשט פה ושם בעם בצורה של קבוצות חסידיות. הם התחילו ללמוד אותה יותר כי בזמן האר"י העם התחיל להשתנות. כבר מזמן האר"י והלאה אנחנו סופרים את התקופה של התיקון, כי העם שוב חוזר לתורה שלו, לתורת אמת ומתחיל להשתמש בה בצורה האמיתית

זאת אומרת זמני הבעל שם טוב ותלמידיו זו הייתה תקופה מיוחדת, הם פעלו בקבוצות, אלה היו החסידויות הראשונות. אחר כך שוב הייתה תקופה של חושך יחסית, של הכבדת העבודה שלהם. ורק בתחילת המאה העשרים, בתקופה שהתחיל בעל הסולם, אנחנו קיבלנו את תורת האר"י בצורה מתוקנת לדור שלנו, כדי שאנחנו כבר נשתמש בתורה בצורה האמיתית שלה, לפי "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב".

אפשר להגיד שאנחנו הראשונים, הדור הראשון שמשתמש נכון בתורה. השימוש הנכון הוא כדי לתקן את הטבע שלנו ולהביא את כל הלומדים לאגודה אחת. בזה אנחנו גורמים לאור התורה שיתגלה בנו. אור התורה שמתגלה בנו כבר לא נקרא אור התורה, הוא כבר נקרא הכוח העליון, כי כשהוא מתקן הוא נקרא "אור התורה" אבל כשמתלבש בנו הוא כבר נקרא "הכוח העליון" .

טל: נראה לי שאנחנו נמצאים בדור שהמרחק בינו לבין מה שדיברת עכשיו גדול מאוד.

לא. זה לא נכון. אני לא מסכים. המרחק הכי גדול לשימוש הנכון בתורה הוא דווקא באלה שלומדים תורה כמו שלמדנו בזמן הגלות. תורה גלותית זה כשלומדים רק את מה שכתוב בספר בלי להשתמש לתיקון הרצון שלנו. תיקון הרצון שלנו התחיל מזמן האר"י, אומנם הוא התחיל לפני חמש מאות שנה אבל האנושות עדיין לא יודעת על זה. היהדות עדיין נמצאת באותו תהליך כמו קודם והיא לא יכולה לזוז ממנו. לכן דווקא אותו חלק חילוני שניפרד מהעם ראוי להתחיל להתייחס לתורה בצורה החדשה, זאת אומרת בצורה האמיתית, בצורה המקורית.

לכן אנחנו כמקובלים מתייחסים רק לחילונים, כי כדי להוציא את מה שנקרא היהדות הדתית מהיחס שלהם לתורה, זה יקח עוד הרבה זמן.

טל: אני רוצה להתייחס רגע לאותו ציבור חילוני, לציבור המטריאליסטי שאנחנו מכירים היום ולתקופה שבא אנחנו נמצאים. למה אנחנו זקוקים בעצם לתורה המקורית הזאת בימינו עם כל הצרכים שלנו?

אנחנו לא זקוקים לכלום, רק שהעולם מתפתח בצורה כזאת שאנחנו זקוקים לזה. אנחנו לא היינו רוצים את זה, אבל העולם ניכנס למשבר, כל המשברים האלה הם אך ורק כדי לתקן את האדם על פני האדמה. הוא נמצא בעולם הזה והוא חייב במשך ההתפתחות שלו להגיע למצב שהוא כבר מתקן את הטבע שלו ומגלה את הכוח העליון בתוכו. אנחנו צריכים להגיע למימד אחר של קיום. אנחנו קיימים כאן בשבעים שנותינו הקצרות וצריכים להגיע למימד עליון, להיות בשני העולמות. זה הזמן שאנחנו צריכים לעשות אל זה. המקובלים כתבו על כך.

כמו שאנחנו רואים העולם הגשמי שמתפתח ניכנס למשבר ללא שום אפשרות לצאת ממנו. הוא יכול לצאת רק בזה שהוא יעלה למעלה ממדרגה הזאת, למעלה מהטבע, כי המשבר נגרם אך ורק על ידי האגו של האדם, ולהתעלות מעל האגו אפשר רק בכוח התורה. לכן אנחנו קודם כול צריכים לפרסם את התורה לעם ישראל כדי שיתעלה מעל האגו שלו. יש כבר לו רשימות, יש לו הכנות פנימיות מדורי דורות, הוא מסוגל לעשות זאת ולהראות בזה דוגמה לכל העולם, ואז גם כל העולם ירצה לקבל את זה. העולם מוכן לזה, הוא אפילו שונא אותנו בצורה אינסטינקטיבית מפני שאנחנו לא עושים זאת. זה לא שאנחנו סתם רוצים ללמוד את התורה ולהשתמש בה, אלא הטבע, המציאות, ההתפתחות שלנו מחייבת אותנו לבצע את זה עכשיו.

אורן: למה היה חשוב, לאורך כל הדורות, מאז התהוות העם, מאז נתינת התורה ועד ימינו אלה, להדגיש בכל דור ודור "ושיננתם לבניך", תלמדו את הילדים. למה היה חשוב כל כך לאכוף את העיסוק בתורה מדור לדור, מאב לבן, מה כל התהליך הזה שנמשך אלפי שנים נתן לעם היהודי, למה זה היה כמו יסוד האומה?

כי זה התפקיד שלנו. גם כלפינו, גם כלפי הכול האנושות וגם כלפי אותו כוח עליון. כי אותה קבוצה שיצאה מבבל וקיבלה את השיטה, את ההוראה, חייבת להשתמש בה ולתקן את עצמה ואת כל האנושות. זה לפי הטבע שלנו. למה הגבנו לכרוז של אברהם בבבל? מפני שמבפנים היה לנו את הרצון הזה. היום יש את הרצון הזה בהמון אנשים בעולם, לא רק ביהודים.

אורן: מה נתן העיסוק בספרים העתיקים משך אלפי שנים, למה זה היה חשוב?

כי זאת השיטה שלנו, התורה שלנו, אפילו כשהיו לומדים בצורה עממית.

אורן: זה נתן לנו משהו כעם?

ודאי. גם כשאנחנו משתמשים בתורה ככוח שמחזיק אותנו בדרגת הדומם, אומנם אנחנו לא מתפתחים, זה נקרא "דומם דקדושא", אבל אנחנו בכל זאת בונים לעצמנו צורת חיים מיוחדת, מסגרת מיוחדת. אנחנו לומדים, אנחנו פועלים, זה נקרא "יהדות". זאת מסגרת חיצונה כדי להביא אותנו אחר כך לפנימיות. אנחנו הגענו עכשיו למצב שאנחנו חייבים גם את הפנימיות אחרת גם המסגרת החיצונה תתנפץ.

אורן: לגבי הפנימיות, אתה אומר שבעצם הלימוד של התורה, העיסוק בספרים העתיקים של התורה צריך להביא אותנו למצב שבו האדם בעצם משתפר כאדם, היחס שלו לזולת משתפר, מיחס של דחייה וריחוק ליחס של קירוב.

איך העיסוק בסיפורים העתיקים שחלקם נכתבו לפני אלפי שנים, אומנם חלקם יותר חדשים, אבל באופן כללי הספרים מאוד עתיקים, איך העיסוק החוזר בהם שנה אחר שנה, משפר אותי כבן אדם?

הוא לא משפר, אלא אם אתה מקבל את הגישה לשינוי, אם אתה רוצה להשתנות, אם אתה מבין בשביל מה. אחרת, לא. אחרת יש אפילו תחרות כמה דפי גמרא אתה יודע בעל פה וכמה אני יודע.

אורן: אם אני ארצה להשתפר ולהתקרב לכלל הגדול של התורה, "ואהבת לרעך כמוך", אז העיסוק בספרים העתיקים ישפר אותי?

לא, לכול דור יש ספרים משלו שעל ידם הוא צריך להתקשר לתורה, כי בכל דור ודור יורדות נשמות שהן שונות מהדור הקודם ולכן הן צריכות גם אמצעי מחודש.

אורן: הזכרת קודם את האר"י הקדוש מהמאה השש עשרה, האם אני יכול לקרא את כתבי האר"י מתוך רצון להשתפר?

לא, רק את הכתבים של בעל הסולם ורב"ש כי הם המקובלים האחרונים. הם כתבו ממש אותה חכמת קבלה, אבל הם שיכתבו אותה כאמצעי לתיקון האדם בדורנו. יכול להיות שיבוא עוד דור אחרינו, נניח בעוד שלושים או ארבעים שנה, לא יודע כמה, ויהיה עוד מישהו שיכתוב את הדברים בצורה עוד יותר גלויה. למרות שבשבילנו, לפחות בשבילי, מה שהם כתבו כל כך ברור, כל כך גלוי, אבל יכול להיות שזה רק לדורנו.

טל: איך צריך להיראות לימוד התורה בדור שלנו?

כמו שאנחנו עושים זאת, בקבוצה, ללמוד תורה כדי להתחבר בינינו ולתת לתורה מקום להתלבש בנו.

טל: עם פעולות של חיבור?

עם פעולות של חיבור בלבד.

אורן: יש לי הרבה חברים חילונים ולפעמים אני מתבייש להגיד להם שאני לומד תורה ממש כל יום. זה נשמע היום קצת,,

דינוזאורי. לכן אנחנו לא לומדים תורה, אנחנו לומדים את חכמת הקבלה, זה חלק מהתורה שמפעיל את האדם לשינוי. לכן אני לא אומר סתם תורה, כי סתם תורה זה כל הספרות וכל הדברים שכולם מתעסקים בהם, החילונים אומרים כך על "ביאליק", לנוצרים יש, לכולם יש תורה משלהם, אבל אני אומר "חכמת הקבלה". על חכמת הקבלה יש פחות קופצים, מרגישים דיי מהר אם זה עיוות, שטות, מדונה, או שזה אמת.

אורן: יש בתורה איזה ריח של גזענות, היא כאילו שייכת ליהודים ומדברת על זה שהיהודים הם עם ניבחר.

נכון.

אורן: לא נעים להגיד שהיהודים נבדלים.

למה, הרי ממה הם נבדלים? בזה שהם חייבים לתקן את עצמם ולתת דוגמה לכל העולם מה זה נקרא "לאהוב את הזולת".

אורן: האם אדם אחר לא צריך לתקן את עצמו, אדם אחר לא צריך לאהוב את הזולת?

כן. ודאי, אבל הוא לא מחויב לעשות זאת, ואילו היהודים חייבים לעשות את זה. לכן היהודים מקבלים מכות מדור לדור, שנאה מכולם ולחץ מכולם, זה מפני שהם חייבים להראות לכולם איך להיות מחוברים בצורה יפה. האם בזה יש איזו התנשאות?

אורן: האם אדם מתוקן, אדם שהשתמש בתורה בצורתה האופטימלית ותיקן את עצמו לאהבה כללית כמו שאמרת, הוא אוהב את כולם או רק את החברים שלו היהודים?

את כולם, ודאי, את כל העולם. "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"¹, כולם הכוונה כל המציאות. "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", זאת אומרת מלכתחילה חייבים להביא לתיקון את כול בבל שהיא כל הציוויליזציה האנושית, ורק חלק קטן יהיה כחלוץ, אבל החלק הזה חייב למשוך אחריו את כולם לחיבור. "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל לכולם, לכל האנושות.

(סוף השיחה)