צעדים ראשונים בקבלה

אין כפיה ברוחניות

תכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.04.20 - אחרי עריכה

גלעד: אנחנו היום בתוכניתנו "צעדים ראשונים בקבלה", והפעם התוכנית היא על נושא שתמיד שואלים עליו שאלות והוא תמיד מעניין, מה המשמעות של "אין כפיה ברוחניות". אבל לפני זה אולי נתחיל וניזכר, כי תמיד כשהולכים בדרך צריך לזכור, לאן הולכים.

מה זו רוחניות? לפני שאומרים יש בה כפיה.

הרוחניות זאת מציאות שהיא נמצאת מעל המציאות שלנו, והיא פועלת לפי החוק של השפעה, של אהבה, ואילו המציאות שלנו פועלת לפי חוק של קבלה ושנאה. המציאות פועלת לפי אהבה עצמית, ושנאת הזולת, ורוחניות פועלת לפי שנאה עצמית, ואהבת הזולת. הפוכה.

גלעד: אז מה זה אומר שבעולם שלנו שאנחנו מכירים, אין דבר כזה רוחניות?

אין, לכן מה שאנחנו רואים, אנחנו קוראים לזה "גשמיות".

גלעד: לפעמים אני רואה אנשים שהם מאוד מאוד אוהבים את האחרים, הם מאוד מאוד תורמים מכל זמנם, מכל מרצם, מכספם. יש אנשים שאני רואה שהם יושבים וחושבים טוב על העולם. עם כל זה אתה רוצה להגיד, שזה לא רוחניות?

לא, זו גשמיות. ודאי שזה אך ורק מתוך שטוב להם כך, כדאי להם כך.

גלעד: וברוחניות שאדם עושה משהו, לא טוב לו?

ברוחניות אדם עושה משהו לא מפני שהוא רוצה לעשות, אלא מפני שכך צריך לעשות.

גלעד: נשמע לי כמו קצת ללכת לעבודה.

כן. לכן רוחניות, זה נקרא "עבודה רוחנית".

גלעד: ואז מאיפה יש לו חומר דלק לעשות משהו?

מתוך זה שהוא מרגיש חשיבות בעבודה הזאת.

גלעד: אז אפשר להגיד שגם מהחשיבות הוא נהנה?

כן, נכון. אבל מלכתחילה כנגד הרצון לקבל שלו, כנגד הטבע שלו ממה שהוא התחיל, הוא הולך הפוך ממנו.

גלעד: זאת אומרת, שעכשיו יש לו טבע שאותו לומד להכיר, ובשלב מסוים הוא מגיע לאיזו מסקנה, אני חייב לצאת מהטבע הזה?

כן.

גלעד: ואז הוא יוצא, והוא מרוויח איזה רווח אחר, רווח שנקרא "חשיבות".

כן.

גלעד: ואם זה חומר הדלק, אז זה נקרא ש"הוא נכנס לרוחניות"?

כן.

גלעד: זאת אומרת כבר לא משנה מה הוא מרגיש, מה הוא רוצה, הוא מעל לזה עם חשיבות.

כן. וישנם אנשים בעולם שלנו שיש להם מלכתחילה, מהלידה כמו שאומרים, חשיבות לרוחניות. ואז הם מפתחים בעצמם כזה יחס, שהם רוצים להגיע לטבע להשפיע.

גלעד: עכשיו בדרך לפני שהוא מגיע להרגשה ולידיעה הזאת, אין כפיה?

תלוי מה זה נקרא "כפיה". זה שאני נולדתי, זה נקרא שנולדתי בכפיה או לא?

גלעד: מבחינתי, ודאי שכן. אני לא זוכר מה היה קודם, ואני במצב הזה.

שאני נולדתי בתכונות מסוימות, זו כפיה?

גלעד: בטוח.

זה שאני נמצא עכשיו בחיים ואני לא יודע בעוד רגע מה יקרה, ומה שקורה, זה כפייה?

גלעד: זה המצב הנתון, לא שאלו אותי, כן?

כן. אני התפתחתי עם תכונות שלא בחרתי בהם, ועכשיו אני מתוך התכונות האלה מגיב על מה שקורה מסביבי בכל רגע, זו כפיה או לא?

גלעד: זאת כבר שאלה, כי אני לא מרגיש שזאת כפיה, אני מרגיש שאני בוחר.

זה שאתה מרגיש זה לא חשוב, אנחנו מדברים על עובדות. זה שאדם מרגיש, זה הכול אתה יודע מה אנחנו מרגישים?

גלעד: כן. כי אם אני מסתכל כמדען על הטבע שלי, בהחלט זאת כפייה, כן.

זאת אומרת בטבע בקיצור, הכול בא בכפיה. אין שום דבר שאפשר להגיד על זה שיש לאדם בחירה חופשית לעשות כך או כך, אלא מה שנראה לנו שיש בחירה, זה מחוסר ידיעה. ולכן אנחנו כולנו כמו דומם, צומח, חי, כמו כל יתר חלקי הטבע נמצאים בפעולות הכרחיות שהן עוברות עלינו, מחייבות אותנו, ואין לאדם, לאף אחד מאיתנו שום בחירה חופשית, פעולה חופשית, מחשבה חופשית.

גלעד: אז כל זה נקרא "כפיה"?

אם תקרא לזה כפיה, כפיה. אם לא, לא. אני לא יודע מה אתה נותן. כפיה אנחנו בדרך כלל אומרים, על איפה שאנחנו רואים שזה ממש נגד הרצון שלי. נגיד אני רוצה לעשות משהו, בא מישהו ולא נותן לי את זה לעשות, אז הוא כופה עלי. אבל אם לא, אז אני לא מפרש את זה ככפיה. הכול תלוי בהגדרה שלי.

גלעד: אתה הסברת שיש משהו שאני לא רואה אותו, זה הטבע שלי, שהוא כופה עלי את כל ההחלטות, את כל הרצונות, את כל מה שקורה לי.

כן. ואז נדמה לי, נדמה לי מתוך ההרגל שלי בטבע הזה, שאני חופשי. אבל זה לא חופשי, אני מתנהג לפי איך שאני בנוי, ועושה כך, ורגיל לזה כך וכך. בקיצור, בשום דבר אין לי משהו מעצמי, הכול מתוכנת מתוכי ונכפה עלי.

גלעד: זאת אומרת, זה די ברור אם אני מסתכל על סרט טבע ואני רואה נמר שקופץ על איילה, אז אני רואה שהכול מאוד טבעי. אני לא אומר שהנמר בחר לקפוץ עליה, נכון? אז כנראה שגם אני כך. אולי אני לא מרגיש כך, אבל גם אני כך?

בדיוק.

גלעד: זו כל האנושות שתמיד הייתה, וכנראה שזאת המציאות. אמרת שיש אנשים שנולדים עם נטייה או רצון לרוחניות.

כן.

גלעד: אז זו גם כפייה, נקודת ההתחלה הזאת. אחד יש לו רצון למכוניות חדשות, אחד יש לו רצון לאוכל טוב, ולשלישי יש רצון. לכולם יש את כל הרצונות כמובן, אבל הרצון המוביל הוא עכשיו לרוחניות.

כן.

גלעד: יופי. איפה יש לו פה בחירה? איפה אפשר להגיד פה שהוא לא בכפיה?

אי אפשר, הוא בכפיה.

גלעד: אז הוא גם בכפיה?

כן.

גלעד: טוב. אני הבאתי איזה ציטוט של בעל הסולם, כדי להדגיש את הנקודה הזאת. הוא אומר: "שהאדם צריך להרבות כוחות על דרך הכפיה, שזה סוד מה שאמרו חז"ל "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"." אתה יכול להסביר את זה לאור מה שדיברנו עכשיו?

שאדם עובד על עצמו, על הרצון שלו, שמרגיש שהרצון הזה הוא לא נמצא בו, אבל הוא רוצה להיות בזה, ומרגיל, מרגיל, מרגיל, מרגיל בכוח את הרצון הזה, עד שאומר "רוצה אני".

נגיד אני לא אוהב לשתות את מה שעכשיו אני שותה, אבל הרופא אמר לי "אתה צריך את זה לשתות", אז אני מקבל את העצה שלו ומתחיל לממש. ואז זה נקרא ש"אני כופה את עצמי", נכון?

גלעד: כן.

כן. על ידי זה שאני כופה, כופה, כופה את עצמי כך, אני מתרגל, ו"הרגל נעשה טבע שני". ואחר כך אני מתחיל להרגיש בזה טעמים, ורצונות שלי, וכל מיני דברים שזה כבר לא דוחה אותי עד כדי כך, שאחר כך אני בעצמי הולך ומשיג אותו המשקה שבהתחלה היה לי מגעיל.

גלעד: זאת אומרת, אם מחר מישהו לא ייתן לך את המשקה הזה, אתה תגיד "חסר לי משהו בחיים"?

כן בטח.

גלעד: יופי. זו דוגמה נפלאה. עכשיו בוא ניקח את זה לזה שאני תלמיד מתחיל שלמד קמפוס א', אולי גם קמפוס ב', ובנוסף לחיים הרגילים שלי יש חברה איזו מאוד נחמדה שנעים לי להיות בה, ושבה מדברים על רוחניות, קוראים מספרים, עושים סדנאות, ומרגישים שיש שם משהו טוב בחברה הזאת. אם נסתכל מתחילת השיחה, אז גם זה בכפיה. הביאו אותי לשם, עד עכשיו זה לא אני. אבל מכאן, איך אני מתחיל לכפות את עצמי? מה זאת אומרת שאדם כופה את עצמו?

אני לא חושב שזו כבר כפיה. אם אני נכנס לחברה, והחברה שמה לפניי איזה תנאים שבתנאים האלה אני יכול להישאר בה, ואני מאוד רוצה להישאר בה, אז אני מקבל את התנאים האלה מאין ברירה וכופה את עצמי לקיים אותם התנאים. אז זה לא שהם כופים עלי, הם נותנים לי בחירה כן או לא, ואני כבר מקבל וכופה.

גלעד: אז נאמר הבחירה היחידה שיש לי כשאני נמצא בחברה הזאת, זה שאני לא מדבר שטויות ועל הבלי היום יום, אלא מדבר על מה כותבים המקובלים, על נושאי הסדנאות, על חיבור בינינו, ודברים שאולי אני לא מבין, אבל אני מסכים לדבר עליהם. כן?

כן.

גלעד: אז איך אני מכאן מתקדם? אני רוצה להגיע למטרה, אני רוצה להגיע ליעד, איך אני מכאן מתקדם, מה אני צריך לכפות או לא לכפות על עצמי?

אם אתה מגיע לחברה מיוחדת, למורה מיוחד שמראים לך את הדרך לאן כל האנושות צריכה להתקדם. אנחנו מדברים כבר על חכמת הקבלה, לא על משהו אחר?

גלעד: כן, ודאי.

אז אתה צריך לקחת את כל התנאים האלה, ולהתחיל לעבד אותם בחברה, בלימוד, ובעבודה פנימית שלך.

גלעד: אני עושה את זה, ואני רואה שלאט לאט באמת הדבר הזה יותר ויותר מוצא חן בעיני ויש בזה טעמים. כמו שאמרת עם כוס התה, אני רואה שיש פה משהו.

זה לעת עתה.

גלעד: כן. דברנו באחד המפגשים שאחר כך יבואו לי גם ירידות, ופתאום אני לא אסבול את החברים, את המורה, ואת הדרך, והכול יראה לי לא, ובכל זאת אני מתוך הרגל נשאר, ועוד פעם יש כמה מצבים כאלה. אז מה הלאה, רק להישאר זה הכול?

לא, אתה מגלה לאט לאט בזמן הלימוד שאתה לא רק צריך לשנות את עצמך כדי להתאים את עצמך לטבע, אלא אתה גם צריך לעזור לאחרים, לכל האנושות להתאים את עצמה לטבע, להיות חלק אינטגרלי מהטבע הכללי.

גלעד: זאת נקודה שתיכף נגיע אליה. אבל בינתיים מה שאני רואה, זה שאני רק מתרחק מכל האנושות. כי כל האנושות חושבת שהיא במצבים מסוימים, ואני מתחיל להרגיש אפילו איזו גאווה שאני כבר קצת יותר מאחרים.

תראה, כשאתה נגיד הולך להיות מוסיקאי, ואתה צריך עשר שעות ביום כדי לעשות כל מיני תרגילים, אז גם אתה מתרחק מכולם, וגם חושב רק על המקצוע שלך. אולי במקצועות אחרים חוץ מהחכמת הקבלה, אתה מקבל תמיכה מהאנושות, היא מבינה במה שאתה מתעסק, היא מבינה שאתה הולך להרוויח, להצליח, להיות ידוע, וכן הלאה. וכאן הם לא יודעים מה שאתה עושה, לא מבינים, חושבים שזה משהו מאוד מעורפל ואין בזה שום דבר. ככה זה.

גלעד: אז מה זאת אומרת להתחיל לחשוב על האנושות? אמרת קודם שהשלב הבא, זה להתחיל לחשוב על כל האנושות.

איך לקדם את האנושות, לקרב את האנושות גם לאותה המערכת האינטגרלית שאתה מגלה בטבע.

גלעד: איך אני יכול? שוב, אני לא יכול לכפות עליהם. הנושא שלנו היום, זה כפיה ברוחניות.

לא, אתה צריך להסביר להם את זה בצורה יפה, טובה. זה מקצוע להיות כך. אתה צריך להגיש להם תכנית הטבע, להסביר שזה לא תלוי בך, שאתה רק פותח להם את הדבר הזה, אבל לא שחס ושלום זה בא ממך, זה בא מהטבע. כמו שמדען, פיסיקאי או נגיד איזה מטאורולוג שמגלה לנו מה יהיה מחר. הוא מגלה שמחר יהיה מבול, אז אנחנו מקללים אותו שהוא אומר לנו את זה? לא. אנחנו אומרים תודה רבה, אנחנו יכולים אולי להתכונן לזה. אותו דבר כאן, אתה לא אשם בזה שככה זה קורה במציאות, אלא אתה רק רוצה להראות להם מה יקרה אם אנחנו נהיה ככה, ומה יקרה אם אנחנו נתנהג אחרת.

גלעד: בסדר, אז אני לומד את האומנות הזאת, ואני לומד להגיד את המילים הנכונות, ולהגיד את זה בצורה שלא פוגעת באנשים, אלא להיפך, שהיא דווקא מביאה להם רווח כלשהו.

כן. סך הכול אתה פותח להם תמונת הטבע, כשאנחנו נמצאים בתוך הטבע, איך הטבע הוא מגיב אלינו, ואיך אנחנו יכולים אולי בכל מיני פעולות משלנו להיטיב לעצמנו, דרך מערכת הטבע.

גלעד: בסדר, לזה תיכף נחזור. אני רק רוצה להמשיך עם "אני". עכשיו אני מתפתח רוחנית, אני תלמיד, ואני תוך כדי העבודה הזאת כלפי אחרים גם לומד על עצמי, נכון?

כן.

גלעד: מה אני לומד על עצמי, תוך כדי שאני מנסה להפיץ את החכמה?

זה לא כל כך פשוט, וזה לא מיד, ולא למתחילים. שעל ידי פעולות שלי אלו או אחרות, אני רואה בזה תגובות שונות מהטבע. זו כבר השגחה גלויה. זה לא פשוט, אבל אנחנו רוצים להגיע לזה.

גלעד: אני שומע אותך אומר הרבה פעמים לתלמידים שלך, תכתבו, תעשו, תייצרו, אל תשאירו את זה לעצמכם, תוציאו החוצה.

זה כדי לעזור לאחרים. כי אנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, גלובלית, ולכן עד כמה שעוד אנשים כמונו הם יהיו עסוקים בלהתקרב לטבע, ולהיכנס נכון למנגנון הטבע הכללי, אז אנחנו נוכל כולנו ממש להתפתח יפה, נכון.

גלעד: אני שואל שאלה אגואיסטית לגמרי. מה זה נותן לי שאני עכשיו צריך לכתוב, לעשות, להסביר, מה אני מרוויח מזה?

אתה תדע שאם מחר נגיד יהיה צונאמי, ובמקום שבו יש את הצונאמי אתה נמצא חס ושלום, אז אתה צריך לברוח משם. סך הכול זה לטובתך מבחינת לברוח מהרע. גם יכול להיות יותר מזה, גם להתקרב לטוב. במקום אחר אתה לומד שיפלו לך סנדוויצ'ים מהשמים, אז אתה נוסע לשם כדי לתפוס כמה סנדוויצ'ים.

גלעד: זה באמת או שזה רק שינוי היחס שלי למציאות, שנותן לי לראות את זה?

שינוי היחס שלך למציאות, הוא פותח לך יכולת כך לראות את המציאות.

גלעד: איפה מתחיל העניין הזה שנקרא "רוחניות". כי עד עכשיו דברנו על כפיה. בכל הצורות של הפעולות שדברנו עד עכשיו, יש פה כפיה. מה זה שאין כפיה ברוחניות?

רוחניות זה נקרא יחס מיוחד לכוח הכללי של הטבע, שנקרא "בורא", "א‑לוהים", "הטבע". זה יחס מיוחד שלנו, שאנחנו מתחילים לקבל את הכוח הזה כטוב ומיטיב לכולם. וכמה שאנחנו מגיעים אליו עם להיות בהזדהות עימו, אז אנחנו בזה נמצאים בהתפתחות הנכונה.

גלעד: איפה שם החופש, איפה שם אפשר להגיד שלא כופים עלי פתאום?

אם אני מבין את זה, אם אני מרגיש את זה, אז אני כבר חופשי מכפיה. אני מתוך ההבנה, מתוך ההרגשה שלי בעצמי הולך ומבצע את זה.

גלעד: אז שוב אפשר להגיד שאני עובר עכשיו לכפיה אחרת, כפיה של השפעה.

מה ההבדל בין כפיה לבין חופש? זה אותן הפעולות, רק שלזה אני מסכים. וההסכמה שלי היא תלויה בידיעה שלי.

גלעד: זה לא שאני עכשיו קובע מה יהיה, אני רק מסכים?

שאתה קובע, זה כבר צעד עוד יותר מתקדם שאתה יכול לעשות כך, שאפילו אתה קובע את הפעולות שלך בטבע, שכך זה יהיה.

גלעד: זה נשמע כבר ממש. פה נשמע כבר שאני ממש קובע.

אתה רואה, אז זה כבר לא סתם חופש.

גלעד: כן.

כן.

גלעד: זאת אומרת, מתוך הכרת הטבע של העליון נאמר, הטבע של השפעה, אני כבר בוחר או קובע מה תהיה הפעולה הבאה.

כן.

גלעד: ושם אפשר לומר, שאין כפיה ברוחניות?

שם ודאי, אתה כופה.

גלעד: אז יש כפיה שלי?

כן, אתה כופה. בוא נגיד שאתה קובע, לא כופה.

גלעד: זה נקרא "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים".

בדיוק.

גלעד: עכשיו אנחנו רוצים לרדת רגע לאקטואליה. התקופה שבה אנחנו נמצאים, היא כנראה תהיה אקטואלית עוד הרבה זמן. אני לא צריך לחכות לאיזה צונאמי, כמו שנתת בדוגמה. יש עכשיו. הגיעה מהטבע, מההשגחה העליונה איזו מתנה כזאת שקוראים לה "וירוס", ופתאום כל האנושות עוצרת, נכנסת הביתה ומתחילה לחשוב הלו, מה קורה כאן? לא תיכננו את זה, זה לגמרי לא היה בתוכניות העבודה של אף אחד, ופתאום אנחנו במציאות כזאת.

כן.

גלעד: ברור שזה מלמעלה, כן?

בטוח.

גלעד: יופי. עכשיו אני הקטן, תלמיד שלומד כאן כבר כמה חודשים מסתכל על זה ואומר, "או, מה עושים עם זה?"

אתה שואל אותי עכשיו?

גלעד: כן.

אז אתה בא אלי כתלמיד למורה ושואל "מה עושים עם זה?"

גלעד: כן.

קודם כל לומדים שזה בא מהטבע. זה בא מהטבע, מפני שאנחנו הזמנו את התגובה ככזאת, בצורה שלילית. היינו יכולים להזמין אותה התופעה, רק בצורה חיובית. עוד נדבר על זה. אותו הווירוס שממנו אנחנו פוחדים, ואפילו מתים, ובורחים ממנו וזה מגביל אותנו, היינו יכולים לקבל אותו בידיים פתוחות. פשוט ממש ככה.

גלעד: איך? תצייר לי את התמונה הזאת, זה קצת לא ברור.

הווירוס הזה רוצה שאנחנו פחות נתקשר זה לזה.

גלעד: פחות? יותר.

פחות.

גלעד: קשר פיסי?

כן. אנחנו מבינים שבמידה שאנחנו לא מתנהגים יפה אחד עם השני, כדאי לנו להתרחק זה מזה ולפתח יחס יפה וטוב אחד לשני, ואז להתקרב זה לזה. בכל מקום שאני נמצא עם אנשים בקשר אני עוצר את עצמי מלהשתמש באגו שלי, ומשתדל להתייחס לאחרים לטובתם, ולא לטובת עצמי. אני מוכן כאילו לשרת אותם, כאילו להיות טוב לכולם.

גלעד: למרות שזה נוגד את הטבע שלי?

כן, ודאי.

גלעד: אז למה שאני אעשה את זה?

כי אז אני מתחיל להבין עד כמה שההתנהגות שלי היא כזאת, היא עוזרת לי לבנות יחסים נכונים בחברה, יחסים חדשים בחברה גם ביני לבין הילדים, והילדים ביניהם, והילדים עם המורים, ואני עם הקולגות שלי בעבודה, בכל מקום ומקום בין המדינות, ובכל העולם, ואז אנחנו לא צריכים להגיע למצב שאנחנו חולים, ומתים, ונמצאים בסגר ולא יודעים מה יהיה מחר, אלא ההיפך.

אנחנו ממש מתחילים לשפוט בינינו מה אנחנו צריכים להשאיר מכל העסקים שלנו על פני כדור הארץ, ומה לא כדאי לנו, כי זה סתם בזבוז הטבע וקלקול האוויר, וכן הלאה וכן הלאה. ואנחנו יכולים לעשות את החיים שלנו טובים.

עכשיו אנחנו לא נמצאים במצב כזה, אלא הווירוס הזה יחייב אותנו בכוח שנפסיק לעבוד, נפסיק לעשות את הדברים ככאלה. מטעם ההכרח, מאין ברירה אנחנו נשתדל לעשות את מה שבאמת אנחנו צריכים כדי לחיות, כדי לשרוד. בצורה כזאת, הוא עכשיו עושה. היינו יכולים לעשות את זה מצד הטוב.

גלעד: איך היינו יכולים לעשות את זה מצד הטוב? כל האנושות הייתה מתחילה פתאום להתבודד, להיכנס פנימה כל אחד לבתים שלו מרצון?

לא, לא, למה להתבודד? ההיפך. בוא אנחנו נראה עד כמה שאנחנו מקלקלים את הטבע, עד כמה שאנחנו מזהמים את האוויר, המים, וכן הלאה.

גלעד: רואים, רק שזה לא כל כך התיישב על הלב. כולם יודעים את זה. העיניים רואות את זיהום האוויר ואת ההרס, יש אין סוף תוכניות טלוויזיה על זה, אבל מבפנים ממשיכים לקנות ולצרוך.

לא. אנחנו נעשה את זה בשכל בריא, שלא צריכים את זה לעשות, ואת זה, ואת זה, כי בזה אנחנו הורסים את הטבע, ובזה אנחנו לא קונים שום דבר, חוץ מאשר את הגאווה שלנו.

אתה שומע ציפורים?

גלעד: כן.

אתה רואה, לא שמעתי אותם. אולי חמש עשרה שנה שאני חי בחדר הזה, ולא שמעתי ציפורים מבחוץ, רק מכוניות וצפצופים. עכשיו ציפורים.

גלעד: את צפצוף המכוניות החליף עכשיו צפצוף הציפורים.

כן. מה רע, תגיד לי.

גלעד: עכשיו זה לא רע, אתה יודע. גם ברור שהמצב לא יחזור להיות כמו שהיה קודם. אבל איך.

למה? לפני שבועיים אתם הייתם עוד מתנגדים לזה כשאני אמרתי, שהעולם כבר לא יחזור ממה שיהיה קודם. לא יכול להיות, עוד מעט אנחנו חוזרים, איפה העסקים שלי? תשכחו מכל העסקים. אין. בעוד חצי שנה אני אשאל אתכם עליהם. אנחנו עוד לא נחזור אליהם, רק אני אשאל עליהם. אתם כבר לא תחשבו שאתם חוזרים, אתם כבר תבינו שאין חזרה.

גלעד: זה טוב, אבל כל זה קרה בגלל שחטפנו מכה או מתנה, איך שנפרש את זה.

כמה שנים, עשרות שנים אני דברתי על זה.

גלעד: לפחות עשרים שנה, אני אומר בוודאות.

כמה אתה קראת על זה בדברי מקובלים?

גלעד: נכון.

אז מה אפשר לעשות?

גלעד: מה אפשר לעשות, הרי זה לא יגמר. אם לא נלמד את הלקח זה לא יגמר, אתה אומר את זה פעם אחר פעם. מה אפשר לעשות שבאמת נבין את הלקח, ונרצה את זה, ושזה לא יכפה עלינו מעוד מכה. זאת השאלה.

הפצה. אתה חייב להפיץ את מה שכתוב בדברי מקובלים. אתה חייב להשתמש היום ביחס מיוחד למה שקורה, לפחד, לחרדה, לחוסר אונים, לאי הבנה. האנשים ממש כמו ילד קטן שעומד באמצע חדר ובוכה שעזבו אותי. כך האנושות כולה היום, מהגדולים ועד הקטנים כולם. שישמעו, שישמעו מה שמקובלים אומרים, מה שקבלה אומרת.

הרי משך עשרים שנה לפחות, אני אומר מה לעשות, ולא שזה אני, אלא אני לוקח את זה מספרי חכמת הקבלה. אני מקווה שבכל זאת אנחנו נפרסם את זה, ושזה יהיה ברור ששם נמצא המפתח לכל החיים הטובים. ואם לא, אז נצטרך ללכת בדרך כפיה כמו שאתה אומר עוד הרבה שלבים, ושלבים לא נעימים.

גלעד: עכשיו יש לנו עזרה מלמעלה, אך איך עושים שההפצה שלנו תתיישב על הלב?

שזה יתיישב על הלב, זו בעיה גדולה. אבל לפחות שזה איכשהו יתקבל בעל כורחו קודם כל, מאין ברירה, אבל שלפחות יקבלו את זה. ואחר כך על ידי הרגל של עוד יום, ועוד יום, זה יהיה. אם אנחנו לא מגיבים נכון, אנחנו עוד מעט נהיה בפחד מזבוב, כי הוא נושא גם את וירוס הקורונה. אני כבר לא מדבר על חתולים, כלבים שישנם בבתים, על עכברים שהם מתרוצצים. מאיפה אתה יודע איפה יש לך כל מיני ג'וקים.

האוויר שלנו מלא בכל מיני חיידקים קטנים, גם הם יהיו כולם בווירוס. אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו מייצרים על ידי האגו שלנו. אנחנו הגענו למצב שגמרנו, אין לנו יותר איזו סליחה מהטבע כמו שאנחנו מתייחסים לתינוקות, לקטנים, שאנחנו סולחים להם על הכול. אנחנו כבר צריכים לקבל את השכל ולהיות גדולים, ואם לא, יהיה לנו רע מאוד.

גלעד: אז נסכם את התוכנית. דווקא בזכות האקטואליה הזאת שיש לנו היום, איך מגיעים למצב שבאמת אנחנו בוחרים בטוב הזה, של מערכות יחסים טובות בינינו שבתוכן יתגלה מה שאנחנו צריכים לגלות. איך מגיעים לזה עכשיו?

איך מגיעים? על ידי לימוד והפצת חכמת הקבלה או על ידי מכות, אחד מהשניים. מלמעלה דוחפים אותנו, ויהיה לנו רע מאוד אם אנחנו לא נצטייד בשכל ורגש חדשים. ושכל ורגש חדשים הם יכולים להיות רק מלימוד חכמת הקבלה, רק מהמקובלים.

(סוף התכנית)