חיים חדשים
שיחה 709
משיכה בין גברים לנשים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 05.04.16 – אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים לדבר על נושא מרתק, משיכה בין גברים ונשים, אין אולי דבר טבעי יותר מזה שעומד ביסוד החיים שלנו. נרצה להתבונן על הנושא הזה לעומק ולהבין אותו אחת ולתמיד.
יעל: אנחנו רוצים להבין את כוח המשיכה בין גבר לאישה. אנחנו יודעים שהוא מתעורר בגיל צעיר יחסית, מעורר הרבה מאוד התרגשות פנימית כזאת, שמחה. זה מין מנגנון אוטומטי שאנחנו ממש לא שולטים בו, אנחנו יכולים להימשך למישהו שמבחינה הגיונית אין שום סיבה שנרצה ליצור אתו כל קשר, ואנחנו יודעים שמנגנון המשיכה הוא בעצם תחילת התהליך של זוגיות. זאת אומרת, הוא באמת סוג של איתות ראשון לעבר גבר או אישה בן המין השני שאתו אנחנו רוצים לפי התחושה הפנימית, ליצור קשר כלשהו. בתכנית היום אנחנו רוצים להבין גם את כוח המשיכה הזה ואת המנגנון הזה של משיכה בין גבר ואישה. מה יוצר את המשיכה הזאת ואיך היא נוצרת?
אנחנו לומדים מהמדע, שהיקום שלנו התחיל להתפתח לפני ארבע עשרה מיליארד שנה בערך, מזה שנגרם פיצוץ באיזה מקום, מדבר כלשהו שלא היה קודם, שזה בעצם בריאה. בריאה זה "בר", חיצוני מהחומר שלנו, שהיה משהו שהתפוצץ והתחיל לייצר את החומר שלנו. מרגע זה והלאה התחילו להיווצר, להיברא חלקים, שמלכתחילה כולם כבר היו קיימים, שאפשר היה לשייך אותם לשתי צורות הפוכות, פלוס ומינוס, כשהפלוס שייך נניח, לזכר, ומינוס שייך לנקבה. והם לא יכולים להתקיים אחד ללא השני.
בהתחלה כנראה שהיה איזה חלקיק, אב טיפוס שהיה קיים כפלוס ומינוס יחד. הקבלה מכירה בחלק מכל ההשערות האלה, ובחלק מזה לא מכירה, ואומרת על זה קצת אחרת, זה לא חשוב, אבל בסך הכול זאת התמונה. ואז התחילו החלקים האלו, המינוס והפלוס, להתפשט יותר ויותר, עד שהגיעו להיווצרות של כל מיני תרכובות ביניהן, בין המינוסים והפלוסים, אלקטרונים, פרוטונים וכן הלאה, והפגישה ביניהם הולידה עוד ועוד ועוד חלקים נוספים, ויש לנו היום, נניח, אולי כבר כמעט מאה ועשרים חומרים, בטבלת היסודות.
אחר כך נוצרו גושים יותר גדולים, גזים, גושים מוצקים, עד שהתהווה כדור הארץ ועליו התחילה להתפתח התרכובת הזאת בין מינוס ופלוס, אטומים ומולקולות לקריסטלים, לכל מיני דברים. והמולקולות הפכו למולקולות חיות שיש להן תוכנה פנימית להתפתחות עצמאית וחיים מיוחדים, מוגבלים לכל מיני צורות, אבל כולם מוגבלים בזמן. עד שההתחברות הזאת, חכמת ההתחברות בין פלוס ומינוס הגיעה מדרגת הדומם לצומח, מצומח לחי ומחי למדבר, זאת אומרת, שאנחנו כבר מדברים כאן על התקשרות כזאת שהיא מאוד מאוד מורכבת בין החלקיקים פלוס ומינוס, זכרים ונקבות בטבע.
ובדרגת הדומם אנחנו רואים דברים כאלה ומחלקים בדרך כלל כל מיני חומרים בתוך החומר למינוס ופלוס, בין חומרים כאלה וכאלה, לפי הוולנטיות שלהם, וגם מכל שכן כשאנחנו מגיעים לדרגת הצומח שהוא כבר צומח מהדומם, זאת אומרת שכבר יכול להוליד את עצמו ולהתפתח בעצמו, אז שם אנחנו רואים את ההתפתחות הזאת דווקא על ידי התחברות פלוס ומינוס לפי תוכנה מיוחדת. כבר יש בפנים איזו תוכנה פנימית כמו במחשב, שמפתחת את הקשר ביניהם ליותר ויותר ויותר מורכב.
יעל: בתוך הצמח.
כן, לכן הצמח גדל וחי בכל רגע. אחרת הוא היה דומם. זאת אומרת, היחסים בין המינים האלו, נניח בצמח, הם מאוד מורכבים. וגם יש את המינים האלו לא רק בתוך הצמח אלא בין הצמחים. והקשר בין הצמחים או בתוך הצמח שמגיע על ידי הציפורים, ועל ידי כל מיני צורות כאלה של חיבור פלוס ומינוס, וכבר לא סתם פלוס ומינוס של האטומים או המולקולות, אלא זו כבר תרכובת של חומרים מיוחדים כימיים, ביולוגיים, אלה כבר חומרים מורכבים.
יעל: רמת המורכבות כבר נעשית מאוד מאוד גבוהה.
כן. והם גם מחולקים לזכריים ונקביים, וזה בכל מיני צורות בצומח. האבולוציה יצרה מזה הרבה שלבי התפתחות עד שאנחנו מגיעים לדרגת החי, ובחי יש הבדל בין חי זכרי וכנגדו חי נקבי, שזה מאוד שונה ורחוק זה מזה. וביניהם גם יש כבר צורות מיוחדות של התקשרות לפי העונות, שכך זה גם בצמחים, ושם זו תרבות בפני עצמה, כאילו שהכול נובע מאינסטינקטים שהחיות לא שולטות בהם, אבל באמת זה משהו מאוד מאוד מורכב.
ואחר כך בדרגת החי יש לנו את דרגת האדם, שאנחנו מבדילים אותו מן החי מפני שיש לו תרבות, חינוך, והוא בונה לעצמו אווירה, סביבה וכן הלאה, יותר מהחיות, הוא בונה חברה אנושית. ולכן אנחנו מבדילים אותו יותר גבוה בחלק מין החי, ואני לא מדבר על ההתייחסות לכך, ועל איך אפשר לראות את הדברים מבחינת הקבלה.
לאדם יש כבר יחסים מאוד מורכבים בין פלוס ומינוס, זכרים ונקבות שבונים לעצמם חיים. לאורך כל ההיסטוריה הם בנו לעצמם חיים לטווח ארוך מאוד, מפני שכדי לגדל צאצאים הם זקוקים זה לזה למשך עשרות שנים, כי עד כמה שהאדם מפותח הוא צריך כמו כן זמן התפתחות ארוך. וכך אנחנו רואים שינויים גדולים מהתפתחות פלוס ומינוס, החלקיקים האלמנטריים הבסיסיים שהיו בתחילת היווצרות כל היקום שלנו, ואת מה שקורה באדם, שאנחנו חושבים שאפילו יש לו איזו בחירה חופשית, והוא עושה איזה דברים ומוסיף לתוכנות שיש בו בהתנהגות בעיקר בין המינים. אז באמת שאין כאן כלום נוסף, אלא כמו שבחיות, בצמחים ובדומם, גם באדם ההתנהגות הזאת מובנית לנו מתוך הטבע, כי הטבע שולט ואנחנו מתנהגים לפי התוכנה שבעצם מצטיירת בנו ומגיעה ליישום.
יעל: מה קובע בעצם למה כל אדם נמשך? הרי גברים שונים נמשכים לנשים שונות ונשים שונות נמשכות לגברים שונים.
אצל חיות זה פחות, כי החיות מרגישות בדיוק מה מתאים להן. הזכרים בוחרים את הנקבות עד כמה שהנקבה יותר בריאה, והיא יכולה להביא צאצאים יותר בריאים, זה ברור. והנקבות גם הן בוחרות כך את בן הזוג שלהן, שעד כמה שהוא יותר חזק ויותר בריא, יכולים להיוולד ממנו גם צאצאים יותר חזקים והוא גם יכול לתת הגנה ולספק את מה שצריך למשפחה. אותו דבר קורה אצל המין האנושי, פחות או יותר, אנחנו אפילו לא מודעים לזה כי נדמה לנו שזה לא כך, כי אנחנו מסתירים את זה בכל מיני דברים, אבל הרבה מאוד מהנטייה שלנו אחד לשני תלויה בכל התנאים האלו.
יחד עם זה אפשר להגיד שבכל יצור יש לנו ארבעה סוגי מינים, גם בדומם, גם בצומח, גם בחי וגם במדבר. במדבר זה גם מתבטא באופי סנגוויני, פלגמטי, כולרי, מלנכולי וכן הלאה, אז את אותם הדברים אנחנו רואים שיש גם בבחירת הזכר או נקבה. אבל בחברה שלנו האנושית יש בעיות, כי יש כאן חינוך, הרגל, שייכות לעם, לתרבות, ולכן יש כאן טשטוש גדול מאוד בנטייה הטבעית של האדם שנמשך לפי הטבע, נניח, שבכלל לא היה נמצא תחת השפעת שום מחשבה זרה, דעה זרה.
יעל: ומה זו אותה משיכה טבעית? למה הוא נמשך אז?
משיכה טבעית, למה שהגוף שלו נמשך, כמו שאצל חיות. אז הייתי בוחר אישה מסוימת בגובה, גודל, בגישה, בכל מיני דברים פנימיים וחיצוניים שלפי האופי שלי הייתה מתאימה לי.
יעל: מה זה אומר מתאימה?
משלימה. שהייתי מרגיש שטוב לי איתה כי אנחנו חיים לא כמו החיות שהן כמעט ולא נמצאות יחד, שיש ביניהן איזה מגע ונפרדים.
יעל: לצורך פוריות, לצורך המשך הדור.
בלבד. ואצלנו זה בניית המשפחה וחיים משותפים עם החינוך, עם התרבות, עם העבודה, עם בניית הבית וההשכלה לילדים ולנכדים. זה מכניס אותנו לכאלה צורות של קשר שאנחנו כבר לא בוחרים את זה לפי הקוד הפנימי של הטבע שקיים בכל אחד ואחד, שדוחף אותנו לכאן או לכאן, אלא לפי הסכמה חברתית, לפי הנורמות, גם לפי האופנה, לפי כל מיני דברים.
אני גם רואה שזה משתנה בכל דור ודור. אם לאורך כל ההיסטוריה האנושית אישה שמנה הייתה בעדיפות לעומת אישה רזה, אז היום הרזות בעדיפות לעומת שמנות, נניח.
יעל: כן, לפי מחקרים זה נכון.
אם נמוכה הייתה מועדפת, אז היום זה הפוך, הגבוהה. ועוד כל מיני דברים כאלה. זאת אומרת, זה מצד החיצוניות. מצד הפנימיות, היו תקופות שאישה הייתה צריכה לדעת רק מה לעשות בבית. להחזיק את הבית בצורה טובה כמה שיותר. לבשל טעים, לנקות טוב, להכין את הכול, ללדת ילדים. בקיצור, היא הייתה מתקן להמשך הדור. אז היום זה לא כך, חשובים ההשכלה שלה, העיסוק שלה, הרמה התרבותית החינוכית, עד כמה שהיא ידועה בחברה, עד כמה היא נמצאת ביכולת להתחבר לחברה. בקיצור, זה משהו אחר לגמרי שהשתנה תוך אולי מאה השנה האחרונות.
יעל: אבל זה משהו שמורגש בתוכנו כמשהו אוטומטי ולא כמשהו שאנחנו בוחרים אותו?
אבל בכל זאת זה לא טבעי. מה זאת אומרת לא טבעי? אני אסביר, אנחנו כולנו שונים, אבל פועלת עלינו עכשיו איזו נורמה חברתית אחת. עליך היא פועלת בצורה אחת, ועליי בצורה השנייה, עד כמה שאנחנו רחוקים או קרובים כל אחד לנורמה הזאת.
לכן יוצא שכולנו, את האושר הפנימי שלנו, לכול אחד יש טעמים משלו, דעות משלו, והסתכלות משלו על כל דבר ודבר, אנחנו הופכים להיות למשהו מאוד צר, אחיד. אני רואה את זה בכיתות, בבתי ספר, נניח יש שם חמש עשרה בנות, אז מתוך החמש עשרה בנות, עד חמש, הן מקובלות כי הן כאלו וכאלו וכל היתר הן לא לפי הסטנדרטים, הנורמות, האופנה וכן הלאה.
זה לא היה אף פעם עד כדי כך. כי לא הסתכלו על הנורמה, אלא לכל אחד הייתה נורמה משלו. כל אחד פעל מתוך הלב שלו. אני אוהב, אני מדבר כמו חיה, אני אוהב שמנות והוא רזות, אני אוהב גבוהות, והוא נמוכות.
יעל: וזה בתכנה הפנימית מה שאתה אוהב?
כן, וגם לפי האימא, הדברים שאנחנו לוקחים מהעניין של אימא. כי אנחנו מחפשים באישה משהו מאוד דומה לאימא, למה שנמצא באימא, ואם אנחנו מוצאים את זה באישה, אנחנו אוהבים את זה.
יעל: דרך אגב כך גם בנשים. המחקרים מראים היום שגם האישה בוחרת כך, אם לאישה יש הורים מבוגרים, היא תעדיף גבר יותר מבוגר. הגבר עובד רק לפי האימא, ואצל האישה, זה עובד גם לפי האימא וגם לפי האבא, לפי שניהם ביחד.
כן. ולכן אנחנו נמצאים בחברה די מעוותת, ואין לנו אפשרות לממש את הדחפים הטבעיים, הפנימיים שלנו בצורה נכונה. זה בעצם היסוד של כל הקלקולים שיש בחברה שלנו. אנחנו נפגשים, אנחנו נכנסים ליחסים, אנחנו מתחתנים, מביאים ילדים, וכל החיים אנחנו רואים שזה לא בדיוק מה שאני מבפנים הייתי רוצה. אלא התחתנתי בגלל שזה היה מקובל, כולם הסתכלו, את מי אני אקח, אותה, או מישהי אחרת. היא מלומדת, והיא כזאת וכזאת, וכן הלאה זאת אומרת, אנחנו פועלים לפי מודלים, לפי חוקי החברה, ולכן אנחנו לא מאושרים.
אורן: לבן אדם יש אפשרות לאתר את הקול הפנימי הזה שלו, שמכוון אותו לצורה שהיא באמת המושלמת עבורו, אדם יכול לנקות את רעשי הרקע האלה ואת הנורמה האחת שבאה ועושה את הכול(one size) באותה מידה, וקובעת זה אופנתי, זה אופנתי. אדם יכול לנקות את ההשפעות החברתיות אלה ולהקשיב לקול הפנימי שלו? יש לו מכשיר כזה?
אני מקווה שאנחנו היום עושים רביזיה, בדיקה חוזרת, על כל איך שפעלנו במשך מאה שנה האחרונות, ואנחנו כן מגיעים למצב, שאנחנו נצפצף ממש בצורה גסה על כל מה שיש לנו מהחברה, ונשתדל דווקא לזהות את הדחפים הפנימיים שלנו, הטבעיים, ולראות בזוגות, בזוגיות שאנחנו מתקשרים לכל החיים בעצם, משהו שבאמת מתאים לי.
מתאים לי, זו יכולה להיות שמנה, קטנה, כזאת וכזאת, ככה או ככה, לא חשוב מה, אבל מתאימה לי לפי הפנימיות שלי. יכול להיות שאנחנו אפילו נייצר כאלו בדיקות, כאלה טסטים. ואנחנו נשאל את האנשים, הגברים והנשים, ואולי נוכל להבין ולחדור דרך כל הסטיגמות והנורמות האלו, כל מה שיש להם מהחברה, מהאינטרנט, מכול הדברים האלה.
לחדור לתוך האדם, ויותר ויותר להרגיש מה באמת מתאים לו, ואז אנחנו באמת נוכל להיות חברה שמועילה להתפתחות של זוגיות הנכונה, הטבעית.
אורן: נניח בטסט כזה, מה השאלה הראשונה שאני צריך לשאול את עצמי כפרט? כדי לזהות את המקום הטבעי לי.
אני לא יכול עכשיו, מיד להתחיל לדבר על זה. זה לא העסק שלי, אני לא מוכן לזה.
הגעתי לפני עשרים וחמש דקות וראיתי לפני כאן את הפתק הזה, שכתוב משיכה בין גברים ונשים.
אבל מה שכן אנחנו מבינים שזה דבר מאוד חשוב, הייתי אומר, שזה הכי חשוב. כי אי סיפוק בחיי הזוגיות בחיים האלו, נותן השלכה לכל דבר. על החיים של המדינה, בכלכלה, בתעשייה, בביטחון, בכל דבר, בכל מדינה ובעולם כולו.
יעל: למה זה כל כך חשוב?
זה היסוד של החיים שלנו.
זה סתם כך, כי כך החברה שלנו בנויה, שהיא מכוונת את האדם, דוחפת אותו לכל מיני ההישגים וזה לא נכון. עד כדי כך שלא אכפת לי מקצוע, לא אכפת לי כסף, לא אכפת לי כלום. אם אני נמצא במשפחה מאוזנת, טובה, עם אישה, עם ילדים, שטוב לי איתם ואנחנו יחד מרגישים את עצמנו מאוזנים, טובים.
יעל: למה?
אנחנו כבר יודעים. שאם לאדם טוב בקן המשפחתי, הוא רגוע, הוא יודע לפתח נכון את הקשרים שלו. בקיצור זה יסוד החברה, משפחה זה יסוד החברה. לכן אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו נבנה יסוד נכון, אנחנו בזה בונים את העולם.
יעל: היום הגישה הזאת הולכת ומתפוגגת, מתפוררת.
היא תחזור מאין ברירה, אבל כבר ברמה אחרת, בצורה מתוקנת. כרגיל, אנחנו עושים משהו, אנחנו מקלקלים, עד שרואים שאולי כדאי לחזור, עושים ביקורת, וחוזרים כבר בצורה
יעל: היום תולים את האושר של הבן אדם, לאו דווקא בקשר המשפחתי שלו, ביחסים שלו עם האנשים הקרובים אליו, אלא בכסף, בכוח, במעמד, בכל מה שאמרת לפני כן שמחפשים בבני זוג.
ודאי שגבר רוצה עוד יותר, משהו נוסף מחוצה לזה, איזו מין התפתחות, אבל היא תהיה נוספת בלבד, למה שיש לו. כי הרוגע המשפחתי, כבר יביא אותו ליסוד הנכון שממנו והלאה, הוא מוכן כך להתייחס לכל החיים. הוא ירצה לבנות גם את החברה בצורה כזאת, שהיא תהיה מתאימה למשפחה שלו, שהיא תתמוך במשפחה שלו.
אז כל החברה תהיה מכוונת למשפחה. ולא למשהו כמו לכבוש מדינות אחרות, ולהיות סתם עשירים כדי לבזבז את זה, וכולי, לא. זה הכול יהיה מכוון למשפחה. בניית המשפחה הנכונה זה היסוד של כל האנושות.
יעל: יש אמרה כזאת שלכל סיר יש מכסה. באמת לכל סיר יש מכסה? לכל בן אדם יש את הבן זוג שמתאים לו עלי אדמות?
ללא ספק, כי לפי חכמת הקבלה, אנחנו יוצאים מאדם אחד, שמורכב מאדם וחווה, משני חלקים יחד, וכשהם הלכו להתפוצץ במה שנקרא חטא עץ הדעת, אז ההתפוצצות הזאת בדיוק הרחיקה באיזו צורה אידיאלית, ולמרחק את כל החלקים הנגדיים אלו לאלו, בצורה אידיאלית. לכל אחד יש את החלק שכנגדו.
יעל: חלק המשלים.
את מה שכנגדו המושלם, שדווקא הוא משלים אותו. כל הגלגולים שאנחנו עוברים במשך כל ההיסטוריה, זה כדי בסופו של דבר למצוא את בדיוק את החלק שנמצא מולי, המתאים לי.
יעל: איך להתייחס לעניין של משיכה? זה אמור להיות סוג של צעד הראשון שמכוון אותי לעבר המטרה?
אנחנו כל הזמן נמצאים היום במשיכה ועל ידי כל הכיוונים. כל גבר צריך אלף נשים, אפילו נשים היום לא מסוגלות להיות עם גבר אחד שזה לגמרי לא טבעי לפי הטבע של האישה, מפני שאנחנו מאוד מאוד רחוקים מלמצוא משהו שמתאים לנו.
(סוף השיחה)