לא פשוט להשתלב בחברה. ועם השנים, נראית מורכבת יותר התמונה. אנשים נסגרים כל אחד בקונכייה, והאווירה הכללית נעשית עוד יותר קשה. איך אמורה להיראות השתלבות חברתית נכונה? על העולם המחובר של מחר, שמחכה לנו מעבר לפינה.
לכל אחד יש חלום שיקבלו אותו כמו שהוא, כמו שאימא שלו התייחסה אליו, תמיד באהבה. אבל החברה הסובבת אותנו עובדת אחרת, בחשבון של מקח וממכר. לפעמים, אנשים יהיו מוכנים אולי לוותר לנו על משהו, אבל זה רק כדי לקבל מאיתנו בסך הכול יותר תועלת. נקודה.
מתוך המציאות הזו, הקרה, כאשר נגיע למסקנה סופית שהיחסים האגואיסטיים תוקעים כל עניין ומשימה, תתעורר בנו הכרה שמוכרחים לפתח קוד התקשרות מאיכות חדשה. במצב הזה תתחיל עבודה גדולה שנצטרך ללמוד לעשותה.
העיקרון הכולל של השתלבות חברתית נכונה יהיה לא פחות מאשר: "ואהבת לרעך כמוך". רק כשנגיע למצב אינטגרלי מלא שבו נתייחס לאחרים כמו לעצמנו, ואפילו נחשיב אותם יותר מאיתנו, הם ירגישו שאנחנו מתייחסים אליהם כמו אימא לתינוק שלה, ויחזירו גם לנו יחס של אהבה.
האמצעי העיקרי שיוכל להוביל אותנו למטרה כזו הוא "קנה לך חבר". כדי לקנות צריך לשלם, ולצורך כך עליי ללמוד את אותו אדם שאליו אני רוצה להתקשר: מה הוא אוהב, מה מפריע לו, מה הוא שונא. מה מעניין אותו ומה פחות, איזו צורת יחס מצדי תמצא חן בעיניו, תקרב אותי אליו, איך נכון לגשת אליו, וכן הלאה. ככל שאתאים את עצמי אליו, אנחנו נרגיש קרובים יותר זה לזה, אני אבין אותו יותר והוא אותי.
ועכשיו, אחרי שהגדרנו את המטרה הגדולה של "ואהבת" ואת האמצעי העיקרי להשגתה, ננסה לפרט את תהליך ההשתלבות הנכון של פרט בתוך חברה.
כשאני רוצה להשתלב בחברה מסוימת, הצעד הראשון וההכרחי הוא שהאנשים לא ירגישו כביכול בנוכחותי, לא לטוב ולא לרע. כאילו שאני לא נמצא, לא תופס מקום של אף אחד, לא מורגש כמפריע, כמישהו שתקוע בשדה הראייה. אני פשוט נוח, ל-כ-ו-ל-ם. בהתנהגות, באישיות, בצורת הדיבור, בצורת ההשתלבות. איך אני עושה זאת? על ידי זה שאני לא נותן לאגו שלי להתבלט, סוגר אותו, לא משתמש בו, אפילו לא ברמת המחשבה, כלומר לא חושב על עצמי בכלל.
הצעד השני הוא לחשוב איך אני יכול להשתלב בחברה הזו, כדי להיטיב לה. זאת, תוך שמירה על אותו עיקרון קודם, שהם לא ירגישו בנוכחות שלי כבולטת במאומה, אלא רק יגלו שהם מצליחים, שנוח להם. פתאום הדברים מתחילים להסתדר להם, בלי שהם עשו משהו לשם כך, והם מגלים, בעצמם, שזה קורה בזכותי.
הצעד השלישי הוא שאני אוכל להתקרב באופן אישי לאנשים מסוימים בחברה, ולעזור להם במה שהם צריכים. בצורה הדרגתית, תוך שמירה על זה שאני לא אבליט את עצמי. כאן כדאי להתחיל מהאנשים שיהיה לי קל יותר להתקשר אליהם.
הצעד הרביעי הוא לגרום לחיבור בין כולם, להשפיע בעזרת דוגמה טובה על כל החברה, שתתקדם למצב שבו כולם ירצו להתייחס טוב כמוני זה לזה.
בצעד החמישי, החברה תהפוך למאוחדת וחמה, חברה שההתקשרות בין כל אנשיה תהיה נכונה ומשלימה, בלי שמישהו יסתיר לאחר את האופק עם האגו שלו ועם הגאווה, אלא כל אחד ישתדל שלא לתפוס מקום, תוך כדי שהוא פועל במלוא כוחו לטובת החברה. ואז החברה הזו תגיע אל השלמות.
מהמודל שהצגנו עד כה, אפשר לגזור טיפ מעשי להדרכה של קבוצות. באופן טבעי, בכל קבוצה יש טיפוסים שונים. כמדריך שרוצה לקדם את הקבוצה למצב של התקשרות משלימה, חשוב שארשום לעצמי את החוזקות ואת החולשות של כל אחד מהמשתתפים. כך לדוגמה, האחד יותר חזק, השני יותר חכם, השלישי ערמומי, וכן הלאה. אחרי שמיפיתי את המאפיינים שבולטים אצל כל אחד, תיווצר לי מפה של הדמויות בקבוצה, לפי כל מיני הבחנות. עכשיו אוכל לבנות לקבוצה הפעלה, תרגיל או משחק, שייצרו סיטואציה שתביא את כולם לאיזון ולהשתוות. סיטואציה שבה חייבים להיעזר בכולם כדי לעמוד במשימה המשותפת, וכך מגלים שיש מקום לכולם, שכולם חשובים להצלחה, ולא רק השפיצים שבולטים מטבעם.
בצורה האופטימלית, בהשתלבות חברתית נכונה מורגשת תחושה של אהבה – נטייה הדדית להשלמה הדדית. ואל כל פירוד שמתגלה מתייחסים כהזמנה, כקריאה להגביר עוד יותר את החיבור, להגדיל את האהבה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1023 – bit.ly/3x7DABR