לאורך ההיסטוריה היו חזקים וחלשים, עשירים ועניים. עובדה זו סיפקה לאדם דחף להתפתח, ובסך הכול קידמה את המין האנושי. אבל היום נראה שהגענו לאיזשהו סוף. האליטות מנותקות לחלוטין מכלל הציבור, ובאופק אין שום דבר טוב. על המהפכה התפיסתית שצריכה להתחולל, קודם כל אצלנו בראש.
באופן טבעי, האליטות תמיד עושות מה שטוב. להן. נסתכל לדוגמה על האינטרסים שהובילו לסיום תקופת העבדות. אדונים החזיקו עבדים כמו רכוש, כדי שישרתו אותם. היה עליהם לספק לעבדים את כל צרכי הקיום, בלי קשר לתפוקתם. מתישהו הבינו האדונים שזה לא משתלם, עדיף לקחת עובדים שכירים ולשלם בהתאם לתוצאה.
אחר כך התפתחה הטכנולוגיה, והאליטות היו צריכות פועלים שידעו להפעיל מכונה. אז החליטו לקדם את המון העם, ללמד אותם קרוא וכתוב, חשבון והנדסה. נוצר מעמד הביניים שהרוויח לא רע, רמת החיים עלתה. כך העשירים קידמו את העניים, שהניבו להם רווחים עצומים. חגיגה.
לכאורה, היינו יכולים להמשיך להתפתח בצורה הטבעית הזו של חזקים וחלשים, בלי לעצור אף פעם. כל אחד עושה את השיקולים האגואיסטיים שלו, כוחות השוק מעודדים תחרות והספינה של האנושות מפליגה. ואכן, התפתחות המדע והטכנולוגיה נתנה באמצע המאה ה-20 תקווה גדולה, שאוטוטו נגיע למציאות הרבה יותר טובה. שלא יהיה שום מחסור בעולם, שכולם יחיו ברוגע, בבריאות, בשלווה.
אבל לאחרונה משהו נתקע. פתאום מתברר שרובוטים ומחשבים עובדים טוב יותר מבנאדם, שטכנולוגיות חדישות מחליפות את התעשייה המסורתית הכבדה, שרוב האנושות כבר לא באמת נחוצה לאליטות בשוק העבודה. במקביל, המצב האקולוגי מראה שמשאבי כדור הארץ מוגבלים. אוויר נקי, מים, מזון, לא בטוח שיספיקו לאורך זמן לכל המיליארדים שחיים בשכונה.
מכאן באה לאליטות המחשבה שאין צורך בכל כך הרבה בני אדם. סתם תופסים מקום, ועוד צריך להאכיל ולשעשע אותם... בנקודת המפנה הזו, אותה חלוקה לעשירים ועניים הפסיקה לפעול להתפתחות החברה האנושית. ביתר דיוק, הפכה להרסנית.
מכאן ואילך, לציבור הרחב אין טעם לצפות לעזרה כלשהי מהאליטות. אפילו אם יגידו מילים יפות, לא יהיה מאחוריהן דבר. גם ניסיונות למהפכות אלימות, אם למישהו יבואו כאלה רעיונות, לא יעזרו כבר. כיום האליטות מקושרות ביניהן בכל רחבי העולם, וכל המוסדות כפופים למרותן.
הדבר היחיד שיוכל לשפר את מצבנו, כפרטים וכחברה, נמצא במישור אחר לחלוטין, בשינוי מהותי של אופי היחסים שבינינו, האנשים מן השורה. מתוך הבנה שהעולם נהיה יותר ויותר מקושר וכולנו באותה סירה, נעזור זה לזה להפנים שהישרדות תלויה בכך שנלמד להתקשר כמו משפחה טובה. כמו גלגלי שיניים במכונה. שחובה להתחבר, לחשוב על הרווחה של כולם גם יחד. היחס האגואיסטי שמתוכו לא אכפת לאדם מאף אחד, שכיוון אותו לחפש איך יוכל לנצל עוד יותר את כולם להנאתו, לא מתאים עוד לתנאי הסביבה.
לחיבור יש כוח גדול מאוד, ואפשר לעשות איתו המון. כך למשל, אפשר להתארגן ככוח קנייה ולהוזיל עלויות, להקים שירותים קהילתיים במגוון תחומים ומסגרות, להתמודד יחד עם אתגרים ובעיות.
ככל שהחיבור בינינו יתהווה, אנחנו נרגיש קרובים זה לזה, ורוח חדשה תמלא לנו את החזה. בהדרגה, כל צורת החשיבה תשתנה מיסודה, אנשים יצרכו רק מה שבאמת נחוץ להם כדי לחיות, ואת כל יתר הסיפוק יקבלו מדרגה גבוהה יותר של התקשרויות בין הלבבות. אנחנו נשמור יחד על הסביבה האקולוגית, נבנה חברה שוויונית שבה כולם חיים טוב, ובמקום דולר או יורו יהיה לנו מטבע חדש – מטבע של שמחה.
מי שיחבר את כולם באהבה, הוא שירגיש עושר, אושר ואהדה. ומה שיהיה הכי מפתיע לגלות הוא שכאשר מצליחים לצאת מהאגו לחיבור אמיתי עם הזולת, כל תפיסת המציאות משתנה. מתגלה לנו עולם עליון, חיים שלמים ונצחיים, בממד רוחני נפלא.
והאליטות? כשהם ירגישו כמה טוב עושה לנו החיבור, תתעורר בהם קנאה גדולה וגם הם יצטרפו למשפחת האדם החדשה.
כך זה תמיד קורה, מחקים דוגמה של הצלחה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 271 – bit.ly/3b3Fv3u