תלמידי קמפוס מתחילים

כוח רוחני בספרי קבלה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.06.19 – אחרי עריכה

גלעד: במסגרת לימודים "לתלמיד המתחיל" פתחנו בסדרה של שיעורים. בפרק הראשון דברנו על מה נותנת לנו חכמת הקבלה והזכרנו את העניין שהיא פותחת לאדם את הראייה המערכתית, הרבה יותר רחב ממה שהוא רואה בעולם המצומצם שלו. בפרק השני דברנו על מהי אותה תפיסת מציאות שאדם נפתח אליה והזכרנו כמה גורמים, בין היתר למשל שהכול נמצא בתוכנו, שכל מה שאנחנו רואים זה השתקפות של הרצון לקבל ושכדי לשנות את זה אנחנו חייבים לצאת החוצה, להתרחב, ובאמת שני השיעורים האלה השלימו זה את זה.

היום נדון על איך עושים את זה, מה הקסם הזה שקיים בחכמת הקבלה שמאפשר לנו באמת לעשות את זה בצורה כל כך קלה, ברורה ומהירה, ממש כשיטה, ואני רוצה לדבר על זה כחוק.

זה יהיה הנושא שלנו היום או במילים אחרות מה הוא הכוח הטמון בספרי הקבלה.

אם אתה רוצה לומר איזה פתיח על כך אני אשמח.

הפתיח הוא פשוט, כל הבריאה היא רצון לקבל, האגו שלנו, ואנחנו יכולים להתעלות למעלה ממנו, על ידי כוח מיוחד שטמון בטבע לא נגלה, שנקרא "כוח עליון". עליון בגלל שהוא חיובי והוא יכול להוציא אותנו מהאגו הצר שלנו שהמביא לנו כל כך הרבה בעיות, צרות לכולם ולכל אחד. כדי להשתמש בכוח הזה המושך אותנו מהאגו שלנו לחיים שלא נמצאים בתוך האגו הצר, אנחנו צריכים לדעת איך להשתמש בכוח העליון הזה, בכוח החיובי. לכן מגיעה לנו שיטה שנקראת "חכמת הקבלה", איך לקבל את ההשפעה העליונה הזאת, ועל ידה אנחנו מגיעים לא רק לאגו שלנו שבו אנחנו נולדנו, אלא אנחנו מגיעים גם לכוח כנגדו, כוח החיבור, כוח הטוב.

ואז בין שני כוחות האלה, כוח האגו לכוח הנתינה, כוח השנאה וכוח האהבה, אנחנו יכולים לקבוע מה אנחנו רוצים. אבל עד כה כשאנחנו נמצאים בתוך כוח אחד, אין לנו שום אפשרות לקבוע את התהליך שאנחנו עוברים, את הגורל שלנו, מטרה כלשהי, לא, אלא אנחנו נמצאים במצב שהאגו שלנו מוביל אותנו ממש כחיות, ממקום הלידה למקום המוות, ממש בלי לשאול את פינו.

לכן אנחנו צריכים ללמוד איך עושים את היציאה הזאת מהאגו הצר לעולם הרחב, על ידי חיבור עם כל בריות העולם ועם הכוח העליון, זה בעצם המימוש של השיטה.

גלעד: יש משהו מאוד מיוחד דווקא בשיטה הזאת ולפני שהגעתי ללמוד את חכמת הקבלה זוכר שלמדתי המון שיטות, באמת מגוון רחב, וכאן גליתי דבר שאין באף שיטה, שלא ראיתי בשום מקום, משהו מאוד מיוחד.

כן.

גלעד: יש עוד הרבה דברים מיוחדים ובכלל זו שיטה מושלמת, והדבר הזה נקרא "המאור המצוי בספרים". מי שלא מבין יכול לחשוב שמדובר במיסטיקה, יכול לחשוב על קסם כזה שקורה. מה זה הכוח שנקרא המאור המצוי בספרים?

לא שהכוח הזה נמצא בספרים עצמם, אלא באדם שלומד את הספר ורוצה להזדהות עם מה שכתוב בספר, האדם הזה מקבל לאט לאט כוח נוסף שמתגלה לו. והכוח הנוסף הזה הוא שמאיר על האדם ומקנה לו מה שנקרא, תכונת השפעה, נתינה, אהבה לזולת, התחשבות עם הזולת.

זה הולך בדרגות, בדרכים, במדרגות לא פשוטות, כי האגו שלנו הוא מאוד אכזר וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, זאת אומרת ככל שהנשמה של האדם יותר גבוהה, יותר קשה לו לצאת מהאגו והוא דווקא יותר סובל וזה לוקח לו הרבה זמן, והוא נמצא בכל מיני מעברים ומאוד לא מובן איך בכלל הוא הולך לנצל את האגו שלו. זה קשה מאוד, לא מובן. ואחר כך הוא שר כמו דוד המלך "כי חלצת נפשי", כי זה באמת "נס יציאת מצרים", "נס קריעת ים סוף", אלה ניסים, זאת אומרת כוחות שמתגלים מלמעלה ועושים באדם מהפכה, אבל הוא לבד, לא מסוגל.

גלעד: אבל למה, אתה אומר שהכול תלוי באדם וזה ברור, אבל אם אני אקרא ספר של סופר מעולה ומרגש שהוא לא מקובל, או שאני אקרא סתם משהו, זה לא יקרה לי?

לא יקרה שום דבר, אתה יכול לבכות, לצחוק מהספר עצמו ולהשתתף בכל אותם הרגשות שמביע הסופר הטוב, אבל הספר לא משנה אותך בצורה מהותית, הוא מחנך אותך, זאת אומרת הוא עושה איזה תיקון קטן בהסתכלות על החיים, בעצמך וכן הלאה, זה כן, כי בכל זאת ספרים מחנכים.

בכלל כל היצירות התרבותיות למיניהן, מוזיקה, בלט, אופרה, ספרות למיניה, הכול, לא שהם משנים לך את העניין של מי מנהל אותך, איזה כוח, כוח הרע האגו שלך או כוח הטוב, כוח ההשפעה והאהבה, שני הכוחות האלה פועלים על האדם, הם לא נמצאים בתוך האדם, זה נדמה לנו שבנו נמצאים הכוחות האלה, לא. אלא מאיר עלי כוח הרע עד שאני על ידי חכמת הקבלה מאוד מאוד ארצה להפטר ממנו וכשאני אבקש להפטר ממנו אני לא אפטר ממנו אלא מתחיל להאיר עלי גם כוח הטוב ואז אני נמצא בין שני הכוחות האלה, בין טוב ולרע ורע לטוב וכשאני נמצא בין שני הכוחות האלו, אני מתחיל את התהליך של ההליכה החופשית שלי, בין הרע לטוב בין הטוב לרע וכך כל הזמן אני מתקדם, שמאל ימין, שמאל ימין, ככה אני מתקדם בהליכה הרוחנית.

כשהאגו גדל זה כוח השמאל, והכוח החיובי, האהבה והחיבור זה ימין, וכך על ידי שניהם אני הולך. התהליך הזה נקרא "על כל פשעים", שזה השמאל, "תכסה אהבה" שזה הימין וכך אני מתקדם.

זה כמו שגלגל מסתובב, חצי ממנו מסתובב לאחור וחצי קדימה, או למשל מיישר מתח, הפלוס נכנס לכיוון הנכון, והמינוס נכנס דרך מנגנון אחר למקום הנכון וכך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת אי אפשר בלי כוח הרע ורק על ידי השילוב הנכון בין הרע לטוב, והטוב לרע אנחנו מתקדמים.

גלעד: התהליך הוא מאוד מורכב ומעניין אבל השאלה היא מה משפיע עליו, מה מזרז אותו, למה דווקא כשאני קורא ספר של מקובל, מבין או לא מבין אותו, זה גורם לכך שכל מה שתיארת קורה מהר יותר או נכון יותר, מדויק יותר? למה? מה יש שם בספר הזה? או מה יש ביחס שלי לספר?

בספר עצמו אין כלום, הספר מודפס אצל איזה אדם שאין לו שום קשר לא ליהדות ולא לקבלה ולא לשום דבר, אלא כשאתה קורא את הספר אתה מתחיל להרגיש דרך הספר הזה כוחות שפועלים עליך, כי מי שכתב את הספר הכניס שם את ההתפעלות שלו. זה כמו שאתה קורא ספרות יפה, רק שבספרות יפה אתה קורא על התפעלות האדם מהעולם הזה, ובספר של המקובלים אתה קורא על התפעלות האדם מהעולם העליון, זה ההבדל. וכשאתה קורא את הדברים האלה הוא מפעיל לך את הנשמה שלך, זאת אומרת את הרגשות שהם בפוטנציאל יכולים לעלות אותך לדרגת הכוח העליון, וכך זה קורה, זה עובד.

גלעד: הנקודה ברורה, כשאני קורא ספר נאמר של הסופר גבריאל גארסיה מארקס, זה סופר שקראתי הספר שלו בתור נער, לא הייתי מעולם בדרום אמריקה אבל הוא ממש הכניס אותי לתוך האווירה, הרגשתי שהוא מביא אותי אל עולמו. זה היה מאוד ברור, יכולתי לבכות, לצחוק, להרגיש הזדהות עם הגיבור של הספר. וכאן אני קורא ספר קבלה, אז איזו הזדהות יש לי? אולי אם אני קורא את התורה אני יכול להזדהות עם הסיפורים, וכשאני קורא על זעיר אנפין ואריך אנפין אני יכול לדמיין לעצמי מערכת, אבל איזו הזדהות, לאן הוא מושך אותי בכלל?

העניין הוא שהספר של המקובלים מעורר בך רגשות הרבה יותר עמוקים ומשמעותיים מכול הספרות היפה. כי הספרות היפה פועלת עליך במישור העולם הזה, ואת הספר של המקובל אתה מתחיל להרגיש ברגשות שנקראים "נשמה". הרגש של הנשמה הוא רגש הרבה יותר חזק. קודם כל אתה לא מבין מאיפה זה בא, איפה זה נמצא, אתה רק מתחיל להרגיש התרגשות, התפעלות, אבל ממידה, מקומה אחרת, מיחס אחר, מרמה אחרת של ההתפעלות. וכך זה עובד.

אדם נדבק לזה מפני שבספרות היפה אתה קורא על העולם הזה, ואז לפי ההזדהות שלך עם הסופר אתה מתפעל, ובספרות הרוחנית אתה לא מזדהה עם הסופר, אתה מזדהה עם הכוח העליון, עם הבורא, ובמידה הזאת אתם מתחילים לעבוד יחד אני לו והוא לי, ובכלל לא למחבר עצמו.

המחבר גם לא רוצה להבליט את עצמו, הוא מביא לך היכרות עם הכוח העליון, זו המטרה שלו.

גלעד: כשסופר רגיל כותב, אז ברור שהוא מכניס את עולמו הפנימי. מה מכניס המקובל לספר שהוא כותב?

את חלקי הנשמה שלו.

גלעד: איך הוא יכול לקחת משהו כמו נשמה ולהכניס אותה לאותיות?

אם יש לי חיסרון, רצון לדעת מה עם החיים שלי, הנשמה שלי, העתיד שלי, ובעיקר בשביל מה אני חי, אז אני פתאום מתחיל לקבל מהספר שלו תשובות על השאלות האלה למה אני חי, מה קורה לי כאן בעולם הזה, בזמן הזה, למה אני צריך להגיע. כל הדברים האלה מתחילים לדבר אלייך, ואז אתה לא יכול לעזוב את הספרים האלה.

התחלתי לקרוא אותם בשנת 1975 ומאז אני כבר לא יכול לעזוב אותם. אני יכול לצפות בסרטים על חיות, אני יכול לצפות בחדשות בקצרה ולקרוא לפעמים בדיחות, כל המקובלים אוהבים בדיחות כי יש בהן דבר והיפוכו. כל היתר אלו רק ספרי קבלה שמדברים על הנשמה, על התפתחות הנשמה, וזה מה שמושך את האדם.

גלעד: כשהמקובל כותב ספר, האם הוא חושב עלינו, איך אנחנו נקרא, איך נתפתח? מה ממלא אותו כשהוא כותב את הספר?

הוא כותב את הספר לפי ההתרשמות שלו ועם כוונה אלינו, כי לעצמו הוא לא צריך לכתוב. לדוגמא, את הספר "שמעתי" שקיבלתי ממורי, כתב אביו, בחלקו זה הדיבור של האבא והוא כתב על זה אחר כך, ובחלקו כתיבה. אם אתה קורא את הספר הזה, אז אתה מתחיל להרגיש שהוא עוסק ממש בנשמה שלך, וכתוב שמדובר על הנשמה. הוא מסביר מאיזה חלקים היא בנויה ואיזה מצבים היא עוברת, איך כל אחד יכול להעלות את הנשמה שלו לדרגות יותר גבוהות ולהגיע לחיים נצחיים ושלמים שנמצאים לפניו, איך לשנות את הטבע שלך מאדם של העולם הזה לאדם של העולם הרוחני. הכול כתוב בצורה גלויה, זה לא פשוט לממש זאת, אבל אתה רואה על מה המקובל כותב לך.

אני זוכר את הפעם הראשונה שהתחלתי לקרוא וזה היה מאוד מוזר עבורי. קודם קראתי את רוב הספרות הטובה מהעולם הזה, ספרות שעוסקת בכל מיני פילוסופיות, בתרבות, בחינוך וגם ספרות יפה פשוטה, אבל זה לא השפיע עלי כך. אתה מתרגש מכל הסיפורים של אותו הסופר, ויכול להיות שהוא לגמרי לא איש יפה אבל הוא כותב יפה, ולכן אתה הולך אחריו ומתפעל.

אבל כאן אתה לא קורא על הסופר ולא על הסיפור שלו, אלא על הנשמה שלך שהיא החלק הנצחי שלך, החלק שאיתו אתה עובר מחיים לחיים דרך מקרה מוות ושוב חי, ושוב מגיע בגלגולים, אתה קורא על משהו שנמצא למעלה מהחיים. לכן מאז שגיליתי אותם לפני 44 שנה אני לא יכול לעזוב אותם. גם בעצמי כתבתי הרבה, אבל אותם הספרים של מורי הם תמיד לידי.

גלעד: הרב"ש כתב את "שמעתי" במדויק מתוך מה שהוא שמע מבעל הסולם.

כן.

גלעד: נאמר כשבעל הסולם כתב את "תלמוד עשר הספירות", הוא היה יושב, מצרף ומכניס אות אות בעצמו, נוגע בידיו בעופרת ומסדר את האותיות.

יש בארכיון את כתבי היד שלו.

גלעד: האם הוא ממש מסדר את הנשמה, מסדר לנו את ההבנה, האם הוא מביא את הא‑לוהות פנימה?

אין לו בעיה עם זה כי הוא נמצא בזה, והוא מביע את הדברים שחיים בו, לכן זה לא קשה. הוא יכול לכתוב ספר שלם בחודש, זה תלוי במהירות הכתיבה ולא במהירות המחשבה או בהרגשה הפנימית.

גלעד: איך אתה כותב ספר? כתבת הרבה ספרים.

כשאני כתבתי זה גם היה כך. אבל כשכתבתי ספרים זה היה עם כוונה לקהל, רציתי להגיש את הכתיבה לקהל מסוים, בזמן מסוים, יש ספרים שכתבתי לפני 30 שנה. שלושה ספרים כתבתי בשנת 1983 ואת הרביעי כתבתי ב-1991.

גלעד: כתבת את הספר אחרי שהרב"ש נפטר.

כן, הספר יצא ב-1994.

גלעד: האם כשאתה כותב אתה חושב על הקהל ואתה רוצה שהקהל ימשך אל החכמה?

וודאי. בשנים ההן הקהל לא ידע על חכמת הקבלה כלום, ולכן כתבתי בתקוה שהם ידעו עליה, שיקנו את הספרים האלה ויתחברו לחכמת הקבלה, ומאוד רציתי שיבואו ללמוד.

גלעד: אני רואה הרבה פעמים תלמידים שיושבים בכיתה ומישהו קם ואומר "רב, אני לא מבין שום דבר, מה לעשות?". אבל מישהו אחר יושב עם עיניים פקוחות וחיוך, רק רוצה לבלוע עוד, שזה לא יגמר לעולם והוא שוכח שיש זמן מסביב. מה ההבדל בין המצבים האלה בקריאת ספר? האם זאת פעולת המאור?

זו פעולת המאור ואדם נכנס לזה. עלינו גם להבין שיש זמנים לטובה ויש זמנים לרעה. לפעמים אדם נסתם ולא מבין את מה שכתוב והדברים הפשוטים ביותר לא נכנסים לאוזנו. לפעמים הוא בוער בעיניים בהירות וכאילו שהוא מבין הכול, אבל הוא לא מבין אלא הוא רק מרגיש כמו ילד שפותח את הפה בפליאה. ולפעמים הוא מבין מתוך הרגשה שזה באמת מצב טוב. יש כל מיני מצבים והם תלויים באדם.

חוץ מזה יש זמנים בתהליך הלימוד שלו. הוא לומד, השנים עוברות, חכמת הקבלה היא עסק לשנים ארוכות, ואז הוא עובר שלבים יותר קהים כביכול וגם שלבים שיותר מעוררים אותו, מאירים לו. כך קורה כל הזמן וזה היופי שבדבר, כי האדם אף פעם לא נמצא במצב סטטי כמו בעולם הזה, תוהה אם ישתנה משהו או לא, אלא כאן השינוי הוא ללא הפסקה.

גלעד: באחד השיעורים תיארת זאת שזה כמו להשתזף, שאתה מזיז את הגוף קצת לכאן וקצת לכאן, משזף את עצמך מכל הכיוונים מהמאור הזה.

אם אנחנו מדברים על עבודת האדם, אז הוא באמת עושה זאת כך בעצמו. אבל אם הוא לא, אז מלמעלה מטגנים אותו כמו על מחבת מכל הצדדים.

גלעד: מה זה להשתזף אל מול המאור?

שאני רוצה לקבל ממנו גם הרגשה, גם הבנה, גם שיטה. לפעמים אני נמשך לידע, לפעמים למילוי הנשמה, לפעמים דרך החברה ולפעמים לבד, יש כאן הרבה אופנים. עד שאני מצרף גם את כל מה שיש בעולמנו לנטייה שלי להשגת הנשמה.

גלעד: איך למדו לפני שלמדו מספר? זה משהו שנשמע מאוד מוזר. היום כשאנחנו לומדים, אז זה ברור במיוחד למי שמתנסה בזה. אבל אומרים שלפני שהיו כתובים הספרים אנשים למדו אחרת. איך אפשר לא ללמוד כך?

אני חושב שאנחנו היום לומדים כמעט כמו שלמדו אז. מה זאת אומרת? אתם התלמידים יושבים בעשירייה ויש מורה שמסביר לעשיריות. נניח שיש לפניי 30, 40 עשיריות.

גלעד: רק באולם, ויש עוד כמה עשרות ומאות בעולם.

בכל העולם יכול להיות שיש כמה מיליונים, אבל אני מדבר על אלה שבאולם הלימוד שלנו. יושבים נגיד 40 עשיריות וכולם דנים על החומר שאנחנו לומדים. לומדים קטע מהמקור, עוברים עליו כמה פעמים, לא הרבה, כי זה משהו שאפשר לתפוס, ואחר כך מתחילים לדון ולשאול עליו וזה עובר במעגל, כך אנחנו לומדים בינינו.

ההבדל הוא שיושב לפניכם לא מקובל שפולט מתוכו דברי חכמה, אלא אנחנו לוקחים דברי חכמה ממה שהם כתבו. אבל אחרי שאנחנו שומעים מה שהם כתבו, נגיד בעל הסולם או רב"ש, כל היתר קורה בין התלמידים, הם מדברים ביניהם ודנים ביניהם מה לעשות ואיך. כלומר זה כבר הלימוד הטבעי של חכמת הקבלה. מדובר בעשירייה, איך לומדת קבוצת התלמידים כדי לגלות את הקשר ביניהם, ובקשר ביניהם לגלות את העולם העליון.

גלעד: אתה כמורה דרך מדייק מאוד ולא נותן לסטות ימינה או שמאלה מאיזו הבחנה שאתה רוצה שעכשיו כולם יבינו.

כי זה כתוב. אני רוצה שנבין את המחבר שנמצא בדרגה מאוד גבוהה, ומי אני לעומתו. לכן אני מדייק ומשתדל להעביר לכם את זה דרך ליבי הפתוח, שהכול יצא אליכם כמו שהמחבר כתב ובמה אנחנו יכולים עוד להוסיף.

גלעד: האם אתה רואה איך המאור עובד על התלמידים שלך, מבחין איך הם משתנים, איך הם גדלים, איך הם מתערבבים בעיסה הזאת?

אני רואה ואני חושב שהם בעצמם רואים את זה כי השינויים נראים לעין - עד כמה הם יותר מאמינים, כלומר מקבלים יותר מאור המחזיר למוטב, מבינים יותר, מתחברים יותר, דנים ביתר עומק על העניינים, מרגישים יותר, מתחילים להרגיש הבחנות רוחניות, גם דרך לימוד של "תלמוד עשר הספירות" או "פתיחה לחכמת הקבלה", וגם דרך ספר הזוהר או מאמרי "שמעתי" ועוד מאמרים.

יש כאן מגוון די רחב של חומר לימוד שקיבלנו אותו והתאמנו אותו ללימוד שלנו. ובאמת זה כמו שישבו המקובלים ולמדו בעשירייה של רבי שמעון שכתבו את ספר הזוהר. אבל ודאי שאנחנו עוד לא נמצאים ברמה הרוחנית שלהם, אבל מאוד מקווים שנגיע לזה, לפחות את הצורה אנחנו משתדלים לשמור.

גלעד: כשלומדים "זוהר", אז אתה אומר "עזבו שאלות, תחשבו על חיבור". כשלומדים משהו אחר אתה יכול לפעמים אחרי כל פסוק לעצור ולשאול. יש בכל זאת הבדל ביחס.

ההבדל הוא לא בנו אלא בכתבים. הזוהר כתוב ממש כסגולה, ורק מרמה מיוחדת של עליית הנשמה הוא נפתח, ואז אפשר לדון מה קורה שם. ואילו את הקטעים שאנחנו לומדים כתבו מקובלים למצבנו, לדורנו, בדיוק לזה. ולכן אנחנו לומדים אותם במיוחד בצורה כזאת מדויקת כדי ליישם זאת בינינו.

גלעד: כשאותו תלמיד בא ואומר לך "אני לא מבין כלום, לא יודע מה לעשות, אני במבוכה, אני יושב פה שעות ולא מבין". מה אתה מייעץ לו?

לשבת ולהמשיך להתחבר עם החברה. כי מה שהוא לא יכול לקבל דרך השכל שלו ייכנס מאחרים דרך הרגש, דרך התחברות. רוב חכמת הקבלה נכנסת לתוך האדם דרך הרגשות בין החברים. כתוב שתורה דבר קל הוא, כל מי שליבו דואג בקרבו רוכש את אותה חכמה. בהצלחה.

(סוף השיחה)