'מאמין באמונות טפלות?', שאל מישהו את נילס בוהר, חתן פרס נובל לפיזיקה, כשראה פרסה של סוס תלויה על הקיר במשרדו. 'מה פתאום', השיב המדען, 'אבל שמעתי שפרסה של סוס מביאה מזל גם אם לא מאמינים בה'.
'כל עוד נמצאים הקופים בגיברלטר, בריטניה לא תאבד את שליטתה במקום'. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה גרמה אמונה זו לוינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, להקצות משאבים לשימור קהילת הקופים הזו שהצטמקה.
באופן הכרתי או תת הכרתי, אנשים מכל הרמות והדרגים, מופעלים על ידי אמונות טפלות כאלה ואחרות. מאיפה זה נובע?
בעלי החיים מרגישים את הטבע, ומזהים את הסימנים שיש בו על מה שעומד לקרות. ככל שבני האדם התרחקו מהטבע, אבדה היכולת הזו.
כיום, על אף כל הטכנולוגיה והמודלים המדעיים לחיזוי, אנשים מרגישים חוסר ביטחון. חוסר יכולת לנהל, להחזיק במושכות. גם מנהיגי עולם נראים לעיתים נבוכים וחסרי אונים, נאחזים בכל מיני אמונות, מגלי עתידות ונותני ברכות.
האמונה במישהו בעל כוחות מרגיעה, מספקת תמיכה פסיכולוגית, ולכן אנשים מוכנים לשלם על כך הון. אבל שום דבר כזה לא משנה את הגורל עצמו.
למה? כי אנחנו חלקים בתוך מערכת הטבע הגדולה, והמערכת הזו היא דטרמיניסטית, סגורה. מה שמוגדר בה, יוצא לפועל. נקודה. מזווית מבט קולנועית אפשר לומר שיש תסריט לכל התפתחות שתקרה איתנו ובכלל, ואפילו אם לפעמים מחליפים איזשהו תסריט בדרך, גם זה נקבע על ידי כוח הטבע הכללי. על ידי המערכת.
אחרי שהעמדנו דברים על דיוקם מצד המערכת עצמה, נעבור אלינו, אל האינטראקציות שבינינו לבין עצמנו, אל הפחדים ואל החרדות שלנו.
עין הרע. אנחנו קשורים זה לזה בפנימיותנו באינספור חוטים. כל מחשבה של מישהו, כל יחס לזולת, כל כוונה, מכניסים מטען מסוים לרשת הגדולה. למה היום העולם שלנו הוא מקום קשה? כי הרבה מאוד אנשים חושבים רע זה על זה. שונאים. מקללים. מאחלים זה לזה דברים נוראיים. בכך הם בעצם שולחים חצי רעל לאחרים.
כדי להינצל מהשפעות שליליות כאלה, אנחנו צריכים להתקשר בינינו בכוח טוב. זה נקרא גם לעשות עין טובה, והיא מבטלת כל השפעה רעה. אם נשתדל לחשוב טוב על כולם, ניקח את "ואהבת לרעך כמוך" כמטרת-העל שלנו, ונלמד את השיטה איך לקבל מעומק הטבע כוח מתקן שיאפשר לנו להתעלות מעל האגואיזם המתעצם, או אז לא נצטרך לפחד משום דבר.
העתיד שלנו תלוי רק באיכות היחסים בינינו, ואהבת הזולת היא הדבר היחיד שיוכל לשמור עלינו. לא סמלים וטקסים חיצוניים, לא מים קדושים ולא חוטים אדומים, לא ברכות וקמעות מאנשים. אנחנו, בעצמנו, צריכים ללמוד לנקות את הלב שלנו, לדאוג לכך שלא תהיה בנו מחשבה רעה על מישהו, וגם להשתדל לא לעורר באחרים מחשבות רעות כלפינו. וכשנדע להרבות אהבה, נהיה מותאמים לכוח הטבע הכללי שתכונתו השפעה טובה, ונזכה לשפע ברכה והצלחה.
"ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם שמות, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות – כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שלם לשומעם, כל שכן לסבור אותם".
הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק ראשון, פרק סא
"כל בעלי השבועות והקמעות ובעלי קבלה מעשית, הצדים נפשות בעורמתם, וכל מיני בעלי המסתורין, המשתמשים בנובלות חכמה [מה שנבל ונפל מן החכמה], שנפלו מתחת ידיהם של תלמידים לא הגונים, להפיק מהם תועלת גופנית בעדם עצמם או לאחרים – העולם סבלו מהם הרבה, ועדיין סובלים".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, גילוי טפח וכיסוי טפחיים
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 394 – bit.ly/3gbfrTq