ישיבת כתבים

מס' 347

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.6.2022 - אחרי עריכה

דודי: שלום לכם. הכנו מספר נושאים ונתחיל בנושא הראשון, האיום האיראני נגד הישראלים בטורקיה.

נורמה: הנושא שלנו היום הוא אזהרת המסע של הישראלים לטורקיה שהועלתה לרמה 4, הגבוהה ביותר. אנשי המודיעין בישראל ובטורקיה חוששים כי סוכנים מטעם ארגון טרור "משמרות המהפכה" של איראן נמצאים עכשיו בטורקיה, בפרט באיסטנבול, ומנסים לבצע פיגועים נגד ישראלים כנקמה על חיסולים בתוך איראן שמיוחסים לישראל. יש ישראלים משבטלים טיסות או מקצרים את החופשות, אבל עדיין יש כאלה שלמרות אזהרות המסע החמורות והקריאה לישראלים לצאת באופן מיידי מאיסטנבול, ממשיכים להגיע למדינה ולנפוש שם.

הישראלים ידועים כמי שאוהבים לטייל בחו"ל, האם המכה הזאת מכוונת דווקא למקום הכי רגיש לנו?

הישראלים אוהבים את זה. דווקא במקום שיש בו סכנה הם מרגישים את העוקץ עוד יותר ונהנים מהמקומות המסוכנים האלה שבהם הם נמצאים. כך הוא האופי הישראלי. אני לא חושב שזה הדבר הנכון, וכבר מזמן לא טסתי דרך טורקיה.

נורמה: למה הישראלים דווקא מחפשים את הסכנה?

יש בכך יותר הרגשת אקשן, שבלעדיה החיים כביכול לא חיים.

נורמה: בדרך כלל מדברים על האנטישמיות נגד יהודים בגולה, אבל עכשיו רואים שאיום הטרור מגיע ישירות לישראלים שטסים לחו"ל, למה זה כך ולאיזו מטרה?

אני דווקא לא חושב שהיהודים בגולה מרגישים איום, אבל הישראלים שמטיילים בחו"ל צריכים להיזהר כי כל הארגונים האלה מכוונים קודם כל על הישראלים בחו"ל. היהודים המתגוררים באיזו מדינה, אפילו באיראן, חיים בשקט והאיראנים מבינים אותם, מכירים אותם וכבר דורי דורות חיים איתם ולכן אין בכך שום סכנה ואין בעיה. ומה שכן, הישראלים הם מטרה מאוד יפה, כי האיראנים רוצים להחזיר בתגובה משהו לישראל וכך הטוב ביותר מבחינתם הוא להחזיר דרך הישראלים שנמצאים בחו"ל.

נורמה: האיום כרגע הוא בטורקיה, במיוחד באיסטנבול, אבל כבר הרבה זמן אורבת סכנה בכמה מדינות במזרח התיכון, גם באירופה, אפילו בדרום אמריקה, ומדברים על כך שיכולים להיות כאלה פיגועים בדומה למה שקרה בארגנטינה לפני כמה שנים. האם יכול להיות שנגיע למצב שלא נוכל לטייל בכלל בשום מקום בעולם, כישראלים?

אני לא חושב שחייב להיות כך, אבל צריכים להיזהר וצריכים לעשות זאת בצורה חכמה. אין ברירה. יש לישראלים הרבה שונאים, ובמיוחד במדינה כמו איראן, אין מה לעשות, חייבים להיזהר.

נורמה: למרות האיומים יש ישראלים שמצפצפים על האזהרות וממשיכים לטוס, למה לדעתך זה כך?

הם לא רוצים לקבל את האזהרה הזאת ברצינות, כמו ילדים שאינם נשמעים. זה דבר אחד. דבר שני הוא שהישראלים התרגלו להיות, לחיות בשנאה ובסכנות כבר הרבה מאוד שנים. אני ראיתי ונפגשתי עם אנשים כאלה, ואין מה לעשות, משום מה יש לישראלים מחשבה, הרגשה, שבכל זאת לא יקרה שום דבר. אפילו כשהאיומים הם נגד ישראלים, הם לא חושבים שזה נגדם, במיוחד כשהם נמצאים בחו"ל. אני נפגשתי עם ישראלים כאלה בגרמניה ובאנגליה, בכל מיני מקומות, ודווקא במקומות מסוכנים, ובכל זאת ראיתי גבר ואישה מטיילים כשילדיהם הקטנים לידם ולא חשוב להם, הם הולכים לפעמים עם כיפות על הראש ועם סימנים עליהם מורגש שהם יהודים. אני לא חושב שזו חוכמה גדולה, אבל כך הוא האופי. התופעה הזאת ידועה.

נורמה: מאיפה ההבחנות האלה או האופי הישראלי הזה, "לא יקרה לי כלום, הכול קטן עליי"?

אפילו זה לא שהכול קטן עלינו, אבל יש איזו אמונה בגורל הטוב, לא מתוך חוצפה, אלא מתוך כך שאנחנו בכל זאת קיימים אלפי שנים ואותה הרגשה של קיום אלפי השנים בכל מיני מצבים, אירועים ותנאים, נמצאת בתוך נשמתו של האדם וכך הוא חושב שאין בעיה.

נורמה: האם זו ההרגשה לסמוך על כוח עליון, גם אם אנחנו לא מודעים לזה?

אפילו לא לסמוך על כוח עליון, גם בתורה כתוב שאדם צריך להיזהר ולא להביא את עצמו למקום הסכנה על לא דבר.

נורמה: אם כך איך להסביר, מה השורש של זה?

לי נראה שהשורש הוא בכל זאת בשייכות לכוח העליון, לנשמה הכללית, להרגשה שאנחנו שייכים לנצחיות. אומנם הם לא מבינים ולא יודעים, אבל זה כך.

נורמה: אם זה לא מזיז אותנו, את עם ישראל, מה המטרה של כל האיומים האלה, מה המטרה מהטבע או מהכוח העליון שקורים כאלה איומים, ספציפית כלפיי עם ישראל, האם כדי לעורר ולהעלות את העם?

לאט לאט על ידי מקרים כאלה המתרחשים במשך אלפי שנים, נעשים בירורים ובסופו של דבר האנשים משתנים, גם בעם ישראל, ובמקביל גם בעמים אחרים, בכל זאת המצב משתנה לאיטו ומגיע לצורה הנכונה.

נורמה: אבל בינתיים אנחנו רואים שזה לא מזיז את הישראלים, איזו מכה כן יכולה לעורר את עם ישראל?

אני לא חושב שהישראלים יכולים בכלל להשתנות. לא נראה לי שהשינוי מגיע מישראל. אני חושב שהשינוי מגיע מאומות העולם, שהם ישתנו לישראל. ועל כך שישראל תשתנה, אפשר להגיד שאני מיואש.

נורמה: מה הכוונה שהשינוי דווקא יהיה באומות העולם ולא בישראל?

אומות העולם יבינו יותר, ירגישו יותר, הם ישתנו לקראת המטרה הסופית הנכונה, שאין ברירה, שהם חייבים לתקן את האגו שלהם ובכך יביאו את העולם לצורה הנכונה.

נורמה: האם לפי הפירמידה לא צריך להיות דווקא שמישראל צריך לבוא השינוי?

את אומרת נכון, אבל אנחנו מדברים מתוך מה שאנחנו רואים לפנינו. אני לא רואה שעם ישראל משתנה. ומה שכן, באומות העולם יש שינויים הרבה יותר גדולים.

נורמה: דווקא יש לחץ מאומות העולם כלפיי ישראל, הלחץ הזה זה לא מספיק?

לא. אני מאוד מקווה שכמו שכתוב אצל אחד הנביאים, אומות העולם יבואו לעם ישראל ויחייבו את ישראל להשפיע ולהסביר לכולם מהי תכלית הבריאה, ואז אומות העולם ייקחו את עם ישראל על כתפיהם ויביאו אותם להר ה'.

נורמה: במצב הנוכחי אנחנו לא בטוחים בחו"ל בגלל האיומים וגם לא בטוחים בתוך מדינת ישראל בגלל הפיגועים וגם בגלל האלימות, אם כך, איפה נגור?

באף מקום. כתוב שבבוקר תחשוב איך לחיות עד הערב ובערב תחשוב איך להציל את עצמך עד הבוקר.

נורמה: יש עוד הרבה שאלות על מה עלינו לעשות.

עלינו רק לפנות לאבינו שבשמיים, אבל לפנות בצורה אמיתית, כדי שהוא יענה. נדרוש את התגובה שלו בצורה כזאת שנרגיש אותה.

גלעד: אנחנו יודעים שלפי הפירמידה, אנחנו, בני ברוך, צריכים לעשות את העבודה ואז זה יקרין, ישפיע גם על ישראל וגם על אומות העולם. פעם ראשונה אני שומע שישראל לא עושים את העבודה, והיא תבוא מאומות העולם, איך הסדר פתאום השתנה?

לא שהסדר השתנה, וודאי שלפי התוכניות שנראות לנו נכונות, אנחנו צריכים ללכת קדימה ולמשוך אחרינו את כל אומות העולם, את כל העולם עצמו, אבל לפי מה שאנחנו רואים העולם משתנה ומקבל צורות חדשות הרבה יותר מהר מהשינוי של עם ישראל, לכן כך אני אומר.

גלעד: מה צריך לקרות כדי שעם ישראל ישתנה, בטוב, אנחנו יודעים שבזמן אסונות אנחנו בסוף מתאחדים.

אנחנו חייבים לעשות את מה שכתוב, לפרסם את חכמת הקבלה, שיטת תיקון העולם, שיטת החיבור, ועל ידי כך נתקדם. זה לא שאנחנו פוטרים את עצמנו מהתיקונים.

דודי: הנושא הבא - צניחת הילודה באמריקה.

חיים: כתבה שהתפרסמה בוול סטריט ג'ורנל מציינת שהילודה בארצות הברית הולכת וקטנה. אומנם היה צפוי שהיא תרד בגלל משבר הקורונה כי בכל משבר יש ירידה בילודה, אבל הירידה הזאת נמשכת ברציפות כבר משנת 2007, ובמרבית השנים האלה הייתה דווקא צמיחה בארצות הברית. זה קורה בנוסף לכניסה מסיבית של מהגרים ממדינות אמריקה הלטינית וממדינות מוסלמיות, שאצלם הילודה בדרך כלל יותר גבוהה. מסיבה זו המומחים מאמינים שיש כאן מגמה יותר עמוקה מסתם משבר שגורם להקטנת הילודה.

המספר המינימלי של ילדים לאישה הנדרש לשם שימור גודל האוכלוסייה הוא 2.1, ונכון להיום מספר הילדים לאישה בארצות הברית בממוצע הוא 1.6, הממוצע הנמוך ביותר מאז שהחלו למדוד זאת בשנות ה-30.

מה יש בחברה האמריקאית היום שגורם לאנשים לא לרצות ללדת ילדים?

תשאל את המשפחות שלא רוצות ללדת. אני חושב שהאנשים היום פשוט לא מרגישים שיש איזו תועלת מילדים ומכך שהם ממשיכים את הדור. יש מיליארדי אנשים בעולם ומי מההורים שמח ונהנה מהילדים? הממוצע 1.6 הוא עדיין לא סופי. אני לא כל כך דואג לאמריקה כי אם היא רק תפתח את הדלת, אז יבואו עוד ועוד משפחות כמו משפחות אפגניות שיולידו 10 ו-15 ילדים, אין לזה גבול. לכן זו לא הבעיה אלא הבעיה היא באיכות של האנשים שאנחנו מולידים, מה יקרה איתם, איזה חינוך הם יקבלו ומה יהיו הנטיות שלהם כשיגדלו - זה יותר חשוב. המספר לא קובע כלום.

חיים: מעניין שאתה אומר שהסיבה היא שההורים בעצם לא רוצים להוליד ילדים. אני חשבתי שהסיבה היא שהורים יגידו "למה להביא ילדים לעולם כזה קשה".

אתה אומר שהם חושבים על הילדים, ואני אומר שהם חושבים על עצמם.

חיים: לאור הירידה בילודה והעלייה בהגירה ממדינות מרכז ודרום אמריקה וממדינות מוסלמיות, מנתונים שראיתי ביומיים האחרונים, רק בחודש מאי נכנסו לארצות הברית כמעט 240,000 מהגרים לא חוקיים וגם באפריל הייתה כמות דומה. על פני שנה אלו בערך 3,000,000 מהגרים. אם היינו מכניסים כזאת כמות של מהגרים לישראל אז באופן יחסי מדובר על בין 70 ל-80 אלף מהגרים לא חוקיים כל שנה, מדובר בכך שכל 4 שנים זה כמו עיר פתח תקווה חדשה רק מהמהגרים. אני הייתי די מזועזע מהמספרים האלה. אתה חושב שיש פה מגמה של התחלפות האוכלוסייה או שזו רק מגמה זמנית?

אני לא חושב על זה כל כך, כי בעיניי ארצות הברית השתנתה מאוד מאז שהכרתי אותה לפני 40 ואפילו 50 שנה, ועד היום.

חיים: באיזה מובן?

במובן של הפסיכולוגיה של האוכלוסייה, הצבע של האוכלוסייה, היחס של האוכלוסייה לחיים והמגמה לחיים, הכול השתנה מאוד. בהתאם לשינוי באוכלוסייה, כך ארצות הברית משתנה מאוד.

חיים: איך אתה רואה אותם היום, את היחס שלהם לחיים?

אני לא חושב שיש עדיין שינויים גדולים. 200,000 או 300,000 מהגרים בחודש זה לא אומר כלום.

חיים: אמרת שהירידה בילודה תהיה עוד יותר גרועה ובאמת היא מאפיינת לא רק את אמריקה, אלא גם ביפן, בגרמניה ובאיטליה אחוז הילודה נמוך אפילו יותר. אנחנו רואים שיש מגמה עולמית של ירידה בילודה ובעיקר בעולם המערבי. ממה אתה חושב שזה נגרם כמגמה עולמית? למה אנשים במיוחד במערב, בעולם המפותח מפסיקים ללדת ילדים?

אנחנו יצאנו מהמסגרת הטבעית של משפחה, לא רואים שכך צריך להיות לפי הדור הקודם, הסבים, הסבתות וההורים שלנו ולכן זה לא אופייני לדור הצעיר. בשביל מה אני צריך את זה? אני הולך לגן ילדים, לבית ספר ואחר כך אני לומד ועובד, בכל מקום אני רואה אנשים בודדים שלא כל כך נמשכים זה אל זה. כל אחד דואג איך למלא את עצמו, שיהיה לו מקום יפה, שתהיה לו תכנית יפה לערב או לחופש או לחיים. אין טעם לבזבז את החיים שלי, את הדאגות והעצבים שלי כדי "לקנות אישה" ולספק לה כוחות, כסף ותמיכה כדי שהיא תוליד ילדים ושאני אקבל אותם כילדים שלי. עם האגו שלנו שגדל זה נראה באמת קצת מוזר. כל התרבות והחינוך שלנו הם "תדאג לעצמך".

חיים: האם כל הרעיון של משפחה מנוגד למי שאנחנו היום?

זה נגמר.

חיים: האם החברה בנבילה?

יש כאלו ויש כאלו. אני לא מדבר על מדינות כמו יפן ששם זו קטסטרופה. לפני 100 שנה היינו על כדור הארץ הרבה פחות, אז בשביל מה אנחנו צריכים עכשיו כל כך הרבה אנשים? נעשה כך שבעוד 100 שנה יהיו שוב פחות אנשים, וזה יהיה טוב לאקלים, לאוזון ולכל דבר.

חיים: אתה מתאר חברה שהיא כאילו מתה.

לא, כולנו נתעסק בכל מיני דברים, בתרבות, בחינוך וגם בילדים, אבל לכל אחד יהיה ילד אחד כמו שהיה בסין לפני כמה שנים. מה רע בזה?

חיים: אמרת היום בשיעור הבוקר, שפעם האנושות גדלה כי הרצון לקבל גדל ואז גדלנו ממיליארד אחד או שניים והגענו היום ל-8 מיליארד אנשים, והיום אנחנו עוברים שינוי איכותי ברצון לקבל. האם אתה יכול להסביר את השינוי הזה, מה קורה לאנושות עכשיו?

אני רוצה לדעת יותר על מהות החיים, מה אני יכול להשיג, במה אני יכול למלא את עצמי וזה לא שייך למספר הצאצאים שאני מוליד.

חיים: פעם הייתה צמיחה מספרית. לאיזו צמיחה אתה חושב שהאנושות נכנסת עכשיו?

אני לא חושב שהאנושות חושבת על כך, אבל בטוח שנשאל על זה בעוד כמה שנים כי חשוב לנו לדאוג שכל ילד יהיה באמת מיוחד. שבעוד כך וכך שנים לא יהיו 8 מיליארד אנשים כמו היום, אלא יהיו 2 מיליארד כמו שהיה לפני 100 שנה אבל האנשים האלה יהיו מאוד מיוחדים.

חיים: באיזה מובן?

כל אחד מהם יהיה איכותי.

חיים: במה הוא יהיה איכותי?

הוא ידע את מהות החיים, את מטרת החיים והוא ידע איך להתקשר לאחרים.

חיים: האם תהיה להם חשיבות של חיבור שאין היום, בדיוק הפוך מהגישה של היום?

כן, אנחנו נשקיע בכל אחד יותר, גם בכסף וגם בתשומת לב. לא כמו שהיום אתה נותן לילד מפתח והוא חוזר מבית הספר לדירה שלך, ומשחק שם בכל מיני שטויות אלא שבאמת נעשה טוב. נעבוד חצי יום ובחצי השני נלך לטייל, למוזיאון, לפארק, נשתה כוס קפה בפינת רחוב ויהיו פחות מכוניות ופחות שטויות. אפשר לחיות חיים טובים ונורמליים, בשביל מה אנחנו מפתחים את הטכנולוגיה, כדי שנשרת אותה או כדי שהיא תשרת אותנו?

חיים: איפה פה הקשר בין האנשים?

אנחנו נטפל בזה שיהיה יותר קשר בין האנשים. אנחנו צריכים לדבר על איכות החברה האנושית ולא על הכמות.

שלי: אנושות שבה מפסיקים להתחתן, מפסיקים להקים משפחה, והאנשים חיים לבד, אולי זה נחמד בגילאי עשרים, גילאי שלושים, אבל בגיל ארבעים זה כבר מתחיל להפוך לאיזו בעיה נפשית של בדידות, של דיכאון, של חרדות. זה נשמע, כאילו האנושות תאבד מהיציבות הנפשית שלה.

אנחנו נצטרך לטפל, שאלו המתקרבים לגילאים יותר מבוגרים, יבינו שהם חייבים לשפר את החיים שלהם. וכדאי בכל זאת להשאיר משהו בעולם ויש בזה איזו תועלת. בינתיים ודאי שהם לא רואים את זה, ואני מסכים איתם.

שלי: השאלה אם בגילאי 40 אפשר לשנות משהו באדם. או שהוא כבר על מסלול של בדידות.

לא. הכול ניתן לשנות על ידי החברה.

שלי: האם אנושות כזאת, שתהיה יותר פגיעה מבחינה נפשית, יותר מעורערת, יכולה לעשות תיקונים?

כן ועוד יותר.

שלי: הרבה פעמים שמעתי שחכמת הקבלה, לא כל כך מתאימה לאנשים עם בעיות נפשיות.

אני לא רואה בהם פגם נפשי. הסיבה פסיכולוגית, הם הפוכים בגלל ריבוי החכמות שהם למדו, וכל מיני מצבים שעברו והחליטו שכדאי להיות לבד כי כך יש פחות בעיות, פחות אירועים ואני מסכים איתם. כי אם מסתכלים על זה בצורה בריאה, ישירה, אז לא כדאי להיוולד בכלל. אבל אם נולדים, אז נתקיים בצורה יפה, טובה ובסוף נקנה איזה כדור, נבלע אותו ונלך לישון לעולמים.

שלי: אלה אנשים שיהיה להם קל יותר לעשות תיקונים מאנשים בעלי משפחות?

אנחנו לא מדברים על תיקונים, אנחנו מדברים על איך אנחנו יכולים לחיות יותר טוב ועל זה כל אחד חושב.

דודי: קודם ציירת יפה את הרצון לקבל, איך אדם עושה חשבון, בשביל מה אני צריך עכשיו אישה וילדים ולהשקיע בהם והמוסד שנקרא "משפחה" הפך להיות פאסה. השאלה שלי, אם אחנו נחזור בהדרגה לתא המשפחתי המוכר, או אנחנו מקבלים בעתיד צורה חדשה של משפחה?

אני מקווה שאנחנו נקבל צורה חדשה של משפחה, שיהיה בה בבית גבר, אישה ואפילו ילד או שניים, ואנחנו נהיה כל הזמן בתיקשורת בינינו ובין המשפחות בצורה טובה, יפה, והכול מסודר. נשקיע הרבה במשפחה ובדירה, ותהיה התארגנות דרך מסכי המחשב, או טלוויזיות גדולות, שבהם יהיו תוכניות תעסוקה עם הילדים ועם המשפחות וזה יפתח אותם.

דודי: אבל התבנית הקלאסית של משפחה, אבא, אימא, ילדים שהיום אנשים לא מבינים בשביל מה צריך ילדים, כי הם לא מביאים תועלת - הצורה הזאת, העיוות הזה, נצא מזה, ונקבל שכל לחזור?

אם אתה עובד שתיים, שלוש שעות ביום, אז יש לך כוח לטפל בילדים, ואתה מקבל את הדברים האלה בשמחה. יש לך שירותים שבעזרתם אתה לא צריך כל הזמן לבשל ולעשות ספונג'ה ועוד מטלות, אלא הכול מגיע בשירות יפה, נכון לכל אחד. אפשר לסדר את החיים שלנו בצורה מאוד מאוד יפה - העיקר זה הכיוון, רוצים להתקרב לזה, או לא.

דודי: הנושא הבא שלנו, היהודים בגליל הופכים למיעוט.

אחוז היהודים בגליל הולך ופוחת, ואם לפני עשרים שנה היהודים היוו כרבע מתושבי הגליל המרכזי, היום מדובר בכ-15% אחוז בלבד, 70,000 יהודים לעומת 420,000 ערבים. אם לא יחול שינוי במדיניות היהודים בגליל, הם עלולים להיות פחות מ-10%. התושבים בצפון וראשי ההתיישבות באזור מאשימים את הרשויות בישראל שמפעילות תנועת מלקחיים, ביד אחת הם חונקות את ההתיישבות היהודית, ביד השנייה מקדמות את ההתיישבות הערבית. ואת התוצאה אנחנו רואים, עשרות ישובים יהודיים בגליל הופכים כרגע למיעוט קטן ומפוזר בצפון. הצעירים עוזבים למרכז ומי שנשאר שם חושש לביטחון שלו. ראינו את זה במבצע "שומר החומות", כשהיו תושבים שהיו נצורים בבתים בלי שום תמיכה.

השאלה, מה דעתך על הידלדלות היהודים בגליל?

סוגרים את הגליל, סוגרים את הדרום, את הנגב, הכול סוגרים. ומה נשאר, תל אביב יפו. תל אביב גם כן תיסגר עוד מעט על ידי יפו. אין שום בעיה, כך סוגרים את מדינת ישראל בגלל שחברי הכנסת שלנו עסוקים מאוד במאבק ביניהם ולכן אין מי שיתקן את המצב. לא בונים משרדים, לא מפעלים ולכן היהודים לא יכולים להתגורר שם.

וודאי אתם זוכרים שהיינו בטיול בצפון ודיברנו עם מזכיר קיבוץ "בית רימון" והוא הציע לנו, "בואו אלינו, תראו מה שיש לנו כאן" ואנחנו התלהבנו ואמרנו, "עכשיו אנחנו מגיעים אליך, שבעים משפחות. אבל יש לכם איך לפרנס אותנו? אנחנו רוצים לעבוד, לא חשוב באיזה עבודות, גברים, נשים". היינו אז צעירים עם ילדים קטנים, מה יכול להיות טוב יותר. והוא השיב, "לא, אין כלום". אז מה אפשר לעשות.

גלעד: היינו בכל הארץ, לא רק שם. היינו בשטחים, והיינו בדרום, בקיבוצים בדרום.

חברי הכנסת שלנו עסוקים מאוד ולא יכולים לחשוב על זה.

דודי: האם צריך לעודד התיישבות יהודית בגליל, תעסוקה ומפעלים, כמו שאתה מתאר?

מה זאת אומרת, בכל הארץ. בשביל מה להגיע למצב שדירה לידי בפתח תקווה נמכרת במיליונים, כששם אפשר במיליונים האלה להעלות בניין של עשר קומות.

דודי: למה ליהודים חשוב להיות הצד המוסרי וההוגן כלפי הערבים, אם ברור שזה מביא על עצמם אסון?

זה האופי של היהודים, אין מה לעשות עם זה.

דודי: לאן הנטייה הזאת מובילה אותנו?

המסר מאוד פשוט. אנחנו נצא מארץ ישראל, שהיא באמת יקרה לערבים ועלינו לא חשוב, אנחנו ידענו להסתדר בכל מקום בעולם. אז נתפזר שוב בין כל המדינות, בין כל העמים, ויהיה לנו טוב. אנחנו כבר רגילים לזה. נבטל את היהדות שלנו ושאר הדברים ואף אחד לא ישנא אותנו, אף אחד לא יידע מי אנחנו.

דודי: אלה שהקימו את המדינה למדו בדרך הקשה שהערבים לא רוצים לחיות איתנו בשלום על אותה אדמה. וככל שיהודים ניסו בזמנו להתחבב על הערבים, לקנות את האמון שלהם, המתח והשנאה נעשו קשים יותר, עד שיהודים הבינו שצריך לעשות את המקסימום כדי לקנות את האדמה מהידיים של הערבים ולעבוד אותה. היום שני דורות אחר כך, אנחנו שוב מאבדים את האדמה הזאת שכל כך השתוקקנו אליה.

איך אפשר לשמור על הרוח הנכונה הזאת מדור לדור, אם הרשמים לא עוברים בירושה?

אין חינוך נכון. לכן אין ברירה, או לשנות את עצמך כאן בארץ ישראל, או לעזוב את ארץ ישראל.

דודי: גם אם היום נתעורר לשמור על האדמות של המדינה, מה מבטיח לנו שהדור הבא לא יאבד אותה שוב?

תנסה. זה תלוי בחינוך, בתרבות. זה תלוי בקביעת חוקי המדינה החדשים שאני רואה שהם הפוכים לגמרי.

דודי: החינוך והתרבות שאתה מדבר עליו, זה חינוך לאהבת הארץ, לאהבת האדמה הזאת?

כן, לכול מה ששייך להתיישבות עם ישראל בארץ ישראל.

דודי: החלוצים חשבו בהגלות ניוונה את היהודים בגלל שהם עסקו במלאכות שאין בהן פעולה גופנית, אלא עסקו בעיקר בכסף. החלוצים תלו תקוות שהיהודי החדש יעבד את אדמות ארץ ישראל, יתחזק בגופו, בנפשו, ונראה שהיום אנחנו חוזרים שוב פעם לשבת כל היום בכיסאות. השאלה, האם זאת הייתה הנחה נכונה מצידם?

זו הייתה הנחה נכונה, אבל הם לא לקחו בחשבון שיש התפתחות מאוד גדולה בטכנולוגיה, ואז לא צריכים כל כך הרבה עבודה פיזית. יש לנו רפתות, יש לנו לולים, יש לנו הרבה דברים, אבל לא צריכים אותם. לא צריכים כל כך את החקלאות הזאת ואת זה הם לא הבינו. אי אפשר היה אז לדעת זאת מראש.

דודי: היהודים של היום בנויים בכלל לעבודת אדמה?

לא נותנים להם.

דודי: או שהיהודי לא צריך לעבוד בכלל בגוף אלא במחשבה.

למה? יש לך המון אנשים שאוהבים עבודות האדמה, עבודות עם חיות, למה לא?

דודי: איזה קשר צריך להיות לנו עם אדמת ישראל היום?

אנחנו צריכים להבין שבכל מקרה, מה שלא יהיה כל עוד אנחנו לא נשתנה, האדמה הזאת לא תהיה שלנו, היא תקרא אדמת ישראל, זה רק בתנאי שאנחנו נהיה ישראל, ישר-אל בחיבור בינינו, ולכן זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אין שום פתרון אחר.

דודי: מהי השייכות הזאת שאתה מרגיש שהאדמה שלך? נניח ונהיה עם מאוחד, מחובר, מה נרגיש, שהשטח הזה, המקום הזה שלנו?

המקום הזה שלנו, השטח שלנו, הכוח הפנימי שיש בתוך האדמה שייך רק לנו ולא לאף אומה אחרת.

דודי: למה זה חשוב הבעלות הזאת שזה שלנו האדמה הזאת?

זה חשוב מאוד, זאת בעלות רוחנית.

דודי: החלוצים בתקופת העלייה הראשונה היו שרים "אל", הכוח העליון "יבנה הגליל, ברוך יבנה הגליל". האם זה עדיין תקף, האם רק בעזרת הכוח העליון, האל, נצליח?

זה ברור לנו, על זה אין שום ויכוח שאם לא הכוח העליון אז לא יצא לנו שום דבר.

דודי: מה זה אומר שהכוח העליון יבנה עבורנו?

כי זה הכול נעשה בכוח עליון, הבורא נתן והבורא לקח.

דודי: הגליל הוא מקום היסטורי שקרו בו הרבה אירועים מבית שני ועד ימינו, גם היהודים עברו שם הרבה מלחמות, הרבה גילויים, מה מיוחד בגליל, מה השורש הרוחני של הגליל?

השורש הרוחני של הגליל הוא באדמה מאוד מאוד מיוחדת, שמצפון, מהגליל מצפים תמיד לכוחות חדשים או טובים או הרעים חס ושלום, ומצפים שמשם יבוא הכוח הטוב. ומקובלים במשך כל הדורות היו נמשכים לגליל.

דודי: במה תלוי שיבואו כוחות טובים מהגליל?

שאנחנו נצפה לזה, שאנחנו נרצה את זה, אז הרצון שלנו, הצפיות שלנו הן כמו תפילה, ויביאו את הופעת הכוח הטוב משם.

דודי: נעבור לנושא האחרון שלנו, למה ישראל כל כך יקרה.

שלי: במדד מחירי הדירות החדשות נמצא שמחירי הדירות עלו בכמעט 22% מאז התקופה המקבילה אשתקד, גם מכירי השכירות הרקיעו שחקים, בעלי דירות מעלים במאות ואפילו באלפי שקלים בלי שום בושה. עליות מחירים בולטות נרשמו גם בפירות, הלבשה, מזון, דלק, תחבורה ציבורית, ועוד מדברים על עלייה במחירי החלב, הסרת פיקוח ממוצרים רבים.

רק לפני שנה תל אביב זכתה בתואר "העיר היקרה בעולם" לפי דרוג יוקר המחייה של אקונומיסט. בקיצור, החיים בישראל הם לא רק קשים מבחינה ביטחונית, מבחינה חברתית, פוליטית, אלא הישראלי הממוצע מרגיש את חרב יוקר המחייה על הצוואר, אין פלא שרבים רוצים לברוח מכאן. למה ישראל כל כך יקרה?

מפני שהיהודים מנהלים את המדינה.

שלי: ומה לא בסדר ביהודים?

שהם יהודים.

שלי: אוהבים כסף, הם גזלנים, מה לא בסדר?

כל מה שתגידי.

שלי: זה רק האופי היהודי?

כן. ישראל שהיא לא יכולה להגביל את עצמה וללכת לקצת תיקון לפי האופי שלה, היא ממש פורצת את כל הגדרים ולא יישאר לה כלום. בסופו של דבר כולם יעזבו את האדמה הזאת, את החלקה הזאת בעולם גם בגלל יוקר המחייה וגם בגלל מלחמות ומשנאה בין אדם לרעהו, וכך זה יישאר, הכול יהיה שממה.

שלי: נשמע מאוד פסימי.

לא פסימי זה ברור שכך צריך להיות לפי המגמה.

שלי: היום אנחנו רואים שמתחילה לטפטף מחאת אוהלים כמו שהייתה ב-2011, אנשים כבר יוצאים עם אוהלים בפרדס חנה, בבאר שבע, מתוכננת הפגנה מאוד גדולה של עשרות אלפים נגד יוקר המחייה. רק שאומרים שהיום המצב הרבה יותר גרוע בהשוואה ל-2011, שזה כבר היה נאיבי. היום אתה חושב שיכולה להועיל מחאה כזאת?

מה את רוצה שהממשלה תעשה?

שלי: אני באופן אישי לא כלכלנית אבל אנשים רוצים שהממשלה תדאג יותר לאזרח שממש מרגיש שאוכלים אותו, הוא לא יכול לחיות פה.

שום דבר לא יעזור. את, שיש לך מדינה עם עשרים ומשהו מפלגות ועם כל מיני מצבים שבכל שבוע יש לך איזה היפוך בבית הבחירה ובכנסת וצריכים לחלק בין עשרות מפלגות כל מיני תקציבים וכל מיני דברים, זה לא ילך. ודאי שהמדינה תהיה ענייה ומאוד חלשה.

שלי: אם העם יתאחד נגד זה וידרוש תיקון למצב זה יעזור?

אם הוא יתאחד כנראה שכן.

שלי: למשל עכשיו המצב הזה הוא כואב כמעט לכולם.

זה הכול שטויות מה שאת מדברת, לא כואב לאף אחד.

שלי: למה?

ככה, אני רואה.

שלי: כסף לא כואב ליהודים בכיס, בלב?

כן כואב אבל בכיס שלו ולא של כולם.

שלי: אז מה חסר לנו בשביל שהכאב הזה יהיה קולקטיבי?

קולקטיביות, זה מה שחסר לנו, ההכרה הקולקטיבית שאנחנו תלויים זה בזה.

שלי: איך מפתחים אותה בתוך עם ישראל?

תדאגי את, אני לא יודע.

שלי: כאילו גם כשאתה דברת בהתחלה על האופי היהודי, יש ליהודי את הצד הזה שאוהב כסף ואגואיסט ותחמן וערמומי אבל יש גם את הצד הסוציאלי יותר ושהחלק של הערבות ההדדית הם שניהם קיימים בעם היהודי, הם שניהם מוכרים לנו. איך אנחנו מחזקים פה גם את הצד הזה שלא – "אני מצליח בינתיים לשלם שכר דירה ככה חנוק אז אני בסדר"?

כל עוד לא יהיה "ואהבת לרעך כמוך" לפחות במקצת, לא ילך לנו שום דבר.

שלי: איך בכל זאת אנחנו יכולים להתקרב לזה?

תשאלי את עצמך.

שלי: מה זה אהבת לרעך במקצת?

במקצת, שנדע שאנחנו תלויים זה בזה והעתיד הטוב שלנו אך ורק תלוי ביחס הטוב בינינו.

שלי: מה היית מייעץ היום לאדם שאומר די, נמאס לי אני עובר למדינה אחרת. שם יהיה לי זול אני אחיה בשקט, אני אבלה, למה אני צריך להיות פה עבד?

מה אני אגיד לו? סע לשלום.

שלי: אם זה הילד שלך?

אני לא רוצה שהילד שלי יחיה כאן.

שלי: האם יותר חשוב לך שיהיו לו חיים גשמיים טובים או שיישאר בישראל?

כן. חיים רוחניים אני לא חושב שיהיו כאן.

שלי: יש הרגשה שבישראל החיים הם יותר קשים, אבל תמיד הבנתי מחוכמת הקבלה שגם אם קשה עדיף לחיות פה כי כאן אנחנו יותר קרובים למימוש התפקיד. אם אני אברח, אז אולי יהיה לי טוב, אבל אני לא אממש את התפקיד שלי. מה נכון לעשות?

זה לא נורא אם לא תממשי את התפקיד שלך.

שלי: למה קוראים לישראל ארץ זבת חלב ודבש? היא ארץ של קוצים.

נכון. אבל בעתיד כנראה שכך נראה אותה פעם.

שלי: איך, מה זה זבת חלב ודבש?

שהיא מתמלאת בכל טוב. אבותינו כך חלמו על ישראל. אנחנו לא גילנו שזה כך, אלא הפוך, גילינו ארץ של קוצים, ועכשיו אנחנו רואים שלא זבת חלב ודבש ואפילו לא קוצים, אלא אנחנו בעצמנו מוכנים להרוס את הקצת טוב שיש כאן.

שלי: ברור לי שזה חינוך, אבל כגוף שמלמד חכמת הקבלה, איזה פתרון אנחנו יכולים להציע לחברה הישראלית כדי להגיע לירידה במחירים, לחיים שפויים, לטעום קצת מהדבש של ארץ ישראל?

אנחנו חייבים לספר על העתיד הטוב שיכול להיות, במה הוא תלוי ואיך נתקרב לזה. לנו אסור להירגע ואסור להתייאש.

שלי: אתה יכול לתת איזו הצצה קטנה מה זה עתיד טוב בארץ ישראל? מהו החלום של המקובלים?

אהבת יהודים.

שלי: איך ירגיש פה ישראלי כשתהייה פה אהבת יהודים?

שהוא חי במקום שבו כל אחד אוהב את הזולת.

שלי: האם זה ריאלי בעינייך?

לא. אבל אני אומר שאם זה יהיה ריאלי, אז נתגבר על הכול.

דודי: אמרת שאתה לא חושב שיהיו כאן חיים רוחניים, נשמע שהיית אורז מזוודה ובורח לקנדה. האם אתה לא מאמין שיהיו פה חיים רוחניים בשלב הזה או בכלל? זה נשמע שאתה מוותר.

אני נשאר כאן ואין לי ארץ אחרת, אבל לפי איך שזה מתפתח, אז וודאי שאני חייב להגיד שאין לי כביכול שום תקווה שיהיה כאן שינויי לטובה. אבל לא שאני מרים ידיים, נופל ובוכה, אני צריך להמשיך ומתוך הייאוש הכמעט כמעט סופי אני בכל זאת מצפה לקימה מחדש של מדינת ישראל ומלכות ישראל.

דודי: מהי נקודת האור שמחזיקה אותך מתוך הייאוש הכמעט כמעט סופי?

שאין פתרון, אין ברירה, אין שום דבר אחר חוץ מזה. והאמת שהנקודה הזאת היא הכי חזקה, נורמלית ונצחית.

דודי: האם זה מצב טבעי, תקין, שכולנו צריכים להגיע אליו?

כן. ואין לנו על מי להישען רק על אבינו שבשמיים.

שלי: באחד השיעורים השבוע המלצת להתרחק מחדשות, פשוט לא לשמוע. אנחנו הכתבים נאלצים להיות מעורים בכל מה שקורה, לקרוא וגם להעמיק לא רק לדעת כותרות.

לא מדובר עליכם.

שלי: איך לשמור על איזון ולא להישאב מידי לרגשות?

אני לא יודע. אני אומר לך באמת מכל הלב, אני לא שומע אף מילה. אני שומע רק מה שקורה בין רוסיה לאוקראינה.

שלי: איך אתה מעורב כל כך בכל מה שקורה? אתה יודע לענות לנו על כל דבר שאנחנו מביאים.

אני לא יודע כלום. מה קורה שצריכים לדעת? אם תשאלי אותי מה קורה בכנסת - אני לא יודע. מה קורה בישראל בכבישים - אני לא יודע. מלחמות בעולם? אני יודע על המלחמה העיקרית הזאת עכשיו. שום דבר חוץ מזה.

שלי: אתה ממליץ לנו להתעדכן רק ברמה המינימלית?

כן.

דודי: האם מתוך השגה המקובל מקבל ידע על מה שקורה בעולם ברמה הכללית הגלובלית שלו גם בלי לשמוע חדשות?

זה לא שייך. רב"ש כל הזמן היה שומע חדשות, דקה ראשונה.

דודי: למה אתה אומר שלא חשוב לך בכלל מה קורה בממשלה, בכבישים?

כי שם הכול נוהג לפי מנהג המדינה והעם, וזה כדי להצליח בשליטה ובכסף.

דודי: מה כן חשוב לך לשמוע?

אני לא שומע חדשות. כשאני מגיע אליכם אני לא יודע מה החדשות. אני שומע מה קורה בין רוסיה לאוקראינה, זה חשוב לי כי שם מדובר על עתיד העולם. אבל ביתר המקומות אלו סתם דברים קטנים.

שלי: כשאנחנו כותבים בדפים האישיים שלנו האם רצוי להתייחס לאקטואליה, או דווקא לכתוב על דברים רגשיים?

אתם צריכים לראות באיזו צורה אתם יכולים להשפיע על האדם, גבר, אישה, קהלים גדולים, כדי להביא אותם לידיעה מה חשוב בהתנהגות יפה וטובה בין בני אדם כדי להגיע לחיים בטוחים ושלמים.

(סוף השיחה)