חיים חדשים

שיחה 706

המאור שבתורה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 17.03.16-אחרי עריכה

אורן: שלום לך הרב ד"ר מיכאל ליטמן, אנחנו רוצים להביט הפעם לעומק על המושגים המוכרים לנו ביהדות, כמו בית כנסת, תורה, ולראות מה יש שם בפנים, הרי כבר אלפי שנים זה איתנו ואולי לא הכרנו עדיין את האוצר הזה.

טל: כשאנחנו מדברים על המנהגים שמוכרים לכולנו אנחנו מגלים שיש בתוכם פנים נסתרות, צדדים עמוקים שלמעשה מגלים לנו את עצמנו, את העולם שלנו ואת המציאות שלנו בדרך חדשה. המוקד של בית הכנסת זה העלייה לתורה, הקריאה בתורה, ובכלל היחס לתורה בבית הכנסת הוא כל כך מהותי, הרי נושאים את הספר, מנשקים אותו. יש כאן משהו שחשוב לנו, ואנחנו רוצים להבין למה ומה המשמעות של התורה וכל הטכסים האלה. מה יש בתורה, מה הדבר הנסתר בה?

כשהגעתי בפעם הראשונה לבית הכנסת זה היה לצורך מניין בבית סבא שלי. זה היה בעיר ויטבסק שברוסיה לבנה, היו מתאספים שם אנשים זקנים כמוהו, הם היו בני שישים בערך, אבל בעיניי הם היו אז ממש זקנים. וכשהם היו מתפללים והיה חסר להם מישהו, הם היו לוקחים את אבא שלי. הוא ישב שם, אבל הוא לא ידע להתפלל. זאת ההתרשמות שיש לי. לא היה שם ספר תורה ולא כלום, הם היו יושבים ואחד מהם או כמה מהם היו קוראים בסידור שנשאר, כי ברוסיה היה אסור שיהיו ספרים כאלה. אחר כך כשהייתי סטודנט הייתי הולך ב"שמחת תורה" לבית כנסת בלנינגרד. זה היה בית כנסת גדול, יפה. גם עכשיו הוא קיים. לסטודנטים היו מרשים ללכת לשם יום אחד בשנה, והייתי הולך. אני זוכר שהיה שם מישהו ששר, הוא היה בכלל זמר אופרה יהודי והוא היה גם החזן, הוא אפילו חיכה למחיאות כפיים. הייתי שם סך הכול כמה פעמים ואחר כך כבר הגעתי לישראל.

כשהגעתי ארצה הייתי אז בגיל 26 בערך. הלכתי כמה פעמים לבית כנסת, רצית להכיר מה זה, אבל הרגשתי שזו ממש מסורת יבשה בלבד, לא ציפיתי שאני אמצא שם משהו. אבל בכל זאת ראיתי שאנשים באים, מתפללים, הם רוצים משהו, יש משהו שמעניין אותם ומושך אותם. לכן גם אני התחלתי להתעניין בזה, כי בכל זאת, כיהודי רציתי להיות שייך לזה, לדעת משהו. תמיד רציתי לדעת, עד היום זה כך, תמיד רציתי לדעת כל דבר בחיים, כל דבר חדש שהוא ממשי ובפרט אם זה שייך לעם שלי. אבל כשהתחלתי לשאול אמרו לי, "אם אתה רוצה, נסדר לך מישהו שיסביר לך". בסדר גמור אמרתי, ואז התחלתי ללכת למישהו הביתה. קראו לו יונתלר, זה היה ברחובות. הוא היה מלמד אותי והייתה לו סבלנות כי גם עברית לא ידעתי אז כל כך. הוא היה מסביר לי, למדתי אצלו שנים. הם גם טיפלו במשפחה שלנו. את הבן שלי הכנסתי ל"חדר", אחר כך הוא הלך לישיבה, לכולל, בקיצור, הוא גמר את כל המסלול, גם הבנות שלי הלכו ללמוד בבית ספר דתי חרדי, "בית יעקב".

לכן כשהלכתי לבית כנסת ציפיתי שאני אמצא שם משהו, אבל אחר כך ראיתי שכלום לא קורה לי, אני לא מבין בשביל מה ולמה, שום דבר, ראיתי שזה רק כדי לשמור על המסורת. יכול להיות שזה טוב, אבל הרצון אצלי הוא גדול יותר ולכן התחלתי לחפש יותר. כשהם ראו שאני מחפש יותר, אז הרב פישר, הוא היה מהולנד, איש מאוד חכם, אמר "ישנם כאלה אנשים שזה לא מספיק להם, צריכים להביא לו מישהו שילמד אותו קצת יותר פנימיות". הם רצו שאני אכנס לכל מיני ספרי מוסר, אבל אני לא הסתפקתי בזה, ולכן הם קישרו אותי עם הרב זילברמן. אני נסעתי אליו לירושלים, למדתי אצלו קצת, זה היה כבר ספרי קבלה, בעיקר "ספרא דצניעותא" עם פירוש הגר"א, אבל ראיתי שגם זה לא מספיק, וכך עברתי כמה ידיים, וכביכול במקרה הגעתי לרב"ש, למורה שלי.

זאת אומרת חיפשתי את פנימיות העניין, כי אם זה טכסים, אז אולי בגלל שאני מרוסיה וסבלתי מכל הטכסים האלה שם, לא כל כך יכולתי לסבול את זה. כמה אפשר לשקר לעצמי, כמה אפשר לשחק במשהו בחיצוניות, אני לא מסוגל. לא יכולתי, למרות שראיתי שיש אנשים שנמצאים בצורה כזאת ומקבלים את האידיאולוגיה הזאת. גם כאן, עד היום אני רואה את האנשים שמגיעים מרוסיה, כאלה שלא היה להם שם כלום, וכאן הם נכנסים ונעשים אדוקים. הם מקבלים את האידיאולוגיה הזאת, זה מספק אותם. הם מוכנים להיות בזה כל החיים וחושבים שהיעוד של האדם זה לעשות את הטכסים האלה, לבצע את כל המנהגים והמצוות וזהו. חלילה, אני לא מעביר עליהם שום ביקורת, אני רק אומר שיש רצונות באדם שמתפתחים מעבר לזה והוא לא מסוגל. זה לא שהוא טוב או רע, אלא כך עשו אותו, כך הוא בנוי.

אני גיליתי שאותו רצון לא מסכים עם כל הטכסים האלה ורוצה לחפש ולמצוא בהם משהו נוסף, פנימיות. למה זה, בשביל מה, מאיפה זה, מה קורה לי, מה יש בזה, זאת אומרת הרצון הזה באמת דורש התפתחות, תיקון. ואז כשאני הגעתי לחכמת הקבלה הבנתי שאת הרצון הזה מפתחים ומתקנים על ידי כוח מיוחד שלא נמצא בטכסים ולא בין האנשים שמתחברים ושומרים על המסורת ועושים מזה איזה טכס. כי זה לא מנהג, אלא יש עבודה מיוחדת על ידי פעולות מיוחדות כדי להוציא את הכוח הפנימי שישנו בטבע, והכוח הזה נקרא "תורה".

זאת אומרת אנחנו לא סתם לומדים את מה שכתוב בספר. "תורה" זה נקרא הכוח שנמצא בטבע, הכוח הסודי, הסמוי, הנסתר. אנחנו יכולים לגלות את הכוח הזה והוא ממש משנה אותנו, אבל לכוח הזה מגיעים אך ורק כשמתחילים להתעלות מעל האגו שלנו. לקח הרבה שנים עד שהבנתי את העיקרון הזה. זה שכל אדם הוא אגואיסט, ידעתי, אבל העניין שכל אדם ואדם שרוצה להתעלות מעל הטבע הוא מגלה את הטבע העליון, את הקומה העליונה, את הקומה השנייה שמעל קומת הקרקע שבה אנחנו חיים.

איך עושים זאת? רק אם בני אדם רוצים להתחבר ביניהם למעלה מהאגו שקיים בהם. ואז כשהם עושים פעולות כדי להתחבר ביניהם ורואים שהם לא מסוגלים, זה לא עובד, הם בעצמם לא מסוגלים לעלות, אז הם דורשים את הכוח שנקרא "תורה", כי "המאור שבה מחזירו למוטב". בצורה כזאת אני הבנתי את העיקרון "בראתי יצר רע, בראתי תורת תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". מה הכוונה למוטב? הכוח הרע שבנו זה כל האגו שלנו. השנאה, הריחוק, הדחייה, זה כל מה שאנחנו בעצם מרגישים. כל אחד מרגיש שהוא קיים בפני עצמו, והאחרים שיעמדו רחוק. אבל דווקא אנחנו יכולים למשוך את הכוח הטוב, את כוח התורה, את כוח האור העליון כדי שהוא יתקן אותנו ויחבר בינינו ואז אנחנו נגלה, לא בכל אחד ואחד, אלא בחיבור בינינו אנחנו נגלה את הכוח המשותף שעובד בינינו, שמחבר בינינו. הכוח הזה מגלה לנו מציאות יותר עליונה, מציאות של אהבה, של החיבור. המציאות הזאת נקראת "העולם העליון", והכוח שמתגלה בחיבור בינינו נקרא "הבורא", הכוח העליון. לגלות אותו אפשר דווקא כאן, בחיים האלה שלנו, כאן ועכשיו.

כך הבנתי מה זה בית כנסת. בית כנסת זה בית ששם מתחברים, וקריאת התורה זה כשאנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב כדי לגלות את הבורא. כי זה רצונו. הכוח העליון רוצה להתגלות דווקא בינינו ולא להישאר בנסתר כמו היום. כשהוא בהסתרה אנחנו נקראים "עם ישראל בגלות". זה מצב לא ראוי, לא רצוי. למדתי עוד ועוד, הרבה דברים, למדתי את כל השיטה והצלחתי בכמה שהצלחתי לממש אותה עלי. הייתי ליד המורה שלי בשתיים העשרה השנים האחרונות שלו. הייתי השמש שלו, הייתי התלמיד שלו, הייתי הנהג שלו. כל הזמן הייתי לידו. וכשהוא נפטר המשכתי בדרכו וכך עד היום הזה. לכן ודאי שאני מבין עכשיו ,עד כמה שהתקדמתי, מה זה נקרא תורה, "המאור שבה מחזירו למוטב".

טל: אנחנו מכירים את הספר וקוראים בו שוב ושוב, אבל מה זה אומר שיש בפנים כוח?

לא לזה מתכוונים. בעולם שלנו אנחנו קיימים בחומר. אנחנו מורכבים מדומם, צומח, חי, ואנחנו בונים כאן כל מיני סמלים לעומת השורשים הרוחניים שלנו. אנשים שמשיגים את השורשים העליונים נקראים "מקובלים". מאז אברהם אבינו והלאה הם השיגו את הכוח העליון, את הבורא, את השיטה שאפשר לגלות אותו, להיות מחוברים אליו כמו שכתוב, "שובו בני ישראל עד השם אלוקיך". הם גילו את הבורא בקשר ביניהם, כי הם עשו מעצמם בית כנסת ובית מקדש, קודש. "קודש" נקרא תכונת ההשפעה והאהבה שמתגלה בינינו. הם גילו שהם יכולים להתקדם למצבים כאלה על ידי כוח התורה, "המאור שבה מחזירו למוטב".זה נקרא תורה, ולא הקלף שעליו אנחנו כותבים כל מיני דברים.

טל: איפה נמצא הכוח הזה?

הכוח הזה נמצא רק בקשר בינינו. הוא נמצא בעולם, כמו כל הכוחות הטבע, אבל אנחנו יכולים לגלות אותו בתנאי שאנחנו מתחברים בינינו, או משתדלים להתחבר ולא מסוגלים. אבל כשאנחנו מאוד רוצים להתחבר, אנחנו פונים אליו ומבקשים שהוא יחבר בינינו, ואז אותו כוח שבא ומחבר בינינו, הוא נקרא "תורה".

טל: האם הקריאה בתורה בבית הכנסת והיחס לספר התורה, זה סימנים?

זה סמלים חיצוניים בלבד. לצערנו זה סך הכול סימנים חיצוניים שאין בהם שום כוח מלבד כוח פסיכולוגי, לכן כבר אלפיים שנה אנחנו בגלות.

טל: אם מצליחים להפעיל את הכוח הזה, איך הוא פועל?

את הכוח הזה יכולים להפעיל רק על ידי לימוד חכמת הקבלה, כי זאת השיטה לחיבור. היא מלמדת אותנו איך להגיע למצב שאנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב.

טל: זה מאוד מעניין, האם יש כאן איזה מנגנון או טכניקה מסוימת?

אנחנו נמצאים בתוך המנגנון, בתוך המערכת הכללית שנקראת הטבע. הטבע נקרא גם "א-לוהים" בגימטרייה. בחכמת הקבלה אנחנו לומדים איך להפעיל את כל המנגנון שבו אנחנו קיימים, כי בתוך המנגנון הזה, בתוך כל המערכת הזאת נמצאים גם העולם התחתון וגם העולם העליון. חלק מהמערכת ניסתר, ואנחנו צריכים לגלות את החלק הנסתר כדי שהוא יחבר בינינו. רק כך נגיע למצב שהבורא יתגלה בנו גם כאן, בעולם הזה, בתחתונים, זאת אומרת בזמן שאנחנו חיים את החיים של החלבון שמתקיים בעולם הזה ונקרא בני האדם. ואז גם בנו תשרה השכינה, נוכחות הבורא, נוכחות כוח ההשפעה והאהבה. לכן, "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. אין יותר. זה בעצם הכוח הכללי, החוק הכללי שלפיו קיימת כל המציאות.

אבל לא לחשוב שהכוח הזה נמצא בקלף של התורה עצמו או במקלות שמחזיקים את התורה, שנקראים "עץ חיים", או בארון הקודש שכך נקרא. זאת אומרת אלה הם רק סימנים לכוחות העליונים, ולכן מה שאנחנו סך הכול עושים זה מנהגים, כך אנחנו מקיימים אותם. אבל אנחנו צריכים להגיע לקיום של החוקים האלה בפועל.

טל: זה נשמע כמעט מאגי, אתה מגיע ומושך כוח והוא משנה אותך.

לא. אנחנו צריכים כך לעשות, אנחנו מחוייבים לזה. האנושות נכנסת למשבר מאוד גדול היום בכוונה, כך האגו שלנו מכוון אותנו כדי שאנחנו נתקן אותו ונביא תיקון מעליו, "כי המאור שבה מחזירו למוטב". מדובר על בני האדם שהתפתחו בצורה אגואיסטית, ומגלים בהאגו שלהם כוח הרסני שחייבים מאין ברירה להתעלות מעליו. אנחנו חיים בעידן כזה, כשאנחנו מגלים עד כמה האגו שלנו הורס אותנו ולא נותן להתפתח, ואפילו מעורר חשש שאנחנו ממש הולכים להרס כללי.

אנחנו נמצאים בזמן שעכשיו צריך להתגלות הכוח שנקרא "המאור המחזיר למוטב", שהוא ימשוך אותנו מהאגו, שאנחנו נוכל להתעלות מעליו. ולכן הכוח הזה של התורה, במקרה כזה, נקרא "משיח" שמושך אותנו מהאגו להיות למעלה ממנו.

טל: דיברת על המעבר מכל הצורה החיצונית שהיא קצת ריקנית אולי ומשעממת לנו, מכל ההתנהלות שלנו עם המנהגים, למשהו הרבה יותר חי וחם שיש בו אהבה ויש בו משמעות עבורנו. כל הזמן אתה חוזר על המשפט "המאור שבה מחזירם למוטב", זה לקוח מדברי חז"ל והמשפט המלא הוא, "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירן למוטב".

כן.

טל: משפט מאוד מסקרן.

זה עוד יותר מוסיף, כל העניין של בית הכנסת והמאור שמחזיר למוטב, "הלוואי אותי עזבו". זאת אומרת, תפסיקו לצעוק אליי ולפנות אליי ולהתפלל, אלא תשמרו את התורה. וכל התורה זה "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". "תתחילו לשים לב לא עליי" אומר הבורא "אלא, ליחסים ביניכם ואז אני אבוא ואתקן את היחסים ביניכם. תירצו את זה לתקן, לא את היחסים שלכם איתי אלא היחסים ביניכם. כי אני אבוא ואהיה קרוב אליכם אך ורק כשיהיה לי מקום ביניכם להיכנס, לתוך האהבה ההדדית שאתם תפתחו ביניכם, לשם אני גם אכנס ושם אני אתגלה".

טל: איך עובד הכוח הזה שמחזיר למוטב? מה הוא מחזיר בנו למוטב, את המחשבות את הרצונות?

לטוב, ליחס הטוב. ליחס שכל אחד לשני יהיה "כאיש אחד בלב אחד", כל ישראל חברים.

טל: אבל מה הוא משנה לי, את ההסתכלות, את ההרגשה, את היחס שלי?

הלב של כל אחד ואחד יהיה מורגש בליבי כמו הלב שלי. אנחנו מגיעים ללב המשותף, לרצון המשותף, כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה שהיה לפני חטא אדם הראשון.

טל: מה היה אז?

אז היה רצון אחד, וכשהרצון הזה התרסק והתחלק, מכל החלקים שלו, הניצוצין, החלקיקים הקטנים נעשו רצונות אגואיסטים של כל אחד ואחד מאיתנו.

טל: זאת אומרת "מחזירו למוטב" זה מחזיר אותנו לאיזה מצב שהיינו בו?

לדמות אדם אחד, שאנחנו עד כדי כך נהיה מקושרים יחד כמו איברים בגוף אחד.

טל: ההרגשה היא, כמו שתיארת בתחילת השיחה שאתה עשית חיפוש מאוד ארוך, שאנחנו כולנו עברנו הרבה מאוד שלבים בחיים, ואנחנו מגיעים לאיזה מקום שאמור להחזיר אותנו לטוב.

כן.

טל: מגיעים למקום שממנו אנחנו סופסוף נחזור לטוב.

כן.

טל: לאן אנחנו חוזרים?

כי אנחנו מגיעים למצב מאוד גרוע, מצב של ייאוש, מצב של חושך, הוא יהיה רע, חוסר אונים. למה אנחנו חוזרים? אנחנו חוזרים לגוף אחד, רצון אחד, מחשבה אחת. שאנחנו כולנו לא נרגיש שאנחנו מחולקים, אלא שאנחנו מחוברים בינינו. ובחיבור הזה אנחנו מגלים את המציאות העליונה, הכוח העליון שנמצא, ששורה בנו, שאנחנו חיים למעלה מזמן תנועה ומקום. שאנחנו נמצאים למעלה מהעולם הזה, שהוא העולם שבו אין שום דבר טוב. ואם משיגים משהו טוב, אז רק מפני שלפני זה הרגשנו רע וזה לגמרי לא צורת הקיום שמגיעה לנו.

טל: איך זה משפר את החיים, הכוח הזה שמושכים אותו?

הוא נותן לנו, קודם כל, תשובה לשאלה בשביל מה אנחנו חיים, בשביל מה אנחנו סובלים, מה קורה איתנו? הוא מעלה אותנו למעלה מדרגת חיים ומוות. אני לא צריך להרגיש את עצמי שאני חי ומת חי ומת. והוא מביא אותי למצב שאני לא חי מתוך זה שחסר לי ואני ממלא קצת את עצמי ועוד חסר וממלא, ממלא. אנחנו רגילים לזה, אנחנו רגילים לחיות במצב שכל התענוג שלי מהחיים בא אם קודם רע לי ואחר כך אם יש קצת טוב, אז אני רגוע ואני נהנה.

זה מאוד מוזר, למה אני צריך כל פעם לסבול "ולפום צערא אגרא", שאני לפי הסבל מרגיש את השכר, מרגיש את התענוג. מה יש לי מזה? ובדרך כלל אני סובל הרבה וכשבא תענוג אני מרגיש אותו רגע, וכבר זהו, נעלמת הרגשת התענוג תוך שנייה. זאת לא צורת קיום, למה צריך להיות כך? למה לא יכול להיות שאני כל הזמן ארגיש רק טוב? זו שאלה כאילו ילדותית, אבל באמת זו חכמת הקבלה. לכן היא נקראת "חכמת הקבלה" כי בחכמה גדולה אנחנו צריכים להצטייד, כדי להגיע למצב שאנחנו באמת נוכל לקבל ללא שום הקדם של הרע.

אורן: אנחנו מדברים, בתכנית שלנו, על תורה ככוח שקיים בטבע ויכול ליצור חיבור ואהבה בין אנשים, הבנתי נכון?

כן.

אורן: מה הקשר בין הכוח הזה שטמון בטבע ותפקידו ליצור חיבור ואהבה בין האנשים, לבין ספר התורה שמלא באלף ואחד סיפורים ופרטים ועלילות? מה הקשר בין הכוח הזה לבין הסיפורים שכתובים בספר התורה?

ספר התורה כתוב בסגנון כזה שכל אחד יוכל לפרש אותו לפי הדרגה שלו. אתה מכיר, יש 72 פירושים לתורה ועוד אין סוף סיפורים סביב זה, אין ספור פירושים, לא על זה מדובר. שוב אני אומר, מה שאתה קורא בתורה, כל אחד קורא לפי הדרגה שלו. אנחנו קוראים בתורה, בשבילנו זה לא סיפור היסטורי או מיתולוגיה או שמספר על כל מיני חוכמות מהחיים, אלא אלה מצבים שאדם שרוצה להשיג את הבורא, עובר אותם בתוך הרצון שלו שלאט לאט מיתקן, מיתקן עד שמתגלה הכוח העליון, ואז האדם והבורא נמצאים בחיבור אחד.

אורן: ואיך כל זה קשור לאהבה? כל הזמן דיברנו על אהבה בין אנשים.

הקשר ביניהם, בין אדם לבורא, מתגלה אך ורק בקשר של אהבה בין אדם לזולת.

אורן: יש בטבע כוח ניסתר שקוראים לו "כוח התורה" שהתפקיד שלו זה ליצור חיבור ואהבה בין אנשים.

כן.

אורן: ומי שמתחבר אל הכוח הזה ובאמת בונה חיבור ואהבה בינו לבין אנשים אחרים, מתחיל לחוות, בתהליך הזה של פיתוח אהבה בתוכו, את כל מה שכתוב בספר התורה?

כן, זה היתגלות הבורא.

אורן: איפה מתגלה הבורא הזה?

בקשר בינינו, באהבה שבינינו מתגלה הבורא ככוח האהבה הכללי.

אורן: כל התהליך הזה של פיתוח האהבה בינינו הוא תהליך דתי? הוא מחייב את האדם להאמין במשהו, או לא להאמין? כי רוב בני העולם לא מאמינים כבר בכלום.

הוא לא מחייב אדם. הוא מחייב את האדם רק לתקן את האגו שלו ולהתעלות מעליו בהתקשרות לזולת.

אורן: בטבע יש הרבה כוחות. נניח כוח המשיכה, אנחנו רואים איך הוא פועל. למה הכוח הזה שעליו אתה מדבר, אנחנו לא מזהים אותו?

אתה יכול לזהות אותו אין שום בעיה, תזהה אותו.

אורן: איך?

הכוח הזה נמצא בינינו, אתה צריך לעשות רק מאמצים קטנים כדי לגלות אותו.

אורן: מה מהותם?

המאמצים זה, בוא נתחיל להתקרב בינינו ואז נתחיל להרגיש חוסר בהתקרבות או דחייה מהתקרבות וכן הלאה. ואז בצורה כזאת אם אנחנו נעשה כאלה פעולות, על זה בדיוק חכמת הקבלה מספרת לנו מה לעשות, היא מגלה לנו איך לגלות את הכוח העליון, איך לגלות את האהבה.

אורן: אני לוקח כוס ועוזב אותה ומגלה שיש כוח משיכה כי היא מתרסקת למטה.

כן.

אורן: מה צריך לעשות כדי לגלות את הכוח הזה של התורה?

לקחת את האגו שלך, לקחת את האגו שלי, להתעלות מעל האגו, להשתדל להיות מחוברים כגוף אחד, ואז אנחנו נגלה האם מסוגלים או לא. נדרוש את הכוח המתקן שניקרא תורה, בכוח המתקן הזה אנחנו נגלה את הבורא.

אורן: והכוח הזה של התורה, מה הוא?

אהבה, זה כוח שמביא לנו אהבה. לכן נקרא ישראל, תורה, והקדוש ברוך הוא יחד, "ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא".

אורן: מה זה המשולש הזה. מה יש בו?

ישראל זה אלו שרוצים להתקרב ביניהם, התורה זה הכוח שבונה ביניהם את הקשר.

אורן: של האהבה?

כן, תורה "אורייתא", ו"קודשא בריך הוא" הקדוש ברוך הוא שמתגלה, ואז אנחנו הופכים להיות לאחד. אתה, אני, התורה והבורא.

אורן: מהו השלישי הזה שמתגלה בסיפור הזה?

הבורא, כוח האהבה הכללי שנמצא וממלא את כל המציאות.

אורן: תודה לך הרב לייטמן, תודה לטל, תודה גם לכם שהייתם איתנו. רק אהבה, חיים חדשים, כל טוב, להתראות.

(סוף התכנית)