חיים חדשים

שיחה 824

דמוקרטיה ושלטון העם

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.02.17 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים, בעזרת הרב לייטמן, לבחון את עקרונות הדמוקרטיה, בימים שבהם הדמוקרטיה עוברת תהפוכות, גם בארצות הברית, גם אצלנו בישראל, וננסה להתבונן על אחד העקרונות שהדמוקרטיה מציעה, עיקרון שלטון העם.

יעל: אנחנו ממשיכים בסדרת התכניות שבוחנת את עקרונות הדמוקרטיה, כשהרקע הוא שיש אכזבה מסוימת מהדמוקרטיה. אנחנו מרגישים שמשהו לא עובד מספיק טוב. ציפינו לקבל חיים טובים, לקבל שוויון, לקבל משהו שבאמת ייטיב עם החיים שלנו, ואנחנו רואים שאירופה לא בטוחה, שיש איזו טלטלה אחרי הבחירות בארצות הברית, חצי מהעם לא מרוצה מהתוצאות.

אנחנו רואים מעמדות, פערים חברתיים מאוד מאוד גדולים ומצב כלכלי שהוא לא בדיוק יציב. בתכנית היום אנחנו רוצים לבחון את אחד העקרונות המאוד משמעותיים שנקרא עיקרון שלטון העם. מה אומר אותו עיקרון של שלטון העם? הוא אומר שהמדינה קמה על ידי העם ועבור העם. עיקרון שלטון העם הוא ביטוי לריבונות העם על המדינה, ולכן הוא למעשה מקור הסמכות במדינה והלגיטימציה של השלטון.

הביטוי העיקרי של הדבר הזה הוא כמובן בבחירות הדמוקרטיות, ואנחנו רוצים לפתוח בשאלה, מה דעתך בכלל על העיקרון הזה, על עיקרון שלטון העם?

אין לי שום דעה על זה, מפני שאני לא מאמין בשלטון העם. אני יודע, לפי המחקר שלי בחכמת הקבלה, דרך חכמת הקבלה בטבע האדם, שטבע האדם הוא אגואיסטי, ולכל אחד יש טבע משלו, רצונות משלו, ואז יש בחברה האנושית בכל מדינה ומדינה כל מיני זרמים, קבוצות, אינטרסנטים, כל אחד לשלו. ולכן אני לא יודע מה זה "שלטון העם". מה זה "העם"? שהם התחברו באיזו צורה? ומה אז, לפי איזו דעה התחברו? פעם לפי הדעה הזאת, פעם לפי דעה אחרת, וככה בכל פעם יהיו בה מאבקים, ואף פעם הם לא יהיו מרוצים זה מזה.

חוץ מזה שעוד יש צבא, שגם הוא רוצה לשלוט, אנחנו רואים עד כמה הם משפיעים על הכול. ויש גם כלי תקשורת, שגם הם רוצים לשלוט, ונתנו להם כביכול אפשרות לשלוט על העם. יוצא שיש לנו כל כך הרבה קבוצות, נניח ארבע חמש קבוצות מאוד ברורות, חזקות, וזה לא שייך לעם בכלל, כלי התקשורת לא שייכים לעם, מי שקונה אותם משלם להם כסף והם עושים את העבודה.

כל הכסף נמצא אצל האליטות, ויכול להיות שהאליטות מתחלקות ביניהן, אז יש ביניהן לפעמים מאבקים וכל מיני עניינים, ואז יש פעם נצחון לדמוקרטים, ופעם לרפובליקנים נניח, כמו בארצות הברית, שזה בעצם אותו דבר, לעמך לא נשאר מזה כלום. האליטות מחליטות איפה תהיה התעשיה, כאן או בסין, ובכלל מה יהיה עם המיסוי, מה יהיה עם הכסף ומה יהיה עם כל דבר ודבר.

לכן אני לא יודע, אני לא ראיתי באף מקום בעולם שהעם מגיע לכך ושולט. מה זה נקרא "שלטון העם". בגלל שהם בוחרים? אז בחירות זה עסק מכור מראש. תני לי כמה מיליארדים לבחירות ואני מבטיח לך שאני אנצח.

יעל: אז בוא נפרק את העיקרון הזה ונבין קצת על מה מדובר.

אין בכלל בעניין הזה של הדמוקרטיה שהוא יכול להתקיים בפועל. אנחנו לא מדברים על הצורות הפרימיטיביות האלה שהיו חיים בהם לפני אלפי שנים באיזו מערה, שם זה היה יותר קרוב לעניין. וגם שם היו הורים, ילדים, זקנים, חכמים, חזקים וכן הלאה, גם אז היו כוחות. תמיד האדם האגואיסטי רוצה לממש את האגו שלו.

יעל: אני רוצה לפרק את המושג הזה ולהתחיל להבין אותו באמת, כי אתה אומר ששלטון העם זה משהו מאוד מאוד רחב. האם זה נכון בעיניך שהמדינה קמה בעבור העם?

לא. לא נכון. המדינה קמה בגלל שהיה רצון של כמה אנשים חזקים להקים את המדינה כדי לשלוט בעם.

יעל: המדינה לא אמורה לשרת, לתת שירות לעם, להיות בשביל העם?

לא.

יעל: זו לא המטרה של מדינה?

אני מדבר מהשטח. ודאי שלא.

יעל: מבחינת העיקרון, ברמה של העיקרון.

אני לא יודע את העקרונות האלה, ואני לא רוצה לדעת פילוסופיה. כי מי שמתעסק בפילוסופיה לא מכיר את טבע האדם. ולכן טבע האדם, שזה הטבע, סותר את כל העקרונות האלה ולכן בשביל מה לעבוד עם העקרונות השקריים האלה? כשאומרים "יכול להיות שיש כאן עם, והוא רוצה, ובצורה יפה, שיבנה את עצמו ולתת לו בזה יכולת לשלוט". מי ישלוט, על מה אנחנו מדברים?

כדי להבין מה קורה, אנשים צריכים להיות פנויים מעבודה. הם צריכים במשך שנים רבות, אם לא במשך דורות, להיות חופשיים מכל עבודה. שיהיה להם המון זמן פנוי, שהם יתעסקו במוסיקה, בציור, בנגינה, בכל מיני דברים כמו שהאריסטוקרטים מתעסקים בהם, וגם בפילוסופיה ובמדע, ושיהיה להם זמן לכל הדברים האלה. בצורה כזאת מתפתחים האנשים במשך דורות על גבי דורות, ואז הם מבינים את הדברים ויכולים לחשוב על צורת האומה, צורת המדינה, על השלטון, ממה הוא צריך להיות מורכב וכן הלאה.

אבל ה"עמך", שיודע רק איך לשרוד ולהביא את הפרנסה שלו הביתה, וחוץ מזה שום דבר, אין לו שום דעה. חוץ מזה, שבזמננו, כבר מלפני כמאה וחמישים שנה, אם לא יותר, כלי התקשורת לקחו על עצמם את הטיפול בעם, ואז אותן האליטות שפעם היו סתם שולטים, עכשיו דרך כלי התקשורת הם עושים את כל הספקולציות בעם, והעמך בכלל גם לא בנוי להבין משהו. הוא הולך לבחירות נניח לפי מה שהם צועקים, מלמדים, ויש כל מיני "מדונות" מצד אחד, ואנג'לה דייביס מצד שני, ועוד. ככה זה הולך.

ולכן אין כאן שום דבר, זה מכור מראש. עכשיו לפי המשפט של נתניהו עם "ידיעות אחרונות", אז אנחנו רואים מה שהם דיברנו. איך הבעלים והעורך הראשי של "ידיעות אחרונות" אומר, "אם אתה תעשה לנו את זה, אנחנו מבטיחים לך שאנחנו נתמוך בבחירות ובטוח שאתה תגיע להיות ראש ממשלה". תראי מה שסוגרים שני אנשים ביניהם. אז זה העם? זאת בחירה חופשית? אלה באמת בחירות?

אבל זה נכון מה שהם אומרים, שככה זה נעשה. לכן אני אומר לך, תני לי כסף ואני אעשה לך בחירות למה שאת רוצה. כמו שקליגולה עשה ברומא העתיקה. הוא רצה שהסוס שלו יהיה קונסול.

יעל: אתה מדבר פה על פער בעצם. יש בנו איזו ציפייה, כעם.

אין ציפייה כזאת, זה רק כדי לסובב את העם.

יעל: אולי זה מבחינת בעלי הכוח. אבל אנחנו, רוב העם, לרוב האנשים שחיים כאן עדיין יש כאן איזו ציפייה והרגשה שבאמת המדינה היא שלנו, למרות שאתה אומר שיש כאן כוחות אחרים שפועלים ואולי מנהלים את כל העניין, ובפועל אנחנו רואים שזה לא בדיוק מה שקורה, אבל יש איזו ציפייה שזה יקרה. ויחד עם זה אנחנו כן רואים את המציאות.

בגלל שאתם אטומים, בגלל שאתם לא יכולים להבין ולא רוצים להבין שאתם כולכם אגואיסטים.

יעל: איך זה יוצר את הפער הזה, בין התפיסה שלנו לבין מה שקורה?

כי לא יכולה להיות דמוקרטיה. הדמוקרטיה אומרת כך, "אני מעלה את חופש הבחירה, חופש הדיבור, חופש הניהול וחופש השלטון, אני מעלה את זה כעיקרון למעלה מהכול". גם כשזה יהיה נגדך? "לא לא לא, עד כאן", יגיד כל אחד. "עד כאן. אם זה יהיה ביחד איתי, ודאי שאני תומך בזה".

זה מה שאנחנו רואים עכשיו בארצות הברית, "אם זה אובמה, כן. אם זה טראמפ, לא". הוא נבחר בצורה דמוקרטית, "לא אכפת לנו מהדמוקרטיה, לא אכפת לנו מהבחירות, לא אכפת לנו כלום. אנחנו רוצים אחרת". זהו, זה בדיוק מה שיש לך.

לכן אני לא מבין את כל ההנחות האלה.

יעל: בשנים הקודמות, זה לא היה עד כדי כך בצורה קיצונית.

נכון. אני אסביר לך למה. כי בשנים הקודמות אנחנו לא הגענו למימוש האגואיסטי הסופי, ואנחנו לא הגענו לשלב של משבר כללי במשפחה, ביחס אדם לחיים שלו, לשאלה "בשביל מה אני חי", לדפרסיה, לייאוש כללי. לאבטלה כל כך גדולה, למשבר במערכת הפיננסים שקרתה, משבר במערכת הקשר בין המדינות באירופה, למשבר ביחסי הורים וילדים ועוד ועוד. המצב הוא, שכל מה שהאדם עוסק עם עצמו ועם האחרים נמצא במשבר.

ולכן זה לא היה קודם, כי זה לא היה קודם מגולה כל כך. זה התבשל עדיין, אבל זה כבר שלושים ארבעים שנה, שזה כבר בשל על ידי הליברליזם הזה שעכשיו הוא הגיע לסיומו.

יעל: זה תהליך של התפתחות, שעכשיו אנחנו בסוג של שיא מבחינת ההתפתחות האנושית?

כן.

יעל: יכול להיות מצב, שבו השלטון הוא בעד העם, יש סיכוי לדבר כזה?

ודאי. אם השלטון מבין שבריאות העם, רמת התפתחות העם היא כדאית לשלטון, אז זה יהיה כך. וככה זה היה כשאני הייתי ברוסיה. אז היתה שם בכל זאת רפואה ודאגו לאנשים. הרפואה היתה חינם והתרופות היו כמעט חינם ונמכרו מאוד מאוד בזול. כל החוגים לילדים כמו מוזיקה ועוד היו חינם. היו פשוט בתים לילדים, שהילדים היו הולכים לשם ומקבלים את כל החוגים. אין דבר כזה שאני לא מוצא חוג, ואני יכול ללכת לעשרה חוגים וההורים אפילו לא ידעו שאני הלכתי לאיזה חוג. עד כדי כך.

למבוגרים דאגו לבריאות, היו בתי מרחץ כמעט חינם ועוד כל מיני דברים כאלה וחינוך. אמנם חינוך סוציאליסטי, אבל חינוך. והעיקר זה מדע, ומי שרצה ללמוד באוניברסיטה למד חינם ואפילו משלמים לך את הלימודים על ידי מלגה. אני קיבלתי גם כן מלגה, והמלגה הזאת הייתה חצי מהמשכורת של מהנדס נגיד. וחוץ מזה נותנים לך איפה לחיות כשאתה סטודנט.

וכל זה מפני מה, מפני שהמדינה הייתה כל כך יפה וטובה? בינינו, היא רצתה לקבל אנשים שהם יוכלו לפתח נשק ויהיו בריאים. חיילים בריאים, פועלים בריאים שיודעים מה לעשות, וכן הלאה. לכן, כשהגיעה לישראל העלייה הזאת מרוסיה, אז מדינת ישראל קפצה למעלה, כי הגיעו הרבה מהנדסים, טכנאים וכן הלאה. זה היה כך תקופה שלמה, וזה החזיק את ישראל והקפיץ אותה להיות מעצמה.

אבל זה הכול מפני ששם דאגו לזה, כי השלטון רצה שיהיה לו עם חזק.

יעל: במסגרת דמוקרטית זה אפשרי?

לא, בשביל מה, בשביל מה לי את זה לעשות? אם אני לא צריך את העם, אז אני רק אחלק להם קנאביס, כל מיני דברים כאלו, שימותו בשקט וזהו.

יעל: למה במשטר דיקטטורי או קומוניסטי, זה שווה לשלטון ובמשטר דמוקרטי לא?

כי כל אדם נותן רווח. היום לא, היום לרוסיה לא אכפת כמה אנשים יהיו שם. תמיד הייתה מלחמה, ממש מאבק שתהיה כמה שיותר ילודה, כמה שיותר להוליד אנשים, כמה שיותר להתרבות. היום בגלל שנכנסת אוטומציה בכל מקום, רובוטים ומכוניות, לא צריכים אנשים. אז לכן לא אכפת להם שיסעו לכל מקום, רק הבעיה היא, שיהיו מהנדסים, שהם יפתחו יותר את הכלי נשק וכל מיני דברים אחרים, זה הכול.

זאת אומרת, הכול הולך לפי האגו של השלטון, מה שהוא צריך מהעם, כך הוא מתנהג וזה טבעי. זה לפי הטבע ואני לא יכול להגיד שזה שלטון טוב או שלטון רע, זה שלטון טבעי.

יעל: אז אתה אומר שאנחנו עיוורים, באופן שבו אנחנו משתוקקים בכלל?

לא, זו הגישה שהיא לא נכונה, שאת חושבת כמו ילדה קטנה, שהאנשים טובים והם רוצים שהכול יהיה טוב, ולמה שלא יהיה טוב? זה לא יכול להיות לפי טבע האדם. אנחנו אגואיסטים מהלידה והאגו שלנו מתפתח יותר ויותר ולכן, אף אחד לא רוצה לראות את השני שהוא יותר מוצלח.

יעל: ההנחה היא, ששלטון העם מבוסס על זה שהעם יודע מה טוב לו. נקודת המוצא הזאת, שאנחנו יודעים מה טוב לנו היא נכונה?

מאיפה יודעים? האנשים כל הזמן טועים.

יעל: לומדים, יש השכלה, תרבות, חינוך, ניסיון חיים.

לא לא, מה פתאום?

יעל: יש היסטוריה.

את מדברת על דברים שהם בכלל לא שייכים לבחירה בטוב ושנאה לרע.

יעל: אתה יכול להסביר ולהרחיב?

אין מה להסביר. אני מנוהל על ידי האגו, שהוא כל הזמן מתפתח וסוחב אותי עוד לפני שאני חושב לכל מיני דברים, שכך אני רוצה, ואני מרגיש שאני רוצה את זה. ולמה? כי יושב בתוכי שד קטן כזה שנקרא "אגואיזם", והאגו הזה הוא כל הזמן דוחף אותי למלאות אותו, "את זה תירצה, זה תעשה, ככה וכך", ואדם מבצע.

יעל: לניסיון החיים, להיסטוריה, ללימוד של האנושות מדברים שהיו בעבר אין חשיבות, השפעה?

כלום, כלום לא שווה.

יעל: עד כדי כך?

עד כדי כך. תיראי, יש אנשים שאומרים להם איך להפטר מהעישון, או מכל מיני דברים אחרים שמזיקים להם כמו סמים והם יהיו מסוגלים? לא.

יעל: אתה אומר, שיש איזה כוח פנימי שהוא זה שמוביל?

האגו. האגו מקבל עכשיו תענוג, והוא לא רוצה להפטר מזה.

יעל: כחלק משלטון העם, אנחנו מקבלים את זה, שמרבית האזרחים הם אלה שמחליטים. וברגע שיש איזו החלטה שהיא החלטה של כולנו, או של רוב האנשים, אז המיעוט צריך להתבטל בפניהם.

כך עושים היום בכל מקום.

יעל: מתבטלים בפני הרוב?

כן.

יעל: מהם המניעים, מה עומד מאחורי העיקרון הזה?

כסף. כסף בלבד. אנשים חכמים, ערמומיים, שיודעים איך לסובב את הקהל, הם מכינים אותו, והקהל אפילו לא ידע והוא מצביע מה שצריך. במדינות דיקטטוריות אומרים להם, "אתם תצביעו לזה ולא לזה" וברוסיה בכלל היה מועמד אחד, ואתה הולך ומצביע. מה אתה מצביע אם הוא אחד? וזה נקרא "הצבעה", עד כדי כך.

יעל: אנחנו באמת החלפנו את אותו שלטון של הצבעה עבור אחד, למשהו שלפחות נותן הרגשה של בחירה.

זה נותן הרגשה, נכון. אבל בפנים כבר מוכנים להצביע על אותו אחד. זה מניפולציות שעושים עם הקהל, אין מה לעשות. זה הטכנולוגיה שיש לנו וכך הם משתמשים במסות, בעם, באנשים.

יעל: תראה, יש את כל מה שנקרא חכמת ההמונים, זה מבוסס על זה שהרוב יכול לקחת איזו החלטה, והיא החלטה נכונה.

לא, היא לא החלטה נכונה. חכמת ההמונים זאת לא החלטה נכונה, כי ההמונים עושים סך הכול החלטה ממוצעת מתוך מה שהם חושבים, וגם בהחלטה הממוצעת הזאת יש חלק שמחליט וחלק שמצטרף אליהם כי הוא כבר נמשך עם כולם יחד. זו לא החלטה נכונה.

יעל: אז מי מחליט?

מי שעומד אחרי זה. אני תמיד יודע רק דבר אחד, בכל מדינה ישנם מכונים שמלמדים מי זה העם, מה זה העם, מה הוא רוצה, מה צריך להיות. והם יודעים איך לעשות את זה, כי כל כלי התקשורת בידיים שלהם, אפילו האינטרנט עם כל מה שיש בו. הכול נמצא כבר בשליטה של האליטות, והאליטות קובעות כבר מה לעשות.

יעל: איך צריך להיראות כל הנושא הזה של שלטון העם, של הערכת הרוב לפי חכמת הקבלה, מי מנהל את העניינים, בשביל מה קיימת המדינה, מה עומד אחורי כל הדבר הזה?

אחרי כל הדבר הזה צריך להיות רק חינוך. אנחנו מחנכים את העם להיות עצמאי בזה שיידע איך להתעלות מעל האגו שלו. אנחנו עוזרים לו איך להתעלות מעל האגו שלו, ואז אנחנו יכולים לבחור כל פעם במצב יותר עליון.

יעל: לבחור מה?

לבחור לחיות ולהיות בחברה יותר ויותר נעלה לפי עקרונות יותר נעלים, לפי חיבור יותר מתקדם בינינו וכן הלאה.

יעל: במצב שבו אדם מתעלה מעל האגו, מה קורה עם כל אותם אינטרסים שאתה הצגת?

הם משתנים לגמרי. אין את האינטרסים האלה, אנחנו לגמרי לא מעוניינים בהם. אם אנחנו מתעלים מעל האגו יש לנו כבר אינטרסים אחרים, אנחנו רוצים לחיות בעולם שהוא לא אגואיסטי.

יעל: ואז התפקיד של המדינה הוא לשרת את העם?

כן, ודאי. כי אנחנו בונים כזאת מדינה, כזאת חברה.

יעל: האם יש משמעות לשלטון העם במצב כזה?

דווקא, כי העם בוחר את הנבחרים, והנבחרים האלה יושבים ומקיימים ביניהם דיון על כל ההחלטות.

יעל: במקרה הזה, העם כן יודע לבחור את הנבחרים הנכונים?

כן, כי הוא עלה למעלה מהאגו שלו, הוא פנוי מהאגו ולכן הוא יודע לבחור נכון. העקרונות האלה ברורים, אנחנו כל פעם נצטרך לעלות יותר ויותר למעלה מהאגו שגובר, ולהתקדם בחיבור שלנו.

יעל: כשאנחנו כבר במצב שהאגו מנוטרל, האם העם קובע את מה שקורה במדינה, האם העם הוא הריבון, הוא הבעלים של המדינה?

כן, אלא מי עוד? אין יותר. כי כולם מתקדמים, כולם יכולים אפילו להחליף את אלה שנמצאים בשלטון. כי השלטון זה סך הכול להקה גדולה של אנשים שונים שכל הזמן דנים מה לעשות, כך או כך או כך. כל אחד מהעם, אם בדוק שהוא מספיק מוכן לזה, אז הוא יכול להחליף שם את כל אחד.

יעל: על מה העם שולט במצב הזה, על מי בעצם הוא שולט?

על עצמו, על ההתפתחות שלו, על הכול. הוא שולט בזה שהוא בוחר באנשים שיבחרו בשבילו את כול החוקים והצעדים.

יעל: המיעוט מתבטל בפני הרוב במצב כזה, והאם יש בכלל מיעוט ורוב במצב הזה?

לא, בדרך כלל אין מיעוט ואין רוב, כי אנחנו כולנו מתעלים מעל האגו שלנו כדי להיות מחוברים.

יעל: איך זה מבטל את המצב של מיעוט ורוב?

אין מיעוט ואין רוב, לכולם ישנה מטרה אחת, נקודה אחת של הפסגה שאליה צריכים לעלות, ולכן אין כאן מישהו שמנוגד למישהו.

יעל: אבל גם היום יש לנו מטרה אחת, כולם רוצים לחיות טוב.

לא. איך? אבל לכל אחד הפירוש של טוב הוא אחר, הטוב שלי הוא לא כמו הטוב שלך ואת מפריעה לי לחיות טוב.

יעל: מה קורה במצב האידיאלי שאתה מדבר עליו, כשהאגו מנוטרל?

לכולנו יש מטרה אחת שהיא למעלה מהאגו שלנו, ולכן יש לנו הבנה אחת מה זה להיות טוב. זה בהשפעה הדדית, באהבה הדדית, בזה שאנחנו מתחברים יחד כך שאותה תכונת ההשפעה והאהבה תשרה בינינו עד כדי כך שאנחנו באמת לא נגלה שום דבר מההתעלות הרוחנית.

יעל: אבל במצב הזה עדיין יש אחד שהמצב הבריאותי שלו יותר טוב, ויש אחד שהמצב הבריאותי שלו פחות טוב.

במה ששייך לדרגת החי, אנחנו צריכים לטפל בכל אחד ואחד. זה ברור, זאת אומרת בריאות, מזון, משפחה, חינוך הילדים וכן הלאה.

יעל: איך מתחלקים המשאבים בדרגה הזאת?

בשווה, לפי צורך האדם בלבד. אם יש לי חמישה ילדים או אם יש לי שלושה, מישהו חולה חס ושלום, מישהו בריא, זקן, צעיר, רק לפי זה. ללא שום הבדל אחר.

יעל: איך שומרים על המיעוט?

איזה מיעוט, את כל הזמן את אומרת זה רוב וזה מיעוט?

יעל: אני אסביר לך למה אני מתכוונת. רוב האנשים היום רוצים למשל משהו מסוים, ויש קבוצה מסויימת קטנה שיש לה צריכים אחרים, אפילו צרכים פיזיים אחרים, אבל הרוב בעצם מחליט, רוב המשאבים הולכים אל הרוב.

אבל אם אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו אז אין לנו בעיות. אנחנו באמת מחליטים נכון, ומה שצריכה אותה קבוצה אנחנו נותנים לה, אנחנו משרתים אותה.

יעל: יש אינסוף של משאבים במצב כזה?

מחלקים בכמה שאפשר, אבל הכול למעלה מהאגו. העיקרון הוא למעלה מהאגו.

אורן: מה זה אומר?

אני תמיד חושב לטובת הזולת. החשבון הוא כמו שכתוב בתורה, "ואהבת לרעך כמוך", רק בצורה כזאת אפשר להגיע להרגעת הרוחות.

(סוף השיחה)