חיים חדשים

שיחה 714

מנהגי ליל הסדר

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.04.16 – אחרי עריכה

אורן: היום ננסה להתבונן קצת יותר לעומק על המנהגים שקשורים בליל הסדר, כל הטקסים המיוחדים שאנחנו עושים ומה שיש לנו על השולחן, כדי שנבין קצת יותר מה אנחנו עושים כל שנה.

יעל: במהלך הסדר יש לנו מנהגים קבועים שאנחנו נוהגים לעשות אותם, נברר מה המשמעות הקצת יותר פנימית שלהם.

יש לנו את קערת הפסח הסמלית, שעליה מונחים ששה מאכלים המייצגים רעיונות הקשורים לפסח וליציאת מצרים.

זרוע, היא בדרך כלל עצם צלויה, שהיא זכר לקורבן הפסח.

ביצה, עליה אומרים שהיא זכר לקורבן החגיגה שהוקרב בבית המקדש.

מרור והחזרת, מסמלים את הטעם המר של שיעבוד מצרים.

חרוסת, עשויה מפירות יין ודבש שכתשו אותם בדומה לטיט, ששימש להדבקת הלבנים במצרים.

הכרפס, עלה של סלרי, או תפוח אדמה, שנוהגים לטבול אותם במי מלח.

ולבסוף יש לנו שלוש מצות, שמניחים אותן אחת מעל השנייה במרכז השולחן, כשהאמצעית משמשת בדרך כלל לאפיקומן.

והשאלה היא, מה מסמלת לנו הקערה הזאת?

קודם כל, ליל פסח מסמל לנו את כל סיכום השעבוד שלנו במצרים. שאנחנו נכנסנו לשם, ואנחנו היינו שם בהתפתחות. "במצרים" זה נקרא "באגו שלנו", והתפתחנו יפה וטוב והיינו משמינים ומרוצים מהחיים שלנו, כי היה לנו טוב מאוד להיות בשגשוג הזה האגואיסטי, כמו שאנחנו בחיים שלנו כאן בעולם הזה, ודווקא רק בשנים האחרונות אנחנו מתחילים להרגיש שמשהו לא מסתדר. אבל לפני זה היינו חושבים, שבאמת הבורגניות הזאת, הקפיטליזם הזה זה הכול טוב ויפה, ומתפתחים משנה לשנה יותר ויותר.

רק הבעיה האנושית שלנו היא בזה, שאנחנו לא מבינים, שלא אנחנו מפתחים את העולם, אלא גם אנחנו מתפתחים בעצמנו. אם לא היינו מתפתחים בעצמנו, אז אני מפתח חקלאות, מכונות, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, מדעים, רפואה, כל מיני דברים, ואני מרגיש את עצמי יותר טוב, ויותר טוב, ויותר טוב.

הבעיה היא שאני מתפתח, והרצון שלי מתפתח, ואז מה שאתמול היה מספק אותי, היום כבר לא מספק ואני רץ שוב לכל מיני דברים חדשים. וכשאני משיג אותם, אני כבר התפתחתי הלאה, וגם כן אני לא מסופק, וכן הלאה. זאת אומרת, הבעיה שלנו, שאנחנו אף פעם לא מקבלים בחשבון, שכמו שאנחנו מפתחים את הסביבה שלנו, שיהיה לנו כל טוב, ונוח ובטוח והכול לשירותנו, אנחנו גם כן בעצמנו מתפתחים ומה שמכינים אתמול להיום, להיום זה כבר לא מספיק לנו וזה דוחף אותנו להתפתחות הלאה וכך ש"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו".

אבל הבעיה היא שזה לא תהליך בלתי נפסק, והוא מגיע לאיזשהו מצב, שאנחנו מתחילים להרגיש, שבכל התהליך הזה אני נמצא כל הזמן מסתובב כמו כלב אחרי הזנב שלו. ואני לא מרגיש שיהיה לי משהו טוב, ולא חשוב לי, שאני אעצור באמצע.

נגיד, שאני פועל או חקלאי, או לא חשוב מה, שיש לו משפחה, ויש לו כל טוב והוא מגיע הביתה אחרי העבודה ויש לו בית, יש לו ארוחה, המשפחה לידו כולם בריאים הבית חם ויפה, הכול מסודר והוא לא רוצה יותר. אין דבר כזה.

אנחנו הגענו פתאום למצב, שאנחנו לא רוצים בית, לא רוצים משפחה, לא רוצים ילדים, אנחנו לא רוצים את הדברים האלה בכלל. אני גם לא יכול למצוא עבודה בשבילי. זו כבר בעיה בעולם המודרני, וזה כבר הפך למשהו, שאו שלא יכולים לעבוד, או לא צריכים לעבוד, וכן הלאה. וגם ערך הכסף לאט לאט נעלם ומשהו קורה בזמן האחרון וכולי, וכולי.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים במצב שכל ההתפתחות שלנו הקודמת מביאה אותנו לחשבון חדש. והחשבון הזה הוא חשבון על רמת חיים אחרת. לא רמה שתהיה 20% יותר מהיום, אלא שיטת חיים חדשה. זה מה שמתגלה לנו כאן בימינו וזה מה שמסמלת לנו בעצם גלות מצרים.

יעל: ואיך קערת הסדר קשורה לזה?

קערת הסדר קשורה לזה, שאנחנו צריכים לעבור את אותם המצבים בטיט, בחרוסת, בעלי חסה, ובקורבן פסח שאנחנו עושים. זאת אומרת, "קורבן" זה מהמילה "קרוב", "להקריב". אנחנו מתקרבים על ידי זה, שאנחנו מביאים חלק משלנו, חלק מהאגו שלנו, ואומרים, לא רוצה יותר להשתמש בו.

יעל: מתקרבים למה?

מתקרבים ליציאה, לגאולה, למצב החדש ולכל יתר הסימנים שבזה. אני לא יכול עכשיו להיכנס לחכמת הקבלה, כי זה יהיה קשה. אבל ג' מצות זה "כתר", "חכמה", "בינה", ואחר כך כל הסימנים שעל הקערה זה ספירות "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד". וארבע הכוסות האלה מסמלים לנו את הרצון לקבל.

יעל: קערה זה שלבים בהתפתחות שלנו?

כן, זה אותם הסימנים שאנחנו עברנו. ולכן אנחנו גם עוברים באותו סדר על קערה. לכן זה נקרא "סדר פסח", זה לא סתם פסח, זה סדר יציאה. פסח, שאנחנו יוצאים, אז סדר יציאת מצרים. שזה יציאה מהמגמה הקודמת של החיים למגמה החדשה.

יעל: והם מסודרים בצורה מסוימת בתוך חוקי הטבע?

כן, זה לפי חוקי הטבע. אנחנו לא יכולים מן סתם כך לעשות את מה שבא לנו. הטבע מפתח אותנו ומחייב אותנו להתפתח לפי שלבים מיוחדים בהתפתחות, כי זה הרצון לקבל שלנו, האגו שלנו, שהוא מתפתח בשלבים של שורש, א', ב', ג', ד' בחינות. ולכן שורש זה השורשית, בחינה שורשית, וממנה מתפתח האגו מצב א', ב', ג', ד' ולפי זה ארבע הכוסות.

יעל: למה דווקא ארבע כוסות, זה ארבע דרגות של התפתחות האגו?

כן, הם מסמלים לנו את אור החכמה, שמפתח את האגו שלנו. ולכן אנחנו עושים כל מיני סימנים של הדרך, וביניהם אנחנו שותים ארבע כוסות. אנחנו משאירים את הכוס גם כן בסוף. הסעודה זה בסוף. האמת שהסעודה עצמה לא קשורה לסדר עצמו, אפשר לעשות סדר ללא סעודה. סעודה ללא סדר.

יעל: אז אם הם כבר באו, אז ניתן להם בסוף גם לאכול?

כן.

יעל: אבל זה לא קשור.

כולם מחכים עד שייגמר הסיפור.

יעל: נכון. אבל העיקר הם כל ארבעת השלבים האלה. בסוף כל שלב יש כוס שמסמלת את מה?

כל כוס מסמלת לנו עוד ועוד התקדמות בהתפתחות האגואיסטית שלנו ובהכרת האגו שלנו כדבר הרע, שאנחנו צריכים להתקדם ולהתעלות, ולצאת ממנו.

יעל: ואיך זה קשור אלינו היום הכוסות האלה?

שאנחנו גם נבין, שגם אנחנו היום התפתחנו כבר לסוף הדרך. שהיום אנחנו נמצאים במצב כמו ביציאת מצרים, ואם נרצה, אנחנו נוכל לעלות לדרגה הבאה של ההתפתחות שלנו ולעבור את כל השלבים הנוראים האלה שאחרת יכולים ליפול עלינו, ולהתפתח אז בהרחבה.

יעל: ולמה זה דווקא יין, ולא משקה אחר?

זה כנגד אור החכמה.

יעל: מה זה "אור חכמה" במילים פשוטות?

זה אור שמפתח את האגו שלנו.

יעל: שגורם לי לפתח אותו לרמה עוד יותר גבוהה, או זה שמעביר אותי בין הארבעה?

גם לרמה גבוהה וגם רחבה. אני מרגיש את עצמי מצומצם בהסבר, אני לא יכול להסביר את זה במלים הרגילות. במילים הרגילות יש בהרבה ספרים עם כל הסיפורים, אבל חכמת הקבלה מסבירה לי את זה בכוחות הטבע, איך שזה עובד על פנימיות האדם ועל הטבע הסובב, על כל העולם, ועל כל המציאות, על שני העולמות, על העולם הזה ועל העולם העליון. אז רק שם אפשר לראות את האמת.

יעל: ואם אני עוברת כרגע לאורח שמגיע, ולפחות אנחנו בתור ילדים חכינו לאליהו הנביא כל ליל סדר. מכינים לו כוס מיוחדת, פותחים את הדלתות ומחכים שהוא יגיע. תמיד עושים איזו הצגה קטנה שכאילו הוא הגיע ושתה, "מה, לא ראיתם שנגמרה הכוס?"

אז מי זה באמת אותו אליהו הנביא שמופיע בהגדה?

הייתם שותים את הכוס של אליהו?

יעל: אצלנו בליל הסדר, איך יודעים שאליהו הגיע? כשבבוקר היין נעלם, זה הסימן שאליהו הנביא ביקר אצלנו. אבל מה הקשר של אותו אליהו הנביא לליל הסדר שלנו, למה הוא מוזכר?

אליהו הנביא מסמל לנו את אותו מלאך, אותו הכוח שמוציא אותנו מגלות לחירות, ושהוא גם אז וגם היום עושה את הפעולה הזאת. זה כוח מיוחד בטבע שכך נקרא "אליהו הנביא". ואנחנו כל הזמן מצפים בעצם להשפעת הכוח הזה עלינו, שהוא ייתן לנו כיוון בחיים, שיפתח לנו קצת לב ומוח, ונוכל להתפתח נכון ויפה לחיבור בינינו, עד שמגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך". אז אנחנו מגלים את הכוח הזה שנקרא "אליהו" שחיי בתוכנו, קיים, פועל ומביא אותנו לפסגת ההתפתחות.

יעל: צריך להזמין אותו, או שהוא פשוט מגיע?

זה סימן שאנחנו רוצים שזה יבוא. האם באמת אנחנו רוצים שזה יבוא? כאן השאלה.

יעל: מה זאת אומרת אם אנחנו רוצים? כל אחד רוצה גאולה, אנחנו כולנו רוצים לשפר את המצב, מהמצב הזה למצב יותר טוב.

אם את רוצה לשפר את המצב האגואיסטי שלך כמו שהוא, לקצת יותר טוב, זה לא נקרא "להזמין את אליהו", זה נקרא להזמין איזה עזרה מהבנק, מהמנהל שלך בעבודה או ממשהו אחר.

יעל: מה ההבדל בין לרצות שיהיה לי יותר טוב, כי את זה כולנו רוצים, לבין אותה גאולה שאתה מדבר עליה?

מה שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים להתפתח באגו שלנו. זאת אומרת להתגאות זה על זה, לייצר עוד יותר רכילות בכלי התקשורת, לקלל זה את זה ולהרביץ יותר זה לזה, זה מה שאנחנו רוצים. ובצורה כזאת אנחנו לא רוצים את "אליהו", אלא את ההיפך, אנחנו מחכים ל"פרעה".

יעל: מה זו הגאולה?

גאולה זו הרגשת האהבה שמגיעה ושורה בינינו. שכל אחד מוכן לאהוב את השני, רוצה לאהוב את השני, רוצה לוותר, לבטל את עצמו והכל לעשות למען הזולת. זה נקרא "גילוי אליהו".

יעל: את זה אנחנו מזמינים?

תתארי לעצמך שאת צריכה לעשות את זה בליל הסדר. האם את מוכנה לזה?

יעל: זו בדיוק הסיבה שאנחנו עושים את השיחה הזאת.

זו הסיבה שאנחנו עדיין בגלות.

יעל: אם היינו מסתכלים במהלך ליל הסדר על כל התהליך מהנקודה שאתה מדבר כרגע, יכול להיות שזה היה באמת מעורר בתוכנו מחשבות אחרות. היום המחשבות האלה, הגאולה שאנחנו חושבים עליה בדרך כלל, זו אותה גאולה של פקיד הבנק, זה בדיוק מה שאמרת לפני דקה.

כן. נכון.

יעל: אנחנו לא חושבים על גאולה ברמה של לפתוח את הלב, זה לא משהו שבכלל מדובר עליו.

אז כנראה שפרעה עדיין צריך לעבוד, ולהראות את עצמו כשליט קשה עלינו. אומנם אנחנו עם קשה עורף, אבל המכות שיבואו עלינו הן יחייבו אותנו לחשוב אחרת, להבין שצריכים רק דבר אחד, להתעלות מעל האגו שלנו, מעל שנאת החינם שבינינו, ולהגיע למצב שתהיה בינינו אהבת ישראל, זה נקרא "גאולה".

יעל: ואיך אני יכולה להזמין אותה?

במידה שאנחנו מדברים על זה, חושבים על זה, פועלים לקראת זה, עושים כל מיני פעולות, נכנסים ללימוד, לחינוך החדש, אז בהתאם לזה אנחנו יכולים לראות שחסר לנו, שחסרה לנו גאולה. גאולה זה נקרא שמגיע כוח האהבה בינינו וממלא את כל היחסים בינינו, זאת הגאולה. אם אנחנו לא רוצים את זה, אז נישאר במצרים בינתיים.

יעל: אנחנו צריכים לעשות בשביל זה משהו או שזה בא ופתאום מתלבש בתוכנו לבד הדבר הזה?

אנחנו צריכים לעשות בשביל זה עבודה קשה, זה נקרא "עם ישראל בעבדוּת במצרים". מה זה עבדות? עבדות זה נקרא שאני רוצה לצאת מהאגו שלי לחיבור היפה עם כל יתר עם ישראל ואני רואה עד כמה כוח הגאווה שלי, האגו שלי מפריע לי, וגם לכולם. ואז אנחנו עובדים כנגד הכוחות האלו ורוצים להתעלות, להתפטר מהם, ולכן העבודה הזאת שלנו נקראת "עבודת פרך".

יעל: אז מה זו אותה עבדות? מה זה אומר להיות עבדים במצרים?

שאנחנו רוצים לצאת מהשנאה ולהגיע לאהבה, אבל אנחנו לא מסוגלים ומרגישים את המצב שלנו כעבדות. שאנחנו בעל כורחנו נמצאים באגו שלנו, ברצון אגואיסטי, ואנחנו דוחים זה את זה, מזלזלים זה בזה, וזה הטבע שלנו שבינתיים שולט בנו, אבל אנחנו כבר עושים עליו ביקורת כי לא רוצים להיות בזה, זו כבר תחילת העבדות, הרגשת העבדות.

יעל: אז חלק מהתהליך שאמור לקרות לכולנו ב"סדר" זה להתחיל לעשות ביקורת על המצב שבו אנחנו נמצאים כרגע?

בטח. אנחנו אוהבים לעשות ביקורת אחד על השני. אבל כל אחד על עצמו, איפה אנחנו כולנו, לעשות דין וחשבון לכל העם שאנחנו בתוכו, ולא שיש לשני דברים יותר גרועים, תכונות יותר גרועות ממני, אלא כולנו כך, איך אנחנו עושים, מה אנחנו עושים כדי לצאת מזה.

יעל: אז זה סוג של דין וחשבון אישי וחברתי. וכל המסע הזה של ליל הסדר זה מה שכל אחד אמור להרגיש בתוכו, לעבור את אותה הרגשה?

בדיקה חוזרת. ואז אנחנו מוכנים באמת להתעלות למעלה מהאגו שלנו לאהבה. אנחנו בסך הכול צריכים להבין שפרעה זה נקרא שנאת חינם, והבורא נקרא אהבת חינם, ואנחנו נמצאים בין שני הכוחות האלו. ואם אנחנו נמשכים לכוח הבורא אנחנו מרגישים איך שפרעה מחזיק אותנו ואז מצבנו נקרא גלות ושעבוד. ואם אנחנו מזדהים עם פרעה אז אנחנו מרגישים טוב, זה שבע שנות שובע.

יעל: מה זה אומר מזדהים עם פרעה?

מתפתחים על ידי האגו שלנו, לא רוצים שום דבר חוץ ממנו. זה כמו שעכשיו אנחנו נמצאים בעם ישראל, בארץ ישראל, כרגע ב-2016.

יעל: את המצב הזה אנחנו מכירים כולנו, מה זה אומר המצב השני להתפתח לא באמצעות אגו?

שאנחנו מתחילים להכיר שההתפתחות האגואיסטית הזאת היא התפתחות סופנית, שהיא מביאה אותנו לקריסה ולמצב שאנחנו פשוט נמצאים רק תחת מכות נמרצות. וזה מה שהטבע, הפרעה בעצמו, האגו שלנו שזה כל הטבע שלנו הכין בשבילנו, כדי שנרגיש עד כמה הוא הטבע הרע. זאת אומרת, הפרעה בעצמו מכין אותנו ליציאה ממצרים בזה שנותן לנו עבודה יותר ויותר קשה.

יעל: אז זה מצב הכרחי?

הכרחי לצאת. אבל הבעיה היא מתי נצא, כמה נסבול, אולי אנחנו יכולים כבר עכשיו לקבוע לעצמנו שמספיק, ונתחיל לעבוד על החיבור בינינו. כי היציאה ממצרים זה נקרא שאנחנו מתחילים להתחבר, ואז, בהתאם לזה, אנחנו מתעלים מעל הרמה הזאת שנקראת "מצרים".

יעל: אז בעצם אליהו הנביא זה אותו כוח שבא ועוזר לנו להתחבר כדי לעבור למצב החדש שאתה קורה לו גאולה?

כן.

יעל: אני רוצה לעבוד לעוד דבר אחד בנוגע לאליהו הנביא. כשאנחנו פותחים לו את הדלת אז אנחנו אומרים "שפוך חמתך על הגויים", וזה נשמע לא טוב.

וודאי שזה טוב. אנחנו מדברים רק על האדם, מה שקורה בכל אחד ובעם, ולא שיש לנו כלפי אומות העולם, זה לא חשוב לנו. אני רוצה שהוא יראה לי עד כמה שהגויים שבי, עד כמה הרצונות האגואיסטים שלנו הם רצונות שהורסים אותנו, הורגים אותנו, מייבשים אותנו, עד כמה אנחנו סובלים בעקבותיהם. וזה מה שאני מבקש ממנו, שהוא יעזור לי להרוס את כל האגו שבי.

יעל: אלה הגויים, הגויים זה אותו אגו, זה אותו דבר רע בתוכי?

פרעה זה כל האגו שלנו, של האדם, ואין יותר מזה. חכמת הקבלה מדברת על העולם כי הוא כולו נמצא בתוך האדם, "אדם הוא עולם קטן". זאת אומרת, כל מה שיש בעולם מסביב שאני רואה, זה בעצם נמצא גם בי. ואז לפי שפת הקבלה, יוצא שכשחכמת הקבלה מדברת על איזו אומה, היא מדברת על איזו תכונה שבי. על השמים והארץ, אלה תכונות שבי. מדובר על הפנימיות שלי, על התכונות שבי.

יעל: אני רוצה לעבור לאפיקומן. זה בעצם המצה האמצעית. יש לנו שלוש מצות שאנחנו שמים על צלחת הסדר, והמצה האמצעית בעצם נקראת האפיקומן. מה זה אותו אפיקומן, מה מיוחד בו, מה מיוחד במצה הזאת ביחס לכל השאר?

שאנחנו חייבים עד חצות הלילה לאכול אותו, וזה מסמל לנו שאנחנו מקבלים את כוח יציאת מצרים ויוצאים בחצות בעזרת ה', בכוח עליון.

מצה זה נקרא "מצה ומריבה". מצה זה נקרא שאני נמצא במריבה עם האגו שלי. שאצלי כוח הפרעה וכוח הבורא נמצאים זה מול זה וכאילו אני נמצא ביניהם. אצלי שני הכוחות האלה מתנגשים, וכמו שכתוב "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", אז אני על ידי המאבק הזה שאני משתמש במצות, בכוחות מיוחדים כאלה, על ידי זה אני מברר איך לברוח ממצרים. והאפיקומן הוא מסמל לי את האור הגדול הזה שאני מקבל לקראת חצות הלילה שאני כן בורח ממצרים.

יעל: מה מיוחד בחצות הלילה דווקא?

זה החושך הכי גדול. אני מרגיש שאין לי במצרים יותר כלום, לא נשאר אפילו ניצוץ קטן שכדאי לי שם להישאר, אני ממש הבאתי את עצמי להכרה, להבנה, שמצרים זה מקום מיתה. זאת אומרת, שנאה, דחייה, אגו, גאווה וכולי, כל זה ממית אותי ואני צריך רק השפעה ואהבת אנשים, אהבת אחים, אהבת חברים, אהבת ישראל.

יעל: ואם נסכם את כל הסימנים שדיברנו עליהם, מה המסר העיקרי בעינייך של הסממנים ושל החג הזה?

יציאה מהאגו שלנו ומשנאת חינם, מכל הדחפים ההדדיים שנמצאים בתוך עם ישראל, הגאווה, הזלזול וכן הלאה, ומהמצב הזה אנחנו מגיעים לחיבור, לאהבה, להדדיות, לעזרה, להרגיש את השני כמוני ולהתחבר "כאיש אחד בלב אחד". כל היציאה הזאת, המעבר הזה מהמצב האגואיסטי הנורא למצב של אהבה והשפעה הדדית, מסמל לנו פסח. פסח, פַסח, מעבר.

יעל: ממצב למצב.

כן.

יעל: ומה אתה מציע לנו לעשות בליל הסדר עצמו כדי להתחיל לקדם את הדבר הזה?

חשבון נפש עם כל המשפחה, אבל בצורה קלה, יפה. שלא נקבל מזה איזו התמרמרות על החג ועל כל הסימנים, ושלא יאבד לנו התיאבון למאכלים הטובים שלנו, לכן נעשה את זה במקצת.

אורן: איך?

פשוט נחליט שאנחנו קצת נתקרב לחיבור. יש כאלה חוגים לחיבור הנכון שמעבירים "קבלה לעם" ועוד כל מיני ארגונים ששייכים לארגון "קבלה לעם". ואנחנו נלמד קצת שחכמת הקבלה היא כולה מדברת איך באמת לצאת מעבדות לחירות. וכך באמת נחגוג את הפסח בתוכנו וכולנו יחד כעם ישראל שכבר חופשי ונמצא במצב שהוא עצמאי.

אורן: אמן ואמן.

חג כשר ושמח.

(סוף השיחה)