חיים חדשים

שיחה 1229

מה שינתה בנו הקורונה?

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.04.20 – אחרי עריכה

אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על המצב שאנחנו חווים בימים אלה, גם כאן במדינת ישראל וגם בכל רחבי העולם. אנחנו בעצם מתחילים לאט לאט לחזור לשגרה, לאט לאט חנויות נפתחות, אנשים חוזרים למקומות העבודה, מדברים על כך שבקרוב כבר יתחילו ילדים בכיתות מסוימות לחזור לבתי הספר, יכול להיות אפילו שהקניונים יפתחו. זאת אומרת לאט לאט אנחנו מתחילים לשחזר את המערכות שעצרנו לתקופת הקפאה בת כמה חודשים, גם כאן וגם בכל רחבי העולם.

והשאלה העיקרית שעולה בימים אלה היא מאוד מאוד פשוטה, האם לדעתך, לתפיסת עולמך, אנחנו הולכים, בשלבים כמובן, תוך הקפדה על הבריאות, להחזיר את הכול למצב כמו שהוא היה, או שבסוף תהליך החזרה הזה, אנחנו הולכים לראות פה עולם קצת שונה? האם זה יהיה אותו הדבר או קצת שונה?

אותו הדבר בטוח שלא יהיה, כי יש כאן שינויים גדולים גם בכל אחד מאיתנו, שאנחנו עוד לא מכירים אפילו, אבל כל אחד יצא מתוך כול התהליך שעברנו בצורה שונה. אנחנו ישבנו בבית, אולי פעם ראשונה ראינו את האישה והילדים קרובים והיה תהליך שעברנו ולכן אני לא חושב שזה עבר עלינו סתם. לא יכולנו לצאת ולא יכולנו להתפרע כמו קודם ולא היינו עסוקים כמו קודם בכל העסקים, היה לנו זמן ואומנם אולי לא חשבנו על זה כל כך, אבל הזמן ניתק אותנו מהחיים ההם ופרק הזמן היה די גדול, כך שאנחנו יכולים עכשיו לראות את החיים שלנו מזווית אחרת.

אורן: איזה שינוי מהותי אתה חושב שעומד להתחולל בתוכי כאדם, או שהוא כבר קרה ואני לא מודע לו, מה בדיוק, משהו השתנה בי? אמרת שאנחנו עברנו שינויים פנימיים שאולי אפילו אנחנו לא מודעים אליהם.

אני חושב שאדם שחוזר עכשיו למערכת הרגילה שלו, כי המערכת הזאת כאילו מחייבת אותו שהוא יחזור אליה, האדם השתנה. ואפילו שהוא נכלל בחזרה לאותה מערכת, הוא כל הזמן יחשוב בשביל מה לי ולמה לי והאם יש בזה צורך כל כך והוא כבר יסתכל על ההתעסקות הקודמת שלו מהמצב החדש של היום. [ואני] לא חושב שזה יראה לו נכון וטוב במה שהוא עוסק ויעשה ביקורת על החיים שלו הנוכחיים ובהחלט יראה לעצמו לנכון לשנות את החיים שלו. כי בסופו של דבר, למרות שמאין ברירה הוא חייב להפעיל את העסקים שלו, לעבוד שכיר או מה שלא יהיה, אבל מצד שני הביקורת על המצב שלו תהיה הכרחית, מתוך זה שעבר את התקופה הזאת.

אורן: אם הבנתי את הדברים שאתה אומר יש פה משהו נפלא, אתה אומר, שיכול להיות שאתה תמצא את עצמך תוך זמן קצר חוזר בדיוק לאותם דברים שהיו קודם, אבל אתה בעצמך השתנת, יש בך איזה נקודת ביקורת פנימית שמתבוננת על הדבר הזה שבתוכו אתה חי וכל הזמן מבקרת אותו, זה טוב לי, זה נכון לי, זה לא. זה מה שמתחדש בפנימיותנו כבני אדם?

כן. בדיוק.

אורן: אם השתנינו כמו שאתה אומר, פנימית כבני אדם, מה הולך לדעתך מעכשיו והלאה לתת לי עוגן פנימי, בטחון פנימי שהחיים שלי יהיו בסדר. במה אני יכול להיאחז?

אתה השתנת. אנחנו עוד לא יצאנו מהתהליך הזה של השפעת וירוס הקורונה עלינו ועוד יש הרבה וירוסים בדרך, אנחנו יודעים עליהם כבר, ולכן אנחנו עוד לא הפסקנו להתפתח על ידם ולהשתנות, אלא אנחנו כל הזמן נהייה בשינויים. בתהליך ארוך טווח, אנחנו נצטרך להרגיש את עצמנו כמשתנים. ובהתאם לזה שמשתנים, משתנה הבנת המרחק הפיזי שבינינו. הבנת המרחק הרוחני שבינינו, הפנימי, הנפשי, הרגשי, והבנת העסקים שלנו, מה אנחנו עושים, האם כדאי, לא כדאי, כמה אנחנו בזה מזיקים לטבע ועוד ועוד.

לכן יש כאן בעיה גדולה מאוד לאנושות, אבל בעצם זאת לא בעיה, זה תהליך ההבראה שאנחנו נצטרך לעבור אותו ואני מקווה שהתוצאה מזה תהייה שאנחנו נהייה בשדרוג של היחסים בינינו, של החברה שלנו, הכול. במקומות עבודה אנחנו נעשה רביזיה, בדיקה חוזרת כל פעם, האם כדאי לנו כך לעשות או לא וכן הלאה.

אורן: אמרת שאנחנו הולכים להיות בתקופה של שינויים ארוכי טווח. קודם אמרת, תשמע אורן, אתה כאדם בפנים אצלך משהו השתנה, יכול להיות שאתה עוד לא מבחין בזה אבל בפנים נוספה איזה נקודת ביקורת שלא תסכים לחיות בלי התבוננות, האם זה נכון לי או לא נכון לי מה שעכשיו קורה.

נכון.

אורן: וגם אמרת שהעולם בכלל הולך לקראת תקופה של שינויים ארוכים ומהותיים.

כן.

אורן: במציאות הזאת גם אני השתנתי קצת, אתה אומר שמבפנים, שאולי אני עוד לא מרגיש אבל זה קורה. גם העולם שבו אנחנו חיים הולך לעבור כל מיני שינויים. אז מה בתקופה כזאת של כל כך הרבה שינויים פנימיים וחיצוניים יכול לתת לי עוגן, בטחון פנימי?

הרגשה שאתה לא יכול אחרת. כי השינויים שאתה מרגיש הם באים מבפנים ומה תעשה איתם? אתה חייב לבצע אותם, אחרת אתה מרגיש שאתה לא יכול, אתה פשוט לא יכול, כי השתנת מבפנים ואתה לא יכול אחרת. זאת אומרת, אתה תשנה את מקום העבודה, את התכלית שלך בחיים והשינויים יהיו בוודאי גם ביחסים שלך בתוך המשפחה. הם כבר נמצאים עכשיו, מתוך זה שישבת איתם יחד חודש או חודשיים, אז כבר היו שינויים גדולים ביניכם, אתם הרגשתם זה את זה יותר והכרתם זה את זה יותר, אתה אולי לא הכרת את אשתך והילדים כמו שאתה מכיר עכשיו, אחרי חודשיים של ישיבה איתם יחד בבית.

ולכן הכול משתנה. משתנה המשפחה, משתנה הדירה שלך איפה שאתה גר, הבית שאתה נמצא בו, משתנה מקום העבודה, כי חוץ ממך מגיעים אחרים גם כן לאותו מקום, ואיך שאתם מתנהגים, אתם שונים, אתם מסתכלים אחד על השני ואתם רואים שאתם מאוד מאוד שונים ממה שהיה קודם. קודם הייתם בקשר שהיה מובן לכם מה סוג הקשר, עכשיו זה לא מובן, עכשיו הכול קיבל שינוי. והשינוי הזה, האפגרייד הזה שכל אחד קיבל, לא ידוע לנו איך אנחנו עכשיו מתחילים להתרגל זה לזה, לראות זה את זה, אנחנו פתאום נרגיש שיש בינינו מרחק אחר, סוג אחר של מרחק וסוג אחר של קשר, החיים משתנים.

אורן: איזה סוג של מרחק וקשר נרגיש בינינו?

אנחנו היינו חודשיים במשפחה ובמשפחה אנחנו הרגשנו שאנחנו קשורים זה לזה למרות שיכול להיות שבאופי שלנו, בהרגלים שלנו, אנחנו מאוד שונים, ויש לנו ילדים בכל מיני גילאים, וודאי שאנחנו מאוד שונים, אבל אנחנו הרגשנו שאנחנו שייכים למשפחה אחת. אני אף פעם לא הרגשתי את עצמי שאני נמצא במשפחה אחת. עכשיו כשחייתי חודשיים עם המשפחה, לא היה לי אף פעם דבר כזה בחיים. יום אחד בשבוע, יומיים איכשהו פחות או יותר, וגם היינו בורחים מהבית לטבע, לנוף, למשהו, אבל לא להיות סגורים יחד בארבע קירות. ולכן עכשיו אנחנו באים עם הרגשה אחרת, שאני נמצא בתוך המשפחה ואני נמצא בתוך הדירה ואני חייב להיות איתם יחד והם הקרובים שלי ומה עם כל זה?

ונגיד אני בא למקום העבודה ולמקום העבודה מגיעים החברים שלי, הקולגות שלי, כל אחד מהמשפחה שלו, ואז הם סוחבים איתם יחד, כל אחד, את המטען הזה של המשפחה ואנחנו נמצאים במקום שהוא מאוד שונה עכשיו ממה שהיה קודם. קודם מי חשב על המשפחה, מי חשב על זה שהוא לוקח איתו למקום העבודה את כל ההתרשמויות מהקרובים, ועכשיו זה קורה, אני לא יכול להתנתק מהם. אני הולך לעסקים שלי, אני הולך לכל מיני פגישות. אז קודם כל, הפגישות זה גם דרך האינטרנט, זה לא הכול כמו שהיה קודם, ואז יוצא שאני ממשיך להיות מאוד מאוד קשור למשפחה. הכול ישתנה.

אורן: אתה חושב שזה ישפיע על היחסים בין בני אדם במקום העבודה, העובדה שכל אחד ישב במשך חודשים דווקא עם בני המשפחה שלו בלבד?

בעל כורחו. מאין ברירה כך זה יקרה.

אורן: איזה שינויים אתה צופה ביחסים בין בני אדם במקומות העבודה?

נראה לי שהם ירגישו עד כמה שיש חוסר קשר ביניהם, שהם כמו קולגות בלבד שיש להם עסק משותף במשהו, תלות חיצונה שלא קשורה ממש לפנימיותם, אלא רק לחיצוניות כדי להשיג פרנסה, אבל פרנסה בלבד. מה שאין כן פעם, זה היה מאוד קרוב גם לאיזה התפעלויות, התרגשויות, היום אפילו אין ביניהם, ועוד מי יודע מתי יהיה ביניהם יכולת להיות קשורים זה לזה. אפילו לחבק כך אחד את השני, ללכת לשבת בהפסקת צהריים לאיזה בית קפה או מסעדה. זה לא פשוט, אנחנו גם לא חוזרים למצבים הרגילים החיצוניים. אנחנו פנימית בשינוי ובעולם החיצון אנחנו בשינוי ואז מה יקרה כתוצאה מזה, קשה להגיד.

אורן: מאוד מסקרן אותי להבין את ההתפתחות שחלה פה. כמו שאמרת על האדם שישב בבית עם המשפחה שלו, ועכשיו הוא חוזר למקום העבודה ופוגש שם אנשים שגם הם עברו את אותו תהליך. למקום העבודה אני לא בא כדי להרגיש קשר משפחתי, אני הולך למקום העבודה בעיקר כדי להתפרנס, לעשות עסקים טובים. האם עכשיו, כשעברנו "תקופה משפחתית" כזאת, ואנחנו חוזרים לשגרה, האם לדעתך אנחנו לקראת קשר מסוג חדש גם במקום העבודה, ואם כן מהו בדיוק?

זה יכול להיות מאוד שונה לכל אחד, אני לא יכול לענות על זה. אבל ברור לנו שלכל אחד יהיה בירור, בדיקה חוזרת, על כל מה שקורה לו עד היום. עד כמה מקום העבודה הוא מקום חיצון יותר או פנימי יותר, חשוב יותר או פחות, בשביל מה הוא חי, בקיצור, הוא יצטרך לענות לעצמו "האם אני חי כדי להגיע למקום עבודה כדי להתפרנס כאן בלבד או שאני חי כדי למצוא את עצמי, לבטא את עצמי, להצליח, להוכיח לכולם מי אני, מה אני?" ועוד ועוד. זאת אומרת יש כאן מטרות שונות שהוא רוצה להשיג בחיים.

אורן: האם אתה חושב שאפשר להפוך את הקשר שיש לי עם האנשים במקום שבו אני עובד למשהו שחוץ מזה שאני אקבל בסוף החדש תלוש משכורת גם ייתן לי איזו הזנה פנימית יותר, סוג של רגע עמוק יותר מאשר המקום שבו אני מקבל את הכסף ומפרנס את עצמי ואת ילדיי? האם אתה חושב שאנחנו נוכל לבנות מערכות יחסים מתקדמות יותר עכשיו, כשאנחנו חוזרים מהתקופה המשפחתית הזאת, גם במקומות העבודה?

הכול ישתנה. אני לא יכול להגיד לך אפילו. כי אתה אומר איזה משפט ואצלי זה מעורר אלף סוגי תוצאות.

אורן: דיברת על שינויים שעומדים לעבור על העולם, ואני רוצה לספר לך משהו שקרה בסין כשהייתה מושבתת לחלוטין, שמעתי את זה מכמה אנשים שיש להם קולגות בסין. מספרים שבסין עשו תהליך מאוד פשוט, פנו לאנשים שבמקור, בעבר, הם חיו בכל מיני כפרים ואמרו להם "עם כל הכבוד לביזנס ולהיי טק שעשיתם בערים הגדולות שלנו בסין עכשיו אנחנו צריכים אתכם יותר בחקלאות, ואנחנו מבקשים מכם לעזוב את הערים, לחזור לכפרים שמהם באתם, לעלות שוב על הטרקטור ולהתחיל לעבוד בחקלאות" שמעתי את זה ממספר אנשים שהקולגות שלהם בסין, חלקם או רובם, מתחילים לעבור מגמה כזאת.

מכאן עולה השאלה, איך אתה רואה את שוק התעסוקה העתידי. האם העתיד הוא במקצועות שהם יותר קרובים לתחום הזה של מזון, או להיפך, דווקא לכיוון של טכנולוגיות קשר, כמו שאנחנו רואים עכשיו את הפריחה של כל מה שקשור להתקשרות וירטואלית בין אנשים? לאיזה כיוון עולם התעסוקה פונה להתפתח, לדברים הכי בסיסיים של מזון וגידול מזון, כמו חקלאות? או דווקא לכיוון של היי טק וטכנולוגיות מתקדמות יותר ויותר שיגשרו על כל הפערים ועל המרחקים הפיזיים? איך אתה רואה את זה?

אני לא רואה בין זה לזה שום סתירה. אתה יכול להאכיל את האדם על ידי הטכנולוגיה החדשנית הזאת? וודאי שלא. אז למה השאלה האם ללכת לכיוון היי טק? שישקיעו בפיתוח היי טק וימותו מרעב?

אורן: וודאי שצריכים לגדל מזון, על זה אין שאלה. בוודאי שבני אדם יצטרכו תמיד מזון. אני שואל האם גם בקצה השני של שוק התעסוקה, שם יש דברים עדינים, כמו למשל פיתוח תוכנות של קשר וירטואלי בין אנשים? את זה חקלאי לא יכול לעשות.

זה חשוב מאוד. כמה אנשים צריכים לעבוד בחקלאות?

אורן: זה מה שאני שואל אותך, איך אתה רואה את עתיד עולם התעסוקה, איזה מקצועות יהיו מבוקשים לדעתך?

שלושה סוגי מקצועות.

אורן: מה הם?

בשטח המזון, הביגוד, באופן ש"לא יגונה ולא ישובח", הכרחי.

אורן: לא הבנתי את ההגדרה.

הכרחי, מה שאנחנו צריכים. אני צריך ביגוד?

אורן: וודאי, כמו שאתה צריך אוכל.

אני צריך גם אוכל, דברים הכרחיים. אני צריך מבנים, אני צריך בתי חולים, אני צריך בתי חינוך לילדים בכל הגילאים, לזקנים וכן הלאה. הדברים האלה הכרחיים לנו לחיים, אנחנו צריכים אותם, מזה אין לנו לאן לברוח. זה דבר אחד. דבר שני זה שאנחנו צריכים גם לפתח, ועוד יותר, קשר וירטואלי בין בני אדם, כי זה העתיד שלנו. זה כדי שנוכל להרגיש את כולנו כי אנחנו חיים במערכת אחת, במסגרת אחת, כאיש אחד בלב אחד, ושאין בזה שום צורה כזאת שהיא נגדנו. אנחנו רוצים להיות קשורים זה לזה בקשר שצריך להיות קשר של רגשות, קשר בלבבות ובמוחות. עד שאנחנו נגיע למצב שאנחנו נהיה קשורים זה לזה בלב ומוח אנחנו צריכים גם להיות קשורים בינינו בצורה החיצונית, ממרחק. וכאן אין מה לעשות, אנחנו נצטרך לפתח את הקשרים האלה.

חוץ מזה, יש צורך בכל דבר, ונקווה מאוד שחוץ מהחימוש, כי אנחנו יכולים להמשיך לפתח את זה, אבל במידה שבזה אנחנו לא גורמים הרס לסביבה ולא לחברה האנושית. לכן הכל צריך להיות מסודר במשהו לפי תועלת האדם שהוא נמצא באיזון עם הטבע הפנימי שלו ועם הטבע החיצון. ועל זה אנחנו צריכים לדון בינינו כל הזמן, ללמוד, עד כמה שאנחנו צריכים לעשות כאלה צעדים שונים קדימה, עד שנגיע להיות קשורים יחד בהרגשה אחת סביב כל כדור הארץ והכל יהיה לטובת האדם.

אורן: לפני כן דיברנו על כך שלאחר שאנשים עברו סוג של תהליך שינוי פנימי, והדבר המרכזי שהשתנה בהם זה שהם ישבו המון זמן בחיק המשפחה, כל אחד בביתו, ועכשיו כשהם חוזרים ונפגשים בארגון שבו הם עובדים, האם לדעתך צריך להשתנות משהו ביחס של המעסיקים לאנשים שאותם הם מעסיקים? האם לדעתך הבוסים צריכים לשנות משהו ביחס לעובדים שלהם?

וודאי, גם בוסים, גם עובדים, כולם צריכים לשנות את היחס. אנחנו צריכים להבין שבוס זה מי שיודע את העבודה של הבוס והפועל זה מי שמבין ויודע את העבודה של הפועל. אבל כולם כולם נפעלים למען שהעבודה שלנו תגרום לחיבור אינטגרלי בינינו, ובקשר בינינו אנחנו נרגיש שכולנו קשורים יחד. כמו במשפחה, יש ילדים, יש הורים, יש זקנים, צעירים, האישה עם העיסוק שלה במשפחה, הגבר, וכן הלאה. זאת אומרת כך אנחנו גם עם כל המקצועות שלנו, עם כל התפקידים שלנו בחברה האנושית, צריכים להבין שבחיבור בינינו אנחנו חייבים להגיע לחברה האינטגרלית.

אורן: האם אתה חושב שבוס שיתחיל לפתח משהו מהגישה החדשה הזו של לגרום לקשר משפחתי, במשהו, בין העובדים שלו, יראה לזה ביטוי? האם זה ישפר במשהו את הביצועים, את ההישגים, את מה בדיוק? אם בוס יצליח להביא את העובדים שלו לרמת התקשרות כזו שהיא קצת משפחתית, מה הוא יראה כתוצאה מזה?

הוא יראה מזה ברכה. הוא יראה מזה ברכה. עד כדי כך שגם כל מיני ווירוסים לא יפגמו בפועלים שלו, בעסק שלו.

אורן: איזה סוג של ברכה הוא יראה ולמה? מאוד מסקרן מה שאמרת עכשיו.

כי הוא יהיה בהתקשרות הנכונה לעולם הכללי, האינטגרלי הגלובלי, ולכן ככה זה יקרה.

אורן: מאוד חשוב לי להבין את זה. תסביר לי למה הוא יראה ברכה אם הוא יגרום לקשר משפחתי בין העובדים שלו?

כי כוחות הטבע שמביאים עלינו ווירוסים למיניהם, או גם השפעות טובות לעומתם, הם יעבדו יחד עם ההשפעה שלו על החברה האנושית ועל העולם. ולכן בזה שהוא יתעסק עם עניינים לקראת החיבור החברתי, לקראת איזון העולם, בזה הוא גם ימשוך לעצמו רק כוחות חיוביים מהטבע, כי אנחנו פועלים במערכת שהיא כולה אינטגרלית.

אורן: האם אתה חושב שהחשיבה שלי כאדם, היחס שלי לחיים, משתנה בתקופה זו? מה משתנה בחשיבה שלי?

זה בדיוק הייעוד של הזמן שלנו, זה בדיוק התוכן של הזמן שלנו, כי אנחנו עכשיו משתנים מבפנים בהסתכלות שלנו על העולם, על החברה, על בן האדם, על היקום, על ההיסטוריה, על כל החיים שלנו, על העתיד שלנו. ועל הכל אנחנו נקבל סימן שאלה, למה? בשביל מה? לאן? והאנושות עכשיו צריכה לענות על השאלה הזאת, כי בלי זה, ממש אין לנו יכולת להתקיים על פני כדור הארץ.

(סוף השיחה)