חיים חדשים

שיחה659

אחדות בין ימין ושמאל

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.12.15 – אחרי עריכה

אורן: אנחנו רוצים לדבר היום על הפער בין ימין ושמאל, שהוא אולי הקיטוב הגדול ביותר שיש בישראל ואולי גם בעולם, אנשים תומכי ימין מול אנשים תומכי שמאל. נרצה להבין את זה לעומק ולנסות לעשות סדר כדי לקחת את כולנו, ימנים, שמאלנים כאחד לחיים טובים יותר, למקום טוב יותר.

יעל: זאת תופעה שאנחנו מכירים מהעולם כולו, חלוקה לגוש ימין ולגוש שמאל, כשלמעשה אלה שתי אידיאולוגיות שונות שבאות לידי ביטוי בהרבה מאוד תחומים של החיים. בתחום הכלכלי, בתחום הביטחוני ובתחום החברתי, איך לפתור סכסוכים.

על כל הדברים האלה נדבר, כשהתחום הפוליטי הוא תולדה של תפיסת העולם. נרצה להבין מה מהות ההבדלים העיקריים בין ימין לשמאל, ואיך אפשר לחבר את שני החלקים וליצור דו קיום יותר טוב, יותר איכותי, יותר נעים, שאפשר איתו להמשיך לחיים יותר טובים, בלי כל הסכסוכים והפערים הגדולים שקיימים בינינו. אנחנו רואים שלאדם יש צורך מאוד גדול להגדיר את עצמו כימני או כשמאלני וזה מאפיין את האנושות כולה. למה השייכות הזאת לימין או לשמאל כל כך חשובה לאנשים?

אנחנו כוללים שני כוחות. אנחנו רואים את זה בחומר, כשכולנו תוצאה מהתפשטות החומר, מהתפתחות החומר, שהתחיל מאיזה חלקיק, שאחר כך התחלק לפלוס ומינוס, אלקטרון ופוזיטרון, ואז התחילה ההרכבה המשותפת ביניהם שמזה נעשה האטום. והאטומים הפכו להיות לגושים גדולים, למבנים של גבישים למינרלים למיניהם, כל הטבלה הגדולה של מנדלייב ביקום.

ואחר כך על פני כדור הארץ, יש לנו כבר צומח, חי ובני אדם, כשהכל מורכב מפלוס ומינוס, מאטומים, מולקולות, מיותר ויותר כוחות, אבל בכל דבר יש ספיגה והוצאת פסולת, יש התכווצות והתרחבות, יש פעימות לב, יש יום ולילה.

קיום החיים בכלל, יכול להיות רק בתנאי שיש שני כוחות מנוגדים שנמצאים ביניהם באיזון מסוים, שפעם זה מתגבר ופעם השני. פעם מתגבר החושך ופעם היום. פעם פלוס ופעם מינוס. פעם חום ופעם קור. פעם התכווצות ופעם התרחבות וכן הלאה. זה כמו בגלגל של אופניים, שבכל פעם ופעם יש שילוב וחילוף והתחלפות של שני הכוחות, שהעיקר הוא, שהם שניהם פועלים למקום, לכיוון, למטרה אחת ואז יש ביניהם הסכמה ואיזון. וכך זה כל הטבע, איכשהו מוביל את עצמו למשהו.

מה שאין כן במין האדם, שם זה קצת אחרת, כי הפלוס והמינוס בו לא מאוזנים. ואם הפלוס והמינוס לא מאוזנים בטבע, זה מביא להתפוצצויות שאחר כך זה נרגע לאט לאט. זאת אומרת שהטבע נמשך לאיזון. אנחנו רואים את זה בחום וקור, שהם לאט לאט מסתדרים ביניהם ומגיעים לאיזו השוואה. רואים את זה ברוח, שלחץ במקום אחד מביא לחוסר במקום אחר והחוסר מביא רוח עד שמגיעים להשוואה, זאת אומרת, הטבע נמשך לאיזון.

ויש בטבע תופעה מאוד מיוחדת של מין האדם, כי במין האדם האיזון נמסר לשליטתו. יש בכוחות שלנו פלוס ומינוס ואני לא מדבר על הגוף שלנו, אני מדבר במוח, בלב, במה שאנחנו עושים. והטבע רוצה שאנחנו נגיע לאיזון בין שני הכוחות האלו על ידי ההתפתחות שלנו, על ידי המחקר, על ידי ההבנה, על ידי האנליזה והסינתזה של הדברים שקורים בטבע ובנו וכן הלאה. ושנבין שאנחנו צריכים להגיע להרמוניה ולאיזון, למשהו שבו כולנו נמצאים במערכת יפה וטובה.

כשאנחנו בני האדם בונים איזון בינינו, אנחנו שולטים על כל המערכות התחתונות מאיתנו, על מערכת החי, מערכת הצומח, מערכת הדומם, ואז כל הטבע הופך להיות ממש לגן עדן. הכל נמצא באיזון, הכל ברוגע ורואים את כל הדברים בצורה אמתית. ישנם חיים בלתי פוסקים, בלתי נגמרים, חיי גן עדן, והכל תלוי רק באיזון בין פלוס ומינוס. אבל את הפלוס והמינוס אנחנו, בני האדם, חייבים בעצמנו לחקור, להשיג ולשמור עליו. זה בעצם מה שאנחנו לומדים מהמערכת הזאת, מהמציאות שאנחנו נמצאים בה.

יעל: אז אדם שמגדיר את עצמו כימני או כשמאלני, זה חלק מהחקירה של הפלוס והמינוס?

ודאי. זה החלק הגבוה של החקירה, כי עד שפיתחנו את עצמנו, התפתחנו על ידי הטבע. האגו שלנו כל הזמן גדל ומשך חלק מהאוכלוסייה לצד ימין וחלק לצד שמאל והיינו בכל מיני מלחמות. במלחמות בין הפלגים, בין המדינות, בין בני האדם, במלחמה בלתי פוסקת בכל משפחה ומשפחה, בין הילדים הקטנים ובין הילדים הגדולים, והכל צריך בסופו של דבר ללמד משהו את האדם.

שום דבר לא נמצא בתוך האופי שלנו סתם, אלא אנחנו צריכים לדעת, איזה תועלת צריכים לקבל מזה ולכן אנחנו כבר צריכים ללמוד למה זה מיועד, אבל כדי להגיע לפתרון אנחנו צריכים לא להיכנס לימין ושמאל.

יעל: פתרון למה?

לאיזון בכל אדם ואדם ובין בני האדם. גם במשפחה, גם בעבודה, במדינה, בין המדינות, בכל מקום אנחנו רוצים להגיע לאיזון. וקודם כל, כשאנחנו מבינים שחייב להיות איזון, אז זה לא חשוב אם שמאל מתגבר על ימין או ימין על שמאל, ולא חשוב על מה את מדברת, אם זה על פוליטיקה, שבדרך כלל לשם זה משויך, או על משהו אחר.

יעל: בארץ.

זה לא רק בארץ, זה בכל מקום. אנחנו רואים עכשיו מה קורה עם מרין לה פן, עם סרקוזי וגם עם טראמפ. זה קורה בכל מקום, לאו דווקא כאן, בכל מדינה, בכל חברה, בכל משפחה. פעם זה ימין ופעם זה שמאל ואנחנו גם מתבלבלים ביניהם. כי לא פעם אני שומע, שאחד, נניח מהשמאל, מאשים את השני מהימין במשהו, והימני אומר לו, "אבל אצלנו" ואומר בדיוק אותו הדבר, וזה מאוד מבולבל.

אם אנחנו רוצים להגיע לפתרון, ל"הפתרון" באמת, אז אנחנו צריכים להבין שהוא נמצא באיזון בין שניהם כמו באטום. ששני הכוחות האלה, פלוס ומינוס מייצבים ביניהם מערכת, ובמערכת הזאת שני הכוחות פועלים להחזיק זה את זה ולבנות משניהם מערכת יציבה שנקראת אטום. ואחר כך מערכת עוד יותר יציבה מכמה אטומים, שהיא מולקולה או גביש ועוד ועוד.

זאת אומרת, שאין בטבע באף צורה שלו, רק ימין או רק שמאל, רק מינוס בלי פלוס, או פלוס בלי מינוס. זה לא יכול להתקיים. יכול להיות בקצה אחד פלוס ובקצה השני מינוס, וקשר הדדי ביניהם. אבל אנחנו לא יכולים למצוא בטבע משהו שהוא מינוס ואנחנו לא מוצאים כנגדו דווקא פלוס. נגיד באוטו יש מצבר, או יש מצבר בפלאפון, לא חשוב במה, זה חייב להיות כך ולא יכול להיות יום בלי לילה ולילה בלי יום.

לכן אף פעם הם לא יכולים להיפטר זה מזה. כבר קרו מקרים כאלה בעולם, שרצו להרוס לגמרי את הימין, או להרוס לגמרי את השמאל, כמו היטלר או אחרים, וזה לא התקיים. זה התקיים כמה שנים אך ורק כשהיה כוח שליטה מאוד גדול והרסני שבאמת הרס והרס. וכל עוד יש לו כוח להרוס הוא קיים, וברגע שנגמר הכוח להרוס, אז הוא מפסיק להתקיים בעצמו, כי מינוס בלי פלוס, לא יכול להתקיים. לכן אם הם רוצים לדאוג לקיום עצמם, הם צריכים לדאוג לקיום הצד הנגדי.

יעל: לפני שאנחנו הולכים למקום הזה של איך הם חיים בדו קיום, בוא נכיר את שני הכוחות המאוד יסודיים האלה.

אני לא רוצה להכיר. זה לא חשוב לי. אני רוצה להיות למעלה מהם. לא רוצה להתלכלך ולהתחיל לחקור מי מבניהם צודק ומי לא, מי בכלל כך או כך. הם מגדירים את עצמם שהם מנוגדים זה מזה, וזה מספיק לי.

יעל: מה מהות הניגוד?

לא אכפת לי. אני פועל אוניברסלי ורק אומר שלא יכול להיות אחד ללא השני. ומה שצריכים זה לעשות כך, שנגיע למצב שכולל את שניהם בצורה מאוזנת, וזה יכול להתקיים. כל היתר זה סתם מאבקים בלי סוף. אחד תופס את השלטון, השני נפגע, ההוא יתפוס את השלטון, אז זה יפגע. וכך הם סתם משחקים בפינג פונג.

אני לא רוצה את הפינג פונג הזה, כי אנחנו מדברים על מציאות מאוזנת, מסודרת, מיוצבת נכון והיטב, שנמצאת בצורה יציבה, שיכולה להתקיים כשכולנו מרוצים, גם במינוס וגם בפלוס. כי הם עובדים בהרמוניה ביניהם, ואפשר להוציא בין המינוס והפלוס מנוע שעובד ממינוס ופלוס, זאת אומרת עבודה. שניהם יתחברו יחד בצורה נכונה, והצורה הנכונה היא, שהם מבינים איך לעבוד יחד ואיך לעשות עבודה טובה, ואם את מדברת על ימין ושמאל בחברה, אז למען החברה.

כל מה שהם עושים עכשיו סך הכל, זה רק מאבק אחד עם השני. אני מסתכל בפרלמנט, ובדרך כלל בכל פרלמנט, ואצלנו במיוחד במדינת ישראל, אם הימין אומר בעד, השמאל לא שומע בכלל מה הם אומרים אלא מיד נגד. האם בצורה כזאת מדינה יכולה להתקיים?

האם הקהל, העם, יכול ליהנות מממשלה כזאת? ודאי שלא. אז אנחנו צריכים סוף סוף להגיע למצב שהם יהיו מאוזנים. ולכן מי שיוכל באמת לעשות טובה לעם, זה מי שיבוא ויסביר לעם מה צריך לעשות. ואז העם ילך אחרי אותה קבוצה שאומרת, "בואו נחבר את הימין והשמאל יחד ולא ניתן לאף אחד מהם לשלוט, אלא רק למנגנון שמקשר ביניהם ומביא את האיזון וההרמוניה".

יעל: דיברנו בהתחלה שחשוב לאדם שתהיה לו זהות, ימין או שמאל, כי זה חלק מהחקירה שלו של האיזון בחיים. אז איך הוא יוותר על זה?

כאן זה לא ויתור. כי בדרך כלל מה שאת רוצה עכשיו להגיד, זה לא ימין ולא שמאל, אלא מרכז.

יעל: האם מרכז זה ויתור?

מרכז זה לא ויתור. במפלגת המרכז שהם כל פעם רוצים להקים, הם סתם קוראים לעצמם "מרכז". הם לוקחים קצת מהימין, קצת מהשמאל ויש להם שם בלגן בפנים, מין דייסה כזאת וזה לא פתרון. הפתרון של מרכז אמתי כולל את שניהם ולא משאיר בצד שום דבר.

יעל: למה זה לא פתרון?

כי יש להם אג'נדה משלהם למפלגת המרכז הזאת, הם לא רוצים מהשמאל ולא רוצים מהימין, יש להם משהו משלהם וזהו. הם רוצים לשלוט.

יעל: זה עוד מפלגה?

כן.

יעל: כמו שיש ימין ויש שמאל, יש עוד אחת כרגע.

כן. כאילו זה מרכז. אבל המרכז בין ימין ושמאל צריך להיות כולל בתוכו גם מימין וגם משמאל, ולכן הוא נקרא מרכז, הקו האמצעי.

יעל: איך אפשר? זה כמו לתפוס את המקל משני הצדדים.

כאן אנחנו כבר מגיעים לשאלה, קודם כל האם זה אפשרי, ואם זה אפשרי באיזה תנאים, והתשובה היא מאד פשוטה, אנחנו רואים שלפעמים שני אנשים ששונאים זה את זה מסוגלים להתחבר. תני לי דוגמה.

מתי זה יכול להיות?

יעל: במשפחה למשל, זה משהו שכן יכול להיות.

זה לא חשוב לנו אם זו משפחה או מדינה, או עולם, זה אותו הדבר, המערכת היא אותה מערכת. אלא מתי שני אנשים מנוגדים, יכולים להתקשר ביניהם?

יעל: אני חושבת שקודם כל צריך להיות להם איכפת אחד מהשני, כך אני מסתכלת על החיים שלי.

אז הם מבטלים זה את זה. ולא אכפת להם זה מזה והם גם מוכנים לשרוף זה את זה.

יעל: אבל אם כן אכפת להם אחד מהשני, אז כן אפשר?

ומתי זה יכול להיות?

יעל: אולי כשיש איזו מטרה משותפת.

איזו?

יעל: למשל במשפחה, הרי בזוגיות יש הרבה מצבים של מעברים בין כעסים מאד גדולים לאיזו השלמה.

כשאין זוגיות, הכל מתחלק והכל שנוא זה מזה, אין, חותכים. מתי בכל זאת הם כן יכולים להתחבר?

יעל: אולי בעת מלחמה.

מוכנים אפילו למלחמה.

יעל: אני לא יודעת.

נניח שיש להם תינוק או ילד קטן, האם הם יכולים להתחבר למענו?

יעל: כן, זה יכול להיות משהו שמחבר. לפחות יהיה ניסיון.

זאת אומרת, אם זה למען משהו משותף וגבוה יותר, שזה גבוה מהבעל והאישה, אז הם מוכנים להתפשר ולהתחבר, ולעבוד למען הילד.

יעל: עד גבול מסוים. אנחנו רואים היום שגם זוגות עם ילדים מתגרשים.

אני לא מדבר על גירושים, גם אם הם כבר גרושים ולא רוצים לשמוע אחד על השני. אבל נניח שיש ביניהם שמועה, שרק אם שניהם יהיו ביחד באיזו צורה, הם יכולים להציל את חיי התינוק, או חיי הילד שלהם.

יעל: אז הם יהיו ביחד.

אז הם יתחברו. לפעולה כלשהי, לא לנצח.

יעל: כן. הם יעשו מאמץ משותף.

זאת אומרת שחייב להיות משהו גבוה יותר מהם, חשוב יותר מהם, ואז לשם זה הם יתחברו. וזה יהיה המרכז, הקו האמצעי. בתנאי שיש משהו שהוא לא חיסרון של ימין ולא חיסרון של שמאל, אלא משהו גבוה יותר, שהוא יקר להם יותר מלשנוא האחד את השני, אפילו מלהפסיד האחד לשני. כי חיי הילד הקטן חשובים לי יותר מזה שאני צודק או לא צודק כלפי זוגתי, או ההיפך. זה כבר לא בא בחשבון, לא חשוב מה שיהיה, העיקר שהילד יהיה בריא נניח.

יעל: איך אתה רואה את זה קורה היום הלכה למעשה במציאות שלנו, מי הוא בעצם אותו ילד משותף שיכול להציל את המצב?

קודם כל צריכים להביא את אותן המפלגות ואת העם לחינוך. ולא דרך מערכת החינוך שיש במדינה, כי זו לא מערכת חינוך, זו מערכת למידה הייתי אומר.

יעל: חינוך למה?

חינוך כדי שהם יבינו מי הם ומה הם, ועם איזו מערכת הם נמצאים. מה הרצונות שלהם, הדחפים שלהם, מטרת קיום האדם, איך הטבע שלנו, האופי שלנו, באילו תנאים אנחנו יכולים לשנוא זה את זה ולהתחבר וכן הלאה. ללמד את האדם מי הוא. את זה אנחנו לא לומדים, וזה נקרא חינוך. לא מלמדים את זה, אין מערכת חינוכית בכלל, אלא מערכת של השכלה וזהו. לכן אם אנחנו נביא את החינוך הזה לעם, נוכל אחרי זה לדבר עמו. מה זה נקרא להרכיב מערכת שנמצאת באיזון, על פי כוחות הטבע, שכולנו פועלים בתוך הטבע. דרך החינוך שלנו הוא מקבל ידע על מה זה להיות ביחד, בחינוך הנכון, בחיבור הנכון, בהשתתפות, שיהיה ביטחון לכולם, שיהיה יחס יפה בין זה לבין לזה, שגשוג וכן הלאה.

אנחנו מלמדים אותו איך מתחברים הפלוס והמינוס באטום ובמולקולות, הספיגה הנכונה בכל מיני חומרים ופליטת החומרים שכבר אין בהם צורך, דרך כל מיני מערכות כאלה שאנחנו מלמדים את האדם. ומתוך זה הוא מבין מה צריך להיות בתוך המערכת הפנימית שלו, שהיא מערכת הרגשה, הבנה והכרה במוח ובלב. מה צריכה להיות הספיגה, מה צריכה להיות הפליטה, מהם הדברים הטובים והנכונים ומה לא, איך אנחנו צריכים להתקשר זה לזה, אנחנו תמיד פלוס ומינוס, אבל איך אנחנו יכולים להיות מקושרים כך, שמתוך הפלוס והמינוס, בחיבור שלנו, יהיה באמצע משהו שייתן לנו תוצאה טובה. כמו פלוס ומינוס בבטרייה שאפשר להדליק בעזרתם מנורה או להפעיל איזה מכשיר, אנחנו יכולים לעשות כך. ואז בינינו, אנחנו יכולים לגלות את האור, את הכוח המיוחד, החום, שטוב לנו, שפועל לטובתנו. הוא מבריא אותנו, הוא מלווה אותנו, הוא מחבק אותנו, הוא שומר עלינו. וזה בתנאי שאנחנו לומדים איך להתחבר.

יעל: קודם דיברת על זה ששני ההורים צריכים איזו מטרה שהיא מעליהם וחשובה מאד לשניהם, זה היה התנאי שבו היו מוכנים בשביל אותה המטרה, לוותר על המאבק ביניהם. וגם אצלנו בחברה היום, קיימת אותה הנטייה להיאבק האחד בשני. מה יגרום היום לאותם האנשים לרצות לבוא לאותה מערכת חינוך, מה הוא הדבר הזה שהוא "מעל", מעל לסכסוכים ומעל למאבקים, שבשבילו נהייה מוכנים לבוא ולעבור את אותו תהליך של איחוד כוחות כדי לגלות את האור בפנים?

שני דברים. או שזה במערך הפצה ובפרסום גדול, או בייסורים גדולים. ובדרך כלל זה כששניהם עובדים יחד.

יעל: פרסום לְמָה? מה היית מפרסם למשל?

איך אנחנו יכולים להגיע לחיים מאושרים, מאוזנים, רגועים, בביטחון, בשגשוג ובהשלמה זה לזה וכולי. זה מצד הפרסום. ומצד הכוח הרע, המכות ומכות ומכות, גם הן בכל זאת מחייבות אותנו להקשיב.

יעל: אתה אומר למעשה שהפרסום הוא למטרה הגדולה יותר, שזו בעצם המטרה לחיים טובים יותר ממה שיש לנו היום. ואנחנו מוכנים אפילו לוותר על המאבקים בינינו ומבינים שרק כך אנחנו יכולים.

נניח שהגענו עכשיו למצב כזה, שברור לנו שאין שום אפשרות להמשיך בזה שהאחד יאכל את השני. חוץ מזה, אנחנו לומדים שאין דבר כזה בטבע שהמינוס קיים ללא הפלוס, וזה תמיד יהיה. אנחנו לא נוכל להפטר זה מזה, אלא דווקא ההיפך, אנחנו יכולים למצוא את המצב המאוזן והכי טוב, הכי עשיר, שלם, כולל, וזה דווקא בחיבור הנכון בין המינוס והפלוס, השמאל והימין.

יעל: אמרת גם שבמצב הזה כוללים את הכל. זאת אומרת, כוללים את כל הספקטרום, ולא שאני בוחרת באיזו נקודת אמצע.

לא, את כל המפלגות יחד, אם זה נניח מפלגות.

יעל: מה זה אומר, מה קורה בעצם, איך זה יכול להיות דבר כזה?

כי על ידי החינוך הם מתחילים ללמוד את המטרה העליונה, למה שאפשר להגיע. וזה הופך להיות בשבילם כמו התינוק היקר שלהם, שבשבילו הם מוכנים להיכנס לויתור ההדדי כולם יחד, כדי להגיע למצב שכולנו נכללים שם יחד. כל אחד מתעלה מעל האגו שלו ומגיע לאיזו רמה אחרת של החיים, לרמה גבוהה יותר.

יעל: ואם הייתי למשל לפני כן שמאלנית, מה יקרה לי בתהליך הזה, שיגרום לי בסופו של דבר להשתנות?

את לא תהיי שמאלנית ולא ימנית, את תהיי המרכז האמיתי.

יעל: אני אהיה הכל, וכך גם האדם הימני?

כן. גם לימין וגם לשמאל, כולם, כל אחד מגיע למצב שהוא כולל בתוכו את כולם. זה שרצית קודם למחוק את הימין והמרכז ולשלוט לבד, את מגיע עכשיו לשליטה, אבל בזה את גם משתנה.

יעל: איך? מה משתנה בי?

את מגיעה לאמצעי.

יעל: מה משתנה בי במהות?

את מגיעה למצב גבוה יותר ממה שהיית נניח בשמאל, אבל שם את נכללת עם כולם, כך שאת מרגישה את עצמך כשלטת. כי יש כבר שליטה לא של האידיאה שלך, האידיאה של הימין או השמאל, אלא של הטבע, של האיזון, של ההרמוניה. ובצורה כזאת מגיעים לפתרון, מגיעים לאיזון.

(סוף השיחה)