שיחה ביער בן שמן

שיחה 11.12.19 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אני כל הזמן נמצא בכוונות, בתסכולים, בתקוות, כל הזמן משתדל להיות חי, כי אכפת לי מזה, אני רוצה שזה איכשהו יותר יפתח סוף סוף. ואם אתה שומע וזה לא מזיז לך ואתה לא מעורר את עצמך לשייך את עצמך לזה, אז מה אפשר לעשות. להפעיל ביקורת זו לא בעיה, אלא ההיפך אני רוצה. אני רוצה להתייחס אליהם כמו לילדים הקטנים שלי, לשמוח במה שהם מצליחים וקצת לתת ביקורת. אבל הביקורת היא על חשבוני במה שאני יכול לעזור ולתרום, ואיפה אני מפספס את היחס שלי אליהם שהם כך עונים או כל כך אדישים נגיד.

מיכאל: לפעמים אתה שואל שאלות שבאמת שקשה לענות עליהן ואנחנו צריכים לדון בינינו ולברר תשובה. ויש שאלות ממש טריוויאליות כמו "איך להגיע לערבות?". מה איך להגיע לערבות? זה תהליך, אני יכול לכתוב לך מאמר איך להגיע. זאת אומרת, אחד אומר להגיע לערבות על ידי תפילה, השני אומר על ידי המאור המחזיר למוטב, זאת אומרת זורקים מילה.

ברור לנו איך להגיע לערבות, הדרך ברורה, ברור שזה לוקח זמן. מה יש לפה לברר? אני מנסה להבין מה לא ברור. אנחנו מבינים את השלבים, אנחנו לא יכולים לעשות את זה כי זה דבר רגשי ואני לא שולט ברגש שלי. לכן אני אומר, מה יש פה לברר, מה אני מפספס פה? מה היית עונה, נגיד איך להגיע לערבות, מה יש פה חדש, מה תענה? על ידי השתוות הצורה, צריך להיות אחראי בקבוצה. אני כבר יודע את התשובות וככה כל אחד עונה עוד בפרצוף כזה.

כנראה שעדיין אין לכם בזה רגש.

מיכאל: ברור שאין.

אני יודע שכשאני פותח נגיד ערוצי טלוויזיה, יש מלא סרטים על רגשות, על אהבה, על שנאה, כל מיני דברים, מה יש על זה לדבר, זה כך או כך. תשאל את הילד הקטן "אתה אוהב את אמא?", הוא יגיד, "כן אני אוהב אותה" [ויחבק]. "תראה לי איך אתה אוהב אותה", [הוא ילטף אותה] "ככה אני אוהב אותה". אז אתם כך גם מדברים על הקשר ביניכם בינתיים, מה אני אעשה?

מיכאל: אני ראיתי לא מזמן את הסרט ארמגדון ששם בן אדם הציל כדור ארץ, זה היה מרגש. לא בכיתי אבל הסתכלנו ובאמת התרגשנו. הסרט צולם לפני 20 שנה, כל השחקנים הם גויים שמשלמים להם כסף ולא אכפת להם שום דבר, אבל תראה איזה רגש הם מעוררים. ברור, זה מובן לי. אם היה לי רגש לא היה צריך להעלות חשיבות המטרה, לא היה צריך לעשות שום דבר, אם הייתי יכול לדבר על ערבות בכזאת התרגשות, אבל אין לי שום רגש. לכן אני שואל, מה המשמעות של הסדנה? אני כנראה לא נכון משתמש בכלי הזה. איך להשתמש, איך אני מגיע לרגש?

רק על ידי מאמצים, התעמקות, מחשבה, קריאה, דיבור, והעיקר זה חשיבות המטרה כי בלי זה לא תגיע. צריכים לפתח את כל הדברים האלה. תראה איך ילד קטן אומר שהוא אוהב את אימא. ככה זה.

מיכאל: אבל אם היה כבר רגש, כבר אין פה עבודה. אם אין רגש, אני באמת צריך לשחק, אולי העבודה היא בלשחק, אולי אני כמו שחקן צריך עכשיו להראות לחברים שאני כמעט בוכה שם, אבל זה לא קורה.

אני לא יודע מה להגיד לך. זה לוקח זמן, זה ייקח אולי עוד 5 שנים. ומי שנשאר נשאר, ומי שלא יבוא אחר כך.

מיכאל: אני לא מדבר על זה. אני מדבר על איך להשתמש בכלי שנקרא סדנה בצורה הכי מועילה. שי תוסיף, אתה לא מרגיש את זה ככה? אתה ממש מתרגש כששואלים אותך איך להגיע לערבות?

שי: לפעמים יש הרגשה כאילו יש פרוטוקול כזה.

אז אני חושב איך אני יכול להסביר את זה, כל שאלה שייכת לי, שאני צריך לפתור אותה.

מיכאל: אם חברים מרוצים מזה ומתרגשים מזה, אני רק אשמח. אני אטום לזה לגמרי.

שי: אבל לא תמיד.

מיכאל: אני מוכן להגיע לשיעורים רק שאתה תהנה.

שי: יש סדנאות שהן אש.

ולאד: אצלנו בעשירייה זה ממש עובד. אני לא יודע אולי זה תלוי מי החברים. אני מרגיש כל אחד שמדבר, יש לנו ממש סדנה, יש רגש ממש, אצלנו זה עובד ממש טוב, ממש יפה.

מיכאל: מגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת ה' יתברך לבדו בקפדנות או לזכות את הרבים שיגיעו לדבקותו יתברך. איך אתה יכול להסביר את זה?

כן. כך שאני בעצמי ודאי שרוצה להגיע לדבקות בבורא לעשות לו נחת רוח, אני, אבל יחד עם זה אני פועל למען להדביק את האחרים גם לאותה דרך, לאותה מטרה, ואני מאוד מקווה שכך אני אעשה. ובסך הכול משתי העבודות האלה, שאני משתוקק להגיע לעשות נחת רוח לבורא על ידי העבודה שלי, ושאני משתוקק לעשות נחת רוח לבורא על ידי זה שאני מקרב אליו אחרים, אבל משתיהן שתהיה לו נחת רוח, זו העבודה שלי וזו המטרה שלי. וכמו שכותב לנו רב"ש, שאם תהיה לי פעם בחירה שאני אעשה נחת רוח לבורא או מישהו אחר, אז אם מישהו אחר יעשה, אני אעזור לו.

מיכאל: יכול להיות שיש אנשים ששייכים לעזור לאחרים להיות בדבקות.

כן.

מיכאל: ויש כאלו שלבד צריכים להגיע. זאת אומרת או זה או זה?

לא, גם זה וגם זה, צריכים לעבוד בשניהם. אני גם רוצה להיות בדבקות עוד ועוד, יותר ויותר, ויחד עם זה אני מלמד את האחרים איך להגיע לדבקות.

מיכאל: ואם אני אומר לא אכפת לי אם אני אגיע או לא אגיע, העיקר [שאחרים יגיעו]?

זה לא טוב, לא.

מיכאל: זו בריחה?

כן, זו בריחה.

מיכאל: אבל אם תהיה לך אפשרות גם וגם?

אז השני.

מיכאל: לזכות את האחרים?

כן.

מיכאל: זו הבדיקה?

כן.

מיכאל: זה בדיוק מה שהיום דברנו, שיש הרבה אנשים שהם אוהבים את כנס הערבה כי שם אנחנו ביחד כמשפחה, אבל אחר כך לחשוב על העולם זה לא בראייה בכלל, איך לקשור.

עדיין הם לא מרגישים את העולם, אני מבין אותם. אז אנחנו לא נעשה בכנס פתיחה כזאת לכל העולם. איך אתם חושבים, מה צריך להיות? תפקיד של עם ישראל בארץ ישראל? נגד אנטישמיות?

מיכאל: כן.

בסדר. זה קצת מקטין אותנו וכאילו זו לא פנייה לקבוצות שלנו בחו"ל. אתה כאילו עוזב אותם ואומר, חשוב לנו כאן לחיות ולהתקיים, והם לא נמצאים בזה ממש.

מיכאל: זה בשלב הזה. כשאנחנו דיברנו על אירופה אז התרכזנו באירופה מה שלהם חשוב, אמריקה מה שחשוב לאמריקה, עכשיו מה שחשוב לישראל, כולם מתרכזים בזה.

אתה רוצה לעשות את הכנס הזה כנס ישראלי?

מיכאל: כן, אבל להשתמש בכל החברים שלנו שהם שייכים לראש שגם שיעזרו לנו.

טוב, תחשבו, אני לא יודע.

מיכאל: גם אני לא יודע. אם אפשר לפתוח לכל העולם, גם טוב.

אני לא רואה שאפשר גם את זה וגם את זה, לפי מה שאני שומע אתכם. לישראלים לא אכפת מה שקורה בחו"ל מחוצה לגבולות ישראל בכלל. נראה, עוד נדבר על זה.

מיכאל: מה זה יום ה' ולילה ה' כלפי הרגשה?

זה תלוי איך אתה מגדיר את זה. יכול להיות שיום ה' זה שאתה נותן לבורא אפשרות להתגלות ולהראות את עצמו לכולם, ולילה שהוא דווקא נסתר. ולא יכול להיות אחד ללא שני.

מיכאל: אמרת שאמונה למעלה מהדעת היא רק ברוחניות.

איך אמונה שזה כוח השפעה יכולה להיות בגשמיות?

מיכאל: בגשמיות אין כאלה דוגמאות של אמונה למעלה מהדעת.

אמונה זו נתינה. בגשמיות כמה שאני נותן זו אותה קבלה, זה רק נראה בעיניים שזו נתינה.

מיכאל: גשמיות היא רק בתוך הדעת או למטה מהדעת, שמישהו אומר לך משהו אז אתה מאמין בלי לבדוק, זה למטה מהדעת.

כן.

מיכאל: בתוך הדעת, מה שאני מבין אני עושה.

כן.

מיכאל: למעלה מהדעת זה רק רוחניות.

כן.

מיכאל: איזה תרגילים אנחנו יכולים לעשות כדי שנגיע ל"למעלה מהדעת"? יש משהו דומה בגשמיות או שבכלל אין כלום?

נגיד שאתה עכשיו אומר, "את החבר הזה אתה צריך לראות כגדול", אז אני מקבל את זה למעלה מהדעת. האם זה דומה ל"למעלה מהדעת"? בדעת אני רואה שהחבר הזה הוא לא גדול, אתה אומר הוא כן גדול, או בעל הסולם גדול.

לא. אמונה למעלה מהדעת זה נקרא שאתה מקבל מלמעלה כוח שהוא מחזיק אותך בהשפעה למעלה מהקבלה. אז אתה יכול להעריך את השני יותר גבוה מעצמך, לא בגלל שאתה משפיל את עצמך אלא בגלל שקיבלת מלמעלה הארה כזאת.

מיכאל: אני רואה את החבר בדעת שהוא זבל ואז אני בכל זאת רוצה להאמין שהוא לא כזה.

זה סתם.

מיכאל: באמת נותנים לאדם כזה כוח, שפתאום הוא רואה? איפה בדיוק המקום הזה למעלה מהדעת? יש דעת שזה רצון לקבל, ואיפה המקום הזה למעלה מהרצון לקבל?

בחשיבות.

מיכאל: אבל אנחנו תמיד אומרים שברוחניות צריך להיות שניים, גם שלילי גם חיובי ביחד.

נכון.

מיכאל: איך זה מסתדר? אתה מסתכל על חבר, או שאתה מחליט שהוא באמת גדול או שהוא קטן. איך זה יכול להיות שהוא גם גדול וגם קטן בו זמנית?

אחד למעלה מזה.

מיכאל: זאת אומרת, באגו אני רואה אותו קטן ולמעלה מהאגו יש מקום ששם אני רואה אותו גדול.

נגיד. איך אתה רוצה שאני אסביר לך דברים [כאלה]?

מיכאל: הרגשה אי אפשר להסביר, מובן. אדם נהנה מהפער הזה?

נגיע לזה, אין ברירה, תתכלל בזה ותראה. לא יישאר לך שום דבר בחיים.

מיכאל: מה לומדים מהחלטה שאדם אחד אומר וכולם מבצעים, כמו בקשר לשינוי זמן שיעור וחומר לימוד? נגיד מישהו קם ואומר "אני חושב שכך צריך ללמוד" ואתה הולך איתו. מה אפשר ללמוד מזה?

אם אתה הולך אליו ללא ביקורת, זה נקרא "אמונה למטה מהדעת". אם אתה הולך עם הביקורת ורואה שהוא צודק, זה "אמונה בתוך הדעת", זאת אומרת שינית את דעתך. ואם אתה רואה שהוא לא צודק, אבל אתה לוקח את הדעה שלו בגלל שעל ידי זה אתם מתחברים יחד ומגיעים לאיזו התעלות רוחנית, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

מיכאל: מה אנחנו כתלמידים יכולים ללמוד כאשר אתה שואל תלמיד אחד מה הוא רוצה ללמוד ואתה הולך איתו, בלי להתחשב בכל האנשים שנמצאים.

שלא חשוב האמת מה ללמוד.

מיכאל: לפעמים זה מעצבן. מישהו קם ואומר בוא נלמד את זה, נתרגם את זה.

אני כל כך שומע?

מיכאל: לפעמים כן, לכן רציתי להבין מה הסיבה. לא שאתה עושה זאת בכוונה, לכן שאלתי מה אפשר ללמוד.

מיכאל: מה זה להיות ערים לצורות האגו שגדל? תן דוגמאות לצורת האגו שמתגלה ואיך אני מצפה אותו באהבה, בהשפעה ובאמונה?

אני שמח בזה שאני רואה שאני נעשה יותר אגואיסט, כי בזה נפתח לי הכלי. זאת אומרת, מתגלה בי עוד חלק מהכלי השבור דאדם הראשון. זה סימן שהגעתי כבר למצב שאם פתחו לי את החלק הזה מהשבירה, כנראה שאני מסוגל לעורר עליו את המאור המחזיר למוטב ולתקן את אותו חלק. לכן אני שמח, כמו שכותב בעל הסולם "שמח אני ברשעים שמתגלים".

מיכאל: עובד עמותה נוסע ללמד וחוזר מאוחר, לפעמים ב-11 או ב-12 בלילה, ישן שעתיים והולך לשיעור.

קודם כל במה הוא עובד אחר כך, זאת בעיה.

מיכאל: זאת בדיוק השאלה. הוא בא לשיעור יושב 3 שעות, מחזיק, אין בעיה, כולם אומרים "כל הכבוד". אחר כך הוא הולך לישון, למה? כי הוא עובד מפעל, אין בעיה. אחר כך עובד כמה שעות והולך לשיעור ערב.

בא אדם אחר שצריך כבר בשבע להיות בעבודה, אז הוא בא ב-12 ישן שעתיים נגיד, הוא בא לשיעור האחרון, או בא לשעה אחת ואז הולך כי צריך להשלים שעות שינה. פה זאת שאלה מי עושה נכון, ההוא הגיבור שיושב שלוש שעות, או ההוא שבא רק לשעה, כי אין לו ברירה זה המצב. מה נכון?

מה נכון? לסדר כך שאתה חייב לישון לפחות ארבע, חמש שעות יומיום.

מיכאל: זה הכלל. מזה מתחילים אחר כך כל החשבונות.

אם אין לחם, אין תורה.

שמעון: אם אפשר לסדר למרצה לינה במקום, ואז הוא ינהג בין 4 ל 6 וישמע בדרך את השיעור.

רצוי.

שמעון: כי הוא לא מפסיד את השיעור ולא מפסיד את השינה.

כן.

שמעון: אני יכול לארגן לכולם מקום לישון.

רק שזה יהיה ממש קצר, נתן שיעור, הלך לישון, קם והלך.

מיכאל: מה זה להשתוקק לבורא ממצב ניטרלי, לא מתוך מצב רע שאני בורח או מתוך מצב טוב, אלא ניטרלי?

זה לעורר את עצמו להשתוקק לבורא, בקיצור. אין לי שום נטייה אליו ואין כלום, אני מרגיש את עצמי שלא מזיז לי שום דבר, לא עבר, הווה, עתיד ולא הרוחניות שלי ולא כלום. לכן אני צריך לעורר את עצמי, לעורר את החשיבות בהתפתחות הרוחנית.

על זה כתוב דווקא בכל מיני מקומות, שאדם צריך לחשוב מה הוא עושה עם החיים שלו, מה יצא לו לעומת כל העולם וכן הלאה. אני לא יודע כאן מה להגיד, אלא כל אחד צריך להשתדל לחטט ולבדוק את עצמו, לראות מה בכל זאת שייך לחיים שלו, עם מה הוא רוצה לגמור את החיים, את הגלגול, כי אין לו חשיבות עכשיו להשפיע לבורא.

מיכאל: איך מתוך מקום ניטרלי שלא טוב ולא רע לך, אפשר להתחיל להשתוקק לבורא?

לא להתחיל להשתוקק, אתה לא יכול להתחיל להשתוקק, אלא אתה יכול להתחיל לעבוד, לעשות כל מיני עבודות, להתחיל לעשות כל מיני פעולות.

מיכאל: מלאכותיות כאלה.

לתרגם, לעשות כל מיני דברים, ולאט לאט אתה נכלל עם המחבר, עם מה שמדובר שם ואתה מתחיל להתעורר. אין לך רצון משלך ושום דבר, בסדר, תתכלל עם רצון יותר עליון.

מיכאל: מה זה אומר שאדם מאמין שהבורא נהנה מעבודתו?

אם אני עושה מה שכתוב בספר לפי הבנתי, אני צריך להיות בטוח שהבורא נהנה. זה נקרא "אמונת חכמים".

אני צריך לקבוע מה שנקרא "עבודה רוחנית" על טקסטים שאנחנו לומדים, לחזור עליהם בחומר של בעל הסולם, משם בדרך כלל אני מקבל התפעלות וכך אני מוציא את עצמי מהירידות.

מיכאל: איך אדם יכול להיות בטוח שמהפעולה שהוא עושה הבורא נהנה?

אני יכול להגיד שהבורא נהנה אם אני מהנה לחברים, אם אני עושה משהו שעל ידי זה אני מעביר את שיטת התיקון לקבוצה, לתלמידים. רק לפי הפעולות. אני לא מרגיש את הבורא, לא מרגיש את מידת התענוג שלו שאני גורם. רק בצורה כזאת.

מיכאל: אם אני עכשיו העליתי חשיבות המטרה לחבר, בטוח שהבורא נהנה, או אם הבאתי לו וויסקי.

גם משהו, אבל העיקר זה דברים שמקרבים לבורא.

מיכאל: פעם אני ארגיש שהבורא נהנה, או אני צריך להאמין שהבורא נהנה?

בתוך היחסים שלך עם החברים, תגלה את היחס שלך לבורא והיחס שלו אליך.

מיכאל: אלו שתי הרגשות נפרדות, או שזה אותו דבר?

לא, אחד בתוך השני.

מיכאל: יכול להיות שאתה מרגיש רק איך הישות הזאת נהנית, בלי שהחבר נהנה?

לא, אין לך כלי.

ולאד: אם חבר יוצא מוקדם מהשיעור או מגיע מאוחר או לא בא לשיעור, למה כואב לי שהוא לא בא או מאחר? אני רוצה שלא יכאב לי אבל כואב לי כל הזמן, ואני רוצה להפטר מזה.

זו לא קנאה? זו קנאה.

ולאד: קנאה למה?

שלא אכפת לו ולך אכפת.

ולאד: אבל אני רוצה שהוא יהיה פה, שישב לידי, שנהיה ביחד.

מה אתה דורש ממנו, איזו גאווה, איזה אגו, איזו דרישה אגואיסטית?

מיכאל: אגו?

בטח, הוא רוצה שהחבר ישב דווקא כאן לידו וישמע וידבר.

ולאד: בזמן השיעור שנהיה ביחד.

אז מה? כן, בזמן השיעור.

ולאד: אני מנסה להצדיק אותו.

ואתה לא יכול כי האגו שלך דוחף אותך לבקר אותו.

ולאד: אז מה לעשות, לעצום עיניים?

לא, תבקש לבטל את האגו ולהצדיק את החבר בכל דבר.

ולאד: ולא לדרוש ולא לברר?

לא בצורה כזאת כמו שאתה אומר. בכל זאת לא כך.

מיכאל: למה בעל הסולם כותב שלעם צריך לקרוא "יהודים" ורק "ארץ" ששייכת לכל 12 השבטים צריך לקרוא "ישראל"?

כי עם צריך להגיע לאיחוד. וארץ, הרצון הכללי צריך להיות מכוון לישר א‑ל.

מיכאל: בעל הסולם כותב שלעם צריך לקרוא "עם יהודי" ולא עם ישראל. ואנחנו כמעט ולא אומרים "עם יהודי".

כי בינתיים אנחנו משבט יהודה. אני הייתי אומר שזה עם יהודי מהמילה הייחוד. וארץ ישראל מילה של הרצון הכללי של כל השבטים, הם צריכים להיות מכוונים לישר א‑ל לכן זה ישראל. יותר פשוט.

מיכאל: מתי נקרא יום ומתי לילה ברוחניות?

יום נקרא שיש לי כוחות להשפיע ואז אני יכול לבצע את הפעולות. לילה נקרא שאין לי כוחות להשפיע ואני מכין את עצמי למצבים שיהיו לי כוחות ואני אשפיע. אז העבודה היא בלילות, הכנה למצבים שאני אוכל כבר לעשות פעולות ביום.

מיכאל: מצד אחד, אתה אומר שהכול תלוי בעבודה שלנו בעשירייה ובשיעור בוקר. ומצד שני, אתה אומר שצריך להפיץ ובזה גם תלויה ההתקדמות שלנו. אבל אין שום פרופורציה בזמן שיש לנו שאנחנו משקיעים בשיעורים ובחיבורים לעומת ההפצה.

אם אדם רוצה באמת לקיים, נגיד בוקר וערב הוא לומד, זה שש שעות. מאמר צהריים ושלושה זומים זה עוד שעה, יחד שבע שעות. שבע שעות אדם נמצא בקשר עם החומר וזהו. להפצה, אני אומר לך בשיא הרצינות, אם אדם נמצא איזה שעה שעתיים, גם זה אני לא חושב וגם לא כל יום. מה אתה יכול בשעה, שעתיים?

לעומת זאת, אתה כן מתעסק בהפצה יום שלם. בשבילך לימוד זה גם הפצה, אבל בשביל אדם שלומד, כאילו אין פרופורציה בכמות השעות וסדר היום לעומת לימודים ולעומת הפצה. אם ההפצה לא חשובה כמו שאתה אומר.

אני חושב שאנחנו עושים הפצה גם בזמן הלימוד, כי אנחנו מפיצים את זה בכל הערוצים שלנו לכל העולם, אנחנו פתוחים בזה. זה דבר אחד. דבר שני, מתוך שאנחנו לומדים, אנחנו גם אחר כך גוזרים כל מיני צורות חומרים וגם מפיצים. דבר שלישי, מה שאנחנו עושים במשך היום, כי ההפצה לא חייבת להיות שאני מדבר לאוזן של מישהו, גם כשאני מדבר עם החברים שלי ונמצא איתם בקשר, אנחנו מעוררים גלי הפצה, גלים, אנחנו עושים את זה, ומתוך זה יש שינוי.

ואל תחשוב שבעולם לא מרגישים. בעולם מרגישים רע כנגד טוב. אנחנו עושים טוב, אנחנו מקרבים את האנושות לבורא, ויחד עם זה יש רע, מתגלה. אחרת הטוב הזה לא היה נראה, הוא לא יכול להתגלות בלי רע. ולכן אל תסתכלו על העולם. יש בעולם כבר הרבה כוח הטוב שאנחנו ממש דאגנו להחדיר בפנים, בתוך העולם, וכנגד זה יש כוח הרע שבינתיים עוד מתגבר ומתגבר כדי להסתיר דווקא את הכוח הטוב, ולא לתת לו בינתיים להתפרץ, עד שמגיעים לסאה. ככה זה עובד.

מיכאל: אני מסכים, בכל זאת יש סתירה. נראה לי שאתה כן דורש תוצאות, אתה כן אומר למה שם כך וכך אנשים ושם ככה.

אני רוצה להגיד שאמריקה זה אמריקה. לא רוצה לתת להם מקום להתגאות.

מיכאל: זאת אומרת, מה שאנחנו עושים בהפצה זה מספיק.

כן.

מיכאל: העיקר שאנחנו לומדים, ואנחנו מעוררים את הגלים.

שמעון: נגיד שיש לי דף פייסבוק שם אני מפיץ כל יום קטעים משיעור הבוקר, קטעים של בעל הסולם וכולי. כל מי שנמשך לזה אלה החברים שלנו. גם אם הזמנתי בהתחלה חברים מהעבר, הם לא מרגישים. מה שאמרת עכשיו זה דבר יחסית חדש, שזה שאני מפיץ לחברים שלנו, זה גם מעורר גלים. זה גם הפצה.

כן.

מיכאל: זאת אומרת, לא צריכים להקדיש לזה איזה זמן מיוחד, שעכשיו אני יושב ואני עושה איזו פעולת הפצה כלפי קהל צופים.

למה? יש דבר כזה. אנחנו עושים את זה גם כן.

מיכאל: אני רואה שלאדם נורמטיבי שרוצה להשתתף בשיעור בוקר ובשיעור ערב, אין זמן.

אין לו זמן. אז אתה צריך לדאוג שיהיו לך כאלו אנשים אפילו במשכורת שעושים את זה שמונה שעות ביום, אם לא יותר.

מיכאל: הבנתי. וזה יכסה על כל השאר.

כי משלמים להם.

מיכאל: חבר לא צריך לעשות שום דבר בהפצה. הוא בא בערב, לומד פעמיים ביום. הארגון משלם לי כסף, אני צריך לעשות הפצה.

כן.

מיכאל: לפעמים אני חושב, מה נכון מה לא. לפעמים אני שולח אנשים ללמד עשרה, חמש עשרה אנשים כדי לפתח באיזה אזור קבוצות. אנחנו מתגאים. אנחנו צריכים את זה לצורך כזה ואחר, ויש הרבה צרכים לארגון. אם אני נוסע הרבה, אז אולי במקום זה יהיה לנו.

אתם צריכים לשקול את כל הדברים האלה, עד כמה שהם אפקטיביים. לעשרה אנשים לקצה המדינה לא הייתי נוסע, כי זה לא משתלם.

מיכאל: בגלל זה אני יכול להגיד, יש לנו עשרים ושניים סניפים, ואנחנו מתגאים בזה.

לא צריך להתגאות. מה אכפת לי להתגאות בזה? אני לא אומר את זה לאף אחד. העמותה לא מתקיימת מתוך עשרים ושניים הסניפים האלה. צריכים הכול לעשות ביחס נכון.

מיכאל: השאלה איך לעשות את החשבון? תלוי את מי אתה שואל.

ולאד: יש לנו חבר שנוסע לקריית שמונה שלוש וחצי שעות לשם ובחזרה כדי לתת שיעור, לכמה אנשים.

מיכאל: עשרה, שנים עשרה, חמישה עשרה. לא יודע.

ולאד: שלוש וחצי שעות.

אני לא הייתי עושה את זה. אני הייתי עושה את זה באינטרנט.

מיכאל: אנחנו עושים את זה באינטרנט. יש אנשים שזה לא מתאים להם.

מה זה לא מתאים?

מיכאל: הם רוצים לבוא פיזית.

הם רוצים לבוא?

מיכאל: כן.

שיבואו למרכז שלהם וישמעו דרך האינטרנט מה שהוא ייתן להם. אבל בשביל מה שהוא יבוא? הם באים, יש להם רבע שעה להגיע. ואצלו זה שלוש שעות.

מיכאל: שלוש וחצי שעות שהוא מגיע. הם רוצים לשמוע מרצה שמגיע.

הם רוצים לשמוע, בסדר. מה אני אעשה?

מיכאל: לכן הוא שואל. יש איזו כמות אנשים?

זה לגמרי לא רציונאלי.

ולאד: יש הרבה כנסים רפואיים עכשיו, והם עברו לוובינרים.

אני היית עושה את זה, בטוח. שלוש וחצי שעות.

ולאד: לנסוע לקריית שמונה. אחר כך הוא לא בא לשיעור. אחר כך הוא כל הזמן עייף. איך הוא מתפקד בכלל. אין לי מושג.

ולעשרה אנשים?

שמעון: הייתי טס לאילת, ישן שם, למחרת כל היום אתה מוטרד. אני לא יודע למה זה.

ברור.

שמעון: כל היום אתה לא מתפקד. זה רעש כזה.

לא. להפסיק את זה.

אילן: צריך לדעת את העיקרון. מכיוון שאם שמענו אותך הבוקר אומר, רב"ש לא הלך לישון בגלל שחיכה שבן אדם אחד צריך היה לבוא. זה נותן רוח כזאת בחברים שאני מוכן עכשיו לנסוע בשביל לדבר עם בן אדם אחד.

אם למחרת הוא לא יודע לא לעבוד, ולא לתפקד, ולא ללמוד, ולא כלום, זה לא שווה.

מיכאל: אני כן מתפקד. גם כשאני נוסע אני שומע שיעור "זוהר" כל הזמן, כל יום. אין כזה דבר. אני נוסע. פשוט, ברגע שנגמר השיעור בשבע, אני מתחיל את השיעור בחיפה, או בבאר שבע. זאת אומרת, אני לא מפסיד שיעור.

ולאד: בסדר. המרחק מבאר שבע זה עוד שעה וחצי. זה שלוש וחצי שעות. ואני לא יודע עד כמה זה קריית שמונה?

שי: אני אגיד לך. אני אתמול הייתי בחדרה, ואני חוזר מאוחר, ואני קצת עייף בשיעור, ואני לפעמים גם יום אחרי זה קצת עייף. החיות שזה נותן ללמד גם עשרה, גם שתים עשרה, גם חמש עשרה, החיות שזה נותן בלי זה אני לא חי. ככה אני מרגיש את זה. אני חייב את זה.

מיכאל: ודרך האינטרנט אני מלמד גם וגם, זה לא אותו דבר.

ודאי. זה משהו אחר.

מיכאל: לא סתם מלמדים. אנחנו ביחד, עושים שם הפעלות. אני מלמד דרך אינטרנט, אבל אתה לא יכול להגיע לזה. נכון. החיות זה אין ספק.

אולי אם פעם בשבוע , בסדר. אבל לא צריך להשתגע פעמיים, שלוש לנסוע. אבל אם זה פעם בשבוע זה באמת מותן לאדם כושר הסברה, והוא מתאמן. זאת אומרת, יש לו הרבה הרכבים ובזה אני מרגיש שאני איכשהו תורם ומשפיע.

שי: זה מחבר אותך. אתה חייב להתכונן, אתה חייב להיות בחומר.

מיכאל: נוסעים שניים. ומה שמעניין, שאני בדקתי, לפחות העיקרון הזה אני שמרתי שזה עדיין כלכלי. זאת אומרת, אנחנו לא מפסידים. זאת אומרת, גם אפילו אם אלה עשרה, אחר כך הם עוברים לסמסטר ב', ואחר כך הם עוברים לסמסטר ג', הם אחר כך תורמים. מאיפה אתה חושב יש לך חמישים מקלידות, שהן מקלידות? זה מאותם הקמפוסים שאני נסעתי לחיפה, לבאר שבע. מאיפה כל הבנות האלה באות? אם לא תיסע לא יהיה ארגון. אז נכון שזה פרוטות, פרוטות וזה באמת כך.

אז מה אתם שואלים אותי? אתם שואלים האם כדאי או לא כדאי אדם שמשקיע, אז באותו יום הוא כבר מנותק, ולמחרת הוא מנותק, וכך כל אחד נוסע ביום אחר אז מה קורה עם העשירייה וכן הלאה? אז אני נותן תשובה, שלא משתלם.

מיכאל: ברור. אם זה לא מפריע אז אין בעיה.

כן. אבל אם חבר אומר שבלי זה הוא לא יכול לחיות, זה נותן לו רוח חיים, הוא מרגיש שהוא מפיץ אז אדרבה. אז הוא עושה את זה לעצמו. יש לו בעיה שהוא אגואיסט.

שי: כן. אני מרגיש כל יום שלישי שאני ממש אגואיסט.

בסדר גמור. לבריאות.

מיכאל: אדם שאוהב זוהר ובא לשמוע זוהר, הוא לא אגואיסט? הוא אוהב.

זוהר אנחנו כבר לא לומדים. גמרנו. זה היה בהתחלה קצת ככה ככה. היום אנחנו עוברים ל״כתבי בעל הסולם״ נטו.

מיכאל: מה זה חוק שצריך כל שורש פעם אחת להתגשם? פעם אמרת שיש כזה חוק ששורש אחד.

צריך לנגוע בענף הגשמי.

מיכאל: כן.

כל שורש רוחני חייב להשתלשל ולהוליד בדרגה הנמוכה ביותר, שהיא העולם הזה, ענף גשמי.

מיכאל: איזו תופעה גשמית?

תופעה גשמית.

מיכאל: ויש כאלו שורשים רוחניים שהם לא נוגעים בענף גשמי או שאין?

אני לא יכול להגיד שזה ממש נקרא אז שורש. שורש זה מה שנוגע לגשמיות וממש מדפיס כאן את עצמו בחומר של הרצון לקבל דומם, צומח, חי, מדבר ומחייב את הענף הזה להתחיל לגדול ולהגיע לשורשו.

מיכאל: זה כמו מדפסת שאתה מכניס איזשהו חומר ויוצאת לך איזו צורה אז כך גם שם בשורשים?

נגיד שכך.

מיכאל: פשוט אמרת שיש הרבה יותר תופעות רוחניות שלא כולן מתגשמות, זה אומר שלא לכל שורש רוחני יש ענף?

אז הם לא נקראים שורשים.

מיכאל: ומקובל יכול לראות ענף גשמי, תופעה גשמית ויכול להצביע על השורש? הוא רואה את זה?

כמו שרב״ש הסתכל על הסוס ואמר "תראה, מלאך".

מיכאל: למה הוא התכוון במלאך?

מלאך זה כוח רוחני שפועל בתוך הסוס הגשמי ומחייב אותו לפתוח את פח הזבל ולאכול.

ולאד: בסוס זה נפש בהמי.

אז מה?

ולאד: זה הכוח הרוחני, הנפש הבהמי שיש בסוס?

בטח. ובנו מה יש?

ולאד: אותו דבר, נכון?

כן.

ולאד: אז מה זה נשמה?

זה כבר חלק א-לוקה ממעל. זה כבר משהו אחר.

מיכאל: מה זה מנוחה שיש בשורש שלנו? כתוב שהבורא נמצא במנוחה ולכן אנחנו גם אוהבים מנוחה.

הבורא נמצא במנוחה ומפני שהוא השורש שלנו ויש לנו את כל התופעות ממנו לכן אנחנו גם אוהבים מנוחה מפני שהיא קיימת בשורש שלנו. כל מה שקיים בשורש שלנו אנחנו אוהבים, כל מה שלא קיים בשורש שלנו אנחנו שונאים. לא יכולים ליהנות מזה.

מיכאל: ומנוחה זה לא יכול להיות שאדם סתם שוכב שם בים.

גם זה מנוחה. מה שאדם חושב שזאת מנוחה.

מיכאל: הוא רץ עשרה קילומטר, בשבילו זה מנוחה.

בטח.

מיכאל: זו הכוונה.

כן.

ולאד: אז יוצא שכל דבר שממנו אני נהנה ישנו בשורש שלי.

כן.

ולאד: והוא נהנה ממשהו אחר, אז זה בשורש שלו.

כן.

מיכאל: מה ההבדל בין חשבונות שעושה אדם ואמונה למעלה מהדעת שהיא נגד השכל?

כל האמונה למעלה מהדעת היא נגד השכל.

מיכאל: שכל ודעת זה אותו דבר?

שכל ודעת זה אותו דבר ואמונה זה הפוך.

מיכאל: מה זה נקרא שאדם פשוט עושה חשבונות, הוא מעדיף את זה לעומת זה?

מה כדאי.

מיכאל: מחליף פרה בחמור.

כן. לפי מה הוא עושה חשבון.

מיכאל: זה בתוך הדעת נקרא.

לאו דווקא. הוא יכול לעשות חשבונות למעלה מהדעת. למעלה מהדעת זה גם חשבון אבל חשבון שהוא למעלה מהריאליות שלי.

מיכאל: איך זה שרק אני והבורא קיימים? ואיפה העשירייה?

כן. כל היתר זה העתקה מהתכונות הפנימיות שלך. יש שורש רוחני, יש אתה, ומה שאתה רואה חוץ מהנקודה הפנימית שלך זה הכול התכונות הפנימיות שלך שכך הן מוצגות לפניך.

מיכאל: אז נגיד עכשיו יושב מקובל, ומדבר פה עם האנשים, רואה עצים, מישהו עבר פה, הוא מתייחס לכל זה שהתמונה הזאת זה בורא?

זה מתוכו. זה לא בורא. בו ישנן התכונות האלו שהוא רואה אותן בצורה כזאת.

מיכאל: ומה אתה עושה עם התמונות האלה?

לאט לאט זה מייצב אותך רק לשורש. רק למקור שלהן.

מיכאל: יש איזו משמעות לכך שעברו פה עכשיו אופנוענים?

משמעות?

מיכאל: שום דבר לא קורה סתם.

כדי להראות לך עד כמה אתה יכול להתנתק או לא בגללם מהמטרה. בדרך כלל זה ככה.

מיכאל: מה המשמעות של זה שאדם לפעמים פוגש איזשהו אדם, סתם נוסע לחו״ל פוגש אדם ורואה אותו פעם אחת ויותר לא רואה?

את זה אתה לא מבין. בכל זאת ישנה התקשרות.

מיכאל: זה איזשהו סוג קשר?

כן.

מיכאל: לפעמים אתה נפגש עם אדם פעם אחת וזהו, אתה לא רואה אותו יותר אף פעם.

ברור שלא.

מיכאל: אז מה המשמעות של זה? קשר?

כן. יש תיקונים כאלה שאנחנו לא מבינים את זה. אתה לא מודע לזה. יש לך רכבת אחת, רכבת שנייה, או שני מטוסים בשמיים, אתה רואה מהמטוס שלך את החלון ומישהו יושב במטוס השני, ככה אתה רואה אותו פעם אחת בחיים. בטוח שבחיים לא תראה אותו יותר. יש בזה תיקון, השפעה הדדית.

מיכאל: יש אנשים שאני עובד איתם, אני רואה אותם עשר שעות ביום, שתיים עשרה שעות, זה אומר שאנחנו קרובים?

זה לפי גודל ההשפעה. לפי גודל ההשפעה שאתם צריכים כדי להגיע למטרה.

מיכאל: יש כזאת הרגשה שכאילו אני לא משתמש בזה.

יבוא הזמן ואתה תראה איך להשתמש. זה יבוא.

מיכאל: אז הנברא זה חיבור בין עשרה בני אדם?

כן. התוצאה שישנה במרכז העשירייה ככלי משותף. רצון משותף מעשרה הוא נקרא נברא, הרצון הזה.

מיכאל: מה ההבדל בין לאהוב מורה ולשרתו ולאהוב עשירייה? האם יש הבדל?

מורה זה כמו כיוון שמכוון אותך לבורא. ועשירייה זה סך הכול החברים שמתחברים כדי להשיג את הבורא. זה הכלי וזה הכיוון.

מיכאל: אתה יכול לתת דוגמה, איך לשייך כל דבר לבורא דרך העשירייה?

שכל מה שמתגלה לי אני חייב לשייך לבורא. איך אני משייך לבורא? שאני מתקשר עם העשירייה ונמצא בהם ובתוכם ואיתם יחד, ואני הקטן ביותר וכן הלאה לפי הכללים האלה. ואז אני משייך את מה שמתגלה דרכם לבורא.

מיכאל: אני יושב בשיעור ופתאום מתגלה לי שמישהו קם והולך בשעה חמש לישון וסיכמנו שאנחנו צריכים ביחד להיות בסיכום. איך אני משייך את זה לבורא?

אתה כאילו רוצה להחזיק את אותו חבר שהוא נשאר איתך, ומשייך אותו לעשירייה בכל זאת.

מיכאל: בזה שאני מצדיק אותו, או לא מצדיק אותו, זה משייך או לא משייך?

כן.

מיכאל: מה ההבדל בין ללכת למעלה מההרגשה, או למעלה מהדעת?

הרגשה זה חלק מהדעת. אם אתה מחבר את ההרגשה לידיעה, להוכחה, אז זה הופך להיות דעת.

מיכאל: הרגשה זה חלק מהדעת?

כן, זה רק הרגשה.

מיכאל: ודעת מה זה?

הדעת זה נקרא, שאתה מחבר את ההרגשה לידיעה, להוכחה, למשהו שקיים בתוך הכלי.

מיכאל: אז מה ההבדל?

ההבדל הוא, כמו שהרגשה זה אור החסדים ודעת זה כבר אור החכמה.

מיכאל: אז ללכת למעלה מהדעת. כתוב "למעלה מהדעת", לא כתוב למעלה מהרגשה.

כן.

מיכאל: מה זה למעלה מהרגשה ולמעלה מהדעת? למעלה מהדעת, ברור לנו. מה זה למעלה מההרגשה? זה משהו שהוא פחות מלמעלה מהדעת?

פחות.

מיכאל: זה שלב התחלתי?

כן. הרגשה היא כאילו שייכת לבינה, והדעת שייכת כבר לדבר יותר.

מיכאל: נתת דוגמה של הסופי שאמר לך, שכדי לגלות רוחניות אתה צריך לאהוב אותי, לשרת אותי וזה איכשהו מובן. אבל כשאתה אומר לנו לחשוב על מרכז העשירייה, זה לא ברור. זאת אומרת אצלם זה מאוד ברור, תשרת. כמו שהיה לך כנראה ברור, שיש לך מורה, אז שאתה צריך לשרת אותו. אני לא אומר שזה קל, ברור שזה קשה, אבל זה מובן באגו. ההמלצות שאתה נותן, לדאוג למרכז העשירייה, זה משהו מאוד קשה. לא ברור איפה המרכז הזה, מה אני צריך לעשות ואיפה.

זה סך הכול סכום של כל הרצונות, הכוונות שלנו, המחשבות שלנו, זה מה שאנחנו צריכים לקבץ וזה המרכז שלנו.

מיכאל: יש מורה, אני מביא לו בשר, קפה, נוהג, רוחץ אותו, זה מובן. מרכז עשירייה, מי זה? אני לא מבין מה זה.

זה סך הכול של סכום הכוונות, ההרגשות, החיבורים ביניכם, זה מרכז העשירייה.

מיכאל: אבל מה זה לשרת את מרכז העשירייה?

שכולם יהיו מחוברים בלב אחד.

מיכאל: זו תוצאה סופית.

לא, עכשיו אתם צריכים גם כן לחשוב על זה, להשתדל.

מיכאל: זה עדיין הרבה יותר קשה להבנה, מאשר לשרת בן אדם אחד, מורה.

לאדם אחד זה לא שייך, לא שווה. המורה רק מראה לך כיוון, ולהגיע לבורא אתה צריך לכוון את עצמך למרכז העשירייה.

מיכאל: שמעתי עכשיו ספר אודיו מאוד מרשים שכתב סנקה "תמיד איתי" .

אני לא קראתי, לא בדקתי, אני לא יודע.

מיכאל: זה כמעט כל הסיפורים שסיפרת. השאלה האם להגיע לשירות כזה, כך לשרת את החבר כמו ששירת את המורה שלך?

אני לא יודע. היה לי זמן, הייתה לי הזדמנות, אפשרות. זה משהו אחר.

מיכאל: באמת ככה כל אחד מאתנו צריך לדאוג לחבר?

לא, אין צורך בזה. אבל אם חס ושלום יהיה צורך שאנחנו נטפל במישהו, אז נצטרך לטפל.

מיכאל: ככה, כמו שאתה?

אלא [איך]

ולאד: כבר טיפלנו כך בחבר.

כן.

ולאד: כמה השקענו.

מיכאל: אני לא מדבר על מצבים כאלו, זה ברור. גם בחברה חיצונית מטפלים, זה מובן. אני מדבר על להשקיע כמו שאתה השקעת, לא רק במצבים פיסיים, אלא מחשבה ורצון. ככה כל אחד צריך? ככה אני צריך להסתכל על החבר שלידי, שזה כמו שהיה בשבילך הרב"ש? כזו מסירות נפש, או לפחות צריך להשתוקק לזה? או באופן כללי צריך לדאוג לעשירייה?

באופן כללי.

מיכאל: באופן כללי, לא בצורה פרטית.

לא, איפה? בשביל מה? אין בזה שום צורך.

ולאד: אבל בכנס אמרת, "עכשיו תחשבו על חבר אחר".

זה היה תרגיל.

ולאד: חלק שכחו מיד וחלק [לקחו אותו ברצינות].

וכל הזמן כך הם חושבים? אתם עוד תשברו ראש על הקיר.

מיכאל: בדוגמה עם המעטפה. אמרת שלא צריך לקחת את הדוגמה הזאת. נגיד ולאד חייב לי אלף דולר ומחזיר לי דולר.

מדובר רק על דוגמה רוחנית.

מיכאל: ואם זה לא ולאד, אלא הקבוצה מחזירה לי מעטפה?

מה זה חשוב? זה לא חשוב. זו דוגמה על האמונה למעלה מהדעת, לא על הפעולות הגשמיות.

מיכאל: צריך להסביר. הרבה אנשים חשבו שכך צריך לנהוג.

אתם משוגעים.

שמעון: בודקים שלוש פעמים, גם בביט.

זה נכון.

מיכאל: חשבתי לא על כסף, משהו פחות מזה. אם זה כלפי אדם אחד ברור שאני לא צריך לקבל את זה כך. אבל אם זו קבוצה שאומרת לך אתה לא בסדר, אז אתה חייב לקבל למעלה מהדעת שזה כך. אם תלמיד אומר לי שאני לא בסדר, אני לא שומע אותו, הוא חושב כך. אם כולם אומרים לי שאני לא בסדר שאני שתלטן נניח, אז אני צריך לקבל את זה למעלה מהדעת.

אתה צריך לבקש הסבר, כן.

מיכאל: אז אפשר להגיד שזה למעלה מהדעת?

למה זה למעלה מהדעת? אני רוצה לקבל את זה בתוך הדעת. שיסבירו לי איפה אני לא בסדר, ואני אקבל דעתם וזו תהיה דעתי.

מיכאל: בתוך הדעת אני חושב שאני צודק, אבל הם כולם אומרים אחרת.

לא, בינתיים אתה צודק, אבל אתה חייב להגיע למצב שדעתך תהיה כדעתם. למה לא? אתה רוצה שהם ישכנעו אותך.

מיכאל: אני מעוניין בזה?

כן, ודאי שמעוניין.

מיכאל: יש לי עכשיו התנגדות.

כי את זה אתה יכול להוכיח לעצמך בעולם הזה. אבל אם הם נותנים לך מעטפה ואומרים, אנחנו נותנים לך מתנה שעולה נניח אלף דולר, ושם יש דולר אחד, אז אתה כאן כבר צריך לברר על מה אתה הולך, או לקבל דעתם, או לא. אז אתה מתעלה מהדעת שלך לדעת הקבוצה למרות שלפי דעתך בטוח שזה דולר אחד.

מיכאל: אז זו ממש הצלה שיש לי חברים שאומרים לי שאני לא בסדר, ויש לי אולי אפשרות עכשיו לבקש מהבורא הסבר.

שיסבירו לך. את זה אפשר להסביר. גם באלף דולר ובדולר אחד, אם היה אפשר להוכיח, אז אתה מוכיח. אבל אתה רוצה מראש ללכת ולקבל את זה כמו שהם אומרים, וזה כבר לא טוב כי כבר אין לך לא מאבק ולא קליטה. אתה לא מקבל את דעתם.

וולד: אתה צריך לקבל תמיד הסבר למה, ולהבין.

מיכאל: מהם מלכות וכתר באדם, מה השוני בעבודה בין מלכות וכתר?

שליטה של הקבוצה, או שליטה של הבורא זה כתר, שליטה שלי זה מלכות.

מיכאל: אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, מה זה אומר?

שרק איפה שהרצון לקבל שלי מושך אותי ומדביק אותי למשהו שם אני כולל את הדברים, נכלל מהם וסופג אותם והם הופכים להיות שלי.

מיכאל: לפעמים אתה שואל מה אתם רוצים ללמוד, האם זה לפי האגו?

כן, מה אתם רוצים, כמו שאני שואל.

מיכאל: למה שאני אענה, מה זה ייתן, למה שאני אענה לפי האגו שלי? אני אוהב פתיחה אז אני עכשיו רוצה שכולם יילמדו פתיחה.

כי כתוב "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ".

מיכאל: כן, אני רואה שאתה הרבה פעמים שואל, זו באמת גישה נכונה של מורה כלפי תלמידים. אם הם רוצים ללמוד 5 שעות פתיחה אתה צריך ללמד פתיחה.

כן.

מיכאל: האם אתה לא חושב שצריך גם משהו אחר?

לא, אני צרך להסביר להם שבכל זאת יש תהליך ותכלית ותוכנה מלמעלה שאנחנו צריכים לקיים אותה, אבל בכל זאת לעורר את ליבם, תשומת לב למה שאנחנו לומדים, כן.

מיכאל: זאת אומרת יש לך תכנית מה צריך ללמוד וגם בכל זאת כדאי להתחשב בתלמידים, מה הם רוצים?

בטוח.

מיכאל: אבל לא במאה אחוז אלא באחוז מסוים.

כן.

מיכאל: כששאלו אותך איך הצלחת להיות תלמיד של רב"ש אמרת שבעזרת ה', מה זה אומר?

אני לא יודע את החשבונות שלו, אני יודע שאני הייתי מגיע יום יום, לא איחרתי לאף שיעור, הראיתי שאני רוצה לתרום ולתת ולשרת וכך זה נעשה.

מיכאל: מה זה בעזרת ה'?

ודאי שזה היה מכוון מלמעלה, אבל מאיפה אני יודע? אני יודע רק מה שההשגחה העליונה מכניסה בי, מחדירה בי רצונות ופעולות.

מיכאל: אתה נותן הרבה דוגמאות של יהושוע שהיה משרת את משה ולא למד, אבל אנחנו רואים שבלי לימודים אי אפשר להתקדם, איך זה מסתדר?

לא, לימוד זה נקרא "לא החכם לומד". זה לא לימוד של החומר עצמו, שרטוטים, גלגלתא ע"ב ס"ג, אלא לימוד הכוונה ללמוד את המערכת העליונה ואיך אנחנו יכולים להשתייך אליה. שאת השכל צריך עד כמה שהוא משרת את הרגש, כי את הרגש שלנו אנחנו צריכים לפתוח לבורא.

מיכאל: אז מה הבעיה עם חברים כמו חשמלאים שהם משרתים את החברה? הם לא יושבים בשיעורים, הם משרתים אותנו, ואתה לא כל כך מסכים עם זה.

אני לא חושב שזה כל כך מוצדק כי זה אחר כך הופך להיות לניצול. מנצלים אותו, שהוא מסדר את החשמל. אני בעד שכולנו נשב ונלמד וכולנו נתכלל בזמן הלימוד, זה הזמן היחידי שלנו שבטוח שאנחנו נכללים יחד ובזה ממש פותחים את השסתום לכניסת האור העליון דרכינו לעולם הזה.

מיכאל: אבל מי מנצל את מי? המערכת מנצלת אותו?

החברה שאומרת לו למשל ששם צריך לעשות משהו, וגם שם צריך לעשות משהו.

מיכאל: כדי שאתה תוכל לשבת וללמוד ושיהיה לך מזגן, הוא צריך לצאת.

כן, אבל צריכים לראות עד כמה מוצדק לצמצם, זאת אומרת שזה יהיה כהכרחי ולא יותר.

אילן: לפני למעלה מ 12 שנה התחלנו לבנות את לוחות החשמל ואת כל הציוד שאנחנו משתמשים בכנסים ובכל האירועים. עשינו תיקונים תקופתיים, אבל מאז לא נגענו בציוד, לא תיקנו. בדקנו חלק מהציוד לפני כמה ימים וראינו שכמות הציוד שיש בה בלאי מסכן את התהליך הטוב והמחובר של הכנס, עלולות להיות תקלות, עלולים להיות ניתוקים.

אז בדקנו את כל הציוד הזה ומצאנו המון תקלות, ובעקבות הכמות הגדולה הזאת החלטנו שעד הכנס אנחנו חייבים להספיק כמות כל כך גדולה של ציוד שחייבים לצאת פעמיים בשבוע מהשיעור אחרת זה מסכן את הכנס. חלק מהחברים הם נגד, לא מבינים למה אנחנו שם, אבל אנחנו מבינים את הנחיצות של זה, אז הסכמנו שאנחנו פעמיים בשבוע יוצאים. אנחנו רוצים לשמוע את דעתך על זה.

חייבים?

אילן: חייבים, נקודתית, עבור הכנס.

כן, זאת נקראת חובה, אם זה לקראת הכנס שמתחיל ונגמר, כולם חייבים.

מיכאל: יש אנשים כמו למשל החשמלאים שאומרים "אני רוצה לבוא רק לשרת את החברה, להיות בעשירייה, אבל להיות בשיעורים אני לא מסוגל, לא יכול ללמוד".

בסדר, אם זה התנאי שלו אז בבקשה, יש לנו מקום בשבילו, ודאי.

שמעון: אולי אפילו למצוא לו תפקידים בעשירייה, שלפחות יבוא ואולי ישמע משהו. יש לי שני חבר'ה שהם כמעט ולא באים לשיעור בוקר, גם אם הם מגיעים הם יושבים 5 דקות ויוצאים.

תן להם תפקיד, אין בעיה, בטח שכן, גם לרב"ש היו הרבה אנשים כאלה שהיו באים, יושבים, שותים כוס קפה וכשאנחנו היינו מתחילים שיעור, הם היו עושים דברים אחרים בזמן השיעור.

מיכאל: האם בעינייך ייחשבו האנשים האלה שלא באים לשיעורים אבל באים רק לעבוד ולשרת?

אין שום בעיה, בטח, הם שייכים לחברה.

אילן: מי שנמצא אתנו, לומד ונמצא בשיעורי בוקר ומתחיל לגלות נטייה של לצאת וללכת לעבודות, האם לאפשר לו לצאת, ולהפסיק לבוא לשיעורים?

לתלמיד שהוא כל הזמן קבוע אני לא הייתי ממליץ, בכל זאת חבל על האדם, הוא התרגל ללמוד לאט לאט, כי יש לנו חומר מגוון אבל כן, ודאי.

מיכאל: אתה מעביר לפעמים ביקורת על איזה תלמיד, על הפוליטיקאים, על עם ישראל או בכלל על העולם, איך זה מסתדר עם האמירה ש"כל הפוסל במומו פוסל"?

אני פוסל את כולם ואני בזה פסול.

מיכאל: אתה מעביר הרבה ביקורת על היהודים, על הממשלה.

כן. בעל הסולם לא אומר דברים כאלה?

מיכאל: אז איך זה מסתדר עם "כל הפוסל במומו פוסל"? לפי מה שכתוב, למקובל אסור להעביר ביקורת, אלא רק על עצמו, אתה יכול להסביר את זה?

לא, אני אסביר את זה בפעם הבאה. בשבילכם אדם שנמצא באיזו דרגה רוחנית כבר לא יכול להיות שהוא מוציא מהפה שלו משהו שבזה הוא ממש מגנה את כולם ומוחק את עצמו.

מיכאל: זה נשמע כך. זה בסדר שיש לו התנגדות פנימית והוא לא יכול להצדיק, אלה העניינים שלו, אבל זה שהוא מוציא ביקורת החוצה, לא ברור לי.

אז מה? מה זאת אומרת להוציא ביקורת החוצה? אני לא יכול להוציא ביקורת על בני אדם? במשפט "כל הפוסל במומו פוסל" מדובר על זה?

ודאי שלא על זה. אני יכול להגיד כל דבר רע, ביקורתי, על היצר הרע, על הסטרא אחרא, על התנהגות הפוכה מהבורא, על כל הדברים האלה. למה לא? זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל"? אני גם לא פוסל את המערכת הזאת, אני רק מגנה אותה ואני גם יודע עד כמה שהיא נחוצה כדי להביא אותנו לגמר התיקון.

מיכאל: זאת אומרת שבו זמנית אתה גם פוסל וגם מצדיק.

כן, ודאי.

מיכאל: האם בהפצה צריך להתבטל כלפי דעת של רב?

כן ולא. זה שצריך להפיץ, על זה אין ויכוח וכאן צריכים להתבטל. זה מצד אחד. מצד שני זה שצריכים לא להסכים בכל דבר בהפצה עם הרב גם נכון, כי מה הוא מבין לעומת מה שאנשים אחרים מבינים. "אין חכם כבעל ניסיון".

מיכאל: רב"ש לא הסכים אתך הרבה פעמים בהפצה.

לא. איזו הפצה הייתה אז?

מיכאל: כשאתה אומר לפעמים שהבורא לא קיים זה מזעזע הרבה אנשים, מה הכוונה שלך?

למה לא משמח?

מיכאל: הם שמחים שהבורא קיים. אם הוא לא קיים צריך להמציא אותו, כי כך יותר קל.

כן, ואחר כך אני מסביר על מה מדובר. אם אדם באותו רגע שהוא שומע את זה סותם את האוזניים, זו בעיה שלו. אולי זו גם כן בעיה שלי כי אני אמרתי חצי דבר לטיפש, אבל כמו שכתוב, "לא מראים לטיפש חצי עבודה". אבל אין לי ברירה, כך אני מנענע אותם והם מתחילים לחשוב למה אני מתכוון.

מיכאל: לגבי מורה, ברור שצריך להתבטל, אבל אמרת גם שכל הכלי העולמי צריך להתבטל כלפי פתח תקווה. למה צריך להתבטל כלפי פתח תקווה?

כלפי פתח תקווה ממש אני לא אומר, אבל כלפי הקבוצה שנמצאת כאן אני הייתי אומר שלטובת כל אדם וכל קבוצה בעולם שכן יתבטלו כלפי קבוצת פתח תקווה. זה פשוט לטובתם, בכללות. זה שיש להם עם זה בעיה, הם באמת צריכים לשים לב מה קורה להם. אני מאמין שקבוצת מוסקבה לא רוצה להתבטל כלפי פתח תקווה, היא מרגישה את עצמה יותר חכמה, יותר חזקה, מלוכדת וכן הלאה, זו בעיה שלהם. לא שאני מבקר אותם. זה לא חשוב, הם בעצמם, כל אחד שכך חושב, מתנגד ומתנהג, בצורה כזאת הוא מציין את עצמו באיזו דרגה הוא נמצא. גם קבוצה כלפי קבוצה טוב תעשה אם היא תבטל את עצמה.

מיכאל: הם צריכים להבין שזה לטובתם.

ודאי, אלא בשביל מה אני אומר את זה? ודאי שלא לטובת פתח תקווה.

מיכאל: אמרת שהבורא הוא יותר קטן מהאדם. למה הבורא תמיד יותר קטן מאדם?

הבורא זה כוח ההשפעה הכי גדול, ולכן הוא הכי קטן מהכול, עד כדי כך שהוא נסתר, נסתר בצורה כזאת שאין מישהו, ואין משהו נסתר יותר ממנו, וההסתרה באה מהקטנות, בזה שמקטין את עצמו.

מיכאל: מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

תנסה להיות כמוהו, בהסתרה.

מיכאל: מה אני צריך להסתיר, את האגו שלי מהחבר?

את האגו.

מיכאל: להסתיר את האגו מהחבר. האם כדאי להראות את זה בפרהסיה שאני קטן ממנו?

כדאי להראות בפרהסיה שאתה קטן לפני כולם. כמו שכתוב, טוב להשפיל את עצמך כלפי החברים.

(סוף השיחה)