חיים חדשים
שיחה 463
תופעת ההתכחשות לאנטישמיות א'
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.12.2014 – אחרי עריכה
אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב דר' מיכאל לייטמן. הנושא שלנו היום הוא אנטישמיות או ליתר דיוק תופעת ההתכחשות לאנטישמיות, אנחנו רואים שבמקביל לתופעה שקיימת בכל העולם יש גם תופעה של הכחשה, ננסה להבין מאיפה היא באה, למה ואיך אפשר להתקדם מכאן למקום טוב יותר.
יעל: אנחנו עדים באמת בשנים האחרונות לתופעה הולכת וגוברת של אנטישמיות באירופה, לא רק באירופה אבל בעיקר באירופה, כשאנחנו מדברים היום, בשנת 3201 על 554 מקרים של תקיפות יהודים בעולם. כשהמספר הגבוה יותר הוא בצרפת, אחר כך באנגליה, קנדה וארצות הברית, אנחנו מדברים על חמישה עשר פוליטיקאים ופעילי ציבור בכירים במדינות שונות שנאלצו להתפטר מהתפקיד שלהם בעקבות התבטאויות אנטישמיות כאלה או אחרות.
אנחנו רואים שהתופעה קיימת, אנחנו מדברים על דו"ח האנטישמיות שאחד מארבעה יהודים באירופה סבלו מתקרית גזענית, 33% מהנשאלים לא יוצאים מהבית עם סממנים יהודים כמו כיפה או מגן דוד ואחוז דומה חושש שייפול קורבן להתקפה אנטישמית. 23% מהנשאלים, רבע לא משתתפים באירועי תרבות, לא הולכים למוסדות יהודיים כדי שבדרך לא יפגעו בהם, שליש חוששים ליפול קורבן להתקפת אנטישמיות.
75%, שלושת רבעי מהאנשים ציינו שהאנטישמיות החמירה במהלך החמש שנים האחרונות, זאת אומרת שמכירים בכך שהיא קיימת. והנתון הכי דרמטי בכל הסקר מראה שהם בעצם לא סומכים על הרשויות ועל המערכות שמיועדות להגן עליהם ולא מדווחים בכלל על התקריות. זאת אומרת שמה שאנחנו יודעים זה רק חלק ממה שקורה בפועל במציאות.
על מדד אחר שאנחנו מסתכלים, אנחנו רואים שרבע מהמבוגרים בעולם בעצם בעלי דעות אנטישמיות, רבע מהנוצרים באירופה הם בעלי דעות אנטישמיות, שלא לדבר על המוסלמים שחצי מהמוסלמים הם בעצם אנטישמים.
אם נסתכל על ניו יורק, על ארצות הברית, אז בחודש האחרון ראש עריית ניו יורק הורה להגביר את האבטחה סביב בתי הכנסת והמוסדות היהודים בעיר. האווירה מאוד מאוד מתוחה והם אומרים שבאמת לא מדווחים על זה מספיק. ויש איזה חוסר דיווח גם מבחינת התקשורת עצמה לא מדווחים, אומרים שאלה דברים יוצאים מן הכלל, שאין כאן איזו תופעה גורפת אלא דברים נקודתיים.
כל העובדות מראות, שזה קיים בשטח ובגדול. יצאה כתבה לא מזמן של הגרדיאן הבריטי שמדבר על זה שאנחנו נמצאים כרגע במצב שדומה מאוד למה שקרא לפני מלחמת העולם השנייה. ולמרות הכול, למרות כל העובדות קיימת איזו הכחשה, הדחקה, ריאליזציה של המציאות. ואיך זה בא לידי ביטוי היום, כמו שאמרנו שלא מדווחים על זה בתקשורת בצורה שנותנת לזה את המקום הראוי, אנשים גם לא מדווחים על זה בעצמם, לא למשטרה, לא לרשויות החוק.
אנחנו רואים שבארץ יש תופעה של ירידה לאירופה, אם היינו מצפים שיתחיל גל עלייה בעקבות כל הדבר הזה, אז נהפוכו. יש איזה גל ירידה שמתעלם לחלוטין מכל מה שקורה בעולם.
לעומת זאת בחו"ל אנשים מכירים בזה, מרגישים את זה שיש אנטישמיות, אבל הם אומרים "לי זה לא יקרה". הם ממשיכים לחיות על סיר הבשר, ממשיכים לחיות בחיים מאוד מאוד נוחים ומרגישים בעצם שזו הרגשה פנימית אישית שלהם. אני דיברתי עם אנשים שחיים בחו"ל, כל אחד אומר שהוא חושב שהוא מרגיש את זה, אבל הוא חושב שאחרים לא מרגישים אותו דבר. זאת אומרת אין איזו הרגשה כוללת שהולך לקרות כאן משהו באמת נורא ואיום.
ואנחנו עושים רציונליזציה לכל הסיבות, במקום שנחשוב שזו אנטישמיות, אז מדברים על סיבות פוליטיות, סיבות מדיניות, התגברות האסלאם, בכלל כל מה שקשור לאסלאם לא נתפס אצלנו כאנטישמיות, אלא מין שנאה כזאת מאז ומתמיד, אנטישמיות זה אצל הנוצרים זה לא קשור בכלל למוסלמים בתפיסה שלנו העממית.
זאת אומרת שקיימת הכחשה מכמה כיוונים. באירופה יש חלק מהאנשים שמכחישים את השואה או לא מודעים לעוצמה שהייתה קיימת בה, היהודים בחו"ל אומרים "לי זה לא יקרה", ואנחנו הישראלים בארץ בכלל לא מבנים מה קורה.
אני בתור ישראלית שנולדה בארץ, גדלה בארץ, קראתי את החומרים לפני התכנית והייתי בהלם, לא תיארתי לעצמי שזה מה שקורה בעולם. אנחנו חיים כאן באיזו מין בועה כזאת שלא יודעת בכלל ולא מבינה ולא מרגישה את הדבר הזה שנקרא "אנטישמיות" ועל כל הדברים האלה היינו רוצים לדבר היום בתכנית. גם על הסיבות לתופעה עצמה וגם איך לפתוח לבן האדם את הלב ואת העיניים כדי שיבין, יראה וירגיש את כל מה שקורה מסביב ויוכל לפעול בצורה מושכלת בהתאם לנתונים ולמציאות האמיתית שקיימת בשטח.
ואני רוצה להתחיל דווקא מהעניין של ההתכחשות לשואה באופן כללי. סקר עולמי שנעשה לא מזמן של ה"ליגה נגד השמצה" מדבר על זה ששני שליש מהעולם לא שמעו על השואה או סבורים שהדיווחים ההיסטוריים אודות השואה הם מוגזמים. איך אתה מסביר את התופעה הזאת של התכחשות גורפת לתופעת השואה?
ה"אנטישמיות" נקראת שנאה שבאה מצד אומות העולם כלפי עם ישראל בלבד, למרות ש"שמים" נקראים גם ערבים, מוסלמים, ישמעאלים, אבל כלפיהם לא מתייחסים כך ולכן זה רק כנגד יהודים, כנגד עם ישראל, כנגד יהדות, כנגד כל מה ששייך לעם ישראל, ליהדות.
זו תופעה כמו שדיברנו עליה הרבה פעמים על כך שהיא נולדה מזה שאברהם חילק את הבבל לשניים, אלה שהוא קרא להם עם ישראל, יהודים, שכולם התחברו לפי המטרה שלהם להגיע לגילוי הכוח העליון על ידי "ואהבת לרעך כמוך".
יעל: לגילוי כוח האהבה, זה מה שדיברנו בפעמים הקודמות.
כן, לגילוי כוח האהבה. זה בעיני נקרא "כוח העליון" כי זה כוח שכולל את כל הטבע ומקיף את כל הבריאה. והחלק השני של הבבל, האר"י לא קיבל את השיטה הזאת, לא היה מסוגל לקבל אותה, כי הוא עדיין לא היה מפותח עד כדי כך כמו אותו מיעוט קטן שהבין, מה אברהם רוצה למסור להם ולמה בעצם הוא מכוון. אז החלק הגדול 99% מהבבל הלכו אחרי האגו שלהם, אחרי נמרוד, מלך בבל, וכך הם בעצם התפתחו.
יעל: בהתאם לרצונות המאוד גשמיים, זו המשמעות של "נמרוד" והכוח שלפיו הלכו.
כן, לפי כוח האגו. עם ישראל יצא מהבבל ואברהם ואחר כך יצחק ויעקב, כל המנהיגים שלו לימדו אותו איך להיות באהבה, לחיות באהבה, להתקשר באהבה, איך להתעלות מעל האגו החומר הטבעי שלנו, הרצון האגואיסטי, איך למלא את עצמו, לא חשוב איזה חשבון וכל גדולי האומה שלנו לימדו אותנו משך כל ההיסטוריה מבבל והלאה, מה שהתורה מספרת, איך להתעלות מעל זה לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה" ובזה אנחנו שונים מכל העמים.
יעל: מה זה אומר "להתעלות מעל האגו"?
להתעלות מעל האגו זה על ידי החיבור בנינו, בזה שאנחנו מתחברים בינינו בצורה נכונה, על זה דיברו כל גדולי האומה מכל הדורות, כי בכל דור ודור השיטה קצת יותר משתנה, מתאימה את עצמה לאותו דור, האחרון שהקים את שיטת הקבלה, את שיטת החיבור לדורנו זה היה המורה רב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג.
יעל: ולמה צריך להתעלות מעל האגו, מה הסיבה?
כי בהתעלות מעל האגו אנחנו מתחברים, אנחנו מגיעים להרגשת האהבה הדדית ובתוך האהבה ההדדית הזאת אנחנו משיגים מציאות שלמה, לא מה שאנחנו עכשיו קולטים באגו שלנו, בחמישה חושים אגואיסטים שלנו, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש שאחריהם עומד האגו שרוצה כמה שמסוגל לתפוס דרך חמישה חושים אלה. אלא כשאנחנו משנים את החוש שלנו הכללי שזה רצון ליהנות, רצון לקבל, שזה הרצון ליהנות, רצון לתת, רצון לאהוב, אז אנחנו מתחילים לראות מהעולם פי מליון יותר ממה שאנחנו ראינו בזה שרצינו הכול לקחת מהעולם.
כשאנחנו רוצים לתת לעולם, לתת לאחרים, להתחבר עם האחרים בצורה נכונה, אז אנחנו מתחילים לראות מציאות הרבה יותר גדולה, זה כמו שבחדר חשוך אנחנו מדליקים את האור.
ועל זה היהדות בעצם מדברת, כמו שלמדנו בהר סיני, שהתנאי הוא האם אתם מוכנים לערבות? זאת אומרת לחיבור ההדדי ביניכם, השלם, אם כן, אז אתם מקבלים תורה, מה זה "תורה"? המאור שמחזיר למוטב, כשאתם מקבלים כוח מיוחד, הוא הופך אתכם מאגואיסטים, פרימיטיביים, אינדיבידואליסטים שכל אחד דואג לעצמו בלבד למשהו כולל, מחובר בדאגה הדדית, באהבה הכללית ואז אתם מתחילים לראות את המציאות בצורה אחרת לגמרי, מה שנקרא "העולם הבא", כך אנחנו משיגים.
לכן התנאי הזה הוא להיות מחוברים ובמידת החיבור אנחנו מגלים עולם חדש ממש. וזאת המטרה שהייתה מושכת את כל בני ישראל במשך הדורות, והשנאה שלידינו תמיד הייתה הולכת מאותם הבבלים שבינתיים התפזרו על פני כל כדור הארץ, שהם פשוט שנאו אותנו על זה.
אנחנו פיתחנו ספרים, שיטה, הסתכלות על העולם, נתנו יסוד לכל המדעים, לכל הפילוסופיות והכול, אנחנו יכולים לקרוא את זה אפילו מפילוסופים זרים ומדענים זרים שבמיוחד למדו עברית וקראו את הספרים שלנו ומשם הוציאו את הדברים, ואנחנו רואים שגם הם כותבים על מקורות המדע והפילוסופיה שלהם.
ואנחנו היינו בשלנו, חשוב היה לנו להיות כל הזמן "כל ישראל חברים". וכך היינו עד שנפלנו מגובה של אהבת אחים לשנאת חינם, זה קרה לפני 2000 שנה ולזה אנחנו קוראים בעצם "חורבן". ומאז אנחנו נמצאים בתוך אותו חורבן כי גם בינינו מתחיל להיות אגו, אי אכפתיות, אני ואחרים ואני אפילו לא מרגיש את עצמי כאילו שייך לאיזו אומה, אלא אנחנו כמו שאומרים, "אחים לצרה", בגלל שיש שנאה כלפינו מכל העמים, אז אנחנו מרגישים את עצמינו שייכים לעם מיוחד, לקבוצה מיוחדת שכולם שונאים אותה, אבל אם לא הייתה השנאה הזאת, אם הם היו עוזבים אותנו, אז היינו מיד מתבוללים, עד כדי כך שלא היה זכר מאיתנו.
אבל הם לא יכולים לעשות את זה כי זו ההשגחה העליונה הכללית שנמצאת בטבע, כך היא מובילה את כולנו לאיזו מטרה.
יעל: ואיך זה קשור להתכחשות של כל עמי העולם?
בכל האנטישמיות הזאת שמלווה אותנו במשך אלפי שנים, יש הרבה מאוד תופעות כאלה. גם הרבה יהודים שעברו לצד השני. כמו טורקוומדה, ראש האינקוויזיציה בספרד שהיה יהודי.
יעל: שעברו צד, אתה אומר?
כן. ועוד רבים מסוגו. היו גם כאלה שהיו ליד היטלר וידעו שהם יהודים, אבל הם עשו עבודה כל כך נאמנה שלא היה צורך בכלל להרוג אותם. אלא חשבו להרוג אותם האחרונים, ועוד. גם מפני שאנחנו היהודים לא מסוגלים להתמודד עם האנטישמיות, לכן אם לא להכחיש, אז לפחות במשהו להמתיק את זה, להמית את זה, איכשהו לצבוע את זה, לכסות. זה חלק מהתהליך שאנחנו משתדלים לעשות.
יעל: למה אנחנו לא מסוגלים להתמודד?
איך אנחנו מסוגלים להתמודד נגד כל העולם? אנחנו לא חיים במדינה שלנו. אני לא מדבר על ישראל בשישים השנה האחרונות. אלא אני מדבר על כל העולם שבו אנחנו נמצאים, ספרד, גרמניה, איטליה, צרפת, אנגליה, בכל מקום מקבלים אותנו לזמן מה, ואחר כך זורקים אותנו. גם במזרח אירופה, פולין, אוקראינה, רוסיה, בכל מקום יש פוגרומים. ואנחנו מיעוטים הנמצאים בין העמים, ואין לנו שום אפשרות להגן על עצמנו.
ולכן יש כמה גישות איך לפחות במשהו להכחיש, לשכוח, להרחיק את התופעה האנטישמית, את האיום הגדול הזה. ולכן יש כאן עניין של הכחשת האנטישמיות שבאה מצד היהודים, פשוט לא לעורר את זה מספיק מבפנים, אלא להגיד ש"זה לא נורא", ש"זה היה, וזה יעבור, ואין מה לעשות". אנחנו עוזרים לאומות העולם, עושים את מה שהם רוצים, רק שיתנו לנו להתקיים ביניהם. וכן הלאה.
וגם לאומות העולם עצמם, טוב להם להכחיש את האנטישמיות, שהם כאילו בסדר גמור, שאין להם את זה. רק לפעמים ראינו בהיסטוריה שאומות העולם הציגו את האנטישמיות כתופעה שקיימת בהם, והם עומדים על זה, מפתחים את זה, ולא מתביישים, אלא ההפך, מתגאים בזה. כמו שהיה בגרמניה, ולפני גרמניה גם בכמה מדינות, בספרד במיוחד היו דברים כאלה. זאת אומרת, אנחנו רואים שההכחשה "כאילו" טובה לשני הצדדים.
ליהודים, כי אין ברירה, "אנחנו נמצאים תחת השפעת הכוח הזר הזה, ואין לנו מה לעשות, אז לפחות באיזו צורה להכחיש את זה, להמית את זה, לטייח את זה". ומצד אומות העולם גם כן, הם יכולים לעשות מה שבא להם ולהגיד שזו לא אנטישמיות. או כמו שאומרים היום שזה אנטי ישראליות, נגד ישראל ולא נגד היהודים. ועוד תופעות כאלה.
ההכחשה היא מצד אחד בכל מדינה ומדינה ובכל ממשלה וממשלה, חוץ מהתנועות. כי תנועות שיכולות לקום בכל מדינה ומדינה, הן יכולות לקום ולהגיד "אנחנו דווקא תנועה אנטישמית". אבל גם במקרה כזה המדינה היא לחוד, והתנועה הזאת שבמדינה היא לחוד.
יעל: גם אם היא פוליטית, יש היום גם תנועות פוליטיות כאלה, מפלגות ממש?
ודאי. הם חיים מזה, ניזונים מזה. ודווקא יש להם הרבה אלקטורט, הרבה כוח והרבה תומכים. הם הולכים לבחירות ומגיעים להיות כמעט מפלגת השלטון.
יעל: כן, היום זו תופעה שהולכת ומתגברת באירופה, והתמיכה בהם הולכת וגדלה.
כן. וכאן צריכים להבין מה אנחנו נעשה נגד הכחשת האנטישמיות שקיימת בעם ישראל. בעם ישראל שנמצא בארץ ישראל, ובעם ישראל שנמצא מחוץ לארץ ישראל, במיוחד בארצות הברית. והכחשת האנטישמיות שקיימת באומות העולם. נניח באו"ם, אם ניקח את הארגון הזה, אז זה ארגון מאוד אנטישמי, מאוד אנטי, אבל בכל זאת כאילו הכל בסדר. לא, אנחנו כולנו יחד. לפני בית האו"ם נמצא גם דגל ישראל עם כל דגלי העולם. בקיצור, צריכים להבין שההכחשה הזאת עוזרת לעשות את הדברים הכי גרועים.
יעל: יש אינטרסים מאחורי ההכחשה הזאת, למשל באו"ם?
האינטרסים הם לפרגן לערבים, פשוט מאוד.
יעל: כדי?
כדי להרוויח איזה שקט, הסכמה, איכשהו להסתדר עם כל אותן ארצות ערב. וארצות ערב גם הן כולן משתתפות באנטישמיות, כל אחת לכיוון שלה. זאת אומרת, אם ישאלו "אתם לא רוצים שישראל תהיה קיימת?" לא, אנחנו רוצים. "אתם לא רוצים שעם ישראל יהיה קיים?" לא המדינה, אלא עם ישראל. לא, אנחנו רוצים שיהיה קיים. כי זה שקיימת מדינת ישראל וקיים עם ישראל זה עוזר לפוליטיקאים, להרבה ממשלות ולאיגודים שלהם, לעשות הרבה דברים. בעד ונגד, כך וכך, יש איזו פלטפורמה משותפת למדינות, נניח למדינות ערב או אנטי ערביות. וכן הלאה.
יעל: או בעד או נגד אתה אומר.
כן. זאת אומרת, על זה בונים הרבה מאוד שיטות פוליטיות. התופעה היא תופעה שאף אחד לא מבין אותה, אבל היא קיימת בצורה מאוד ברורה, מאוד מורגשת, ולכן טוב להשתמש בה לכל כיוון.
יעל: הייתי מצפה שעכשיו, בתקופה שדווקא האיסלם הקיצוני עולה בעולם, תהיה דווקא תופעה הפוכה מבחינת ההכחשה של האנטישמיות, שתהיה איזו התנגדות לכל התופעה של האיסלם שפוגעת היום באירופה. אנחנו כיהודים לא פוגעים באירופה, האיסלם הקיצוני כן פוגע באירופה. והם היו מצטרפים למחנה של הצד שלנו, ויחד איתנו מתנגדים לאיסלם. וקורה כאן משהו הפוך לחלוטין?
לא, זה לא יקרה.
יעל: אפילו הבוקר שמעתי שבצרפת למשל, בפרלמנט הצרפתי, הולכים להצביע עבור מדינת פלשתין, למרות כל הבעיות שיש להם עם מוסלמים בתוך המדינה שלהם.
זה לא חשוב. כל הבעיות שלהם הן הבעיות שלהם, הם לא יכולים להיפטר מזה בשום צורה. הם לא יכולים לעשות כלום עם הערבים שנמצאים בצרפת, והצרפתים שמתאסלמים מיום ליום. זה דבר אחד. ודבר שני זאת השנאה לישראל. השנאה לישראל, ככל שנתקדם יותר ויותר, אם נשנה את ההליך ההיסטורי הזה, אז נראה את כל העולם נמצא נגדנו בצורה מאוד ברורה, בצורה מאוד בולטת. לא חשוב שהם שונאים זה את זה וזה את זה. בפלטפורמה הזאת, באידיאולוגיה הזאת, ביחס הזה כלפינו, הם כולם מתחברים. אין שום בעיה.
זה מה שקרה גם במלחמת העולם השנייה, שהיו כאלה מקרים שהיו נלחמים אלה עם אלה, אבל כלפי היהודים גם אלה וגם אלה היו מסכימים מה צריך לעשות איתם. ואפילו מוסרים אותם אחד לשני.
זאת תופעה שבאה לנו ממעמקי הטבע האנושי, היינו עוד מבבל, כמו שדברנו בתחילת השיחה שלנו. ולכן אין מה לעשות איתה, עד שעם ישראל בעצמו יבין שבכוחו, בידיים שלו לשנות ממש ב-180 מעלות את כל התהליך הזה. ועל ידי היחס האחר שלו לעצמו, למציאות ולאומות העולם, יש בכוחו להפוך אותם דווקא לאוהבים נאמנים לעם ישראל.
שכל אותו בבל שבינתיים התפזר בכל היבשות, והוא היום כל הציביליזציה האנושית שעל פני כדור הארץ, כולם יעלו לאותה דרגה שאברהם אבינו לימד אותנו. ואז אנחנו נבין שסיבת השנאה אלינו, הקנאה כלפינו, שאנחנו לא מביאים להם את השיטה הזאת, שיטת התיקון, שיטה של האהבה, של החיבור, ואהבת לרעך כמוך שגם ישרה בהם.
הם מרגישים שיש לנו איזה סוד מיוחד, איזה כוח מיוחד, הם כולם אומרים שהם תלויים ביהודים, והיהודים עושים את כל הרע שבעולם. זאת אומרת, הם מודעים ומודים בזה שאנחנו החזקים ברוח וביסוד לשנות את העולם. שבנו יש את הכלי הזה ולהם אין. וזה מה שאנחנו צריכים לגלות, גם לעצמנו וגם להם. זה מה שנסתר בחכמת הקבלה. ולכן אנחנו צריכים לפתוח את השיטה הזאת לכל העולם, ועל ידי זה נזכה לחיבור עם כולם.
יעל: יכול להיות שהתכחשות לאנטישמיות היא בגלל שבעצם זו לא התכחשות למשהו שהיה ונגמר, אלא לאיזו תופעה שקיימת בתוכם, כמו שאתה אומר, מטעם הטבע, והיא לא הולכת להיגמר בזמן הקרוב. הם צריכים להודות בזה שזה קיים בתוכם כל הזמן?
היא לא הולכת להיגמר עד שאנחנו נגמור אותה, רק כך. אנחנו היהודים צריכים לממש את השיטה הזאת, שיטת החיבור בינינו, ואז מתוכנו נשפיע אליהם את כוח האהבה הזה שנקרא "אור לגויים", ואז הם יבינו וגם ירצו אותו, ויבואו אלינו ויהיו התלמידים שלנו.
אורן: הזמן שלנו נגמר. תודה רבה לך הרב לייטמן, זה היה מרתק. תודה יעל. תודה גם לכם שהייתם אתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב. להתראות. חיים חדשים.
(סוף השיחה)