צעדים ראשונים בקבלה

ההיסטוריה של הקבלה

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 7.10.19 – אחרי עריכה

גלעד: אחרי שהבהרנו מהי חכמת הקבלה ומה משיגים ממנה ועוד הרבה סוגיות, במפגש האחרון דיברנו על מה זה "עם ישראל" ומה תפקידו. לאור זאת יש צורך בשאלה שהיא מאוד ברורה, מה זה "היסטוריה" בכלל ומהי ההיסטוריה של חכמת הקבלה? ואני שואל את זה לא סתם, כי באנגלית המילה "story" (סיפור), באה מהמילה "History" (היסטוריה). זאת אומרת, יש איזה סיפור שמישהו מספר על איזו מציאות שהוא קולט, אנחנו יודעים כבר מה זה, כי למדנו שתפיסת האדם היא לחלוטין 100% תפיסה סובייקטיבית לפי הרצון לקבל שלו, ועל זה אנחנו בונים סיפור. יוספוס פלביוס כזה שראה כמה דברים, או לא ראה אלא דמיין, ועל זה בונים עכשיו סיפורים שלמים.

נכון.

גלעד: מה זה "היסטוריה" בכלל?

היסטוריה זה מה שנראה לאדם שכך מתנהגים הימים, החודשים, השנים, בעולם שלנו, שכך זה הולך, זה אחר זה ונמשך זה אחר זה, על ידי מה? לא ידוע. למה בצורה כזאת? לא ידוע. למה נמשכים לפי הסדר של סיבה ומסובב? גם לא ידוע. אבל ככה זה, כול זה נקרא אצלנו "היסטוריה". באמת "היסטוריה" זו גם מילה אירונית כזאת, ספר לי על ההיסטוריה. המקובלים מסבירים זאת בצורה פשוטה, לעולם שלנו יש שורש רוחני והשורש הרוחני הזה משתלשל ומגיע ובונה בעולם שלנו את עניין הזמן, ובזמנים מיוחדים על ידי כוחות מיוחדים, מאותו השורש, באה ומתלבשת צורה רוחנית ומתגשמת במישור הגשמי. ועל זה אנחנו מדברים כהיסטוריה.

בחכמת הקבלה בעצם כבר גלוי מה צריך להיות ואין היסטוריה, ש"זה היה", אלא אותם שורשים רוחניים שפשוט חייבים להתגלות בעולם הזה, בעולם התחתון ביותר. אנחנו יכולים לחלק אולי, בכל זאת שיהיה נוח לאנשים, לשורשים רוחניים שכבר התגלו ואלו שעתידים להתגלות. אז יש לנו היסטוריה לעבר והיסטוריה לעתיד. שברור לנו מה צריך להיות, על זה אין שום ויכוח. וכך זה, כמו שמקובלים אמרו וכתבו וסיפרו, כך זה באמת קרה. לכן זו לא ההיסטוריה שבה ידוע לנו מה היה ולא ידוע מה יהיה, אלא מקובלים מסתכלים על כל התהליך הזה כדבר ברור ובטוח ואין כאן שום דבר שאפשר במשהו שיהיה בספק.

לכן אנחנו לא לומדים את זה כהיסטוריה, אנחנו לומדים את זה כתהליך של השורשים העליונים שיורדים לעולם שלנו, כלומר מאבדים את המדרגה הרוחנית שלהם, "מתגשמים" מה שנקרא, ויורדים ומתלבשים בחומר בעולם הזה, בדומם, צומח, חי, מדבר, שבעולם הזה.

גלעד: יש לזה איזו חשיבות? אנחנו לומדים שיציאת מצרים זה אותו "משה", הנקודה שבלב, שמוציא את הרצונות, שנקראים "עם ישראל", לחופשי מהעבדות לאגו. בשבילי זה מספיק, מה אכפת לי אם היה כזה בן אדם עם זקן לבן, משה, שהלך לעם שלו ואמר, "שלח את עמי", זה סיפור לילדים, למה זה מעניין בכלל?

ודאי שאנחנו לא לומדים את זה כך. גם כתוב בתורה שבכל יום אדם צריך לראות את עצמו כיוצא ממצרים. זה לא שפעם זה היה והיום זה אינו קיים. אלא כתוב, אפילו בהגדה של פסח, שכל אדם חייב לתאר את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים, כאילו הוא מתפטר מהאגו שלו ויוצא מהעבדות של הרצון האגואיסטי שלו לחירות. אז ודאי שזו יציאה מהגלות וזה מה שכל אחד צריך לעבור וזה לא שייך להיסטוריה, אלא זה שייך להיסטוריה הפרטית של כל אחד ואחד, שהוא חייב להגיע לזה, לגלות שהוא נמצא בשעבוד האגו שלו, הרצון לקבל, ואיך שהוא נלחם עימו, עם הפרעה הפרטי שלו, האגו שלו, ואיך שהוא בורח ממנו ויוצא לחירות. וגם את כל יתר הדברים שמתרחשים בו עד שהוא מגיע לגמר התיקון, שבעולם שלנו אנחנו עוד לא רואים, אנחנו רואים היסטוריה שהיא איכשהו מתגלגלת לפי שעון על הקיר, נגיד, ואנחנו צריכים לעבוד לפי השעון העליון, שבו אין עבר, הווה ועתיד, אלא הכול זה כלפי האדם המשיג.

גלעד: אז יש איזו חשיבות בכלל שזה קרה או לא קרה?

לא.

גלעד: זאת אומרת, זה לא מעניין אותם?

לגמרי לא. מקובלים לא מסתכלים על זה בכלל כי הם לא מרגישים את הזמן הזה, הם לא מודדים את הזמן הזה באותה צורה בה מודדים האנשים שנמצאים במישור העולם הזה.

גלעד: אז היסטוריה מבחינת חכמת הקבלה, זה רעיון עוצמתי, מה שאתה אומר, זה דבר שלא היה ויהיה, אלא זה דבר שקיים ואדם מגלה אותו בעצמו?

כן, כל אדם מגלה את זה לפי ההתקדמות הרוחנית שלו. אני יכול לעבור את כול ההיסטוריה מהתחלה עד הסוף וגם מהסוף להתחלה ולטייל בכל המצבים ולהרגיש מה זה נקרא "בית המקדש ראשון, שני", בחורבנם וכן הלאה, "גלות מצרים", "תקופת המכבים". אם אדם נמצא בשליטה על הרצון לקבל שלו, הוא יכול לחוות את כל התקופות שנקראות "היסטוריה" איך שהוא רוצה, הכול בידיים שלו.

גלעד: זה מרתק, המקובל ממש עושה "מסע בזמן".

כן, תעשה לך את הסרט הזה. כך חכמת הקבלה מתייחסת לזה. זה כתוב בספרים שמדברים על הכוונות או התורה עצמה, אין בתורה עבר הווה ויהיה, אין זמנים בתורה, התורה היא למעלה מהזמן. על זה בדיוק מדובר, שאדם צריך להתעלות למעלה מהזמנים שלנו, לא להיות קשור לרצון לקבל שלו, שהרצון לקבל שלי האגואיסטי מכתיב לי עכשיו באיזו תקופה אני עכשיו חי, זאת אומרת, מה אני עכשיו מרגיש. אני צריך להתעלות למעלה מהאגו שלי, מהרצון לקבל שלי, ואז אני קובע לעצמי אפילו באיזה מצב, לא תקופה, לא זמן, אלא באיזה מצב, אני רוצה להיות. ואז אני חופשי, פורח באוויר.

גלעד: אנשים גדלו על מסורת, על משה שיצא ממצרים, על אדם הראשון.

כך אנחנו מסבירים לילדים, כי אי אפשר להביא אותם למחשבה או כל שכן להרגשה שזה למעלה מזמן, תנועה ומקום.

גלעד: זה לא עלול להישמע קצת כזלזול בערכים, בדברים שהם יסודות של האומה שלנו "יצאנו והגענו ועשינו"?

לא, יש תורה שמלמדים אותה לילדים קטנים או לאנשים שעדיין נמצאים כבולים בזמן. אנשים שכבר יכולים להתעלות מעל זה לפי הטבע שרכשו, הטבע הרוחני, זה נקרא "כמגדל הפורח באוויר", הם כבר יכולים להיות לא קשורים לזמן, תנועה ומקום, שזה דווקא מגדר הגשמי, אלא להיות למעלה מזה במרחב הרוחני.

גלעד: כשאתה מלמד אנשים את זה, אתה לימדת הרבה שנים תלמידים מתחילים ואחר כך מתקדמים יותר, אתה רואה איך אדם לאט, לאט מתנתק מהאחיזה בסיפור הילדותי ומשתחרר?

לפי הרעיון כן, אבל לצאת מזה לגמרי? אפשר, רק אם אדם רוכש את מה שנקרא "מסך". זה הכלי שעוזר לו להתעלות למעלה מהאגו. ואז הוא נקרא חופשי, אז הוא יכול לתאר לעצמו כל דבר שנמצא בשורש שלנו.

גלעד: אז אנחנו יכולים כבר לגשת להיסטוריה של חכמת הקבלה מתוך הבנה מה זה "היסטוריה". ובכל זאת לפני כמה עשרות אלפי שנה היה אדם שנקרא "הומו סאפיינס" שכנראה חי לו בלהקות, להקת צייד. פתאום קרה משהו ומשם התחילה חכמת הקבלה?

חכמת הקבלה זאת תורת הטבע והאדם שהיה הראשון מאלו שחיים בעולם שלנו שגילה את החכמה הזאת ואפילו כתב על זה ספר "רזיאל המלאך". מפני שהוא גילה אותה ראשון, אנחנו קוראים לו "אדם הראשון". וממנו והלאה אנחנו כבר סופרים דורות של מקובלים. התורה מספרת ומדברת על הדורות שלו, נוח, שם, חם ויפת והלאה עד אברהם, עשרים דורות. אנחנו צריכים להבין את הסיפורים האלה, שזה לא "מבול", אנחנו צריכים לראות את מה שקורה בצורה אמתית, שלא נחפש "מבול" בעולם שלנו ואת מה שקורה בהרי אררט.

גלעד: שרידים של תיבת נוח.

כן, לא נשתחווה להר הזה, זה סך הכול הר, לא נורא, ראיתי, אין כל כך לפני מה להשתחוות. אבל ככה זה. אנחנו צריכים להבין שחכמת הקבלה לא מדברת על שום הבחנה גשמית. זאת אומרת, אין בעולם שלנו שום דבר שאנחנו יכולים לקשור לרוחניות. זה הכול כוחות רוחניים שהם כולם למעלה מהאגו שלנו ולכן זה למעלה מזמן, תנועה ומקום. ולכן אין בעולם שלנו שום דבר שהוא קשור לרוחניות, שום דבר.

גלעד: אבל בכל זאת הייתה איזו התפתחות בתפיסת המציאות מאותו אדם הראשון עד תקופתנו, וכל פעם זה עבר מדור לדור.

כן, התפתחות במודעות של בני האדם, מהאדם שהיה הראשון שגילה את העניין הזה ועד ימינו והלאה למה שיקרה.

גלעד: אז נאמר שיש הבדל במודעות של אדם הראשון, של אברהם, של משה?

הכול לפי האדם המשיג, הכול לפי מי שמשיג. היו אנשים שהשיגו יותר, השיגו פחות, זה לא תלוי בזמן.

גלעד: אז למה בעל הסולם כותב שזה תלוי בדור שלו? שההתפתחות וכל מה שניתן לו לגלות זה תלוי בדור.

כי זה מה שמתגלה לאדם, יש בזה כמה תנאים. אז יכול להיות שאנחנו חיים בדור המתאים. לדוגמא, אנחנו חיים בדור שנקרא "הדור האחרון", אנחנו נכנסנו כבר לדור שנקרא "תקופת המשיח", לכן אנחנו נמצאים כבר במצב שבו מתגלים לנו כוחות הטבע העליון יותר ממה שהתגלה בדורות האחרים.

גלעד: למשה, לאברהם, בדור שלהם, לא התגלו כוחות הטבע?

כן, אבל לנו מתגלה משהו אחר.

גלעד: מה ההבדל, מהי ההתפתחות בעצם יותר מההבדל, מה התפתח מאז עד היום, מאדם הראשון עד תקופתנו, מה השינוי שקרה?

התפתח רצון אגואיסטי שיותר ויותר קרוב לקבל תיקון ולכן אנחנו חיים בדור שלא משה ולא אברהם ובכלל אף מקובל קודם לא היה ולא חש את הדברים האלה. הם אמנם השיגו את מה שעומד לפנינו, אבל לא באותה הצורה, לא בפועל, כמו שאנחנו עומדים להשיג, בעזרת ה'.

גלעד: ננסה להבין את האמירה הזאת, כי זאת בעצם האמירה המרכזית בשיחה שלנו. מה התפתח, מה השתנה, מתפיסתו של אדם הראשון דרך נוח עד אברהם?

השתנה הרצון שבכל דור ודור, כשהוא בא. זה לא "דור ודור", אלא זו השתלשלות הרצון שכל פעם משתכלל ובא בצורה יותר אגואיסטית ולכן כל דור נעשה באמת יותר אגואיסטי. הוא גם מפתח את עצמו, מפתח את הסביבה שלו, משנה את העולם, המציאות, מפני שהוא יותר אגואיסטי. ולכן מתוך זה אנחנו גם רואים עד כמה שכל אותם הדורות הקודמים, הם אמנם היו בהשגה, "דור דעה", הם השיגו הרבה, כמו שבעל הסולם כותב, מסביר את זה, אבל לא כמו שאנחנו עומדים להשיג. כי אצלנו הכלים הרבה יותר גדולים, הרבה יותר גסים, הרצון האגואיסטי שלנו הוא גס וגדול ועמוק יותר.

ולכן כמו עם הטכניקה בעולם שלנו, שעוזרת לנו לגלות את הדברים ולפתח את המדע, גם את חכמת הקבלה אנחנו יכולים לגלות הרבה יותר מהדורות הקודמים. הם אומנם היו באמת [מקובלים] ענקיים, אבל אנחנו קודם כל מגיעים למצב שחכמת הקבלה יכולה להיות מקובלת יותר ויותר על הרבה אנשים מדור לדור, אנחנו יכולים היום להתקשר יותר גם בעזרת הטכנולוגיה שלנו, ולכן יוצא שאנחנו יותר ראויים להיות מקובלים גדולים הכוללים בתוכנו את כל הידע, כל הגילוי, כל ההשגה, של העולמות העליונים ושל הכוח עליון.

גלעד: זאת אומרת, יש התפתחות של גדילת האגו לאורך ששת אלפים שנה. זה קודם כל הבסיס.

כן, לא יותר.

גלעד: ותמיד יש מעטים שיודעים להסתכל על הגדילה הזאת ולעשות איזו שיטת תיקון שמתאימה לכל דור.

כן.

גלעד: וזאת בעצם ההיסטוריה.

כן. לא יותר.

גלעד: זה מדהים. זה כל כך מפשט את הדברים. זאת אומרת, הסיפורים לא מעניינים אותנו.

יש לך אור עליון ויש לך אגו, במידה שהוא מתפתח, יש לו הזדמנות, אפשרות, שיטה, "תורה", כמו שנקרא, שהוא יכול לתפוס את האור העליון הזה ולגלות אותו בתוכו לפי חוק השתוות הצורה. ולכן יוצא שנשמות שגדלות מדור לדור יש להן יותר סיכוי לגלות את האור העליון הזה, או הבורא, כי הוא הבורא של הרצון האגואיסטי שלנו, וכך להתקדם. וסוף ההתפתחות שלנו היא שכולנו נגלה את כל האור העליון הזה במלואו בתוכנו.

גלעד: בתוך ההתפתחות הזאת ההיסטוריונים מציינים תחנות כמו המהפכה החקלאית, המהפכה התעשייתית, עכשיו אנחנו במהפכת המידע. איך חכמת הקבלה מתייחסת לזה, מה קרה באותן תקופות מצד שיטת התיקון, מה השתנה בשיטת התיקון ביחס לשינויים האלה?

לפי שיטת התיקון אנחנו מתייחסים לכל התקופות האלה כך, שהייתה תקופה עד ולפני אדם הראשון, זה ברור, אלו פראי אדם שאף אחד מהם לא היה בכלל שייך לרוחניות, אם אנחנו מדברים על הרצון לקבל במישור העולם הזה. מאדם הראשון התחילה כבר תקופת מקובלים, עשרה דורות עד נוח ועשרה דורות מנוח עד אברהם. ומאברהם והלאה חכמת הקבלה כבר מתחילה להיות כשיטה, כי אברהם ייסד את הקבוצה הראשונה של חכמת הקבלה, הוא לקח מבבל את כל אלה שרצו להתחבר אליו, קרא לקבוצה הזאת "עם ישראל" ולקח אותם ל"ארץ ישראל" מה שנקרא.

גלעד: כנען.

כן, ארץ כנען. וזו ההיסטוריה. אנחנו יכולים להגיד, וכך מקובלים גם כותבים, שזו כאילו ההיסטוריה. קל לנו יותר להסביר כך. אבל בעצם ההיסטוריה בשבילנו זה הורדת האור העליון על הנשמות ובהתאם לזה הנשמות מגלות את האור העליון, מתפתחות, מתחברות וכך מתקדמות. עד שכולן מגיעות, כל חלקי הנשמות האלה, לחיבור אחד שנקרא "אדם" ובו מתגלה האור העליון כולו, שנקרא "בורא", הכוח העליון.

גלעד: שאברהם עשה את היציאה הזאת מבבל, אנחנו לומדים שקרתה איזו קפיצת אגו, אברהם מול נמרוד, פתאום לא הבינו אחד את השני.

כן. אלו תקופות, כך זה קורא כל פעם.

גלעד: אחרי התקופה של אברהם מה התחנה הבאה בקפיצת האגו?

זה "מצרים". זה עוד היה מובטח לאברהם, כי הוא אמר, עם האגו הקטן שלנו, "במה אדע כי אירשנה", איך אנחנו יכולים לגלות רצון לקבל כל כך גדול כדי שנוכל לקבל את כל האור העליון? אין לנו כזה דבר. אז הבורא הבטיח לו, "אל תדאג, יהיה לך רצון לקבל גדול מאוד, אתה תצטרך לקבל אותו ולתקן אותו ואז הוא יתמלא עם האור העליון, אני אתגלה בך בצורה הגלויה".

גלעד: זאת אומרת, המתנה שהובטחה לאברהם זה "פרעה".

כן. וודאי. וביציאת מצרים הם קיבלו את השיטה איך להגיע לזה, שזה נקרא "תורה". מה זאת אומרת "תורה"? כי המאור שבה מחזירו למוטב. שיש אור עליון, כוח עליון, שמתקן את האגו שלנו ומביא אותו למצב של השתוות הצורה עם האור העליון עצמו, לפי חוק השתוות הצורה האור העליון מתלבש בו בתוך הרצון וכך אנחנו מגיעים לתיקון. זו התחנה השנייה. התחנה השלישית, אחרי אברהם ופרעה, היא חורבן בית המקדש הראשון והשני. את שני בתי המקדש אנחנו כבר סופרים כאחד, כי זו ירידה בשני שלבים.

גלעד: מה קרה בינתיים, נבנה בית מקדש, עם ישראל חי בארץ ישראל.

את זה הם מימשו שיצאו ממצרים.

גלעד: זה עדיין חלק מהתיקון של האגו שהיה במצרים?

כן, את כל מה שהיה במצרים, הם לקחו את הכלים, רצונות, שנקראים "פרעה" ותקנו אותם בבית המקדש הראשון ומילאו אותם ומיד כל זה נשבר בחורבן בית המקדש הראשון ואחר כך גם בחורבן בית המקדש השני. אבל מתוך השבירה הזאת יש שוב כלים מקולקלים שאתה צריך לתקן ואז יוצאים לגלות. היום אנחנו אוספים את הכלים האלה וכבר מגיעים לתיקון השלם. על זה הכול כתוב.

גלעד: זאת אומרת, יש ארבע תחנות?

אדם הראשון. אברהם. פרעה. בית המקדש הראשון והשני, שזה אחד. ועכשיו זו התחנה האחרונה.

גלעד: הגענו לתחנה האחרונה.

כן. החמישית.

גלעד: זה קצת מפחיד. שמישהו שומע פעם ראשונה "הדור האחרון", "ימות משיח", העולם עומד להיחרב, מה קורה פה?

לא להיחרב, להיפך, אנחנו צריכים להקים את הכול, להיות כ"איש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים" וגם כל אומות העולם וכל הגויים שינועו אלינו ויחזקו את כול התהליך הזה ויתקשרו אלינו וירצו את זה, הם גם כך מוכנים לזה, הבעיה היא רק בנו. אנחנו נמצאים באמת בתקופה מאוד יפה.

גלעד: אני אנסה לקשר למה שההיסטוריונים טוענים "תחנות". נאמר, המהפכה החקלאית, זה היה בערך בתקופה של בבל, נכון, של אברהם?

שהתחילו, כן.

גלעד: כי אז התחילה החקלאות, הערים הראשונות, בבל.

תלוי איך סופרים. הבבלים חיו חיים טובים לפני בעיית בבל, שהתחילה תקופת בבל, בלל שפות וכן הלאה. הם חיו חיים יפים, היו מים בשפע, שמש, האדמה הייתה ממש פורייה והיו הרבה דגים, הכול היה.

גלעד: כן. מערכות השקיה מאוד מתוחכמות שהיו להם.

כן. הם היו חיים טוב. עד שהאגו, כרגיל, כמו שאנחנו רואים גם בימינו, בא ושובר את הכול.

גלעד: ובצורה לגמרי לא הגיונית, לא רציונאלית.

זה קרה פעם ראשונה. לכן הם לא ידעו מה קרה. אנחנו חיים כל כך טוב, למה אנחנו מתחילים לריב פתאום? אתה בא וסוגר את הברז לשכן ועוד כל מיני מקרים כאלה ובשביל מה? כולם נכנסים לצרה ולא יכולים לעצור את זה. אז אברהם גילה שכך הטבע של האדם מתפתח ואין מנוס.

גלעד: אחר כך, נאמר, הייתה מהפכת הדפוס במאה ה-16, זה פחות או יותר הזמן שהאר"י הקדוש חי?

כן, המהפכה התעשייתית וכל זה. היום אנחנו עומדים לפני המהפכה הרוחנית. כל מה שתציע היום לעולם אנחנו כבר רואים מראש שזה לא יציל את העולם, האדם מקלקל את הכול על ידי האגו שלו וכל ההמצאות שאנחנו יכולים להמציא, לגלות, זה רק לרעתנו.

גלעד: אז מהי אותה מהפכה רוחנית שקוראת עכשיו, מה השינוי שקורה באנושות?

שתיקון העולם צריך להיות בתוך היחסים בינינו, אך ורק בתוך היחסים בינינו, וודאי שבשום פנים ואופן לא באיזה המצאות טכניות או במשהו אחר.

גלעד: זאת אומרת, קיבלנו כבר אין ספור מהפכות טכניות.

כן. אם היינו משתמשים נכון במה שיש לנו, זה היה ממש גן עדן, אבל אנחנו לא נוכל את זה לעשות, לא נשלים את זה ממש. החיים נעשים יותר ויותר גרועים למרות שהאפשרויות יותר ויותר גדולות.

גלעד: עוד מעט רובוטים יעשו בשבילנו הכול, מכוניות יסיעו אותנו, רחפנים יביאו אותנו ממקום למקום.

לאן?

גלעד: מדפסת אוכל תדפיס לך את מה שאתה רוצה לאכול ואתה תהייה אומלל. לא יעזור לך כלום.

כן.

גלעד: ואז מה?

ואז תהיה הכרת הרע, מה מפריע לי לחיות. כי הרצון היסודי שלנו הוא רצון ליהנות ואם אין לי ממה ליהנות, אתה יכול לעשות לפניי הכול, אני לא רואה, הכול חושך. ולכן אנחנו נגיע למצבים [לא טובים]. חבל על הנכדים שלנו, חבל.

גלעד: לא נספר את זה לילדים, הם לא ירצו ללדת נכדים.

ככה זה יהיה. גם כך זה קורה בצורה אינסטינקטיבית, הרבה אנשים היום מחליטים, "בשביל מה לנו את זה". פעם זו הייתה איזו עבודת קודש, עוד ילדים, עוד נכדים, עוד משהו להתפתחות העולם. היום העולם הוא כזה שלא כדאי, חבל עליהם.

גלעד: אז מה הפתרון שיתגלה? בכל זאת, אני רוצה שנסיים את התוכנית בצורה אופטימית. אם ההיסטוריה של כל האנושות תיגמר בהכרת הרע, זהו? זה צריך להוביל לאן שהוא.

אז היא תיגמר. או שאנשים ירצו באמת לגלות את האמת, את סוד החיים, ואז הם יפנו לחכמת הקבלה. אז היהודים, המקובלים שבהם בעצם, יצטרכו לגלות לאנושות מהי מטרת החיים האמיתית.

גלעד: מהי מטרת החיים האמיתית?

לגלות את הכוח העליון שימלא אותנו. זה מעלה אותנו לדרגה נצחית ושלמה.

גלעד: ואז זה יתקן את כל הרצון? נתייחס לזה כרצון אחד שעבר תהליך שלם של המון שנים.

כן.

גלעד: איך עכשיו אפשר לאסוף את כל הפיזורים והניתוקים האלה?

אנחנו מפוזרים רק על ידי הדחייה, על ידי האגו שמפריד בינינו. אבל אם אנחנו מבטלים את האגו, אנחנו מגלים שאנחנו שייכים לרצון אחד, כאילו לכדור אחד, לא שבור. ואז אנחנו, בתוך הכדור הזה, מרגישים את עצמנו חיים במציאות אחרת לגמרי, שלמה, נצחית, אין מילים לתאר את זה.

גלעד: מי יחווה את זה, רק המקובלים, רק אלה שילכו איתם?

כולם.

גלעד: שבעה מיליארד אנשים כמו היום, גם אם יהיו שלושים מיליארד?

כן, שיהיו לא חשוב כמה, זה הכול חלקים של כלי אחד. הם כולם יגלו את עצמם כדבוקים זה לזה ושאור האין סוף ממלא אותם. אי אפשר לדבר על זה, כי ההבחנות האלה לא נמצאות בנו אפילו במקצת.

גלעד: וזה הסוף של ההיסטוריה או שהיא רק תתחיל? מה יקרה אז?

זה לא סוף ההיסטוריה. גם לא הייתה "היסטוריה", זה היה סך הכול תהליך שבו הרצון האגואיסטי עבר כל מיני מצבים עד שהיגיע לתיקונו ובתיקון שלו אנחנו מרגישים את עצמנו שאנו קיימים באמת. זה הכול.

גלעד: נאמר שבדור הנכדים שלנו ניגמר העניין. אולי אפילו בדור שלנו, נהייה אופטימיים, כולם כבר מבינים שצריכים לעבוד על הרוחניות.

לא מבינים, אלא מרגישים, מגלים את זה. וכך קיימים בהשגת המציאות האמיתית הזאת, השלמה, שאין לזה סוף וגבול. בכל זאת, כל הזמן מתגלים יותר ויותר יכולות לגלות את האין סוף.

גלעד: ולא תהייה לנו הבעיה של אברהם שאמר "במה אדע כי ארשנה", מה השלב הבא, איפה יהיה עוד רצון?

לא, כי יתגלו בך כל פעם רצונות יותר ויותר גדולים. אין לזה גבול. אני לא יכול להסביר, כי אין לנו מילים להבחנות האלה.

גלעד: אז אולי נסיים פה את התוכנית.

כן. נחייה ונקווה שזה כבר יקרה עם כולם בדורנו. שתהיה לכם שנה טובה.

(סוף השיחה)