האדם הגדול בענקים, כך מכונה אברהם בין החכמים. לאילו תובנות הוא הגיע בחיים? מה הוא גילה שאנחנו עד היום לא תופסים? על חכמת האושר של אברהם הבבלי, החוקר שפיצח את הקוד של הטבע הגלובלי.
לבעלי חיים אין שאלות, הם פועלים בצורה אינסטינקטיבית. ככל שהאדם התפתח ויצא מעולם החי, התעוררו בו תהיות על מהות הקיום. מה איתי? איך החיים שלי? טוב לי? רע לי? האם יש כוח כלשהו שמנהל אותי? אולי אפשר להתאים את עצמי אליו? האם זה שאני סובל או נהנה עכשיו, זה בעצם עונש או שכר על העבר? האם אקבל איזשהו תשלום בעתיד על מעשיי? ובכלל, מה המשמעות הגדולה? בשביל מה אני חי?
מתוך השאלות הללו צמחו כל מיני אמונות. בתרבויות השונות אנשים השתחוו לאיתני הטבע, התפללו לרוח, לגשם, לאדמה, לשמש, לירח, לכוכבים ולמזלות, הקריבו מנחות לפסלים של דמויות מיתולוגיות, לבשו לבושים מיוחדים, קעקעו על גופם ציורים וסמלים מיסטיים, רקדו סביב מדורות, ועוד כהנה וכהנה טקסים ופעולות.
הכול, בכדי לרצות את הכוחות העליונים שבהם האמינו, לשפר את הגורל, להביא ברכה, להגן, לשמור, להפחית את הפחד מהמחר, את חוסר הביטחון ואת חוסר הוודאות ביחס למה שעומד לקרות.
אברהם היה בנו של תרח, אחד מכוהני הדת הגדולים בבבל העתיקה. הציבור היה מגיע אל תרח שייצר ומכר פסלים כדי לקבל מזור והכוונה, ואברהם היה אמור להמשיך את העסק המשפחתי. אבל מתישהו התרחשה בו תפנית גדולה.
לא צריכים להשתחוות לטבע, לא צריכים לתת מתנות לאלוהים, לא צריכים לפחד ממנו כפי שעד כה נהגנו. כל אלה הם 'פסלים', הסביר אברהם, כלומר תפיסות שגויות מיסודן. עלינו לשבור ולנתץ אותן, כי אין בהן שום ממשיות. כל התמונות שציירנו לעצמנו בקשר ללא-נודע, לחיים ולמוות, לגן עדן ולגיהינום, כלפי העולם הזה וכלפי עולם עליון כלשהו – כדאי למחוק אותן. סביר להניח שכל מה שרץ לנו בדמיון, פשוט לא קיים.
מה שכן נמצא במערכת הטבע זה כוח אחד, כללי, שהפוך מהטבע האגואיסטי של האדם. כוח של השפעה טובה, תכונה עליונה של נתינה ואהבה טהורה. לתכונה הזו אנחנו צריכים לעבוד. היא השולטת בכל המציאות, בזו שאנחנו חווים עתה ובזו שאנו עתידים לגלות כשנתפתח. התכונה הזו משפיעה עלינו במטרה להביא אותנו להכרתה. היכרות תיתכן לפי "חוק השתוות הצורה", שאומר שכדי להרגיש דבר מה, עליך לבנות קודם בתוכך תכונה דומה לשלו.
אברהם גילה שבאופן טבעי שולט באדם כוח קבלה, אגואיסטי, רצון לקבל הכול לתוכו, לטובת עצמו. בלבד. כך בנוי האדם וכך הוא פועל, באופן הכרתי ותת-הכרתי, בכל תחום ובכל רמה. עם זאת, ישנה טכניקה מיוחדת, חכמת הקבלה, שמאפשרת לאדם לשנות את הטבע שלו לצורה הפוכה. אנטי-אגואיסטית, על-טבעית. צורה של אהבה ונתינה, כמו תכונת כוח הטבע הכללי, העליון, האחד.
הכוח הזה נמצא בכל מקום, אבל אנחנו לא מרגישים אותו. הוא נסתר מאיתנו, מפני שהתכונות שלנו הפוכות משלו. הוא היסוד של כל הטבע, וככל שמגלים אותו מגיעים להבנה ולהרגשה של מה היה, הווה ויהיה, מהי הסיבה לכול ומהו סוף הכול. הכוח הזה לבדו פועל בנפעל, כלומר בחומר הדומם, הצומח, החי והאדם.
אברהם מצא שקליטת כוח הטבע הכללי תלויה בחיבור מיוחד בין אנשים, ולכן התכונה הראשונה שצריכים לפתח היא תכונת החסד. זהו מקור הביטוי "חסד אברהם". תכונת החסד מכוונת להשתתפות בפנימיותו של כל אדם ואדם, כמו שאנחנו מרגישים את עצמנו. להשתדל להרגיש ולהבין את החולשות ואת החוזקות שלו כאחד, כפי שהוא, ועד כמה שאפשר להתקרב אליו ולקרב אותו אלינו.
את כל זאת ועוד, הסביר אברהם לכל מי שרק הסכים להקשיב. האנשים שהייתה להם נטייה פנימית להתחבר כדי לגלות את הכוח האחד, התקבצו סביב השיטה שלו והפכו לתלמידיו. "אנשי בית אברהם", קוראים להם במקורות, ומספרם הגיע לאלפים כפי שמציין הרמב"ם בספר המדע.
אברהם לימד אותם להתקשר זה לזה בחסד ובאהבה. תהליך ההתפתחות הזה מוגדר כרוחני, מפני שמוחלפת בו הרוח הפנימית שבאדם: מקבלה לנתינה, מאהבה עצמית לאהבת הזולת, מאגו ותחרות הרסנית לחיבור והשלמה הדדית.
ככל שהכוח האגואיסטי גדל, אבל מתאמצים להתעלות מעליו לכיוון של נתינה ואפילו אהבה, כך מעוררים על עצמנו השפעה חזקה יותר מאותו כוח עליון. זאת, לפי חוק השתוות הצורה שהזכרנו. הכוח הזה נקרא גם בשם "אור", והוא פועל כמו שדה כוח, מקרין על האנשים לפי מידת המאמץ שלהם להידמות לו: להיכלל זה בזה יותר ויותר, לתמוך, להיות ערבים זה לזה, עד לרמה שמרגישים את כולם כמו אחד.
בהמשך, רמת האגו עלתה בקרב קבוצתו של אברהם, והגיעה לשיא בימי משה. הפנימיות שמסתתרת מאחורי הסיפור המקראי על עבדות מצרים, מדברת על ההרגשה של אותם אנשים שהאגו הגדול שלהם משעבד אותם. מכניס אותם להתנגשויות בלתי פוסקות, ובכך מנתק אותם מהכוח האחד. הפעם משה היה זה שלימד אותם איך להתעלות מעל כל הפירוד שהאגו יוצר ובכל זאת להתקרב רגשית, לב אל לב, וזה נקרא בהגדרה רוחנית "יציאת מצרים".
מכאן נקראה הקבוצה בשם "ישראל", על שם הכיוון שלה: ישר אל גילוי הכוח הנסתר. המוכנות להתקשר כאיש אחד בלב אחד, להיות כל ישראל ערבים, הביאה לכך שאותו כוח עליון פעל עליהם ביתר שאת, והתגלה ביניהם. ככל שזה קרה, האנשים הרגישו את עצמם קיימים בעולם יותר רחב, מעל החומר האגואיסטי. נפתחה להם מציאות חדשה לגמרי שמנוהלת על ידי כוח נתינה ואהבה. הם חיו ברמה אחרת מכל יתר העמים, להיות באמת מאושרים.
למה? כי לא הרגישו חוסר, ייסורים, תחושה שחסר לי, לא מספיק לי, יש לי פחות מהשני, אולי הוא יהיה טוב יותר ממני, אולי הילדים שלו מוצלחים משלי, וכן הלאה. כל מה שממרר לנו את החיים זו התחרות ההרסנית בינינו. היא מתרחשת כל הזמן, גם באופן תת-הכרתי. בגללה אנחנו לא מסוגלים לראות את הזולת, אלא רק דרך משקפיים אגואיסטיים. ובכלל, כל תמונת העולם מצטיירת בנו בצורה מסוימת בגלל הטבע האגואיסטי. לכן העולם מרגיש לנו חשוך, מצומצם, החיים מלאים דאגות, אין רוגע, אין סיפוק, שלא לדבר על אושר.
בנוסף, מקננת התחושה שהחיים קצרים, מוגבלים, נגמרים במוות, וממנה נובע הצורך של אנשים לבנות לעצמם כל מיני תמונות לגבי מה יהיה איתם אחרי שיסיימו פה את הסיבוב. מה יחשבו עליהם אלה שיישארו פה, איך הם יתקבלו מקום שאליו יגיעו, כנראה. המון דמיונות, פנטזיות, בלבולים.
בהשגת הכוח העליון, לעומת זאת, האדם מפתח גישה שונה לחלוטין. מושגים כמו עולם הזה ועולם הבא, גן עדן וגיהינום, שכר ועונש, בורא ונברא – מקבלים הגדרות חדשות במהותן. ההתעלות מעל הכוח האגואיסטי פותחת בפניו את התמונה השלמה. הוא לא זקוק לאמצעי הגנה כמו קמעות או חוטים אדומים, אין לו צורך בסמלים חיצוניים, כל עבודתו היא פנימית, בתיקון היחס לאחרים.
עבודה שבלב, קראו לזה גדולי החכמים, תפילה, בקשה לקבלת כוח אהבה ונתינה. עוד נאמר במקורות: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". כלומר, האור הוא הכוח היחיד שיכול להפוך את היצר הרע ליצר טוב, את האגו לאהבה, וכל החכמה היא ללמוד איך מעוררים את השפעתו עלינו במלוא העוצמה.
כזה היה עם ישראל במקורו, אבל ההתפתחות מחייבת שכל האנושות תקבל צורה דומה. לכן, בפעולה מיוחדת מצד מערכת הניהול העליונה, שנקראת גם "מחשבת הבריאה", עם ישראל עבר חורבן, שבירה גדולה. הכוח האגואיסטי התפרץ בעוצמה שהביאה לשנאת חינם, אבדה ההתאמה לכוח העליון ולכן הוא נעלם מהתפיסה. העם התפזר בין אומות העולם, ובמשך אלפיים שנות גלות התערבב עם כולם. בתקופת ההסתר צמחו היהדות בצורתה העממית-חיצונית, אחריה הנצרות והאסלם. הדתות נלחמו ביניהן, ובתוכן, התחלקו לפלגים ואסכולות, כידוע לכולם. ואף על פי כן, הם קידמו את המודעות האנושית, הכינו אותה לקליטת האמת.
אם נחזור היום לחכמתו של אברהם, ונלמד ממנה את השיטה להתחבר באהבה מעל האגו הגדול, נוכל להוביל את העולם לתיקון הנרצה. כל הבעיות שמתגברות בתקופתנו, בזוגיות, במשפחה, בחינוך, בתרבות, בחברה, בכלכלה, בביטחון, ביחסים הבינלאומיים ובאקולוגיה, כל הלחצים, הפחדים והחרדות – כל אלה ייפתרו משורשם, כאשר האדם ירכוש את תכונת האהבה והנתינה. תהיה זו התעלות לדרגת הכוח העליון, גילוי האושר הנצחי והמושלם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 239 – bit.ly/3Qo4Gxn