חיים חדשים

תוכנית 1326

אמון בין הורים לילדים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 05.12.21 – אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1326 ואנחנו נשוחח עם הרב לייטמן על "אמון בין הורים לילדים".

יעל: אמון הוא באמת אחד הדברים הכי משמעותיים בחיים של הבן אדם. זה בונה לו בסיס, תשתית נכונה בכלל לכל מערכות היחסים בחיים שלו, תשתית נכונה לחיות ולצמוח לתוכה וזה חשוב עוד יותר כשאנחנו מדברים על קשר בין הורים לילדים.

כשתינוק נולד, באופן טבעי יש איזה אמון או צורך טבעי ראשוני של קשר עם ההורים מעצם היותם אלה שמספקים לו כל מה שהוא צריך בחיים שלו, ומערכת האמון הזאת הולכת ומתפתחת אחר כך לאורך כל החיים. אנחנו רוצים שהיא תתפתח בצורה בריאה, בצורה שבאמת תבנה בילד שלנו גם תשתית נכונה וגם יכולת לתקשר נכון עם האנשים בחייו, כדי שבעתיד הוא יוכל להאמין באנשים, להאמין בחיים, ויגדל עם תחושה של ביטחון, לא עם משהו רופף או מסתגר או מתבדל מאחרים.

על מה אנחנו מדברים בעצם? אנחנו מדברים על זה שהילד יוכל לסמוך על ההורים שלו, שתהיה לו הרגשה של ביטחון שהם נמצאים שם בשבילו, שהם אומרים לו את האמת, אולי לא את כל האמת אבל לפחות שהם לא משקרים לו בדברים מאוד מהותיים, ושמה שהם מבטיחים, מתגשם. כך זה מהצד של הילד.

גם מהצד של ההורה יש ציפיות כי בסופו של דבר מערכת אמון היא מערכת הדדית. ההורה מצפה שהילד ידבר אמת, שהוא יהיה ישר איתו ושהוא ישתף. הורים רוצים שהילד ישתף אותם במה שעובר עליו, בטח ובטח בדברים דרמטיים שקורים לו בחיים.

בתוכנית היום אנחנו נרצה ללמוד איך לעשות את זה נכון. כולנו עושים טעויות גם בהקשרים האלה ואנחנו רוצים ללמוד ממך, כמישהו שרואה את החיים בצורה הרבה יותר רחבה מזאת שאנחנו רואים כיום, איך עושים את זה נכון.

אני רוצה לפתוח בשאלה מה החשיבות בכלל של מערכת יחסי אמון בין הורה לילד, איך זה משפיע עליו כילד ואיך זה משפיע עליו אחר כך כמבוגר?

מלכתחילה ילדים תלויים בהורים, וודאי שהם מאמינים לכל דבר שהמבוגר אומר ורוצים להידבק באבא, באמא ובצורה כזאת הם רוצים לגדול וזה מלווה אותם אחר כך כל החיים. זה דבר ראשון. דבר שני, השאלה איך ההורים מגיבים על זה כי זה כבר תלוי באיזו משפחה גדלו ההורים.

ולכן חשוב לנו מאוד, כשאנחנו בוחרים בן או בת זוג, לדעת איך הם התחנכו כי בלי ספק כך הם גם יתייחסו לילדים שלנו. כשאני מתחתן עם אישה, כדאי לי לדעת מי המשפחה שלה, אמנם אין לי קשר עימה ואני לא אחיה איתם, אבל אפילו שהם נמצאים רחוק, בכל זאת זה מה שהיא קבלה וזה מה שהיא תעביר לילדים, ואותו דבר כלפי הגבר. ולכן מאוד חשוב לנו לדעת מאיפה, מאיזה "קן" אנחנו מקבלים את בן או בת הזוג שלנו. אם אנחנו רוצים או לא רוצים, פחות או יותר אנחנו נראה שגם המשפחה שלנו, הקן שלנו, יהיה בנוי במשהו ממה שקיבלנו כדוגמה בבית ההורים.

בנוסף, כל הזמן אני צריך לזכור שמה שאני מדבר או עושה כלפי ילדים, בנוכחותם, הכול נרשם אצלם כמו במכונת קליטה. זה פשוט נכלל בהם וכך הם יעבירו גם לנכדים שלי.

אני רוצה או לא רוצה, עכשיו כשאני בוחר בן או בת זוג, ואני מתייחס לילדים שלי, אני בעצם קובע מה יקרה אחר כך לנכדים שלי. כך זה עובד בצורה ברורה ומוחלטת.

יעל: לגבי האמון, נתת לנו את התשתית, דיברת על זה שילדים מאמינים למבוגר, שחשוב לדעת מי בן הזוג ובאיזה קן הוא גדל כי כזה יהיה גם הקן של הילדים שלי ובהמשך גם הקן של הילדים שלהם. עכשיו כשאנחנו מדברים על אמון, מה החשיבות של אמון במערכת היחסים בין הורה לילד?

אנחנו צריכים לחנך, אני צריך להראות להם שאני נותן בהם אמון, שאני מאמין בהם, ומה שאנחנו מדברים, הם ישמרו את זה כהסכם ברזל ממש, וכך גם אני, את מה שאנחנו מסכמים ביניהם וביני, אני מחזיק ושומר. הם צריכים לראות את זה, להבין את זה, להרגיש את זה ואני צריך להראות להם שאני דווקא עומד על המילים שלי.

יעל: זה יפה, אתה אומר, קודם אני נותן אמון בהם ומתוך זה אני בונה את האמון שלהם.

רק מתוך דוגמה. בכלל, כל מה ששייך לחינוך, אין בזה מילים, ישנה דוגמה בלבד והיא עובדת.

יעל: ילד שגדל במשפחה שסמכה עליו, נתנה בו אמון ונוצרה מערכת של אמון הדדי בין ההורים לבין הילדים, מה זה בונה בו, מה זה עושה לו כבן אדם?

זה עושה אותו שותף למה שהוא מרגיש, למה שהוא מקבל. ובאמת יש כאן מצד ההורים דרישה להתאים את עצמם לילד. יכול להיות שהילד מטבעו הוא ביקורתי ורוצה לבדוק אותם ולעקוב אחריהם, אחרי מה שהם אומרים ומה שהם עושים, ולראות האם מתקיים "פיו וליבו שווים", את זה אנחנו צריכים לראות.

אורן: מה כולל ההסכם בין ההורים לילדים?

ההסכם קודם כל כולל דבר אחד ועיקרי, שאנחנו אוהבים זה את זה. ואנחנו מפתחים את האהבה בינינו ורוצים להראות אותה בכל רגע ורגע בחיים, וזה ממש מורגש בשטח המשותף שלנו, היינו בדירה שאנחנו חיים בה, וכשאתה נכנס לדירה, אתה ממש מרגיש שכאן קודם כל נמצאת אהבה.

אורן: מהי דוגמה רעה לאמון ומהי דוגמה טובה לאמון?

אם אנחנו מגיעים לוויכוחים עם בת הזוג, אסור לנו להראות את זה לילדים. בכלל, ברגע שאנחנו מחליטים על חינוך הילדים, אנחנו צריכים מאוד מאוד לשמור על עצמנו בחיים הזוגיים שלנו כך שאנחנו בונים בינינו יחסים ממש חדשים. אם הם לא היו אידיאליים קודם, הם צריכים להיות אידיאליים מעכשיו. אידיאליים הכוונה שאנחנו תומכים זה בזה, שאנחנו עוזרים זה לזה, אם יש ילדים או עוד לא הגענו לזה שיש לנו ילדים, אנחנו מכינים את עצמינו לכך שתהיה בינינו רק אווירה של אהבה ותמיכה.

יעל: ובתוך המצב הקיים זה לא יוצר איזו הרגשת אשליה? כי בסוף ילד יוצא לחיים, ובחיים הוא רואה את כולם מתקוטטים.

לא, זה לגמרי לא חשוב מה שהוא יראה בחיים. הוא יודע שכך זה צריך להיות, ואם זה לא כך בחיים, אין מה לעשות, אז הוא יעריך עוד יותר את מה שיש לו בבית לעומת מה שהוא רואה בחיים.

אורן: מה האמון מפתח באדם, האם הוא מעצב בו צורת הסתכלות על החיים, אם כן באיזה אופן זה עובד?

אני מאמין לילד שלי שהוא יחזיק את החינוך שלי, למרות שאני צריך לבדוק ולעקוב, ואני צריך גם לראות עד כמה הוא נמצא תחת השפעות זרות ואולי מנוגדות למה שהוא רואה בבית. אבל בעצם אני צריך לבדוק כי החינוך לא נגמר ביום אחד בזה שאתה ממלא אותו, כמו שאתה מכניס איזו תוכנה למחשב ואז זה עובד, אלא כל יום ויום, כל רגע ורגע הילד הוא חדש, הוא אדם שגדל, ולכן אני צריך כל הזמן לתת לו דוגמאות שונות לאותו כיוון ולראות אם הוא קולט אותן.

יעל: איזה בסיס זה נותן לבן אדם בחיים שלו?

הכול.

יעל: מה זה בונה בו?

זה בונה בו יחס לחיים, לבני אדם ובכלל לעולם.

יעל: נלך לצד הקיצוני השני, ילד שלא מקבל את זה מה זה הורס בו?

אז אני צריך לחקור למה הוא לא מקבל, כי לא יכול להיות שמלכתחילה ילד שנולד במשפחה ואני ואשתי מחנכים אותו לא מקבל את מה שאנחנו מעבירים לו. איך יכול להיות? לפי הטבע הוא נמצא בשליטה המלאה שלנו, אז או שאנחנו לא בסדר או שאנחנו מעבירים אליו לא בסדר את התבנית החינוכית, או שיש עליו השפעה זרה.

אורן: אני רוצה להעלות בפנייך מקרה שקרה במשפחה מסוימת והם ביקשו לשמוע את דעתך.

בבית הספר הילד שלהם נכנס לאיזו מערכת יחסים מאוד בעייתית עם ילד אחר, זה הגיע עד לרמה של כמעט חרם והתעללות בילד והוא סיפר על זה להורים שלו. ההורים שלו בכאב לב, בצער ובאהבה מנסים לתמוך בו ככל האפשר. הילד אמר להם, תשמעו, אני מספר לכם מה מטריד אותי, אבל אתם לא מוציאים בעניין הזה מילה מהפה, זה התנאי. לפני שהוא סיפר להם מה מפריע לו הוא ממש השביע אותם שהם לא מגלים את זה לאף אחד בעולם, הם נתנו את המילה שלהם ורק אז הוא שיתף אותם. הם הבינו באיזו מצוקה הוא נמצא כבר כמה חודשים, לפני כן הם לא הבינו מה עובר עליו, הם ידעו שמשהו רע קורה, רק לא היה ברור מה.

ההורים החליטו, אחרי שהם התייעצו ביניהם ושברו את הראש ואת הלב, לצלצל להורים של הילד המציק. הם דיברו עם ההורים של אותו הילד, וההורים שלו גם הם רצו מטוב הלב שלהם לפתור את העניין אבל הם ניגשו לעניין בצורה לא מושלמת. זה התגלגל הלאה ואז הילד שלהם קיבל ריקושטים מהילד המציק והוא הבין שהוריו דיברו עם ההורים שלו.

זה שבר את האמון שלו בהורים לחלוטין. הוא השביע אותם שלא ידברו עם אף אחד והם בעצם שברו את המילה. מה עושים מכאן?

יעל: כן, מאז הם מרגישים שהוא לא סומך עליהם, שהוא לא רוצה לשתף.

זה כבר קרה. עכשיו צריכים איכשהו לתקן את המצב.

אורן: זאת השאלה, איך?

אז מה אנחנו מתקנים, את היחס שלו לאותו החבר הרע או את היחס אלינו?

אורן: הבעיה הגדולה שלנו היא היחס שלו אלינו. הוא כבר לא כל כך מאמין בנו, שברנו את האמון שלו בנו כהורים.

אני לא יודע אם זה נכון. אם הכול פתוח והכול התגלה, אולי כבר נלך עד הסוף, וניפגש עם אותו ילד רע ונדבר עימו. מה יכול להיות כאן יותר גרוע? הכול כבר התגלה.

אני הייתי עושה כך. הייתי ניגש לילד ההוא ומברר מה קורה, למה התגלתה בו שנאה כזאת כלפי הבן שלנו ובהתאם לזה הייתי משתדל להרגיע את הרוחות. נותן מתנה, כל מיני דברים, איזה יום הולדת, לוקח אותם, תלוי בגיל, לאיזה גן חיות, לטיול באווירון בשמי הארץ, משהו טוב שמעורר ילדים ושובר ביניהם את היחס הרע הזה.

יעל: אני רוצה להתמקד רגע בקשר בין ההורים לילד, כי משהו בקשר בין ההורים לילד נשבר. יש מצב של חוסר אמון. כי הם הבטיחו לו משהו והוא פתאום מגלה שהם לא עמדו במילה שלהם.

לאט לאט הם צריכים להסביר לו שהם עשו את זה לא מייד אלא מחוסר ברירה. הם היו במצב מאוד מאוד קשה, התייעצו ביניהם עוד ועוד ולא ידעו מה לעשות, ובכאב לב, ממש מאין ברירה הם התקשרו להורים של הילד ההוא.

הילד צריך להבין את הכאב שלהם, למרות שזה לא פשוט לילד, אבל בכל זאת צריכים להסביר לו שהם לא רצו לעשות את זה, אבל מצד אחד ישנה האהבה אליו, ומצד אחר אחריות כלפי המילה שנתנו לו, ואין מה לעשות, דווקא האהבה יותר גדולה מהמילה שנתנו לו.

אורן: העיקרון הזה הוא מאוד יפה. נראה לי שזה המפתח.

"על כל פשעים תכסה אהבה".

אורן: אמרת "האהבה יותר גדולה מהמילה שנתנו לך". מה העיקרון פה בדיוק?

האהבה מנצחת, אין דבר יותר גדול מאהבה. אם אני צריך להציל את האהבה, לגרום לזה שהיא תפרח, אני משלם על זה כל מחיר שבעולם. אפילו בזה שאני ממש מסכן את היחסים שלי עם הבן שלי. אבל הוא יבין, אם לא עכשיו אז אחר כך, והוא יזכור לכל החיים שאני עשיתי את זה למענו.

יעל: אתה אומר שגם ברמה העקרונית כשהורה מתלבט, אם הוא הבטיח משהו לילד, אבל בשם האהבה הוא מרגיש שהוא צריך לעשות משהו אחר, אז האהבה מנצחת. גם מהצד של ההורה זה סוג של עיקרון, זאת אומרת הם פעלו נכון, זה מה שאתה אומר לנו.

כן.

יעל: אני רוצה להסתכל על המקום של שבירת האמון שקרתה במקרה הזה. מה נשבר שם?

שהילד כבר מבין שמה שהוא אומר להורים לא נשמר ביניהם, אלא הם בכל זאת יעשו ביקורת על מה שהוא מדבר ויפעלו לפי מה שהם חושבים.

יעל: כשנשבר אמון נשבר הקשר או נשבר גם משהו בתוך הבן אדם?

הוא כבר לא יוכל לפתוח את עצמו בצורה פתוחה לגמרי.

יעל: אבסולוטית.

כן. אלא הוא יצטרך להתחשב בזה שזה יכול להתגלות, והם יכולים לגלות את זה לאחרים, וזו כבר בעיה. אבל את הבעיה הזאת אפשר לתקן מפני שזה נעשה מתוך אהבה.

ואם הם מסבירים לו ולא פעם אחת, אלא במשך כמה שנים, שהם עשו את זה מכאב הלב שלהם, אבל לא כדי להרגיע את הלב, אלא כדי לעשות לו טובה, אמנם זה העיקרון הגדול שלהם לשמור בסוד מה שהוא ביקש מהם, אבל הם לא יכלו להחזיק את זה והחליטו ביניהם ביחד מתוך תסכול גדול שהם צריכים כך לעשות.

יעל: בעבר גם המלצת להגיד שהתייעצו עם גורם שלישי והוא הציע זאת.

זה יכול עוד לחזק. נכון.

יעל: מה שאמרת כאן נשמע לי ממש מהותי. כי אם הוא יבין שזה מתוך אהבה הוא יתייחס לזה בצורה אחת. אבל אם הוא לא יבין שזה מתוך אהבה, משהו באמון יישבר ואז זה יחווה אפילו כבגידה, ובגידה נתפסת כמשהו מאוד חזק אצל בן אדם.

כן.

יעל: במצבים שבהם בן אדם כן מרגיש שבגדו בו, מה נשבר בתוכו? למה אנחנו לוקחים את זה כל כך קשה?

ההורים הם יסוד החיים של הילד ובהם הוא נתפס, כמו שהוא מחזיק את אימא שלו כשהוא קטן, ולכן אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו עוזבים אותו אז הוא מרגיש מאוד מאוד לבד, עזוב ומסכן.

יעל: איך חוויה כזאת תשפיע על המשך החיים שלו?

זה ישפיע כך שהוא כל הזמן יהיה מאוד תלוי בסביבה, והוא ישתדל לבנות לעצמו בית שהבית הזה יהיה בשבילו כעטיפה, כעוגן, וכך הוא בכל זאת יתקיים. אבל באמת עצמאי, ממש עצמאי, הוא לא יכול להיות.

אורן: אני רוצה להעלות עכשיו סיפור מקרה מצד אחר. עד כה דיברנו על האמון שנשבר, שהילד כבר לא מאמין להורים, והרבה הורים ביקשו שנברר איתך סיטואציה שהיא קשורה יותר לילדים קטנים.

אימא כותבת כך. לאחרונה הילד שלי התחיל לשקר לי. לדוגמה, הוא אומר לי שהוא שטף את הידיים, אבל לא באמת שטף. הוא אומר לי שהכין שיעורי בית, אבל הוא לא הכין. אני שואלת אותו אם הוא צפה במשהו שאנחנו לא מרשים לו לראות, הוא אומר שלא אבל הוא כן צפה. אני כבר מרגישה שאני לא יכולה לסמוך על מה שהוא אומר, אין לי אמון בו. איך להגיב כשהילד משקר?

להגיב לזה פשוט, שבאמת אין לה אמון בו מפני שהוא משקר בצורה סדרתית.

אורן: להגיד לו את זה?

כן. שהיא מאוד מצטערת שהיא מגלה את זה. לכן מרגע זה והלאה, אם הוא מסכים, הם ישמרו את האמון ההדדי בצורה הדדית כך שלא ישקרו זה לזה.

למה זה טוב? כי במקום הדעה שלו והדעה שלה המנוגדות יש להם דעה משותפת, רצון משותף, מחשבה משותפת וזה מאוד חזק. כביכול ישנם שני אנשים בגוף אחד.

אורן: זה יפה. מה העיקרון האינטגרלי פה?

שאנחנו מכפילים אז את הכוחות שלנו ואת היחס שלנו לרע ולטוב, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים למצב הבריא.

אורן: ההכפלה הזאת תיתכן רק אם יש בינינו אמון הדדי?

כן, ודאי.

אורן: מה הילד מרוויח מזה? הרי הוא משקר לך כשאתה שואל אותו אם הוא שטף ידיים, או הכין שיעורי בית, ולמה הוא משקר? כי הוא מרגיש שהוא מרוויח משהו.

כן. נוח לו ככה.

אורן: כעת אני אציע לו אלטרנטיבה. מה הוא מרוויח מהאלטרנטיבה?

הוא מרוויח מזה שיש בינינו הבנה, ובהבנה הזאת אנחנו קשורים יחד ומתחברים בגוף אחד, ואנחנו יכולים להתמודד עם כל הבעיות שיש לנו בחיים.

אנחנו גם צריכים לדון במשפחה עם בני הזוג מה אנחנו מספרים לילדים ומה לא, איך אנחנו מתייעצים איתם על כל מיני בעיות שיש, בדירה, בקניות, בכל מיני דברים, כדי שהם לאט לאט יתכללו מכל מה שקורה בבית, שלא תהיה להם הרגשה שזה נופל מהשמיים.

יעל: למה זה חשוב?

זה חשוב כדי לחזק את המשפחה.

אורן: אני רוצה דוגמה למשהו שלא נספר להם.

תלוי באיזה גיל, כי אני לא רוצה שיבינו אותי לא נכון מחוסר הבגרות שלהם. אבל בעצם בהתאם לגיל אני יכול להתייעץ, לספר, להסביר כל מה שאני יכול להגיד להם ולשמוע מהם.

אורן: איך מתקנים משבר אמון גדול שנוצר במשפחה?

צריכים לדון לגופו של עניין. אבל בסופו של דבר צריכים לשבת, לדבר, להסביר לכל אחד מה קורה כאן, ולסכם יחד בשיחה הדדית, בהסכם הדדי לגבי הסכסוך הזה שגרם לפער בינינו. צריכים טיפול.

יכול להיות שצריכים להזמין עזרה צדדית. אני לא מדבר על פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אלא יכול להיות מישהו שמקובל עלינו ועל הילדים, אולי מורה, אולי סבתא, זה מאוד תלוי במקרה.

אורן: לסיכום, אמון בין הורים לילדים, על מה הוא יושב ביסוד שלו?

הוא יושב על זה שהילד תלוי בהורים, והוא כולו נולד ומתפתח מתוך מערכת המשפחה. ככל שהמשפחה קשורה כולה, והוא רואה שההורים מדברים ביניהם, דנים על כל מיני דברים ששייכים למשפחה, מה לעשות, מה לקנות, איך לסדר, וההורים עושים את זה דווקא בנוכחות הילדים, להראות, לתת להם דוגמה, אז זה מושרש בילדים בצורה מאוד מאוד חזקה ויעזור להם אחר כך להקים כאלו מערכות גם בחיים שלהם.

(סוף השיחה)