חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 145-146

צה"ל כדוגמא לחיבור

זרימת התכנית:

• ערכי החיבור בצה"ל

• תרומת החברים למוטיבציה

• אהבת לוחמים

• שימור ערכי החיבור באזרחות

פתיחה:

בתכניות הקודמות דיברנו על החזון- יצירת משפחה אחת ועל התהליך שעברה החברה הישראלית מקום המדינה ועד היום, היום נרצה לשוחח איתך על אחד הסמלים המרכזיים ביותר במדינה ובחברה, צה"ל - צבא ההגנה לישראל, וודאי שאפשר לשוחח על צה"ל מהרבה מאוד היבטים, אבל אנחנו בחרנו להתמקד בתוכנית היום להתמקד בהיבט החברתי, ברוח של צה"ל, בקשרים המיוחדים שנוצרים בין החיילים, בחיבור המיוחד שנוצר ביניהם. אחד הערכים במסמך רוח צה"ל הוא ערך הרעות

רעות החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש וזה באמת אחד הערכים שלא באמת צריך לכפות אותו על החיילים.

מתוך מסמך רוח צה"ל

דוגמאות ומחקרים

אחת האמרות הידועות ביותר בצה"ל היא: "אין מפקירים פצועים בשטח"

"הכשרת הלוחמים בקבוצות וחינוך מוקפד לעבודת צוות, יצרה מצב של מחויבות הפרט לצוות ואחריות הצוות כלפי הפרט. אצל הלוחמים נוצרה ערבות הדדית הקשורה ברגשות עמוקים של אחריות והזדהות רגשית. ערבות הדדית זו היא כנראה אחד הביטויים של אחוות לוחמים. זאת היא דרך חיים שיש לה ביטויים וגילויים רבים, אך לא כאן המקום לדון בהם.

רמת המחויבות והאחריות ההדדית הלכה והתעצמה ככל שהצוות היה ותיק יותר, ונותרה בליבם של הלוחמים למשך שנים רבות גם לאחר שחרורם מהשרות הצבאי."

במקרים רבים בזמן אמת ניתן לראות את הערך העליו של "אהבת לרעך כמוך" קורה, יש לא מעט סיפורים של חיילים שחרפו את נפשם כשקפצו על רימון שהושלך רק כדי שחבריהם ינצלו, ובכלל חיילים ומפקדים שחשבו על אחיהם לנשק הרבה לפני שחשבו על עצמם.

http://www.gal-ed.co.il/tel-saki/show_item.asp?levelId=59691&itemId=32&template=11

תרומת החברים למוטיבציה

מה מביא לוחם לקום מאחורי מחסה כשהשטח מוכה באש אויב ולהסתער קדימה?

זוהי שאלת השאלות בקרב. השאלה הזאת עמדה לפתחם של המפקדים בעבר, ובוודאי שהיא רלוונטית גם בימינו. הצבא, שעוסק רבות באימון יחידותיו לקראת מלחמה, חייב אף לעסוק בבניין רוח הלחימה, והשאלה הזאת בנוגע לגורמים שמניעים את החיילים לסכן את חייהם בעת מלחמה חייבת בירור ולימוד. מחקרים של מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) בצה"ל וכן מחקרים שנערכו בצבאות זרים מצביעים על כך שהגורם העיקרי שמניע את הלוחם הוא חבריו ליחידה. האכפתיות כלפיהם והבושה מהם הן שמביאות אותו לסכן את חייו למענם. הלקח מההבנה הזאת הוא שיש לגבש את היחידה ולשמור על לכידותה.

http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/6/112556.pdf

אהבת לוחמים

מתוך שיחה עם חייל מילואים

ש': למה בצבא מרגישים כמו אחים ומתחברים?

אין כמו אהבת לוחמים. כי כל הזמן מגנים אחד על השני. אתה סומך על מישהו שיחפה עליך מאחורה. סומך עליו בעיניים עצומות ואם מישהו לא עושה את העבודה שלו כמו שצריך אז לא אוהבים אותו ולא מתייחסים אליו. מה? אתה רוצה שנמות??

אנשים באים למילואים לא בשביל המדינה אלא בשביל החברים.

אין דבר כזה שלי, שלך. כולם לוקחים לכולם. אין לך אינטרס לשמור משהו לעצמך. מישהו מכין קפה- הוא לא מכין לעצמו אלא מכין לכל הפלוגה ואם אף אחד לא רוצה מה שהוא הכין הוא מתבאס. עוד יותר מזה- כשכולם יושבים לשתות קפה אז יש כאלה שיושבים ושותים גם אם הם בכלל לא אוהבים קפה.

אם אתה מוזג שתייה ישר אתה מסתכל מסביב, רואה כמה אנשים יש ומוזג לכולם.

ש': מה משתנה אצלך בחשיבה בזמן מילואים?

אין אני יותר. יש אנחנו. אין מה אני עושה, יש מה אנחנו עושים. אין לי מה להיות בצבא בשביל עצמי.

ש': מה שונה בצבא מהעולם הרגיל?

אין עניין שאחד יותר חשוב מהשני, לדוגמא אם אחד הוא עורך דין בכיר. כולם באותו מעמד. וגם אם מישהו מפקד- הוא שותף, פשוט יש לו עוד תפקיד בנוסף לזה שהוא גם חייל בקבוצה.

בגלל שיש מטרה משותפת אז כל אחד רוצה לתרום, ואפילו אם זה משהו קטן כולם מעריכים את זה.

אם מישהו הכין פינג'אן קפה, מיד מישהו ישטוף אותו אחרי מי שהכין.

ש': ולא יוצא שמישהו שוטף יותר פעמים מכולם?

נו אז מה, אז יצא, מי חושב על זה בכלל.

• מה זה המקום המיוחד הזה, הסיטואציה המיוחדת של החיילים בצבא, שהופך אותם לחבורה מלוכדת כזו?

• מה המניע שמיצר חיבור בין חיילים, במיוחד קרביים? האם זה המשמעת? האם זה סכנת המוות? האם זה החינוך הצבאי?

• לחיילים יש הרגשה מיוחדת כלפי חבריהם לצוות. הם אומרים שזה לא ההרגשה שיש להם לחברים אחרים שלהם. מה זו ההרגשה הזו? מה מיוחד בה ומה יצר את ההבדל בהרגשה?

• איך קורה שלפתע החייל מאבד את הצרכים האישיים ומקדיש את עצמו לחברים? מוכן לחלוק הכל מבלי להתחשבן...

• מה גורם לחיילים הצעירים לאזור אומץ, להסתער, להגן בגופם על המדינה ועל חבריהם ליחידה בעיניים עצומות? האם זה מתחיל בחינוך מהבית?

• האם זו הרגשת החיבור שאנחנו מדברים עליה? אם לא אז מה ההבדל?

• למה הצבא זה המקום היחיד שההתנהגות הזו נשמרת לאדם? כשהוא יוצא מהיחידה הוא מתנהג כמו שהתנהג קודם.

• איך ההרגשה כל כך חזקה שהיא נשמרת לאורך שנים? כשהאדם בא למילואים הוא חוזר לשחק את אותה ההתנהגות.

• האם אפשר לגרום לכך שתחושת המשפחה שנוצרת ביחידות מסויימות בצבא-נאמר ביחידות קרביות- תזלוג לתוך החברה כולה?

שימור ערכי החיבור באזרחות

נרצה לפנות ליחידה להכוונת חיילים משוחררים להציע להם פרוייקט. אנחנו רוצים לשמר את הערכים שהאנשים למדו בצבא ושייקחו אותם הלאה לחיים. הם עברו שינוי משמעותי, התבגרותי והצבא היא מערכת שמוציאה מתוכה אנשים עם הרגשה של ביחד-

• מה כדאי להציע לצה"ל מהחינוך האינטגרלי?

• איך משווקים את החזון שלנו לצה"ל?

• מה אנחנו מסבירים ליחידה המטפלת בחיילים שנמצאים לקראת סיום השירות והיציאה אל החיים האמיתיים? מה יש לנו להציע לחייל בשלב הזה?

• האם אפשר לגרום לאדם לשמור את הערכים של החיבור, עבודת הצוות, עזרה גם לאחר שהוא משתחרר מהצבא?

• מהי השיטה לשמר את צורת המחשבה הזאת של השיתוף?

• איך כדאי לבצע את ההכשרה הזאת?

• מה יהיה תוכן ההכשרה? איזה תהליך הם יצטרכו לעבור?

• איך החייל יכול לשמור על החיבור המיוחד שקרה לו ביחידה מול החברה שבחוץ?

• מה הם המוטיבים המיוחדים שנכניס מהצבא לחינוך האינטגרלי?

• איך ההכשרה תהווה המשך ישיר לחיבור שחוו החיילים בצבא?

• איך הקורס הזה יכול לשנות את צורת המחשבה של החיילים כשהם משתחררים? (חיילים שעומדים להשתחרר חושבים בעיקר על הטיול, לברוח מה"כלא" של הצבא, להרוויח כסף אחרי שהרוויחו שכר מינימום במשך 3 שנים...)

• חשבנו על פרוייקט בו נכשיר מדריכים צעירים, בגילם של החיילים, שיעבירו את הלימוד הזה. האם לדעתך זו שיטה טובה?