חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 860-861

הכוח הרע והכוח הטוב,

כיבוש יצר הרע

מטרות:

• מהו היצר הרע שבנו?

• מהו המבנה של יצר הרע?

• היצר הרע הוא "האויב" האמיתי של האדם, זה שמשעבד אותו.

• איך לתקן אותו?

• מהו היצר הטוב?

• איך הופכים יצר רע ליצר טוב?

• להפריך את הדעות המקובלות על מה זה יצר הרע ומה זה לכבוש את היצר.

זרימה:

• מהותם של יצר הרע ויצר הטוב שבאדם.

• מקור יצר הרע ויצר הטוב.

• מטרת קיום יצר הטוב ויצר הרע.

• כיבוש היצר.

• בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין (הקשר בין יצר הרע לתורה).

פתיח:

לא כולם יודו בזה, אבל בכל אחד מאיתנו מתעורר לפעמים איזה שד קטן, שרוצה לעשות משהו רע. עכשיו בא לי להכשיל מישהו כי יש בו משהו שאני לא אוהב ולכן רוצה לראות אותו בקלקלתו, המוכר טעה בחישוב העודף לטובתי ולא בא לי להגיד, קבענו ששנה הבאה פסח אצל המשפחה של בעלי והוא שכח ואני לא מזכירה לו. כל מיני דברים גדולים או קטנים שיש מין קול כזה בתוכנו שמפתה אותנו לעשות רע למישהו בתירוצים, כמו: הוא לא ירגיש, או הוא לא ידע שזה אתה וכו'. ויש בתוכנו גם יצר טוב, את הקול השני שאומר: זה לא יפה, זה לא בסדר, צריך להיות בן אדם טוב וכו'. יש שמדמים את זה אפילו לשני מלאכים שיושבים על הכתפיים של האדם ולוחשים לו כל אחד באוזן אחרת מה כדאי לו לעשות והאדם המסכן בעצם נמצא בין שניהם וצריך להכריע. יש שקוראים לזה הצד האפל שלי והצד הטוב שלי.

מהותם של יצר הרע ויצר הטוב שבאדם

• מיהם יצר הטוב ויצר הרע שבתוכנו?

• מהם הקולות האלה בנו?

• מה רע או טוב בהם?

• האם היצר הטוב ויצר הרע הם כוחות? תכונות? רגשות?

• האם אלה שני כוחות נפרדים או שיצר הרע מתהפך לטוב והטוב לרע?

ביהדות, יצר הרע הוא כינוי לנטיותיו השליליות של האדם. בתורה מופיע המונח "יצר לב האדם רע מנעוריו", שמבטא את הכוחות המולדים אצל בני האדם, הגורמים להם לפעול באופן שמספק את צורכיהם, גם אם על חשבון אחרים.

מקור יצר הרע ויצר הטוב

להציג את שלל התיאוריות הקיימות: שהאדם לוח חלק והסביבה מלמדת אותו להיות רע או טוב, שהאדם בבסיסו רע ומחנכים אותו לטוב, שהאדם בבסיסו טוב ומחנכים אותו לרע או שקיימים באדם שני הדברים מראש, נטייה לטוב ונטייה לרע. מקור השם בפסוק מספר בראשית "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", המרמז לפעולתם של כוחות אלו כבר מיום היוולדו של התינוק.^[1]

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%A8_%D7%94%D7%A8%D7%A2

יצר האדם טוב מנעוריו:

ישנם הוגי דעות, כמו ז'אן ז'אק רוסו, שרואים באדם יצור אצילי, טוב מנעוריו. רוסו ביסס את הפילוסופיה שלו על הפער בין החברה האנושית ובין טבע האדם. הוא הסיק כי יצר לב האדם טוב מטבעו, וכי במצבו הטבעי האדם הוא "פרא אציל". מצב טבעי זה הוא המצב שבו נמצאים כל יתר היצורים שאינם האדם, ובו היה מצוי האדם בטרם נוצרו החברה האנושית והציוויליזציה.

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%96%27%D7%90%D7%9F-%D7%96%27%D7%90%D7%A7_%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%95

הטענה הליברלית מתחילה עם ההנחה שהאדם נולד לוח מחוק (ג'ון לוק). האדם נולד ללא אופי, הוא יכול להיות כל דבר שהחברה שלו דוחפת אותו להיות. בקיצור, כל מה שנכנס אליו דרך חמשת חושיו, זה מה בונה את האדם ויוצר אותו. ברור שיש לזה צד מאוד אופטימי, מכיוון שאם האדם נוצר מדברים שמחוצה לו, אז אפשר לשנות את המצב ולשפר את האדם.

http://www.textologia.net/?p=22366

• בבסיס של האדם, יצר לבו טוב או רע או שנולד כלוח ריק?

• האם ילד שנולד הוא כמו לוח חלק, ואת הטוב והרע הוא רוכש בגדילתו? או שתינוק שנולד הוא מראש רע?

• מה ההבדל בין תינוק לחיה? האם גם בחיה יש יצר רע?

• כיצד מתפתח יצר הרע בילד? האם הוא לומד את זה מהסביבה?

• יש מחקרים שמראים שילדים קטנים נולדים עם מוכנות לנתינה טבעית. האם זה ככה? מדוע זה מתקלקל אם כן?

• ישנם אנשים שנולדים יותר "רעים" כאלה שיש להם ממש נטייה להזיק, ויש כאלה שהם עדינים יותר, טובים יותר, משתדלים להתחשב בכולם, האם יש הבדל במידת היצר הרע שיש בהם?

• האם יש הבדל בין יצר הרע באישה ויצר הרע בגבר?

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם"(בראשית א, כז)

"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"(בראשית ח, כא).

• שני האמרות האלו לכאורה מציגות דבר והיפוכו, קונפליקט, מצד אחד אלוהים ברא את האדם בצלמו, מצד שני יצר לב האדם רע מנעוריו. איך ניתן ליישב את הקונפליקט?

• אם הוא ברא אותנו בצלמו - אנחנו בצלמו או רעים?

• מדוע אומרים "מנעוריו"? למה לא מלידתו?

• מה מקור הטוב שבנו, ומה מקור הרע שבנו?

• מה מעורר בנו את הרע, ומה את הטוב?

• האם אנחנו כמו שאומר רוסו - טובים והחברה מקלקלת אותנו להיות רעים או שיותר נכון מה שפרויד אומר - שאנחנו רעים והחברה "מאלצת" אותנו להיות טובים?

יצירתה של החברה משחיתה את האדם האצילי מטבעו. רוסו ראה בחברה דבר מלאכותי, וטען כי התפתחות החברה, במיוחד התפתחות המוסדות היוצרים תלות הדדית חברתית, נוגדת את טובת בני האדם.
לפי רוסו, השפעתה השלילית של החברה על האדם האצילי מטבעו, מביאה להידרדרות ה"Amour de soi" או יצר ההישרדות והאינטרס הטבעי שבהם ניחן האדם לכלל "amour-propre", האגואיזם המוגזם, הגאווה ההרסנית, שהיא מלאכותית ומכריחה את האדם להשוות עצמו לאחרים, וליצור פחד, שמחה לאיד, ורעות חולות נוספות. ב"מסה על האמנויות והמדעים" טוען רוסו שהמדעים והאמנויות לא הטיבו עם המין האנושי, שכן אינם צרכים אנושיים, אלא תוצאה של גאוות הבל. יתרה מכך, ההזדמנויות שנוצרו לזמן פנוי ולמותרות, הביאו להשחתת המין האנושי. הוא טען שהתקדמות הידע הופכת את הממשלות לחזקות יותר, ומוחצות את החירות האישית. הוא הסיק שההתקדמות החומרית ממעיטה את האפשרויות ליחסי ידידות אמיתיים בין בני אדם, ומחליפה אותם בקנאה, בפחד ובחשד. ה"מסה על אי-השוויון" שבאה לאחריה, עקבה אחר התקדמותו והתנוונותו של המין האנושי מן המצב הטבעי הקדום, אל החברה המודרנית. רוסו טען כי בני האדם המוקדמים חיו באופן מבודד ונבדלו מהחיות שבקרבן חיו ברצונם החופשי. הוא אף טען כי בני אדם פרימיטיביים אלו היו בעלי מניע בסיסי לדאוג לעצמם, ויכולת טבעית לחמלה ולרחמים. כאשר בני האדם הוכרחו להתאגד, בלחץ גידול האוכלוסין, הם עברו שינוי פסיכולוגי והחלו לחשוש ממה שיאמרו עליהם האחרים. רוסו ייחס מודעות עצמית זו לתור הזהב של הפריחה האנושית. אך התפתחות החקלאות והשימוש במתכת, הקניין הפרטי וחלוקת העבודה הובילו לתלות הדדית גדלה והולכת ולאי-שוויון. התוצאה הייתה מצב של עימות, שהוביל את רוסו לטעון שהמצב הטבעי הומצא כסוג של אמנה חברתית שהציעו בעלי הכוח והעשירים. אמנה מקורית זו הייתה פגומה מאוד, בכך שהעניקה יתרונות אדירים לבעלי הכוח על פני האוכלוסייה בכללותה, וכך ביססה את אי השוויון כבסיס להתאגדות האנושית.

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%96%27%D7%90%D7%9F-%D7%96%27%D7%90%D7%A7_%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%95

עמדתו של קרל מרקס היא הקריטית ביותר, הוא טען שהאדם נוצר ממעמדות. זו עמדה שמקצינה אפילו את העמדה הליברלית. אם יש בעיה, מצוקה אנושית, מלחמות, עוני או אמונות טפלות, אז לאן פונים שרוצים לתקן את הבעיות? פונים לחברה. זוהי הנחה עם השלכות מאוד אופטימיות, כיוון שהאדם הוא חומר ביד היוצר. הרוע הוא סימפטום של משהו פגום ברמה עמוקה יותר, כלומר החברה שיוצרת את האדם. השמרנים דוחים את הטענה הזו מכל וכל. מעבר לאי-טענה שאדם יכול להיות נאור וכו', כמעט כל שמרן שתמצא יגיד שרוע לב האדם נמצא בתוך האדם, והוא איננו תוצאה של משהו אחר. הליברלים מדברים על משאלות, הם מדברים בצורה אוטופית, משיחית. לדידם של השמרנים אותם סטיות, יצרים, שחיתות וכו' של האדם הם חלק מהמערך האנושי עצמו. אם כך, אז לא ניתן להראות את ההיסטוריה ברמה אחרת, מכיוון שבני האדם יוצרים את הבעיה בעצמם. לכן העמדה השמרנית כאן היא הרבה יותר פסימית. לשמרנים יש צד אפל, כיוון שהם יגידו שהעמדה הליברלית היא נאיבית, היא אינה מבינה בפסיכיות של האדם. העובדה שיש עדיין תכונה של טורף ממש אצל בני האדם זה לא דבר מקרי, אלא זה הדבר עצמו. השמרן מבקש מאיתנו להסתכל טוב במראה.

זיגמונד פרויד – ההוגה האפל מכולם. הוא חוזר על כל אותם דברים של האדם הפגום. הפורטרט של האדם, שיוצא מכתביו של פרויד, הוא מפחיד יותר. האיד = האני, הבסיס של האדם, הוא לא רק רע כמו של הובס (הובס האמין שלאדם יש אינטרסים ברורים והוא הולך למלא אחריהם – האדם מכיר באינטרסים שלו), אם אדם מכיר או יכול לדבר בצורה ברורה על האינטרסים שלו, זה סימן מובהק שאלה לא האינטרסים האמיתיים שלו.

האינטרסים האמיתיים שלו הם מעבר ליכולתו לדעת. תת-המודע על פי פרויד הוא "עולם שורץ נחשים בתוך ביצה", האדם מטבעו הוא רוצח, מגלה עריות, הרצון הזה אינו דבר שהאדם יכול בהכרתו המודעת לדעת. אם הוא היה יודע את מניעיו האמיתיים הוא היה הופך להיות מטורף. המעניין הוא שחולי נפש מסוגים מסוימים, אינם לגמרי ללא תבונה, הם נוטים להיות יותר קרובים לאותם רגשות מודעים מודחקים, והם לא למדו את מלאכת ההדחקה כפי שצריך. האדם הנורמאלי שעושה טעויות, חי בעולם מתווך בין הביצה הזו לבין חייו היומיומיים. לכן, יש בו תפיסות שהוא אינו יכול להסתדר איתם.

לו יכולנו לדבר על מניעינו, זה סימן מובהק שאלו לא המניעים האמיתיים. לדבר בצורה רציונאלית על מניעים זה לומר שהם לא הדברים האמיתיים. לפי פרויד הציוויליזציה היא הגשר (נותן לנו תחושה שאנו לא ניפול) על אותה ביצה. ההשלכה המרכזית של הטענה הזו היא, שהאדם מטבעו אינו יצור שחי בציוויליזציה, אלא היא חונכה עליו, כפתה על בני אדם הר כגיגית, אין לבני אדם ברירה אלא לקבל את הציוויליזציה. הציוויליזציה היא כוח מלאכותי שמרסן את האדם שלא רוצה להיות מרוסן. כל ההיסטוריה של הציוויליזציה האנושית היא סיפור של מה שפרויד קורא לו סובלימציה = עידון. אבל הציוויליזציה נותנת לנו את היכולת לעדן את כל הכוחות הרצחניים האלה וליצור תרבות. עידון היא הסיפור של הציוויליזציה.

אבל מה רע בסובלימציה כזו? אנו מאבדים את הקשר לתחושות האמיתיות שלנו, לא יכולים להסתכל עליהם בפנים ולדעת שהם קיימים. ההיפך, להיות אדם בציוויליזציה זה להיות אדם בתוך כלוב, אולי מבוית, אבל לא שונה בתכלית ממה שבהתחלתו. לכן, פרויד יאמר לנו לגבי הטענה המוכרת של העולם הליברלי (שאם רוצים לשנות את האדם אז צריך לחנך אותו), שחלק מהפראות שלנו, הוא לא יותר מאשר הניסיון לעדן את האדם, וזה מתפרץ החוצה. עידון עובד בצורה מלאכותית אבל הוא לא ממש מתגבר על היצר. אדרבה, ככל שאתה מעדן יותר את האדם, אז האדם דוחף נגד הקירות ורוצה לצאת, אבל העידון לא נותן לו.

http://www.textologia.net/?p=22366

• היצר הרע טמון באדם הפרטי או החברה בכללותה?   

• איך החברה תורמת להתפתחות היצר הרע באדם?

• פרויד טען שאדם אינו מודע לכל עומק הרע הטמון בו, הוא שוכן ב"תת המודע שלו" מוסתר ממנו, אילו היה יודע כמה רוע שוכן בתוכו היה משתגע. אם זו תפיסה נכונה, מדוע כך בנויה פנימיות האדם? מדוע קיימת ההסתרה הזו (תת מודע)?

• האם בכל אדם יש מינונים שונים של טוב ורע? לפי מה זה קורה?

• האם יש אנשים שהם טובים או אנשים שהם רעים?

רבים הזדעזעו מהמתקפה בהופעה בה הקהל כה צעיר. "אני לא רוצה להאמין שהעולם בו אנו חיים יכול להיות כה אכזר", כתב ברונו מרס.

https://www.facebook.com/ch2news/posts/10154759971117523

בתלמוד ובמדרשים לעתים היצר הרע מופיע כדמות חיצונית המסיתה את האדם לעבירה. במקורות היהדות לעתים מכונה היצר הרע בשם שטן. במסכת סוכה מסופר על מספר שמות שהוענקו ליצר הרע: "דרש רבי עוירא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע - הקדוש ברוך הוא קראו "רע"; משה קראו "ערל"; דוד קראו "טמא"; שלמה קראו "שונא"; ישעיהו קראו "מכשול"; יחזקאל קראו "אבן"; ויואל קראו "צפוני."

כינוי נוסף ליצר הרע הוא זקן וכסיל או מלך זקן וכסיל. מקור הביטוי במדרש רבה: "מלך זקן וכסיל - זה יצר הרע. ולמה קורא אותו מלך? שהכל שומעין לו. ולמה קורא אותו זקן? שמזדווג לו מילדותו ועד זקנתו. ולמה קורא אותו כסיל? שהוא מלמד לאדם דרך רעה." רבי נחמן מברסלב אמר שליצר הרע יש לקרוא אך ורק "המדמה" כי הוא מכניס לאדם רק דמיונות לראש.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%A8_%D7%94%D7%A8%D7%A2

• לעתים היצר הרע מופיע כדמות חיצונית המסיתה את האדם לעבירה, מדוע?

• במקורות היהדות לעתים מכונה היצר הרע בשם השטן, מדוע?

• לפעמים אנחנו מרגישים אותם ממש כקולות בתוכנו, שזה לא אנחנו, אלא כוחות חיצוניים שפועלים עלינו. האם יש בזה מן האמת?

• האם אפשר ללמוד/ לחקור את הכוחות הללו?

• כיצד לזהות את אותו "שונא" שבי? כיצד אפריד עצמי ממנו?

מטרת קיום יצר הטוב ויצר הרע

• למה הם קיימים ?

• מה תפקידם בהתפתחות האנושות?

• האם יש ליצר הרע מקום? האם כחברה צריך להיאבק בו, להכחיד אותו?

• כיצד יצר הרע משפיע על החיים של אדם?

כיבוש היצר

"איזהו גיבור הכובש את יצרו".

על פי המסורת היהודית על האדם לכבוש את יצרו; ואף נאמר במשנה במסכת אבות: "איזהו גיבור הכובש את יצרו".

• מהי הכוונה שאדם צריך ללמוד לכבוש את יצרו?

• איך יצר הטוב מתגבר על יצר רע?

• לכולנו יש תחושות של רוע כלפי אחרים, ששונא מישהו, שרוצה להכאיב לו - חלקנו מאופקים ולא מביאים אותם לידי ביטוי, במה זה תלוי? האם זה שמוציא לפועל הוא בעצם זה שנחשב ה״רע״?

• האם כיבוש היצר הוא הימנעות ממנו?

• האם ניתן להימנע מהיצרים שלנו?

• האם אפשר לחנך נגד היצר הרע? האם זה אפשרי לגדל אנשים ללא יצר רע או כאלה שמסוגלים להתגבר עליו?

• אם אדם מודע ליצר הרע שלו האם זה אומר שיש לו יותר כוחות להתגבר עליו?

• אם נלמד איך הוא עובד, האם נוכל להשתמש בו לטובה?

• האם אפשר להבדיל את "עצמי" ממנו?

• איך אפשר להפוך להיות אדם טוב?

• האם אפשר לפתח יכולת איפוק באדם לא לעשות רע?

• מה צריכה להיות הגישה שלנו כלפי יצר הרע? כיצד להתייחס אליו?

• למה יש לו יותר כוח מהכוחות הטובים באדם?

• איך זה שהוא כל כך חכם וערמומי?

• למה הוא בדר"כ מנצח? למה בדר"כ גם כשאדם רוצה הוא לא מצליח להתגבר עליו.

• כיצד אדם יכול לדעת האם הוא פועל נכון או לפי דחפי היצר הרע שלו? מה הקריטריונים?

״בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין״

• מה הקשר בין התורה ליצר הרע?

• למה תבלין? האם תורה לא אמורה לבטל את הרוע לגמרי מהאדם?

• מה זה ״רע״ לפי הקבלה?

• מה זה ״טוב״ לפי הקבלה?

• האם אפשר ל"תקן" את יצר הרע? איך?

• מה השיטה להפיכת יצר הרע לטוב (או "לתקן" אותו)?

• באדם אינטגרלי - האם קיים יצר הרע? האם הוא משתמש בו?