heb_original_mlt_o_rav_2012-10-15_rawmaterial_haim-hadashim_n83
שיחה עם רב
חיים חדשים
שיחה 83
פנייה עתידית לעם ישראל
תמליל שיחה .1215.10
אורן: שלום לכם, אתם מצטרפים אלינו לסדרה של שיחות עם הרב לייטמן. אתנו באולפן הרב לייטמן כמובן, וגם ניצה. שלום ניצה. שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן, אנחנו רוצים להתחיל איזשהו כיוון חדש בשיחות איתך שבו אנחנו ננסה להסביר לציבור הישראלי, לעם ישראל, בשפה חמה רגשית ומובנת, את מה שיש לנו בעצם להציע לו.
רב: קודם כל אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים בזמן מיוחד. המצב בעצמו שיהיה לנו מובן, שאנחנו נמצאים במצב שכל העולם נגדנו. שאין מדינה בעולם שבעצם תומכת בישראל, אפילו שעושים לפעמים פרצוף נעים. שזה לא רק מדיניות העולם, אלא שזה נובע מכל היחס של האומות העולם לישראל, ששוב התקבצו יחד כמו שאפילו זה לא היה אף פעם בזמן העבר עד כדי כך. שאם איזה מדינה היתה מגרשת אותנו, אז איזשהם מדינות אחרות היו שמחות לקבל אותנו, וודאי שלא מתוך זה שאוהבות אותנו, אלא מתוך הרווח העתידי שהם חשבו שיכולות.. שיהיה להן מזה.
לכן הזמן הוא המיוחד, שאין לנו לאן לברוח. מאוד מזכיר מצב של היהודים שרצו לברוח מגרמניה הנאצית. ונכנסו לאניות ועלו לאניות ואף אחד לא קיבל אותם, לא צפון אמריקה ולא דרום אמריקה ולא אף מקום, עד שחזרו. וישירות ממש מהאניות לקחו אותם למחנות עבודה, עד שהם שם נעלמו בתוך האש הזה. כך אנחנו נמצאים במצב הזה.
ושוב ושוב ישנה אותה שאלה, למה אנחנו, במה אנחנו עם המיוחד שכך גם כן אומרים כל העולם שאנחנו עם מיוחד. אנחנו היינו רוצים כבר לצאת מהייחודיות הזאת המרה, אלא שמזכירים לנו על זה כל הזמן. וכך באמת כתוב אפילו בתורתנו, שאנחנו המיוחדים, ובאמת כנראה שכתוב נכון, בספר של גורלות שלנו כך נחתם. וכל האומות העולם הם באמת חושבות ויש להם הרגשה פנימית בתוכן, טבעית, שכאילו אדם נולד עם זה כל אחד ואחד, אפילו שלא צריכים ללמד אותו ולהסביר לו את זה, להזכיר לו על זה.
יש לו הרגשה כזאת פנימית שכן צרות בעולם הם עקב עם ישראל. שיש כאן איזה אומה אפילו אם לא יהיה לנו מדינה, היהודים בעולם הם אשמים בכל צרות שבעולם. לא חשוב שהם שם חמש עשרה מיליון בכל העולם, לא חשוב שתשעים אחוז מהם בכלל לא שמעו על זה. לא חושב שבכלל אף אחד מהם באמת לא יודע במה הם מיוחדים ועל ידי מה הם גורמים כל הנזק שבעולם. האומות העולם כך מרגישות.
ובוא אנחנו נראה בזה את הנקודת ההתחלתית באמת שממנה אנחנו חייבים להתחיל לראות את העולם בצורה ראלית. שלברוח מזה ולטייח, לטשטש הנקודה הזאת, זה לא יעזור לנו. זה כמו להכניס ראש בחול, כאילו אין צרות ואין בעיות ואין מי שמאיים. זה מתאים אולי לאדם אחד חלש או לכמה, אבל לא לאומה שלמה ובמצב שהוא באמת גורלי.
לכן איך שלא יהיה, בוא נשמע יותר מה הייחודיות שלנו, ובוא נלך לשורשים שלנו ששם כתוב על זה. ובאמת כל ההיסטוריה שלנו מאז עד היום, היא היתה כהוכחה לאמת, למה שהתכוונו אבות האומה אז, לפני אלפי שנים, מזמן אברהם ועד היום שעברנו. וכתוב, וכאן אנחנו מתחילים עם חכמת הקבלה, שהיסוד שלנו זה חכמת הקבלה. שהיא חכמת הנסתר שמדברת על הכוחות ופעולות הנסתרות מהעין הרגילה. ואנחנו צריכים ללמוד ולגלות אותה כמו שהיא בעצמה קוראת אלינו ומזמינה אותנו שסוף סוף נתחיל להשתמש בה כי הגיע הזמן, בא מועד שאנחנו חייבים מתוכה להבין מה עלינו לעשות. ולא אפילו כדי להינצל פיסית מהאיום הזה, אלא להבין מערכת של כל המציאות, הסיבה ותהליך, והמטרה של העולם. ואיזה תפקיד המיוחד אנחנו משחקים בזה שהעולם הוא התחיל, העולם המודרני הוא התחיל מיהודים ומהתורה ומהתרבות ומהכל, ובעצם האם הוא הולך להיגמר בזה, ביהודים.
והחכמת הקבלה מספרת על זמננו זה. ואז אנחנו צריכים לתת להם את הייחודיות של העם שהוא בא כקבוצה מהבבל, שכל תכלית העולם להביא את כולם שיהיו כאגודה אחת. שכולם יתקבצו כאיש אחד בלב אחד, כל העולם. שכל הרע יתחבר להטוב, כמו שכתוב בנביאים, "וחי זאב עם כבש". וכל זה יכול להיות אך ורק בתנאי שעם ישראל הוא מקיים את התפקיד שלו. שהוא חייב להביא את כל העולם לשלום, לשלמות, לחיבור, עד כדי "ואהבת לרעך כמוך". ואם עם ישראל לא מקיים את היעוד שלו, את התפקיד שלו, אז בהתאם לזה אותם הכוחות שהוא היה חייב להרגיע, לאזן, לחבר אותם, הם פועלים בהפוכה, נגדו. וזה מה שאנחנו מרגישים.
זאת אומרת, חכמת הקבלה שמה שאנחנו מרגישים בכל העולם שקמים עלינו לכלותינו בכל דור ודור, זה שאנחנו לא מוכנים בכל דור ודור לתת תשובה הנכונה לכל הכוחות האלו. שלא מסוגלים להסביר מה קורה בעולם ולא מסוגלים לייחד את כל הכוחות האלה תחתנו. ובאמת במשך כל ההיסטוריה כך זה היה חייב להיות. עד שהתחלנו לחזור לארץ ישראל בסוף מאה התשע עשרה. עד שהתחלנו להקים כאן ישוב בתחילת מאה העשרים. שכל האלפי שנים האלו היינו צריכים להתכלל עם האומות העולם כמו שכתוב, "שלא יצאו ישראל לגלות אלא לצרף בהם נשמות הגויים". זאת אומרת, לזכך אותם, לצרף אותם, להחדיר בהם ניצוצי השפעה, גרעיני החיבור שאחר כך נוכל על ידם, על ידי זה מה שאנחנו זרענו בהם במשך גלות, אחר כך נוכל להשתמש בזה ולחבר אותם אלינו, תחתנו כדי להיות אגודה אחת.
ומה אומרת לנו אז החכמת הקבלה, שאברהם פיתח אותה צריכים כאן להוסיף שאיך שהוא גילה אותה ועל ידי זה יצא מהבבל שהתחיל שם לפרסם אותה, שצריכים להתחבר לאותו משבר הבבלי שהיה שם. על זה דברנו כל כך הרבה, כדאי לקצת אבל זה בעצם היעוד שלנו, זה הדת שלנו, זה היסוד שלנו שעליו התייסדה האומה כאיש אחד בלב אחד, בחסד אברהם, בחיבור בין כולם, למרות ולעומת ונגד כל הדעות האחרות שהיו בבבל סוערות אז, כמו שהיום בעולם שלנו.
ולכן אברהם מצא לנכון לפרסם שם עד כמה שאפשר, אבל שכבר אי אפשר היה, ונמרוד היה רודף אותו, אז יצא משם עם קבוצת האנשים משלו שזה היו בכל זאת אלפים שהלכו עמו, כמו שכותב רמב"ם. וזה בעצם האומה שלנו. זאת אומרת, יסוד האומה זה חיבור האידאולוגי. ולא חיבור הגשמי שיהיה שטח מיוחד, שישנה שפה מיוחדת, קירבה מיוחדת ומשפחות, בגנים, במשהו, לא. אלא בסך הכל זה אותם הבבלים שהם היו הרבה שבטים, עשרות אם לא מאות שבטים שהיו חיים שם במסופוטמיה.
ומי מהם ששמע והרגיש את עצמו לנכון להתחבר לגישה הזאת לחיים, הוא נעשה כחלק מאותה קבוצת מקובלים שהיא במשך הזמן מהר סיני והלאה התחילה לקרוא לעצמה עם ישראל, "היום נעשיתם לעם"1 כמו שכתוב שם. אז ישראל זה מזה שישר א-ל, שיש כיוון להשפעה, לאהבת הזולת שזה מהות של כוח עליון.
ואנחנו צריכים מהיום להבין שאותה מגמה היא נמשכת, אותה תכנית מתבקשת לקיים אותה. ואנחנו היום נמצאים באותו מצב כמו אותו משבר שהיה בבבל העתיקה, וכל האומות ממש נואשות ממה שקורה. וודאי שבטבע שלהם לפנות אלינו כרגיל את הכל האשמות שלהם.
ואנחנו רק צריכים להבין שיש כאן יד מכוונת עליונה. מפני שבתכנית הבריאה אנחנו צריכים לקיים את המסר הזה, "להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש"2. ולהביא את כל העולם למצב ש"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"3, "ונהרו אליו כל הגויים"4. ואנחנו צריכים לארגן את כל הדברים האלו ולהביא אותם לסיומם.
זה הזמן, עכשיו, לפי מה שכותבים לנו המקובלים. שזה הזמן, ואין.. לא נשאר לנו שום פעולה אחרת, שום מצב, מקום אחר כדי לקיים את זה, לא בזמן ולא במקום ולא בפעולה עצמה. אלא בכל עוצמת הרצון שלנו מפחד מייסורים ומוות להיכנס לתוך מה שאומרת לנו חכמת הקבלה.
וכל המתח הזה הפנימי והתקבצות מצער ומחרדה הגדולה, להפוך אותה, לכוון אותה למימוש הפנימי של החיבור בינינו. ועד כדי כך שנבין איך אנחנו חייבים להיות מחוברים ממש "כאיש אחד בלב אחד" כדי להינצל. שרק עד כמה שאנחנו מתחברים יותר, אנחנו יכולים לגרום להצלה שלנו. ולא להתפלל לשום דבר אחר, אלא רק לחיבור.
והחיבור הזה הוא חייב גם כן להיות עם הכוונה, שאחרי שאנחנו מתחברים אנחנו כן פונים ומתקנים היחסים האלו שבעולם שהם גורמים למשבר הכללי הגלובלי. ואנחנו בזה מתקנים את הכל האגו האנושי שאז העולם מגיע למצבו הסופי, הרגוע, כמו שכתוב בנביא. זה הזמן.
אנחנו היינו יכולים לעשות זאת בתחילת המאה עשרים, כמו שאמר בעל הסולם בזמנו, וביקש מהיהודים, פנה אליהם עם העיתון "האומה". ועוד לפני זה, כשהיה דיין בורשה פנה שם ליהודים לפחות לצאת מהפולניה לארץ ישראל, ומכל האירופה. ואז הוציאו עליו חרם, היה צריך בעצמו לברוח משם, אפילו בלי משפחה, משפחה הגיעה אחר כך לארץ ישראל. וכל האלו שעשו עליו חרם, ניספו במחנות היטלר.
ואנחנו, כמו שהוא כותב, שרידי האומה, חייבים כאן בארץ ישראל לסיים את התיקון. מפני שהיום המצב הוא נעשה עוד יותר קריטי, מיוחד, שכל העולם נכנס למשבר הכללי. שהאגו, המן, פרעה שמתעורר בתוך הטבע האנושי, הם בעצמם, כמו שכתוב על פרעה ש"קירב בני ישראל לאבינו שבשמים"5. שכל המשבר הזה הכללי, שכל העולם סובל ומגיע למצוקה גדולה ואיומים, מצבים קשים, גדולים, מחוסר בריאות ומזון ושלוה, שכל המצבים האלו וודאי וודאי שהם יפנו לעבר הישראל.
ומפני שהמשבר הוא היום.. הוא ככה, חובק את כל העולם, כולל בתוכו את כולם, אז אין פיתרון כאן זמני במשהו. אלא האגו הכללי דורש את התיקון. והתיקון הוא חייב להיות רק בהתעלות מעליו לחיבור, כמו שכתוב. וכאן צריך לתת פסוקים הידועים מנביאים, מחכמת הקבלה.
זה בעצם הקריאה הראשונה, לתוכה צריכים להכניס את הכל הדברים מה שדיברנו משך אולי שנים אפילו האחרונות. אין כאן כל כך משהו מיוחד, רק אני חושב שהפניה הזאת היא צריכה להיות רב גונית. היא צריכה להיות פעם בהוכחות מדעיות, פעם בהוכחות פסיכולוגיות, פעם בהוכחות כלכליות אולי, פעם בהוכחות מצד אולי חינוך, תרבות, לא יודע.
אבל העיקר זה, העיקר זה שמכוון ממש כלפי האיום ושאיום הזה בא מלמעלה. שאנחנו רואים שזה תופעת הטבע וכך אנחנו גם כן צריכים להתייחס לזה ואין מה לברוח. אם אנחנו חשבנו איך אנחנו בורחים מכאן לאיזה מדינה, אין לאן לברוח. וששם יהיה יותר טוב, גם כן לא. אלא בצורה אינסטינקטיבית אנחנו כמו חיות בורחות משדה האש. אבל בעצם הפיתרון הוא לא בזה ולא יעזור לנו, אלא רק לממש מה שעלינו. זהו.
ניצה: השלב הראשון ההסברתי, שבעצם העלית כאן, זה הנושא של היעוד של העם היהודי.
רב: כן.
ניצה: למה כל כך קשה באמת לנו כעם להבין או להרגיש בכלל? זה הרי לא מורגש, הרי אם היינו מצליחים להרגיש היה יותר קל לנו.
רב: כי אנחנו בתת הכרה מייד בורחים. בשביל מה לנו, זה מחייב.
ניצה: בגלל שזה הרגשה שזה מחייב?
רב: בטח.
ניצה: תפקיד זה משהו מחייב.
רב: כן.
ניצה: זו ההרגשה ולכן אנחנו רוצים לברוח מזה.
רב: אם היינו עם חזק, עשיר, חכם מכולם, שולט על כולם, היינו בורחים מהתפקיד הזה?
ניצה: לא.
רב: לא. כי זה לא מחייב, זה ההיפך. זה ההיפך.
ניצה: זה מאוד מעניין, אני עושה הקבלה כרגע בין פרט לבין החברה. כי בפרט, האדם הפשוט היום, אחד הדברים שהכי הכי מרגשים אותו אפילו הייתי אומרת והוא היה נורא רוצה לגלות, זה מה היעוד שלו. אני רואה את זה אצל הרבה מאוד.. זה איזשהו כאילו גל כזה, שנורא מחפש את התפקיד שלו ואת היעוד שלו ובלי זה הוא מרגיש שאין לו סיפוק. ופה כעם, זה כאילו לא עובד.
רב: כי אנחנו צריכים כאן להתחבר, זה נגד האגו. שם זה בעד האגו.
ניצה: הבנתי, זה ההבדל. זאת אומרת, כפרט, ההרגשה שאם אני מממש את היעוד, אני ממלא את עצמי בסיפוק, הרגשה טובה, וכעם זה כבר כנגד האגו. מה יכול לעזור לנו להעביר את המסר הזה באמת על היעוד, בצורה שהעם ככה יקבל את זה אפילו באהבה ושמחה וירגיש את זה באמת בלב?
רב: רק אם יהיה בחרדת ההשמדה. לא ישמע.
ניצה: לא ישמע.
רב: אנחנו מפרסמים גם עכשיו את הדברים האלו, אנחנו עוד צריכים להמשיך לפרסם אותם אבל לא תוכנית הזאת שאני מדבר על זה, תוכנית המגירה. שאותה אנחנו צריכים להכין להרגשת הצער, צרות, שאז פותחים את האוזן. לפני זה לא. ולפני זה אנחנו ככה באש קטנה, פה ושם ניכנסים, מדברים, עושים משהו. ככה ש.. זה ספרים, עיתונים, ככה, משתדלים, אם אפשר כך להגיד. אבל אנחנו פונים לרצון ואם רצון עדיין לא פתוח אלא סגור, אז אי אפשר שום דבר להביא לו, לתוכו.
אורן: איך אתה חושב שכדאי לקיים איתך שיחות באולפן כדי לקדם את פיתוח התוכן הזה לקראת המצב שהרצון יהיה פתוח וירצו לקבל.
רב: אני לא יודע כי הרבה הרבה חומר יש כבר מכבר.
אורן: כן, מה שיש יש, את זה אנחנו לא צריכים אותך.
רב: לא, והמון. מה שאין אולי, זה אחרי ההסבר הראשון, התפקיד, מה צריך, שאחר כך עם ישראל שמתחבר גם כן השפע עובר ממנו, הכוח החיבור הכוונה, לכל העם, כמו שהוא כותב בסוף ההקדמה לספר הזוהר וכן הלאה. אחרי זה, אחרי כל ההסברים האלו, צריכים להסביר להם הלכה למעשה. אז איך אנחנו באמת מתחברים, איך אחנו ניגשים זה לזה, על ידי מה אנחנו עושים פעולות החיבור. זה ששומעים, זה שמבינים שאין ברירה, אנחנו עכשיו צריכים להסביר לעם שתתארו לעצמכם שאתם חולים במחלה, אנושים, אנושים ואנוסים ככה. ואתם צריכים עכשיו לעבור את הפרוצדורות, איך להגיד?
ניצה: טיפול?
רב: טיפול, כן, נגיד, כן. טיפול. וטיפול הוא בזה שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, לדון בינינו על ידי הפעלות שעושים האנשים המומחים, כמו שבמעבדות, כן? או לא במעבדות, איפה עושים טיפולים, איך קוראים לזה?
ניצה: מרפאות.
רב: מרפאות, כמו במרפאות. שיש אחות נגיד כן, או אפילו רופא, תלוי איזה מן טיפול או אפילו כמה והם עושים טיפול לאדם. אז ככה אנחנו גם כן. יש לנו ברוך ה' שהכנו מכבר, מראש, אנשים שפעילים, מפעילים, מסבירים, מרצים, מטפלים, ממש מכל הסוגים והם שצריכים לקחת אותכם ולהעביר אותכם דרך התהליך טיפולי.
מה זאת אומרת, שאתם מתחברים, מדברים. הם קוראים קטעים מיוחדים על החיבור, על הטבע שלנו, על היעוד שלנו, איחוד שלנו וכן הלאה. כמו בסדנאות אנחנו, ואחר כך אתם מדברים ביניהם וכשאתם מדברים אתם צריכים להיות אחד פחות משני, אחד יותר משני, לתת אחד לשני הרגשת העתיד היפה, לחייך אחד לשני, כמו בתיאטרון שלנו וכן הלאה.
בקיצור, דרך כל מיני האפשרויות שעומדות לנו בטבע שלנו, להשתמש כדי כמה שיותר מהר להתקדם לחיבור. בחיבור הזה אחנו נרגיש פתאום התקדמות מיוחדת. שאחרי זה שמתחילים לדבר עשר דקות, רבע שעה, חצי שעה, שעה, פתאום אני מתחיל לגלות, אני יוצא משם בהתפעלות. פתאום יש איזה התרגשות חדשה, רצונות, תשוקות, מחשבות. אני אחרת מסתכל על עצמי, על העולם, על אותם אנשים שהתחלתי לפני שעה לדבר איתם ואיך שעכשיו אני מסתכל עליהם, שממש נעשו לי קרובים. ואז אנחנו לומדים שבאמת זה נמצא בטבע שלנו, החיבור, עוד יותר מכל מקום שבעולם.
שאנחנו, אמנם שעַם מאוד אגואיסטי, מצד אחד. מצד שני, יש לנו נטייה לחיבור ובאמת הנטייה הזאת היא עמוקה, פנימית נמצאת, רק אנחנו כל הזמן היינו מדכאים אותה, מחביאים יותר פנימה. ועכשיו, בוא נוציא אותה החוצה ונראה איך תוך כמה סדנאות אנחנו פתאום מרגישים את עצמנו קרובים זה לזה. אנחנו פתאום מרגישים איך בתוך החיבור שלנו המלאכותי, הנטייה הזאת הקטנה שאנחנו בצורה מלאכותית מפתחים בסדנאות האלה, פתאום נמצא שם כוח חזק פנימי, שמתגלה פתאום בינינו, שמתחיל לחבק אותנו ולחבר בינינו.
והוא הוא אותה הצלה שצריכה לעמוד כאן ולהציל אותנו ואחר כך אחרינו כל העולם. והיא היא זה כוח העליון, כוח האהבה. ולכן כל המגמה שלנו, כל הגישה שלנו, כל החידוש הזה שאנחנו מביאים לעולם, זה ואהבת לרעך כמוך.
אז אנחנו צריכים לפתוח כאן להם סדרת הפעולות פרקטיות. בכל מיני אופנים שישתתפו בזה וירגישו עד כמה שזה פועל. זה קטעי תיאטרון להראות להם איך צריכים להתנהג, זה להסביר להם קודם ההפעלות בסדנאות מהי סדנה, איך עשרה אנשים בדוגמא, איך הם יושבים ואיך הם מדברים או בצורת סלון בבית, איך נמצאים או באיזשהו מתנ"ס ככה. אנשים אפילו שלא יודעים כלום, הם באים מתיישבים, אתה יודע כמו זקנים מזמינים למתנ"ס, שהם מסתכלים איזה תוכנית מיוחדת, מדברים איתם קצת וכן הלאה. ככה כולם צריכים.
ואז אתה בסרט קצר, קטן מסביר להם מה הפעולה. כן, אנחנו מתכנסים למתנ"ס היום בערב או בתוך סלון, לא חשוב איפה. ואיפה שאנחנו מסוגלים, אנחנו כך משתתפים בכל מיני הפעלות. בערוץ אחד יש לך הפעלה למתנ"סים, ששם מתכנסים אנשים לחוגים. בערוץ שני, יש לך הפעלה לבודדים או לזוג נגיד שנמצא בבית בסלון שלהם, שם סוג אחר של החיבור והשתתפות וכן הלאה.
ואז אתה מסביר להם קודם כל בסרטים כאלה קצרים קטנים, אתה יודע כמו סרטים איך להלביש מסכת גז ואיך להסתדר במקלט, כאלו. ואחר כך הפעולה עצמה, שכבר הם רואים את המרצה במסך הטלויזיה, איך שהוא מסביר להם, נו כמו שאני קורא איזה קטע, מסביר איזה קטע, ואחר כך אומר להם בואו.. וזאת השאלה, בואו אנחנו נשתדל לתת עליה תשובה. כמו שאתם בסדנאות, רק בצורה ודאי שיותר קלה ונוחה. העיקר כאן לא הבנה ולא.. אלא השתתפות רגשית, עממית. זהו.
לא לעורר אותם לחיפוש פנימי, איפה הכוחות הנפש שלי, איך אני צריך כאן לעורר את עצמי, את האחרים אלא זה.. אבל מפני שאנחנו מדברים לא על איכות אלא על כמות, הם ירגישו ממש מייד עד כמה שזה משפיע. לזה אנחנו צריכים להכין אותם. ויכול להיות שעוד רעיונות, צריכים לחשוב עליהם. אבל ככה זה לעשות.
ודאי ששירים, ומשחקים, פעולות לילדים, פעולות לזקנים, פעולות לגיל שבין זה לזה. שזה כל כולם חייבים להשתתף. לצאת לפארקים ככה, אולי פעמיים בשבוע אפילו לעשות עוד יום אחד של חופש. אבל לצאת לפארקים כי יש לנו שבת בלבד, זה יום שחצי מדינה, נגיד שליש מדינה לא יכולה להרשות לעצמה לצאת ולהתעסק במשהו, בחיבור.
אז בוא נעשה יום המיוחד לזה, אפילו שישי. נצא לפארקים, נעשה חצי יום חיבור בין כולם. כל אחד מגיע לשם עם מה שמגיע, בוא נעשה, נפרוש ככה על הדשא מפה לכולם ואחר כך חיבורים, משחקים, שחברים שלנו שיבואו ככה בכובעים מיוחדים, לא יודע במה שם, יעשו איתכם הפעלות. הסברה, סרטי הסברה קודם ואחר כך פעולה בשטח, בפארקים.
אורן: סרטוני הסברה על הפעולה?
רב: על הפעולה.
אורן: כהכנה לפעולה.
רב: כן, להסביר לָמה, בשביל מה, מה אנחנו משיגים בזה, שזה באמת לא סתם לבלות.
אורן: אוקי, הזמן לשיחה הזאת כבר נגמר. אז בזאת אנחנו נסיים כאן. תודה הרב לייטמן בינתיים. תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו, עד השיחה הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
(סוף השיחה)
"הסכת ושמע, ישראל, היום הזה נהיית לעם, לה' א-להיך" (דברים, פרק כ"ז, ט')↩
"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩
"כי ביתי, בית תפלה יקרא לכל העמים." (ישעיהו, פרק נ"ו, ז')↩
"ונהרו אליו, כל הגוים." (ישעיהו, פרק ב', ב')↩
"ופרעה, הקריב; וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם, וייראו מאד, ויצעקו בני ישראל, אל ה'. (שמות, פרק י"ד, י')↩