עברו הימים של יצירות גדולות, אופרה, סימפוניות, קונצרטים, בלט, ספרות יפה, כל אלה נחשבים כיום למשהו של זקנים. ולא רק באמנות ובתרבות הקלאסית הדור הצעיר מאבד עניין, אלא גם במדע. חוץ מהחיים בתוך הטלפון שום דבר לא ממש מעניין אותם. ביחס לדור הקודם, אין לאנשים משיכה לדעת, להבין, להכיר, לפתוח, לגלות. מה קורה פה? התחלנו להתפתח אחורה? חכמת הקבלה בתשובות מפתיעות על התפתחות הלמידה האנושית.
מצד הטבע, בני אדם הם יצורים תבוניים, אוהבים ללמוד, להחכים, להתפתח. בעזרת חמשת החושים שלנו אנחנו סופגים נתונים ומעבדים אותם. כך פעלנו עד היום, אבל נראה שהדחפים הטבעיים לחקור וללמוד כאילו נכבים בזמנינו. יכול מאוד להיות שהטבע פיתח אותנו כמין אנושי עד לגובה מסוים, ועכשיו הוא כמו סוגר אותנו פנימה. מצמצם את טווח הקליטה שלנו, לא מספק לנו יותר דחף להתקדם. השאלה היא מדוע זה קורה ולאן זה מוביל אותנו?
ראשית חשוב להבין שהלמידה, במובנה הרחב, אינה תלויה בכמות הידע שאנו זוכרים, אלא במידה שבה אנו מרחיבים את שדה הקליטה שלנו. למעשה כיום, אנו לומדים את הטבע מתוך המוגבלות של החושים שלנו וזו צורה מוגבלת וסובייקטיבית מאוד. מה שאנחנו רואים, צופים, מרגישים, זה הכול מתוך החושים שלנו בלבד. יצור עם חושים אחרים, ירגיש את עצמו ואת מציאותו בצורה אחרת מאתנו.
ככל שאנו מתקדמים בחקר הטבע אנו מגלים שחסרים לנו תנאים רבים כדי להיות באמת חכמים. למרות כל הגילויים, עדיין איננו יודעים מהו בדיוק העולם שבו אנחנו חיים ומה תכליתו. הרי אפילו אם נצליח להתקדם ברפואה למשל, ונאריך את חיי האדם ממאה למאתיים שנים, זה עדיין לא יפתור לנו את השאלות הגדולות של החיים. כשחושבים על זה לעומק, מסתבר שהרבה מאוד דברים מהותיים איננו יודעים. כתוצאה מכך, הדחף ללמוד את העולם בכלים שהכרנו עד כה הולך ופוחת.
על פי חכמת הקבלה, הדחף ללמוד ולהתפתח עומד לקבל צורה חדשה, ולכן הצורה הישנה כמו נסגרת. אנו מצויים בפתחה של תקופה נפלאה שבה הלמידה שלנו תתקדם למקום חדש, למידה של מהות הקיום האנושי.
בשונה מבעלי החיים, הטבע מחייב אותנו לחקור לשם מה אנחנו חיים, מהו סוד החיים, מאיפה באנו, לאן אנחנו הולכים, מה עלינו לעבור כדי להגיע ליישום התכלית הגבוהה. כל אלה נכנסים ללמידה, להבנה ולחכמה שאדם צריך לרכוש.
בתחילת החיים, כילדים, ניתן לנו דחף טבעי ללמוד ולהתפתח, כי בלעדיו לא נוכל להכשיר את עצמנו לחיים. כמבוגרים, לעומת זאת, עלינו לפתח בעצמנו את הדחף ללמוד ולהתקדם. יכולת הלמידה ואיכותה אינה תלויה בגיל, אלא בעוצמת הרצון להתפתח. אדם מבוגר שיש לו איזה חזון גבוה יכול להתפתח ללא גבול. הוא לא מתייחס לעצמו כאל זקן, מפני שכל יום הוא הולך לגלות משהו חדש, לרכוש ידע נוסף, מיוחד. הוא לא יכול לעצור את עצמו מללמוד, כי בזכות הלמידה הוא מרגיש שהוא חי.
בלמידה החדשה נעבוד קודם כל על הרחבת כלי הקליטה שלנו. נגלה שאפשר לראות את העולם בצורה על-חושית, ולאו דווקא דרך חמשת החושים שלנו. יש שיטה שלמה שמלמדת כיצד לעשות זאת, ובלב השיטה מצויה התקשרות חדשה בין בני אדם. שימו לב, הרחבה איכותית של כלי הקליטה שלנו איננה תלויה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים יותר, אלא בשכלול היחס של האדם לכל המציאות שסביבו. התקשרות חדשה בין בני אדם, מלב אל לב, היא שיוצרת ביניהם כלי קליטה מורחבים לתפיסת מציאות רחבה יותר.
עם כלי קליטה מורחבים נספוג לתוכנו נתונים חדשים. אחר כך יהיה עלינו לסדר אותם, להבין אותם, מאיפה הם מגיעים? לשם מה? איך הם קשורים לתמונה הכללית של הטבע? איך עלינו להשתמש בהם? כך תיבנה אצלנו הבנה – ידיעת המקור של הדברים, התהליך שאנו עוברים והתוצאה הרצויה ממנו.
בשיא התפתחותנו נלמד לגלות את החלק הנצחי שבנו, נבין איך לפתח אותו, ודרכו נקלוט את התכלית הגבוהה של קיומנו כבני אדם. בכלים המורחבים נראה עולם הרבה יותר רחב, הרבה יותר מושך. ייפתחו בפנינו אפשרויות אחרות להתקיים, מעל הגוף שלנו, מעל הזמנים ושינויים המצבים שאנחנו עוברים. אנחנו נעפיל אל חיים בממדים גבוהים, גדולים ורחבים יותר. ממש כך. אמנם דרוש כאן מאמץ, אבל זהו השלב הבא בהתפתחות הלמידה שלנו כיצורים תבוניים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו
חיים חדשים 768 - bit.ly/2cUnC91