שפה
הבית הווירטואלי

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

שיעורים והרצאותתוכניות וקליפיםספריית כתבי מקובליםליקוטי מקובליםכנסים ואירועיםמפתח נושאים בחכמת הקבלהפרסומי הרב לייטמן ברשתמוסיקההורדותשרטוטיםאודות קבלה מדיהעזרהלאתר הישן
הבית הווירטואלי
RSSפודקאסט

בריאות הנפש

חיים חדשים

בריאות הנפש

פרק 93|28 אוק׳ 2012
תיוגים:
תקצירתמלילשרטוטיםקבצים להורדהמאמריםחומרי מחקרקטעים נבחרים

חומר רקע לשיחות "חיים חדשים" מס' 93

בריאות הנפש

פתיחה:

הפרעה נפשית (Mental disorder) היא דפוס התנהגותי או חשיבתי, שונה מהנורמה, הגורם למצוקה משמעותית או לפגיעה משמעותית בתפקוד, דהיינו דפוס התנהגות או מחשבה לקויי

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%94_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA

קשת רחבה של התנהגויות סוּוגו על ידי הפסיכולוגיה כאבנורמליות (סוטות מן הנורמה). סיווג זה השתנה עם השנים, וייתכנו בו הבדלים בין תרבויות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%94_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA

  • מה היא נפש חולה ?מה היא נפש בריאה?

  • מה ההבדל בין מחלת נפש למחלה גופנית ?

  • כיצד תגדיר מחלת נפש?

  • איך אדם נורמלי מבחין בין מציאות לדמיון?

  • כיצד משתבשת תפיסת המציאות?

ברור כי כל אחד רואה את העולם אחרת. כל אחד מסתכל על העולם דרך הרצונות שלו והחינוך שלו. ובכל זאת יש דברים בסיסיים שאנחנו מסכימים עליהם בצורה רחבה שהם קיימים או לא קיימים ויש תגובות שהינם בבירור נובעות מפירוש לא נכון של המציאות.

לפעמים יש מצב שיש חוויה של טשטוש בין הדמיון למציאות, אך ישנה הבנה שהדבר שקורה אינו מציאותי, גם הפסיכוטי לא תמיד מנותק לחלוטין מהמציאות, אך בכל זאת רואה/שומע דברים שנראים לו כאילו הם אמיתיים.

http://bgu.uniclass.co.il/sw08/uploader.php?file=%D7%A4%D7%A8%D7%A7+15.doc&id=5

כאשר אנחנו חולמים חלום או רואים סרט ואנחנו לגמרי בפנים, אנחנו חווים את החוויה עם כל החושים שלנו. אנחנו רואים, שומעים, מרגישים (תחושות שמחה, עצב, כמיהה, פחד וכו') לפעמים אנחנו אפילו יכולים להריח, לגעת וכך אנחנו חווים בכל חמשת חושנו את עוצמת החוויה.

http://www.nlptherapy.co.il/91101/%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA

  • מה הדבר שעוזר לאדם נורמלי להבחין בין מציאות לדמיון? (למרות שהמוח עצמו אינו יודע להבדיל).

מחקרים רבים מוכיחים שהמוח אינו יודע להבדיל בין מציאות לדמיון, והרי כאשר חלמנו חלום הוא יכול להשפיע עלינו במשך כל היום, לשמח אותנו, להעציב אותנו, להפחיד אותנו, להשפיע עלינו, בדיוק כמו כל חוויה אחרת שחווינו.

http://www.nlptherapy.co.il/91101/%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%9A---%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA

  • האם לא כך היא המציאות, שבה אנחנו רואים, שומעים, מרגישים, לפעמים יכולים להריח ואו לגעת. אז מה בעצם ההבדל?

בוחן המציאות:

בוחן מציאות תקין משמעותו שאנחנו תופסים ומעריכים את המציאות באופן שדומה לתפיסה של מרבית האנשים. אין עיוותים קשים או גסים בהערכת המציאות. ישנו רצף ארוך מאוד מבוחן מציאות תקין ועד בוחן מציאות משובש לחלוטין. הדוגמא הקיצונית ביותר לבוחן מציאות משובש היא מצב פסיכוטי- חוסר יכולת להבחין בין מציאות לדמיון (אדם שלמשל שומע קולות שאף אחד אחר לא יכול לשמוע, אדם שמאמין באמונות או מחשבות שווא שהן לא מציאותיות). לפעמים יש מצב שיש חוויה של טשטוש בין הדמיון למציאות, אך ישנה הבנה שהדבר שקורה אינו מציאותי, גם הפסיכוטי לא תמיד מנותק לחלוטין מהמציאות. השיבושים יכולים להיות נקודתיים או מקומיים (שימוש במנגנון הגנה מאפשר עצימת עיניים למה שקורה במציאות). גם בפתולוגיות אחרות, שהן בין שימוש במנגנון הגנה לסכיזופרניה, ישנם שיבושים של בוחן המציאות (אנורקסיה למשל). אנשים שיש להם הפרעות אישיות, יש להם לפעמים תפיסת עולם אידיוסינקראטית- רואים משהו שקרוב למציאות, תפיסת מציאות שונה משל אחרים.

http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=21&cad=rja&ved=0CB4QFjAAOBQ&url=http%3A%2F%2Fbgu.uniclass.co.il%2Fsw08%2Fuploader.php%3Ffile%3D%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%25A7%2B15.doc%26id%3D5&ei=lPuLUPvEIaj80QX5kICADg&usg=AFQjCNHgflS6IkuE0npRfTv9rjJhsd4mPA&sig2=4bFLvlp8f1Y6Sz24jub9tA

  • איך קורה שלאדם מסויים יש תפיסת מציאות כל כך חריגה עד כדי כך שרואה ושומע דברים ששאר האנשים אינם רואים או שומעים? שמפרש דברים בצורה לא הגיונית?

  • מה קובע את הופעת הבעיה הנפשית?

  • כיצד תגדיר התנהגות נורמלית?

  • מדוע אנשים לוקים במחלות נפש מסויימות כמנגנון הגנה לאירוע טראומתי שעברו?

  • איך ניתן למנוע התפרצות מחלת נפש? האם לסביבה יש תפקיד בזה?

  • האם הסביבה, החברה משפיעה על בריאותנו הנפשית במחלות מסוג זה?

  • יש הטוענים שבעיות נפשיות נגרמות מחוסר איזון החומרים במוח. האם זה נכון? האם יש סיבות נוספות?

  • איך עוזרות התרופות הפסיכיאטריות לייצוב האדם?

  • האם ניתן להגיע לאיזון החומרים במוח בצורה שאינה תרופות?

  • מה מקור מחשבות הגדלות דווקא כתסמין נפוץ במחלות הנפש?

  • על מה מעידה ההתפתחות בתפיסה של מחלות הנפש במהלך האנושות ומה השלב הבא בהבנתנו את התופעה? (בעבר היו מייחסים מחלות נפש, לרוח רעה, דיבוק שנכנס באדם)

בתקופות קדומות של התרבות המערבית ובחברות אחרות (בחלקן עד היום) התייחסו להפרעות נפשיות כאל כניסתם של שדים ורוחות או דיבוק אל גופו של האדם.

שיטת הטיפול העיקרית בדיבוקי שדים הייתה גירוש שדים, באמצעות טכניקות מגוונות 

בתקופת ימי הביניים הופיעה מגמה מוזרה בהתנהגות החריגה שהייתה כרוכה בהתפרצות רחבת היקף של הפרעות התנהגות קבוצתיות שנראו כמקרים של היסטריה ונקראו- טירוף המונים. קבוצות שלמות של בני אדם נפגעו בבת-אחת. בימי הביניים באירופה היה הטיפול בחולי הנפש נחלת הכנסייה. המנזרים שימשו בתי מחסה ואתרי כליאה. בראשית התקופה טופלו חולי הנפש בדרך כלל בעדינות ניכרת. ה"טיפול" כלל תפילות, מים קדושים, שמנים ומשחות מקודשים, נשימה או רוק של הכמרים וכו'.

בראשית תקופת הראנסנס שבה והופיעה החקירה המדעית, הרופא השוצרי פרצלסוס (1490-1541) היה אחד המבקרים הראשונים של האמונות הטפלות הנוגעות לדיבוקים.במאה השש עשרה חוללה הנזירה תרזה זינוק רעיוני כאשר הייתה ממונה על קבוצת נשים הסבלה מהיסטריה היא טענה שנשים אלו לא סובלות מדיבוק אלא הן "כמו חולות".

המאה העשרים

שנים אלו בישרו את צמיחת המחקר המדעי, ההתקדמיות הבולטות ביותר הן אלה שחלו בחקר הגורמים הביולוגים והאנטומים שביסוד ההפרעות הגופניות והנפשיות גם יחד. בין התגליות המשמעותיות נמצא הגורם והטיפול למחלת עגבת המוח. אמיל קרפלין היה הפסיכיאטר המדעי הראשון שסיווג הפרעות נפשיות על פי תסמונות ולא על פי תסמינים, בספרו "ספר לימוד בפסיכאטרייה" שראה אור בשנת 1883 הדגיש את חשיבות הפתלוגיה של המוח בהפרעות נפש. בשנת 1952 יצאה לאור המהדורה הראשונה של DSM ‏(DSM I), המבוססת על גישתו של קרפלין, ונכללו בה 60 הפרעות נפשיות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%94_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA

היפוקראטס- שלל את חלקם של האלוהות ושדים בהתפתחות מחלות, לטענתו, להפרעות נפש יש סיבות טבעיות, הן נובעות מפתולוגיה במוח. הוא שם דגש על התורשה וכן ראה בחלומות ככלי חשוב להבנת המטופל.  זו הייתה גישה מהפכנית לזמנו.

הפרעות הנפש חולקו למאניה, מלנכוליה ודלקת מוח.  הובאו תיאורים קליניים מפורטים של הפרעות בכל קטגוריה.  הטיפולים שהומלצו היו מתקדמים בהרבה, למלנכוליה המליץ על אורח חיים סדיר ורגוע, התנזרות ממשקאות חריפים, תזונה צמחונית וכו.

עדיין הידע על גוף האדם היה מועט, לכן היו לו מספר טעויות כמו אמונה על ארבעה נוזלי גוף- דם, מרה שחורה, מרה צהובה וליחה.

http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=3&cad=rja&ved=0CDQQFjAC&url=http%3A%2F%2Fwww.emeky.co.il%2Fsites%2Fdefault%2Ffiles%2F1511%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%25A7_2-%25D7%2590%25D7%2591%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%259E%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25AA.doc&ei=yf2LUISzEYW80QWHoYD4DQ&usg=AFQjCNEkFoZK1BJT28-MgIOacW275rjm3A&sig2=fAhsxveOEPDvBDrGBqzPRg

  • מה ההבדל בין אדם עם הפרעה נפשית מולדת לאדם עם פגיעה מוחית?

  • מה היחס הנכון שהסביבה, החברה צריכה לתת לחולי הנפש?

  • איך עלי להתייחס אם אני מודע לכך שאני חולה נפש או אחד מבני משפחתי?

  • הרבה אנשים חשים בושה אע"פ שזו לא אשמתם. מה מקור הבושה?

דוגמאות מתוך סכיזופרניה:

סטייה בתחום התחושות והתפיסות - בסכיזופרניה מופיעות תגובות תחושתיות ותפיסתיות ללא גירוי מתאים, והתוצאה המעשית היא הזיה. בחוש הראייה החולה רואה דמויות של אדם או בעלי חיים, בשמיעה הוא שומע רעשים וקולות, בחוש הריח והטעם הוא מריח ריחות וטעמים מוזרים ולא נעימים. בחלקים שונים של הגוף יש לפעמים כאבים. לעתים מתקיימת תופעה הנקראת הד המחשבה, בה החולים שומעים את המחשבות של עצמם. לעתים ההזיות מפחידות אותם כי הן מאיימות ולא נעימות, לעתים נדירות הם מקבלים אותן באדישות ואפילו בהנאה. בכל מקרה החולה מתייחס להזיות כדבר אמין. ישנם מקרים בהם יש חוסר תגובה לגירויים, במקרים אלו ניתן לראות חולים הסובלים מפציעות וממחלות ללא תגובה של כאב וסבל.

סטיות בתחום הפעילות התנועתית - לרוב אין ליקויים, לפעמים יכולת הפעילות המוטורית של החולה גדולה מהרגיל. לעתים מתקיימת תופעה המכונה קטטוניה - הסתגרות, שמירה ממושכת מאוד של שעות וימים על תנוחה כלשהי ללא עייפות. לפעמים בסיום ההתקף באה התפרצות של פעילות תנועתית בלתי מרוסנת, שהופכת למעין השתוללות מסוכנת, ובדרך כלל אחר כך מופיעה גם עייפות גופנית. יש תופעות של פעילות מוטורית מופרזת ובלתי סדירה, התכווצויות של שרירים שונים, רעדים, תנועות סטריאוטיפיות משונות ועוד. נראה כי אלו לא תגובות פרדוקסאליות לגירויים נפשיים כלשהם בלתי מובנים. ההתנהגות הפרדוקסאלית המוטורית מלווה לעתים בתופעה של התנגדות סבילה או פעילה להתערבות הסביבה. לעתים התנועתיות המוזרה והמופרזת מלווה במימיקה בלתי מציאותית, בבכי ובצחוק בלתי מתאים למצב ולגירוי.

סטיות בתחום התקשורת הלשונית - שפתו המדוברת והכתובה של הסכיזופרני מהווה לפעמים אחד הסימנים הרלוונטיים הבולטים ביותר בה. החולה לפעמים מפתח שפה משלו, שבה המילים מקבלות משמעות שונה לחלוטין מן המקובל.

סטיות בתחום החשיבה - הסטייה העיקרית המאפיינת את המחלה היא אובדן הרצף הנורמאלי של המחשבות, ונטייה להתרחק מהמציאות. לעתים מתקיימת תופעה המתוארת על ידי בלוילר במונח "מתן שמות" - תגובה מילולית המהווה מתן שם כמעט לכל גירוי סתמי. תופעה נוספת היא "חסימה", המתבטאת בעצירה פתאומית של זרם המחשבות ללא סיבה הנראית לעין, וכתוצאה מכך החולה נשאר במצב של "קיפאון מחשבתי", שיכול להימשך ימים ושבועות.
סטיות בחשיבה הן הבסיס לתופעת מחשבות השווא, כמו מחשבות רדיפה, שבעקבותיהן החולים עשויים לבלבל את משפחותיהם וקרוביהם.

סטיות בתחום הרגשי - בלר טען שהידרדרות רגשית מהווה סימן למעבר המחלה מן השלב החריף אל שלב הכרוני. במצב החריף יש סימנים של חוסר יציבות רגשית, רגישות יתר למאורעות החיים הרגילים, ותגובות רגשיות מפתיעות ופרדוקסאליות, כמו מצבים עצובים שלא מעוררים תגובה של עצב ואפילו לעתים גורמים לשמחה. כשהמחלה הופכת לכרונית, הסטיות בתחום הרגשי נעשות ברורות ובולטות. אל שיטחיות הרגשות והדלות שלהן מצטרפת הריקנות הרגשית, והתוצאה היא התנהגות משונה ולעתים מסוכנת לחולה ולסביבתו. היעדר רגשות גורם להיעדר מעצורים, וליקוי השיפוט גורם למעשים לא מותאמים. לעתים הסטייה מבטאת תופעה דו-ערכית - יכולת להתנסות בו-זמנית בשני רגשות מנוגדים בצורה קוטבית, כמו אהבה ודחייה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96%D7%94

  1. הטיפול לסכיזופרניה הוא ע"י תרופות שגורמות להפחתת כמות הדופמין במסלולים מסויימים במוח. ידוע שדופמין הוא החומר שגורם לתחושת הנאה במוח. לא ידוע למה התרופות עוזרות. מה הקשר בין הנאה לתסמינים פסיכוטים?

  1. האם ניתן להגיע לאיזון החומרים במוח בצורה שאינה תרופות?

הטיפול התרופתי בסכיזופרניה מתבסס קודם כל על שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות.

תרופות אנטי-פסיכוטיות (נקראות גם נוירולפטיות) הן קבוצה של חומרים פסיכואקטיביים המשמשים לטיפול בהפרעות נפשיות פסיכוטיות כסכיזופרניה והפרעה דו קוטבית. התרופות אינן מרפאות את ההפרעה אלא משפיעות על תסמינים פסיכוטיים הנובעים ממנה כמו מחשבת שווא והזיה.

מנגנון פעולתן של התרופות אינו ידוע במלואו, אך ידוע שהן גורמות להפחתת כמות הנוירוטרנסמיטר דופמין במספר מסלולים שונים במוח.

התרופות האנטי-פסיכוטיות הטיפוסיות ואחר כך גם הלא טיפוסיות הביאו ומביאות לשיפור ניכר בבריאותם של 75% מן המטופלים, כשיותר מ-90% נהנים מהקלה כלשהי בהפרעתם

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA

  1. נמצא מרכיב תורשתי במחלת הסכיזופרניה. עם זאת המחלה מתפרצת בין הגילאים 13-35. האם ניתן למנוע את הופעת המחלה למרות הרכיבים הגנטיים?

שכיחות הסכיזופרניה באוכלוסייה הכללית היא 1%–1.5%, כאשר השוֹנוּת בין אזורים שונים בעולם היא קטנה יחסית. השכיחות בין המינים שווה, אך קיימים הבדלים בהופעתה ובמאפייניה. בגברים, שיא הופעת המחלה הוא בגיל 15–25, ויש להם סיכון רב יותר לפתח תסמינים שליליים. בנשים, שיא הופעת המחלה הוא בגיל 25–35 ולהן סיכון רב יותר לפתח תסמינים "חיוביים".

הגורם העיקרי לסכיזופרניה הוא תורשה - במחקרי תאומים נמצא כי אם לאחד מהם יש סכיזופרניה אז הסיכוי שגם לשני תהיה מחלה זו הוא 40%-50% . הוצעו מספר גורמים נוספים, אשר אוששו במחקר[דרוש מקור]:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%94_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA

הפרעות של תוכן החשיבה כוללות מחשבות שווא (דלוזיות) מסוגים שונים; של רדיפה, גדלות, יחס, דת, קנאה, אהבה או מסוג סומטי (גופני). מחשבת שווא של רדיפה עשויה להיות למשל האמונה שהשב"כ מחפש אחר החולה: במצב זה הוא עשוי ללכת ברחוב ולהיות בטוח שכל אדם שהולך אחריו הוא סוכן. מחשבות שווא של גדלות עשויות להתבטא בכך שהחולה חושב שהוא המשיח, והוא עשוי, לדוגמה, לשכור חמור ולרכוב עליו בואכה ירושלים. מחשבות יחס עשויות להתבטא בכך שהחולה יאמין שהשדרנים בטלוויזיה פונים אליו אישית. מחשבות שווא מסוג קנאה עלולות להביא את החולה לקנא לבן זוגו באופן קיצוני, לחשוד שבן הזוג בוגד או מתכנן לעזוב ולאסור עליו לקיים קשרים חברתיים - כל זאת על סמך פרטים חסרי משמעות. במחשבות שווא של אהבה החולה מאמין שאדם מסוים אוהב אותו, פעמים רבות האוהב המדומה הוא אדם מפורסם או בעל סמכות (כמו הרופא המטפל). מחשבות שווא מסוג סומטי עשויות להיות אמונות גופניות ביזאריות: לדוגמה, החולה עשוי להאמין שישנם חייזריםהשוכנים באשכיו והורסים את פוריותו. חולים עשויים להאמין שאנשים אחרים שולטים במחשבותיהם ו"משדרים" להם מחשבות, או לחלופין שהם עצמם שולטים באירועים חיצוניים בצורה על טבעית (יכולים לגרום לשמש לזרוח או לשקוע, לגרום לרעידת אדמה).

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%94

  • ישנו מוטיב חוזר של הפרעות בחשיבה בו החולים לוקים במחשבות גדלות. מה זה אומר על אופן התפיסה של האדם? שהוא חושב שהוא מיוחד, יותר מכולם?

הנתונים מלמדים כי כ-90% מאוכלוסייה זו משתמשים בסמים מסוגים שונים בתקופת הטיול. מתוך אוכלוסייה זו נפגעים נפשית מדי שנה בדרגות חומרה שונות כ- 2,000 צעירים. מהם כ- 800 פגיעה נפשית קשה המחייבת טיפול (לעיתים אף אשפוז בכפייה

http://www.izun.org.il/about_village.htm

  • האם יש הבדל בין פגיעה מוחית מולדת לבין בעיה מוחית שמתרחשת בגלל גורם חיצוני? (נזק מוחי על ידי פגיעה מכנית או כימית (סמים ורעלים) או טראומה) יש צעירים שנסעו לחו"ל, ניסו סמי הזיה ואיבדו את תחושת המציאות או מתפקדים בצורה לא נורמלית. האם יש הבדל ביכולת לריפוי אנשים אלה?

  • מה היחס הנכון שהסביבה, החברה צריכה לתת לחולי הנפש? איך עלי להתייחס אם אני מודע לכך שאני חולה נפש או אחד מבני משפחתי? הרבה אנשים חשים בושה אע"פ שזו לא אשמתם. מה מקור הבושה?

המחלה מעוררת תגובות רגשיות בעוצמה עזה. חוסר הוודאות המלווה את היומיום ואת העתיד, הפגיעה החריפה בדימוי העצמי והמשפחתי, והקושי להמשיך ולהתפתח כאדם וכהורה, יוצרים מציאות מטלטלת ששזורים בה הלם, בושה ואשמה. הטיפול היומיומי בחולה מעמת את בני המשפחה עם תחושות, מחשבות ורצונות סותרים ומנוגדים: מחד אהבה, דאגה, חמלה, ורצון לטפל  בחולה; ומאידך כעס, חוסר אונים ורצון לדאוג לרווחה האישית. (אבירם ואח', 2004). כל אלה מעוררים דפוסי התמודדות המאופיינים ברמה גבוהה של הכחשה - הן של העובדות עצמן, והן של הרגשות המתעוררים בתגובה למצב.  רגשות אלה, בשילוב עם קיומה של סטיגמה חברתית שלילית ביחס לחולי הנפשי, יוצרים קרקע נוחה להיווצרותו של סוד בנוגע למחלת הנפש - "הסוד המשפחתי". במאמר אבחון גורמים תוך אישיים, חברתיים ומשפחתיים המשפיעים על הבחירה אם לשמור את דבר המחלה כסוד.

השימוש במונח הסטריאוטיפי, "חולי נפש" מקטלג את הסובלים ממחלה נפשית כ"חברים בקבוצה לא רצויה". קיימת דעה כלפיהם כקבוצה (ולא כפרטים) ובכך נמנעת מהם הזכות להיחשב כאינדיבידואלים. (קוריגן ופן, 1999, בתוך שטרוק, ואח'). לעמדה זו תרם "המודל הרפואי", שאפיין את ראשית ההתבוננות במחלות הנפש. המודל, אשר נשען על מחקרים שנערכו בהקשר של טיפול מוסדי, תפס את המחלה כמאופיינת בהתדרדרות הדרגתית אך עקבית בחשיבה, ברגש, בהנעה ובהתנהגות, באופן שמוביל להחמרת הליקויים ככל שחולף הזמן.  ביחס למחלת הסכיזופרניה, מודל זה הוביל דורות של מטפלים ומטופלים לתפיסה של "פעם סכיזופרני, תמיד סכיזופרני (לכמן, רועה, 2003).

כתופעה חברתית, הסטיגמה לגבי מחלות הנפש וכלפי הלוקים בה היא ביטוי למערכת אמונות מוטעות, שמקורה בחוסר ידע, חוסר הבנה, מיתוסים, דעות קדומות ואמונות תפלות. קוריגן ופן, מדגישים את אופייה הסטריאוטיפי של הסטיגמה: "סטריאוטיפ הוא דעה, דימוי סטאטוס, (שלילי או חיובי), המקשר קבוצה של אנשים עם תכונה אחת או יותר".(קוריגן ופן, 1999) דימויים אלו נושאים אופי מוגזם, מכליל ושקרי.  הסכימה המרכיבה את הסטריאוטיפ כוללת רכיבים קוגניטיביים, רכיבים רגשיים, והתנהגותיים. למשל: "חולי נפש מתקשים בהבנה" (רכיב קוגניטיבי), "הם מסוכנים ומפחידים" (רכיב רגשי), "והם אטומים ובלתי צפויים" (רכיב התנהגותי".

השימוש בשפת היומיום המדוברת והכתובה, משקף את המימדים הסטריאוטיפיים של הסטיגמה. ביומיום ניתן לשמוע אנשים מכנים זה את זה: "מטורף", "פסיכי", "מטורלל", "לא נורמאלי", "חסר לו בורג", וכדומה. אנשים נוהגים להעיר זה לזה: "אני רואה שלא לקחת את התרופות שלך היום", או משמיעים עמדות כגון: "אנשים עם מחלות נפש הם חשֹוכי מרפא", או "מחולי נפש צריך להתרחק, זה תורשתי, אוי ואבוי אם נקשור את חיינו בחייהם...". בנוסף, ישנן אמרות המבטאות פחד: "צריך להיזהר ממנו, אף פעם אי אפשר לדעת מתי הוא יתפרץ", וכן אמירות המתייחסות לחולי נפשי כאל אסון השייך לאחרים ולא משהו שיכול להיות חלק מהחיים שלנו: "זה לא פלא שאצלם זה קרה...."

אין ספק, שהסטיגמה כלפי חולי נפשי כרוכה בסטריאוטיפים שליליים. האדם החולה נתפס כחלש, נכשל, מוגבל, בעל מום, ולעיתים אף כרע.  סטריאוטיפים אלה, מביאים לתפיסתו של האדם החולה, כפחות ערך ונחות, ולא כאדם שלם ומורכב.

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1793

ההתמודדות עם הסטיגמה

דרך התמודדות אחת הינה דרך של הסתרה. לעיתים ההסתרה הינה חלקית, וכוללת השמטת פרטים או "הסוואה" שלהם, לעיתים ההסתרה מתרחשת רק מול גורמים מסוימים, כמו במקום העבודה או במסגרת לימודים, ולעיתים ההסתרה הינה מלאה ככל המתאפשר. דרך התמודדות אחרת, הינה הימנעות והתרחקות מקבוצת הסטיגמה עצמה, דהיינו – מחולי הנפש. קיימות עדויות כי ילדים ומתבגרים מזדהים עם הסטיגמה החברתית, ויוצאים כנגד ההורה או האח החולה, במעין תהליך של "הזדהות עם התוקפן", זאת במטרה לא להיות מזוהים עם הקבוצה כלפיה מופנית הסטיגמה.(Lefly, 1992)) דרך נוספת להתמודדות של הפרט והמשפחה הינה על ידי פעילות של חינוך והסברה. החולים, ובני משפחותיהם, מהווים את התקווה הגדולה ביותר לצמצום הסטיגמה, ולקידום ההבנה הציבורית בנוגע לחולי הנפשי. חלקם מתגייסים ופועלים במסגרות שונות בקהילה לדוגמה: "בזכות" - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות; "עוצמה" - פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש בישראל; ו"ממ"ן" –אתר "מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש". חינוך והסברה שבאים מהצרכנים עצמם, מעצימים אותם, מפחיתים את חוויית החריגות ומסייעים לקידום העיסוק בחולי הנפשי, באופן שהולם את האינטרסים של החולים ובני משפחותיהם. 

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1793

  • ישנם אנשים שלקו במחלת נפש עקב אירוע טראומתי שחוו. לדוגמא נשים שלקו בפיצול אישיות עקב אירוע אונס. ההסבר לתופעה הוא שהמוח לא יכול להתמודד עם הכאב ולכן מפעיל מנגנוני הדחקה כדי להמנע מהתחושה הבלתי נסבלת. מדוע אנשים מסויימים אינם מסוגלים להתמודד ומפעילים מנגנוני הגנה כ"כקיצוניים וחלק מהאנשים לא? מה קובע את הופעת הבעיה הנפשית?

אנשים המאובחנים כסובלים מפיצול אישיות תופסים את עצמם ואת עולמם דרך יותר מאישיות אחת, ומתנהגים בהתאם. בדרך כלל אצל הלוקה בהפרעה קיימת אישיות ראשית, פסיבית ומדוכאת לרוב, שהיא האישיות האמיתית של האדם; לצידה מתקיימת אישיות אחת או יותר, בעלת אופי נבדל, השונה בגילה ובזכרונותיה ולעתים גם במגדר. האישיות הנוספת נקראת בשפה המקצועית אלטר אגו.

לעתים ישנה מודעות חלקית לקיום הזהויות האחרות, או שישנה זהות דומיננטית אחת שזוכרת ויודעת את המתרחש בכל מצבי הזהות האחרים. במקרים מסוימים, הסובלים מההפרעה פונים לכל אישיות בשם פרטי נפרד ושונה מהשם המקורי של האדם. הזהויות השונות יכולות לחוות זו את זו בצורה ידידותית או עוינת. לכל אישיות כזו יש מאגר זכרונות והתנסויות משלה. ההבדלים בין זהויות שונות מדווחים לעתים כניכרים גם חיצונית, החל בביצועים האומנותיים או הפיזיולוגיים, עבור בטון הדיבור, ביציבה, בהליכה ובמחוות שונות, ועד להבדלים פיזיולוגיים כגון לחץ דם ופעילות מוחית.

רוב המאובחנים מדווחים שהפיצול או הנתק החל עקב התעללות או מאורע טראומטי. יש הרואים בטראומה את הסיבה להפרעת האישיות ודרך להתגונן מפניה; על פי גישה זו, תהליך הפיצול הוא מכניזם שנועד לעזור לאדם בהתמודדות עם הטראומה, והוא מתרחש במספר שלבים: האדם מפצל את המודעות והזיכרונות של החווייה הטראומטית כדי שיוכל לשרוד אותה ולהמשיך להתנהל ביומיום; הזכרונות והרגשות עוברים לתת מודע; בשלב מאוחר יותר הזכרונות הללו באים לידי ביטוי בתבנית של זהות אחרת. לעומתם, יש המפרשים את הדיווח על פיצול אישיות כפרי הדמיון האופייני ללוקים בהפרעה פוסט-טראומטית [4

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA_%D7%96%D7%94%D7%95%D7%AA_%D7%93%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%AA

קבלה מדיה
© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם