חיים חדשים

שיחה 1219

קורונה: כסף ותרבות הצריכה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 2.4.20– אחרי עריכה

אורן: היום רציתי לדבר איתך, בימי הקורונה, קצת על כסף. לא רק כסף, גם על התרבות שבתוכה אנחנו חיים. הרבה אנשים מדברים בתקופה הזאת של הקורונה על כך שהמכה הזאת שקיבלנו מהטבע, היא באה ללמד אותנו משהו, היא באה להראות לנו שהפרזנו, שהגזמנו, שניצלנו יותר מידי את הטבע, יותר מידי תאוות בצע, הפרזנו בנסיעות לחו"ל, בבילויים, בקניות, ברכישות, וכתוצאה מכל הבלגן הזה שעשינו פה, עברנו את הגבול והטבע נותן לנו איזה איתות בדמות המכה הזאת של הקורונה.

ואני רוצה לשאול אותך מצד אחר בכלל, לא מהצד הפילוסופי ולא מצד כזה של יפי הנפש, אני רוצה לשאול אותך מהצד הפרקטי, אני אדם שאוהב לאכול טוב, אני אדם שאוהב לבלות טוב, אוהב לנסוע לחוץ לארץ. אני לא גונב מאף אחד בשביל זה, עובד קשה, קורע כמו שאומרים, ויש לי אפשרות לממן את מה שאני אוהב לעשות בחיים. סתם ניקח לדוגמה, אני אוהב לאכול במסעדות טובות, מה הבעיה עם זה? אני לא מבין את הסיפור הזה, מה הבעיה עם זה? לא גנבתי מאף אחד, לא לקחתי מאף אחד, עבדתי קשה, יש לי, למה לא ליהנות מהחיים, אנחנו לא חיים בשביל ליהנות?

ונגיד שיש לי אבא, והוא מנהל אימפריה גדולה של מחשבים או בנייה, בונה בכל העולם, משקיע מיליארדים וסובב את הכול, ואני אוהב לאכול במסעדות יוקרה ולעבוד במשהו קטן. אבא רוצה שאני אגיע למצב שאני אוכל להחליף אותו, מתוך אהבה. מה הוא עושה, איך הוא יחייב אותי שאני אשקיע קצת יותר בלימוד, לקבל ממנו קצת יותר אחריות, וכל פעם להיות יותר ויותר בקבלת ההחלטות, נו, מה לעשות?

אורן: במצב כזה באמת יש בעיה, כי כאילו הילד לא מאותגר, אביו נתן לו הכול על כפית של כסף ואז הילד לא מתפתח. הבנתי את הדוגמה. הוא לא לומד, לא מתפתח, לא בונה את עצמו להיות מסוגל להגיע בעצמו לדברים טובים בחיים.

אז מה לעשות?

אורן: אני פשוט לא יודע אם זאת הדוגמה המתאימה לסיטואציה שלי.

כן, האבא רוצה שהילד יגדל. והילד הוא בסדר, אתה אומר "מה רע, אני עובד".

אורן: לא, זה לא מה שאני אומר. אני אומר "אני עבדתי קשה ויש לי ברוך ה' אפשרות לממן את הדברים שאני צריך" ואני לא מבין את הדיבור הזה של האנשים: "יותר מידי חו"ל, יותר מידי מסעדות, יותר מידי, קניות", מה זה יותר מידי?

זה לא אכפת לי אנשים או לא אנשים, אכפת לי שיש מעליי איזו תכנית של אבא שלי שלפי התוכנית הזאת אני חייב לגדול ואני לא רוצה לגדול, מספיק לי ככה. אני עובד? עובד. לא גונב? לא גונב. אני אזרח טוב? כן. נהנה מהחיים, נוסע לחו"ל עם משפחה, עם ילדים, דיסנילנד, מסעדות, מה רע?

אורן: בדיוק. זאת השאלה. לקחת לי את המילים מהפה.

אבל יוצא שזה לא מספיק, לא לפי השכל שלי העולם נבנה.

אורן: אני רואה לגמרי שזה לא מתנהל לפי השכל שלי, לפי השכל שלי התסריט היה צריך להיות שונה לגמרי. לכן באתי עם השאלה "מה קורה פה?".

קורה כאן שאנחנו צריכים להכיר את התוכנית האחרת.

אורן: מהי התוכנית האחרת?

התוכנית האחרת שיש לנו בטבע. יש לנו בעיה עם התוכנית, יש תוכנית עליונה שלפיה אנחנו צריכים לגדול ולהגיע לדרגות גבוהות בתפיסת המציאות, בהתנהגות, ואנחנו לא רוצים להכיר את זה. ואנחנו אפילו גם לא מבינים שאנחנו צריכים לגדול ולהכיר.

אורן: הגדילה הזאת שעליה אתה מדבר, המקום המתקדם יותר שאליו אנחנו צריכים להתפתח, במקום הזה היותר מתקדם, היותר מפותח, היותר חכם, שם האדם לא נהנה מהחיים?

כן, אבל עכשיו הוא לא מבין את זה.

אורן: לא, אני שואל מה הבעיה עם זה שהאדם אוהב לאכול טוב ויש לו כסף למסעדות טובות, מה הבעיה?

אין בעיה. אבל בינתיים הוא לא מתקדם לפי תוכנית גבוהה יותר שהוכנה בשבילו.

אורן: הבנתי. זאת אומרת, זה שאנחנו עסוקים רק בבילויים שאנחנו מכירים כמו חו"ל, מסעדות, להחליף את הבית, להחליף את האוטו, ועוד ועוד, זה עושה לנו טוב וזה בסדר, אתה אומר שאין עם זה בעיה, אבל בזמן שאנחנו עסוקים רק בזה אנחנו לא מתקדמים לאיזה מקום יותר גבוה?

אמת.

אורן: במקום היותר גבוה, היותר מתקדם, אתה מדבר על התפתחות של ההכרה שלנו, של ההבנה שלנו את החיים?

רגשית ושכלית.

אורן: במקום היותר מתקדם הזה שהאדם יהיה יותר פתוח גם רגשית וגם שכלית, מה יהיה היחס שלו להנאות האלה של החיים?

מה שיהיה יהיה, זה לא חשוב, הוא לא מזיק בזה לאף אחד, הוא גם כך אומר היום, אבל הבעיה היא שהוא לא תואם לתוכנית העליונה יותר שקיימת בשבילו. שהטבע, כשופט, עכשיו מגיש לו תוכנית חדשה, תוכנית יותר מתקדמת שהוא חייב להתחיל לממש אותה.

אורן: בתוכנית היותר מתקדמת, מה היחס של בני אדם לכסף למשל? הרי כסף, כשחושבים על זה, אנשים יפי נפש מתייחסים לכסף כמילת גנאי כביכול, ואני חושב שזו טעות, כסף זה בסך הכול אמצעי. מה זה כסף? עבדתי קשה, הרווחתי, יש לי עכשיו לשלם על מה שאני רוצה. הכול בסדר, בעיניי זה הדבר הכי יפה והכי הגיוני, שאני לא נטל על אף אחד ולא נסמך סעד על אף אחד, ואם עבדתי קשה, מותר לי ליהנות מהחיים. מה היחס במצב היותר מתקדם לכל העניין הזה של הכסף?

"כסף" נגזר מהמילה "כיסוי". האדם יכול לכסות בכסף, זאת אומרת בעבודה שלו, ביגיעה שלו, הוא יכול לכסות כל מיני דברים שהוא צריך. הוא נותן יגיעה בשכל, ברגש, בעבודת כפיים, ומכסה בזה את הצרכים שלו. אז אין בזה שום דבר רע, ההיפך, זה לא לגנאי, אלא הוא יכול להתגאות בזה.

אורן: בדיוק. זה מה שאני אומר.

הבעיה היא לא זאת, הבעיה היא שאנחנו רצים אחרי הכסף ורק אחרי הכסף, זה הופך להיות בשבילנו כאיזה מין פסל א-לוהים שאנחנו משתחווים לפניו ורק את זה אנחנו רוצים. אנחנו מכניסים את הכסף לבנקים, לכל מיני מניות ולכל מיני השקעות, העיקר הוא כמה שאנחנו נאסוף, יותר ויותר, אין לזה גבול, ואנחנו מגיעים למצבים שבאמת אין לנו מזה שום תועלת. וזה העיקר, לא שיש לנו תועלת או לא, אנחנו רואים שאנחנו חוטפים כל מיני מכות, אלא שאנחנו נמצאים בזה, בריצה הזאת אחרי הכסף והכבוד, אנחנו נמצאים בזה כנראה בניגוד עם התוכנית הכללית של הטבע.

אורן: מה זה עושה לנו, הריצה הזאת אחרי כסף וכבוד, אם נתמקד בכסף, למה אנחנו כל כך רצים אחרי כסף? איך אמרת, "עושים ממנו א-לוהים", למה?

כי אז אתה מגביל את עצמך במסגרת הזאת, אומרים שכסף זה הא-לוהים, עשית אותו ככה. זאת אומרת שאתה עשית את הכסף דבר הכי גדול, הכי חשוב, עשית מזה את האל שלך, שאתה משתחווה לפניו.

אורן: וזאת הטעות שלנו?

כי בזה אתה נגמר כבר, זהו. אז בזה אתה תאכל בכל המסעדות האלה, כמו שאתה אומר, ותבלה בכל המקומות האלה שאתה אומר "זה כל החיים שלי", אבל בזה אתה גונב מעצמך ומהילדים שלך את זה שלא בכך יש לך את כל החיים. התוכנית של הטבע שהולידה אותך היא אחרת, התוכנית הזאת.

אורן: מהי התוכנית של הטבע לגבי?

לעשות ממך א-לוהים ולא מהכסף.

אורן: מאוד יפה המשפט הזה, מה זה אומר?

שאתה תתחיל לפתח בך תכונות כאלו, שאתה יכול להגיד שהן באמת תכונות א-לוהיות. שאתה תתייחס לכל העולם שזה העולם שלך, ואתה יכול לנהל אותו לכיוון הטוב. שכל באי העולם שנמצאים בך, זה כמו שהם נמצאים בתוך המלכות שלך, המדינה שלך, ואתה בעל הבית שיכול להביא אותם למצב הכי טוב, כי הם סך הכול האזרחים שלך.

אורן: במה זה תלוי?

בהכרה שלך בתוכנית הטבע, ותוכנית הטבע רוצה בדיוק את זה.

אורן: ואני אהיה כמו סוג של בעל בית שכולם מתארחים אצלי?

כל העולם שלך.

אורן: כל העולם שלי. כאילו יש לי מספיק כסף כדי לארח את כולם, לפנק את כולם.

בצורה בלתי מוגבלת, לא סתם מסעדה צרפתית או משהו איפה שאתה נמצא, זה הכול..

אורן: יש לי שאלה לגבי תרבות הצריכה. אומרים שפעם האדם היה צייד, לקט, חיפש לעצמו את האוכל, לאט, לאט הוא פיתח את החקלאות, אחר כך הוא התפתח וגם החברה האנושית הלכה והתפתחה והחליפה כל מיני צורות. בהתפתחות שלנו במאה שנים האחרונות, הגענו לזה שהאדם ההומוספיינס הפך להיות האדם הצרכן שחי מזה שהוא קונה, והוא גם נהנה מזה ונעשה לו טוב.

אם אני מנתח את הפעולה הזאת, אז הרבה פעמים כשאתה במצב רוח לא טוב אתה קונה משהו, זה משמח אותך, וזה מעלה לך את מצב הרוח. זאת אומרת, התרבות הזאת של לקנות משהו ולהרגיש מזה סיפוק, שמחה, יש בזה משהו שהוא לא בסדר?

לא, לָמה? דווקא ההיפך. למה? אומנם נאמר, "שונא מתנות יחיה".

אורן: לא, אבל אפילו כלפיי עצמי. עזוב את המתנות בצד. אומרים, אתה לא במצב רוח טוב, לך תקנה לך משהו וזה יעשה לך כיף. אני רואה שזה כך באמת עובד.

כי האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו נהנה מזה שאנחנו מקבלים מתנות. יש במתנה הזאת משהו שזה סימן שמכבדים אותי, סימן שאוהבים אותי, סימן שזוכרים אותי. זה דבר אחד. דבר שני, יכול להיות שאני מהמתנה הזאת גם יכול ליהנות. אומנם קשה לנו לתאר מתנה שממנה נהנים, כי בדרך כלל אלה דברים שטותיים כאלה כמו שיש בחנות של מתנות, שאין שם שום דבר רציני.

אורן: עכשיו אני רוצה להסתכל על האדם בעצמו. אדם הולך, קונה לעצמו משהו, מרגיש עם זה טוב. איך עובד המנגנון הזה שאני קניתי משהו, ואני מרגיש טוב? למה כשאני קונה משהו, אני מרגיש טוב במצב הרוח שלי?

אולי אתה תרגיש עוד יותר טוב, אם אתה תתווכח עם המוכר, ותקנה את זה פי שניים יותר זול.

אורן: בטוח שאני ארגיש יותר טוב, על זה אין ספק. זה המקצוע שלנו הישראלים. אז למה זה ככה עובד? למה לקנות משהו עושה לך הרגשה טובה, למה זה ממלא אותך?

אתה ממלא את האגו שלך.

אורן: מה זה אומר ממלא את האגו?

הרצון שלי למשהו לרכוש, לקנות, לקבל, לקרב אפילו לעצמי, זה רצון שהוא אגואיסטי, ואז אני כשאני ממלא אותו אני נהנה. אבל זה סך הכול פועל לזמן קצר.

אורן: למה זה פועל רק לזמן קצר?

כי האגו שלנו מתחלף מהר מאוד. זה כמו מונה במונית שטיק טיק הגלגל מסתובב, ומה שקניתי לפני רגע, אפילו לפני עשר דקות, עם כל דקה ודקה שעוברת אני כבר מרוצה פחות.

אורן: אז קונים עוד משהו.

אז צריכים אם כך ללכת לעבוד, ועוד לטרוח, ועוד זה. אז כל החיים שלנו הם כך, תעבוד ותקנה, תעבוד ותקנה.

אורן: אתה רואה בזה משהו שהוא פגום?

כי זה בלי סוף. אין בזה שום מטרה שיכולה לספק אותי, שבסופו של דבר אני נעצר ואומר יפה, די. לא, אני לא יכול. אני לא יכול להגיד שהרגע יעצור, שאין יותר.

אורן: למה אני לא יכול לעצור ולהגיד, זהו?

כי האגו שלנו כל הזמן גודל, גודל כל הזמן, בלי הפסקה. כל הזמן המונה מסתובב שם בפנים, כל הזמן המנוע מסתובב, ולכן אני כל הזמן מתרחק מאותו המצב כמו שהיה, ומרגיש ששוב אני ריק.

אורן: יכול להיות שהקצב פה מתגבר? זאת אומרת, שמשנה לשנה הזמן שמתקצר בין רכישה לבין רכישה בין הנאה לבין הנאה הוא הולך וקטן.

כל רגע הבא, זה נגיד חצי מהרגע הקודם. אתה מבין? אם פעם אני הייתי צריך לצאת פעם בשנה לחופש של שבוע ימים, עכשיו אני צריך לצאת לחודש בקיץ, חודש בחורף, וזה גם לא מספיק.

אורן: אתה מאוד מאוד צודק. למה זה עובד כך?

האגו שלנו הוא גודל כדי להביא אותנו למטרה גבוהה מאוד, שאנחנו נמלא את עצמנו בכוח גדול, במילוי גדול. אם אנחנו לא עושים את זה, אז אנחנו משאירים אותו ריק, והוא בכל זאת מחפש הלאה, ולכן כמו שכתבו, "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו".

אורן: אז הסיפור הזה הולך למקום שהוא פחות ופחות מהנה. זאת אומרת, הריצה תהייה יותר גדולה, אנחנו נקנה יותר, יותר, ויותר, אבל ההרגשה הטובה תקטן יותר ויותר. ואז במרחקים יותר קטנים נצטרך לקנות עוד, לעבוד עוד, כאילו הלופ הזה הוא ילך ויתקצר?

כן. אתה רואה מה קורה לאנשים בחיים שהם הולכים לצרוך סמים, ועוד כל מיני כאלה דברים. הם לא יכולים למלא את עצמם בתענוגים הנורמליים שהיו קודם, כי האגו גודל ודורש יותר ויותר בפרקי זמן יותר ויותר קצרים.

אורן: אמרת קודם שמכת הקורונה שבאה לנו, זה בגלל שהטבע רוצה לעשות את האדם. לא שהכסף יהיה הא-לוהים שלו, אלא שהאדם בעצמו יהפוך להיות א-לוהים.

איך זה קשור לכל הריצות האלה שאנחנו כל הזמן עושים, וזה מתקצר טק, טק, טק כמו שאמרת?

זה כדי להגיע לייאוש הסופי, ממש סופני, שאנחנו בסופו של דבר נרצה לקבור את האגו שלנו ולעבור לשיטת מילוי אחרת, חדשה, שזה על מנת לא לקבל מכל העולם, אלא לתת לכל העולם.

אורן: מה זה אומר?

יש כאן היפוך פסיכולוגי. זה כמו עם הילדים שלי, כמה שאני נותן להם יותר, אני נהנה יותר.

אורן: לגמרי, הכי מדויק שיש.

אז אותו דבר יכול להיות כאן, אצלנו. כמה שאני נותן לכל העולם, לכולם, אני נהנה יותר, אבל ממש בצורה בלתי פוסקת, בלתי גבולית.

אורן: תן לי דוגמה שאני אבין מה זה נותן לכל העולם, אני לא מצליח לאחוז בזה. עם הילדים הבנתי, משם איבדתי אותך. כשאני נותן לילדים שלי, כשיש לי כסף לקנות משהו לילדים, זה עושה לי הכי טוב בעולם שאני יכול לפנק אותם.

כי אתה כך בנוי. מצד הטבע, אתה כך בנוי. אבל כלפיי האנשים האחרים.

אורן: זרים, אנשים זרים אתה מתכוון?

כן. אין לך את זה, ההיפך.

אורן: הם זרים, מה אתה רוצה.

נכון, לכן זה נקרא "זר". עד כמה שאתה יותר מהם, אתה נהנה. כלפיי ילד אתה יכול להיות פחות ממנו, ואתה נהנה מזה.

אורן: למה אתה מתכוון פחות ממנו, מהילד?

כשאתה נגיד משחק אתו במשהו, אתה לא צריך להרוויח, להצליח, להתגאות שהרווחת.

אורן: נכון. אני שמח שהוא מנצח.

תסתכל אחר כך על הצילום שצילמו אותך, איזה פרצוף יש לך. אז כך באותו פרצוף אתה צריך להתייחס לאחרים. עד כמה שאני נהנה.. אל תסגור את החיוך.

אורן: לא, זה כבר קצת פחות משמח.

או. אז לכן כאן צריכה להיות שיטת התיקון, כדי שאנחנו נרגיש שכל העולם הוא הרבה יותר קרוב אליי מהילד שלי.

אורן: הוא לא יותר קרוב אליי מהילד שלי.

אז אני אומר לך שהוא באמת יותר קרוב. תנסה לתאר לעצמך שאתה מקבל בדואר איזה חוברת מאיזה אדם בעילום שם שכותב לך, עד כמה שכל באי העולם הם קרובים אלייך עוד יותר מהילד שלך. והילד שלך דווקא, הוא על רקע זה מאבד חשיבות בעינייך. מאבד חשיבות.

אורן: אני לא רוצה שהילד שלי יאבד חשיבות בעיניי.

רגע, אבל קיבלת כזאת חוברת. וברור לך משם שמה שממש חשבת שכל באי עולם הם אויבים, שנואים, שונאים וכן הלאה, אתה עכשיו רואה שהם לא, הם הכי הכי קרובים אלייך. לא יודע איך להגיד, כי אין יותר קרוב מהילדים בעולמנו. אבל ככה אני מקבל רושם. הם הכי קרובים אליי. כולם. כולם. ואז אני רואה פתאום נטייה כזאת בי, שאני רוצה לתת להם, לדאוג להם, כל הזמן לחשוב עליהם, על כל באי עולם. אתה יכול להגיד, איך? פשוט מתוך זה שזה מתגלה.

לרצון שלי, למחשבה שלי מתגלה עכשיו שהם כולם קרובים כאלה, שהם לא יודעים אולי על זה. אבל אני עכשיו רואה, יודע, מתגלה לי ששם באיזה כפר בווייטנאם, ביפן, בדרום אמריקה, כולם, כולם הם יותר קרובים לי מהילדים שלי. ככה זה מתגלה.

אורן: זה נשמע מפחיד.

לא. זה לא מפחיד. אני פתאום רואה שאני נמצא בשמונה מיליארד אנשים שקרובים לי, שהם תלויים בי ואני תלוי בהם, ואנחנו כולנו כאחים. ממש אחים, לא אחים אתה יודע שמתקוטטים ביניהם. ואז יוצא שמה שקורה כאן זה מהפך.

אורן: איזה מהפך בדיוק? מבחינה רגשית מה אני מתחיל להרגיש?

אז תגיד לי אתה. את זה כבר בצורה אנושית אתה יכול להבין, אם אתה מקבל כזאת התרשמות ממה שיתגלה לך.

אורן: תראה, הילדים שלי אוהבים אותי, וגם אני אוהב אותם. ואני חושב שזה משהו שאין לי עם אנשים אחרים. יש בינינו אהבה.

טבעית.

אורן: כן. אהבה טבעית, מאז שהם נולדו. ואני שם לב שמשנה לשנה שזה רק גודל, אני אוהב אותם יותר, ויש בינינו יחסים כאלה הכי קרובים בעולם.

אני מבין. וכאן מתגלה לך שכל באי עולם הם עוד יותר קרובים, והילדים שלך שם בצד עומדים, אם אתה בכלל נזכר בהם.

אורן: לא הבנתי מה הבעיה עם הילדים, כי אני לא רוצה שהם יהיו בצד.

אבל לפי הרגש אתה איבדת אליהם קצת חשיבות, לעומת החשיבות לכל באי העולם. עם הילדים שלך אתה מבין שיש לך קשר גופני.

אורן: טבעי הכוונה?

טבעי. ועם כל באי עולם, יש לך קשר רוחני. שכל באי עולם הם חלקי הנשמה שלך הנצחית, והילדים שלך לא, הם סך הכול קשורים אלייך בצורה טבעית מהלידה.

אורן: התחלנו לדבר על כסף, ומה רע בכסף, ואמרת שאין שום דבר שהוא רע בכסף. אלא זה שהאדם הוא כל הזמן בריצה אינסופית לקנות לעבוד, לקנות לעבוד, וכל הזמן זה מתקצר, כי אתה פחות מסופק, ופחות מסופק, זה עשה את זה שעשינו את הכסף לא-לוהים. ועכשיו הקורונה הזאת באה לקדם אותנו למצב שבו האדם בעצמו יהיה א-לוהים. איך זה קשור לזה שפתאום יש בו אהבה לכל בני האדם?

הוא מרגיש שהם חלקים של שהנשמה שלו. שאם הוא אוסף אותם יחד, הוא בקשר איתם מקבל את ההרגשה שהוא נמצא פרוס בכל הטבע ובכל העולם, והכל זה בשבילו.

אורן: ההרגשה הזאת, היא ממלאת את האדם מבפנים, במצב הרוח שלו, בהרגשת הסיפוק שלו יותר משופינג?

אין הרגשה יותר גדולה, טובה, שולטת, נצחית, מההרגשה הזאת שאתה מגלה את כל באי העולם כחלקי הנשמה שלך, ואת הכוח הכללי ששורה ביניכם, אתה מרגיש אותו ככוח העליון.

אורן: במצב כזה, מה היחס של האדם לכסף?

יחס של אדם לכסף? אם צריך אותו, אז משתמש בו. אם לא צריך, אז לא צריך בו. הוא לא צריך להתגבר על משהו, הוא לא צריך להשתמש בו כדי להתגאות על אחרים או במה. אם הוא יכול לחלק אותו לאחרים, הוא מחלק. הוא בעצמו לא צריך כלום, רק שיהיה לכולם טוב.

אורן: זה מהות השינוי שמתחלף לו בפנים, בתוך הראש, שיהיה לכולם טוב?

כן. זה לא מספיק?

אורן: זה נראה לי דבר מאוד גדול. לשינוי הזה הקורונה רוצה להביא אותנו, שיהיה לכולם טוב?

כן. ואם אנחנו נעשה זאת, אנחנו נגיע למצב שאנחנו נרגיש את כל המציאות בצורה כזאת שנרגיש את עצמנו בקיום נצחי, בשלמות, בתפיסה אינסופית. ממש כך.

אורן: זאת אומרת המעבר הוא, מריצה אחרי הכסף כדי שיהיה לי טוב, למצב שבו האדם כבר רואה הרבה יותר רחב, שיהיה לכולם טוב.

כן. אבל כולם טוב, זה גם כן אני, זה שלי.

אורן: כי פתאום אני מגלה שהם שלי, כמו שאמרת קודם, קרובים לי.

כן.

(סוף השיחה)