חיים חדשים

שיחה 1113

יחס נכון לסבל

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.05.19 – אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1113, וננסה ללמוד מהרב לייטמן כמה דברים בקשר לסבל ויחס נכון לסבל בחיים שלנו כדי להתקדם מכאן אל המקום הכי טוב שרק אפשר.

ניצה: בתכנית הקודמת דיברנו על כך שקיים חוסר מימוש נכון בחיים לאדם, אז הוא בעצם מרגיש את זה, זה מורגש אצלו כסבל. שוחחנו על כך שבעצם הסבל מפתח את האדם, וככל שהאנושות הולכת ומתפתחת גם רמת הסבל גוברת. ועכשיו הייתי רוצה לדבר איתך על ההתמודדות הנכונה עם סבל.

זאת אומרת, אנחנו מבינים שסבל יכול להיות מועיל במידה מסוימת אם אנחנו מתייחסים אליו נכון, משתמשים בו נכון, שואלים את השאלות הנכונות, מנסים לברר מדוע סבל מגיע לחיי, מה הוא מועיל לי, איפה אני טועה, מה המקור והסיבה. ופה, היינו מאוד רוצים לפתח את הנקודה הזאת, כדי שנהפוך את הסבל הזה למשהו מועיל ומפתח, נמצה את מלוא הפוטנציאל שטמון בכוח הזה שנקרא סבל. אז קודם כל, איך לפתח יחס נכון כדי שהסבל שקיבלנו, וזה לא משנה אם זה מחלה, כאב, איזה מצב נפשי, יהפוך באמת למועיל?

זה בתנאי שיחד עם זה שאני סובל, אני שואל מאיפה זה בא ולאיזו מטרה זה בא, מההתחלה ועד הסוף ואני באמצע. זאת אומרת, שיש כאן תחילת הסבל, מאיזה מקור הוא בא, שזה לא ממני, הוא בא אלי כדי להביא אותי באיזה תהליך ולאיזו מטרה.

זאת אומרת, אני רוצה לדעת את כל הנוסחה הזאת, מה הסיבה לסבל, הטבע, הכוח העליון, הבורא, לא חשוב איך אדם עונה על זה, אבל הוא צריך לדעת שבזה הוא קובע את היחס שלו לחיים. כי כל החיים שלנו זה פחות או יותר סבל סבל סבל, קטן או גדול, איך שאנחנו רגילים זה לא חשוב. מאיפה הוא בא? בשביל מה הוא בא דווקא אלי, ומה הוא רוצה לעשות ממני? איך אני צריך להגיב על הסבל הזה? לאיזה מצב מצד הטבע כנראה שהוא רוצה שאני אגיע, והאם אני מסכים?

על המקור אני לא יכול להגיד כלום, על הסבל עצמו אני לא יכול להגיד כלום, אבל עם התוצאה שאני אבדוק אותה ואני אסכים או לא, יכול להיות שאני מסתכל על זה, אז אני פשוט צריך לברוח מהסבל הזה בכל ההזדמנויות. ואז אני לא משתמש נכון בכוחות שהטבע מפעיל עלי. ויכול להיות שבזה אני מפסיד, שהסבל הזה בא כדי לפתח אותי, לרומם אותי, ואני לא משתמש בזה ולא רוצה בכלל לקחת את זה בחשבון.

זאת אומרת, יש כאן עניין שהוא היחס לסבל וזה היחס העיקרי של האדם לחיים. כי כל החיים שלי כלולים בין תענוג לייסורים. ועל תענוג אין כל כך מה להגיד, כי זה כמעט ולא קיים ועד כמה שכן, בעצם אנחנו מתכוונים לתענוג כבריחה מהסבל.

ואם אני נכון מתייחס לסבל, מאיפה, למה, בשביל מה, באיזו צורה אני צריך להתייחס לזה, איך אני אהפוך אותו למשהו מועיל, איך אני אבדוק את עצמי, שהטבע רוצה לקדם אותי על ידי הסבל לאיזה מצב, האם אני מסכים עם התהליך הזה, אם אני מסכים עם המטרה הזאת, זאת אומרת, בסופו של דבר אני מסכים עם המקור מאיפה זה בא, והמטרה והמקור יתנו לי את ההבחנות הנכונות על החיים שלי, היחס לחיים, אז בזה אני כבר מודה ומודע לסבל בחיים. שזה לא סבל, אלא שזה מראה לי רק את הסטייה מהמצב הנוכחי שלי לגבי המצב המושלם, שלזה אני צריך להגיע.

ניצה: זאת אומרת, אם אני מנתחת נכון את המצב של הסבל ושהוא מגיע אלי, אז אני אגלה שהסבל נגרם לי כרגע מהפער בין המקום שאני צריכה להימצא בו למקום שאני נמצאת בו כרגע. יש איזה פער, ומי מגדיר את הפער הזה, אני או איזה גורם עליון ממני?

גורל, כוח עליון שרוצה להביא אותך למצב הבא ולכן גורם לך אי נעימות, שבזה מעורר בך איזו תנועה חיצונה או פנימית כדי שתתקרבי למצב שהוא קבע כמצב העתידי הנכון שלך.

ניצה: וזה לא משהו שאני קבעתי אותו כפער אלא איזה מצוי ורצוי כנראה עליון ממני.

אנחנו אף פעם לא קובעים. בטוח שזה הגורל.

ניצה: נקרא לזה "גורל", אז יוצא שבעצם האדם שסובל עכשיו, הוא עם עיניים עצומות. כי הוא לא יודע בעצם להגדיר מה הכוח העליון היה רוצה ממני, איפה הוא היה רוצה לשים אותי.

נכון. בדרך כלל כך.

ניצה: יוצא שאני מתחילה להבין שיש איזה כוח עליון ממני, שהוא באמת מכוון אותי, ומאחר ונניח ירדתי לאיזה כביש צדדי, הוא מנסה להחזיר אותי חזרה אבל עדיין אני נמצאת באיזה מצב של חוסר מודעות. כי לא ברור לי אפילו לאיזה שלב הוא רוצה לקדם אותי.

אז צריכים ללמוד, זאת אומרת הסבל הזה, את רואה שיש לו מטרה, להביא אותך לשאלות בשביל מה ולמה אני סובל, שזה בכללות השאלה, "בשביל מה אני חי?". והסבל קובע כאן את המהות שלו, שהוא מביא אותנו להכיר את מהות החיים.

ניצה: אני רוצה לעשות איזו הבחנה שהבנתי אותה עכשיו מהדברים שלך. כי למשל בהגדרה הפסיכולוגית הסבל של האדם נוצר מהפער בין הרצוי שלו למצוי שלו. נניח אני מדמיינת שהמציאות שלי צריכה להיראות בצורה מסוימת ואני צריכה להרוויח כך וכך, שיהיה לי בן זוג כזה וכזה ועוד, ואם אין לי את זה אז אני מרגישה סבל מהפער שנוצר אצלי, בין מה שאני מדמיינת שרצוי ולמה שאני מדמיינת שמצוי.

אבל אל תגידי שזה שייך לאדם, זה שייך לבהמה. לגוף החי.

ניצה: והגדרת שהסבל שלי נגרם מהמצב שאני נמצאת בו לעומת המצב שאני אמורה להיות בו, אבל לפי איזו מחשבה עליונה יותר, איזו תכנית יותר גבוהה.

מהותית.

ניצה: יוצא שהסבל הזה יכול להועיל ואני אוכל להשתמש בו נכון ולא אתחיל לדמיין כל מיני דמיונות, זה בעצם העניין. כי הרבה פעמים אני רואה כל מיני ניסיונות להגיד, "קיבלתי את זה ככה בגלל שאולי ככה", כל מיני דמיונות, איך לא ליפול לדמיונות האלה וכן ללכת נכון עם הקו הזה שבאמת מתווה לי איזה כוח שהוא עליון ממני ונותן לי להרגיש עכשיו לא נעים אבל יש לזה מטרה ואני רוצה להשתמש בזה נכון ולא ליפול לכל מיני דמיונות?

את צריכה לחקור את החיים. זה לא פשוט. זאת אומרת, למה אדם סובל, בשביל מה סובל, מהו הסבל, שאין שום דבר שמועיל לנו? הטבע הוא כולו מטרתי, הוא מלא הבחנות שכולן סגורות בתוך המערכת הגלובלית. ומה שקורה עם כל אחד מאיתנו ועם כולנו יחד זה הכול מתוכנן, אנחנו רואים שזו מערכת הכוחות המוחלטים. ולכן כאן אנחנו צריכים להתחיל לחקור. אם אנחנו רוצים לדעת איפה אנחנו נמצאים בזה, אז לחכמת הקבלה אנחנו זקוקים.

אורן: אני רוצה להוסיף לדיון שלנו דוגמה קונקרטית, אני אנסה את כל המודל הזה של החקירה והבירורים שהגדרת לנו עד כה לנסות לממש בתוך תמונה מסוימת. נגיד שחס ושלום אדם מקבל מחלת סרטן. יש בסיטואציה כזאת כמה צדדים שונים. יש את האדם עצמו, שקיבל סרטן מסוים והחיים שלו משתנים מן הקצה אל הקצה, ומתחיל להיכנס לתוך החיים שלו מוטיב עצום של סבל. יש את האנשים סביבו, המשפחה שלו, אנשים שאוהבים אותו, שקרובים, שגם אצלם החיים השתנו מן הקצה אל הקצה. נגיד שנסתפק בזה, אפשר עוד להעמיס לפה את כל העולם אבל נגיד נעצור פה. יש פה אדם שקיבל סרטן ויש את חוג הקרובים לו. הוא סובל, הם סובלים. הוא סובל מכאבים פיסיים, הוא סובל מהמון כאבים נפשיים כי יודע עכשיו שהוא חי עם סרטן. זאת אומרת, בגלל שאני מכיר את זה מהסיפור האישי של חיי, אני יודע שאפילו אם יצליחו עכשיו באיזו פרוצדורה להתמודד עם זה, אין יותר שקט בחיים. כי בעוד זמן מה פתאום גרורות פה וגרורות שם. אז זה האדם עצמו. האנשים סביבו, גם חרב עליהם עולמם. הם נמצאים במצוקה כפולה, כי לו יש סרטן ועכשיו הם גם לא יודעים בדיוק איך לאכול את זה, איך לעזור לו.

בקיצור, נתתי פה תמונת סבל.

לכל אחד יש סבל משלו.

אורן: בדיוק. הסטטיסטיקות אומרות שהיום כל אדם שלישי עם סרטן, כולם מכירים את זה לצערנו הרב. זאת התמונה שהוספתי פה לדיון, ועכשיו אני רוצה שתלמד אותי נגיד בתוכה איך אני מתחיל לעשות את כל הבירורים האלה שלימדת אותנו. ממה אני מתחיל?

מתחיל מה?

אורן: מתחיל לעבוד עם זה, אמרת לי שיש דרך להפוך את הסבל למועיל.

אם אני מחלק את האדם לאדם ולחיה, הגוף הגשמי זה נקרא דרגת חי, דומם צומח חי, ועוד יש באדם דרגת המדבר, דרגת האדם, אז אני צריך לטפל בדומם, צומח וחי שבגוף, בכל חילופי החומרים, בכל מה שיש בו, בצורה ש"ניתן לרופא רשות לרפאות". אני כמו חיה, אז יש אנשים שהמקצוע שלהם הוא לרפאות את החיה שבי, הם נקראים רופאים. אז אני צריך לפנות אליהם ולסמוך עליהם וכמה שאפשר לשלם להם, רק שיטפלו בי כמו שצריך להיות. ועל הדרגה הזאת אין ויתור, כי זה הטבע. יהיה נכון, אז יהיה נכון. לא נכון, אז לא נכון. כאן שום חכמת הקבלה וכלום לא יעזור לך.

אורן: ברור.

לא להתבלבל, כי יש הרבה אנשים שאז פורצים לכל מיני מגלי עתידות ולכל מיני פולסא דנורא ומה לא, וכל זה ממש לא נכון. אני לא רוצה להגיד במילים יותר גסות, אבל זה ממש לא נכון. אלא "ניתן לרופא רשות לרפאות", זה מה שכתוב, ורק על הרופא, יהודי, גוי, לא חשוב, אני סומך, ושיהיה כמה שיותר גדול ומבין. ואם יש כמה רופאים, עוד יותר טוב.

אורן: כן.

עכשיו אתה שואל על החלק השני.

אורן: על הסבל. איך לעבוד עם הסבל, עם תחושת הסבל. גם של האדם שפתאום קיבל סרטן וגם של הסובבים, כך שהוא יהיה מועיל ומקדם ומפתח.

כאן יש כמה דברים. קודם כל, מצד אחד זה שניתן לרופא רשות לרפאות, אז האם ניתן לרופא רשות לשכך את הכאבים ולהכניס את האדם לאיזה דמיון שהכול בסדר. כמו שאדם מכניס יד לאש, אבל נתנו לו בכתף זריקת הרדמה, אז היד נשרפת לאט לאט, אולי זה ייקח כמה שנים, אבל בינתיים אני חי. האם זה טוב או לא טוב, נכון או לא נכון, זאת אומרת, כאן השאלה היא יותר מהותית, מה אני עושה נגד אותו כוח הטבע שסיבב לי כאלו ייסורים, וכשאני מקבל משכך כאבים או כל מיני כאלה דברים, סמים למיניהם, האם בזה אני כאילו רוצה לדחות את הטיפול שלו בי על ידי הסבל או לא. אם אנחנו מדברים בצורה ממש נכונה אמיתית שאנחנו לא יכולים ככה להגיד, לעשות, אז דווקא הסבל ללא שום משכך כאבים הוא מרפא את הנשמה.

ניצה: את הנשמה, לא בהכרח את הגוף. עשית הפרדה ביניהם.

אם אדם הולך למות מאיזו מחלה קשה עם סבל גדול, חבל שנותנים לו תרופות הרדמה או כל מיני סמים. אני אומר את זה, אבל אני לא אומר שצריכים כך לעשות, כי אנחנו לא כאלו, אז לא נקיים את החוק הזה שבטבע, אבל באמת זה כך. כל הסבל ובמיוחד הסבל שקשור למיתה זה סבל מאוד מועיל ומזכך את הנשמה. אתם שומעים, אבל אל תיקחו את זה בשום חשבון ואל תעשו מזה כל מיני תוצאות.

ניצה: כי אנחנו לא מבינים מה זה.

כן. לכן אני רק אמרתי שיידעו. אמנם יחד עם זה, כשאבי זכרונו לברכה היה חולה מאוד, אז ודאי ביקשתי מהרופאים שיחברו אותו למורפיום ושלא ירגיש, ובאמת בחודש האחרון הוא פשוט היה בשינה, בהרדמה.

אורן: הנקודה הזאת לגמרי ברורה. עכשיו אני רוצה רגע להתמקד לא במצב כזה סופני כשכבר האדם עומד למות ואלה ימיו האחרונים, אני רוצה לחזור לנקודה שציירתי קודם, שגילו לאדם סרטן. אנחנו לא יודעים בדיוק לאן זה יתפתח, יכול להיות שהוא יחיה עוד הרבה שנים ויכול להיות שיצליחו לפתור, הכול יכול להיות, אבל למה שמתי פה על השולחן את דוגמת הסרטן שכולם מכירים היטב? כי פתאום נכנס לחיים שלנו מוטיב של סבל שלא היה שם קודם. עצם הידיעה שיש לי או למישהו קרוב לי סרטן בגוף, היא כבר מכניסה מוטיב של סבל לחיים שלא היה שם קודם, "יש לו סרטן".

עכשיו אני רוצה לברר היבט מאוד מאוד ספציפי. איך נכון לאדם עצמו או לקרובים אליו לעבוד עם הצרה הזו, עם המחלה הזאת שעכשיו הביאה להם סבל עצום לחיים כך שהסבל לא יהיה סתם. הרבה אנשים חולים בסרטן, בהרבה משפחות מגיע הסרטן, לא כולם עובדים עם הסבל ועם הצרה הזאת נכון. איך נכון לעבוד עם זה כך שהסבל שנפל עליהם, כמו שאמרת קודם מהגורל, יהיה דבר שמקדם גם את האדם עצמו וגם את הסובבים אותו בהתפתחות שלהם כבני אדם?

אני לא חושב שזה ניתן. יש לך בדת כל מיני הסברים על זה וכל מיני שיחות ואתה יכול להשתמש בזה. חכמת הקבלה היא מאוד קשה בזה. אנחנו צריכים להסביר לכולם את החיים, את מהות החיים, מטרת החיים, מאיפה זה בא, מה הסיבה לכאבים, לכל הבעיות שמהן האדם סובל, איך זה מתחלק בין הגוף לנשמה, למה הסבל הגופני פועל ומועיל לנשמה. יש בזה דברים שלא כדאי לי יותר לדבר על זה כי לא יבינו אותי נכון ללא הקדמות עמוקות.

אורן: אני מבין.

לא משתמשים בזה.

ניצה: אז יכול להיות שבאמת הדוגמה הזאת של מחלת סרטן שהיא באמת דוגמה מאוד קשה, לא פשוטה, יכול להיות שזו דוגמה שנשים אותה בצד ובאמת נתייחס למה שאמרת בתחילת השיחה. אמרת שכשמגיע איזה סבל, לא משנה אם הוא נפשי או אפילו איזו מחלה חולפת, לברר מאיפה זה בא, למה זה בא, מה הסיבה שזה בא, מאיפה זה מגיע, למה דווקא אליי, לאיזה מצב אני צריך להגיע, האם אני מסכים לזה בכלל. כל השאלות האלה הן שאלות שנתת לי כדי שאני אעבוד איתן.

כן.

ניצה: נגיד שהגיע איזה מצב מסוים שאני סובלת ממנו, לא משנה אם הוא כרגע נפשי או איזו מחלה חולפת, האם השאלות האלה צריכות כל הזמן לעבוד אצלי?

כן, כמו שכל דבר בחיים אני חייב לקשור את זה עם כוח עליון.

ניצה: כן. קשרתי עם זה עם כוח עליון.

אין עוד מלבדו, רק ממנו כל הבעיות, ממנו כל הדברים משתלשלים. ולכן מה שאני מקבל, אני מקבל את זה ממנו ולמטרה מסוימת, שאני חייב להחזיק במטרה הזאת למרות כל הקשיים, כל הבעיות שהטיפול שלו בי עכשיו מעורר.

ניצה: כן.

יש לי חום, יש לי קור, יש לי כל מיני תופעות, מחלות, או תנאים בלתי נעימים בחיי המשפחה, בחיי החברה, בחיי העולם, לא חשוב מה, לא חשוב באיזו צורה, אני תמיד מקבל שהם באים ממקור אחד וכדי לגרום לחיזוק שלי במטרה שהוא קבע מראש שאליה אני צריך להגיע.

אורן: מהי המטרה הזו?

המטרה הזאת היא להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שלי ולהגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". אני פשוט פותח את זה מיד וזהו, אני חייב לראות את זה לפניי. האם ההתקשרות הנכונה לסביבה עכשיו עומדת לפניי ואני יכול לקשור את כל הסבל, את כל המטרה, את כל מה שאני מקבל, שזה בא כדי להועיל לזה. ואם אני מקבל את זה נכון כבר אני מתחיל להצדיק את החיים שלי, את היחס של הכוח העליון אליי ובצורה כזאת להתקדם, וזה כדאי. לכן כל הזמן אני צריך להיות נעול למטרה, ואז כל דבר שבחיים אני אקבל בצורה מטרתית.

ניצה: זה העניין שאני מקבלת מטרתית. זאת אומרת, אני מבינה שזה מגיע מהכוח העליון שהוא בעצם מוביל אותי לאיזו מטרה, והמטרה שצריכה להיות מול עיניי, היא בעצם המטרה להגיע למצב של חיבור ואהבת הזולת. למעשה כל כאב מכל סוג שמגיע אליי בכל צורה ובכל רמה על שלל צורותיו, הוא תמיד לקדם אותי רק למטרה הזאת.

כן.

ניצה: ואתה בעצם אומר, מעצם הידיעה שלשם אני מתקדמת, כבר צריכה להיוולד בי איזו הסכמה ללכת עם זה. זאת אומרת, לא להתנגד בעצם לזה.

לא, הפוך, אני צריך לקבל את הסימנים האלה מהטבע הסובב, שהטבע הוא מקדם אותי למטרה. יש אבולוציה, יש תהליך של כל אחד מאתנו, וכולנו יחד עוברים. בוא אנחנו נלך בעד זה, ולא נגד. אולי כל הבעיות והמחלות והייסורים שלנו הם מזה שאנחנו לא מבינים את התהליך הזה, ומתנגדים בו.

ניצה: והולכים דווקא נגד.

כן.

ניצה: זאת אומרת, הרבה פעמים עצם ההסכמה שלי להיות במגמה שאליו הטבע מוביל אותי, היא כבר מפחיתה משהו מהכאב. נכון?

זה כבר טוב. או אולי בכלל כל הכאב שלי אפילו הקטן ביותר, הוא מזה שאני לא מתקדם לפי המסלול הזה הנכון.

ניצה: שאני מתעקשת ללכת נגיד לכיוון אחר, כל הזמן. במקום ללכת לעבר המטרה, יש לי איזו התעקשות כל פעם לרדת לאיזה שהוא, ואז כל פעם מחזירים אותי. וברגע שיש לי איזו הסכמה ללכת לכיוון המטרה הזאת, אז כבר בעצם הסבל שלי נעשה יותר..

אולי בכלל לא.

ניצה: הוא אפילו יכול להיות ממש נעלם.

כן.

אורן: לדוגמא, אתה נוסע באוטו עם וייז. אתה כותב לו, אני רוצה להגיע לכתובת כזאת וכזאת. הוא אומר לך, עוד קילומטר תפנה ימינה. עברת את הקילומטר ולא פנית ימינה, המשכת בכביש, אז עכשיו הוא מחשב מסלול מחדש. וייז מחזיק בראש רק דבר אחד, לאן אתה רוצה להגיע, ומה הם התנאים הסביבתיים שבהם הוא יוביל אותך בדרך הקלה ביותר והקצרה ביותר, מבלי לאבד את המטרה שהגדרת, את היעד שאליו אתה רוצה להגיע.

אם הבנתי את ההסבר שלך נכון, אתה אומר ככה, אני בן אדם, אני חי, אני צריך להחזיק בראש מטרה אחת, יעד סופי אחד שאליו החיים רוצים לקדם אותי. הגדרת אותו "להתעלות מעל האגואיזם הצר שלי, ולהגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"". את זה אני כאילו צריך לרשום בתוכי שזה היעד.

נכון.

אורן: שלא משנה מה יבוא בדרך.

אתה תגיע לזה.

אורן: תבוא תאונה, תבוא פנייה שאני אפספס, אני אתבלבל, לא משנה מה, במערכת מוגדר שלשם אני חייב להגיע. ואז לא חשוב איזה כאפות החיים ייתנו לי בדרך, תמיד, לא משנה מה יבוא ויבלבל אותי, אני צריך להחזיק רק את היעד הזה, ואז תמיד אני אכוון את עצמי נכון בחיים. הבנתי נכון?

כן.

אורן: איך עכשיו אני צריך לעבוד עם התמונה הזאת, כשמשהו מאוד כואב לי, ואני סובל ממנו? איך אני מצרף את הסבל לפה?

שהסבל הוא מכוון אותך נכון בכביש. מה זה הכביש? הכביש הוא לרגע שבו אתה עושה איזו סטייה, או כדי לכוון אותך בכלל, או כדי לדחוף אותך להתקדם. כל זה על ידי הסבל.

אורן: איך?

כי תענוג, זה שאתה מגיע למטרה. אבל כשאתה מגיע למטרה בדרך הכביש, אתה צריך כבר להשתנות ולהשוות את עצמך למטרה.

אורן: כלומר?

אתה צריך להיות מוכן לקבל את המטרה. נגיד שבסוף הכביש אתה כבר צריך להיות מנהל החברה הגדולה, ואתה עכשיו מתחיל, אז כביש הזה הוא מביא אותך דרך כל מיני פעולות, דרך כל מיני מקומות של לימוד וכולי. זה לא סתם כביש.

אורן: והנמשל, אם היעד הסופי זה להגיע באמת למימוש מלא של "ואהבת לרעך כמוך", ועכשיו אני עוד נמצא בדרך ומשהו קורה לי ואני מאוד סובל ממנו, אז איך נכון לי לעבוד אתו כדי שהוא באמת יקדם אותי ושאני לא סתם יהיה תקוע במקום, שזה באמת יקדם אותי בעוד צעד?

כל הזמן לברר את המטרה בצורה יותר ברורה, כי כל הזמן אתה משתנה בכביש. ממטר למטר שאתה עובר את הכביש, אתה משתנה. אתה נעשה יותר מבין, יותר חכם, כי אתה יותר קרוב למטרה, אז אתה יכול יותר לזהות את המטרה ההיא ויותר להועיל, עד כמה שאתה יכול להתקדם אליה בכוחותיך.

אורן: אז מה לשאול את עצמי בבירור הזה הפנימי? אני רוצה שתיתן לי שאלות מנחות לבירור פנימי שהן נכונות תמיד, בכל סבל שלא יבוא עליי מכל סוג שהוא.

רק לברר את המטרה, ועל ידי מה אני יכול להזדהות עמה. אין יותר.

אורן: לא הבנתי בדיוק את המילים האלה. תגיד לי את זה במילים יותר רגשיות שאני אבין.

צריך לברר באיזה צורה אני צריך להיות, כדי להגיע למטרה הסופית. במה אני צריך להשתנות. זה לא כביש רגיל, זה כביש החיים שאני משתנה בו. איך אני צריך להשתנות, לאיזה צורה אני צריך להגיע, כדי להגיע למטרה. כדי שאני אשתנה יחד עם הכביש בכל מטר ומטר אני צריך להשתנות, ואני צריך עכשיו לברר איך אני משתנה, לאיזה צורה אני צריך להגיע, ואיך אני מסדר את כל הכוחות שלי נפשיים, פיזיים, סביבתיים, כדי להגיע לזה בצורה כמה שיותר מועילה וקצרה. שהווייז ייקח את זה בחשבון, וייתן לי קיצור דרך.

אורן: האם יש כזה דבר, משכך כאבים רוחני?

ודאי, קשר למטרה. זה מצדיק את הכול. לבריאות ולחיים.

(סוף השיחה)