חיים חדשים
שיחה 544
הגדה של פסח
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.03.15 – אחרי עריכה
אורן: אנחנו נמצאים לפני ליל הסדר. כל שנה קוראים את ההגדה של פסח, בדרך כלל רוב רובנו לא מבינים כלום. יש כאלה שאולי קצת מבינים, והיום נרצה להבין משהו כאשר נקרא את ההגדה. נשתדל ללמוד מהרב לייטמן, להבין כמה מילים על כל אחד מהפרקים העיקריים בהגדה של פסח. יעל, את בטח מארחת אצלך השנה את ליל הסדר עם כל המשפחה. תקבלי היום הרבה דברים חדשים שתוכלי לספר לכולם.
אז תעשי כך, בקצב שאת היית אומרת לשלושים האורחים שלך, באותו קצב את תדברי ואני אשתדל להוסיף. שאנחנו כך לא נפוצץ להם את התיאבון ולא את הסבלנות.
יעל: יש פתיח בסיפור ההגדה. סיפור ההגדה שלנו הוא סיפור מאוד עסיסי, דרמה טובה שאף אחד מאיתנו לא מבין. ואנחנו רוצים להבין הפעם קצת יותר לעומק, ברמה בסיסית, מה אומר הטקסט הזה. מתחילים עם "מה נשתנה". יש השיר "מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת", תמיד הילדים הקטנים במשפחה שרים. מה זה השיר הזה?
שבלילה הזה אנחנו מרגישים את עצמנו חופשיים.
יעל: חופשיים ממה?
לא יודעים, חופשיים. בלילות הקודמים או בכלל בכל החיים הקודמים, אנחנו הרגשנו את עצמנו עבדים, עכשיו אנחנו חופשיים. מה זה עבדים ומה זה חופשיים אנחנו צריכים לברר.
יעל: הגענו לבירור הזה בדיוק. המשכנו בהגדה והגענו לחלק שמתייחס ל"עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם."
זאת אומרת השעבוד הזה שהיינו במצב הקודם אצל פרעה, זה היה שיעבוד מאוד קשה ובכוחות עצמנו אי אפשר היה לעלות משם לחיים החופשיים.
יעל: בהמשך יש לנו מצווה "מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח."
כן, זה דבר מאוד חשוב. כי בלעדיו לא היינו בכלל קיימים, היינו טובעים במצרים, ממש בדקה התשעים ברחנו משם.
אורן: למה זה חשוב? האם זה רלוונטי להיום כאילו יצאנו, ברחנו, שועבדנו?
את הכל נברר. צריכים לזכור שאנחנו פעם היינו עבדים ובמה אנחנו היום חופשיים.
אורן: צריך לזכור את זה?
צריכים לברר את זה.
אורן: כתוב בהגדה "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ,". אז מה בדיוק צריך לזכור, מה כתוב פה?
פעם היינו עבדים והיום אנחנו חופשיים. בואו אנחנו נברר. כל החיים שלנו אנחנו עבדים ואנחנו ממש אבודים, במה? ברצון הרע שלנו, באגו שלנו, יצר הרע שלנו שאוכל אותנו וכל הזמן מעמיד אותנו זה כנגד זה. כל אחד מאיתנו רוצה לעבוד במרפקים, לדחוף את השני, להביא את עצמי להיות מנהל, עשיר, חזק, יפה יותר מכולם, מצליח יותר. אני נהנה מזה שאני מתעלה מעל השכן שלי אפילו במקצת, במשהו. כל החיים אני מרגיש שאני, אני, אני רוצה להיות פרעה, ולא אתן את זה לאף אחד. כך בעצם כל אחד רוצה, זה נקרא עבדות אצל פרעה, שהפרעה שולט בי ואומר "אתה, אתה, אתה חייב להיות הכי, הכי חזק. אל תיתן לו להיכנס בכביש לפניך, אל תעשה כך", בקיצור, כל הזמן. זה נקרא "עבדות", וגם היום אנחנו נמצאים בעבדות הזאת.
יעל: אנחנו מאוד מרגישים עבדים היום. האם את זה אנחנו צריכים לברר במה אנחנו עבדים היום?
איך אנחנו יכולים לצאת מזה.
יעל: מהמצב הזה של העבדות.
כן. פשוט מאוד, אנחנו יושבים סביב שולחן עגול, בואו נבטל את האגו בינינו.
יעל: ברגע זה, בליל הסדר?
ברגע זה, עכשיו הזמן. איך אנחנו עושים את זה?
אורן: מה זה אומר "לבטל את האגו בינינו"?
להפסיק לחשוב בכל מיני צורות שאני יוכל להיות יותר מכולם. אלא ליהנות מזה שאנחנו שווים. ליהנות מזה שכל אחד דואג לאחרים. ליהנות מזה שאני בכלל לא רוצה להיות חזק, שולט, דוחף את השני, מסתכל על השני בעין כזאת, מה יש לו שאין לי. להפטר מכל הדברים האלה. או יותר נכון אולי להתגבר מעליהם, פשוט שלא ישלוט בי רצון כזה. ואז אנחנו מגיעים ל"ארבעה בנים".
יעל: ארבעה בנים, "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה", יש "חָכָם", יש "רָשָׁע", יש "תָּם", "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל".
כולם מתעסקים באותה שאלה "איך אנחנו מתעלים מעל האגו?", אחד אומר בשביל מה אתם צריכים את זה, כ"רשע", "חכם" אומר, מהם החוקים, המשפטים האלה? בשביל מה יצאנו ממצרים?".
אורן: רשע. "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן." מילה לא הבנתי.
החכם, הוא מתחכם, הוא אומר "זה אפשר כך, וזה אפשר כך, וזה אפשר כך", אבל האמת, לא נותן לנו שום פיתרון איך אנחנו יוצאים ממצרים, איך אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו.
אורן: "רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל."
הוא בכלל לא רוצה עם זה לעסוק. מה אתם מתעסקים בזה, מה יש בזה, תעזבו אותי, לי גם כך טוב, אתם רוצים, תעשו. אז בעינינו הוא רשע, הוא לא רוצה להתעלות מעל המצב הנוכחי למרות שרע, אבל מקבל שכך זה.
יעל: הוא לא רוצה לצאת ממצרים?
כן.
אורן: "תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים."
הוא לא קולט בכלל במה הוא עבד ובמה אפשר להתעלות מעל העבדות. ואנחנו חייבים עכשיו לעשות, בשולחן שלנו, בין 30 איש, מי מרגיש את עצמו כחכם, מי כתם, מי כרשע, ומי כשאינו יודע לשאול.
אורן: "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם."
זאת אומרת, "שאינו יודע לשאול", הוא לא "תם", ולא "חכם", ולא "רשע", הוא מבין שיש כאן משהו, איזו יציאה מעל הטבע שלנו שאנחנו לא מסוגלים לעקל אותה, להבין אותה. כמו שכל האורחים שלי סביב השולחן, "לאן לצאת, מה לצאת? איפה ראית דבר כזה? זה לא נמצא". שואלים כל מיני שאלות כמו הרשע וכמו החכם וכמו התם. שאינו יודע לשאול, הוא לא שואל, הוא אומר, כן, כאן יש משהו אבל אני אפילו לא יכול לפתוח את הפה, אין לי במה לאחוז.
יעל: אין לי כלים.
כן, יש כאן משהו למעלה מהחיים שלנו, למעלה מהאגו שלנו שאנחנו נמצאים בצורה כזאת. יש בטח סיבה למה אנחנו נבראנו וקיימים בצורה כזאת שפלה, אבל מה לעשות עם זה? אין. ולכן כתוב "את פתח לו", כי דווקא כשאדם מגיע בהתפתחות לשאלות כאלה, שאין לו יותר מה להגיד, אז יש לו פיתרון.
יעל: אז הוא היחידי שיכול לקלוט את מה שמסופר?
כולם צריכים להגיע להיות "שאינו יודע לשאול".
יעל: אלה דרגות של התפתחות?
אלה דרגות של התפתחות.
יעל: האם כל אחד מאיתנו נמצא בשלב אחר של התפתחות שיכול לקלוט בכלל עד כמה הוא מעוניין לצאת מהמצב הזה?
כן. את שואלת אותם עם מי כל אחד מזדהה מארבעתם.
יעל: הגענו לקטע של "והיא שעמדה". מספרים לנו שיעקב ובניו ירדו מצרימה וכולם שרים, את "והיא שעמדה".
אורן "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ! שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם." מה המסר שהשיר הזה רוצה להעביר?
-
שבכל זאת יש בנו משהו, שאם אנחנו מגיעים לאיזו התפתחות בגלות, אז מכאן והלאה אנחנו זוכים לגאולה.
אורן: מה זה הגלות והגאולה?
גלות, שאני לא מסכים יותר להיות במצב שהאגו שלי, הטבע שלי שולט עלי, ואני מחפש איך אני יכול להתעלות ממנו.
אורן: המצב הזה הוא מצב שכל אחד רוצה לדרוך על השני, להיות יותר, לעמוד לו על הראש, זה נקרא מצב של מצרים או של גלות, שהאגו של האדם שולט עליו, כן?
כן.
אורן: לאן אנחנו רוצים לצאת מהמצב הזה, לאיזה מצב, אילו יחסים יהיו בינינו?
של גאולה.
אורן: אילו יחסים יש שם?
כנראה שהפוכים מזה, יחסים טובים. אני אשמח שלשכן יש אוטו חדש, שיש לו ילדים שמחים, מוצלחים. הוא ישמח ממני ואני ממנו. הפוך, "עולם הפוך ראיתי" כמו שכתוב, אני רוצה להגיע לזה. בשביל מה לי כל הזמן לסבול ולסבול ולהיות בתחרות עם כולם ובסוף למות? אני יכול לחיות אחרת, לפי גישה חדשה.
אורן: אז "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ!", מי זאת "והיא" שבכל דור ודור? מה זה"וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ!", מי זאת "היא"?
ההבטחה שאם אני מגיע לרצון חזק, נכון לגאולה, היא מגיעה.
אורן: אני מנסה להבין. הוא מבטיח שהוא יעזור לנו?
אמת, זו הבטחה של הבורא, שהבטיח עוד לאברהם.
אורן: יעזור לנו במה, שאם נרצה לחיות בחיים שכולנו כמו משפחה אחת, כמו אחים, אז נצליח? זאת היא ההבטחה?
כן, כי זה קשור לזה שאברהם ביקש את הבטוחות על הירושה.
אורן: "אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ," את זה אני מכיר גם היום, גם היום עומדים עלינו לכלותינו. עוד דקה לאיראן תהיה פצצת גרעין וכן הלאה, "וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.". איך אפשר שהקדוש ברוך הוא, קיים או לא קיים, יציל אותנו מידם, איך אפשר לעשות שיציל אותנו היום כאן ועכשיו?
-
במשפט אחד, הקדוש ברוך הוא מסובב את אירן ואת מצרים ואת כל השכנים שלנו וגם מעבר לאוקיינוס, כל העולם נגדך, ותדע שהם בעצמם לא עושים כלום אלא אותו הקדוש ברוך הוא מסובב אותם.
אורן: הוא מפעיל אותם?
מפעיל אותם נגדך.
אורן: אז איך אני אעשה שהוא "יצילנו מידם"?
אתה צריך לסובב את זה מרע לטוב. אתה צריך להבין שבכל הפעולות האלה יש לו יד מכוונת שהוא עושה כדי שאתה תרצה להתעלות מעל הטבע שלך.
אורן: לאותם יחסים שתיארת קודם, שכל אחד יהיה עם כולם כמו אחים, כמו משפחה?
כן. אין לך שום פיתרון בעולם שלנו לעשות משהו טוב, שכח מזה, הבורא יקלקל את היחסים שלך עם כולם, ויעשה לך תמיד עד המצבים הגרועים ביותר שראינו.
אורן: אז אם אנחנו כן נבנה בינינו יחסים כמו אחים, כמו שווים?
אם נרצה לבנות יחסים יפים, ולא שבונים, אם נרצה לבנות יחסים טובים בינינו, הוא יבנה את היחסים האלה וינקה אותנו מכל הבעיות והצרות ואנחנו נהיה ממש במרכז העולם ביחס הכי טוב מכולם.
יעל: אז יש הבטחה, אבל אנחנו צריכים לממש אותה, האם עלינו המימוש?
כן, עלינו.
אורן: הקטע הבא בהגדה מדבר על זה שבמצרים בהתחלה הייתה לנו פריחה והכל היה טוב ובשפע, והתרבינו והתעצמנו, ופתאום מהפך, "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה." למה השתגעו עלינו פתאום וממצב שהיו לנו שם חיי גן עדן, פתאום נהיינו עבדים?
אחרי שאנחנו גרמנו להתפתחות האגו שבנו, והתפתחנו על ידי זה טוב, טוב, כמו בחלום אמריקאי, שיהיה לנו הכל, הכל, הכל, שבע שנות שובע, מה שנקרא, אז מגיעות שבע שנות רעב. איך לעורר אותך שאתה תתעלה מעל האגו הזה, שתרצה להגיע לגאולה, שתרצה לברוח מהמצרים הזה החומרי? אז מתחילים למרר לך את החיים.
יעל: אז גם זה מכוון, כמו שאמרת לפני כן?
ודאי שהכל מכוון לפי תכנית ברורה, כמו שעכשיו אנחנו נמצאים. עכשיו נמצאים באותה התכנית, והיא מנגנת עלינו, בדיוק כמו שהיה שם, "מעשה אבות סימן לבנים", ובדיוק יקרה לנו אותו דבר.
אורן: אתה אומר, האגו חוגג, כל אחד דורך על כולם ומטפס לפסגות ומגיע להישגים, וזה נקרא התקופה הטובה במצרים, ופתאום מתחילים לראות שהכל נרקב, הכל מתפורר, הכל נהיה שחור.
כן.
אורן: משיא השחור ומשיא ההתפרקות הזאת, של חגיגת האגו והטירוף, שהכל נהיה מושחת, חייבים להידרדר עד הקצה, כדי לצאת מהסיפור הזה.
כן.
אורן: המוטיב הבא שמעניין זה שאנחנו צועקים, וה' מוציא אותנו ממצרים. אני אקרא. "ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו". ואז מגיע המשפט המפורסם, "ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים", ממש ברקים ורעמים. למה הוא היה צריך לעשות את זה בצורה כל כך דרמאטית, מה המסר של הסיפור?
המסר של הסיפור שאתה תרצה לצאת מזה, מעל החיים החומריים. שאתה תרצה להתעלות לחיים אחרים, שאתה תהיה טוב לכולם, "ואהבת לרעך כמוך" שינהל אותך בחיים שלך, ולא שנאת הזולת, ולא שנאת חינם שבה אנחנו נמצאים היום.
אורן: ואז הא-לוהים בא ומוציא אותי ממצרים, ביד חזקה.
משנאת חינם מוציא אותך לאהבת הזולת.
יעל: צריך כל כך הרבה כוח כדי להוציא אותנו ממצב כזה למצב אחר?
זה לא עלינו, עלינו אי אפשר לבצע.
אורן: אנחנו צריכים שא-לוהים יעזור.
כוח עליון. יש בטבע כוח כזה שמבצע את הפעולה. אבל אנחנו צריכים לעורר אותו.
יעל: איך?
איך אנחנו מעוררים? פשוט מאוד. אנחנו יושבים סביב שולחן עגול וכולנו מסתכלים יפה זה על זה ומשתדלים להיות ילדים טובים, וממש רוצים שיקרה כך שבינינו יהיו יחסים טובים. בלי כל מיני מחשבות אחד על השני, אלא רוצים שהאהבה תשרה עכשיו בשולחן הזה.
שאנחנו לא מחכים לכל המנות המפורסמות של הפסח, אנחנו מחכים שבאמצע השולחן תהיה אהבה, מנה יפה של אהבה, וכל אחד שייתן לשני.
יעל: זאת המשימה שלנו לפסח כמשפחה?
כן. זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד", בעם אחד, "ואהבת לרעך כמוך" וכולי. וזה נקרא שיוצאים מגלות לחירות.
אורן: הדגשת כבר פעמיים שצריכים לשבת סביב שולחן עגול. אם לא מסתדר שולחן עגול, זה בסדר?
זה לא חשוב. העגול זה סמל.
אורן: "ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים". אני עוד פעם שואל, מה זה הדרמאטיות הזאת?
הדרמאטיות הזאת, כי אתה מתנתק מכל החיים האלה, מההסתכלות שלך על החיים האלה בעין צרה, והופך לאוהב, למעודד, למחבר, ממש כל טוב, לטוב לב לכולם. ואז אתה רואה עד כמה היית קודם בצורה הפוכה, אז אתה קורע את עצמך מכל היחסים הלא טובים, ומכניס את הכבלים החדשים, את החיבורים החדשים, הטובים לכולם. וכך כולם גם עושים, והעולם מתחיל לקבל את ההתקשרות הזאת, החיבור החדש.
אורן: ההגדה ממשיכה, "ויוציאנו ה' ממצרים, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו". מה זה בכבודו ובעצמו?
אני ולא אחר.
יעל: למה, הוא לא יכול לשלוח שליח? למה דווקא הוא עושה את זה בעצמו?
כי זה הכוח העליון. כמו שהוא אומר "בראתי יצא רע", אז עכשיו הוא בעצמו, כמו ש"בראתי יצר רע", צריך לבנות יצר טוב.
אורן: אם יש לו עניין להגדיר את עצמו לא מלאך, לא שליח, אלא הוא בכבודו ובעצמו, מי זה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו?
כוח האהבה והשפעה, נתינה, כוח האיחוד, החיבור, כוח הערבות והשתתפות. זה כוח הטבע, הטבע בגימטרייה א-לוהים. זאת אומרת שזה היינו הך לדבר על א-לוהים או לדבר על הטבע. והכוח הזה הוא כוח הטוב, ובכוונה ברא אותנו בכוח ההפוך, בכוח הרע, שאנחנו מתוך הרע נגיע ונגלה אותו כטוב. כי אחרת לא היינו מגלים, כי אי אפשר לנו כנבראים לגלות משהו אלא רק מההפכיות.
אורן: ההגדה ממשיכה עם עשר המכות. "אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות". אני חושב שלא נספיק להתעמק בהכל.
יעל: מה המטרה של המכות, מה זה מסמל?
מאוד פשוט. כמו קודם, רק שעכשיו אנחנו מגלים שהיינו קשורים זה לזה בעשרת הקשרים, בשרשראות, שעל ידי זה כל אחד היה רוצה לנהל את השני, להשפיל את השני, כל אחד היה, ממש כמו לנהל סוסים, להחזיק כך את כולם תחתיו, עכשיו אני רוצה הפוך. אני רוצה לנהל את עצמי לטובתם בכל מה שרק אפשר. אבל כדי לעשות זאת, כדי לעבור ממצב למצב, אני חייב כאן, באגו שלי, להרגיש עד כמה אני מתנתק מהיחס הישן ומגיע ליחס החדש.
אורן: אז מהן המכות?
מכות זה התנתקות מהיחס הקודם, האגואיסטי, הרע לזולת. וכולנו בזה, אנחנו עכשיו מגלים עד כמה אנחנו בתת הכרה רעים זה לזה, ולהגיע ליחס הטוב.
אורן: בשנה שעברה שאל אותי אחד הילדים בליל הסדר, למה הא-לוהים הרג את התינוקות המצרים? מה אני עונה לו השנה, אם ישאל אותי שוב? מכת בכורות, למה הוא הרג את התינוקות של המצרים?
שלא יישאר שום זכר מהאגו שלנו, הכוח הקטן ביותר, האגואיסטי, שיכול אחר כך לגדול.
אורן: הכוונה בי, בקרבי?
כן, בטח, הכל רק בתוך האדם.
אורן: הכוונה לדברים שנמצאים בי, שאותו הכוח של אהבה וחיבור והשתתפות וכולי, הוא כאילו בא ומשמיד אותם בתוכי, הדברים שבתוכי?
כן.
אורן: אז מה הם הדברים בתוכי שהוא בא והורג, התינוקות של המצרים נניח, הבכורות?
שכליל לא יהיו לי כוחות רעים, יחס רע לאף אחד.
אורן: שבי?
כן, מדובר רק בתוך האדם.
אורן: דיינו, דיינו. "כמה מעלות טובות למקום עלינו. אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים, דיינו", די דיינו, די דיינו, יש שם רשימה של חמישים שורות, שאנחנו אומרים דיינו, דיינו, דיינו. מה הדיינו הזה?
דיינו זה שאנחנו רואים שכל דבר ודבר שאנחנו עכשיו יכולים להשיג, כל דבר, על ידי זה שיש לנו כוח הטוב. כמו הגברת שצריכה להגיד סביב השולחן, אם אנחנו היינו כך נשארים ביחס כזה טוב כמו שעכשיו השגנו, שכל אחד יכול להסתכל על השני ולא להתבייש שמסתכל עליו טוב. בוא נעשה את זה פעם.
מתביישים להסתכל טוב אחד על השני, אנחנו לא רגילים. בואו נחתוך את הכל, נהרוג את כל בכורות מצרים, את כל מה שבנו נמצא. בואו נתחיל, כמו עכשיו, נהיה שווים, כל אחד נכלל בכולם, עוזר לכולם, וכך אנחנו מבטיחים לכולם חיים יפים, טובים, משותפים. זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד", ולהיות עם חופשי מהאגו, מהיצר הרע שלנו שאוכל אותנו. בזה אנחנו מגיעים מגלות לחירות, ובזה אנחנו משיגים חיים אחרים לגמרי.
"אתם רואים איזה חום יש עכשיו בשולחן, איזה יחס יפה וטוב, איך אנחנו מוכנים לעזור אחד לשני? אף אחד לא מתרגז על הילדים שלו, על הקרובים", כמו שראינו בקליפ, אלא הכל נעשה טוב, יפה, רוגע.
וחוץ מזה, בצורה כזאת שאנחנו עכשיו יושבים, ביחס כזה, אם זה יהיה בכל עם ישראל שיושב עכשיו בסדר פסח, בואו נעשה סדר פסח אחד, סדר חדש בינינו, קשר חדש בינינו, שבאמת אנחנו נגיע לחיים טובים.
ואנחנו בזה נסלק את כל הרע מכל העולם. מה שקורה בעם ישראל, קורה בכל העולם. אנחנו לא נצטרך להילחם עם אף שכן שלנו, הם יבואו אלינו עם מתנות. הכל תלוי בנו. והם גם אומרים לנו את זה בכל ההפגנות האנטישמיות, שאנחנו עושים את כל הרע שבעולם. ובאמת, חכמת הקבלה גם אומרת, שאנחנו, אנחנו האגואיסטים ביותר, ואנחנו מחזיקים את שיטת החיבור היפה, הטובה. בוא נשחרר אותה לכל העולם, יבואו אליך ללמוד, נהיה אור לגויים.
אורן: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". מה זה אומר?
נתחיל מהשולחן הזה, ניקח את כל העולם, וכמו שכתוב שאומות העולם ייקחו אותנו על כתפיהם ויביאו אותנו לירושלים.
אורן: "אחד מי יודע?" מה זה אומר?
שכל אחד חייב להגיע למצב שהוא מכיר את הא-לוהים בכל מה שהוא עושה לנו מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה. אנחנו מתחברים עמו, ואז, חוץ מהעולם הזה, אנחנו מגלים מערכת שמנהלת אותנו ומעלה אותנו ממש למעלה מהקיום הגשמי, הבהמי, ואנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו קיימים בצורה הנצחית.
אורן: ומי שלא מאמין בא-לוהים?
הוא לא צריך להאמין. הוא צריך להרגיש.
אורן: אז מה זה "אחד מי יודע?", על מה הוא צריך לחשוב כששרים "אחד מי יודע"?
אותו כוח הטוב שאנחנו גילינו עכשיו בקשר בינינו, חוץ מכוח הרע שהיה בינינו מקודם. שהיה לנו רק יצר הרע, עכשיו אנחנו הוספנו אליו את הכוח הטוב. וכך אנחנו יוצאים לחירות ממלאך המוות.
אורן: מה זה אומר?
שמגיעים ממש לנצחיות. אבל על זה אולי בפעם הבאה.
יעל: לאהבה נצחית?
כן, לחיים נצחיים.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך יעל, תודה גם לכם שהייתם איתנו, עד לפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב. "חיים חדשים". להתראות.
(סוף השיחה)