חיים חדשים
שיחה 526
לשנות את חיי לטובה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.22.02– אחרי עריכה
אורן: אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו. אנחנו נרצה היום ללמוד מהרב לייטמן איך אפשר לעשות בחיים שלנו שינויים לטובה. הרבה פעמים בחיים אנחנו רוצים לעשות שינויים כי הדברים לא מתנהלים "משהו משהו" בלשון המעטה, ואז אתה בא לעשות את השינוי ואתה רואה שיצא לך יותר גרוע ממה שהתכוונת, כולנו מכירים את זה. ננסה ללמוד איך אפשר לעשות את זה אחרת.
טל: אני חושבת שכל האנושות מתעסקת בשאלה הזאת, "איך לשנות את החיים"? ויש על זה המון גישות, ועדיין נראה שאנחנו מוציאים הרבה מאד אנרגיות ולא תמיד מקבלים את התוצאה הרצויה.
התחלנו לדבר על זה בשיחה הקודמת וזה היה מאד מעניין, ואני רוצה לחזור על המשפט שדיברנו עליו. אותה תפילה שאמרת שהיא מאד מהותית לנו, שאנחנו מבקשים מא-לוהים "תן לנו את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות, ואת החכמה להבדיל בין שניהם". אז התחלנו להבין שאם לא היינו נוגעים כל כך במה שאמרת, אז עדיף לא לגעת, היינו במצב טוב יותר, אבל לא הבנו מה כן כדאי לעשות כדי להתחיל ולשנות את החיים לטובה.
ועכשיו שהבנו שאנחנו לא עושים נכון, כדי להמשיך לברר את המשפט הזה, תסביר לנו, איך להתחיל לעשות זאת?
אין לנו בתוך הטבע שלנו שום אמצעי שעל ידו אנחנו יכולים לשנות את העולם לטוב. אנחנו מגלים שהאגו של האדם הוא כוח הרסני וכל הדברים שאנחנו עושים בחכמה, ברגש, כל הדברים הכי הכי טובים, שמתכוונים שיצאו מהם דברים טובים לנו, לאנושות, לא חשוב למי ולמה, בסופו של דבר זה מתהפך לרע, לרעתנו, ומאין ברירה, אנחנו כמו זבוב שדופק בחלון, בזכוכית, שרוצה להיכנס הביתה, כך גם אנחנו כל הזמן, שנה אחר שנה בחיים שלנו, ודור אחר דור, אלפי דורות, כל הזמן אנחנו רוצים להגיע למשהו יותר טוב. ובסופו של דבר כשמסתכלים אחורה וקדימה, ובימינו בזמן הנוכחי, אנחנו רואים שאין לנו מאיפה לחכות, לצפות למשהו שיהיה אפילו כאיזו הקלה, אלא ההיפך. אנחנו מתגלגלים, אנחנו נמצאים בנסיגה, בירידה כזאת שאם זה כך בדור שלנו, מי יודע מה יקרה בעוד דור, כשהילדים שלנו יברחו מהבית, ולא ירצו להיות בקשר עם ההורים, ההורים אולי בקושי יעשו את הילדים ויברחו זה מזה. אנחנו לא נוכל לסבול את השכנים ואת אף אחד, "אני לא רוצה שיהיה אף אחד מאה מטר ממני בסביבה", ועוד ועוד.
זאת אומרת, האגו שלנו כל כך מרחיק בינינו, הוא בכלל לא נותן לי אפשרות לבצע שום דבר, ואנחנו נמצאים במצב מאד לא נעים, מאיים ומסוכן. אז אם זה כל הטבע שלנו בעצם, ועל זה מסכימים פסיכולוגים, מדענים, כולם, וגם בני אדם רגילים, יותר טוב אם לא היינו עושים כלום עם האגו שלנו.
אבל איך אנחנו יכולים להגביל את עצמנו? האגו שלנו לא נותן לנו להגביל את עצמנו. אני יודע שאם אני מבצע משהו וזה לרעתי, אז אני לא מבצע, אבל אותו האגו לא נותן לי אפשרות לא לעשות. הוא דוחף אותי לפתוח עוד דברים, מדע, טכנולוגיה, זה וזה, והכל בסופו של דבר לרעה.
טל: אולי אנחנו לא רואים את זה בבירור?
אנחנו רואים. כל התרופות שאנחנו מייצרים, כל הבתים שאנחנו בונים, כל דבר ודבר לא נעשה לפי הנוחות של האדם. אנחנו כבר מסכימים עם זה, כך אנחנו מתרגלים לזה. זה סך הכל כדי מקסימום למלא את האגו שלנו, שכל הזמן ניזוק.
אורן: אמרת "תרופות, בתים שאנחנו בונים"?
אנחנו בסופו של דבר לא נהנים. בשביל מה תחיה עוד עשרים שנה, כי יש לך סתם דחף לחיות? אבל אתה סובל. אז מה? יותר טוב עוד עשרים שנה לסבול? "כן. אני אסבול". זה לא הגיוני. בכל זאת אתה מת, אם לא בגיל מאה, בגיל שמונים או שישים.
מה יותר טוב? אנחנו אומרים "אנחנו חיים כבר שמונים שנה בממוצע, לעומת לפני מאה שנה שחיו עד גיל ארבעים, והיום עד שמונים". "אווו", אז מה? זה שאדם כל היום עובד, בא הביתה, הוא צריך לטפל במשפחה, לעשות קניות, כל מיני דברים בדרך, ולשבת חצי שעה מול הטלוויזיה עם גרעינים, בירה, נופל לישון כדי שוב לקום בבוקר ולרוץ ושוב וכן הלאה וכן הלאה.
אנחנו פשוט לא עושים חשבון נכון כי יש לנו איזה כוח הגנתי, שאנחנו לא רוצים למות, אבל איזה הגיון יש אם אתה כל הזמן רץ? זה כמו עבד שעובד כל הזמן ולא רואה כלום מהבוקר עד הלילה חוץ ממכות ועבודה קשה, והוא לא רוצה למות. מה תעשה לו? כך אנחנו נמצאים.
אורן: בוא נחזור לאותה תפילה שטל הזכירה בתחילת הדברים.
איך אנחנו יכולים לצאת מהמצב הזה, מהחיים האלה, מהריצה האין סופית? אם אנחנו נדע מה מותר לנו לעשות, ומה אסור לנו לעשות, ואסור לנו כדי לא לקלקל את החיים שלנו, ולעשות בצורה מסוימת, כדי להעלות את החיים שלנו לרמה אחרת של חופש, וכל טוב.
טל: אז הבנו שאנחנו לא יכולים לשנות הרבה, אבל יש משהו שאנחנו כן יכולים לשנות?
אנחנו לא יכולים לשנות שום דבר לטובה, אם אנחנו פועלים מתוך האגו שלנו, ויש כאן רק פעולה אחת שהיא יכולה להצליח למען חיים הטובים, אם אנחנו עושים אותה בחיבור בינינו, כי על ידי חיבור בינינו אנחנו מחברים כביכול את כל המערכות יחד, ואז אנחנו מותאמים לטבע.
אורן: אמרת, שכל פעולה שנעשה מתוך האגו שלנו, תמיד תביא אותנו לרע, אז מה זה "אגו" "ופעולות מתוך האגו"?
הטבע שלנו הוא הרצון ליהנות ובזה אני מרגיש רק את עצמי בלבד. אני אטום, אני עיוור, אני לא שומע, לא רואה אף אחד. אני יכול לראות ולשמוע כל אחד ואחד שנמצא כאן באוויר לידי, או רחוק יותר, רק במידה שאני יכול ליהנות ממנו, או שהוא מפחיד אותי ואני צריך להסתתר ממנו, להתרחק ממנו. רק כלפי האגו שלי. אני יכול לקרב אותו אלי או להרחיק אותו ממני. רק את זה אני רואה, מזהה בעולם שלנו. זאת אומרת, היחס שלי לעולם הוא אגואיסטי בלבד.
אורן: מה אומרת המילה "אגואיסטי"?
"אגואיסטי", צרכני, בצורה פשוטה. הצריכה שלי, זה כשאני רוצה למלא את עצמי בתענוג שאני מזהה מסביבי, ולהרחיק את עצמי מהנזק שאני מזהה מסביבי. לקבל את המועיל, להרחיק את המזיק. זה נקרא ה"אגו".
טל: אמרת שמזה אי אפשר ליהנות?
לא. אם אני פועל בצורה כזאת, בזה אני לא עושה שום דבר טוב לעצמי, כי באמת אני לא משנה את המציאות. אני רק מתקרב ורוצה למשוך, למלא את האגו שלי, או שאני בורח, לא רוצה שהוא יינזק.
טל: כל פעולה שאני אעשה מתוך המגמה הזאת של להיטיב לעצמי, לנסות למצוא לי את הדברים שאני צריכה, אם זה בן זוג, או עבודה, אם אני אלך בצורה ישירה ואנסה להשיג את זה, אתה אומר שזה לא יביא לי תוצאה טובה, לפחות בטווח הרחוק.
לא, ואנחנו רואים את זה בימינו במיוחד. אם לפני כמה מאות שנה עוד אפשר היה להתבלבל בזה, היום אי אפשר להתבלבל, כי האגו שלי כל הזמן גדל, מדור לדור. ויש עוד בעיה עם האגו, שמה שאני עושה היום, נראה לי כדבר טוב, לטובתי, ורק אחר כך, ומי יודע מתי, אני אגלה שמה שעשיתי, לא עזר לי ואפילו גרם לי נזק. כל דבר שיהיה.
אורן: הסיכום שלי, כל דבר שיהיה, כל עוד אני רוצה לתפוס משהו בצורה ישירה לטובתי או לברוח ממשהו שיהיה לרעתי, זה תכנת ההפעלה הטבעית שלי?
כן.
אורן: זה הטבע של הבן אדם, להתקרב למה שטוב, לברוח ממה שרע, ממה שמאיים. זאת אומרת, כל עוד אני פועל בתוך תכנת ההפעלה הזאת, אני תמיד מנסה להגיע לטוב, ואף פעם אני לא אגיע.
נכון. זה לדעת מה לא לעשות.
אורן: אז מה כן לעשות?
השאלה היא האם אנחנו מסוגלים לעשות איזה דבר טוב? אני צריך להבין מה זה נקרא "דבר טוב", ומה זה דבר שנקרא "רע" כי דיברנו על אגו? אנחנו עוד לא סיימנו. ה"אגו" נקרא שאני עובד לשם פירוד בין כל חלקי המציאות שנמצאים לפני. כי האגו שלי גדל וגדל, כל הזמן יותר ויותר במשך החיים, מדור לדור, ואז אני רוצה להשתמש בו. כשאני משתמש בו אני יותר נפרד מאחרים. פעם השכנים היו קרובים אלי ואני אליהם פחות או יותר, נניח אתה, היית חי במושב והייתה תקופה שלא הייתם סוגרים דלתות.
אורן: נכון. בטח. במשך היום לא היינו סוגרים דלתות, הכל היה פתוח. רק בלילה סגרנו.
הכל היה פתוח.
אורן: כן. כולם נכנסים לכולם, כמו בבית אחד.
ואיך זה עכשיו?
אורן: עכשיו לא רואים את הוילות כי החומות גבהו עד לגובה כזה שאתה כבר לא רואה מה בנו מאחורי החומה. פעם בכלל לא הייתה חומה.
זאת אומרת שהאגו שלנו כל הזמן גורם לפירוד, ואנחנו נמצאים בטבע שכל הזמן מתגלה כמערכת איחוד, מערכת מחוברת, מערכת אחידה, מערכת אינטגראלית, שהכל מחובר בה.
אורן: איפה?
בטבע. דומם, צומח, חי, בני אדם נמצאים במערכת קשר אחת, הדדית, ואז בגלל האגו, אני לא מתאים לכל הטבע הזה, אז הטבע כביכול מקיא אותי.
טל: דוחה אותנו.
כן, דוחה החוצה. אז על ידי האגו שלי אני לא יכול לעשות שום דבר טוב, כי אני גורם תמיד לפירוד.
אורן: כי הוא מפריד אותי יותר ויותר.
כן. זאת אומרת אסור לי להשתמש באגו שלי. הכי טוב אם הייתי יושב בחיבוק ידיים. לכן כתוב, "שב ואל תעשה, עדיף"1.
טל: אבל בכל זאת, בחיים שלנו אנחנו מוכרחים להשיג כל מיני דברים הכרחיים, פרנסה, זוגיות, משפחה, אין לנו מנוס מזה. אנחנו לא יכולים רק לשבת, אנחנו חייבים לאכול, חייבים לעבוד.
שאלות נכונות, אבל מה שלא תעשי, בכל הצרכים האלה לא תשיגי שום דבר טוב. בסופו של דבר מאין ברירה אדם נחלש, מזדקן ומת, וזהו, ושום דבר טוב לא משיג. והילדים שלו ממשיכים אחריו באותו הסבל.
אורן: אז מה כן. אמרת ששם אין מוצא. ולא רק שאין מוצא, גם אמרת שיהיה יותר ויותר גרוע.
אין מוצא בגלל שאנחנו משתמשים באגו שלנו.
אורן: והוא מפריד אותנו יותר ויותר מכולם.
כי הוא נגד הטבע.
אורן: ששם הכל מחובר.
כן.
אורן: אז הנתיב הטבעי יביא אותנו לאיזה "דד אנד", לאיזה קיר?
נכון.
אורן: אז עכשיו בוא נציע אלטרנטיבה, כמו מה שאומרים בתפילה, תן לי את החכמה לראות משהו אחר.
מה אני יכול לעשות, איך לעשות, כדי להחליף את האגו לטוב, לחיבור, לאהבה, להתקרבות בינינו, להשפעה. ואז על ידי כך, מה שלא תעשי יהיה טוב. אל תשתמש באגו אף פעם, תשתמש תמיד בכוח הנתינה והאהבה.
אורן: תסביר את הנוסחה הזו, אל תשתמש באגו, תשתמש באהבה ונתינה.
אם הייתי יכול להפוך כל דבר רע שיש לי לדבר הטוב בהתאם לטבע, להתקשר, להשפיע, לאהוב, להתחבר, אז תמיד הייתי מצליח. אני לא מסתכל על העולם כמו שאתם מסתכלים כל הזמן, איפה המדינות שנמצאות במלחמות, איזה שכנים יש לי שנמצאים איתי במלחמה, ואני כל פעם רב עם אשתי, והילדים כל הזמן רבים ביניהם, אני לא מסתכל על זה. אני מדבר על עיקרון שמותאם לטבע, ואיך לאט לאט, אולי אנחנו יכולים להתקרב לעיקרון הזה, כי רק בצורה כזאת אנחנו נרוויח. אתם יכולים להגיד, אתה עם הפנטזיות שלך, זה הכל הזוי, אבל זה חוק שאם אתה לא תקיים אותו, אתה תמשיך להיות בנזק המתגבר.
עכשיו השאלה שלנו, אם זה באמת כך, ובתורה כתוב "ואהבת לרעך כמוך". ובכלל, בכל הדתות ובכלל בכל דבר, אז האגו שלנו רק הופך את כל העקרונות האלה לרעה. אז איך לעשות ממאה אחוז מהאגו שלי, אולי אחוז אחד של אהבת הזולת? בואו ננסה, האם אפשר לעשות את זה?
אז השיטה שעושה כך נקראת "חכמת הקבלה". כי אנחנו רצון ליהנות, רצון לקבל. ולהשתמש ברצון לקבל בצורה נכונה זה נקרא "חכמת הקבלה", החכמה איך לקבל, איך ליהנות. כי ליהנות אתה צריך, ולזה באה מטרת הבריאה, ולזה צריך להתקדם, אבל לעשות את זה בשכל. לא לפי האינסטינקטים הבהמיים שלך, שהם יותר גרועים מבהמה, אלא לפי החכמה שהתורה נותנת.
ואז התורה מסבירה לנו איך לעשות זאת. פשוט, אנחנו צריכים להשתדל לעשות פעולות מיוחדות, וכתוצאה מהפעולות האלה, אנחנו מגיעים לכך שמתעורר כוח מיוחד בטבע שהוא נמצא, וכל הטבע הוא כולו להשפיע, כולו טוב, חוץ מהאנושות המסכנה הזאת. ואז אני מעורר אותו כוח הטבע, אם אני רוצה להיות דומה לו במשהו, ואז הוא משפיע עליי ומשנה בי את היצר הרע ליצר הטוב, והאגו שלי משתנה לאהבה.
אבל כדי לעשות את זה אני צריך שיהיו לי סביבה, חברה, לימוד, מורה, כל מיני תנאים, כדי שאני ארצה לעשות זאת. אנחנו צריכים לארגן את זה סביב האדם, לעזור לו בזה. אבל זה כל הפיתרון.
טל: במצב הטוב הזה שמגיעים אליו, הצרכים מסופקים? זאת אומרת כל אחד אמור להרגיש באמת שיש לו את כל מה שהוא צריך?
אז את באמת יכולה לממש מה שאת רוצה ולא להישאר תמיד בבחינת "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" 2.
טל: וכל מה שחסר לי עכשיו, זה משהו שיתמלא באיזה שלב בהכרח?
ודאי. בבקשה, הכל תלוי בך. את עושה, את מקבלת מיד.
טל: אז אם מישהו מרגיש שחסר לו משהו, מה הוא צריך להבין מזה? מה הוא צריך לעשות?
הוא צריך לבוא ללמוד את החכמה איך לקבל. בצורה חכמה, שזה באמת יהיה לקבל ולא להתעסק בעסק ביש, שלא ייצא לו מזה כלום.
טל: ויש כאן איזו תכנית בשביל כל אחד, שכבר כתוב שיהיה לו בן זוג?
כן, כל הזמן להתפלל לפי מה שכתוב שם, תן לנו שכל להבדיל בין הפעולות הנכונות לפעולות הלא נכונות, ותן לנו שכל וכוח לקיים את הפעולות הנכונות.
טל: הרבה פעמים אדם נכנס להרגשת חוסר תקווה, שלא יהיה לו, והוא לא יגיע למה שרוצה, ולא ימצא את בן הזוג ולא תהיה לו עבודה. אז מאיפה הביטחון שזה יקרה אם הוא יעשה את מה שאתה אומר?
אם הוא כבר שומע שזה אפשרי, כבר נותנים לו הזדמנות. הוא כבר הגיע לבשלות הפנימית כזאת, שכן מסוגל להחליף את הרצון הרע שלו לרצון הטוב ובאמת ליהנות מהחיים.
טל: ואיך להתמודד עם כל הפחדים והמצוקות כי אפילו אם אתה כבר מתחיל לשמוע, עדיין אתה נמצא בחוסר.
זה נקרא חוסר ביצוע, לא יותר מזה.
טל: ומה זה הביצוע?
הביצוע הוא להיות בחברה. כאן אנחנו כבר אומרים ש"אני, א-לוהים וחופש הבחירה שלי", כאן חופש הבחירה שלי, איך אני מבצע את הבחירה. ואני יכול לבצע אותה רק בחברה הנכונה. בתוך האנושות הגדולה שכולה אגואיסטית, אנחנו בונים איזו בועה קטנה, ובתוך הבועה הזאת אנחנו רוצים ליישם, לקיים בינינו את התנאים, את חוקי הטבע האמיתיים, השפעה ואהבה. ואם אנחנו רוצים לקיים, זה מתקיים ואנחנו משתנים ומגיעים לחיים של גן עדן.
טל: זה משהו שאפשר גם ליישם אותו בחיי היום יום, עם המשפחה?
ודאי. הכל תלוי באותה הקהילה שרוצה לממש את זה.
טל: אז איך אפשר להתחיל לממש את זה במשהו עם המשפחה שלי?
מתוך הרצון של האנשים ומתוך מה שכתוב ומה שהמורה מלמד אותם. בדרך כלל מזדמן להם מורה.
טל: הנה, עכשיו הזדמן לנו לשמוע אותך. אמרת שאם נניח אני מפסיקה לרצות ולנצל אחרים, אני רוצה להפוך את היחס שלי, אז נאמר אני עם המשפחה שלי, עם בן הזוג, עם הילדים, איך אני יכולה להתחיל להתייחס אליהם אחרת, בצורה שאתה מתאר?
את צריכה להתחיל לקבל את כל הקהילה כמו המשפחה שלך, ולהשתדל לא להרגיש שום הבדל בין כל חברי הקהילה, עד שהקהילה הזאת תתאחד לגודל של כל האנושות, "כולנו כמשפחה אחת".
אורן: הזכרת קודם שגם התורה שלנו, של היהודים, וגם בכלל בדתות נוספות, מכוונים את האדם לכיוון ה"ואהבת לרעך כמוך".
כולם אומרים כך, אבל מי באמת מקיים את זה?
אורן: לא מכיר הרבה אנשים שמקיימים את זה. אני זוכר שיש עוד כל מיני פתגמים ביהדות כמו "כל ישראל חברים", "כל ישראל ערבים זה לזה" וכן הלאה. האם מדינת ישראל הוקמה כאן לפני שישים ומשהו שנים, לכאורה כי זה היה המקום שלה בפאזל האנושי, לעשות מקום שבו "כל ישראל חברים", "כל ישראל ערבים זה לזה", "ואהבת לרעך כמוך", הופך להיות הקוד המוסרי של החברה כולה, זו "כוונת המשורר" ביחס אלינו?
אתה מדבר על המקום הגיאוגרפי?
אורן: לא, על החברה שחיה פה. אני לא מדבר על אדמה, אלא על האנשים והיחסים ביניהם.
אנשים, ודאי. אני מדבר דווקא על האנשים שלצערנו יש להם אגו שהוא נראה הכי גדול בעולם, עד השמיים. לכן אמרתי שזה לצערי. יחד איתם אנחנו צריכים לעשות את אותה החברה שהיא כולה כלולה מאהבה הדדית חלוטה.
אורן: אז בבועה הזאת שעליה דיברת כאן בתוך האנושות האגואיסטית, שהאגו שלה הולך וגדל, ששם מתחילים להפעיל תוכנת הפעלה חדשה למוח וללב שלנו, זו הכוונה, לזה ישראל צריכה להגיע כמדינה, כחברה?
כן. ואז מתוכה היא תשפיע לכל העולם.
אורן: זה כאילו שהמין האנושי עושה פיילוט, איך חוזרים לתוכנת הפעלה חדשה?
כן. יותר נכון, זה לא פיילוט, זה המרכז הרוחני של העולם שמשם כל העולם מקבל אור, כוח השפעה.
אורן: וכשאתה אומר מרכז רוחני, למה אתה מתכוון? למה אתה מכוון בהיבט הרוחני?
מרכז הרוח, רוח זה כוח ההשפעה והאהבה.
אורן: אתה מדבר על הרוח החדשה שהיא הרוח האנושית החדשה. זה נראה כביכול הפוך על הפוך. כי אם תלך עם מדחום של אגו ותכניס ותבדוק איפה יש אגו הכי גדול, אני בטוח שתעשה סיבוב בכל העולם, ותגיע לישראל, פה המדחום יתפוצץ, הכספית תעוף החוצה מרוב האגו הגדול שיש לכל אחד מאיתנו כאן בישראל.
נכון.
אורן: אז איך דווקא לאנשים הכי אגואיסטים בתוך המין האנושי, יש משימה לייצר את הפיילוט הזה?
לא רק משימה, רק להם דווקא יש את אפשרות הזאת.
אורן: אז זה נראה הפוך.
כי הם מגיעים להכרת הרע. שהאגו שלהם הוא כל כך גדול שהוא כל הזמן זועק שם מבפנים, הוא צועק, הוא זועם, הם לא יכולים יותר להתקיים בו.
אורן: ואז?
ואז אין להם ברירה, ויש גם לחץ אנטישמי מבחוץ ואגו מבפנים, ותורה שהיא חכמת הקבלה שמביאה אותם, שמלווה אותם כל הזמן. בקיצור יש להם את כל התנאים.
אורן: כל הסיפור הזה קשור לחזרה בתשובה, שאתה כל הזמן אומר תורה?
לא, לא חזרה בתשובה. וחוץ מזה בימינו זה מתגבש ומתחבר לנקודה אחת, כאן ועכשיו נתחיל לקיים.
אורן: אתה באמת חושב שאפשר לבנות פה גן עדן?
אני בטוח שכך זה יקרה במהרה בימינו, כן יהי רצון, אמן.
אורן: אמן ואמן. תודה הרב לייטמן. תודה טל. מוזמנים לגן עדן, "חיים חדשים". כל טוב, להתראות.
(סוף השיחה)