אומרים שכל בני האדם מקושרים, ואפילו לדומם, לצומח ולחי אנחנו מרושתים. אומרים שמפני שאנחנו לא רואים את רשת הקשר שבין כל פרטי המציאות, שוב ושוב אנחנו עושים פעולות שגויות שמביאות עלינו צרות ונזקים. השאלה היא האם אפשר להשיג איזה גלאי שיחשוף בפנינו את הרשת הזו, ויסייע לזהות מה כדאי ומה פחות בכל רגע בחיים?
בתוך תוכו של כל אדם יש איזושהי מערכת שלא מגולה לו, ולכן אפשר לומר שהאדם לא לגמרי יודע מי הוא. בנוסף, גם את הסביבה שלו רואה האדם לא כפי שהיא בעצמה, אלא כפי שהוא רוצה לראות אותה. כך אנחנו בנויים מצד הטבע, בעלי תפיסה סובייקטיבית מאוד.
היום יש לדברים משמעות גדולה בגלל שהעולם נעשה מערכת אינטגרלית, שבה כל פרט קשור לכולם באינספור רשתות. הקשר המתהדק גורם לכך שאני יכול עכשיו לעשות משהו באיזה פינה, לא לראות שום תגובה, ופתאום לחטוף מכה קשה מאיזה מקום אחר. ואין לי מושג למה זה קרה, ואין לי מושג מה הקשר לאותה פעולה, ואין לי מושג איך להגיב נכון כדי לא לספוג עוד מכה ברגע הבא.
יוצא שבזמנינו הבעיה העיקרית היא הכרת המערכת שבה כל הפרטים מקושרים: אני עם העולם הפנימי שלי, אני עם המעגלים הקרובים אליי, אני עם כל בני האדם ועם הטבע הסובב אותי.
באה השיטה האינטגרלית ואומרת: כדי לגלות את מערכת הקשר האינטגרלית שבין כל פרטי המציאות, האדם צריך לבנות לעצמו חוש אינטגרלי. יש שיטה שלמה שמלמדת לעשות זאת, והיא מיושמת במסגרת קבוצתית קטנה של כעשרה אנשים.
בגדול, המטרה של קבוצה אינטגרלית היא להגיע להרגשה של "אחד". כל אחד רוצה להרגיש את עצמו ואת האחרים כמו גוף אחד ממש. לצאת מגבולות הרגש והשכל הפרטיים, ולהתחיל להרגיש ולחשוב מתוך לב אחד ומוח אחד. לבנות דמות אדם אחד, ובו לחיות כולם.
על ידי התקשרויות מיוחדות בין המשתתפים, האדם מתעלה בהדרגה מהטבע האגואיסטי שלו, מפתח אהבה לאחרים ועל ידה כמו עובר לחיות בתוכם, להרגיש את הפנימיות שלהם. כתוצאה מכך מתרחבת הדעת של כל אחד. האדם נעשה עשיר יותר, מסתכל על העולם דרך חוש אינטגרלי.
לצורך המחשה, אם קודם היו לו זוג עיניים, עתה יש לו עשר זוגות בבת אחת, כביכול. הוא רואה את העולם בצורה רבגונית, מכל מיני זוויות, מכל מיני רצונות ומחשבות. המבט הליניארי שלו התרחב למבט אינטגרלי, רב-ממדי.
החוש האינטגרלי מאפשר לאדם לראות את רשת הקשר שקושרת בין כולם לכולם, להרגיש מה קורה בכולם, להבין איך נכון להתקשר אליהם ואיך הם מקושרים אליו. הוא רואה שכולם מחוברים כמו איברים בגוף אחד, ולומד איך בהשפעה מכוונת מצידו יוכל לשנות את תמונת העולם.
מתברר לו שהיחס לאחרים הוא זה שקובע איזו תמונת מציאות הוא יראה, ושבידו לבנות לעצמו עולם שכולו טוב. "כל הפוסל במומו פוסל", נאמר על כך במקורות, כדי להדגיש שתמונת העולם היא העתקה מהתכונות הפנימיות של האדם. המושג עולם, מלשון נעלם, מרמז על כך שלעולם אין צורה משלו, אלא היא תלויה בחושים שלנו ובפענוח של מה שאנחנו מקבלים מהחושים.
מהו ההבדל העקרוני מסלוגנים יפים כמו "תחשוב טוב יהיה טוב"? בעובדה שבשיטה האינטגרלית האדם מחליף בפועל את הטבע האגואיסטי שלו לטבע חדש של אהבה לזולת. כיום התפתחות כזו היא כורח המציאות ממש, כי העולם המקושר סוגר את כולנו בסירה אחת. בלי שדרוג טבע האדם אנחנו פשוט נטבע.
כך הכוחות האבולוציוניים דוחפים אותנו להתפתחות ברמה חדשה, שבה נוכל לגלות את פנימיות המציאות, את "המוח הכללי" שנמצא ביסוד היקום ומנהל את התפתחות הטבע. זו מין תוכנת ניהול כוללת, רשת אינטגרלית אחת שקושרת הכול בתוכה. שיא ההתפתחות שלנו כיצורים תבוניים הוא לגלות אותה, להתאים את עצמנו לאינטגרליות שבה, מתוך מודעות ובחירה. אין דבר שיכול להביא אל חיינו יותר איזון, ביטחון, רוגע והשלמה.
שיהיה לנו בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 283 – bit.ly/3Nt6jYZ