חיים חדשים
שיחה 467
אמון בנבחרי הצבור
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.12.14 – אחרי עריכה
אורן: שלום לכם. תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום יעל לשד הראל.
יעל: שלום.
אורן: הנושא שלנו היום זה משבר אמון. לצערנו, אנחנו מרגישים את זה היטב, שיש משבר אמון לא קטן בין הציבור לבין הנבחרים. אנחנו רואים שעכשיו הכנסת שלנו התפזרה ועוד מעט יהיו בחירות. לאורך השנים ולאורך התקופות רואים שמשבר האמון הולך וגובר. נרצה להבין לָמה זה קורה ומה אפשר לעשות עם זה.
יעל: לצערנו, יש כאן הרגשה של חוסר אמון, ממש ניתוק בין הציבור לבין הנבחרים. אנחנו לפני מערכת בחירות, ויש ייאוש מאוד גדול, במיוחד בקרב הדור הצעיר שמרגיש שאין טעם ללכת לבחירות. לא משנה מה הוא יבחר, אין מצב שמשהו ישתנה. ימין, שמאל, מבחינתו הכל אותו הדבר. הדיור לא ישתנה, מצב יוקר המחייה לא ישתנה, מצב היחסים החברתיים לא ישתנה. ההרגשה היא כזו, שאנחנו הולכים לבחירות, מבטיחים לנו הבטחות מדהימות לפני הבחירות, אנחנו בוחרים, ומאותו רגע שכחו אותנו ואנחנו סוג של אנשים שקופים. אנחנו מרגישים שאיבדנו את האחיזה ואת השליטה איך מתנהלים החיים שלנו. אפילו נשיא המדינה, ראובן ריבלין, אמר בימים האחרונים, שהוא חושש שהציבור ימנע מללכת לבחירות, והוא חושש שהציבור לא מאמין בנבחרים, וזה דבר שעלול לגרום לכך שתשתבש המערכת הדמוקרטית שלנו.
זאת אומרת שיש לזה השלכות מאוד גדולות, לאי האמון במערכת הנבחרים שלנו, במערכת ההנהגה. ובכלל כתופעה, בעשור האחרון ולא רק במדינה שלנו, אלא בכלל במדינות המערביות, יש ירידה באחוז האנשים שהולכים להצביע, ויש שינוי מאוד משמעותי. כציבור אנחנו מרגישים שאף אחד לא סופר אותנו, שלא אכפת מאיתנו, שיש ניתוק מאוד גדול, ורצינו להבין איך הגענו למצב הזה. מנקודת המבט שלך כאיש שרואה את הדברים בצורה מאוד רחבה, איך הגענו למצב הזה?
קודם כל אני חושב שהעולם מתנהל לפי תוכנית שאנחנו לא מכירים אותה, ואם לא מכירים את התוכנית בכל זאת אנחנו רואים שהכל הולך לפי התוכנית. כשאני מסתכל על ההיסטוריה, אני אומר שיכול להיות שיש כאן לפעמים בני אדם מיוחדים כמו, נפוליאון, לנין, היטלר או איינשטיין, יש אנשים שדרכם התוכנית הזו במשהו מתממשת, אבל בעיקר היא נפתחת כלפי בני האדם. אבל התוכנית בסופו של דבר מתקיימת ולא כל כך חשוב מי נמצא בקונגרס, בכנסת, במזרח התיכון ובעוד מקומות.
יעל: איזו תוכנית?
התוכנית של הטבע. אנחנו נמצאים במערכת שהיא כולה נקראת "הטבע". ובטבע, כמה שאנחנו חוקרים, איפה שאנחנו יודעים לחקור, אנחנו מגלים רק חוקיות הכרחית, רצינית, ללא שום יחס לאדם, עד כמה שהוא מצטער או לא, עד כמה שהוא עם ההרגשות שלו נכנס או לא. סך הכל הטבע מתייחס לדומם, צומח, חי ובני אדם בצורה פשוטה, הוא מפעיל אותם כדי להביא אותם לאיזו מטרה, לאיזה מקום, מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה.
וכאן, כשאנחנו בוחרים לעצמנו כל מיני אנשים, אנחנו צריכים להבין, שבסופו של דבר זה לא משנה את התוכנית של הטבע, אלא משנה, עד כמה האנשים האלה מבינים את התוכנית הכללית של הטבע ויודעים להתאים את הציבור לתוכנית הכללית.
כאן כן אפשר לעשות שינויים, ולעשות את החיים שלנו יותר קלים, יפים, נעימים, שנספוג פחות מכות, אם נלך יחד עם התוכנית הזו. אם אנחנו לא כל כך מבינים את התוכנית, או בכלל לא מבינים, או אומרים שבכלל אין שום תוכנית ואין כאן שום דבר, את זה רק מי שלא שפוי בדעתו יכול להגיד. כי אם זה הטבע, אז אנחנו לא יכולים לבחור, ש"עכשיו אנחנו בונים קומוניזם", "עכשיו אנחנו עושים דברים כאלה או אחרים, אלו, או אלו", כל דבר אנחנו צריכים להוציא מהטבע עצמו.
יעל: ואיך אנחנו יודעים מה להוציא?
זאת שאלה. אבל אם אנחנו לא יודעים, אנחנו כמעט ב100% נכשלים. ואז כל מה שאנחנו עושים, זה פשוט מבזבזים המון כוחות, ולא יכולים לממש את מה שמתכננים בעצמנו, כי התוכניות שלנו הן לא בהתאם לתוכנית הטבע.
יעל: ואם זה נוגד את תוכנית הטבע?
אז אנחנו נמצאים בצרה. כמו שיש לך שני אנשים בפוליטיקה, שבנושא החברה אחד מימין והשני משמאל, אלו רוצים כך לעשות ואלו רוצים כך. ומה יוצא? לא לפי זה ולא לפי זה. וזה לא בגלל שהם לא רוצים או לא מסוגלים, אלא בגלל שהם לא מתאימים את התוכניות שלהם עם תוכנית הטבע, וזה במיוחד בזמננו.
יעל: למה דווקא עכשיו?
כי האנושות מתחילה להגיע לאט לאט בשלושים, חמישים השנים האחרונות, למצב שהאדם צריך להיכנס בהתפתחות שלו לצורה מטרתית, כשהוא מכיר את תוכנית הטבע, לומד אותה ומעבד את עצמו ואת החברה בהתאם לתוכנית הזו. בזמנים הקודמים, במשך אלפי שנים, עד האמצע של מאה העשרים, אנחנו לא היינו נשאלים על ידי הטבע איך אנחנו רוצים להתפתח, הטבע לא היה דורש מאיתנו התפתחות מטרתית, שנדע את התוכנית ואת המטרה ואליה נתפתח.
יעל: אלא?
היינו כצאן לטבח. כשיש לך עדר והעדר הזה היה מתקדם על ידי המכות, על ידי כל מיני לחצים. כמו שהדומם, הצומח והחי, כך אנחנו. עכשיו אנחנו מגיעים לדרגת האדם. ואדם זה כשהראש שלו מתחיל להיות דומה לתוכנית של הטבע, והוא מתחיל להבין, להכיר, מסוף הבריאה ועד סופה. למה, איך, איך אנחנו יכולים להשתתף בכל התהליך הזה שהטבע עובר. אחרת מה שטבע עובר, יעבור עלינו בצורה מאוד קשה, שנקראת "בעיתו", בזמן. אלא אם נכיר את התוכנית הזו ונלך בה בדרך שנקראת "אחישנה". זאת אומרת, נקדים תרופה לפני המכה. אנחנו נשתנה בעצמנו לרמה כזו שנבין מה הטבע דורש מאיתנו, ובדיוק כמו שזה לוחץ, גם אנחנו נשתנה וכך נלך בהרמוניה, בהדדיות, בחיבוק עמו.
יעל: שזה אופייני כרגע לזמנים שלנו.
הייתי אומר, שזה אפילו מסוף המאה התשע עשרה, אבל לכל הפחות מאמצע המאה העשרים, ובזמננו, בעשרים שלושים השנים האחרונות, בכלל אין מה לדבר כי זה ידוע וזה מורגש. ולכן במה יש לי לבחור? איזה אמון יכול להיות לאדם הפשוט, שרואה בצורה שיטתית, שפעם בארבע שנים אנחנו בוחרים, כשיש ארצות שפעם בחמש שנים ועוד יותר, וזה לא מסתדר באף מקום. כל מנהיג שאומר "אני מוכן לעשות", ונניח שבאמת היה רוצה לעשות, אבל הוא לא יודע איך. ולכן אנחנו רואים שבמי שנבחר זה לא משנה, בכל זאת נתפתח לכיוון מסוים וזה לא תלוי בו, המסכן סופג את הקללות שלנו. זה מה שקורה. לכן משבר האמון של העם במנהיגים הוא טבעי, זה לא בעיה של המנהיגים עצמם.
נניח שהם היו באמת מנהיגים נאמנים לעם ומסורים מאוד להביא את העם לכל מיני הצלחות, בכל זאת זה לא היה יכול להתקיים. אלא אך ורק, אם המנהיגים והעם עצמו היו לומדים לאן, לאיזה צורה אנחנו עכשיו מתקדמים על ידי הלחצים שמפעילים עלינו מלמעלה, על ידי הלחצים של הטבע. אז היינו מבינים שלא כדאי לנו אולי להילחם נגד יוקר המחייה, להילחם נגד החינוך, נגד היחסים במשפחה, על מה שקורה בכבישים, במקומות העבודה, ובכל השאר, והיינו מטפלים לגמרי במישור אחר.
לפי איך שטוענת חכמת הקבלה, היינו מטפלים במישור החברתי בלבד. וגם במישור החברתי את יכולה להגיד, שיש הרבה ארגונים ואפילו מפלגות שבשבילם העניין החברתי הוא מאוד חשוב, אבל מאיפה הם יודעים מה לעשות? אפילו שהם מרגישים קצת שכאן יש סיבה או מנוף לשנות הרבה דברים, אבל איך הם יודעים איך לעשות את זה? מאיפה? את זה אפשר לעשות רק אם אנחנו פותחים את הטבע, אם אנחנו לומדים אותו ממש לעומק. ולכן אפילו אלה שמאוד רוצים להגיע לשינויים טובים לא מצליחים. וכרגיל, הכוונות טובות, המעשה והסיכום הפוך מהכוונות. ולכן אנחנו רואים את הקדנציה האחרונה של הממשלה, שהיו בה כמה אנשים שמאוד רצו להצליח והגיעו לשבירה לגמרי. עד כדי כך שהעם מבזה אותם ומזלזל בהם, ובכלל בכל אחד.
אנחנו מתקרבים למצב שהעם צריך להבין את סיבת הייאוש שלו, סיבת הזלזול שלו במנהיגים, וסיבת משבר האמון שלו בנציגי העם. אבל בשביל זה העַם צריך לדעת מה קורה באמת, ושלא נכון להעניש את האנשים האלה ולדחות את המנהיגים, גם בכנסת, גם בממשלה, גם בכל הארגונים למיניהם שליד הממשלה. אלא אנחנו צריכים לשבת כולם על ספסל הלימודים וללמוד את התכנית של הטבע. כי אנחנו נכנסנו לתקופה, ואנחנו זה כל האנושות, אבל במיוחד זה עם ישראל, שאנחנו צריכים ללמוד איך הטבע מוביל אותנו. לאיזה מטרה, צורה, פורמט, מודל ותבנית צריכה לקבל החברה שלנו ואנחנו צריכים לקבל. וכל הזמן לראות איך להתאים את עצמנו עוד שנה ועוד שנה ואיך החברה שלנו בהתאם לזה צריכה להשתנות. ושנשנה בעצמנו את החברה שלנו, לא על ידי מכות של הטבע, אלא אנחנו בעצמנו. הגענו למצב שכבר העם צריך להשתתף בשינויים האלה בצורה מטרתית.
יעל: למה אתה מתכוון כשאתה אומר מכות של הטבע, אתה יכול לתת דוגמה?
לחצים למיניהם, מלחמות, בעיות בציבור, יוקר מחיה, אבטלה, חינוך ילדים.
יעל: זאת אומרת כל הבעיות שיש המציאות.
כן אלה המכות. לכן אין מנוס, אנחנו לא יכולים לפנות את עצמנו מכל הדברים האלה ולהפיל אותם על המנהיגים או על הנבחרים. כי זה לא שאנחנו בוחרים באנשים הנכונים או לא הנכונים. אף אחד מהם לא מוכן. אנחנו קודם כל צריכים ללמוד מה דורש הטבע או הא-לוהים, הכוח עליון. זה לא חשוב איך נקרא לו, אבל הוא עליון ממני, כי אם בא צונאמי אז הוא עליון ממני, אין לי מה לעשות, אני רק צריך לדעת איך עלי להתנהג עימו. זאת בעצם העבודה שלנו. לכן עלינו להתחיל ללמוד איך להגיע להכרת המצב, להבנת המצב, כולם, גם הנבחרים וגם הבוחרים יחד. בצורה כזאת נראה אילו אנשים יכולים להתחבר יחד, כי דווקא הלימוד מראה לנו שאנחנו צריכים להיות בחיבור, כאיש אחד. אנחנו לא צריכים הרבה מפלגות ושכל אחד יאכל את השני. המגמה צריכה להיות אחרת לגמרי, זו פרדיגמה חדשה. אנחנו צריכים לראות מי הם האנשים שמסוגלים לענות נכון על אותן שאלות שהטבע מעמיד לפנינו. כי כל השאלות שהטבע מעמיד בפנינו נפתרות בעצם אך ורק על ידי החיבור.
אורן: מה זאת אומרת שאלות שהטבע מעמיד בפנינו?
יש לנו הרבה בעיות, יוקר המחיה, בעיית האבטלה, בעיה עם חינוך הילדים, בעיות במשפחה, בביטחון, באקולוגיה, יש הרבה מאוד דברים. עוד תהיינה בעיות הרבה יותר גרועות כי אנחנו מתקדמים, ואם אנחנו לא מתאימים לתכנית של הטבע אז אנחנו נסבול הרבה יותר.
אורן: אם הבנתי נכון אז משבר האמון של הציבור בנבחרים הוא לא בגלל שהנבחרים אשמים. בלי להיכנס לאישיות כזאת או אחרת, הם כאילו במצב בלתי אפשרי. יש איזו תכנית התפתחות שאנחנו לא מכירים אותה והתוכנית הזאת מכוונת אותנו למקום מסוים, לא ידוע. לכן אם נניח בוחרים במישהו כדי להוביל, לא משנה את מי, אז הוא מנסה מכל הלב להוביל אותנו למקום טוב ואז הוא מתרסק. אתה גם אומר שזה לא יגמר ולא ישתנה, כל מי שיבוא יתרסק, אלא אם הוא יכיר לאן התכנית של ההתפתחות, או כמו שאתה אומר לאן התוכנית של הטבע רוצה לכוון אותנו. נניח אם אני הייתי יודע את הדברים, אז הייתי מכוון את הציבור שאותו אני מנהיג למקום הזה. הייתה התאמה בין התכנית שאני מביא לבין הנתיב שבו אנחנו אמורים להתקדם איתי או בלעדי.
נכון.
אורן: זאת אומרת אם היינו מבינים לאן הטבע מכוון אותנו, לא היינו מתמקדים באלף ואחת בעיות שאנחנו מנסים לפתור, אלא רק במישור החברתי. מה זאת אומרת התמקדות במישור החברתי?
מי זו האנושות? האנושות זה גוף שכולל בתוכו המון בני אדם, גברים, נשים וטף, ושצריכים לנהל אותו בצורה כזאת שהוא ירגיש טוב בכל רגע ורגע בקיום שלו. מה היא האנושות, איזו צורה צריכה לקבל האנושות בכל רגע ורגע שהיא מתקדמת, הרי ברור שאנחנו מתקדמים לקראת איזו צורה, מצב, למשהו. אנחנו משתנים, הכל משתנה. אני לא יודע אילו כוחות משתנים בטבע, אבל אני רואה שאנחנו מתפתחים. אולי לרעה, אולי לטובה, זה לא חשוב, אבל אנחנו משתנים, לכן השאלה שלי מה הטבע דורש מאיתנו.
אנחנו לומדים את כל החוקים, ובמיוחד בזמן האחרון, במאה ה-20 למדנו שכל הטבע הוא מערכת אינטגרלית שלמה. כל דבר קשור לכולם. כמו בגוף האדם, כל חלק קשור לכולם. לכן צריכה להיות התאמה בין כל החלקים. הם לא יכולים להיות מנוגדים זה לזה. אפילו אם נראה לנו שהם מנוגדים, זה פשוט מפני שאנחנו לא יודעים באיזו צורה הם משתלבים. תסתכל על כל האנושות, עלינו להבין שכל מה שיש לנו מהטבע, כך זה צריך להיות מלבד הקשרים ביניהם, כי הקשרים צריכים להיות בטיב חדש. לא על ידי מכות, אגו, שנאה, שקר, מלחמות, זאת אומרת לא על ידי זה שאני רוצה לשלוט על הזולת, לא. עלי להבין שאנחנו כולנו בסיר אחד ואין ברירה, זאת אומרת אם יהיה לי רע אז בסופו של דבר יהיה רע לכולם וההפך, אם להם יהיה רע אז גם לי יהיה רע. אנחנו צריכים לבנות כאן, בעולם הגלובלי, בסיר האחד הזה חברה שכולה חברה הומוגנית. זאת אומרת אנשים שווים שמתחברים נכון זה עם זה בהתאם לכמה שכל אחד יכול להשלים את אחרים. בחברה שבנויה בצורה כזאת, נניח סוציאליסטית, אבל זה לא הסוציאליזם שאנחנו מכירים, אלא שוויון, חיבור נכון, לכל אחד יש מקום. יש חינוך נכון לילדים, לגדולים, יש ויתורים, עד שמגיעים לקשרי אהבה. כי אם אנחנו גוף אחד אז אין דבר כזה שאחד רוצה לאכול את השני, אלא אם כן הוא סרטן.
אורן: האם אתה יכול לתרגם את המבט הכלל עולמי לחברה הישראלית. מה זה אומר השלמה בין כל החלקים גם אם הם נראים מנוגדים, כמה זה קשור לישראל?
זה קשור לישראל פי כמה וכמה. כי דווקא עם ישראל חייב להגיע קודם להבנה ולהשלמה הזאת, ואחר כך הוא צריך להראות לאחרים, להיות אור לגויים. אנחנו קיימים בעולם הזה כעם לדוגמה, לכן שונאים אותנו, כי אנחנו לא דוגמה, אנחנו ההפך, אנחנו דוגמה רעה.
אורן: מה כתוב בתכנית הזאת שאתה מדבר עליה לגבי ההתפתחות של החברה הישראלית?
החברה הזאת צריכה להגיע להיות כמו קומונה.
אורן: מה זה קומונה?
קומונה זה כולם יחד, כל ישראל חברים, ואהבת לרעך כמוך. כך שאף אחד לא יהיה נכשל, לא גדול ולא קטן, כולם יהיו שווים, כולם יהיו מחוברים. כולם ידאגו רק שהקשר ביניהם יהיה כמה שיותר הדוק ומשלים זה את זה. כמו בגוף, כל איבר, כל חלק בגוף משלים את האחרים, וכך כל הגוף נמצא במצב תקין.
אורן: נניח שהיה מנהיג שמבין את התכנית של התפתחות החברה הישראלית, אפילו לא את כל התכנית, אפילו רק צעד אחד או שניים קדימה, האם הוא היה זוכה לאמון מהציבור?
לא. הוא קודם כל צריך להסביר את עצמו לציבור, להביא הוכחות מהמדע, להביא הוכחות מחכמת הקבלה. הוא צריך ללמד לאט לאט את הציבור להבין אותו, כי הציבור עדיין לא מבין אותו. הציבור רוצה היום מילקי בחצי שקל, דיור ב-100,000 שקל וזהו. הוא לא רוצה יותר מזה. הציבור הוא פשוט. אתה צריך גם רומם אותו, להביא אותו להבנה של המצב בו אנחנו נמצאים, למה אנחנו עם ישראל, למה קיים יחס מיוחד אלינו מצד כל העולם, ואיך אנחנו צריכים להיות. כי באותה תכנית של הטבע אנחנו רשומים בצורה מיוחדת וכך אנחנו חייבים לתפקד, לא כמו כל העמים. רואים, אנחנו לא יכולים לברוח מהיעוד שלנו.
אורן: זאת בדיוק השאלה שלי. אתה אומר שבתכנית הטבע כתוב שבישראל צריכה לקום חברה שפועלת לפי ואהבת לרעך כמוך בפועל?
כן. ולהראות את זה לכל העולם, להיות כאור לגויים.
אורן: נניח שאני לא מאמין לזה שכך כתוב בתכנית של הטבע, האם זה משנה את המסלול שבו הרכבת נוסעת?
לא.
אורן: אבל הרכבת נוסעת בכל מצב.
אבל הטבע יכופף אותך על ידי מכות כך שאתה בכל זאת תגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". אם אתה לא רוצה להבין, להכיר ולהסכים בעצמך, אז על ידי מכות אתה תסכים.
יעל: על ידי מציאות קשה.
כן. על ידי מלחמות, אפילו מלחמות אטום.
יעל: בוא נניח שיש מישהו שמבין את המציאות ויודע לאן צריך ללכת, הרי עוד מעט כולנו הולכים לבחירות, למה כדאי לי לבחור באחד כזה, מה הוא יעשה בשונה מהאחרים?
הוא קודם כל יפעיל חינוך לכל העם, בכל כלי התקשורת, בבתי ספר, בגני ילדים, במקומות עבודה. איזה סוג של חינוך? בואו נכיר את הטבע. הטבע בגימטריה זה א-לוהים. זאת אומרת בואו נכיר מי שולט בנו ומה הוא רוצה מאיתנו.
יעל: מה ייצא לי מזה?
את תכירי את הצורה שבה את צריכה לראות את עצמך כל פעם, מיום ליום, משבוע, מחודש לחודש וכן הלאה.
יעל: האם בסופו של דבר יהיו לי חיים טובים יותר?
בטוח. אפשר להגיע ממש לחיים של גן עדן.
אורן: זה כתוב בתכנית?
כתוב בתכנית. אם ילד רע הופך פתאום לילד טוב, ועושה בדיוק את מה שההורים דורשים ממנו, אז הוא זוכה ליחס טוב, לכל טוב. אין מחלות, אין בעיות ביטחון, אין יוקר מחיה, כלום. הכל ממש גן עדן, הכל מסתדר בצורה כזאת שאי אפשר לתאר עד כמה. הכל חלק. עוד לפני שאתה רוצה משהו, אתה מקבל.
אורן: גרמת לי לחייך. הזמן שלנו נגמר. תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה יעל ותודה גם לכם שהייתם איתנו בדרך לגן עדן.
(סוף השיחה)