חיים חדשים
שיחה 449
תופעת הירידה מהארץ – חלק א'
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.11.11 – אחרי עריכה
אורן: הנושא שבחרנו היום מסעיר את המדינה בתקופה האחרונה, הירידה מהארץ. המון אנשים יורדים מהארץ, המון אנשים שוקלים לעזוב, ועצם הדיון בנושא מרים גבה. נרצה להבין את התופעה הזאת, מאיפה היא באה, לאן היא הולכת ומה אפשר לעשות ואיך בכלל להתייחס אליה.
יעל: אנחנו עדים לתופעה שהולכת ומתחזקת ובעצם קורית בעיקר אצל הצעירים, אבל היא שוטפת אותנו כבר הרבה שנים, זו תופעת הירידה מהארץ. אלה אנשים שחושבים שבחו"ל יש להם מציאות יותר טובה, הם מיואשים מהמצב הכללי, מהמצב הביטחוני, מהלחץ המאוד כבד שאנחנו חיים בתוכו, ואם מדברים על מצב ביטחוני בארץ, אז לעיתים די קרובות המצב לא טוב, לכן הם מחליטים שהם רוצים לרדת מהארץ. אנחנו חיים בעולם גלובלי, וזה מאוד מקובל היום לעבור ממדינה למדינה.
אנחנו היום אחרי מבצע "צוק איתן", ושליש מהחבר'ה הצעירים ששירתו את המדינה, שנלחמו בשבילה, שמגדירים את עצמם כציונים, כאנשים שהמדינה הזאת מאוד חשובה להם, רוצים לעזוב. הקונפליקט הוא מאוד חזק, מצד אחד יש משיכה מאוד גדולה מבחינת איכות חיים, מבחינת שקט בחו"ל, אבל מצד שני יש כוח משיכה מאוד גדול גם למדינה שלנו, זה הבית. גם כשחיים אחר כך בחו"ל תמיד מתגעגעים לארץ. זאת אומרת ההחלטה כאן היא לא החלטה פשוטה, ואלה אנשים שבאמת אוהבים את המדינה שלנו.
לכן אנחנו שואלים את עצמנו אם משהו עובד לא נכון אצלנו. יש כאן תופעה שאולי אנחנו כחברה צריכים להתחיל להסתכל עליה ולראות מה בעצם קורה לנו פה. את כל הדברים האלה אנחנו נרצה לברר כאן בתוכנית. אני רוצה לציין שהתוכנית היא לא תכנית ביקורתית. יש עכשיו דיון ציבורי מאוד רחב על כל נושא הירידה, אנחנו לא באים לבקר לא את מי שיורד ולא את אלה שנשארים, אלא באמת להסתכל על התופעה לחקור אותה ולהבין אותה, ולצאת מתוכה למסקנות של מה נכון ומה לא נכון, ואיך נכון לנו להתייחס אליהם ולחיות את החיים שלנו כאן כדי שזה לא יקרה.
כמו שאמרנו אנחנו חיים בעולם גלובלי, עולם שמקובל מאוד לעבור ממדינה למדינה. אז האם לנו כישראלים יש באמת חשיבות כזאת גדולה לחיות במדינה שבה נולדנו, או שזה בסדר גם כישראלי פשוט לעבור לגור במדינות אחרות?
זה תלוי איך אנחנו מקבלים את הקיום שלנו בכלל. אנחנו נמצאים בגלות, כשאנחנו בגלות אנחנו בגלות. אנחנו עכשיו עדיין נמצאים בגלות. וזה לא חשוב איפה אנחנו חיים, או שגיאוגרפית אנחנו חיים בתוך ארץ ישראל, בגבולות של ארץ ישראל דאז, הגבולות שכתובים בתורה, או שאנחנו נמצאים באמריקה, ברוסיה, באירופה, או בכל מקום אחר, בכל זאת אנחנו בגלות.
יעל: מה זה אומר גלות?
אנחנו בגלות מהמושג של "ארץ ישראל" ו"עם ישראל". "עם ישראל" זה נקרא האנשים שמחוברים ביניהם בחוקי האהבה שלימד אותם אברהם אבינו. הוא סידר, הוא אב האומה, אברהם. ו"ארץ ישראל" זו אותה הקרקע אם אפשר להגיד כך, כי זו לא קרקע, אלה אותם הגבולות בעולם שלנו כלפי העולם הרוחני, איפה שעם ישראל צריך להתקיים לפי ענף ושורש. לפי השורש הרוחני עם ישראל צריך להתקיים בגבולות האלה בענף הגשמי, שמשה רבנו הביא אותם לכאן.
אורן: כשאתה אומר גלות הכוונה לניתוק? ניתוק מסטטוס מסוים?
ניתוק מהמושג של "עם ישראל", מהמושג של "ארץ ישראל", מהמושג של עם ישראל בתוך ארץ ישראל.
עם ישראל הוא אותה קבוצה שחיבר אברהם אבינו מכל מי שבא אליו. הוא חיבר אנשים לגמרי שונים, רחוקים זה מזה, משבטים שונים שהיו שם בבבל העתיקה. הוא חיבר את מי שבא אליו, בְמה? ב"ואהבת לרעך כמוך". אברהם זה חסד, הוא לימד אותם איך להיות בחסד זה עם זה. על ידי זה הם התחברו והגיעו לאהבת אחים, לחיבור. ובעצם הם היו כל אחד כלפי השני אנשים זרים, הם לא היו מאותן האימהות, לא בני דודים, אלא משבטים שונים. כמו כל בבל שהייתה מעמים קטנים שונים, שזו כל הציוויליזציה הבבלית דאז. אברהם חיבר ביניהם, על יד מה? על כל הפשעים, על כל ההבדלים, על כל מה שיש ביניהם תכסה האהבה, מתעלים מעל הכל ומתחילים להתחבר. זה מה שהוא עשה איתם.
אורן: זאת ההגדרה לְמה זה נקרא "עם ישראל", מערכת יחסים של חסד ואהבה בין זרים?
כן. האנשים מלכתחילה זרים זה לזה, אבל הם לא מסתכלים על הזרות, הם מסתכלים איך הם יכולים להיות מחוברים זה עם זה בקשרי האהבה. לָמה? כי הכוח העליון של הטבע הוא כוח האהבה, והם רוצים להיות מותאמים לכוח הזה, דומים לו. לכן הם נקראים "בני אדם". "אדם" מהמילה הדומה לכוח העליון, הדומה לבורא. לכן "אתם קרויים אדם", הדומים לבורא, ולא אומות העולם, כי הם לא דומים לו. לכן הם לא קרויים אדם אלא "כולם כבהמות נדמו". צריכים להבין, זה לא במטרה לבזות מישהו, אלא אלה עובדות של המדרגות שבמין האנושי.
אורן: זאת הגדרה לעם ישראל, אנשים זרים שבונים ביניהם חסד ואהבה עד לרמה של אהבת אחים. מערכת יחסים כזאת בין אנשים היא ההגדרה למה זה נקרא להיות "עם ישראל".
לא, זה לא מספיק, זה חצי אחד. והחצי שני הוא כדי להידמות לעם ישראל, "ישר א-ל".
אורן: מה זה ישר א-ל?
להידמות ישר זה "יִשְרָ", וא-ל זה כוח עליון. כדי להתכוון ישירות, להגיע ישירות לכוח העליון, להידמות לו, להגיע אליו לדבקות.
יעל: להיות מותאמים לאותו כוח אהבה שדיברת עליו לפני כן.
כן. שהוא הכוח הכללי של הטבע שנקרא "עליון" או "בורא".
אורן: זה הסיכום של מה זה נקרא להיות "עם ישראל". כשפתחת את הדברים אמרת שהיום אנחנו נמצאים בגלות מהמושג הזה של עם ישראל. אם אני מצליח לתרגם לעצמי מה שאתה אומר, אתה אומר שהיום אנחנו לא נמצאים במערכת יחסים כזאת, ולכן היחסים בינינו היום פה במדינת ישראל הם לא תואמים את ההגדרה הזאת של מה זה להיות עם ישראל.
לכן אנחנו לא עם ישראל בכלל. אנחנו לא עם ישראל. כי ברוחניות אתה משתווה למשהו, לְמה שאתה משתווה אתה כן, לְמה שאתה לא משתווה אתה לא. זה לא לפי הסבתא שלי ולא לפי תעודת הזהות שלי, אלא לפי התכונות הפנימיות שלי, אם אני נמצא בהן או לא. אני יכול להיות אתמול גוי גמור והיום ישראלי, יהודי. אבל אם אני לא באיחוד עם האחרים, אם אני לא ישר א-ל, אני לא ישראלי ואני לא יהודי.
אורן: הזכרת עוד סטטוס של ארץ ישראל. אמרת שארץ ישראל זו הגדרה מסוימת שגם בה אנחנו לא מצויים היום. מה זו ההגדרה השנייה של ארץ ישראל?
"ארץ" מהמילה רצון. אותם היחידים שמתחברים ביניהם והם מגיעים לחיבור ביניהם, יש ביניהם כוח מיוחד שנקרא "רצון משותף". אותו רצון משותף בעולם שלנו בדרגת הדומם, בדרגת כדור הארץ, הוא שייך לשטח מסוים, תואם לשטח מסוים על פני כדור הארץ שנקרא "ארץ ישראל". למקום הזה משה ואחר כך יהושע הביאו את הקבוצה שעוד נוסדה על ידי אברהם בבבל. אמנם זה קרה אחרי אלף חמש מאות שנה, אבל זה מה שקרה.
אורן: במשפט אחד, מה ההגדרה למושג הזה שאתה קורה לו ארץ ישראל?
ארץ ישראל זה קודם כל רצון שממנו כולם מגיעים לישר א-ל, ישראל. ארץ זה רצון, יִשְרָ זה ישר, א-ל זה הבורא. הרצון שעל ידו מגיעים לבורא.
אורן: מה זה הרצון הזה?
זה רצון לחיבור ביניהם להגיע לדבקות עם הבורא, להשתוות עימו.
אורן: רצון זה משהו שהוא פנימי בתוך האדם.
נכון. אבל, כשאנחנו מממשים את הרצון הזה בינינו, אנחנו נמשכים גם פיזית להיות באיזה שטח על פני כדור הארץ, והשטח הזה הוא נקרא ארץ ישראל. ומי שנמצא בקשר כזה עם האנשים האחרים, שהוא שייך לעם ישראל, מרגיש לשטח הזה איזו נטייה. זה נקרא שהוא רוצה לחזור או להיות או להתקיים בארץ ישראל. לכן גם בעל הסולם כותב, שלמי שיש נטייה לפנימיות, לרוחניות, הוא מרגיש נטייה לארץ ישראל.
אורן: הבנתי שיש רצון משותף, איזה רצון משותף?
לחיבור בינינו, שבתוך החיבור בינינו אנחנו נשיג קשר עם הבורא.
אורן: רצון משותף לחיבור בין אנשים, שבתוך החיבור הזה הם ישיגו קשר עם הכוח העליון, איך זה קשור לארץ ישראל? ארץ ישראל זה מקום גיאוגרפי.
מרגישים נטייה לזה.
אורן: לבוא למקום הזה? לארץ הזאת?
כן. ואז מכאן אנחנו יכולים להבין מי נקראים "היורדים". אנשים שלגמרי מאבדים קשר, רגישות, איזו הרגשה פנימית, חשק פנימי להיות מחוברים ביניהם כדי להשיג את הבורא, אפילו שאין להם את זה בראש, והם לא מבינים ולא יודעים, אנשים פשוטים, אבל לא מאיר להם האור הזה, אין להם התפעלות, התרגשות מזה, הם מרגישים שאם כך יותר טוב להם באמריקה.
אורן: ממה בדיוק אין להם התרגשות?
מחיבור בין היהודים, להיות כעם אחד בארץ ישראל. המשקל, החשיבות של זה יורדת לעומת להסתדר בצורה חומרית יותר טובה באיזו ארץ זרה.
אורן: החשיבות של מה יורדת?
חשיבות של החיבור להיות יחד בארץ ישראל.
אורן: ואז אדם עוזב את הארץ.
כן.
אורן: אתה מדגיש שכאילו היה משהו והוא אבד לאט לאט לאדם, עד שהאדם מאבד בזה טעם ואז הוא עוזב.
נכון. ויכול להיות אחרת.
אורן: אבל לא ראיתי שכל האנשים שחיים פה היום בישראל, ולא ירדו לברלין לצורך העניין, כולם חיים מתוך רצון לחסד ואהבת אחים בין זרים כדי להיות דומים לאיזה כוח עליון. תיארת שיש איזו התמעטות, איזו ירידה, שהוא מאבד משהו ואז כתוצאה מזה הוא עוזב כי הוא לא מרגיש אחיזה לכאן.
נכון.
אורן: מה הדבר הזה שהיה לכאורה ונאבד, כי אני לא מזהה אותו קיים בציבור שלא עוזב. אז בוא נגדיר עוד פעם מה זה יורדים.
אני זוכר זמנים אחרים, שהייתי ארבע שנים בסירוב עלייה לארץ ישראל. כמה מאבקים וכמה בריאות ועצבים זה עלה לי עד שסוף סוף הצלחתי להגיע לכאן. השקעתי בזה שבע או שמונה שנים עד שהגעתי לכאן. ארבע שנים מתוכם הייתי בסירוב עלייה. זה היה לי חשוב. וחוץ ממני היו המונים כאלו. קראתי על העלייה הראשונה והשנייה, אחרי מלחמת העולם השנייה איך שהיו מגיעים יהודים לכאן. אלה היו זמנים אחרים.
אורן: לפני שעלית לארץ, באותם שנים שהיית מסורב עלייה, זה יצר בך חשק לבוא לכאן, לישראל?
בגלל שהיה לי חשק לבוא לישראל הייתי מסורב עלייה.
אורן: בוא נגדיר את החשק הזה. החשק היה למה בדיוק, בהתאם לאותם הגדרות שהגדרת קודם?
אני לא יודע לְמה, פשוט להיות עצמאי, לא להיות תחת שלטון זר, לא להיות לא שווה ערך לאחרים, להתגאות בעם שלי, במדינה שלי, בכל מה שאני. אני רוצה להיות כמו אחרים, בלי דת, בלי כוח עליון, בלי שום דבר, אלא פשוט הייתה הרגשה כזאת פנימית. אני חייב להיות כאן, לָמה? כאן העם שלי, זו המדינה שלי, זה המקום שלי על פני כדור הארץ.
אורן: הרבה מהעולים שבאו ממזרח אירופה לארץ ירדו בחזרה. לָמה?
כן. אצלם החשבון היה אחר אולי. ויתכן כשהם באו וראו אילו אידיאלים ישנם כאן, הם לא יכלו לסבול אותם.
אורן: לאילו אידיאלים הם שאפו ולא מצאו אותם כאן?
אני זוכר את עצמי. כשאני הגעתי לארץ ישראל ראיתי איזו שחיתות, גניבות ופוליטיקה יש בכל דבר, איזו שנאה יש בין המרוקאים לאשכנזים בין הפולנים לעיראקים וכן הלאה, וכולם עושים צחוק זה מזה בטלוויזיה. היו אז שני ערוצים בלבד בטלוויזיה, וכל התוכניות היו מסוג זה, צחקו מהתימנים, צחקו מהפולנים. אני הסתכלתי על זה ולא הבנתי על מה יש לצחוק, לָמה ממלאים בזה זמן כל כך יקר של שידור טלוויזיוני, ומה קורה שעושים מזה עניין. אין יותר למצוא איזו תועלת, להסביר, לדבר, לספר או לשיר על משהו, לשחק דברים יותר פנימיים, אישיים, ולא זלזול.
הזלזול, אפילו שהוא נניח יוצא מתוך אהבה, הוא עדיין זלזול. בסופו של דבר הוא כך פועל, הוא מלמד את האדם איך לזלזל באחרים, בעם שלו, לא חשוב מאילו פלגים וחלקים הוא עכשיו נאסף. אני הסתכלתי על זה בצורה כזו שלא יכולתי, והרבה חברים שלי שהגיעו פחות או יותר באותם הזמנים, באותם השנים, סביב מלחמת יום הכיפורים, עזבו אחר כך. פגשתי אותם אחר כך באירופה ובאמריקה.
אורן: איך אתה מתייחס לזה? האם בעינך יש חשיבות לזה שישראלים שיהודים יישארו דווקא לחיות בישראל או שזה לא חשוב בעינך?
אני רק אומר, שלאותם אנשים שהגיעו לכאן, וכמו שאמרת, ישנה תופעה הפוכה, אני מבין אותם. כי הם חשבו שאפשר לבנות כאן את עם ישראל בארץ ישראל. זה כמו שאתה נמצא בחו"ל ומרגיש את עצמך כנמצא באזיקים, נמצא במצב שמזלזלים בך ואתה סוג ב' וג', ואתה מגיע למקום שלך שבו אתה יכול להיות חזק עם כולם יחד, עם אחד במדינה אחת, וכשאתה מגיע אתה רואה שכאילו צחקו ממך, כאילו עשו מכל החלום שלך משהו חסר ערך, ואתה עוד יותר נפגע. עד כדי כך שאתה לא יכול לסבול את המצב הזה שקורה כאן.
אני זוכר שהייתה לי הרגשה כזאת. אבל עזבתי את זה והלכתי לעבוד בחיל האוויר, הלכתי לחיות כביכול בין החיילים. אמנם הייתי כבר בן עשרים ושמונה, אבל הלכתי דווקא להיות במקום כזה שאני לא אראה את הרחוב ולא את מה שקורה כאן את הפוליטיקה וכלום, אלא להיות ליד הצעירים בצבא, שם מצאתי את המקום שלי, אחרת לא הייתי יכול לסבול, אחרת אולי גם אני הייתי עוזב את המדינה.
אורן: נסתכל שוב במבט רחב על התופעה. יש את ארץ ישראל, את מדינת ישראל, ויש יותר ויותר אנשים שעוזבים את הארץ, יורדים מהארץ. האם באופן כללי, במבט רחב על התופעה, חשוב בעיניך שישראלים יחיו בישראל, כן או לא, ואם כן או לא למה?
בעיני וודאי שחשוב שעם ישראל יחיה בארץ ישראל, אבל במובן שיהיה אפשר שיתקיים. מה שנקרא "עם ישראל" לא יכול עכשיו לחיות במה שנראה עכשיו "ארץ ישראל". כי אנחנו משום מה שוכחים שעם ישראל זה מושג מאוד מיוחד, רוחני, וגם ארץ ישראל זה מושג רוחני. לא יכול להיות שאנחנו נתייחס לעם ישראל ולארץ ישראל במדידות הגשמיות, זה לא ילך. אני לא יכול סתם לאסוף יהודים ולהגיד שהם עם ישראל, כשאין ביניהם קשר כמו שקבע אברהם אבינו שצריך להיות בין בני אדם. אני לא יכול להביא את הערב רב הזה למקום ולהגיד, עכשיו זה עם ישראל והוא קיים בגבולות ארץ ישראל, כי כתוב מדן ועד באר שבע וכו', וזה בסדר גמור, כאן הם קיימים, כאן הגבולות, כאן זה ארץ ישראל. כי אין מושג ארץ ישראל.
ארץ ישראל זה רצון משותף של בני אדם להיות מכוונים ישר א-ל. ארץ זה רצון, ישראל זה ישר א-ל. אין דבר כזה, ואם אין, אין ארץ ישראל ואין מושג ישראל. אנחנו לא כמו כל העמים. כל העמים הם כמו שאנחנו רואים. עם ישראל הוא לא עם, אלא הם שרידי שבטים, כל מיני חלקי שבטים, אנשים בודדים שבאו לאברהם, ואברהם עשה מהם עם מיוחד. במה הוא מיוחד? צריך להיות חיבור רוחני ביניהם באהבה, אהבה למעלה מהדחיה הגשמית. זה נקרא "עם ישראל", להיות "כאיש אחד בלב אחד", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל חברים" באחדות, בערבות. ואז בצורה כזאת הקבוצה הזאת קיימת והיא נקראת עם.
לכן אנחנו היום לא עם. גם בגבולות שאנחנו קיימים אין נטייה לארץ ישראל. הרצון הזה, שמהאדמה הוא מורגש, שהוא מגיע מתוך האדמה, כוחות כאלה מיוחדים, אנחנו לא מרגישים אותם, כי אנחנו לא עם ישראל ולכן אין לנו קשר לארץ ישראל, שאנחנו מרגישים שזו האדמה שלנו. אלא ההיפך, בזה שאנחנו מזלזלים במושג "עם ישראל" כחיבור אחד, אנחנו לא מרגישים כוחות מהמקום הזה, שזה ארץ ישראל ושייך לנו. לכן הערבים צודקים, הם אומרים "זו האדמה שלנו". הם מרגישים את הנטייה לקרקע הזאת יותר ממה שאנחנו. אני בטוח בזה, אני רואה את זה. ראיתי את זה ושמעתי את זה הרבה פעמים.
אורן: מה אתה רואה?
שהערבי הזה לוקח את האדמה הזאת, וזה חול מה יש בה, והוא אומר זה שלי. הוא מרגיש. ולכן מגיע לו להיות כאן ולנו לא.
אורן: למה אנחנו לא מרגישים?
כי אנחנו לא מאוחדים בנינו, לפי המושג "עם ישראל".
אורן: מה הקשר בין האיחוד שלנו לבין להרגיש שבקרקע הזה יש כוח?
אין לנו את ההרגשה הזאת שמהקרקע הזאת בא הכוח בהתאם לקשר בנינו. קרקע זה נקרא רצון, ארץ, רצון ישר א-ל. בינינו אין רצון ישר א-ל כי אנחנו לא מאוחדים. ולכן לא מרגישים שהקרקע הזאת שייכת לנו.
אורן: למה הערבי מרגיש כוח מהקרקע ואנחנו לא?
אם אנחנו מתחברים בינינו כאיש אחד בלב אחד, נוצר בינינו כוח אחד. הכוח הזה הוא כלפי הכוח העליון, כלפי הבורא, כלפי האיחוד הזה שיש בטבע. אם כך, יש לנו חוש מיוחד, חוש להרגיש אחד, אהבה, חיבור, בורא. ואז היינו מרגישים שבקרקע הזאת יש כוח כזה מיוחד שהוא שייך לנו.
אני קראתי פעם מכתב שכתב מקובל שהיה כאן בארץ ישראל לחבר שלו, והחבר ענה לו "חצי מהמכתב כתבת לי כשהיית בארץ ישראל, וחצי מהמכתב כשלא היית בארץ ישראל. איפה היית?", ואז הוא ענה לו, "זה באמת נכון, אני יצאתי לעכו". עד כדי כך היו מרגישים דרך המכתב איפה נמצא מי שכותב אותו, באיזה קטע על פני כדור הארץ. כי הכל כוח אחד שהוא פועל בצורה כזאת. זו גיאוגרפיה רוחנית. אנחנו לא מרגישים את זה. אבל בלי המושגים האלה שאנחנו קצת נקרב אותם לעצמנו, אנחנו לא נוכל להבין מה הבעיה, ואין לנו מה לדבר על ירידה, עליה, על כל מיני דברים, כי מה זה חשוב לאדם איפה לחיות?
אורן: איך היית מסכם את מה שדיברנו לגבי תופעת הירידה מהארץ?
זו לא ירידה ולא עליה. הם לא מרגישים לא ירידה ולא עליה. סתם אנחנו קוראים לזה כך. כמו שהם חונכו כאן, כמו שהם היו כאן בכל היחס הזה ל"ארץ ישראל", ל"מדינת ישראל", ל"עם ישראל", איך שזה נקרא אצלנו, כך הם נמצאים שם. הם לא מרגישים שהם איבדו משהו. ראיתי אותם, נפגשתי איתם, אין שום דבר. הם אומרים שהעיקר שיותר טוב, יותר רגוע, יותר שקט, תראה איזה בתים יש לנו, תראה כמה הכל זול, כמה ביטחון יש, הכל בסדר גמור. אני לא צריך כלום זה בשבילי ארץ ישראל. פגשתי אותם בדרום קליפורניה בכל החורים, לא חשוב איפה. העיקר שהכל בסדר. נסתדר.
אורן: אני אסכם את מה שהבנתי תגיד לי אם אני מדייק את הדברים שלך. עד שפה בישראל לא נעשה מהפיכה בתפיסה ובהגדרות של מה זה עם ישראל, מה זה ארץ ישראל, ונתחיל להתקרב להגדרה הזאת של חברה שיש בה אהבת אחים, שיש בה חסד, שיש בה ואהבת לרעך כמוך, עד אז המצב ילך ויחריף מבחינת הירידה מהארץ.
הייתי אומר כך, אם אנחנו לא נעשה מהפיכה רוחנית כאן בארץ ישראל, אני מתכוון לארגון שלנו, אז כל המעשה הציוני שראינו במאה העשרים, הוא עכשיו הולך להיגמר.
(סוף השיחה)