|
מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 928 – 929
המתקפה על אהבה,
תנועת האהבה בעולמנו
מטרות:
מדוע התרחשה המתקפה על הסופים?
מדוע קיים מאמץ ארוך שנים להשמיד אותם?
מדוע תנועות הדוגלות באהבה ובשלום נמצאות תחת התקפה בעולמנו?
מה מקומן של תנועות הקוראות לאהבה בין בני אדם?
מדוע הייתה חכמת הקבלה נרדפת לאורך השנים?
כיצד תוכל אהבה להתפשט בעולמנו אם יש נגדה אלימות כה גדולה?
האם האהבה תנצח?
האם יש קשר בין כל מובילי האהבה והשלום בעולם? אם כן, מהו הקשר?
האם יש קשר בין הסופים ומקובלים? אם כן, מהו?
מדוע תנועות פנימיות ורוחניות אלו הן לרוב נסתרות ולא מוכרות?
רקע: לאחרונה התרחש פיגוע טרור מהגדול בהיסטוריה של מצריים, בו נרצחו כ300 מתפללים על ידי טרוריסטים נושאי דגלי דעאש. המתפללים השתייכו למסגד סופי. הרדיפה של מוסלמים סופיים איננה חדשה והתרחשה במשך שנים ארוכות לפני הולדת הג'יהאדיזם האלים. כמו כן תופעה זו איננה ייחודית רק לאיסלאם, גם הסינים רודפים את הטיבטים, המאמינים בבודהיזם הטיבטי שדוגל באהבה וחמלה ועוד..
פיגוע במצרים: עליית מדרגה: המוסלמים הסופים במצרים הפכו למטרה בעבור האיסלאם הקיצוני. הפיגוע במקדש הסופי ביום שישי האחרון הוא עליית מדרגה במלחמה של האסלאם הקיצוני בזרם הסופי שמתחזק מאד במצרים | חמישה דברים שחשוב לדעת על האסלם הסופי.
http://www.davar1.co.il/96301/
להלן התפתחה "דת עממית", עם גוונים ועם בני גוונים. ממעמקי אסיה התיכונה עד שיפולי הקווקאז, לאורך הפרת והחידקל, בעמק הנילוס ובעמק האינדוס, וסמוך ליערות העד של אפריקה התהווה פסיפס מרהיב של חוכמה, של פולחן ושל יצירה. התפתחה תורה שבעל פה, נכתבו שירים, נארגה מיסטיקה עשירה; חיפוש אלוהים נעשה מאמץ משותף, דמוקרטי על פי דרכו. מסורות התחרו והתמזגו. השריעה לא הייתה בעלת מונופול. לצידה התפתחה ה"עאדת", זאת אומרת מסורת מקומית, עם חוקים ועם מנהגים משלה.
היקף התפשטותו של הסופיזם היה כה גדול, עד ששטות תהיה לתאר אותו "דומיננטי". הוא היה במידה רבה האסלאם של זמנו. הוא הכיל עולם ומלואו, כולל הפכים גמורים. הוא היה פרקטיקה מיסטית של שלום ושל אהבה; והוא היה גם הפלטפורמה של מלחמה לשלום האסלאם נגד פולשים זרים.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001213200
רדיפת הסופים:
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Persecution_of_Sufis
זרימה:
אקטואליה- המתקפה על הסופים
מיהם הזרמים הפנימיים בדתות?
מדוע הם מותקפים?
הרדיפות אחר חכמי הקבלה
הקשר בין הזרמים הפנימיים ומדוע הם נסתרים
העתיד - האם האהבה תנצח? כיצד?
ההבדל בין חכמת הקבלה לסופיזם
פתיח:
היו מתקפות על סופים שהביאו אותם לתודעה הציבורית. פתאום שואלים מיהם, למה רודפים אותם
יש הרבה מיסקונספציות, אבל בגדול מסתבר שמדובר בגישה פנימית, רוחנית לאסלאם, שמי שנוקט בה, בין אם הוא שיעי או סוני, מנסה להגיע לקשר ישיר עם האל, לאהבה ולאחדות.
מעניין שכמעט ולא שומעים על זרמים מסוג זה ויותר על הפונדמנטליזם. זה נכון גם בעוד תרבויות, בסין, במזרח...
אקטואליה- המתקפה על הסופים
איך אתה רואה את המתקפה על הסופים, מה משמעותה בזמן שלנו?
מדוע לדעתך רודפים את הסופים?
זו המלחמה הפחות-מסוקרת, המתנהלת בתוך האסלאם וסביבו זה שנים. למלחמה הזו נודעת השפעה, ישירה או עקיפה, כמעט על כל קונפליקט בחברה מוסלמית בת זמננו. זו מלחמתם של הטהרנים נגד הצופים (סופים). המתבוננים המערביים אינם שווי נפש. הם חושבים את הסופים לחלופה מתונה ורצויה לפונדמנטליסטים.
הצופיזם נחלש בעולם הערבי בעשרות השנים האחרונות. הוא נרדף עד צוואר בחצי האי ערב ובטורקיה, מסיבות מנוגדות. בסעודיה הוא נרדף מפני שאיננו אסלאמי מספיק; בטורקיה הוא נרדף מפני שהיה אסלאמי מדי. בעיראק של סדאם חוסיין הוא הולאם ונוצל. בסוריה הוא לפעמים נרדף ולפעמים לא. בזירת המיליטנטיות הוא יתקשה להתחרות בג'יאהדיסטים. אבל אם תתבסס דמוקרטיה, ואם ממשלות יואילו להעמיד את עצמן למשפט הבוחר, מצביעים צופיים עשויים להיות לשון מאזניים ולחזק מגמות מתונות.
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000768679
זו איננה המתקפה הראשונה על אתרים סופיים. בפקיסטן, בהודו ובמזרח התיכון התרחשו בשנים האחרונות מספר התקפות ורציחות.
ההתנגדות הגדולה של הקיצוניים לסופים נובעת מההתנגדות לדרכם הרוחנית. הסופים חיו בצניעות גדולה, ועמלו על יצירת קשר אישי עם אלוהים. הדגש אצלם הוא על פנימיות ובירורים פנימיים הרבה יותר מאשר בזרמים אחרים של האסלאם.
https://psmag.com/news/why-sufis-are-targeted-by-extremist-groups
סופיות היא זרם מיסטי באיסלאם, ששם דגש על החיפוש הפנימי אחר האמונה הדתית ופחות על סממנים חומריים.
בגלל הסטיגמה שהשתרשה בציבור המוסלמי על הסופים, רבים בעולם שואלים עצמם היום מדוע הקיצונים בחרו לתקוף דווקא את מה שנראה כזרוע השלווה ושוחרת השלום של האסלאם. אך בעוד שמוסלמים רבים רואים בסופים כמעט מוזרים או חריגים בנוף, קיצונים מגדירים אותם ככופרים ובוגדים בדתם.
האימאם פייסל מניו יורק טוען כי זוהי הפוליטיקה שחדרה לדת בעשורים האחרונים שגרמה למתקפות נגד הסופים. במצרים, הוא טוען, הפוליטיקה מתדלקת את הקיצונים ואת פעולתם. "כשדת הופכת פוליטית, זה לא טוב" , אומר האימאם.
https://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/.premium-1.4626922
דאע״ש עד כה תקף את השיעים, היום במפתיע הוא החל לתקוף גם את אחיו הסונים, מדוע זה השתנה כך?
איזה איום מהווים הסופים על דעאש?
מיהם הזרמים הפנימיים בדתות?
נראה שבין הדתות הגדולות יש כל מיני זרמים פנימיים של אמונות ושיטות להגיע אל האלוהות.
רובן מדברות על אהבה.
נעים להכיר: העדה האחמדית מסרים של שלום כל הדרך מהודו לישראל:
מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני, היה איש דת מוסלמי שהאמין כי מצב הדברים בתקופתו מחייב רפורמציה של האסלאם. הוא טען כי אללה הטיל עליו להביא לעולם צדק ויושר - מתוך פרשנות שוחרת שלום של הקוראן. עיקרי האמונה שייסד הם צדק, שלום, אהבה, נאורות, שלילה מוחלטת של אלימות, הידברות ושיח. יורשיו של ע'ולאם יצאו להפיץ את דברו בעולם - וישראל בתוכו - וכך נכרך גורלם של מאמיני הזרם האחמדי בגורלו של העם היהודי ושל מדינת ישראל.
הערכות שונות מדברות כיום על כ-2,000 חברים בקהילה האחמדית בישראל, רובם מרוכזים באזור חיפה. למעשה, ישראל היא המרכז של הזרם האחמדי במזרח התיכון – כאן ממוקם המטה שלהם. ולא בכדי בחרו האחמדים לבסס את קהילתם ומוסדותיהם בארץ, שכן הזרמים המרכזיים באסלאם לא מכירים באחמדיות ולא רואים בה כחלק לגיטימי מהדת.
בשונה מזרמים חדשים שהתפתחו בדתות השונות, מאמיני האחמדיות לא מסתכלים על עצמם כעל מחדשים במובן התיאולוגי, להיפך – הם רואים בפרשנות שלהם כחזרה למקורות האסלאם. אמנם ביחס לאסלאם האורתודוכסי הם כן מביאים מסר שונה, אבל לטענתם דווקא השיח הדומיננטי כיום הוא זה שסוטה מהדרך המקורית. "המייסד לא בא עם דת חדשה", אומר מוחמד שריף, "הוא בא לתקן את הפרשנות שהפכה את הדת למקור של שנאה ואיבה - במקום שהדת תהווה מקור של שמחה ואהבה".
את המסרים של שלום, אהבה, התנגדות לאלימות ואחווה אנושית, מנסים ליישם האחמדים בפולחן הדתי, בפוליטיקה, ואולי החשוב מכל, בחיי השגרה. אולי הרעיון הכי מעורר מחשבה של מוחמד שריף הוא שבין העמים והאמונות הרבות בישראל לא צריך לשרור דו-קיום - אלא פשוט קיום.
http://www.eol.co.il/articles/522#
אנתרופוסופיה: דרך ההתאמנות:
יעוד האדם מושג מתוך רצונו החופשי ואחריותו המוסרית העצמאית. הדרך הרוחנית האנתרופוסופית מבוססת על התפתחות מוסרית של הישות האנושית וביעודו המוסרי של האדם בבריאה ואינה טכניקה המיועדת לאפשר לאדם להגיע למצבי תודעה בלבד, שליטה עצמית או שליטה בזולת. ההתאמנות מאפשרת לאדם הרוצה בכך להכשיר עצמו להיות שותף אחראי, מוסרי, רגיש ומודע יותר בחברה ובתרבות האנושית.
https://www.antro.co.il/intro/
מורמונים: זרם בנצרות הקורא לחידוש דרכיהם המקוריות של מייסדי הכנסייה הנוצרית:
סיבולת מתמשכת :חברי הכנסייה מאמינים כי החיים הם מבחן סיבולת מתמשך, ועבודת האל אינה חוויה דתית חד-פעמית. עבודת האל כוללת צדקה, התפתחות רוחנית באמצעות לימוד והליכה לכנסייה, התגברות על מכשולים אישיים, והמטרה היא להגיע לתכונות המיוחסות לאל - אהבה, חסד ואמת.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
מהיכן באו הזרמים האלה בתוך הדתות הקיימות? האם הם רפורמציה של הדתות או הבסיס האמיתי שלהם?
האם הם השראה של אנשים בתוך הדתות או שיש להם תוקף רוחני?
האם יש מקום לתנועות כאלה בעולם?
האם הם יכולות להתקיים לצד הדתות הממוסדות והפוליטיות?
מדוע הם נסתרים יחסית?
איך זה שהם יודעים זה על זה, בעוד שהעולם אינו יודע עליהם כמעט?
מדוע הם מותקפים?
אנחנו הרי מכירים את הדת שלנו וזו של השכנים שכל אחת מהן מחזיקה את המפתח לאמת הצרופה ורואה באחרות מתחרות ובמאמיניהן – כופרים. כך פעלה גם הנצרות בימי הביניים, אלא שלימים הנצרות התמתנה ואילו הפונדמנטליזם האיסלמי והיהודי עולים ופורחים: שורפים מסגדים, רוצחים מתפללים, מקדשים אבנים ומדירים את הנשים.
למרות ריבוי הדתות והאלים, יפן נחשבת לאחת המדינות החילוניות בעולם. סיבה אחת לכך היא כי הלאומיות היפנית אינה זקוקה לדת כדי להעמיק את אחיזתה בציבור. גם בעידן הגלובליזציה, התרבות היפנית נטועה עמוק ב-DNA של העם. מאידך גיסא, היפנים יודעים לשלב מגמות ואופנות חיצוניות, בעיקר מהתרבות האמריקאית, מבלי לוותר על הקודים התרבותיים שלהם.
ההפרדה בין הדת למדינה והסובלנות בכל הקשור לפולחן ולאמונה מהווים כר פורה לצמיחתן של דתות חדשות. חלק מהן הן ענפים של הבודהיזם, של השינטו או של הנצרות (פחות מאחוז אחד מהיפנים הם נוצרים). מייסד הדת או הכת הוא בדרך כלל אדם בעל כריזמה שחווה התגלות אלוהית וקיבל על עצמו "שליחות" לברוא דת חדשה
http://megafon-news.co.il/asys/archives/230718
בשנת 1992 העולם התוודע לשיטה רוחנית חדשה - פאלון דאפא (Falun Dafa), הידועה גם כפאלון גונג (Falun Gong). השיטה אמנם נחשפה לקהל הרחב לפני פחות משני עשורים, אבל היא קיימת אלפי שנים. לאורך כל ההיסטוריה של סין העתיקה, השיטה הועברה באופן מצומצם ממורה לתלמיד, ומעולם לא התפשטה כמו הבודהיזם, הטאואיזם ושיטות רוחניות נוספות.
פירוש המילה "פא" הוא חוק או עקרונות, ופירוש המילה "לון" הינו גלגל. לכן משמעות המילה פאלון היא גלגל החוק. "דא" פירושו גדול, ולכן דאפא מתורגם לחוק הגדול.
כמו שיטות רוחניות אחרות המגיעות מהמזרח הרחוק, הפאלון דאפא מבוססת על תרגילים פיזיים הכוללים תנועות איטיות ומדיטציה. בסך הכל יש חמישה תרגילים - שלושה כוללים תנוחות ותנועות גופניות, והשניים הנוספים דורשים להישאר ללא כל תנועה למשך פרקי זמן ממושכים. התרגול נועד לעזור למתרגלים ליישם בחייהם את העיקרון אמת-חמלה-סובלנות, שעל פי הפאלון דאפא, הוא הטבע האמיתי של כל בני האדם.
מאחר והשיטה נמסרה לתושבי סין בחינם, היא נלמדת מאז ללא עלות כספית בכל רחבי העולם. השיטה לא מתנגשת עם אמונות דתיות או רוחניות אחרות - היא לא כוללת אמונה באל כזה או אחר, טקסים, מנהגים דתיים או כללים וחוקים, ולכן מתאימה לכל אדם בכל אמונה שהיא.
ולמרות כל זאת, שלטונות סין רודפים בחומרה את מתרגלי השיטה, תוך שהם מגלים רמה בלתי נתפסת של אכזריות. סין, כמו כל מדינה קומוניסטית אדוקה, אוסרת על כל פעילות דתית ואמונה רוחנית. השיטה הוכרזה כבלתי חוקית, ספרים וקלטות של השיטה נשרפו, נאסרה הגישה לאתרי אינטרנט של השיטה, והעיתונות החלה להסית נגדה באופן חריף. במקביל, המדינה החלה לעודד אזרחים להלשין על מתרגלים, תוך איומים והטלת קנסות על מי שאינו משתף פעולה.
מתרגלים רבים איבדו את בתיהם, ואחרים עברו התעללויות קשות בעודם עצורים. אלה שדיווחו על כך, נכלאו לשנים ארוכות באשמת חשיפת סודות מדינה, ללא אפשרות לייצג את עצמם. יש שנכלאו בבתי חולים לחולי נפש, שם הם מטופלים בתרופות קשות, ומוצגים לציבור כחולי נפש כחלק ממערכת ההסתה נגד השיטה. אחרים נשלחו לעבודות פרך לשנים ארוכות.
לאחרונה מתברר כי ממשלת סין משתמשת במתרגלי השיטה כבנק חי לאיברים. כשנדרש איבר להשתלה, הוא נלקח ממתרגלי הפאלון דאפא כשהם כמעט ולא מורדמים, ולאחר מכן הם נשרפים, חיים או מתים, כדי להשמיד ראיות. כיום ידוע על כ-3,300 איש שמתו כתוצאה מהעינויים, אבל יש להניח שהמספר האמיתי גבוה בכמה אלפים טובים.
הממשלה הסינית, כיאה למשטר דיקטטורי, לא רק רודפת את מתרגלי השיטה בתחומה, אלא גם יוצאת נגדם בכל העולם במערכת הסתה, כשם שהיא עושה לבודהיזם הטיבטי בכלל ולדלהי למה בפרט.
אבל הרדיפה אינה מרפה את מתרגלי השיטה, שממשיכים לתרגל אותה בעולם כולו וגם בסין עצמה.
http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture/Article-deda0f9d711ef21006.htm
מדוע קיימת רדיפה, אם ע"י הממסד הדתי ואם ע"י הממסד הפוליטי ברחבי העולם, זרמים ותנועות שמדברות על אהבה ושלום בין אנשים?
מהו הדבר שנמצא בזרמים האלה שמעורר התנגדות מצדם?
ממה הם בעצם פוחדים?
מה הם שונאים כל כך עד כדי כך שמרגישים שזה משהו שצריך לרדוף?
האם זו התנגדות לאהבה? התנגדות לפנימיות? למה בדיוק?
מדוע מסר של אהבה ושלום מעורר התנגדות בקרב משטרים ודתות?
במה אהבה מאיימת על משטרים? על פניו נדמה שכל שלטון שואף לכך שהרמוניה ואהבה תשרור בקרב בני עמו.
במה אהבה מאיימת על זרמים דתיים?
למה ישנה התנגדות לאידאולוגיה הפנימית שהם מביאים איתה?
מדוע תנועות פנימיות יוצרות כאלה התנגדויות?
למה ישנם שמתנגדים לאידאולוגיה פנימית?
למה ישנם אנשים שממש מפחדים מאידאולוגיה פנימית עד כדי כך שמוכנים לתקוף את אחיהם?
מהי התקופה שאנחנו נכסים אליה אם רואים התעוררויות של אידאולוגיות שעוסקות בפנימיות?
הרדיפות אחר חכמי הקבלה
מה לגבי היהדות? האם גם בה קיים זרם פנימי כזה?
האם גם חכמת הקבלה נרדפה ע"י הממסד?
מהי הסיבה להתנגדות לחכמת הקבלה?
גישה מתונה יחסית לשורש המחלוקת בין החסידים למתנגדים, ניתן למצוא בפרשנות הראי"ה בספרו אדר היקר:
החסידות, שבאה לרומם קדושת המדות, קדושת האמונה, ההכרה הכללית בקדושתם של ישראל ומעלתם, להגדיל את רגשי הקדש, הנרדמים בלב בטבע, על ידי רוממות ערך התפלה, ולעומתה ההתנגדות הכללית, שדאגה הרבה ליסוד המעשי שלא יתמוטט על ידי ההתגברות של הנטייה אל הרגש, ועל הפרטים, שהם מעמידי הכללים, שלא יתטשטשו, על ידי הנטייה אל הכללים, ועל כח הדמיון, המתעורר גם על ידי התרגשות של הרגשות טובות, קדושות ואמיתיות, שלא יעבור את גבולו, ויביא תוצאות רעות ומרות לכלל האומה לדורות הבאים.
עוד החליט בית הדין לשרוף את הכתבים החסידיים בשער בית הכנסת, להשפיל ולהחרים את ר' איסר ולשלוח מכתבים אל כל הקהילות החשובות ביחס לאירועים האחרונים. במכתבים נאמר:
אחינו בית ישראל, הלא ידעתם חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו, שתחברו כת חשודים. ועושים אגודות לעצמם ודתיהם שונות מכל עם בני ישראל בנוסחי התפילות . וגם שואגים בתפילת שמונה-עשרה תיבות לע"ז מגונות ובשיגעון יתנהגו, ואומרים שמחשבותם משוטטות בכל עולמות.ומבטלים תלמוד תורה כל עיקר, ושגור בפיהם תמיד למעט בלימודים ושלא להצטער מאוד על עברות שבאו לידם. כל ראשי עם ישראל יעטו מעיל קנאה, קנאת ה' צבאות. וכבר עקרנו מחשבת הרעה ממקומנו, וכשם שעקרנו מן המקום הזה כן יעקרו מכל המקומות…
האם ההתנגדויות נובעות מרצון לשמירה על יציבות?
מהו המשותף בין ההתנגדות לזרמים הפנימיים בדתות השונות להתנגדות לחכמת הקבלה?
האם ההתנגדות צריכה להימחק או שיש לה חשיבות לקיום האוכלוסייה?
איך מגיעים לאיזון בין ההתנגדות לבין חכמת הקבלה?
הקשר בין הזרמים הפנימיים ומדוע הם נסתרים
כולם טוענים שהם דת האהבה:
יצא לי לשוחח היום עם אדם שטען שהנצרות הצליחה כל כך משום היותה דת האהבה.
כאילוסטרציה הוא נתן את האיגרת הראשונה אל הקורינתים בפרק על האהבה שם כתוב:
"אם בלשונות בני אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה, הריני כנחושת הומה או כמצלתיים רועשים.
אם תהיה לי מתת הנבואה ואדע כל סודות ואשיג כל דעת; ואם תהיה בי כל האמונה עד להעתיק הרים ממקומם, ואין בי אהבה, הריני כאין וכאפס.
אם אחלק את כל רכושי לצדקה וגם אתן את גופי לשרפה ואין בי אהבה – לא יועיל לי דבר"
כל הדתות הגדולות מדגישות מאוד את חשיבותם של החיים הרוחניים ואת הצורך להבין את קיומה של נוכחות אלוהית בכל הדברים ומעבר להם, את ערכם של מעשים טובים ומתן שירות לאחרים, את חשיבות האהבה, החמלה, הצדקה, התקווה והאמונה. כל הדתות מתארות חיים לאחר המוות ואת אלמותיות הנשמה. כולן שמות את הדגש על טוב לב, על סלחנות ועל שלום.
דת הבהאית:
האמונה בדת הבהאית מדגישה את האחדות של האלוהות, הדת והאנושות. זהו מושג מרכזי סביבו נסובים כל שאר העקרונות הדתיים והחברתיים.[1] ההתייחסות של הדת למושג זה רחבה וכוללת את"אחדות האלוהות", "אחדות הדתות" ו"אחדות האנושות" (הכוללת אחדות עולמית, והצורך של כלל בני האדם להשיג אחדות בינם לבין עצמם).
קבוצה של יהודים ומוסלמים החליטו לפתוח בדיאלוג רוחני על בסיס המכנה המשותף של טוהר האמונה. הקבוצה נקראת "דרך אברהם" על שם האב המשותף של שתי הדתות והמטרה שלהם היא להסיר את המחיצות בין היהדות והאסלאם באמצעות העקרונות הסופיים. בשורה החתונה, אפשר להגדיר את דרך אברהם והסופיזם כדת האהבה – עולם ערכי שמקבל את כולם על בסיס אהבה מוחלטת.
http://www.eol.co.il/articles/274#
הקברים הסופיים הפכו למקום מפגש בין הינדים, נוצרים, סיקים, ואנשים מאמונות ודתות אחרות:
https://psmag.com/news/why-sufis-are-targeted-by-extremist-groups
האם לכל הדתות יש שורש רוחני אמיתי משותף?
האם כל הדתות מדברים בעצם על אותו דבר במילים אחרות?
אם כן, למה נוצרו כל מיני דתות? למה לא הספיקה אחת?
מדוע דתות נמשכות לערך האהבה דווקא?
נראה שהאהבה מהווה מכנה משותף בין כל הדתות. האומנם?
מדוע אם כך אין אהבה ושלום עולמי?
מהי אותה אהבה שנמצאת בבסיס כל הדתות?
ניתן לראות כי כל דת טוענת להיות מכוונת לאהבה. איך אדם יכול להחליט מהי אותה אהבה אמיתית והיכן ניתן למצוא אותה?
מה ההבדל בין האהבה שמדברים עליה בכל מיני זרמים לבין האהבה שמדברים עליה בחכמת הקבלה?
מה משותף בין חוכמת הקבלה והזרמים האלה?
מה מייחד את הקבלה מהן?
העתיד- האם האהבה תנצח? כיצד?
האם פלורליזם ברוח הסופים יכול לחזור אל עמדה של דומיננטיות בקהילות מוסלמיות? קצת קשה להאמין בזה. אהבת הזולת ופסיביות פוליטית לא היו מטבע עובר לסוחר בחברות מוסלמיות בדורות האחרונים.
רנסנס סופי הוא רעיון נפלא, שכנראה חלף זמנו. האסלאם זקוק לרפורמציה, מסוג זה שטלטל את הנצרות מן המאה ה-16 ואילך. אבל מוטב לזכור שהרפורמציה ההיא לא התממשה בזכות פרחים ושירי אהבה, אלא בזכות החרב.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001112087
איך אתה רואה את התפתחות המאבק?
האם לדעתך הממסד יצליח במאמציו לחנוק את התנועות האלה באיבן?
למה?
האם יש עתיד לסופיזם?
האם אותם זרמים כסופיזם וקבלה יכולים למצוא שפה משותפת?
או האם המאבקים יתקיימו גם בין התנועות האלה או שהן כולן יכולות להתקיים זו לצד זו בשלום?
האם הדרך לאהבה יכולה להיות מכולם ביחד?
האם יתכן חיבור בין זרמים אלו? במה, באיזה אופן?
האם הן יכולות לשתף פעולה?
האם זוהי התקווה לשיתוף פעולה בין דתות?
אם אנשים יעזבו שיטות ממוסדות קיימות ויתחילו לתרגל שיטות כאלה האם יהיה שינוי ממשי בעולמנו?
למה?
האם הפנטזיה הזאת של אהבה עולמית יכולה להתממש לדעתך?
האם האהבה תנצח?
איך האנושות תצליח להגיע לאהבה אם התגובות לתנועות האלה כל כך אלימות?
ההבדל בין חכמת הקבלה לסופיזם
לאחרונה הסופים עלו לתודעה העולמית, רבים שואלים מיהם הסופים, מה משנתם? כיצד יתכן שישנו איסלאם אחר, איסלאם שוחר שלום, שלא שמענו עליו..
משיריו של המשורר הסופי רומי:
הו אהבה פלאית
תני לי לשיר על פלאיך
במילים הללו
תני לי לפתוח
דלת אל האור
האם נשטף מישהו בגל הזה
ולא הגיע אל החוף?
האם היה אי פעם דג שנמלט מהים?
או בד ציור שסירב למכחול?
לבדי אני שֵׁם ללא משמעות,
אך המאוהבוּת הזאת כה טעונה
במשמעות היא, עד שאיננה
זקוקה לשמות!
ובכל זאת, בוא ונאמר זאת שוב:
אתה הוא הים הזה, אני הוא הדג הזה, וזוהי
ההופעה שלך: לב נמס או צו מלכותי,
אקח הכול. אך איזו
מין אהבה היא זו? אתה חומק
לרגע אחד, והעולם כולו
מתלקח כלהבה. אתה חוזר,
וכל האש הזאת חומקת בחזרה אל הנר
המאיר את חזי.
הסופיזם קורא לאהבה, למציאת קשר ישיר עם האל, דרך האחדות, האהבה, ביטול האגו..ראיית האל בכל. מה ההבדל בין הסופיזם לחוכמת הקבלה?
האם סופים ומקובלים יכולים לעבוד יחד? כיצד?
האם קיימים זרמים דומים נוספים?
מה הקשר ביניהם? מה צריך להיות הקשר בינהם?
מה צריך להיות היחס בין חכמת הקבלה לסופיזם, בין מקובלים לסופים? כיצד הם צריכים לשתף פעולה?
האם שלום העולם תלוי בזרמים אלו? מדוע?
האם אתה תופה שהסופיזם יוכל למתן את הטרור והקיצוניות האיסלאמית?
האם השלום בעולם תלוי בתנועות רוחניות כמו סופיזם, חכמת הקבלה?
האם ניתן להגיע לשלום בעולם בעזרת תנועות רוחניות אלו?
כיצד?
האם מספיקה שיטה אחת, או שיש הרבה שיטות, או שצריך לאחד בינהן…? במה בעצם מדובר?
מהי הגישה המלאה הנחוצה לאנשים בימינו כדי להגיע לשלום בעולם?
כיצד צריכות להתפתח הגישות הרוחניות כדי שהעולם יקבל אותן כאמצעי היחיד לשלום?
האם כולם צריכים להחשף לשיטות אלו, כל אחד בתרבותו שלו?
השיטות הללו קיימות כבר אלפי שנים, מה הרלוונטיות שלהן לימינו?
מדוע עלינו להשתמש בשיטות עתיקות בימינו? למה לא להשתמש בשיטות מודרניות?
מדוע זה קרה כך, שהידע והחכמה נבנו בעת העתיקה, וכיום צריך לחזור אליה?