יורדים מהבמה
עתידנו לא תלוי בהחלטות של הכנסת או הממשלה, אלא באופן שבו נתייחס איש לרעהו, בחברה. אם נשתדל להיות קרובים יותר זה לזה, להתחבר, אז נצליח בחיים.
לא תקבע המידה שבה נפתח מסעדות, מכוני כושר ומקומות אחרים, אלא המידה שבה נפתח את הלבבות. ככל שנתקרב זה לזה מלב אל לב, פתאום נראה איך הכול נעשה יותר פשוט, יותר קל, בריא, רגוע ושליו.
כי מי שמנהל פה את העסק, ולאחרונה זה ברור למדי, הוא כוח הטבע ולא מנהיגים כאלה ואחרים. ולטבע יש רק קו אחד, נוקשה והחלטי: הוא שואף להביא את כל חלקיו לאיזון כללי.
כאשר החברה האנושית תתאים גם היא לחוקיות האינטגרלית שבדומם, בצומח ובחי, אנחנו ניהנה מכל הטבע העגול. נזדהה עימו, נבין את השינויים שהוא מזמן לנו, נרגיש אותו, נהיה מחוברים אליו כמו לאימא, בחבל הטבור.
עידן הקורונה ישים קץ לכל סגנון ההתפתחות שידענו קודם. לכל משחקי האגו ומאבקי השליטה. לכן החדשות הפוליטיות בכל רחבי העולם נראות לאחרונה כמו סצנת הסיום של הצגה שכבר עבר זמנה. מגוחכות כמו תכניות הריאליטי שגם כן נאחזות בפורמט הישן של אדם לאדם נצלן.
זהו. פאסה. עולם הולך ונעלם.
האבולוציה תוריד את תרבות היחסים האגואיסטיים מהבמה, עקב אי התאמה למציאות החדשה שמתגלה. אם רק נדע איך להתחבר בהדדיות בינינו ועם הטבע שכולו אהבה, תהיה פה איכות חיים מרמה חדשה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בישיבת הכתבים היום