יום השירה הבינלאומי: כל הנשמה תהלל-יה
השבוע צוין יום השירה הבינלאומי שמטרתו לקדם קריאה, כתיבה ופרסום של שירה ברחבי העולם. אין טבעי יותר משירה על כל ביטוייה – מהפיוט ועד לזמרה, מהצליל ועד המנגינה.
שירה היא פעולה מיוחדת מאוד. החלל כולו מהלל, כדור הארץ מזמר, והטבע כולו מפיק צלילים שונים. עלים מרשרשים ומים מפכפכים, שריקת הרוחות וציוצי ציפורים. גם אימא שרה לילדיה מתוך אינסטינקט טבעי.
האדם מבטא את עולמו הרגשי בשירה, מזמר בטבעיות את התפעלותו הפנימית. טוב ורע, עצב ושמחה – כל רגש ומצב זוכים בו לביטוי ייחודי מהלב.
וישנה השירה הכתובה. כל חרוז ומילה שעולים מהמשורר באים להראות על הקשר בין הפרטים השונים, בין הפעולות והמצבים המורכבים בחיי האדם. קשר מצטרף לקשר – עד לקשר הקשרים, הכוח העליון שקושר בהרמוניה את כל הניגודים.
"שיר השירים" אשר לשלמה המלך הוא העיקר, ביטוי לשלמות כל הקשרים. שירה שכולה מופנית לבורא, לכוח העליון, האחד יחיד ומיוחד. יחס של אהבה בין האדם לבין כל המציאות הסובבת אותו. "שיר השירים" מבטא את הפנייה הרוחנית הכוללת של הנברא לבורא, של האנושות כולה לכוח העליון, את העלייה של ספירת המלכות לספירת הכתר.
גם תהילים הם שירה עליונה. דוד המלך הוא יסוד כל העולם, "מלך" מלשון "מלכות". לכן המזמורים שכתב דוד מהווים יסוד לפנייתו של האדם לכוח העליון, והם הפכו פופולריים בכל הדתות.
כשמקובלים כותבים שירה כל תכונותיהם מתעוררות, מתלכדות ומתכוונות לבורא, למקור החיים; "כל עצמותיי תאמרנה, השם מי כמוך" (תהילים לה, י). ושירתם הדדית, היא קושרת בין האדם לבורא ובין הבורא לאדם, "אני לדודי, ודודי לי". הבורא מקדים לעורר את האדם, והאדם מתעורר בתגובה לבורא, מוסיף ביטוי מעומק ליבו ושר חזרה לבורא. שירת העולמות.
אומנם לכל רועה ניגון משלו ולכל עת שירה משלה, אבל יש תקופות שבהן השירה פרחה ביתר שאת, כמו לדוגמה שירת ימי הביניים של יהדות ספרד. התקופה הזאת בלטה כי זו הייתה תקופה רגועה אחרי לחצים גדולים שהיו על עם ישראל, ורגע לפני לחץ גדול יותר שנחת עליהם. ברגע של אתנחתא, כתבו המקובלים דאז מתוך געגוע לציון בתבניות שירה רבות ומגוונות, בדגש על חריזה שבאה לבטא ארגון פנימי של כל רצונותיהם לרצון אחד מכוון לרצון העליון, רצון כל הרצונות.
מורי הרב"ש היה מספר שגם כאשר אביו בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, שהה בלונדון, הוא עצר את כתיבתו לתקופה של שלושה חודשים והלחין ניגונים על מזמורי תהילים, זמירות שבת ותפילות הימים הנוראים. כשהסתיימה ההשראה פסק מלכתוב תווים, וחזר לכתוב מאמרים על חכמת הקבלה.
באשר אליי, אפילו יותר משירה כתובה, אני אוהב ניגונים בלי מילים. אבל ברוח התקופה, אם לבחור שורה אהובה, הייתי דולה מתוך ההמנון הלאומי של מדינת ישראל את "להיות עם חופשי בארצנו". כי זו התקווה שלי ושל כולנו: להיות עם חופשי בארצנו, ברצוננו. חופשיים מהאגו שלנו, חופשיים לאהוב. עצמאיים מול כוח עליון.