שיחה 14.10.12 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה.
שיחה עם רב
חיים חדשים
שיחה 82
שיחות על בריאות – ריפוי
closedmaterial_ingest_2012-10-14_12-45-01_mlt_o_rav_2012-10-14_rawmaterial_haim-hadashim_n82
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן.
שלום הרב לייטמן.
שלום לכם.
אורן: שלום גם לך, ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: בתקופה האחרונה אנחנו מדברים על הבריאות. למדנו מהרב לייטמן כל מיני רעיונות חדשים בקשר לגוף שלנו, למערכות שפועלות בו, לכל מיני מחלות שרווחות היום בעולם. והרעיונות ששמענו לוקחים אותנו צעד קדימה בפרויקט הזה של שיחות על בריאות. והיום החלטנו לעבור שלב ולהתקדם לכיוון של ריפוי, לכיוון של התקדמות. לא כל כך להתחפר בבעיות עצמן, אלא לקחת את האנשים קדימה.
וכדי להיכנס אל תוך הסיטואציה של לקיחת האנשים קדימה, להוליך אותם מהמצב שהם נמצאים בו אל חיים חדשים, ניצה בנתה עבורנו איזו סיטואציה שבתוכה אפשר יהיה להתלבש ומשם להתחיל להתרומם. אז בואי תגדירי גם לנו וגם לצופים, שיהיו אתנו בתוך התמונה הזאת שאנחנו מציירים היום באולפן.
ניצה: היום נתחיל בעצם להתעסק באדם עצמו, באנשים שחווים איזה כאב ואיזה מצב שהם לא יודעים להתמודד אתו. אנשים כאלה היום מגיעים באופן טבעי, כואב משהו, מפריע משהו הולכים לרופא, מצפים לקבל את הפיתרון מצד הרפואה.
הדברים שבגללם בדרך כלל אנשים כאלה הולכים לרופא, יכולים להיות כל מיני בעיות של לחץ, ולפעמים קצת דיכאון. תשישות, תשישות אבל כרונית, לא איזו עייפות זמנית. חוסר פוקוס, כאבים בכל מיני אזורים בגוף, מיגרנות, כאבי גב, כל פעם הכאב עובר למקום אחר. מין תחושה כזאת שמשהו לא בסדר אצלי בגוף וגם בפנים, אני הולך לרופא, אני לא מכיר גורם אחר שאני יכול לפנות אליו.
והרופא, מה הוא עושה? הוא שולח אותי באמת לסדרה של בדיקות, שלב ראשון, ובדרך כלל רוב הבדיקות אפילו יוצאות תקינות, ואומרים לך, מבחינה גופנית, אתה בריא. זה שאתה לא מרגיש טוב, זה סיפור אחר, אני לא יודע מה אני עושה איתך.
אז יש מצבים שבהם האדם מתייאש והולך לפסיכולוג, במקרים יותר מסובכים הפסיכולוג הרבה פעמים כבר מפנה אותו לפסיכיאטר. שם הוא כבר נותן לו בדרך כלל כדורים, ועדיין כל מה שהוא מקבל, זה רק משהו שעוזר לו להירגע, אבל לא באמת פותר לו את הבעיה. והוא ממשיך לחיות עם הבעיה הזאת וזה הופך להיות משהו נורא מעיק, זה ממש יושב עליו. הוא לא מצליח להנות משום דבר למעשה בחיים, כי זה יושב עליו. קשה לו עם העבודה, קשה לו עם הילדים. הכל הופך להיות נורא קשה.
ומתוך ההבנה הזאת החלטנו שנזמין לאולפן בצורה ווירטואלית לאיזה תהליך, עשרה אנשים כאלה שכל אחד מהם מייצג איזו דמות מסוימת, מצב מאוד שכיח.
אז יושבים איתנו כאן בצורה ווירטואלית בסדנה, אישה בת 32, היא אמא לתאומים, היא סובלת כבר תקופה די ארוכה מדופק מואץ, נדודי שינה, סחרחורות, עייפות. לא יודעת איך להתמודד עם זה.
יושב איתנו גם גבר בן 45 שמשקלו 120 קילוגרם, יש לו קשיי נשימה, הוא נמצא במאמץ פיסי, כאבי רגליים.
גבר בן 35, הוא מהנדס בהייטק, הוא כבר חמש שנים סובל מכאבי גב חוזרים שמקרינים לרגל. הוא בחודש האחרון כבר לא מסוגל לעבוד, הוא מתחיל להרגיש שהוא על סף פיטורין אם הוא ימשיך ככה.
אישה בת 48 שסובלת מכאבי בטן חזקים. הבדיקות יצאו תקינות, אבל כל הזמן יש לה פחדים.
שתי חברות שיש להן סימפטומים דומים, שתיהן יש להן אובדן תיאבון, חוסר אנרגיה, חוסר חשק, חוסר חיות.
ועוד שני גברים צעירים שמתלוננים על כאבים מפוזרים. וגם תחושה של חוסר פוקוס, קשה להם להתרכז. שעמום, לחץ, ומה שאותם בעיקר מטריד זה שהם אבדו את החשק המיני שלהם.
אז כל מי שנמצא פה כרגע, הם אנשים שבאמת קבלו טיפול שלא ממש עזר להם. אצל כולם נערכו בדיקות מקיפות שיצאו תקינות. חלקם קבלו תרופות לצורך הקלה זמנית וחלקם כבר המשיך הלאה, מנסה לחפש כל מיני דרכים איך להקל על הכאב. חלקם פנו לטיפולים אלטרנטיביים. כל מיני שיטות כאלה ואחרות, אבל בסופו של דבר התוצאה היא שהם עדיין סובלים. וזה מה שמשותף לכולם, כל מי שיושב פה סובל כבר תקופה ארוכה.
והם שמעו שיש לך איזו גישה אחרת, משהו אחר להציע. הם כבר משתוקקים לשמוע אותך.
אני יכול להוסיף לעשרה האלה את כל האנושות.
אורן: הם ממש מייצגים את כל האנושות.
אבל גם לא לכיוון הזה, אלא לכיוון ההפוך. יש כאלה אנשים שיוצאים לרחובות ומתפרצים מרוב הלחצים והמתחים הפנימיים. שהולכים ועושים פעולות טרור ועוד כל מיני פעולות למיניהן. זה גם נובע מתסכולים פנימיים. ואני לא מדבר על גירושים, אלימות וסמים וכל מה שיש. אדם לא נמצא באיזון הפנימי, וזה גורם לכל מיני בעיות, ובעיות ממש רפואיות שאנחנו יכולים לראות לפי הבדיקות שבאמת האדם יצא מהאיזון ואז יש כל מיני בעיות פיזיולוגיות שאנחנו מגדירים אותן כמחלות. וחוץ מזה אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים להגדיר כבעיה, כמחלה ממש, את זה שאדם מרגיש קצת לא טוב, הוא נמצא בערפול, חוסר פוקוס.
כאן כואב, שם כואב, יש דברים כאלה, מה לעשות. גם אם תיתן לאדם כזה לעסוק בספורט חצי שעה ביום, זה גם קשה לחייב אנשים, אין להם מרץ להתחיל בשום דבר, הם לא יכולים להיות קבועים בזה. הילדים, הלחץ, העבודה, המשפחה, כל זה סך הכל קובר את האדם. זה ברור.
אז בעצם המקור לכל הבעיות האלה הוא חוסר איזון פנימי, לא יותר. וזה המקור לבעיות הרציניות ביותר, גם לבעיות כמו סרטן, לחץ דם, סכרת וכן הלאה. זה הכל חוסר איזון. הרי כל מחלה היא חוסר איזון בין המערכות שבגוף. ובנוסף לכך יש גם מחלות ובעיות שאנחנו לא מגדירים אותן כמחלות, כמו הרגשה לא טובה, לא נוחה, חוסר חשק, חוסר יכולת לחיות בעצם.
מה עושים? וודאי שאלה תופעות שהיום הן מגיפה הכללית, היא ממש באה ושוטפת את כולנו, כל כדור הארץ הוא בזה. ואם פעם דיכאון או כל מיני כאלו תופעות כמו שאת אומרת, אפילו כאבי גב, זה היה רק לאנשים מיוחדים, לאצילים, אז עכשיו זו הדפרסיה שנמצאת אפילו בשבטים באפריקה ובדרום אמריקה.
אפילו חיות הבית מקבלות תרופות נגד דפרסיה, כי הן קרובות לבעליהן. הכלב קרוב לבעל הבית שלו, והוא מקבל ממנו את ההרגשה הזאת. כי אנחנו נמצאים כולנו ברשת אחת, בקשר אחד בינינו ולכן דווקא על חיות זה מאוד מורגש. חיות בספארי, חיות בגן החיות, מתוך זה שהן קרובות לאנשים, מקבלות מהם כזאת הרגשה. וצריכים לטפל בחיות האלו לא בגלל שהן נמצאות בכלוב, אלא חוץ מזה. אנחנו מבדילים בהן כבר סימפטומים של בני אדם, כי זה עד כדי כך משפיע.
זאת אומרת יש כאן בעיה, תופעה כביכול גופנית, כי גם הגוף שלנו שהוא חלק מן החי, סובל מזה. לא צריך להיות פילוסוף, אינטליגנטי, מיוחד, מפותח, אלא זה קורה אצל כל אדם ואדם מפני שהוא קשור לכל האנושות. אנחנו מעבירים את ה"ווירוסים" האלו אם אפשר להגיד ווירוסים, בצורה וויראלית וכך זה מתפשט לכל העולם. ומפני שכל העולם נמצא בחוסר איזון בהשפעה הדדית, אנחנו גורמים בכך אי איזון זה לזה.
לכן קודם כל צריכים להגיד כך, עד כמה שנטפל בכל אחד ואחד, כל עוד כל האנושות לא תגיע לאיזון, האדם יהיה תחת השפעת הסביבה הזאת הבלתי מאוזנת, והוא בכל זאת יצא שוב באי איזון. אנחנו כל הזמן נצטרך לאזן אותו, ללא הפסקה. ועד כמה שזה יעזור לו, זאת שאלה. כי באמת כל פעם אנחנו צריכים להילחם דרכו נגד השפעת העולם עליו. זה דבר אחד.
דבר שני, אנחנו לא מדברים על איך לתת לכל העולם טיפול, שזה באמת הדבר הרצוי ביותר וזה אפשר רק על ידי כך שבני האדם יתחברו בצורה נכונה ביניהם ויחיו בצורה יותר ידידותית, בצורה שיתמכו זה בזה, שיפסיקו עם התחרויות, יפסיקו עם שנאת חינם וכן הלאה. זה טיפול שכבר צריכים לעשות אותו מזמן לכל העולם, אבל אי אפשר לעשות זאת אם העולם לא יגלה נחיצות לזה.
אם אנחנו נתחיל להסביר את זה למישהו שבא אלינו, אז הוא ישמע אותנו, ויגיד "טוב, זה בסדר מה שאתה אומר, אבל מה אתה ממליץ, תכלס מה אתה נותן לי? כדור, לא. מה, איזו השתתפות באיזה חוג, בדיון, בסדנה. אם אין ברירה ואני באמת סובל, אז פעם בשבוע אני אלך לאיזו סדנה, גם אשמע בבית איזה דיסק, איזו מוסיקה אולי, שירים. בקיצור תן לי איזו חבילת טיפולים ואני אקבל אותה. אז יום אחד אני אלך לסדנה, יום אחר אני אשמע איזו מוסיקה, אחר כך ביום אחר איזו הרצאה או שיחה וכך אני לאט לאט אחזיק את עצמי, אקבל איזה הסתכלות אחרת על החיים ויהיה לי יותר קל".
זאת אומרת, זה מין טיפול שאנחנו מאזנים את האדם על יד כך שאנחנו נותנים לו השקפת עולם חדשה ואז הוא רואה את העולם ואת עצמו בצורה אחרת. הכל תלוי במוח, במחשבות האדם, איך הוא מתייחס, איך הוא מקבל את הדברים. ולכן לראות את חוסר האיזון ולראות אותו כחוזר לאיזון, ולהסתכל עליו איך שהוא עובר את התהליך, זו המטרה שלנו.
אני לא רואה כאן שום דבר אחר. אני בכלל רואה בגישה הזאת ריפוי לכל המחלות. לא רק למחלות פסיכוסומאטיות, אלא למחלות הפיסיולוגיות כי הן התוצאה מזה, עד למחלות כאלו שנראה לנו שלא יכול להיות שהן תוצאות מחוסר יחס יפה בינינו. מחלות וויראליות או תורשתיות כביכול. מחלות כדלקות, סרטן, כל הבעיות עם המערכות של הלב, הריאה, הכבד, מערכות נשים. אבל באמת אין שום סיבה אחרת למצב לא טוב, להרגשה לא טובה, לחוסר איזון בגוף, אלא חוסר היחס הנכון בינינו שהוא המערכת הכי גבוהה, שמשפיעה על כל יתר המערכות.
אנחנו נמצאים בעולם שלנו, כמו שלא פעם דברנו, במערכות דומם, צומח, חי ואדם, המדבר. אז אם אנחנו משפיעים אחד לשני בדרגת המדבר, ביחס בינינו שהוא הדרגה העליונה שבדרגת המדבר, ההשפעות האלו השליליות, הלחצים, האיומים, כל מיני מצבים שמכניסים אותנו לחרדות, לפחדים, ללחצים בינינו, לתחרויות וכן הלאה, אז וודאי שמכאן אנחנו מגיעים לכל מיני צורות התפרצות. התפרצות בהתנהגות, גם טרור וגם אלימות וגם סמים וגם דיכאון וגירושים וכל הדברים האלה, עד למחלות פנימיות פסיכוסומאטיות ומחלות פיסיולוגיות.
אז וודאי שהייתי מוסיף לרפואה, את אותו צבא של מומחים, שהם יטפלו באיזון של האדם, דרך איזון היחסים בין בני אדם. כמו שהיום אנחנו רואים, שקופת חולים מחברת אליה צבא שלם של כל מני תרפיסטים למיניהם, רפואה משלימה, מסז'יסטים. פעם זה לא היה מקובל ברפואה. אבל אנחנו רואים היום, שאפילו מרפאים גם על יד ריחות, על ידי דיקור שזה כבר מזמן נמצא בקופת חולים, מסג' וכן הלאה. למה שאנחנו לא נוסיף לזה גם פסיכולוגים, אבל פסיכולוגים כאלו שהם יטפלו באיזון היחס בין בני אדם. ללמד את האנשים איך להיות בקשר נכון ביניהם. בהדדיות, בהשתתפות, בהדברות הנכונה וכן הלאה.
עם זה נוכל קודם כל לעשות מחקר, עד כמה שזה עוזר לאותן הקבוצות הנזקקות, ועד כמה שאנחנו מצליחים בבעיות מסוימות יותר, ובבעיות מסוימות פחות, בכל מיני אופנים שאנחנו ניתן להם, סדנאות, הפעלות, ואז נראה עד כמה שבכל מקרה אנחנו מצליחים, על ידי זה או זה. צריכים להתחיל לפתח את המכשיר הזה, האמצעי. זה מה שהייתי ממליץ. אם אין, אז צריכים לעשות. כי אחרת האנושות לא תצא מזה. ואז אנחנו בטוח יכולים לראות לפי הסטטיסטיקה, שאנחנו יכולים דרך זה לטפל בכל הבעיות, אפילו בבעיות בלתי פתורות שבשום צורה אחרת לא מצליחים לטפל.
ניצה: אני רוצה לשאול אותך שאלות דרך הפה של האנשים האלה שיושבים כאן כרגע. אתה תיארת פה מצב של חוסר איזון ,וקראת לו חוסר יחס נכון בינינו. אמרת שהכל תלוי בסופו של דבר במחשבות של האדם, במוח. אז אם למשל התוצאה שיש לי היא כאב גב, איך קשור חוסר היחס למחשבות, לכאב גב?
אמרתי שזה עניין של המערכות, יש את המערכת הכי גבוהה, זה חוסר היחס בינינו, שהוא לא מאוזן, זה במערכת ברמה האנושית, אחר כך היא יורדת כחוסר איזון, במערכת נניח הפסיכוסומאטית, מערכת העצבים, מערכות כבר יותר גופניות, אלה מערכות דם, לחץ דם, לימפה, מערכות שיותר ויותר שייכות לגוף עצמו של האדם, עד שמגיעות לעצמות, לשרירים, לבעיות עור וכן הלאה, "מוח, עצמות, גידין, בשר ועור", כך זה מתפשט מלמעלה למטה.
אבל הכל בא מהמוח, ושם אנחנו מתחילים לטפל. כי אם נטפל במערכת הגבוהה, אז כל יתר המערכות יתאזנו. "מוח", הכוונה למחשבות, לרצונות, לתשוקות, ליחסים בינינו, למידת ההתפתחות של האדם, לפתיחות שלו לאחרים, למידת ספיגת הבעיות, לההשתתפות בהן עם האחרים, כדי לראות את הבעיה שלך כבעיה המשותפת בין כולם, ועוד ועוד. כאן, בזה בעצם מתחיל ונגמר כל הסיפור עם האדם. זה האדם שבנו, הוא החולה, ולא כל המערכות שתחתיו. הן כתוצאה, וגם מה שאנחנו רואים בדומם, צומח וחי מכל הטבע, זו גם תוצאה מזה שהאדם לא נמצא באיזון. כי אם היה מאוזן, אז כל היתר גם היו מתאזנים. אנחנו לא כל כך שמים לב לעולם החי ועולם הצומח, אבל הם סובלים מאוד, והסבל הזה בא דווקא עקב התנהגות האדם, ברמת האדם בינינו. אנחנו מקרינים בזה המון כוח שלילי אפילו על עולם הצומח, שעל זה אפשר לומר, מה פתאום הם מרגישים? אבל עובדה, יש לנו גם הוכחות לזה, שהצמחים מרגישים את האדם, והם גם פועלים על האדם בצורה הפוכה, זאת אומרת הצמח על האדם, לא רק האדם על הצמח, ושיש כאן פידבק שלילי.
ניצה: אתה תיארת לי קודם איזו ערכה, ערכה של טיפול, ערכת ריפוי חדשה, שזה הזכיר לי קצת כמו ערכה של עזרה ראשונה. לא יודעת אם זו עזרה ראשונה או עזרה מונעת, או איך היית קורא לזה.
לא, זו לא עזרה מונעת, אין לנו כאן מה למנוע, אנחנו כבר נמצאים כאן בריפוי ממש.
ניצה: אז זה בריפוי עצמו, ממש ערכת ריפוי, ערכת ריפוי חדשה שהיא כוללת סל של כל מיני דברים. ואנחנו הגענו לפגישה הראשונה, אז מה הדבר הראשון שאנחנו הולכים ללמוד עימך היום?
אם אנחנו יושבים כבר בסדנה, אז קודם כל הייתי מעביר להם כמה שיחות, יחסית תיאורטיות. עם הדגמה, עם קליפים, עם כל מיני תצוגות של החומר, שמסביר עד כמה שאנחנו קשורים לטבע, עד כמה שאנחנו קשורים בינינו, עד כמה שאנחנו מקרינים אלו על אלו וכולם על כולם, בצורה ויראלית, יחס לא טוב, השפעה לא טובה. ואיך אנחנו נוכל לאזן את עצמנו ביחס בינינו, ולהקרין אחרי זה. "לאזן" נניח להגיע לאפס, לניטראלי, ואחר כך להתחיל להשפיע אחד לשני השפעות יפות, טובות, ועד כמה שזה ישפיע על כל אחד ואחד, לרוגע, למצב רוח, לצורה מאוזנת, לראות את החיים כמנגנון אחד. זה נקרא שמתגלה לנו היום העולם האינטגרלי, הגלובלי, ממש סביב כדור הארץ כי אנחנו קשורים יחד, אנחנו נמצאים באיזו מערכת, אקו-סיסטם כזה, כך שהכל, הכל נמצא יחד, כולנו, במערכת אחת. היא רבגונית, היא רב שכבתית, אבל בכל זאת היא אחת, ואנחנו צריכים להתייחס בצורה כזאת לכל העולם שלנו. סך הכל בוא נאמר כדור הארץ, לא ניקח את הקשר שלו עם כל היקום, זה הרבה מדי לאדם הרגיל, למטופל
אבל היום אנחנו כולנו מרגישים, אפילו לפי הסטטיסטיקה, כמה יש לנו היום יותר צרות עם ההוריקנים, עם הצונאמי, עם הרי הגעש. בכלל עם כל בעיות החום, ההתקררות הפתאומית, ההתחממות, כל מיני דברים, תופעות טבע. ועד כמה שיש לנו בעיות בינינו, בחברה האנושית, בפנימיות שלנו, בצורה הגופנית, בחינוך הילדים. בוא נראה את כל המערכת הזאת כאחת, זה מה שאנחנו צריכים להראות להם, איזה מבט הוליסטי, אבל באמת מדעי, נכון. לא לשכנע אותם במשהו, לא צריכים לשכנע בכלום, אנחנו רוצים רק לדעת, למה אנחנו סובלים.
ואז, כשאנחנו מסבירים את זה, אנחנו גם מדברים על זה, זאת אומרת מסבירים להם את זה במנות קטנות. קוראים למשל איזה טקסט, חצי דף, לא יותר מזה, אפילו פחות, ומדברים על זה, למשל רבע שעה או חצי שעה, בינינו. כי אדם כששומע מה שמדברים, זאת אומרת אנחנו קוראים ומדברים, קוראים ומדברים, בצורה כזאת אנחנו יותר קולטים את הטקסט, יותר מרגישים אותו, שומעים מִאחרים וגם מדברים.
אז כשדיברנו על הנושא הזה בינינו, זאת אומרת שספגנו מהטקסט מה שיש. שוב, איזה טקסט או איזה קליפ, ובואו נדבר עליו, עד כמה שכל אדם קשור לכל מיני צורות של הטבע, איך הטבע משפיע עלינו, איך אנחנו משפיעים על הטבע. ושוב מדברים על זה, למשל על הקליפ הזה, יחד עם זה שאנחנו ראינו אותו פעם ואחר כך הוא בא בחלקים, איזה חצי דקה רואים קליפ, מדברים על התהליך שרואים עוד חצי דקה, ושוב מדברים. וכך זה, קליפ של שתיים, שלוש, עד חמש דקות.
אחר כך אנחנו מדברים על היחסים בינינו, איך אנחנו משפיעים זה על זה, גם בצורה ציורית. על איך העצבים שלנו פועלים, איך החולי שלנו מתפשט ונדבק זה לזה. איך אנחנו משפיעים זה על זה בכל מיני מחשבות בעיקר, על הבית, על הגירושין, על המשפחה, על הסמים, על הטרור, על המלחמות, איך אנחנו נמצאים במאבק זה עם זה, כל פעם נמצאים בתחרויות למיניהן, שם יפה וכאן לא, וכאן יש יותר ממני ושם פחות וכן הלאה.
איך אנחנו לא נותנים בהשפעה הזאת אחד לשני רוגע בחיים. ההפך, כל היחס שלנו לחיים הוא מעורר בכל אחד חוסר שקט, אני מסתכל "איזה עגיל יש לה ", אני מסתכל עליו "איזה משקפיים יש לו, מסגרת יפה", "איזה אוטו", "איזה זה, ואיזה זה", "הילדים שלהם יותר טובים" "והזה והזה", אני נמצא בעצבים במיוחד כשאני לא יכול לממש את כל זה "אני נמצא בעצבים גם כי העולם דורש ממני".
העולם לא דורש, אני יכול להתנתק ממנו, אבל אני לא מסוגל. אם אני אשנה את היחס שלי, אז הוא לא ילחץ אלי. העולם שילחץ, זה הכל הרי תלוי בי, בקליטה שלי. אני כך רואה אותו שהוא לוחץ עלי. אני יכול לראות איזה פרסום בטלוויזיה, וזה לא מדבר אלי. ויכול להיות שכן, שזה מוציא אותי מאיזון, שאני מתחיל לחשוב איך אני משיג את זה, עד שאני הולך לגנוב, וכן הלאה.
זאת אומרת, הבעיה היא איך אנחנו נותנים לאדם הסתכלות נכונה על הסביבה, מה לקבל מהסביבה ומה לא. וגם מארגנים סביבו, לידו, סביבה חדשה. אז אותם האלו שהגיעו לבית חולים, לרופא וכן הלאה, בואו נארגן מהם, דווקא את הסביבה הכי בריאה. בגלל שהם מרגישים חוסר בריאות, אנחנו יכולים דווקא מהם לארגן חברה בריאה ביותר. כי יש להם חיסרון. ואז זה יהיה שיעלו ממש "מבור עמוק להר גבוה".
אז אחרי שאנחנו עושים כמה סדנאות, תרגילים, כאלו, לא צריך למהר עם זה, הם צריכים להתכלל בזה, לספוג את הדברים האלה, יותר ויותר. אנחנו יחד איתם יכולים להוציא אותם לטיול, לאיזה משחק, לאו דווקא פיזי עד כדי כך, אלא כך רגיל, ריקודים. שירקדו, משהו פשוט, שכל אחד יכול לבצע, ולא יהיה קשה אפילו לבחוּר במשקל של מאה עשרים קילו. העיקר, לשחרר את האדם מהלחצים הפנימיים.
ניצה: כלומר, המטרה של הטיול, המשחק, שאנחנו נשחרר את עצמנו מלחצים?
כן, הכל נובע מזה. אבל, שוב, טיול זה סך הכל כדי לתת לאדם מחשבות אחרות, להוציא אותו מהחברה הרגילה ששם הוא מקבל את הווירוסים האלו, ושיתפוס השפעה אחרת מהטבע, מהסביבה. אני הייתי מחייב אותם להביא את כל בני המשפחה ולארגן פיקניק משותף. כמה חולים יש לי? חמישים, לא חשוב כמה. זהו, זאת הפעולה שמארגנים. כל אחד מביא חמישים שקל, כולם יוצאים לאיזה פארק, עושים יחד פיקניק, משהו פשוט.
אבל אף אחד לא מדבר על כך שכואב לו, מדברים רק על הדברים היפים. אנחנו לומדים איך להתחבר. ולא שכל אחד יושב במשפחה שלו מבוּדד מאחרים, אין דבר כזה. אלא מביאים כדור למשחקים, בואו ננסה, אולי אתה בכל זאת יודע קצת לקפוץ על החבל, ואתה יודע לקלוע במשהו עם החץ. לא חשוב מה, לשחק כמו ילדים. לעשות דווקא תחרות עם הילדים שלהם ולא להתבייש שהילדים יהיו יותר טובים. כך, עד העיפות, עד העיפות ממש, שיהיו עייפים עד מאוד. ואז לשחרר אותם הביתה לישון.
צריך לעשות כל מיני כאלו פעולות. אני חושב שהבעיה היא שאין לנו במסגרת הסל הרפואי דווקא פעולות כאלו. אני חושב שהיינו מצליחים בזה מאוד. אבל הבעיה היא שכאן יש רפואת תרופות מאוד חזקה, שאנשים מרוויחים על זה מיליארדים, ובעצם הם מונעים מאיתנו לעשות את הטיפול הנכון.
ובכלל, אנחנו יודעים, כמו שהיה בעולם הקדום, שהיו משלמים לרופאים עבור זה שהאדם היה בריא ולא עבור זה שהוא היה חולה. כך אנחנו צריכים להעביר את כל הרפואה, לזה שאנשים יהיו בריאים ולא שאנחנו צריכים רפואה מתי שהם חולים. מתי שהם חולים הם לא צריכים לקבל כלום, הרופאים צריכים לקבל מאיתנו יחס שלילי, על כך שהם הביאו את האדם לחולי.
ניצה: אבל יש פה שני דברים. יש את מערכת הבריאות שאותה נשאיר כרגע בצד, בתקווה שיום אחד זה יסתדר. ויש את אותם האנשים שכרגע נמצאים איתנו כאן, שמאוד הייתי רוצה שתנסה לדבר אליהם. כאילו שתנסה להרגיש אותם ותדבר אליהם, ואנחנו ננסה אפילו לעשות בהדמיה, כאילו שאתה שואל אותנו ואנחנו נענה בשמם.
למה אני אומרת את זה? כי גם מתוך ההתנסות האישית שלי, עברתי הרבה סדנאות, ואני גם מעבירה סדנאות, ואי אפשר להעביר סדנה אם לא עוברים אותה בעצמנו. זה משהו שצריך לבוא כחוויה, כחלק מהתהליך, ואז באמת אפשר להגיע למקום אחר, אבל החוויה פה חסרה. גם כשאמרת ככה קודם, לדבר על הנושא של הטבע, איך הטבע משפיע עלינו ואיך אנחנו משפיעים על הטבע, אילו שאלות למשל היית שואל אותנו? נניח שאנחנו ממש אותם האנשים, אותן הדמויות האלה שנמצאות פה כרגע פיסית ממש באולפן.
אורן: נניח שאנחנו שניים בשם העשירייה.
אז אנחנו אמרנו, שקודם אנחנו צריכים להסביר להם שהכל זאת מערכת אחת אינטגרלית.
ניצה: כן, את זה הבנתי. סיפרת לי שיש מערכת ושאני חלק ממנה.
כן, ואז צריך להיות על זה ויכוח, דיבורים, הידברות בין המשתתפים.
ניצה: שבהם אני מנסה להבין איך זה יעזור.
אורן: מה השאלה שעליה אנחנו צריכים לדון?
עד כמה המערכת שאנחנו נמצאים בה, קושרת בינינו.
אורן: איזו מערכת?
אני לא יודע, את זה אני שואל. אתם תדברו ותבררו.
אורן: עד כמה המערכת שאנחנו נמצאים בה משפיעה עלינו ואיך היא משפיעה?
איזה סוג של מערכת, זו מערכת טבע, עצבים, פיסיולוגיה, מחשבות, מערכת אקולוגית, מה היא המערכת הזאת? האם היא כוללת הכל יחד, שאנחנו נמצאים בה כמו ברשת קשר בינינו, כמו קורי עכביש וכל אחד ואחד מאיתנו קשור ולכוד בתוך הרשת הזאת, ואז בצורה הכרחית כל אחד שעושה איזו תנועה פנימית, משפיע על אחרים? עד כדי כך אנחנו קשורים זה לזה? זה נקרא שאנחנו הגענו לעולם האינטגרלי? אנחנו גם רואים איך המשבר מתרחש בצורה כזאת ומופיע ומראה לנו את עצמו.
אם כן, אם אנחנו עד כדי כך קשורים זה לזה, אז האם יש בכלל משהו בטבע, בכל מה שאנחנו נמצאים בו, שלא נמצא בקשר. או שזה ממש קשור בצורה ישירה ומשפיע אלו על אלו ואלו על אלו, כל דבר על כל דבר, כי אנחנו נמצאים בתוך איזה כדור?
צריך להביא להם יחד עם זה כל מיני הוכחות. וודאי שהכל מהמדע, לא משום חכמה אחרת.
אורן: בוא ניכנס ממש לתוך הסיטואציה ונגיד שאנחנו מתחילים לדבר על זה, הצגת לנו פה סדרת שאלות. אז עד כמה המערכת שאנחנו נמצאים בה משפיעה עלינו? אני יכול לומר באופן אישי, אני מספר לכם כחברים שלי במעגל, אני מזהה קודם כל בעיות בבית. יש לי אשה וילדים, זו המערכת הראשונה, שהיא, אני חושב, יותר מכל, אבל אין לזלזל גם במקום העבודה. הרבה פעמים גם כשאני בא הביתה, האנשים שמקיפים אותי במקום העבודה ומה שקורה במקום העבודה מאוד מאוד משליך עלי, מאוד מלחיץ אותי, מאוד מדאיג אותי, אני לא נרדם בלילה בגלל לחצים בעבודה. ולפעמים קורה הפוך, שדברים שקורים בבית עם אשתי והילדים, בגללם אני לא מצליח להתרכז בעבודה. אז אלה ללא ספק שתי המערכות העוצמתיות ביותר בהשפעתם עלי, מה שקורה בבית ומה שקורה בעבודה. אם לשים יד על הלב, אני לא ממש מוטרד ממה שקורה נאמר במדינה. זה הרבה פחות משפיע עלי. אמנם כשהדלק מתייקר אז אני משלם קצת יותר או אם הארגון שלנו מפסיד הזמנות של עבודה עקב המצב הכלכלי שקצת מתערער אז זה גם מאיים. אבל בינינו, אם זה לא מגיע לאיומי פיטורין אז גם זה לא מטריד אותי, זה שיטריד את בעל הבית. אז אם לחזור לשאלה שהבאת לנו לדיון, ככל שהמערכות קרובות יותר אלי ואני נמצא בהן יותר, הן משפיעות עלי יותר.
יפה. האם אתה ממש מושפע מהם?
אורן: בטח, אם אני לא נרדם כל הלילה ממשהו שקורה עם הילדים או עם אשתי. ולפעמים אני מאוד מזדהה עם זה שאני לא נרדם שם בלילה. אז אני לא נרדם בלילה בדרך כלל משתי סיבות. או שמשהו במשפחה לא בסדר, או שמשהו בעבודה לא בסדר ומטריד אותי מאוד. מה הלאה? זאת אומרת, אני מאוד מושפע מזה, מאוד.
מאוד מושפע.
אורן: בטירוף, כן. זה משגע אותי כבר.
בסדר. זאת אומרת, אין לזה תרופה ישירה.
אורן: שום תרופה. יש לי כאבי גב, כאבי ברכיים, זה עובר לי מהראש לברך לגב, בנדודים, האולקוס כבר מתפוצץ לי, את כל סוגי הטיפולים כבר עברתי, שום דבר לא עוזר. באמת קצת מרגיע אותי שאני שוכב על איזה מיטת טיפולים לשעה, יש לי קצת הפוגה, אבל גם אז אני חושב על העבודה או על הדברים בבית עם הילדים, וכן הלאה. מה הלאה?
מה אתה עושה בדרך כלל, קצת אלכוהול?
אורן: לפעמים, כן. סופי שבוע בעיקר, לא למעלה מזה.
מה עוד יכול לעזור?
אורן: זהו, מתפוצץ.
מתפוצץ. זאת אומרת, אם היית יכול, היית מתפוצץ.
אורן: אם הייתי יכול לא להיות פה, הייתי לא פה, אבל אין ברירה, אז אני פה איתך בסדנה.
אבל מה, זאת אומרת שהבעיה היא בראש.
אורן: כן, בטח, הראש לא מפסיק לעבוד. בגלל זה אני גם לא נרדם.
זה עוזר לך שאתה כל כך מגיב על זה?
אורן: אשתי אמרת שלא.
היא לא מרגישה שזה מתקן אותך.
אורן: לא. אבל מה הלאה, זאת השאלה?
זאת אומרת, אתה צריך רק לשנות את הקליטה שלך, איך אתה מקבל את הדברים.
אורן: גם את זה אמרו לי כבר אלף פעם בערך.
הבעיה היא שיכול להיות שמה שאתה מתאר לעצמך זה לא מה שמתרחש בכלל, אלא כך אתה מדמיין את זה.
אורן: אני טס בדמיונות.
יופי. זאת אומרת, שמספיק לך לשמוע חצי מילה, ואתה הופך אותה ככה וככה.
אורן: ישר.
אתה בונה עולם.
אורן: שלם, שחור.
שאפשר להכניס אותך לניתוק.
אורן: כן, לגמרי.
זהו, לשיתוק אפילו.
אורן: כן. אם אני שומע משהו בארוחת ערב, איזה חצי דבר, אני כבר נלחץ, זהו, כבר כל הלילה אני בזה. כי בניתי את המגדל הזה שאמרת. תן לי גרם, אני עושה ממנו בנייני עזריאלי. לא חשוב באיזה תחום, במשפחה, בעבודה, בכל דבר.
יופי. טוב, אז זה ישתנה.
אורן: איך?
זה ישתנה. כי על ידי זה שאתה תתכלל עכשיו בסדנאות עם האחרים, אתה תתחיל לבדוק את עצמך ואת האחרים. תתחיל לבדוק איך האדם מגיב ואיך הוא בנוי בכלל, איך הוא צריך לקבל את הדברים, שהכל בו ולא תלוי באחרים, כל הדמיונות שהוא מפתח, וכן הלאה. מכל הדברים האלה, אתה תתחיל יותר ויותר לראות שההתפעלות מהעולם היא שלך, ותלויה בגישה שלך לעולם.
גם הסביבה שאתה נמצא בה, צריכה להתייחס לכל דבר בצורה שהיא מונעת, בולמת את הזעזועים הגדולים האלו בכל אחד ואחד. זאת אומרת, אתם צריכים עכשיו להתארגן ביניכם.
אורן: אנחנו בסדנה?
כן, בסדנה. כמה אנשים יש במעגל?
אורן: עשרה.
אתם צריכים להתארגן, שאתם ביניכם נניח כל ערב, ממש כל ערב, עושים איזו ועידה, במחשב, בסקייפ, במשך נניח כרבע שעה, כשמטרת הועידה הזאת, היא עד כמה שאתם מקרינים זה לזה הסתכלות מאוזנת על החיים. לא שכל אחד בא להרגיע את השני, אלא כל אחד מספר לשני על ההסתכלות שלו.
אורן: תן לי דוגמה.
אני מדבר אתך, ואתה אומר לי, "אני מתפוצץ, יש לי שוב כאלה דברים, כאלה בעיות, ושוב לחצים". ואני מדבר אתך בצורה יפה ופשוטה, למרות שאני כמוך. כל אחד חייב להיות כבולם כלפי השני, חייב להציג את הדברים היפים, המאוזנים, הרגועים כלפי השני. כל אחד צריך להיות כמטפל כלפי השני, כי אני יודע שזה חוזר אלי, גם מה שאני אומר לך, וגם כשאתה תתאזן עכשיו, אתה תשפיע עליי בחזרה.
אין בעולם שום נושא אמיתי, הכל זה הדמיון שלנו. הכל תלוי איך אנחנו מקבלים את הדברים. ולכן אני צריך להשתדל להיות מושפע מכל אחד ואחד. נניח שעכשיו סיפרת לנו, לעשרה אנשים, על המתחים שלך, על הבעיות שלך. ואנחנו, כל העשרה, מדברים אתך עכשיו, כל אחד ואחד, ואומרים לך, "זה שטויות, זה לא כל כך חשוב, תסתכל אחרת, כבר היינו בזה". אם אנחנו רוצים שאתה תצא מזה ותהיה מאוזן, בין אם אתה רוצה או לא, אנחנו מאזנים אותך בטוח. אם אתה עד כדי כך רגיש, שמחצי מילה אתה נכנס למשהו, אז אנחנו שמדברים אתך במשך רבע שעה, מכניסים אותך לאיזון, ברור.
אבל אחרי זה אני אומר לך, "שמע, כך אני מסתכל על הדברים שלך, אבל אצלי היום, הבן שלי הביא לי פתק ממנהל בית הספר, ויש לי שוב בעיה אתו, אני לא יודע מה לעשות. אני צריך ללכת אליו מחר, אבל אני לא יכול, ולא רוצה. נמאס לי, אני לא יודע מה לעשות אתו, שיגמור מהר את בית הספר וילך לצבא. אני לא יודע אם אני אחיה עד אז עם כל הצרות האלו". ואז אתה אומר לי, "כולם היו כאלו, תראה כמה חברים כאלה היו לך, שהיו עושים כך, והיום אחד הוא רמטכ"ל, השני הוא ראש מאפיה, וכולם מצליחים". זאת אומרת, אז אתה מרגיע אותי. כבר יצאת מהבעיה שלך, ואתה עכשיו כמו מרפא כלפיי. וכך כולם.
אורן: יש לי כביכול עכשיו תשעה פסיכולוגים?
לא, הם לא בודקים אותך, הם לא חוקרים אותך, אלא הם החברים שלך. הם לא פסיכולוגים, אלא חברים שמרגיעים אותך כך בצורה פשוטה. אתה יודע שמחצי מילה של מישהו, אתה יכול לקפוץ או שאתה יכול להירגע.
אורן: איזה כוח יש להם, שהם יכולים להרגיע את הלחצים שלי?
כי אנחנו קשורים זה לזה. פשוט. זה הכוח שלהם. מתוך זה שאנחנו קשורים זה לזה, בין אם אני רוצה או לא, אני משפיע עליך את מה שקורה לי. ואם אני רוצה להשפיע עליך דברים טובים, אז אני משפיע אותם. כי הקשר נמצא, אנחנו לא קובעים אותו. הקשר נמצא, רק אני בקשר הזה שולח לך השפעה טובה.
ניצה: אז מה בעצם ההבדל בין הדינמיקה הרגילה שיש בקבוצה, לבין הדינמיקה המיוחדת שאתה מתאר כאן? מה שונה בה?
היא לא מיוחדת. אנחנו משתמשים בקשר ההדדי שיש בין כל אחד ואחד, ובקשר הזה אנחנו רוצים להשפיע אחד לשני דברים טובים, לא יותר מזה, זה דבר אחד. דבר שני, שכל פעם שאנחנו מדברים על הקשר היפה והנכון בינינו, אנחנו צריכים לקשור אותו עם הטבע, עם זה שאנחנו נמצאים במשהו גדול, עגול, שלם, שמקרין עלינו כוח אחד, שעוטף את כולנו יחד ביחס יפה וטוב.
למה? כי כתוצאה מהכוח הזה אנחנו חיים. רק מהכוח הטוב נולדים סוד החיים, מהות החיים. כשאתה מביא את האדם לרמה כזאת של התקשרות ליקום, לטבע, למצב הכללי, הוא מתחיל קצת לצאת מהעולם הצר שלו. זה מאוד משפיע עליו להירגע, להבין דברים, לקבל אותם יותר בקלות.
זה מה שהייתי עושה איתם קודם כל. אחר כך הם היו מרגישים איך זה משפיע עליהם. ודאי שהטיפול הזה הוא טיפול פסיכולוגי בסופו של דבר. זו הפסיכולוגיה המטריאליסטית הפשוטה. אנחנו עובדים כאן על עיקרון אחד בעצם, רק על הקשר ההדדי שיש בין כל חלקי הטבע.
ניצה: הצלחתי להבין את החלק הראשון שהסברת. כשאורן מתחיל לספר מה מפריע לו, ומה קשה לו, הבנתי שאני צריכה להרגיע אותו באיזו צורה, ולנסות לדבר באופן כזה, שהוא לאט לאט יקבל איזו צורת חשיבה חיובית. הבנתי שבעצם באתי לקבל טיפול בעצמי, ואני מוצאת את עצמי מטפלת בתשעה אחרים.
לא רק זה. קודם כל הם מרגיעים אותך, הם מטפלים בך, וגם את מטפלת בהם.
ניצה: נכון. זאת אומרת, אני מטפלת בתשעה, ותשעה מטפלים בי. את החלק הזה הבנתי. ואז פתאום אמרת, שעכשיו אני צריכה לקשור את עצמי לטבע.
אנחנו אומרים שאנחנו קשורים לא רק בינינו, אלא שאנחנו קשורים לכל האנושות ולכל הטבע הסובב, הדומם, הצומח, והחי. האנושות היא גם חלק מהטבע, ויש עוד את הדומם, הצומח, והחי. כולנו קשורים במנגנון אחד.
כשאנחנו מדברים עם האדם בצורה כזאת, הוא מתחיל לצאת מהעולם הצר שלו, הוא מתחיל להסתכל על כל הדברים האלו בגדול, ומתרחק קצת מהבעיות הצרות והקטנות שלו. והיחס שלו לעולם כאל עולם גלובלי וגדול משנה אותו. בזה הוא מחדש את הקשר האינטגראלי הנכון עם כל המציאות, עם כל הטבע. הוא מתחיל להיות חלק מהמערכת האינטגראלית.
ניצה: רק מעצם זה שאני חושבת על זה.
רק במחשבה, כן. לא צריכים שום דבר, הכל במחשבה.
ניצה: האם אני צריכה לתרגל זאת איכשהו? לעצום עיניים, לנסות לדמיין, להרגיש זאת, לחשוב על זה?
לא צריך לדמיין, גם בלי זה אנחנו יודעים שזה כך. מדענים מדברים על זה חופשי.
ניצה: זאת אומרת, כשאנחנו מדברים על זה שאנחנו מחוברים בינינו, מחוברים לכל האנושות, ולכל המערכת של הטבע, זה עוזר לי קודם כל להתרחק קצת מהצרות שלי ונותן לי איזו פרספקטיבה מעט יותר רחוקה, ודבר שני, זה עוזר לי לחדש את הקשר שלי עם הטבע. מה קורה לי כשאני מחדשת את הקשר שלי עם הטבע, איך זה משפיע עלי?
את מחדשת את הקשר שלך עם המערכות הגדולות של הטבע, מערכות הדומם, הצומח, והחי, שדרך הדומם, הצומח, והחי יצאה האנושות, האדם. כך את נמצאת בקשר הנכון יותר עם כל המערכת הכללית, וזה מספק לך יותר בריאות.
כל המערכת הזאת שייכת גם לך. את ניזונה ממנה, מהדומם, מהצומח ומהחי. האדם ניזון ממנה. אנחנו יודעים, שאם נניח השדה המגנטי של כדור הארץ יפסק, אז לא יהיו חיים. אם נניח ישתנה משהו בכוח המשיכה, אז כל המערכות שלנו יקרסו. אם משהו קטן משתנה, מעלה אחת לפה, מעלה אחת לשם, זהו. זה שייך לדומם.
בצומח רואים זאת עוד יותר. כל יסוד המזון שלנו הוא הצומח. ובעולם החי, גם אנחנו שייכים לעולם החי, הגוף שלנו שייך לעולם החי. זאת אומרת, האדם כמה שהוא חושב על זה, על ידי זה הוא מחדש את הקשר שלו עם הדברים האלה. הם משפיעים עליו יותר, הם מבריאים אותו. הוא נעשה יותר בריא.
ניצה: איך הם מבריאים אותו?
זו מערכת כללית. בזה שאנחנו מחדשים את הקשר, אנחנו רוצים להיות באותו הקשר. אנחנו לא מזלזלים, לא חותכים את עצמנו ממנו, כמו שהאנושות עשתה, ולכן היא נמצאת במצב כזה של חולי. אלא אנחנו רוצים לחדש בחזרה את הקשר. אנחנו מוכנים לקבל את עצמנו כחלק מסך כל הטבע. המחשבות האלו, הרצון הזה, הם כאילו מנקים את הקשר שלנו, את צינורות הקשר עם כוחות הטבע למיניהם. וזה מאוד משפיע עלינו.
ניצה: חוץ מהמחשבה על הטבע, האם יש עוד משהו שאני יכולה לחשוב עליו שיעזור לי?
על כל דבר, ובעיקר על החברה האנושית. עד כמה שאת חושבת על החברה האנושית, שהיית רוצה לראות אותה כולה בצורה המאוזנת, זה יעזור לך, ישנה אותך, ישפר אותך. אבל, החשוב מכל, זה להעריך את הקבוצה שאת נמצאת בה, את קבוצת הריפוי, ולרצות להיות תחת השפעתה במשך 24 שעות. להיזכר בצורה שבה הם מדברים אליך כדי להרגיע אותך, איך שהם מחייכים, בפעילויות שעושים יחד אתך, להיזכר עד כמה כל אחד וכולם יחד מאזנים אותך, כאילו כל אחד שמגיע לוקח חלק מהחולי שלך. תתארי את זה לעצמך.
ניצה: זה אומר שגם אני לוקחת חלק מהחולי של האחרים?
כן. אבל לא לעצמך, את לוקחת אותו מהאדם, מוציאה אותו ממנו.
ניצה: זה השלב הראשון. זה מה שאתה בעצם ממליץ לנו לעשות בשלב הראשון?
כן. בשלב השני, תביאי לנו עוגה, ותגידי "זו המחלה שלי, קחו אותה". זה לא איזה פולחן, אבל גם הכיבוד נובע משם. תהיה לך כאילו איזו הרגשה פנימית ברורה, שמה שהם לוקחים ממך עכשיו, הם ממש לוקחים ממך את המחלה. תהיי בטוחה שזה מה שקורה. אם זה כאב ברגל, או סחרחורות, או משהו אחר כמו בעיות עם הבעל, בעיות עם הילדים, כל אחד לוקח עכשיו חתיכת עוגה, מאותן תשע חתיכות שחתכת, חוץ ממך, הם כולם לוקחים ממך את הבעיות שלך. אבל את בטוחה שזה יקרה. זאת נראית צורה פגאנית קצת, אבל זה עובד. כי זו הפסיכולוגיה שלנו. ודאי שאין לזה שום קשר לדברים הגבוהים, הרוחניים, אלא אלו בסך הכל תרגילים של השפעת הסביבה על האדם. אפשר להמציא עוד הרבה תרגילים כאלה.
אורן: הסדנה הראשונה שלנו תכף תיגמר. ועד שנגיע מחר לסדנה נוספת, אולי תיתן לנו תרגיל מחשבתי קטן, שיעורי בית.
אני צריך לבוא מחר לסדנה, ולספר איך הרגשתי עד אז, ממה התרגשתי, על מה התפרצתי, ועוד. לא להסתיר מהם כלום, אלא לחשוב איך לעשות כך, שאבוא אליהם, ורק אשמח אותם, בזה שלא קרה לי שום דבר. לא לשקר, אלא באמת, לספר שהיו הרבה סיבות, שהייתי יכול לקפוץ, להרוס ולהגיב עליהם, אבל פתאום אני רואה שלא, הסיבות האלו לא משפיעות עלי כך. דווקא את זה אני אספר להם מחר.
אורן: איך התאמצתי להתגבר על כל מה שהרגשתי?
כן. ברגע שאני יודע שמחר אני צריך לספר להם איך אני מתפרץ, אז אני לא מתפרץ.
(סוף השיחה)