חיים חדשים
שיחה 262
חינוך מיני – המשבר בין זכרי לנקבי ב'
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.11.13 – אחרי עריכה
אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו כאן ב"חיים חדשים", מנסים להבין מהם החיים החדשים. כנראה שיש חיים יותר טובים מהחיים שאנחנו מכירים היום, אבל צריך ללמוד איך להגיע אליהם, ומה צריך לעשות, מה לשנות בתוכנו, בדרך שבה אנחנו מתייחסים לדברים, איך שאנחנו חושבים, איך שאנחנו מרגישים, בעיקר על יחסים. החיים שלנו מורכבים ממערכות יחסים בינינו לבין האנשים שהם לא אנחנו. איך לשפר את המערכות האלה לטובת חיים מאושרים יותר, חיים שמחים יותר.
בכל פעם אנחנו מתמקדים במשהו אחר, כדי ללמוד ממנו את התמונה הכללית והרחבה. והיום אנחנו מדברים על חינוך מיני, איך אנחנו כציבור ההורים יכולים להתחיל לכוון וללמד את ילדינו משהו שייתן להם ערך בחיים, משהו שיוכל לעשות להם חיים מאושרים, במקום שהחיים יתפרקו להם בין האצבעות, כמו שלצערנו קורה היום יותר ויותר. תהיו איתנו, יהיה הרבה הרבה מה לקחת.
ניצה, תפתחי ותכווני. בבקשה.
ניצה: בנושא החינוך המיני, אנחנו ההורים מרגישים מבוכה מאוד גדולה. בעיקר מחוסר הבנה, מחוסר ידע וחוסר מודעות. ובמידה מאוד רבה, כשאנחנו רוצים לחנך את ילדינו, החל מהגיל הרך, יש תחושה שגם אנחנו הופכים באיזה מובן לילדים, כי אנחנו בעצמנו לא כל כך מבינים מה זה.
חסר לנו חינוך.
ניצה: גם לנו חסר חינוך. ודרך הילדים, דרך החינוך וההתפתחות שלהם, אנחנו כהורים גם עוברים תהליך התפתחותי.
נכון.
ניצה: השיחה הקודמת בנושא זה הייתה מרתקת, ונפתח בה עולם ומלואו של חוסר מודעות להתקשרות הבסיסית בין זכר לנקבה. הייתי מאוד רוצה, להתחיל ללמוד איך אני כהורה לומדת ועוברת על עצמי התנסות, ומחנכת את הילד שלי, החל מהגיל הרך, מהשלבים המאוד מאוד מוקדמים, להתייחס נכון לכל מה שקשור לזכר, לנקבה, למין ולמיניות.
את השאלה הראשונה אני שואלת כאימא, איך אני מסבירה לילד הרך שלי את ההבדל בין המינים?
בכל זאת הייתי רוצה לתת לזה הקדמה קצרה.
ניצה: כן.
במאה השנים האחרונות עברנו בלבול גדול, ואני רואה בזה קודם כל, שצריכים להכיר שבטבע בהתפתחות שלנו, שום דבר לא הולך סתם, אלא הכל זה לפי תכנית יפה, מדויקת ונכונה. אנחנו פעם ראשונה היום נמצאים במבוכה כלפינו וכלפי הילדים שלנו, בהתקשרות בין המינים, ובכלל בין זכר ונקבה, בין כל חלקי החברה. אנחנו לפחות נמצאים בהכרת הרע, בכך שאנחנו לא מסוגלים להיות בקשר בינינו, שהקשר הוא לא נכון, הקשר הוא לא טוב, הוא מביא לנו סבל, בלבול הסדרים וכן הלאה. הכרת הרע הזה הוא דבר הכרחי, כי בלי זה לא היינו מגיעים לתיקון.
אורן: מה פירוש "הכרת הרע"?
אם אנחנו מתפתחים על ידי הטבע, אז הטבע דוחף אותנו מאחור ואנחנו מתפתחים. ומדור לדור, בהתאם להתפתחות שלנו, אנחנו משתנים קצת, אבל היחס בין המינים השונים היה בהתאם להתפתחות הדור וכמעט נשמר כל הזמן אותו הדבר, בשינויים קלים מאוד, עד המאה העשרים, ולא הייתה לנו אז שום בעיה עם זה. האנשים וגם האנושות לא שמו לב לזה עד כדי כך, וזה לא היה "נושא", כי ההתפתחות הייתה טבעית.
במאה העשרים, נשבר הקשר הטבעי, נעלם הקשר הטבעי בין זכר ונקבה. הוא התחלף, וקיבל צורות אחרות לגמרי. או לפי המין בלבד, בלי רגש, או לפי הרגש בלי מין, או, בין המינים זה לא קיים ובאותו מין כן, ועוד ועוד כל מיני צורות. ואנחנו רואים שזה לא בא על ידי ההתפתחות הטבעית. כאילו הטבע עזב אותנו ואנחנו לא ממלאים את המקום של הטבע שקודם היה מפתח אותנו. ועכשיו אחרי כמה עשרות השנים האחרונות, אנחנו מגיעים למצב של משבר גדול בזה, ואנחנו מגיעים להכרת הרע. והכרת הרע זהו דבר טוב.
אורן: המילים האלה, "הכרת הרע", למה הכוונה?
הכרת הרע, זה במצב של חוסר התקשרות נכונה בין גבר ואישה, ולפחות עכשיו אנחנו מבינים שיש כאן דבר רע. צריכים היו לעבור שני דורות לפחות, עד שעכשיו אנחנו מבינים שנכנסנו למשהו לא נכון ולא טוב. שלא אנחנו נהנים מזה ולא הילדים שלנו. שאין לנו מה למסור להם, ואין לנו במה לעזור להם להקים את החיים שלהם הטובים, הנכונים. והם נמצאים באיזה חלל, ומאבדים את הכיוון להתפתחות נכונה. אין להם מסגרת לזה, שום דבר.
וגם אנחנו מחוסרי המסגרת הזו, ולא יכולים לעשות כלום. בהתפתחות הקודמת איכשהו היינו מחזיקים צורה, אבל היא כבר לא פעלה בנו בדיוק ולכן לא היינו יכולים למסור אותה להם. והם עם ההתפתחות המתקדמת שלהם, לא יכלו כבר לקבל את זה מאיתנו, ואז יוצא, שהדור הצעיר חי לגמרי איך שזה קורה ואיך שזה יקרה, ולוקח לעצמו ערכים, מטרות וצורות חיים מקריות, ומה שייצא ייצא.
וכאן אנחנו מגיעים סוף סוף להכרת הרע, מכך שאף אחד לא מרוצה. אם הייתי רואה את הילדים שלי שהם נהנים, שטוב להם, ולנכדים שלי טוב והם יודעים איך להתקדם, אז הייתה לי שמחה, היה לי טוב. אבל אני רואה שגם החיים שלי הם לא בדיוק טובים, אבל אני איכשהו סוחב לפי התכנית הקודמת, לפי הדוגמאות הקדומות וכך מחזיק את עצמי במסגרת המשפחה. אבל הילדים שלי כבר כמעט שלא, והנכדים בכלל לא בזה.
לכן אנחנו מגיעים למצב שזה נקרא הכרת הרע, שאותו היינו צריכים להשלים בצורה לא טבעית. כאשר זה בא לנו מצד הטבע, אז מובן מאליו איך זה צריך להתקדם. הילדים היו לומדים ממני, כמו שאני למדתי מההורים שלי, וההורים שלי למדו מהסבא והסבתא שלי, ומדור לדור הייתה ממשיכה אותה מסגרת. עכשיו אין מסגרת, וכשאין מסגרת, אז אותו התא הבסיסי, היסודי של הקיום האנושי נהרס. וכך אנחנו נמצאים היום כאילו באמצע החלל. ואז מה קורה בכלל עם האנושות? זאת אומרת, הבעיה היא לא בעיה עם הילדים, עם החינוך, עם מערכת השיעורים בבית הספר, לתת להם איזה שיעור. אלא מה בכלל אנחנו עושים עכשיו.
זה קורה במגזר החילוני, וכך גם במגזר הדתי, גם שם יש בעיות. אולי בצורה אחרת, והם רוצים בכל הכוח לעצור את שבירת המסגרת, אבל בכל זאת גם שם זה קורה ואנחנו מבינים, רואים ויודעים לפי מספר המתגרשים, ועד כמה סובלים אפילו במסגרת הגירושין ובמסגרת המשפחה. זאת אומרת, שזו קריאת הזמן ואין מה לעשות, כל האנושות מתפתחת לקראת זה. כשהייתי בכל מיני מקומות בעולם, ראיתי שהרוח הזו של הקלות, היחס הקל למשפחה, לילדים, למסגרות, זה כבר משוטט בכל מקום.
אנחנו יצאנו מהדרגה הקודמת שבה היינו מתפתחים על ידי הטבע, ומסירת התא המשפחתי, התבנית הזו עברה מדור לדור, שכך זה צריך להיות, ובצורה טבעית קיבלנו את זה. ההורים שלי כך היו חיים, ואני צריך להעתיק מהם את הצורה וכך גם להתקיים. פתאום תוך דור אחד או שני דורות מקסימום, זה נעלם.
ודאי שכלי התקשורת וכל הדברים האלה סייעו לזה שהכל נהרס, ועכשיו אנחנו צריכים להבין מה הצורך בזה, שיצאנו מהתבנית הנוקשה, שהייתה מעבירה אותנו הלאה בהתפתחות במסגרת ברורה, שזו המשפחה, ואפילו אם הייתי מעתיק את עצמי למקום אחר, או עושה משהו, זה בכל זאת נשאר. היום זה לא נשאר.
מה קורה? הגענו להתפתחות שנקראת התפתחות האדם. התפתחות האדם זה התפתחות "האדם" שבנו. אנחנו כבר לא נמצאים בלהקה, במשפחה, במסגרת קבועה, אוטומטית שנעתקת מדור לדור כמו הטבע, אלא עלינו מעל הטבע. הגענו כבר לדרגה למעלה מהדומם, הצומח והחי, הצורות שקיימות בטבע, ורק שאנחנו עוד לא מסודרים לפי הדרגה הזו. כי בדרגה הזו אנחנו צריכים לסדר את עצמנו בעצמנו, דרגת "האדם".
בעצם לפי הגוף שלנו ולפי הקיום הרגיל, אנחנו אותה דרגת חי. אנחנו צריכים מזון, מין, משפחה, קיום, מסגרת, פרנסה, מילויים למיניהם וכן הלאה. אבל אנחנו צריכים כאן לבנות מסגרת חדשה בעצמנו, שהיא לא באה על ידי הטבע, היא באה על ידי הבחירה שלנו, על ידי המודעות שלנו החדשה, שאנחנו צריכים בעצמנו לקנות אותה.
ולכן כאן באה קודם כל הכרת הרע, שאיבדנו את המסגרת הקודמת ואנחנו חייבים מסגרת. איזו מסגרת אנחנו לא יודעים, אבל מסגרת חדשה. ובלי זה אנחנו ממש הולכים להתאבד. אנחנו רואים את הדור סובל, שלא רוצה להביא ילדים, או בקושי מביאים ילד אחד במשפחה. ואז תוך שניים שלושה דורות נעלם לגמרי מכדור הארץ. קודם אולי אירופה ואחר כך אסיה וכך כולם. זה עניין של זמן. המגמה היא ברורה. כולם נמצאים במבוכה גדולה, במיוחד באירופה, והם לא יכולים בעצם לעשות כלום. כי תמיד היינו מתקיימים על ידי הדחפים מהטבע, וכאן הטבע לא דוחף אותנו, אלא רק מראה לנו שחסרה כאן מגמה חדשה, תפיסה חדשה, גישה חדשה, פילוסופיה חדשה של החיים.
ולכן אנחנו צריכים להבין, מהי הדרגה הזאת שנקראת "אדם", שבהתאם אליה אנחנו צריכים לבנות את המסגרת שלנו. ו"אדם" זה נקרא, שהוא מעדיף קודם כל את ההתקשרות בינו לבין האחרים, התקשרות נכונה, הדדית. ומתוך ההתקשרות הזו הוא חי ומסדר את כל סדרי החיים שלו.
באלפי השנים הקודמות, בכל הרמות והדרגות, היינו מסדרים את הקשר בינינו כדי למלא את עצמנו בעיקר במזון, ביסוד, במשפחה, בבית, והיינו מתקשרים בינינו בהתאם לכמה אני זקוק לשני כדי למלא את הבית שלי. הבית היה מקור החיים והכל היינו סוחבים אליו וזה היה ה"אני" שלי, המסגרת. היום המסגרת הזו נהרסת ואני לא כל כך מרגיש שאני שייך למשפחה ולבית.
ואז יוצא שבמקום זה בא קשר אחר, התקשרות אחרת, והקשר שלי עם בני האדם האחרים הוא החשוב ביותר, הוא "הבית" שלי. זו דרגה אחרת והפוכה ממה שהיה קודם. ואם קודם הייתי אינדיבידואליסט וכל הזמן "האני" היה במרכז, עכשיו אני צריך, עד כמה שזה נשמע לא כל כך נוח ורגיל, לשים במרכז את הקשר בינינו שהוא ה"בית" שלי. ובהתקשרות הנכונה בין בני האדם, לא כל בני האדם, אלא אפשר להתחיל מחברות קטנות, שם אני מוצא קודם כל את היסוד שלי. לא בתוך הבית, בתוך המלונה, בתוך מערה, בתוך הקירות שלי.
ניצה: לא בתוך הקירות שלי.
כן, אלא בתוך הקשר ההדדי ביני לבין האחרים. כשאני מתחיל להעלות את חשיבות הקשר בינינו לנקודה הכי חשובה בקיום שלי. זאת אומרת, האדם יוצא מדרגת החי שקודם חי בה, מהצורה הזאת שהיה קיים בה במסגרת המשפחתית, ומגיע לדרגת המדבר. הוא מתקשר לכל בני אדם והקשר ביניהם זה המקום הפנימי שלו, זה הבית הפנימי שלו. זאת הצורה העתידה שאליה אנחנו באים, כשכולנו מעלים קודם כל את חשיבות החיבור בינינו.
אורן: מה זה חיבור?
חיבור זה כשיש רצון אחד, מחשבות דומות. כשאנחנו מתחילים להתקשר בינינו כמו שהמשבר הגלובלי מחייב אותנו להיות מקושרים. הרי אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים לסדר שום דבר בחיים שלנו מפני שאנחנו לא רוצים להתחבר, לא רוצים לדאוג. אם במהלך כל הדורות הקודמים דאגתי איך למלא את הבטן שלי, כי בסופו של דבר זה היה בעצם העיקר.
אורן: מה פירוש "בטן"?
דאגתי לאוכל, למזון. זאת אומרת אם קודם חיינו בדאגה של מין החי, אז היום הגענו למצב שפתאום תוך כמה עשרות שנים אין לנו שום בעיה עם המזון, יש לנו בעיה בהתקשרות הנכונה בינינו. לכולם יהיה מזון, הכל, זאת אומרת אין חשש לגבי הדרגות הקודמות, הכל יסודר בתנאי שאתה תהיה מחובר עם האחרים. אם תעלה במודעות שלך לקשר עם אחרים, כל דרגת החי שלך תהיה מסודרת. רק תבין שאתה צריך עכשיו להיות בדרגה עליונה יותר, בדרגה של חיבור עם כולם, זה נקרא דרגת המדבר.
אורן: דיברת על בית, הגדרת בעצם מחדש את מושג הבית.
הבית עכשיו הוא כבר לא בית כמו שהיה קודם, הוא כבר לא כמו אותה מלונה או כל מיני מקומות אחרים בהם החיות חיות, ולא משנה אם זה הבית שלי, הטירה שלי, או לא חשוב מה, אני כבר לא מרגיש קשור לזה. היום כולם טסים, כולם רוצים, כולם עוברים את הגבולות, אף אחד לא מתחשב. פעם הבית היה החלקה שקיבלתי אותה. פעם היינו מעבירים בגדים מדור לדור, הנכדה לבשה את השמלה של הסבתא שלה, ואני קיבלתי את המקצוע מאבא שלי. אם הוא היה נפח, גם אני הייתי נפח, אם הוא היה חייט, גם אני הייתי חייט. אני גרתי באותו בית או בניתי בית ליד, או עוד קומה כמו בכפרים. אבל כל זה כבר נהרס, האנשים כבר לא משתייכים לדרגת החי, הם יוצאים מדרגת החי ומחפשים משהו אחר, רק שהם לא יודעים מה.
בדרגת המדבר אני אקבל את כל מה שאני צריך בדרגת החי, אבל בתנאי שאני אתחבר בין כולם. אם אנחנו נתחבר ונחלק נכון, אז כל מה שיש לאנושות יספיק לכולם. זה בעצם התנאי שהטבע מעמיד לפנינו.
אורן: אני רוצה להתעכב עוד רגע על עניין הבית הישן והבית החדש. כשאנחנו מדברים על מושג הבית, בדיון שלנו זה אקוויוולנטי למשפחה, אז פעם הייתה משפחה, אבא, אמא, ילדים, סבא, סבתא, וכן הלאה. זאת אומרת לב המשפחה כלול מזכר ונקבה שמתקשרים ביניהם, מולידים את הדור הבא, ומגדלים אותו.
לפי דבריך במאה השנים האחרונות עברנו תהליך שהביא להתפרקות התא המשפחתי הישן, התא הקלאסי שעבר מדור לדור על ידי כוח האינרציה עם התאמות קלות. לכן בואו לא ניתן לזה ציונים, אלא קודם כל נבין שזה תהליך שקרה, וכנראה שהוא היה צריך לקרות.
זאת אומרת הגענו לזה שהתא המשפחתי עובר כל מיני מוטציות, הוא מתפרק, הילדים לא יודעים היום איפה הבית של אמא או של אבא. חלקם מהנישואים הראשונים, חלקם מהנישואים השניים, הכל התבלבל. זה די מובן. אבל אתה אומר שהקריסה הזאת היא לא מקרית, היא שלב באבולוציה, בהתפתחות שלנו כבני אדם. ובאבולוציה הזאת הבית הישן התפרק לנו, וכעת אנחנו עומדים למצוא את הבית החדש. אבל לא אני אהיה במרכז, אלא הקשר בין האנשים הופך להיות הבית החדש שלי. לא הבנתי איך יהיה המעבר לבית החדש?
הבית החדש זה כולם יחד.
אורן: מי זה כולם?
כולם. אין מסגרת של בית, אין קירות. אני לא בתוך הקירות עם הנקבה שלי ועם הצאצאים שלי. אין, זה יבוא כתוצאה מהתקשרות רגשית של בני האדם, ביניהם. אני גם לא אקח עכשיו אישה שאבא ואמא בחרו בשבילי, זה כבר לא קיים. אני גם לא אבחר כמו היום, לפי הצורה החיצונית שלה, לפי הרגליים או האף או הגזרה הנכונה בהתאם למודלים באינטרנט, או לפי השבלונה שהיא צריכה להתאים אליה. לא. אני אבדוק לפי התאמה פנימית, לפי התקשרות פנימית בינינו, האם היא יחד איתי או לא. מתוך זה אני אסתכל עליה, ואז אראה בה את האחת שמתאימה לי, כלומר איך אנחנו הולכים יחד לקראת התפתחות הדדית ובזה אנחנו משלימים זה את זו.
אורן: לא הבנתי אותך עד הסוף.
זאת המגמה החדשה להתקשרות החדשה בין שני בני אדם, כלומר לא בין זכר ונקבה בדרגת החי, אלא בין זכר ונקבה בדרגת המדבר.
אורן: תסביר לי קצת על ההבדל.
אני לא מתקשר אליה מפני שהיא מתאימה לי בגלל שהיא מבשלת כמו אמא שלי, , ולא מפני שהיא יודעת לארגן את הבית כמו סבתא שלי, או בגלל שהיא מאותו כפר והיא מתאימה לאופי שלי. לא, היא יכולה להיות עם אופי שונה לגמרי משלי. אלא בגלל שאנחנו מתחברים בהתאם למשימה החדשה, בהתאם לרוח החדשה שכבר נמצאת בנו ואנחנו רק צריכים לארגן אותה.
לדור הצעיר אין כבר את הרוח הישנה, אבל עדיין אין לו את רוח החדשה, הוא נמצא בין הדרגות, בין דרגת החי לבין דרגת המדבר. לכן הוא לא מוצא את עצמו כי אנחנו לא נתנו לו את העלייה הזאת.
במסגרת של ההתפתחות האינטגרלית הבחור והבחורה ימצאו את עצמם בצורה נכונה. כשהם יראו עד כמה הם מתאימים, תהיה להם משיכה טבעית זה לזה ואז המין יהיה כתוספת. כי אף פעם, מלבד עכשיו, מלבד המוטציה הזאת שבינתיים חולפת, המין לא היה העיקר, זה היה כמשהו שליווה את ההתקשרות הפנימית בדרגת החי.
בעבר אני הערכתי את האישה בגלל הילדים, בגלל הדאגה שלה לבית, אם הכל היה בסדר, אז בהתאם לזה היו לי איתה גם יחסים מיניים, בדרגת החי. גם בדרגת המדבר זה יהיה, אבל זה יהיה מפני שאנחנו נימצא בקשר מיוחד כדי להשיג משהו מתוך הקשר שלנו. זה חייב להיות כך, תבין, ההתקשרות המינית זאת התקשרות בין שתי חיות, במקום לקרא לזה גבר ואישה, תקרא לזה זכר ונקבה. כשזכר ונקבה מתקשרים ביניהם, אתה מעלה פתאום את התקשורת ביניהם למשהו שכאילו פורח באוויר, למשהו חשוב. אל תיתן לזה חשיבות יתר, זה לא קיים, זה מלאכותי, זה קורה כך בינתיים, כל עוד לא מצאנו את המסגרת החדשה. המסגרת החדשה היא מסגרת רוחנית, כלומר אני צריך להתקשר עם אישה בצורה רוחנית, להתקשר אליה בדרגת האדם.
אורן: מה פירוש רוחנית?
כשיש לי איתה פנימיות משותפת. כשיש לנו מטרה משותפת בחיים ואנחנו צריכים להשיג דבר נעלה, אנחנו נרגיש שאנחנו יכולים להיות יחד בכל דבר, ואז גם המין שלנו יהיה כאיזו תוספת גדולה להתקשרות בינינו, כי אנחנו מרגישים עוד יותר מקושרים. זה סוג אחר לגמרי של התקשרות. אם אתה מוסיף לדרגה הגשמית, הבהמית, את הקשר הפנימי, הרוחני, הרגשי, אז אתה מוציא פי כמה וכמה תענוגים.
ניצה: מהי אותה התקשרות רוחנית, אני מנסה לאחוז בה, לגעת בה כדי להבין אותה קצת יותר. האם זו התקשרות שיש בה משהו נפשי יותר?
לא יותר, רק נפשית, מה שלא היה אף פעם קודם. איזו התקשרות נפשית יש עכשיו בינו לבינה? אין כלום, לכן זה כל כך קל וחולף, כל אחד קופץ מזה לזה. מחפשים. זה דור שמחפש.
אורן: מה הוא מחפש?
הוא מחפש את הפנימיות שבדבר והוא לא מוצא. מה יש באקט מיני עם מישהי? שום דבר. הם אפילו מחליפים היום את המין בכל מיני אמצעים, למה? כי מחפשים רגש. אבל הרגש הזה שמחפשים הוא למעלה מהרגש המיני, לכן זה בא יחד עם סמים, עם אלכוהול, עם כל מיני צורות, אורגיות. תראה כמה חנויות לאביזרי מין יש היום, המון, למה? כי יש היום חיפוש, רוצים למצוא בהרגשה הזאת משהו עוד יותר גבוה, אבל לא ימצאו, הם אפילו מרוקנים את עצמם מזה.
לכן הגישה צריכה להיות אחרת, כי רק בה אתה תמצא, אבל זה במידה שאתה תשיג קודם התקשרות רוחנית רגשית עם בין או בת הזוג. בצורה כזאת אתה תגיע גם לזיווג המושלם, ולא רק לזיווג המושלם, יהיה לך גם בית מושלם וילדים, הכל, אתה תכניס לכל דבר רוח.
אורן: המילה "רוח" לא ברורה לי, מה זה התקשרות רוחנית בין בני זוג?
אם לא תתקשר נכון לאישה, אתה לא תשיג את דרגת האדם. כלומר אתה חייב להתעלות מעל האגו שלך ולהיות ב"ואהבת לרעך כמוך". אתה חייב להיות מקושר עם כל אדם ואדם בצורה רגשית, יפה וטובה, בהשפעה לאחרים, אם יש לך דבר כזה זה מתבטא גם במין.
ניצה: מהם הקריטריונים להתקשרות הרוחנית כדי שאני אוכל להתחיל לברר ולהבין את ההרגשה הזאת?
כאשר אני והיא עוברים יחד חינוך אינטגרלי.
ניצה: זה תהליך חינוכי?
וודאי.
ניצה: נניח שאני עוברת עכשיו איזה תהליך, איך אני אדע וארגיש שיש לי איזה חיבור רוחני כלפי בן הזוג שלי?
את קודם כל צריכה להרגיש את עצמך בתוך החיבור. זה משהו אחר לגמרי, קודם לא היו לך רגשות והבחנות כאלה. בתוך חיבור עם הרבה אנשים בקבוצה, עם גברים ונשים, את תתחילי להרגיש מה זה נקרא להיות במגע. כלומר את לא מסתכלת על החיצוניות של האדם, אלא קודם כל על הפנימיות שלו, אם יש בו משהו שמשלים אותך ואת משלימה אותו. ואז אתם לא מרגישים שיש כאן איזה מקרה רגשי, טבעי, בוא נגיד הורמונאלי, אלא משהו מדרגה יותר גבוהה.
כי דווקא בהתקשרות בין כולם, ואני מדבר על הרבה גברים ונשים, אתם מייצרים, אתם מייצבים איזה מקום לרגש משותף שהוא גובה מכולכם, לכוח קבוצתי משותף, הייתי אומר אפילו המוני. הכוח הזה מחייה את כל אחד ואחד מהחברה. ואז מהרגשת הכוח הזה, כשכל אחד רוכש את הדרגה הזאת שנקראת אדם, הוא גם מתחיל לראות מי מתאים יותר בשבילו להתקשרות אישית, אינטימית. כי אינטימית הכוונה היא לא לגופים, אלא איך עלי להשלים עוד יותר אותו רגש.
אתם מגיעים כאן למצב כזה שהוא נקרא אבא ואת נקראת אמא, ומה שאתם מחפשים נקרא בן ובת. את מחפשת איפה הבת שלך, זאת אומרת איפה אותו חלק ממך שיתקשר עם מי שנקרא הבן שלו, וזה יהיה בן הזוג שלך. זה כבר שתי דרגות, אבא ואמא, ובן ובת. זאת אומרת, רק כשמגיעים קודם כל להרגשה של שיתוף בחברה הגדולה, אז מתחילים להבחין מה זה נקרא הרגשת השיתוף בין בני זוג. רק אז אתם לומדים מה זה נקרא שיתוף.
קודם לכן לא הייתה לכם הרגשת שיתוף. אתם הייתם סתם שני אגואיסטים, כל אחד הבין שלא כדאי לו. חיפשתם אם הוא או היא ממלאים אתכם, חייתם יחד כדי לבדוק אם אתם מתאימים זה לזה או לא. אבל כאן זה עניין אחר לגמרי, אנחנו קודם כל קונים חוש של השפעה, חוש משותף, ומתוך החוש הזה של כל אחד ואחד אנחנו מתחילים להבחין מי מתאים לי.
ניצה: אני אגיד לך מה הבנתי, ואולי תתקן אותי. אם עד עכשיו התקשרנו אישה אחת וגבר אחד, ניסינו לחבר את הקשר בינינו, אם הבנתי נכון עכשיו אמרת עכשיו שיש פה נניח קבוצת נשים וקבוצת גברים.
לא, זה לאו דווקא קבוצת גברים ונשים, זו יכולה להיות קבוצה משותפת, מעורבת.
ניצה: יכולה להיות מעורבת?
כן, כי אין כאן גבר ואישה. יש לך השלמה עם כל המין האנושי, לא חשוב איזה מין, עם כולם, את לא מסתכלת על האם הוא גבר או אישה. אנחנו מתעלים מעל הגופים, אנחנו רוצים להיות מקושרים יחד בינינו לאיזה רעיון יותר גבוה.
ניצה: אבל אנחנו מאבדים את המקום הזה של הזכר והנקבה?
מאבדים. בקשר בינינו מאבדים את המקום, בינתיים, כדי לרכוש את החוש החדש, שנקרא חוש האהבה, חוש הקשר. כשתופסים את חוש הקשר הזה, אז מתוכו אני מעורר בו מי אני, זכר, נקבה, לא חשוב עם מי, אני יכול להשלים את עצמי, ואז אני מוצא אותה. אבל כשאני מוצא אז אני כבר יורד דרגה כאילו. אני מתחיל לראות באילו דרגות של חי, צומח, ודומם, אני משלים את דרגת האדם שבי. זה נקרא שכל המציאות, דומם, צומח, וחי נמצאים בתוך האדם, והאדם מזכה את הכל. ואז אני מסתכל, על ידי מה אני משלים את כל הטבע בי, בהתקשרות הנכונה הזאת בדרגת האדם, על ידי זה שאני מתקשר למישהי שיחד איתה אנחנו נמצאים כמשפחה. אני מתקשר לכל מיני דרגות החי האחרות, צומח, ודומם, ואת כל זה, עד כמה שאפשר, אני מכניס לאותו הקשר.
ניצה: נניח שאני אמא ויש לי ילד בן שלוש. הוא עכשיו מתחיל להתעניין במיניות שלו. איך אני מסבירה לו, מה אני אומרת לו לאור כל מה שאמרת?
תכניסי אותו לקבוצה הנכונה שבה מלמדים אותם, מחנכים אותם, להיות מקושרים יפה ונכון זה עם זה, זה הכל.
ניצה: מה זה אומר, לאן להכניס את הילד שלי?
לגן שבו מלמדים אותו איך להיות מקושרים יפה זה לזה. למה, בשביל מה, כל מיני משחקים, כל מיני תרגילים בהתחברות.
ניצה: מה הוא ילמד?
הוא ילמד שלהיות מקושר לאחרים זה טוב. שצריכים תמיד לעזור לאחרים, והם עוזרים לך, ואז בצורה כזאת אנחנו מתקדמים לעזרה הדדית. ובזה אנחנו לאט לאט מעבדים את האגו שלנו, בכך שהוא עוזר לנו. וכך אנחנו גדלים, גדלים בשנים, וגם גדלים בכך שהאגו שלנו כל הזמן גדל, ואנחנו מעבדים אותו יחד כדי להיות בקשר בינינו יותר ויותר חזק.
ניצה: אז אני מבינה שצריך מסגרת של גן, מסגרת שמתאימה לילדים.
גן, בית ספר, החינוך הזה חייב להיות מהבוקר עד הלילה.
ניצה: ומלמדים אותם איך להתקשר ואיך להתחבר נכון ביניהם?
כן.
ניצה: ובכל זאת, אני בבית, והילד גם חוזר הביתה, איך אני ממשיכה את הרצף החינוכי הזה, איך אני ממשיכה לחנך אותו באותו כיוון שהוא לומד עכשיו בגן?
גם בבית את עוברת איתו על אותם המשחקים שהוא שיחק בגן, מסבירה לו יותר, איך צריכים להיות מקושרים ולמה, לפי ההוראות שנותנים לך, ומה שאת בעצמך צריכה לעבור כדי להיות אמא בצורה נכונה.
ניצה: איפה בא הלימוד שהוא לא איזה לימוד כללי כזה שמתאים גם לבנים גם לבנות, אלא איך אני מתייחסת ואם בכלל להתייחס למין שלהם?
לא. אנחנו קודם כל מעלים אותם למעלה מזה, כי מין זה דרגת חי ואנחנו צריכים להעלות אותם לדרגת המדבר.
אורן: לא הבנתי, יש לי בן ויש לי בת. אחד נולד בן אחת נולדה בת, יש הבדל?
יש הבדל, אז מה.
אורן: אני צריך לדבר איתם?
אתם יכולים לדבר, כן. אבל למה אתה מחנך אותם? אתה מחנך אותם להיות מקושרים.
אורן: הבנתי. להיות מקושרים ולהיות בעזרה הדדית, זה כאילו משהו כללי שמתאים תמיד ולכולם.
כן. אבל זה לא בסדר כך כמו שאתה אומר ועובר הלאה, זה צריך להיות כל הזמן הנושא העיקרי כך שכל היתר, אם בכלל, יהיה כתוספת בלבד.
אורן: אז על זה אנחנו שואלים, על התוספת.
אין תוספת.
אורן: אם הוא בן שלוש או בת שלוש, עלי לחנך לעזרה הדדית ולקשר טוב בין אנשים.
כל הזמן. בדוגמאות בלי סוף.
אורן: יש אחד בן שלוש ואחת בת שלוש, האם מתישהו אתה מדבר עם הבן או הבת על כך שהוא בן או שהיא בת, אתה מתייחס לזה או שאתה מתעלם?
אתה מתייחס לכך כהשלמה לקשר הרוחני ביניהם.
אורן: בין מי למי?
בין בן ובת.
אורן: לא הבנתי. נולד תינוק או תינוקת, לפעמים נולד תינוק לפעמים נולדת תינוקת.
כן.
אורן: אני מתחיל לחנך אותם בבית, בגן, במסגרות, לא חשוב איפה.
כן.
אורן: האם מתישהו אני מתייחס לזהות המינית?
ודאי.
אורן: מתי?
כאשר זה מתעורר בהם.
אורן: מה אני צריך לעשות?
להצטרף לחינוך האינטגראלי.
אורן: כן, זה בגדול.
לא בגדול, אני אומר לך, אתה מסביר להם שגם זה ניתן לנו כדי שנהיה מחוברים עוד יותר חזק בקשר בינינו.
אורן: מה זה גם זה שניתן לנו?
גם קשר המיני.
אורן: קשר מיני בגיל שלוש?
אז על מה אתה שואל, אני לא מבין.
אורן: אני אסביר. נולד לי תינוק או נולדה לי תינוקת, יש להם מין, הטבע נתן להם מין פעם זכר פעם נקבה.
אז מה, האם הם מבינים בכלל?
אורן: הם לא מבינים כלום, אני לא מדבר עליהם, אני מדבר עלי כאבא, כאמא, כהורים. נולד לי תינוק, או נולדה לי תינוקת, ואני מתחיל לחנך אותם. השאלה היא פשוטה, האם אני מתחיל ללמד אותם שיש שני מינים בטבע זכר ונקבה, אם כן מתי?
ודאי שכן.
אורן: אז מה אני מלמד אותם בקשר לזה ומתי?
כלום. שבטבע יש שני מינים, שאחד עושה פיפי ככה והשנייה עושה פיפי ככה. כשהילדים שלי היו קטנים היינו בקנדה, לקחתי אותם למוזיאון מיוחד, מוזיאון הטבע בטורונטו, שהוא גדול מאוד ויפה, ובכוונה הלכתי איתם והראיתי להם שם כל מיני סרטים ממש יפים, על המין, איך עושים את הילד, איך מולידים את הילדים, הכל. ישבתי לידם והסברתי להם בצורה פשוטה, מדעית, וככה זה היה פשוט.
אורן: זה ברמה הפיסיולוגית של גוף האדם.
כן, כי זה שייך למין החי.
אורן: ברור, גוף זכר וגוף נקבה.
כן. כך עושים פיפי וכך עושים ילדים.
אורן: לאט לאט. אני רוצה לשאול בעניין ההבדלים הפיסיולוגיים.
אין יותר הבדלים פיסיולוגיים. חוץ מזה יש משיכה, התקשרות מינית, שבה אנחנו צריכים להשתמש כדי להגדיל את ההתקשרות בדרגת האדם.
אורן: מה?
אנחנו צריכים להשתמש במשיכה המינית הזאת כדי להיות בהתקשרות לדרגת האדם. נניח שאני יודע שאתה אוהב לאכל מרק רגל, אז אני משתמש באמנות שלי לעשות מרק רגל ממש טעים כדי להתקשר אליך, נכון?
אורן: אם אתה אוהב אותי, אם אתה חבר שלי.
כן, אני עושה זאת כדי להתקשר. אז ככה אנחנו משתמשים גם במין. אני רוצה להיות בקשר עם מישהי, רוחנית, ולכן אנחנו מתקשרים גם מינית בינינו, ובונים יחד קן, מלונה, אוהל, לא חשוב איך לקרוא לזה, ומולידים ילדים וכולי, מפני שאני רוצה להיות מקושר איתה בלב ונפש, ולכן גם במין. אני לא יודע, אין לי מילים.
אורן: אני עדין לא רוצה להתקדם כי יש לי הרבה מאד שאלות על מה שדיברנו עד פה.
דואגים רק לחיבור, לחינוך איך להתחבר, לכך שהילדים שלנו יגדלו כבר ברמה אחרת מאיתנו. ושכל יתר היצרים, רעים טובים לא חשוב מה, כי אין רעים וטובים, כל מה שיכולים לחבר לאותה התקשרות בין בני אדם, בין ואהבת לרעך כמוך, זה יקרא "יצר הטוב" וגם יצר המין יקרא כך, יצר הטוב.
אורן: רגע, אתה כל פעם מוסיף, ויש לי עוד מאה שאלות. לכן אני רוצה שלא נוסיף עוד רעיונות, אני רק אנסה לשאול על מה שהיה עד כה. נתחיל מהמושג של בית.
הבנתי שיש בית כמו שתפסנו אותו עד היום, ושעכשיו אנחנו עוברים איזו התפתחות למושג חדש של בית. אמרת לי שבבית שהיה עד היום במשך כל הדורות אני הייתי במרכז, ובבית החדש שאליו אנחנו מתקדמים בהתפתחות שלנו כבני אדם, בהתפתחות האדם שבנו, שם הקשר נמצא במרכז.
נכון.
אורן: לא אני במרכז.
לא.
אורן: אלא הקשר בין האנשים.
מרכז החברה.
אורן: רגע, כל פעם שאתה מוסיף משהו, מרוב שהרעיונות מורכבים אני מנסה לאחוז בהם ולא מצליח. כשאני במרכז, זה בית ישן, הקשר במרכז זה בית חדש. במשך כל הדורות האדם הרגיש שהבית שלו זה איפה שהוא במרכז?
כן.
אורן: עכשיו אתה אומר שהבית הישן מתפרק לנו, זו עובדה שהמציאות מראה לנו איך התא המשפחתי מתפרק. ועכשיו אנחנו הולכים לקראת משהו חדש שהוא התפתחות הרוח שלנו כבני אדם, שבו הקשר הוא המרכז.
הקשר בין כולם. גברים ונשים.
אורן: כל האנושות?
כל האנושות.
אורן: אני לא יודע מה זה כל האנושות רק הבנתי שזה אני או הקשר. זה הדבר היחיד שצלחתי לתפוס, שיש אני במרכז ואני בבית שלי, ויש קשר, שלהבנתי זו התקשרות כלשהי.
נניח קהילה.
אורן: לא חשוב, זה קשר. איך זה קשור להבדל בין ההתקשרות הקלסית בין גבר לאישה שהייתה כל הדורות ומתפרקת היום, לבין ההתקשרות העתידית בין גבר ואישה במושג החדש של בית?
הם כתא משפחתי חדש בתוך ההתקשרות החברתית החדשה. כי הם יחד כמו אטום, כמו תא, חצי לא קיים, אין פלוס בלי מינוס, ואין מינוס בלי פלוס. אלא שניהם מהווים איזה תא שמתקשר לכל יתר התאים, ואז הם מהווים גוף. זה המבנה החדש של האנושות.
ניצה: וקודם היינו פרודות, פרודות?
לפי הטבע.
אורן: אבל גם קודם זה היה נכון. היית מתחתן עם מישהי ומקים משפחה, והיית משפחה בתוך החברה. מה השתנה?
איזו חברה? זו לא חברה.
אורן: החברה שבה חיית, באיזו מדינה, באיזה כפר.
לא. קודם היית לוקח הכל הביתה, ועכשיו מהבית, ממך אתה לוקח הכל לתוך החברה. עכשיו המרכז הוא שם.
אורן: איפה שם?
בחיבור בין כולם, במרכז החברה ולא אצלך בבית. קודם היית יוצא מהבית כדי לפרנס את הבית, ועכשיו לא, עכשיו אתה יוצא מהבית כדי לפרנס את הקשר הכללי בין כולם. מרכז החברה, זה החשוב. זה הבית הכללי של כולם.
אורן: דיברת גם על האופן שבו הייתי בוחר אישה. כפי שאני הרגשתי את זה, חילקת את זה לשלוש רמות. במשך אלפי שנה עד לפני מאה שנה, גדלתי בכפר, ובהשפעת ההורים שלי בחרתי במשהו דומה. במאה השנים האחרונות היתה התפתחות והתחלתי לבחור אישה לפי הגזרה שלה, אם היא סקסית או לא סקסית, כן מתאימה לי או לא מתאימה לי, ולדימויים שספגתי מהתקשורת ומהתרבות.
כי אתה לא יודע איך לבחור, כבר נעלם לך המצב הקודם.
אורן: העתיק הטבעי.
כן.
אורן: אז המצב העתיק, הטבעי היה במשך אלפי שנים. ואחר כך במאה השנים האחרונות התפתחו בי כל מיני מודלים שהתרבות והתקשורת הכניסו בי.
אתה הלכת אחרי רוחות. אתה לא יודע אחרי מה, אלא סתם לפי זה שאומרים לך את זה צריך ואת זה צריך. אתה לא בוחר את האישה היום לפי הטעמים שלך הגשמיים, הגופניים בהמיים, וגם לא לפי הטעמים הרוחניים. זה מין מצב ביניים כזה.
אורן: בסדר. ואז אמרת שאנחנו הולכים לקראת מצב חדש שבו אני אבחר אישה לפי ההתאמה הפנימית. מה זו התאמה פנימית?
דרגת האדם שבך. חיית בדרגת החי, אז ידעת מה לבחור. ידעת שזאת וזאת מתאימה לך.
אורן: מהכפר שלי, הבת של השכן.
כן. אבל כלפי דרגת האדם, אתה עוד לא הגעת לבחור. כי שם אתה צריך לבחור לפי הנשמה.
אורן: מה זה לבחור לפי הנשמה?
לפי ההתקשרות הפנימית שלי.
אורן: מה זו ההתקשרות הפנימית שלי?
שזה לא שייך בכלל לגוף. זה שייך לעד כמה שאני והיא מתאימים להיות הקרובים ביותר בינינו, להשגת המטרה שאנחנו באיחוד בינינו. "איש ואישה שכינה ביניהם".
ניצה: מה אני מרגישה כשאני פוגשת נפש כזאת?
כשאת פוגשת סתם כך את לא מרגישה כלום. זה חייב להיות מישהו מאותה חברה שבה כולם מקבלים חינוך אינטגראלי. שקודם כל את רוכשת הרגשת החיבור בין כולם. שיש לך חוש חדש, חוש האיחוד. ומתוך חוש האיחוד הזה את מתחילה להרגיש מיהו הגבר שיכול עוד לתת לי להיות המקושרת לאותו החיבור, אפילו בדרגת החי. כי מין זה דרגת חי.
הוא יתפתח אצלנו עכשיו בצורה כזאת שאנחנו נוכל לקשור אותו גם לדרגת המדבר, לדרגת האדם. אבל בעצם הוא דרגת חי. ואחר כך אפילו לא בדרגת חי, אלא אפילו בדרגת צומח ודומם ניקשר לזה. זאת אומרת, "כל עצמותיי תאמרנה". את כל מה שיש לי אני אוכל לקשור עם אנשים אחרים דרך מין, דרך קשר הדדי, בכל מיני צורות. אבל מין זה תא משפחתי שהוא כמו פלוס ומינוס באטום שמתחברים יחד, ולכן זה ישאר. זה גם המשך הדור, אני כבר לא מדבר על הדורות הבאים, זו לא תהיה איזו קומונה שכולם מולידים ולא יודעים ממי ומה. לא נכון. התא המשפחתי ישאר כדרגת החי בטיפול בצאצאים שלנו, אבל כל התא המשפחתי הזה, שייך להתקשרות הכללית. לשם זה הוא עובד, למען הרעיון הכללי הזה. ולפי זה אני בוחר אישה המתאימה לי, ולזה אני מחנך את הילדים שלי.
אורן: אמרת שהיום אנשים מחפשים בסקס רגש נוסף, ולכן זה מתבטא בכל מיני דברים נלווים לסקס כמו אלכוהול, סמים, אביזרים, אורגיות. לא מספיק לאנשים מה שהם מרגישים עכשיו, הם מחפשים משהו נוסף, אפילו בלי לדעת מה זה הדבר הנוסף, ולכן הם מוסיפים להתקשרות המינית כל מיני דברים שיעשירו אותה ואולי יביאו אותם למצוא את מה שהם מחפשים. מה הם מחפשים?
רגש מדרגת המדבר.
אורן: מה זה באופן מהותי?
שימלא לי חסרונות שכבר שייכים להתקשרות הנכונה בין בני אדם ולדרגה יותר עליונה. ואין לי. אני נמצא בחיפוש, אבל אני לא מוצא אותה. אז אני לוקח סמים בסופו של דבר, וזה מה שקורה באנושות.
אורן: אז מה הם מחפשים? מה זה הרגש הנוסף שאותו הם מחפשים?
לצאת מדרגת החי ולהתעלות לדרגת המדבר, זה נקרא שאני מקבל מילוי ל"מי אני?", "מה אני?", "בשביל מה אני?". שאני מקבל מילוי מדרגה עליונה שמעבר לחיים ומוות. שאני מקבל מילוי לתשוקות הפנימיות שלי שאני עדיין לא מודע להן, אבל הן כבר מתעוררות בי. תשוקות של להיות למעלה מהחיים. כי דומם, צומח וחי, הם בתוך הטבע, בתוך החיים. ודרגת האדם לא. דרגת האדם היא למעלה מהחיים, למעלה מהקיום הביולוגי. את זה אני מחפש. אמנם בתת הכרה, אני עוד לא מבין, אבל לזה אני חותר.
אורן: אז כשאתה אומר, שהיום אנשים לא מסופקים מסקס בצורה טבעית ולכן מוסיפים לו עוד כל מיני תוספות כמו אלכוהול וסמים, הם בעצם מחפשים מה תהיה התוספת שתיתן לי, שתפתח לי בתוך ההתקשרות המינית איזה מרחב רגשי חדש. מה אני ארגיש במרחב הזה?
אתה תרגיש מעבר לחיים.
אורן: מה זה מעבר לחיים?
מחוץ לגבולות החיים. אנחנו חשבנו שאנחנו נמצא את זה בחלל. הבנו ששם אין שום דבר חוץ מדומם. מסתובבים שם גושים גדולים דוממים וזהו, אז מה יש לחפש? לכן סגרנו את זה. אתה רואה שהאנושות מהר מאוד מפסיקה לחפש. אולי עדיין מחפשים אם יש איזו צורת חיים, איזה ג'וק קטן במאדים או במשהו, אבל למעשה אין לנו מה לחפש. אנחנו מכוונים על ידי הטבע להגיע למצב שאני מחפש באיזה צורה, איפה אני מוצא, באיזה חור אני מוצא את הפריצה הזאת למעלה מהחיים שלנו. את זה אנחנו מחפשים. אם לא, אז בשביל מה כל החיים האלה, תביא לי סם או איזה כדור ואני אגמור עם זה.
אורן: איפה נמצאת הפריצה הזאת שאותה אנחנו מחפשים?
היא נמצאת במרכז החברה. אם אנחנו מתחברים יחד, דרך זה אנחנו מגיעים לעלות למהות הקיום שהיא למעלה מהחיים הבהמיים, גשמיים, גופניים, ולזה אנחנו חותרים. ולכן אנחנו יכולים לחבר לזה את כל מה שבכוחנו, את כל מה שברצוננו. מכל שכן אנחנו יכולים לחבר לזה רגש וכוח כזה חזק ככוח המין, ועל ידי זה לעלות עוד יותר בדרגת האדם.
אורן: מה יש בהתקשרות בין זכר לנקבה שדרכה אפשר לפרוץ את גבולות החיים?
אם אני מחבר את כל מה שיש בי בדרגות הקודמות דומם, צומח וחי, אם אני מחבר את כל מה שאני, בכל העולם הזה, עם כל בני האדם האחרים להשגת דרגת המדבר, אז אנחנו פורחים, יוצאים, למימד שהוא למעלה מהחיים שלנו.
אורן: מה יש בהתקשרות בין זכר לנקבה, בין בני אדם, שדווקא בה טמונה הפריצה הזאת בלשבור את גבולות החיים, את ההגבלות האלה?
בזה אנחנו מקשרים נכון את הכוח החיובי ואת הכוח השלילי, את כוח הזכר ואת כוח הנקבה להשגת מטרה עליונה מאיתנו. אנחנו בזה מממשים את ההתקשרות הבהמית, להשגת המטרה הרוחנית.
אורן: כשאתה אומר מטרה רוחנית, אין לי אחיזה בזה.
"רוחנית" זה נקרא למעלה מזמן, תנועה ומקום, למעלה מהחיים שלנו. למעלה מגבולות החיים והמוות.
אורן: מה נמצא מעל הגבולות של חיים ומוות?
חיים בדרגת החי כאן, וחיים בדרגת המדבר שם.
אורן: גם במילים האלה דרגת חי ומדבר אני לא אוחז. מה נמצא מעל גבולות החיים והמוות מבחינה מהותית?
חיים ללא הגבלות. נצחיים ושלמים.
אורן: במה הם תלויים?
בזה שאתה מכוון את כל מה שיש לך כאן ועכשיו, להשגת החיים ההם.
אורן: לא הבנתי. טכנית, במה הם תלויים?
טכנית, בקשר עם אחרים. "ואהבת לרעך כמוך".
אורן: למה?
כי אז אתה יוצא מהאגו שלך הקטן, הבהמי, הגשמי, האגואיסטי, הפשוט בדרגת החי לדרגת המדבר. "מדבר" זה נקרא המשפיע, במקום המקבל בתוך הקונכייה שלו, בתוך הבית שלו, בתוך התא המשפחתי. לכן המשפחה תיהרס ותיבנה מחדש. והמין יקבל מילוי רוחני בתוכו.
אורן: לצערנו הזמן שלנו נגמר. תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. אנחנו בונים ביחד בית חדש בקשרים בינינו, "חיים חדשים". כל טוב ולהתראות.
(סוף השיחה)